הערות וביאורים · 361–420
361גרדום – מקום משפט של דיני נפשות.
363בדברים בטלים הללו – בדברי מינות.
364עליו הוא אומר – שמצדיק עליו את דין ההגמון.
365והאמנתני עליך – את הדין.
366דימוס – לשון פטור ברומית.
367לנחמו – על שנחשד במינות.
370למדני – רבן של כת המינים.
372וע"י זה – בעון זה שנהניתי מדברי מין.
374הרשות – שרי הממשלה שבימיהם.
375עשו לו המינים דבר – של כשפים, כגון ע"י השקאת סם וכדומה.
376החמור של אותו רשע – רמז על אותו האיש אבי המינות, שהיה נכנס
לירושלים רכוב על חמור.
377אי אתה יכול וכו' – מפני הבושה.
380פוצע מחו – לשון הפלגה, והכוונה למכות חזקות.
382על אותו האיש – כלו' על עצמו.
383ועל אותה החמת וכו' – כך קרא לעצמו בדרך משל: והכוונה שמתוך עיסוקו
עם המינים נשתכחה תורתו.
384לישו – לתלמידו ישו, והוא שם של מיסד דת הנוצרים.
385כשעמד ינאי וכו' – עי' למעלה (עמ' קכט פ"ט, סעיף מז).
386כשהיה שלום – בין המלך והחכמים.
387אכסניא – בעלת האכסניה, שכן היה המנהג לדבר בשבח האכסניה.
388טרוטות – חשופות מחמת נשירת הריסים; וי"מ: עגולות.
389זקף לבנה – כמין מצבה לעבודה זרה.
391בן סטדא – לדעת חז"ל הוא ישו, והשם סטדא כנוי לאמו.
392הוציא כשפים – שמות הטומאה שעשה בהם את מופתיו.
393בסריטה שעל בשרו – כלו' סרס וחתך את בשרו להעלים שם מתחת לבשר את
הכשפים מעיני השומרים.
395ותלאוהו – כדין הנסקלים, שנתלים.
397שקרוב למלכות היה – ונהגו בו לפנים משורת הדין.
398מתי אבוא – כל הכתובים המובאים כאן אינם אלא לאסמכתא בדרך חדוד.
417שפקרו המינים – שבעלי האמונה בשתי רשויות הביאו ראיה מן התורה
לדעות־הפקר שלהם.
418תשובתם בצדם – הרי אתה מוצא בתורה מיד תשובה לדבריהם.
419נעשה אדם בצלמנו – לשון רבים משמע, כאלו ח"ו יש שתי רשויות.