📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר
חלק שלישי · ב: אָרֶץ יִשְׂרָאֵל
#414

ד. קְדֻשַּׁת הָאָרֶץ

מג אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מִכָּל הָאֲרָצוֹת (כלים פ"א, מ"ו).

מד מִפְּנֵי מָה שָׁרְתָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין889? – – – שֶׁכָּל־הַשְּׁבָטִים נוֹלְדוּ בְּחוּצָה־לָאָרֶץ890 וּבִנְיָמִין נוֹלַד בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל891. (מכיל' יתרו י"ט, יח).

מה "וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל־מֹשֶה וְאֶל־אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר"892 – "בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" – חוּץ לַכְּרָךְ. אוֹ אֵינוֹ893 אֶלָּא תּוֹךְ הַכְּרָךְ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶה כְּצֵאתִי אֶת־הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת־כַּפַּי אֶל־יְיָ"894 – וַהֲלֹא דְבָרִים קַל־וָחֹמֶר, וּמַה תְּפִלָּה הֲקַּלָּה, לֹא הִתְפַּלֵּל אֶלָּא חוּץ לָעִיר, דִּבּוּר חָמוּר895 לֹא כָל־שֶׁכֵּן? וּמִפְּנֵי מָה לֹא נִדְבַּר עִמּוֹ תּוֹךְ הַכְּרָךְ? מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה שִׁקּוּצִים וְגִלּוּלִים, וְעַד שֶׁלֹּא נִבְחֲרָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הָיוּ כָל־הָאֲרָצוֹת כְּשֵׁרוֹת לְדִבְּרוֹת, משֶּׁנִּבְחֲרָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ כָל־הָאֲרָצוֹת. – – – עַד שֶׁלֹּא נִבְחַר בֵּית־עוֹלָמִים896 הָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם רְאוּיָה לַשְּׁכִינָה, מִשֶּׁנִּבְחַר בֵּית־עוֹלָמִים יָצְאָה יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־בָחַר יְיָ בְּצִיּוֹן"897, וְאוֹמֵר: "זֹאת־מְנוּחָתִי עֲדֵי־עַד"898 – – – אִם תֹּאמַר: דָּן אֲנִי מִן הַנְּבִיאִים שֶׁנִּדְבַּר עִמָּהֶם בְּחוּצָה לָאָרֶץ? אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּדְבַּר עִמָּהֶם בְּחוּצָה־לָאָרֶץ לֹא נִדְבַּר עִמָּהֶם אֶלָּא בִּזְכוּת אָבוֹת – – – וְאַף־עַל־פִּי שֶׁנִּדְבַּר עִמָּהֶם בְּחוּצָה־לָאָרֶץ, וּבִזְכוּת אָבוֹת, לֹא נִדְבַּר עִמָּהֶם אֶלָּא בְּמָקוֹם טָהוֹר899 שֶׁל מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַאֲנִי הָיִיתִי עַל־אוּבַל אוּלָי"900, "וַאֲנִי הָיִיתִי עַל־יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדָּקֶל"901, וְאוֹמֵר: "הָיֹה הָיָה דְבַר־יְיָ וגו' עַל־נְהַר כְּבָר"902 – – – רַ' אֶלְעָזָר בֶּן צָדוֹק אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "קוּם צֵא אֶל־הַבִּקְעָה"903 – מַגִּיד שֶׁהַבִּקְעָה כְּשֵׁרָה904.

תֵּדַע שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית בְּחוּצָה־לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְיָ"905, וְכִי מִלִּפְנֵי יְיָ הוּא בוֹרֵחַ? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח"906 – – – אֶלָּא אָמַר יוֹנָה: אֵלֵךְ לְחוּצָה־לָאָרֶץ, מָקוֹם שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה וְנִגְלֵית, שֶׁהַגּוֹיִם קְרוֹבִים לִתְשׁוּבָה907 הֵם, שֶׁלֹּא לְחַיֵּב אֶת יִשְׂרָאֵל908; מָשָׁל לְעֶבֶד כֹּהֵן שֶׁבָּרַח מֵרַבּוֹ, אָמַר: אֵלֵךְ לְבֵית־הַקְּבָרוֹת, מְקוֹם שֶׁאֵין רַבִּי יָכוֹל לָבוֹא אַחֲרָי. אָמַר לוֹ רַבּוֹ: יֵשׁ לִי כַיּוֹצֵא בָּךְ. כָּךְ אָמַר יוֹנָה: אֵלֵךְ לִי לְחוּצָה־לָאָרֶץ, מְקוֹם שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית, שֶׁהַגּוֹיִם קְרוֹבִים לִתְשׁוּבָה הֵם, שֶׁלֹּא לְחַיֵּב אֶת יִשְׂרָאֵל; אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: יֵשׁ לִי שְׁלוּחִים כַּיּוֹצֵא בָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָי הֵטִיל רוּחַ־גְּדוֹלָה אֶל־הַיָּם"909 (מכל' בא; ילק"ש שם).

מו שָׁנִינוּ, עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ הֻכְשְׁרוּ כָל־הָאֲרָצוֹת לוֹמַר שִׁירָה; מִשֶּׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ לֹא הֻכְשְׁרוּ כָל־הָאֲרָצוֹת לוֹמַר שִׁירָה (מג' יד.).