📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 3058–3117

3058

מצוה לאמרו – שיאמר אם בקריאת־שמע כך, הלומד תורה לא כל שכן.

↩ חזרה לטקסט
3059

לאנשי כנסת הגדולה – ראשי חכמים שעמדו לישראל בתחלת ימי בית שני.

↩ חזרה לטקסט
3060

הושע ח', יב.

↩ חזרה לטקסט
3061

שמות ל"ד, כז.

↩ חזרה לטקסט
3062

מתורגמנו – העומד ומתרגם את דברי דרשתו לפני העם מעברית לארמית.

↩ חזרה לטקסט
3063

שמות ל"ד, כז.

↩ חזרה לטקסט
3064

דברים שבכתב – של כתבי הקדש.

↩ חזרה לטקסט
3065

אי אתה רשאי לאמרם על־פה – שמא תכשל ולא תדקדק לומר הדברים ככתבם.

↩ חזרה לטקסט
3066

שבעל־פה אי אתה רשאי וכו' – שלא יתערבו דברי סופרים בדברי תורה.

↩ חזרה לטקסט
3067

שמות ל"ד, כז.

↩ חזרה לטקסט
3068

מעוין – שקול; כלו' עדיין לא הוכרע הדבר אצל אומות־העולם.

↩ חזרה לטקסט
3069

מסטירין – סודות.

↩ חזרה לטקסט
3070

זו המשנה – שאין או"ה מבינין בה.

↩ חזרה לטקסט
3071

שמות ל"ד, כז.

↩ חזרה לטקסט
3072

שם כ', א.

↩ חזרה לטקסט
3073

הושע ח', יב.

↩ חזרה לטקסט
3074

ואם כן כמו זר נחשבו – יהו דומין לאו"ה.

↩ חזרה לטקסט
3075

הושע ח', יב.

↩ חזרה לטקסט
3076

שמות ל"ד, כז.

↩ חזרה לטקסט
3077

שמות ל"ד, כז.

↩ חזרה לטקסט
3078

סרדיוטות – שרי צבא.

↩ חזרה לטקסט
3079

פטירתם – פרידתם.

↩ חזרה לטקסט
3080

במקור כך: "שֶנָּנַח" – הערת פב"י.

↩ חזרה לטקסט
3081

בין תם בין מועד – שור שנגח פחות משלש פעמים נקרא "תם" ומשלמים עליו חצי נזק, ושור שנגח שלש פעמים נקרא "מועד" על שם "והועד בבעליו" (שמ' כ"א, כט) ומשלמים עליו נזק שלם.

↩ חזרה לטקסט
3082

ממה נפשך – מה רצונך, כלו' אחת משתים (או–או).

↩ חזרה לטקסט
3083

שמות כ"א, לה.

↩ חזרה לטקסט
3084

אם רעהו דוקא – אם "רעהו" שנאמר בשור נגח הוא דוקא, והכוונה רק לישראל.

↩ חזרה לטקסט
3085

שמות כ"א, לה.

↩ חזרה לטקסט
3086

אין מודיעין וכו' – שלא לעורר שנאה לישראל.

↩ חזרה לטקסט
3087

בדרך מינות – בדרך הכופרים בתורה שבעל־פה.

↩ חזרה לטקסט
3088

מפי הגבורה – מפי הקב"ה.

↩ חזרה לטקסט
3089

מפה – מטפחת השלחן.

↩ חזרה לטקסט
3090

בקופה – בסל.

↩ חזרה לטקסט
3091

תלמידיך אנו וכו' – ובאנו לשמוע תורה מפיך.

↩ חזרה לטקסט
3092

שבת של מי היתה – כלו' מי דרש בשבת זו בביה"מ (עי' עמ' קסז פ' "מעשי חכמים" יג, ס' עה).

↩ חזרה לטקסט
3093

דברים ל"א, יב.

↩ חזרה לטקסט
3094

טף למה באים – והרי אינם מבינים כלום.

↩ חזרה לטקסט
3095

קהלת י"ב, יא.

↩ חזרה לטקסט
3096

דרבן – מסמר בראש המלמד (המקל) שהאכר מדריך בו את הפרה בשעת חרישה.

↩ חזרה לטקסט
3097

להוציא חיים – לחם מן הארץ.

↩ חזרה לטקסט
3098

קהלת י"ב, יא.

↩ חזרה לטקסט
3099

פרה ורבה – עושה פירות.

↩ חזרה לטקסט
3100

קהלת י"ב, יא.

↩ חזרה לטקסט
3101

היאך אני לומד תורה – כיון שהדעות חלוקות.

↩ חזרה לטקסט
3102

קהלת י"ב, יא.

↩ חזרה לטקסט
3103

ופרנס אחד – משה רבנו.

↩ חזרה לטקסט
3104

שמות כ', א.

↩ חזרה לטקסט
3105

כאפרכסת – כמין סל על אבני הרחים, שנותנין לתוכו את התבואה, והוא רחב מלמעלה וצר מלמטה.

↩ חזרה לטקסט
3106

שרוי – שוכן, נמצא.

↩ חזרה לטקסט
3107

קהלת י"ב, יא.

↩ חזרה לטקסט
3108

והנאך – גרם לך הנאה.

↩ חזרה לטקסט
3109

כשמעו – כאלו שמעת אותו.

↩ חזרה לטקסט
3110

חתוכה – קבועה וחתומה, שלא יהא מקום לדרוש ולהראות בה פנים.

↩ חזרה לטקסט
3111

לא היתה לרגל עמידה – לא היה קיום לרגליהם של ישראל.

↩ חזרה לטקסט
3112

היאך היא ההלכה – כשיש חלוקי־ידיעות.

↩ חזרה לטקסט
3113

שמות כ"ג, ב.

↩ חזרה לטקסט
3114

פנים – אופנים, דרכים.

↩ חזרה לטקסט
3115

כותבות – תמרים כבושים ויבשים.

↩ חזרה לטקסט
3116

מעין שלש – ברכה אחת קצור מתוך שלש הברכות של ברכת המזון.

↩ חזרה לטקסט
3117

מכניס ראשך בין המחלוקת – להכריע כדברי חכמים נגד דעתי (שר"ג סבור שצריך לברך על כותבות שלש ברכות).

↩ חזרה לטקסט