📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 481–540

481

הבל – זעה.

↩ חזרה לטקסט
482

כנה שבבני מעים – תולעים.

↩ חזרה לטקסט
483

ישעיה מ"ט, י.

↩ חזרה לטקסט
484

במקור נדפס: "ואת־לחמך את־מימיך" – הערת פב"י.

↩ חזרה לטקסט
485

שמות כ"ג, כה.

↩ חזרה לטקסט
486

מכאן ואילך והסירותי וכו' – מי שאוכל סמוך לקריאת־שמע של שחרית יסורו ממנו כל המחלות.

↩ חזרה לטקסט
487

שמות כ"ג, כה.

↩ חזרה לטקסט
488

ששמונים ושלשה חלאים – בגימטריא של מחלה.

↩ חזרה לטקסט
489

לודים – שבט בני אדם פראים אוכלי אדם, והם רעבתנים.

↩ חזרה לטקסט
490

לסטים – גזלנים.

↩ חזרה לטקסט
491

יורשים – שלא טרחו בממונם ואינם עוסקים במלאכה.

↩ חזרה לטקסט
492

לחמת – לנאד או לכד מים, שהמים עולים אעפ"י שלא נתרבו; אף כאן אין תועלת באכילה אלא מלוי הכרס בלבד.

↩ חזרה לטקסט
493

לא אמרו – שאין מועיל באכילה מאוחרת.

↩ חזרה לטקסט
494

המאכילך מן… למען ענותך – כלו' אכילת המן ענוי הוא.

↩ חזרה לטקסט
495

דברים ח', טז

↩ חזרה לטקסט
496

למי שאין לו פת בסלו – שאוכל ודואג למחר; וכן המן, שלא ירד אלא ליומו.

↩ חזרה לטקסט
497

למי שאינו רואה ואוכל – שאינו נהנה כל כך; וכן אוכלי המן, שהיו טועמים טעם כל המינים ואינם רואים אלא מן.

↩ חזרה לטקסט
498

אמר רב יוסף – סומא היה.

↩ חזרה לטקסט
499

אלא ביום – שהוא רואה מאכלו.

↩ חזרה לטקסט
500

משום שגורר – את התיאבון לאכילה.

↩ חזרה לטקסט
501

צלהו באחיו – במלח.

↩ חזרה לטקסט
502

העלהו באביו – אחר הצליה תנהו במים.

↩ חזרה לטקסט
503

בבנו – בציר היוצא מן הדגים.

↩ חזרה לטקסט
504

ושתה עליו אביו – ששותין עליו מים.

↩ חזרה לטקסט
505

כל שהוא כביצה וכו' – כל מאכל כשיעור ביצה טובה ממנו הביצה עצמה.

↩ חזרה לטקסט
506

מגולגלת – חלוטה ברותחין והיא רכה.

↩ חזרה לטקסט
507

צלויה – קשה.

↩ חזרה לטקסט
508

מבושלת כל שהוא כביצה וכו' – על זה נאמר "כל שהוא כביצה וכו' ".

↩ חזרה לטקסט
509

טחול – (מילץ).

↩ חזרה לטקסט
510

כרישין – מין חציר (לויך).

↩ חזרה לטקסט
511

מוריק – את פניו של אוכלו.

↩ חזרה לטקסט
512

קטן – שלא גדל כל צרכו.

↩ חזרה לטקסט
513

מקטין – את גידול הקומה.

↩ חזרה לטקסט
514

כל נפש – דבר חי.

↩ חזרה לטקסט
515

קרוב לנפש – אברי הבהמה במקום חיותה.

↩ חזרה לטקסט
516

ותרדין – מין צמח (שפינאט).

↩ חזרה לטקסט
517

לבית וכו' – כלו' לכרס שאוכלת לפת (ווייסע ריבע).

↩ חזרה לטקסט
518

אסכרה – הגרון נסתם והנשימה נעשית קשה.

↩ חזרה לטקסט
519

המקפה – מציף, ששותה הרבה מים אחר האכילה והמאכל שבמעיו צף ונשרה במים.

↩ חזרה לטקסט
520

קיתון לפת – כד מים לפת של סעודה אחת.

↩ חזרה לטקסט
521

קצח – זרע כמון שחור.

↩ חזרה לטקסט
522

למזרח גרנו – של קצח, שרוח מערבית לחה היא ומכנסת הריח בתוך הגוף.

↩ חזרה לטקסט
523

כאן בריחו וכו' – הריח קשה והטעם טוב.

↩ חזרה לטקסט
524

מדבקת וכו' – עד שקלט הטעם.

↩ חזרה לטקסט
525

ומקלפתו – לבטל הריח.

↩ חזרה לטקסט
526

ויהא לבך רודף עליך – מתאוה לאכול כל שעה שהורגלת.

↩ חזרה לטקסט
527

מחתך מאכל – בבני מעים.

↩ חזרה לטקסט
528

קישות – קישואים.

↩ חזרה לטקסט
529

דלעת – גדולה מקישואין.

↩ חזרה לטקסט
530

מלאך המות בביתו וכו' – שהדלועים קשין לגוף.

↩ חזרה לטקסט
531

ומשחין – מחמם את הגוף.

↩ חזרה לטקסט
532

מכניס אהבה – מתוך שמשמח את הלב.

↩ חזרה לטקסט
533

אספרגוס – מין משקה משכר.

↩ חזרה לטקסט
534

מרבים את הזבל – בבני מעים.

↩ חזרה לטקסט
535

מחשבה רעה – דאגה.

↩ חזרה לטקסט
536

ותחתוניות – מחלת הטחורים.

↩ חזרה לטקסט
537

ספסוף – מין תאנים אפילות וגרועות; כלו' בימי הילדות יפה אכילת פירות גרועים מאכילת פירות משובחים בימי הזקנה.

↩ חזרה לטקסט
538

בלמוס – עילוף מחמת רעבון.

↩ חזרה לטקסט
539

למזרחה של תאנה – שהתאנים הנתונות כנגד השמש מתוקות ביותר.

↩ חזרה לטקסט
540

קהלת ז', יב.

↩ חזרה לטקסט