📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 121–180

121

בקולר – בשלשלאות.

↩ חזרה לטקסט
122

לגרדום – מקום שעושין שם את המשפט בנידונים.

↩ חזרה לטקסט
123

פרקליטים – מליצים, מלמדי זכות.

↩ חזרה לטקסט
124

איוב ל"ג, כג, כד.

↩ חזרה לטקסט
125

באותו מלאך – שממליץ עליו זכות.

↩ חזרה לטקסט
126

לחולה – המתרפא.

↩ חזרה לטקסט
127

לחנניה וכו' – שנצלו מכבשן האש.

↩ חזרה לטקסט
128

של הדיוט – של אדם.

↩ חזרה לטקסט
129

וזו של חולה – אש הקדחת.

↩ חזרה לטקסט
130

בראשית כ"א, יז.

↩ חזרה לטקסט
131

לעת מצוא… זו מיתה – צריך אדם להתפלל שימות מיתה נוחה.

↩ חזרה לטקסט
132

תהלים ל"ב, ו.

↩ חזרה לטקסט
133

שם ס"ח, כא.

↩ חזרה לטקסט
134

בגימטריא – בחשבון האותיות.

↩ חזרה לטקסט
135

אסכרה – מין חולי בגרון שאדם נחנק בו.

↩ חזרה לטקסט
136

איוב ג, כב.

↩ חזרה לטקסט
137

היו דואגים החכמים – שצדיק כמוהו מת מיתה חטופה.

↩ חזרה לטקסט
138

זוג מהדייב – שני ת"ח מעיר הדייב.

↩ חזרה לטקסט
139

במוצאי יוה"כ – נמחלו עוונותיו וסימן יפה לו.

↩ חזרה לטקסט
140

פטירתו – מיתתו.

↩ חזרה לטקסט
141

מוריקות – נעשות ירוקות.

↩ חזרה לטקסט
142

שאמרו – חכמים.

↩ חזרה לטקסט
143

דוחק אתה וכו' – כלו' כבר הגיע זמנו של ר' נתן להתמנות ראש־ישיבה.

↩ חזרה לטקסט
144

כמלוא נימא – כמלוא השערה.

↩ חזרה לטקסט
145

שלא יצערני – בשעת מיתתי.

↩ חזרה לטקסט
146

מי חשוב וכו' – מי חשוב וגבור ביום המיתה.

↩ חזרה לטקסט
147

הראה לי – בחלום לאחר מיתה.

↩ חזרה לטקסט
148

היה לך צער – בשעת יציאת נשמה.

↩ חזרה לטקסט
149

כמושך נימא וכו' – כך היתה יציאת נשמתי קלה.

↩ חזרה לטקסט
150

שמרובה אימתו – של מלאך־המות.

↩ חזרה לטקסט
151

נחר בהם – מתוך קברו.

↩ חזרה לטקסט
152

קהלת י"ב, ז.

↩ חזרה לטקסט
153

משלי י"ד, ל.

↩ חזרה לטקסט
154

יחזקאל ל"ז, יג.

↩ חזרה לטקסט
155

בראשית ג', יט.

↩ חזרה לטקסט
156

סימן יפה וכו' – שיש לו כפרה בכך.

↩ חזרה לטקסט
157

מזלפים – נשפכים, נוטפים.

↩ חזרה לטקסט
158

וקלסתר פנים – צורת הפנים.

↩ חזרה לטקסט
159

לפטר – להפרד, למות.

↩ חזרה לטקסט
160

נוטל חלקו – הנשמה.

↩ חזרה לטקסט
161

לאריס – לפועל בשכר חלק מן התבואה.

↩ חזרה לטקסט
162

אור מפעפעו – אש מרככו.

↩ חזרה לטקסט
163

מפכחתו – מפיגה את היין.

↩ חזרה לטקסט
164

שם א', לא.

↩ חזרה לטקסט
165

טוב מות – שיש טוב במיתה.

↩ חזרה לטקסט
166

כבה מאליו – ככלות השמן.

↩ חזרה לטקסט
167

בעונתה – בזמנה, בגמר בשולה.

↩ חזרה לטקסט
168

למודים – רגילים.

↩ חזרה לטקסט
169

ושונים – לומדים.

↩ חזרה לטקסט
170

שמא הוא חושדנו – בגנבת תאנים, ולשם שמירה הוא משכים.

↩ חזרה לטקסט
171

והתליעו – העלו תולעים.

↩ חזרה לטקסט
172

שיר השירים ו', ב.

↩ חזרה לטקסט
173

לוז – עיר בארץ החתים, שנבנתה ע"י איש שהראה לבני יוסף את מבוא העיר בית אל (שופטים א', כד – כו). ובזכות זה זכה, לפי דברי האגדה, שלא יהא מלאך־המות שולט בעירו.

↩ חזרה לטקסט
174

מלכים א' ד', ג.

↩ חזרה לטקסט
175

ושגרם לעיר לוז – שלחם לעיר לוז שאין מלאך־המות שלוט בה.

↩ חזרה לטקסט
176

משטה – מהתל.

↩ חזרה לטקסט
177

שכיב מרע – חולה מסוכן.

↩ חזרה לטקסט
178

קפוצות – סגורות.

↩ חזרה לטקסט
179

קהלת ה', יד.

↩ חזרה לטקסט
180

מסויג – גדור.

↩ חזרה לטקסט