📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 541–600

541

קפח את הרועה – נטל ממנו בעל כרחו.

↩ חזרה לטקסט
542

הקיפוהו לגינין וקערות – בני העיר הקיפוהו לגינין של מיני מתיקה וקערות של תבשילין.

↩ חזרה לטקסט
543

רוח מצוי למעדנים – בשביל מעדנים יש רוח בבני־מעים ואפשר לאכלם הרבה.

↩ חזרה לטקסט
544

משום גלוי – אם עמדו מגולים. שמא שתה מהם נחש והטיל בהם ארסו, שהנחשים מצוים בא"י.

↩ חזרה לטקסט
545

אסור לאדם וכו' – כולם מחמת מיאוס וזעה.

↩ חזרה לטקסט
546

צא למקומך – חוץ לעיר.

↩ חזרה לטקסט
547

לא תזהם – לא תטנף ותטמא.

↩ חזרה לטקסט
548

משלי ט"ו, טו.

↩ חזרה לטקסט
549

אסטניס – מפונק שבודק ביותר במאכלים ונמצא כל ימיו רעים.

↩ חזרה לטקסט
550

משלי ט"ו, טו.

↩ חזרה לטקסט
551

שדעתו יפה – כלו' נפשו בריאה, האוכל הכל ואינו בודק.

↩ חזרה לטקסט
552

שנוי וסת – שנוי המנהג באכילה ושתיה.

↩ חזרה לטקסט
553

משלי ט"ו, טו.

↩ חזרה לטקסט
554

שבתות וימים טובים – ולמה נאמר "כל ימי"?

↩ חזרה לטקסט
555

כשמואל – שהעני בא בשבת ויו"ט ע"י שנוי וסת לחולי מעים.

↩ חזרה לטקסט
556

ריח רע – מן הפה.

↩ חזרה לטקסט
557

הנצרך לנקביו – לצאת לחוץ.

↩ חזרה לטקסט
558

ריח זוהמא – מזיעת הגוף.

↩ חזרה לטקסט
559

והנח שליש – של בטנך ריקה.

↩ חזרה לטקסט
560

תעמוד על מלואך – כלו' תתמלא הבטן כולה.

↩ חזרה לטקסט
561

בטבול – לטבול פת בחומץ או ביין.

↩ חזרה לטקסט
562

שהנאתך ממנה – שערבה לך הרבה.

↩ חזרה לטקסט
563

משוך ידך הימנה – שלא תמלא את כריסך.

↩ חזרה לטקסט
564

ואל תשהה עצמך – לא תעכב יציאתך.

↩ חזרה לטקסט
565

ויקרא כ', כה.

↩ חזרה לטקסט
566

מצוי – לילך אצלו ללמוד מפיו.

↩ חזרה לטקסט
567

בהדיא – במהרה ובחוזק.

↩ חזרה לטקסט
568

ולא יטחר הרבה – לא ידחוק א"ע.

↩ חזרה לטקסט
569

שאותה כרכשת – סוף המעים שמוציא רעי.

↩ חזרה לטקסט
570

פניך דומין – שראה את פניו צהובים ושמנים ביותר.

↩ חזרה לטקסט
571

שניהם אסורים – רבית וגידול חזירים.

↩ חזרה לטקסט
572

לכל אחד וכו' – וזה מועיל לבריאות הגוף.

↩ חזרה לטקסט
573

של בית הכסא – משום דחיקה.

↩ חזרה לטקסט
574

ושל פירות – חריפים.

↩ חזרה לטקסט
575

חמורה סכנה מאיסור – כלו' דברים שיש בהם משום סכנה צריכין להזהר בהם יותר מבאיסור.

↩ חזרה לטקסט
576

משלי כ"ב, ה.

↩ חזרה לטקסט
577

אין סומכין על הנס – במקום שהנזק ודאי.

↩ חזרה לטקסט
578

אין מזכירין מעשי נסים – כלו' אין מביאים ראיה מהם.

↩ חזרה לטקסט
579

השרוי – הדר.

↩ חזרה לטקסט
580

והמפרש בים – העובר בים.

↩ חזרה לטקסט
581

מזכירין עונותיו – כלו' לבדוק אחרי מעשיו אם הוא חיב או זכאי.

↩ חזרה לטקסט
582

ועיון תפלה – כלו' שמעיין ומכוון בתפלתו שיעשה לו רצונו.

↩ חזרה לטקסט
583

ומוסר דין על וכו' – שבטוח הוא בזכותו שחברו יהא נענש על ידו.

↩ חזרה לטקסט
584

לסמטא – לרחוב קטן וצר.

↩ חזרה לטקסט
585

החמר – מנהל החמור.

↩ חזרה לטקסט
586

לבית שיח – לבור שיש בו מים.

↩ חזרה לטקסט
587

ירד – לתוך הבור.

↩ חזרה לטקסט
588

מנכין – מחסירין.

↩ חזרה לטקסט
589

בראשית ל"ב, יא.

↩ חזרה לטקסט
590

שעמד במקומו – ולא נפל.

↩ חזרה לטקסט
591

הכניס את רב אדא וכו' – כדי שתגן זכותו ולא יפול הבית.

↩ חזרה לטקסט
592

כר' ינאי – שאמר אין סומכין על הנס.

↩ חזרה לטקסט
593

בכי טוב – לאור השמש, שנאמר: "וירא… את האור כי טוב" (ברא' א', ג).

↩ חזרה לטקסט
594

בראשית מ"ד, ג.

↩ חזרה לטקסט
595

הגבר – התרנגול.

↩ חזרה לטקסט
596

הכניסו חמה לעיר – כלו' הכנסו לעיר עם אור החמה.

↩ חזרה לטקסט
597

שראשה רופא – שאין לו פנאי לעסוק בצרכי העיר.

↩ חזרה לטקסט
598

שאין הסוס צונף – צוהל ואין בה שמירה מעולה.

↩ חזרה לטקסט
599

שם ב', יח.

↩ חזרה לטקסט
600

וחצו – חלקו למחצה.

↩ חזרה לטקסט