📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 361–420

361

גרדום – מקום משפט של דיני נפשות.

↩ חזרה לטקסט
362

הגמון – שר רומי.

↩ חזרה לטקסט
363

בדברים בטלים הללו – בדברי מינות.

↩ חזרה לטקסט
364

עליו הוא אומר – שמצדיק עליו את דין ההגמון.

↩ חזרה לטקסט
365

והאמנתני עליך – את הדין.

↩ חזרה לטקסט
366

דימוס – לשון פטור ברומית.

↩ חזרה לטקסט
367

לנחמו – על שנחשד במינות.

↩ חזרה לטקסט
368

והנאך – גרם לך הנאה.

↩ חזרה לטקסט
369

דברים כ"ג, יט.

↩ חזרה לטקסט
370

למדני – רבן של כת המינים.

↩ חזרה לטקסט
371

מיכה א', ז.

↩ חזרה לטקסט
372

וע"י זה – בעון זה שנהניתי מדברי מין.

↩ חזרה לטקסט
373

משלי ה', ח.

↩ חזרה לטקסט
374

הרשות – שרי הממשלה שבימיהם.

↩ חזרה לטקסט
375

עשו לו המינים דבר – של כשפים, כגון ע"י השקאת סם וכדומה.

↩ חזרה לטקסט
376

החמור של אותו רשע – רמז על אותו האיש אבי המינות, שהיה נכנס לירושלים רכוב על חמור.

↩ חזרה לטקסט
377

אי אתה יכול וכו' – מפני הבושה.

↩ חזרה לטקסט
378

בשלום – שחזר בתשובה.

↩ חזרה לטקסט
379

מתעסקים – מתווכחים.

↩ חזרה לטקסט
380

פוצע מחו – לשון הפלגה, והכוונה למכות חזקות.

↩ חזרה לטקסט
381

בקורנס – בפטיש.

↩ חזרה לטקסט
382

על אותו האיש – כלו' על עצמו.

↩ חזרה לטקסט
383

ועל אותה החמת וכו' – כך קרא לעצמו בדרך משל: והכוונה שמתוך עיסוקו עם המינים נשתכחה תורתו.

↩ חזרה לטקסט
384

לישו – לתלמידו ישו, והוא שם של מיסד דת הנוצרים.

↩ חזרה לטקסט
385

כשעמד ינאי וכו' – עי' למעלה (עמ' קכט פ"ט, סעיף מז).

↩ חזרה לטקסט
386

כשהיה שלום – בין המלך והחכמים.

↩ חזרה לטקסט
387

אכסניא – בעלת האכסניה, שכן היה המנהג לדבר בשבח האכסניה.

↩ חזרה לטקסט
388

טרוטות – חשופות מחמת נשירת הריסים; וי"מ: עגולות.

↩ חזרה לטקסט
389

זקף לבנה – כמין מצבה לעבודה זרה.

↩ חזרה לטקסט
390

ואמר מר – אחד התנאים.

↩ חזרה לטקסט
391

בן סטדא – לדעת חז"ל הוא ישו, והשם סטדא כנוי לאמו.

↩ חזרה לטקסט
392

הוציא כשפים – שמות הטומאה שעשה בהם את מופתיו.

↩ חזרה לטקסט
393

בסריטה שעל בשרו – כלו' סרס וחתך את בשרו להעלים שם מתחת לבשר את הכשפים מעיני השומרים.

↩ חזרה לטקסט
394

המסית – לעבודה זרה.

↩ חזרה לטקסט
395

ותלאוהו – כדין הנסקלים, שנתלים.

↩ חזרה לטקסט
396

דברים י"ג, ט.

↩ חזרה לטקסט
397

שקרוב למלכות היה – ונהגו בו לפנים משורת הדין.

↩ חזרה לטקסט
398

מתי אבוא – כל הכתובים המובאים כאן אינם אלא לאסמכתא בדרך חדוד.

↩ חזרה לטקסט
399

תהלים מ"ב, ג.

↩ חזרה לטקסט
400

שם מ"א, ו.

↩ חזרה לטקסט
401

שמות כ"ג, ז.

↩ חזרה לטקסט
402

תהלים י, ח.

↩ חזרה לטקסט
403

ישעיה י"א, א.

↩ חזרה לטקסט
404

שם י"ד, יט.

↩ חזרה לטקסט
405

שמות ד', כב.

↩ חזרה לטקסט
406

שם שם, כג.

↩ חזרה לטקסט
407

תהלים ק, א.

↩ חזרה לטקסט
408

שם נ', כג.

↩ חזרה לטקסט
409

במדבר כ"ג, יט.

↩ חזרה לטקסט
410

בראשית כ"ב, יב.

↩ חזרה לטקסט
411

קהלת ד', ח.

↩ חזרה לטקסט
412

דברים ו', ד.

↩ חזרה לטקסט
413

שמות כ', ב.

↩ חזרה לטקסט
414

ישעיה מ"ד, ו.

↩ חזרה לטקסט
415

ישעיה מ"ד ו.

↩ חזרה לטקסט
416

ישעיה מ"ד ו.

↩ חזרה לטקסט
417

שפקרו המינים – שבעלי האמונה בשתי רשויות הביאו ראיה מן התורה לדעות־הפקר שלהם.

↩ חזרה לטקסט
418

תשובתם בצדם – הרי אתה מוצא בתורה מיד תשובה לדבריהם.

↩ חזרה לטקסט
419

נעשה אדם בצלמנו – לשון רבים משמע, כאלו ח"ו יש שתי רשויות.

↩ חזרה לטקסט
420

בראשית א', כו.

↩ חזרה לטקסט