📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 658–717

658

אנטונינוס – מלך רומי שהיה בימי ר' יהודה הנשיא.

↩ חזרה לטקסט
659

והאבדתי וגו' – משמע שמצויים בהם חכמים.

↩ חזרה לטקסט
660

עובדיה א', ח.

↩ חזרה לטקסט
661

איכה ב', ט.

↩ חזרה לטקסט
662

בראשית ט', כז.

↩ חזרה לטקסט
663

יפיותו של יפת וכו' – כלומר היופי שבני יפת (היונים) מצוינים בו ישכון באהלי התורה של בני שם.

↩ חזרה לטקסט
664

את בניו – שנתקללו ע"י נח להיות עבדים, וכל המדות האלה מצויות בעבדים.

↩ חזרה לטקסט
665

וגסות הרוח – גאוה

↩ חזרה לטקסט
666

עשרה קבים – כלומר עשרה חלקים.

↩ חזרה לטקסט
667

ערביא – ארץ ערב.

↩ חזרה לטקסט
668

מישן – שם מקום בדרומה של בבל.

↩ חזרה לטקסט
669

בריות – בריאות הגוף.

↩ חזרה לטקסט
670

נוי – יופי.

↩ חזרה לטקסט
671

כעירות – רוע התואר.

↩ חזרה לטקסט
672

זכריה ה', ט־יא.

↩ חזרה לטקסט
673

ונשתרבבה – נתפשטה.

↩ חזרה לטקסט
674

כלך – לך לך.

↩ חזרה לטקסט
675

שהם עניים – הבבלים עניים וכל ימיהם רעים, לפיכך הם שמחים ביותר בחגיהם.

↩ חזרה לטקסט
676

מצוינים – במלבושיהם.

↩ חזרה לטקסט
677

שאינם בני תורה – ומתהדרים במלבושיהם.

↩ חזרה לטקסט
678

מזוהמים – מאוסים.

↩ חזרה לטקסט
679

ננער בהם – נתעורר עליהם משנתו.

↩ חזרה לטקסט
680

דרדקים – תינוקות.

↩ חזרה לטקסט
681

משלי ז', ד.

↩ חזרה לטקסט
682

מפני שלא גלו – העופות שבבבל. ולא כעופות א"י שנאמר בהם "מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו" (ירמ' ט', ט).

↩ חזרה לטקסט
683

ירמיה מ"ח, יא.

↩ חזרה לטקסט
684

באותה קללה – שנתקללו מועדי א"י.

↩ חזרה לטקסט
685

הושע ב', יג.

↩ חזרה לטקסט
686

ישעיה א', יד.

↩ חזרה לטקסט
687

שאינם בני מקומם – אלא בני ארץ אחרת ומתהדרים במלבושיהם כדי שיכבדום.

↩ חזרה לטקסט
688

במקומי שמי – שמי מכבדני.

↩ חזרה לטקסט
689

פסקה זוהמתם – ע"י התורה.

↩ חזרה לטקסט
690

גרים מה הם – שהרי אף הם לא עמדו על הר סיני.

↩ חזרה לטקסט
691

מזלם היה – כלו' רוחם, נשמתם.

↩ חזרה לטקסט
692

דברים כ"ט, יד.

↩ חזרה לטקסט
693

דניאל ז', ה.

↩ חזרה לטקסט
694

מסורבלים – מסובלים בבשר.

↩ חזרה לטקסט
695

ואין להם מנוחה – שנודדים ממקום למקום.

↩ חזרה לטקסט
696

לחיילותיו של בית דוד – גבורים כמותם.

↩ חזרה לטקסט
697

חברים – כהנים עובדי אֵש בפרס, והיו מציקים לישראל.

↩ חזרה לטקסט
698

לשעירים – לשדים שמראיהם כתיָשים.

↩ חזרה לטקסט
699

דברים ל"ב, כא.

↩ חזרה לטקסט
700

ברבריא… מורטניא – שמות מקומות בצפון אפריקי (טוניס ומוריטניא).

↩ חזרה לטקסט
701

כפף ונפל – מחמת צער ופחד מפני כת הרשעים האלה.

↩ חזרה לטקסט
702

גזרו על הבשר – שלא יאכלו ישראל בשר שחוטה.

↩ חזרה לטקסט
703

ועל המרחצאות – שלא ירחצו.

↩ חזרה לטקסט
704

והיו מחטטים מתים – חופרים את הקברים להפשיט את המתים.

↩ חזרה לטקסט
705

ורבה – נ"א: וחכמים.

↩ חזרה לטקסט
706

ונטל את הנר מלפניהם – שיש לפרסיים יום חג שאין מדליקים בו אור אלא בבתי יראתם.

↩ חזרה לטקסט
707

או בצלך וכו' – כלומר אם לא זכינו לחסות בצלך בארצנו נוח לנו שתושיבנו בצִלָּם של בני עשו (הרומיים), שאינם קשים לנו כל־כך כפרסיים.

↩ חזרה לטקסט
708

איוב כ"ח, כג.

↩ חזרה לטקסט
709

קודם שבאו חברים לבבל – היו בני המקום טובים ליהודים.

↩ חזרה לטקסט
710

ואין להקב"ה עליהם וכו' – כלו' אינו רואה להם חובה אלא וכו'.

↩ חזרה לטקסט
711

בשלשה דברים – בשביל שלשה דברים של דרך־ארץ.

↩ חזרה לטקסט
712

בשדה – שהבריות אומרים: אזנים לכותל; ובב"ר פ' ע"ד הגיר': "במקום רווח".

↩ חזרה לטקסט
713

בדבר אחר – הטעון צניעות.

↩ חזרה לטקסט
714

בזמן שהן שתי מטות – כלומר בזמן שיש שתי מטות להיסב שני מסובים.

↩ חזרה לטקסט
715

למעלה הימנו – מטת השני לצד מראשותיו של גדול.

↩ חזרה לטקסט
716

למטה הימנו – לצד מרגלותיו.

↩ חזרה לטקסט
717

ואם הגדול מבקש וכו' −אם רוצה הגדול להסיח עם שני לו הרי צריך הוא לזקוף עצמו ממסיבתו, שכל זמן שהוא מוטה אינו יכול לדבר עמו.

↩ חזרה לטקסט