📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 961–1020

961

ביתו זו אשתו – שהיא עיקר של בית.

↩ חזרה לטקסט
962

ולשורי שדי– שהוא עיקר של שדה.

↩ חזרה לטקסט
963

דברים, כ', ה–ז

↩ חזרה לטקסט
964

משלי כ"ד, כז

↩ חזרה לטקסט
965

דברים כ"ב, יג

↩ חזרה לטקסט
966

לחזר על אשה – לבקש אותה; וגיר' הערוך: "לחזור אחר".

↩ חזרה לטקסט
967

בעל האבדה וכו' – וכן האשה אבדתו של אדם, שנבראה מצלעו.

↩ חזרה לטקסט
968

בראשית ב', כא

↩ חזרה לטקסט
969

דוכס– שר ושופט.

↩ חזרה לטקסט
970

לסטים – גזלנים.

↩ חזרה לטקסט
971

קיתון – כד.

↩ חזרה לטקסט
972

בראשית ב', כא

↩ חזרה לטקסט
973

תפח עצמותיו – לשון קללה.

↩ חזרה לטקסט
974

יפה מחברי – בתורה ובמעשים.

↩ חזרה לטקסט
975

שנשאתי בשש עשרה – ולמדתי תורה בטהרה.

↩ חזרה לטקסט
976

לשטן – ליצה"ר..

↩ חזרה לטקסט
977

חץ בעיניך – כלו' הייתי מתגרה בו ואיני מתירא מפניו..

↩ חזרה לטקסט
978

עד שידך וכו' – כל זמן שיש לך רשות עליו השיאהו מאשה.

↩ חזרה לטקסט
979

שאינו פורס סודר – שאינו מעוטף בסודר (מין מטפחת) כדרך הנשויים.

↩ חזרה לטקסט
980

כל ימיו בעברה – במעשה ובהרהור.

↩ חזרה לטקסט
981

רווק – פנוי מאשה.

↩ חזרה לטקסט
982

בכרך – בעיר.

↩ חזרה לטקסט
983

ואינו חוטא – בזנות.

↩ חזרה לטקסט
984

מכריז עליו – מודיע על צדקתו.

↩ חזרה לטקסט
985

שנה תנא – אותו המאמר של מעלה "רווק הדר וכו'".

↩ חזרה לטקסט
986

ושבועתן – של הזונות.

↩ חזרה לטקסט
987

החכמים הקדושים – רב חנינא ורב אושעיא.

↩ חזרה לטקסט
988

תהלים י"ט, י

↩ חזרה לטקסט
989

רחים בצוארו – כלו' עול אשה ובנים.

↩ חזרה לטקסט
990

קהלת י"ח, ע

↩ חזרה לטקסט
991

מפסיל – פוסל, שלא מצא אשה ראויה לו.

↩ חזרה לטקסט
992

ושטף בזמה – שקע בזמה.

↩ חזרה לטקסט
993

איזו אשה שאהא מבקשה – כלו' איזו אשה הראויה לי?

↩ חזרה לטקסט
994

ביש גדא וטמיע מזלא – איש שמזלו רע; כלו' אי לך, אדם עלוב!

↩ חזרה לטקסט
995

משלי י"ג, יב

↩ חזרה לטקסט
996

משלי י"ג, יב

↩ חזרה לטקסט
997

משדך בנו לבית ר' חיא – להשיאו לבתו של ר' חיא..

↩ חזרה לטקסט
998

משפטיה בן אביטל – בן דוד היה (אביטל שם אשת דוד).

↩ חזרה לטקסט
999

משמעי אחי דוד – לא מזרע המלוכה.

↩ חזרה לטקסט
1000

פסקו לו – קצבו לו.

↩ חזרה לטקסט
1001

י"ב שנה – מן האירוסין עד הנשואין.

↩ חזרה לטקסט
1002

דעת קונך – הקב"ה.

↩ חזרה לטקסט
1003

תביאמו ותטעמו וגו' – שיבואו לארץ ואח"כ יבנו לו מקדש

↩ חזרה לטקסט
1004

שמות ט"ו, יז

↩ חזרה לטקסט
1005

ולבסוף אמר ועשו לי מקדש – במדבר.

↩ חזרה לטקסט
1006

הלך וישב י"ב שנה – אחר החתונה.

↩ חזרה לטקסט
1007

שמרה – המתינה, חכתה.

↩ חזרה לטקסט
1008

זונתו – שאינה לבנים.

↩ חזרה לטקסט
1009

תהלים קכ"ה, ג

↩ חזרה לטקסט
1010

מושיב יחידים ביתה וגו' – כשהוא מזווג יחידים לבית אחד דומה כמוציא אסירים וכו', כלו' כיציאת מצרים.

↩ חזרה לטקסט
1011

שם ס"ח ז

↩ חזרה לטקסט
1012

איני וכו' – וכי כך הדבר, הרי הזיווג לא לפי מעשיו של אדם אלא עפ"י בת־קול קודם יצירתו כשאין מעשיו ידועים.

↩ חזרה לטקסט
1013

בזווג ראשון – לפי המזל.

↩ חזרה לטקסט
1014

בזווג שני – לפי מעשיו.

↩ חזרה לטקסט
1015

מטרונה – גבירה רומית

↩ חזרה לטקסט
1016

שבקש רחמים – על אשה.

↩ חזרה לטקסט
1017

כפרת בה' – שהרי אתה מתפלל כנגד רצונו. .

↩ חזרה לטקסט
1018

אחר־כך – לאחר שנשא את האשה שבקש.

↩ חזרה לטקסט
1019

או הוא ימות לפניה – שהיתה אשה רעה.

↩ חזרה לטקסט
1020

בראשית כ"ד, נ

↩ חזרה לטקסט