📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 1141–1200

1141

קהלת ז', כו

↩ חזרה לטקסט
1142

בראשית י"ב, טז

↩ חזרה לטקסט
1143

לפרקם – לזמן בגרותם.

↩ חזרה לטקסט
1144

איוב ה', כד

↩ חזרה לטקסט
1145

אתתך גוצא וכו' – כלו' שיעשה אדם את רצון אשתו.

↩ חזרה לטקסט
1146

באונאת אשתו – בצער אשתו, שלא יצערנה.

↩ חזרה לטקסט
1147

שדמעתה מצויה – קלה לבכיה.

↩ חזרה לטקסט
1148

אונאתה קרובה – העונש על צערה ממהר לבוא.

↩ חזרה לטקסט
1149

תהא שמאל וכו' – ואין לקרב או לדחות את שלשתם בשתי ידים.

↩ חזרה לטקסט
1150

משכו תלמודו – נמשך אחרי למודו.

↩ חזרה לטקסט
1151

ונשרה – נפלה.

↩ חזרה לטקסט
1152

כורכו בסודרו – מעטפו המטפחתו.

↩ חזרה לטקסט
1153

בהקראת בניהן וכו' – כלו' שהן שולחות את בניהן למקרא ובעליהן למשנה.

↩ חזרה לטקסט
1154

תהלים קכ"ז, ב

↩ חזרה לטקסט
1155

"מצא" או "מוצא" – עי' לעיל סי' נח.

↩ חזרה לטקסט
1156

המדיר – נותן עליה נדר, משביע.

↩ חזרה לטקסט
1157

רחים ותנור – המטולטלים.

↩ חזרה לטקסט
1158

יוציא ויתן כתבה – אם היא רוצה להתגרש על כך כופין אותו לגרשה ולשלם את כתובתה.

↩ חזרה לטקסט
1159

שמשיאה – מטיל ונותן עליה.

↩ חזרה לטקסט
1160

שן תותבת – שן עשויה שהושיבו במקום השן שנפלה.

↩ חזרה לטקסט
1161

קונם – לשון נדר.

↩ חזרה לטקסט
1162

שאי את נהנית לי – שאין את נהנית ממני.

↩ חזרה לטקסט
1163

שמי שנכתב וכו' – במים המאררים שמשקין את הסוטה מוחקין פסוק בתורה, שנזכר שם שמו של הקב"ה.

↩ חזרה לטקסט
1164

בני אלמנה – כלו' ימות הבעל ותהא היא אלמנה ואח"כ ימותו בניה.

↩ חזרה לטקסט
1165

ולא יזוז שמעון ממקומו – לטעום תבשילה, שאין זה לפי כבודו.

↩ חזרה לטקסט
1166

שתי עדשים – נתכוון למקצת עדשים כלשון בני אדם, והיא תפסה את הדברים כפשוטם.

↩ חזרה לטקסט
1167

בשלי לי סאה – כלו' הרבה.

↩ חזרה לטקסט
1168

בוציני – בלשון הארמית פירושו אבטיחים וגם נרות, והוא נתכוון לאבטיחים.

↩ חזרה לטקסט
1169

בבא – בלשון הארמית פתח.

↩ חזרה לטקסט
1170

המקום – הקב"ה.

↩ חזרה לטקסט
1171

מום – מאום, דבר־מה.

↩ חזרה לטקסט
1172

סגלגל עגול.

↩ חזרה לטקסט
1173

לאניצי פשתן – חבילי פשתן.

↩ חזרה לטקסט
1174

טרוטות – דלות ריסים; וי"א: רכות.

↩ חזרה לטקסט
1175

כפולות – מכופלות, כלו' תלויות למטה.

↩ חזרה לטקסט
1176

בלום – סתום ונפוח.

↩ חזרה לטקסט
1177

שקוט – קצר, שראשה מונח בין כתפיה.

↩ חזרה לטקסט
1178

והתירו – התיר את הנדר, שמצא בה מום יפה.

↩ חזרה לטקסט
1179

להתפרש – להפרד ע"י גט.

↩ חזרה לטקסט
1180

שנזדוגתם – נתחברתם.

↩ חזרה לטקסט
1181

הלכו בדרכיו – שמעו בעצתו.

↩ חזרה לטקסט
1182

מלאכי ב, יג, יד

↩ חזרה לטקסט
1183

שם שם,יג, טז

↩ חזרה לטקסט
1184

נתפחמו – השחירו.

↩ חזרה לטקסט
1185

והיו מקיפות את המזבח – בשעת הקרבת הקרבנות.

↩ חזרה לטקסט
1186

מי יקבל מהם וכו' – את הקרבנות בשעת בכי ואנקה.

↩ חזרה לטקסט
1187

מלאכי ב, טז

↩ חזרה לטקסט
1188

דברים כ"ד א

↩ חזרה לטקסט
1189

הקדיחה – שרפה, קלקלה.

↩ חזרה לטקסט
1190

דברים כ"ד א

↩ חזרה לטקסט
1191

וטוה בשוק – דרך פריצות היא.

↩ חזרה לטקסט
1192

יולדיו – הוריו.

↩ חזרה לטקסט
1193

קולנית – בעלת־קול, צעקנית.

↩ חזרה לטקסט
1194

דעות במאכל – מדות ומנהגים בעניני אכילה. וזורקו – את הזבוב.

↩ חזרה לטקסט
1195

בנשים – בעניני אישות.

↩ חזרה לטקסט
1196

וזורקו – את הכוס.

↩ חזרה לטקסט
1197

מדת פפוס בן יהודה – שהיה מקנא לאשתו הרבה.

↩ חזרה לטקסט
1198

תמחוי – קערה של מאכל.

↩ חזרה לטקסט
1199

ופרומה משני צדדיה – בגדה פתוח אצל שני אצילי ידיה.

↩ חזרה לטקסט
1200

דברים כ"ד א

↩ חזרה לטקסט