י. חֲלֻקַּת יַעֲקֹב וְעֵשָׂו
פו כְּשֶׁהָיוּ יַעֲקֹב וְעֵשָׂו בִּמְעֵי אִמָּם אָמַר יַעֲקֹב לְעֵשָׂו: עֵשָׂו אָחִי, שְׁנֵי בָנִים אֲנַחְנוּ לְאָבִינוּ, וּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת יֵשׁ לְפָנֵינוּ: הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא; הָעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמַשָּׂא־וּמַתָּן, אֲבָל הָעוֹלָם הַבָּא אֵינוֹ כֵן. רְצוֹנְךָ, טוֹל אַתָּה הָעוֹלָם הַזֶּה וַאֲנִי אֶטוֹל הָעוֹלָם הַבָּא. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָטַל עֵשָׂו בְּחֶלְקוֹ הָעוֹלָם הַזֶּה וְיַעֲקֹב נָטַל בְּחֶלְקוֹ הָעוֹלָם הַבָּא.
וּכְשֶׁבָּא יַעֲקֹב מִבֵּית לָבָן וְרָאָה עֵשָׂו שֶׁיֵּשׁ לְיַעֲקֹב נָשִׁים וּבָנִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּבְהֵמוֹת וְכֶסֶף וְזָהָב – מִיָּד אָמַר לוֹ: יַעֲקֹב אָחִי, לֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִּי, שֶׁתִּטּוֹל אַתָּה הָעוֹלָם הַבָּא וַאֲנִי אֶטּוֹל הָעוֹלָם הַזֶּה – וּמִנַּיִן לְךָ כָּל־הָעוֹלָם הַזֶּה: נָשִׁים וּבָנִים וּמָמוֹן וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת? לָמָּה אַתָּה מִשְׁתַּמֵּש וְנֶהֱנֶה מִן הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה כְּמוֹתִי? אָמַר לוֹ יַעֲקֹב לְעֵשָׂו: זֶה מְעַט הָרְכוּשׁ שֶׁנָּתַן לִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְפִי הַצֹּרֶךְ שֶׁלִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֶאֱמִיד1298 עֵשָׂו בְּדַעְתּוֹ וְאָמָר: וּמָה הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁאֵין לְיַעֲקֹב חֵלֶק בּוֹ, כָּךְ נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא חֶלְקוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (תדב"א זוטא).