📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 4617–4676

4617

כלונסאות – קורות.

↩ חזרה לטקסט
4618

וקנים וכו' – להרבות שלהבת.

↩ חזרה לטקסט
4619

וכורך במשיחה – קושר בחוט.

↩ חזרה לטקסט
4620

כל אחד ואחד – מן העם הרואים את המשואות.

↩ חזרה לטקסט
4621

אבוקה – לפיד אש.

↩ חזרה לטקסט
4622

שמות י"ב, ב.

↩ חזרה לטקסט
4623

הבהמים – מנהיגי הבהמות.

↩ חזרה לטקסט
4624

אונו – שם מקום בשפלת יהודה.

↩ חזרה לטקסט
4625

דברים י"ב, ה.

↩ חזרה לטקסט
4626

בשכנו של מקום – במקדש בירושלים, שהוא בחלקו של יהודה.

↩ חזרה לטקסט
4627

ר' חנניה וכו' – עי' למעלה בפ' א"י סי' מט, ושם מובא מעשה זה מתלמוד בבלי בנוסח אחר.

↩ חזרה לטקסט
4628

עבר וכו' – קבע עבור השנה בבבל (שירד לשם מא"י), ולפי הדין אין לעבר שנים ולקבוע חדשים אלא בא"י, כאמור למעלה.

↩ חזרה לטקסט
4629

שלח לו רבי – קשה לפרש שהכונה על ר"י הנשיא, שלא חלה נשיאותו בדור זה; ואולי חסר כאן אחרי "רבי" שם של נשיא הדור ההוא.

↩ חזרה לטקסט
4630

שלש אגרות – בזו אחר זו, להוכיחו על המעשה ולהחזירו מדעתו.

↩ חזרה לטקסט
4631

בידי וכו' – כך תרגמנו מלת "גבי" שבמקור (על פי המפרשים), ור' יצחק ור' נתן היו השליחים, אבל לפי הבבלי היו השליחים שני חכמים אחרים. ואולי יותר נכון לתרגם "אצל", והאגרות נשלחו לשנים מחכמי בבל ששמם כך.

↩ חזרה לטקסט
4632

לקדושת חנניה – כך כתב לו בראש האגרת כדי לכבדו בעיני אנשי מקומו וגם דרך תוכחה של כבוד, שלא נאה לחכם וחסיד כמוהו לעַבר שנים בחו"ל שלא כדין.

↩ חזרה לטקסט
4633

גדיים שהנחת וכו' – כלו' הקטנים שהנחת בא"י נעשו חכמים גדולים, ויפה כוחם לגזור עליך שתקבל דעתם, ולא תעַבר שנים בא"י, שלא כדעת חכמי א"י.

↩ חזרה לטקסט
4634

למדבר האטד – כלו' קביעת העבור בא"י קשה היא בעני כבנין בָּמה ושחוטי חוץ (הבאת קרבן מחוץ למקדש.

↩ חזרה לטקסט
4635

ונחוניון – ראש הגולה בבבל (לדעת קצת), שנשתתף עמך בעבירה זו יזרוק את דם הקרבנות על אותה במה.

↩ חזרה לטקסט
4636

קרא – ר' חנניה את האגרת הראשונה שנאמרו עליו בה דברי שבח, וכן השניה.

↩ חזרה לטקסט
4637

וכבדם – כבד את השלוחים ר' יצחק ור' נתן.

↩ חזרה לטקסט
4638

ובקש לבזותם – על דברי הגנאי שהביאו לו.

↩ חזרה לטקסט
4639

שכבר כבדתנו – לפני העם, ואין זה מן המדה שתחזור בך.

↩ חזרה לטקסט
4640

מועדי חנניה וכו' – לעקצו נתכוון, שהמעבר שנים בחו"ל על דעת עצמו, כאלו תולה את המועדות בעצמו.

↩ חזרה לטקסט
4641

ויקרא כ"ג, ד.

↩ חזרה לטקסט
4642

אצלנו – כשמעברים בא"י הם "מועדי ה' ", אבל לא כשמעברים בחו"ל.

↩ חזרה לטקסט
4643

מנהר פקוד – שם עיר בבבל שהיה שם חנניה באותה שנה.

↩ חזרה לטקסט
4644

ישעיה ב', ג.

↩ חזרה לטקסט
4645

וקבל – התאונן.

↩ חזרה לטקסט
4646

נציבין – שם עיר בבל.

↩ חזרה לטקסט
4647

אחריהם אחריהם – כלו' עלינו ללכת אחרי בני א"י ולשמוע להם בדבר הזה.

↩ חזרה לטקסט
4648

כלום איני יודע וכו' – כלו' אף אני מכיר בחשיבותם, אבל איני בטוח אם יודעים לחשב תקופות כמוני.

↩ חזרה לטקסט
4649

ורכב על הסוס – הלך להודיע במדינה את עבור השנים עפ"י קביעת אנשי א"י.

↩ חזרה לטקסט
4650

הגיע – ותקן את הקלקלה.

↩ חזרה לטקסט
4651

בקלקול – עפ"י קביעות אנשי חו"ל.

↩ חזרה לטקסט
4652

עבור השנה – הוספת חדש (אדר שני) על השנה, מטעמים המפורשים להלן.

↩ חזרה לטקסט
4653

במזומנים לה –שהוזמנו לכתחלה בשביל כך.

↩ חזרה לטקסט
4654

שבעה לעליה – לעבר את השנה, וביחד עם הנשיא ושני סגניו יהיו עשרה.

↩ חזרה לטקסט
4655

ולא לעבר השנה וכו' – לא להצטרף עמכם עכשיו אלא ללמוד תורה מכם היאך תעשו.

↩ חזרה לטקסט
4656

אלא אדם אחר – עלה שלא ברשות.

↩ חזרה לטקסט
4657

מחמת ביוש – שלא לבייש אותו אדם שעלה שלא ברשות.

↩ חזרה לטקסט
4658

ליטול רשות – בעסק של צבור.

↩ חזרה לטקסט
4659

מפני הדרכים ומפני הגשרים – שנתקלקלו בימות הגשמים, שעדיין לא נתקנו ולא יוכלו עולי רגל לבוא.

↩ חזרה לטקסט
4660

ומפני תנורי פסחים – שצולין בהם את הפסחים ונמוקו בגשמי החורף וצריכין לחמה להתייבש.

↩ חזרה לטקסט
4661

ומפני גליות ישראל וכו' – בני הגולה הרחוקים שכבר יצאו ממקומם לעלות לרגל, ואם לא יעברו את השנה לא יספיקו לבוא לפסח.

↩ חזרה לטקסט
4662

הגדיים… והטלאים – שהם דקים אין מעברין עליהם כדי שיגדלו ויעשו מהם פסחים.

↩ חזרה לטקסט
4663

שלא פרחו – שלא העלו נוצה; הגוזלות נטלים לקני (קרבנות) יולדות, שהן משהות קניהן עד עלותן לרגל, ואין מעברין עליהם עד שיגדלו, מפני שראוים הם לקרבן אפילו כשהם רכים (בני יונה).

↩ חזרה לטקסט
4664

עושין אותם סעד לשנה – כלו' אם יש טעם אחד לעבר, כגון שלא הגיע זמן האביב, מצרפין לו גם טעם זה ומעברין השנה.

↩ חזרה לטקסט
4665

וזמן אביב לא הגיע – לא בשלה התבואה, והוא עקר הטעם, והראשונים הם סעד וסניף לו.

↩ חזרה לטקסט
4666

חתוכות – חלוקות.

↩ חזרה לטקסט
4667

זמן הבעור – בעור המעשרות מן הבית בשנה שלישית או ששית לשמיטה.

↩ חזרה לטקסט
4668

המעטן של זיתים – כלי שמניחין בו את הזיתים בשביל שיתרככו.

↩ חזרה לטקסט
4669

מן עמרי שבלים – בגליל הזיתים מרובים ובדרום (ביהודה) תבואות השדה מרובות.

↩ חזרה לטקסט
4670

הבכיר והאפיל – הזרע שהקדימוהו לזרוע ושאחרוהו; כלו' אם יהא החום גדול כל כך עד שיצמח האפיל עם הבכיר כאחד, סמן הוא, שהאביב קרוב לבוא.

↩ חזרה לטקסט
4671

אין זה אדר – אלא שבט.

↩ חזרה לטקסט
4672

אם השור בבקר וכו' – כלו' אם יהו חליפות קור וחום, עד שבבקר יהא השור נראה כמת מחמת צנה ובצהרים ישכב בצל מחמת חום.

↩ חזרה לטקסט
4673

ויפשיט עורו – כלו' יתחכך באילן מחמת החום.

↩ חזרה לטקסט
4674

אם הקדים וכו' – רוח מזרחית תהא חזקה והבל הפה יהא נראה.

↩ חזרה לטקסט
4675

נסתיעו – נעזרו ונסמכו קצת.

↩ חזרה לטקסט
4676

שלחו לו – החכמים.

↩ חזרה לטקסט