📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 61–120

61

יי – מדת הרחמים.

↩ חזרה לטקסט
62

שם ל"ד, ו.

↩ חזרה לטקסט
63

עד האלהים – לשון דיין ושופט.

↩ חזרה לטקסט
64

שם כ"ב, ח.

↩ חזרה לטקסט
65

שם ג', טו.

↩ חזרה לטקסט
66

חסר ו' – מלת "לעלם", ודרש מלשון העלמה.

↩ חזרה לטקסט
67

שם ג', טו.

↩ חזרה לטקסט
68

שם ל"ג, יח.

↩ חזרה לטקסט
69

לעמוד על מדותי – לדעת ולהבין.

↩ חזרה לטקסט
70

קהלת ב', יב.

↩ חזרה לטקסט
71

משתיתו – יסודו.

↩ חזרה לטקסט
72

תהלים י"ט, א.

↩ חזרה לטקסט
73

מתגושש בה – נאבק ומתעמל בה להזיזה ולהניעה.

↩ חזרה לטקסט
74

דברים ל"ג, כו.

↩ חזרה לטקסט
75

מן התחתונים – ממעשה שמים וארץ.

↩ חזרה לטקסט
76

ובגאותו שחקים – כלו' מן השחקים וצבאות כוכביהם ומזלותיהם (דוגמת וילון משובץ אבנים טובות פרוס על פתח היכלו של מלך) אתה למד על גאותו וגדולתו.

↩ חזרה לטקסט
77

בראשית א', א.

↩ חזרה לטקסט
78

קלוסו – שבחו.

↩ חזרה לטקסט
79

כשמקלסין – כשמשבחין.

↩ חזרה לטקסט
80

תהלים פ"ו, י.

↩ חזרה לטקסט
81

איוב ל"ו, כב.

↩ חזרה לטקסט
82

בראשית ב', ב, ג.

↩ חזרה לטקסט
83

רואה את הגבוה – מחשיב ונותן לב.

↩ חזרה לטקסט
84

תהלים קל"ח, ו.

↩ חזרה לטקסט
85

מלכים א', י"ג, ד.

↩ חזרה לטקסט
86

פטרון – שר המגין עליו.

↩ חזרה לטקסט
87

שמא מכניסו – לבית.

↩ חזרה לטקסט
88

מניחו – בחוץ.

↩ חזרה לטקסט
89

ירמיה ל"ג, ג.

↩ חזרה לטקסט
90

כובשם – מעלימם.

↩ חזרה לטקסט
91

מיכה ז', יט.

↩ חזרה לטקסט
92

ירמיה נ"א, י.

↩ חזרה לטקסט
93

תהלים קכ"ב, ח.

↩ חזרה לטקסט
94

שונא גזל בעולה – דורש כך: קרבן עולה שאתם מביאים לי אל יהא מן הגזל, אף על פי שהכל שלי.

↩ חזרה לטקסט
95

ישעיה ס"א, ח.

↩ חזרה לטקסט
96

ישעיה ס"א, ח.

↩ חזרה לטקסט
97

ענותנותו – מדת ענוה ורחמים שלו.

↩ חזרה לטקסט
98

דברים י, יז.

↩ חזרה לטקסט
99

שם שם, יח.

↩ חזרה לטקסט
100

ישעיה נ"ז, טו.

↩ חזרה לטקסט
101

ישעיה נ"ז, טו.

↩ חזרה לטקסט
102

תהלים ס"ח, ה.

↩ חזרה לטקסט
103

שם שם, ו.

↩ חזרה לטקסט
104

שם י"ג, א.

↩ חזרה לטקסט
105

ויאמר להשמידם לולי משה בחירו – קרא לו בחירו, אעפ"י שעמד בפרץ לפניו, מכלל שדעתו נוחה בכך והוא שמח.

↩ חזרה לטקסט
106

שם ק"ו, כג.

↩ חזרה לטקסט
107

מקניט – מכעיס.

↩ חזרה לטקסט
108

יורד עמו עד לחייו – כלו' מפסידו בכל דבר שהוא יכול.

↩ חזרה לטקסט
109

מזונותיו עמו – שהנחש עפר לחמו, ובכל מקום הוא מוצא את מזונותיו.

↩ חזרה לטקסט
110

קלל את כנען – שיהא עבד עבדים לאחיו.

↩ חזרה לטקסט
111

שרבו – אדונו.

↩ חזרה לטקסט
112

את האשה – את חוה בשעת חטאה.

↩ חזרה לטקסט
113

איוב ל"ו, טז.

↩ חזרה לטקסט
114

שמואל א' ב' ב.

↩ חזרה לטקסט
115

מבלין אותו – הוא בלה ומת והם קיימים.

↩ חזרה לטקסט
116

שמואל א' ב', ב.

↩ חזרה לטקסט
117

צורה בתוך צורה – העובר במעי אמו.

↩ חזרה לטקסט
118

שמות ט"ו, יא.

↩ חזרה לטקסט
119

שם כ', א.

↩ חזרה לטקסט
120

תהלים ס"ה, ג.

↩ חזרה לטקסט