יב. בֵּית־יַעֲקֹב וּבֵית־עֵשָׂו
פח "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב"1303 – מַה כָּתוּב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן – "וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם… וְאֵלֶּה שְׁמוֹת אַלּוּפֵי עֵשָׂו"1304… אָמַר רַ' חוֹנְיָה: מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאָה כַת שֶׁל כְּלָבִים, וְנִתְיָרֵא מֵהֶם. מֶה עָשָׂה? הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ בֵּינֵיהֶם. כָּךְ כֵּוָן שֶׁרָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב עֵשָׂו וְאַלּוּפָיו נִתְיָרֵא מֵהֶם וְיָשַׁב לוֹ בֵּינֵיהֶם.
אָמַר רַ' לֵוִי: מָשָׁל לְנַפָּח1305 שֶׁהָיָה פִתְחוֹ פָּתוּחַ בְּאֶמְצַע פְּלַטְיָא1306 וּפֶתַח בְּנוֹ זֶהָבִי1307 פָּתוּחַ כְּנֶגְדּוֹ, וְרָאָה חֲבִילוֹת־חֲבִילוֹת1308 שֶׁל קוֹצִים נִכְנָסוֹת לַמְּדִינָה. אָמַר: אָנָה יִכָּנְסוּ כָּל הַחֲבִילוֹת הַלָּלוּ? וְהָיָה שָׁם פִּקֵּחַ אֶחָד, אָמַר לוֹ: מֵאֵלּוּ אַתָּה מִתְיָרֵא? גֵּץ1309 אֶחָד יוֹצֵא מִשֶּׁלְּךָ וְגֵץ אֶחָד מִשֶּׁל בִּנְךָ וְאַתָּה שׂוֹרְפָן. כָּךְ כֵּוָן שֶׁרָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב עֵשָׂו וְאַלּוּפָיו נִתְיָרֵא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מֵאֵלּוּ אַתָּה מִתְיָרֵא? גֵּץ אֶחָד מִשֶּׁלְּךָ וְגֵץ אֶחָד מִשֶּׁל בִּנְךָ וְאַתֶּם שׂוֹרְפִים אוֹתָם כֻּלָּם. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה בֵית־יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" וגו'1310 (שם פד; ילק"ש עובדיה; ע"י ב"ב קכו; תנח' וישב).