📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 1321–1380

1321

אסרין – מטבעות קטנות.

↩ חזרה לטקסט
1322

שם ע"ג, יא.

↩ חזרה לטקסט
1323

שם קל"ט, ד.

↩ חזרה לטקסט
1324

ישעיה נ"ז, כ.

↩ חזרה לטקסט
1325

נשבר וחוזר – לאחוריו.

↩ חזרה לטקסט
1326

ואינו חוזר בו – למוטב.

↩ חזרה לטקסט
1327

ישעיה נ"ז, כ.

↩ חזרה לטקסט
1328

תהלים ב', א.

↩ חזרה לטקסט
1329

חבקוק ב', יג.

↩ חזרה לטקסט
1330

ישעיה מ', כב.

↩ חזרה לטקסט
1331

שם ס"ו, כד.

↩ חזרה לטקסט
1332

בראשית ד', כה.

↩ חזרה לטקסט
1333

פכרה – שברה.

↩ חזרה לטקסט
1334

בראשית ד', כה.

↩ חזרה לטקסט
1335

מלכים ב' ג', יד.

↩ חזרה לטקסט
1336

משלי כ"ח, ד.

↩ חזרה לטקסט
1337

ואם לחשך אדם לומר – ילחש אדם באזנך לפתות את דעתך בדברי הכתוב.

↩ חזרה לטקסט
1338

תהלים ל"ז, א.

↩ חזרה לטקסט
1339

שלבו נוקפו – שלבו מכהו, כלו' שהוא פחדן ביותר.

↩ חזרה לטקסט
1340

במדבר כ"ב, ב.

↩ חזרה לטקסט
1341

סומים – עורים.

↩ חזרה לטקסט
1342

בראשית ו', ב.

↩ חזרה לטקסט
1343

שם ט', כב.

↩ חזרה לטקסט
1344

שם י"ב, טו.

↩ חזרה לטקסט
1345

שם ל"ד, ב.

↩ חזרה לטקסט
1346

משים עצמו רשע – מעיד על עצמו שהוא רשע.

↩ חזרה לטקסט
1347

בצאת לפני החלוץ וכו' – במלחמת יהושפט עם עמון ומואב כתוב.

↩ חזרה לטקסט
1348

דברי הימים ב' כ', כא.

↩ חזרה לטקסט
1349

לא נאמר בהודאה זו כי טוב – כמו שנאמר בשאר מקומות "הודו ליי כי טוב".

↩ חזרה לטקסט
1350

במפלתם של רשעים – שנפלו בני עמון ומואב לפני ישראל.

↩ חזרה לטקסט
1351

שמות י"ד, כ.

↩ חזרה לטקסט
1352

מעשי ידי טובעים – המצרים.

↩ חזרה לטקסט
1353

תולין את הקלקלה במקולקל – כשמוצאין מעשה רע ואין יודעין מי עשאו תולין אותו מסתמא באדם רע.

↩ חזרה לטקסט
1354

דברים י"ב, ג.

↩ חזרה לטקסט
1355

תקלה – מכשול.

↩ חזרה לטקסט
1356

דברים י"ב, ג.

↩ חזרה לטקסט
1357

תהלים מ"ט, יב.

↩ חזרה לטקסט
1358

בתיהם קבריהם – דורש קרבם – קברם.

↩ חזרה לטקסט
1359

חסיד שוטה וכו' – מפורש להלן.

↩ חזרה לטקסט
1360

ומכות פרושים – פרושים שהם כמכות ונגעים לעולם.

↩ חזרה לטקסט
1361

מבלי עולם – מאבדין העולם ומביאין הפסד.

↩ חזרה לטקסט
1362

מבעבע – יורד ועולה במים וקרוב לטבוע.

↩ חזרה לטקסט
1363

עם כשהוא חולץ – בעוד שהוא חולץ.

↩ חזרה לטקסט
1364

תאנה בכורה – שנתבשלה ראשונה והנאתה מרובה.

↩ חזרה לטקסט
1365

אתננה לו – ואינו רוצה ליהנות בעצמו.

↩ חזרה לטקסט
1366

המטעים דבריו – ממתיק ומנעים לו את דבריו כדי להכניסם ללבו.

↩ חזרה לטקסט
1367

להשלים לו וכו' – כלו' שהיו לעני מאתים זוז פחות דינר ובכוונה הוא נותן לו דינר, כדי שיהיו ביד העני מאתים ובכך יפטר הוא ואחרים מליתן לו צדקה להבא, שהרי שנינו וכו'.

↩ חזרה לטקסט
1368

מכריע אחרים באורחותיו – משתדל להראות בעיני הבריות כחסיד בכל דרכיו לומר: ראו ועשו כמוני, ומכסה בזה על תועבותיו.

↩ חזרה לטקסט
1369

צלינית – מרבה בתפלה תמיד.

↩ חזרה לטקסט
1370

שובבית – נכנסת ויוצאת בבתי השכנות להתפלל על החולות והיולדות וכדומה.

↩ חזרה לטקסט
1371

צימנית – מרבה בתענית.

↩ חזרה לטקסט
1372

שבעה פרושים – כל אלו הם מן הצבועים שעושים מעשים רעים ונראים כיראי שמים; ועל שם צביעותם קראו להם שמות שונים כ"א לפי טבעו.

↩ חזרה לטקסט
1373

שכמי – שנוהג ביראת שמים להנאתו כשכם בן חמור שנימול.

↩ חזרה לטקסט
1374

נקפי – מהלך בשפלות עקב בצד אגודל, ומתוך כך נוקף אצבעות רגליו באבנים.

↩ חזרה לטקסט
1375

קזאי – עושה עצמו כעוצם עיניו שלא להסתכל בנשים ומתוך כך מטיח ראשו בכותל ומקיז דם לעצמו.

↩ חזרה לטקסט
1376

מדוכיא – מדוכה, שהולך בראש כפוף כראש העלי של המכתשת.

↩ חזרה לטקסט
1377

מה חובתי וכו' – כמי שאומר: למדוני מה לי לעשות עוד.

↩ חזרה לטקסט
1378

מאהבה… מיראה – שמראה בעצמו אהבה ויראת שמים למראית עין.

↩ חזרה לטקסט
1379

הצבועים – המתראים כפרושים וצנועים ואינם כך.

↩ חזרה לטקסט
1380

כמעשה זמרי – בן סלוא (במד' כה).

↩ חזרה לטקסט