📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 3120–3179

3120

בור סוד וכו' – בור שכתליו מסוידים ואין טפת מים נבלעת בהם, כך הוא אינו משכח כלום מתלמודו.

↩ חזרה לטקסט
3121

אשרי יולדתו – אשרי אמו (ועי' למעלה פי ר' יהושע בן חנניא, סעיף קד).

↩ חזרה לטקסט
3122

אוצר בלום וכו' – עי' למעלה (פי ר' עקיבא, סעיף קנא).

↩ חזרה לטקסט
3123

פוליטון – שמן נרד נותן ריח טוב.

↩ חזרה לטקסט
3124

בלא גסות הרוח – כלומר, שהיה לומד דבר חידוש אפילו מקטן ממנו.

↩ חזרה לטקסט
3125

שאחז בה – במדת ענוה זו.

↩ חזרה לטקסט
3126

מהר סיני ־ מדה זו למדו חכמים מהר סיני שנמוך הוא והשרה הקב"ה שכינתו עליו.

↩ חזרה לטקסט
3127

לכשירצה – כל זמן שהוא רוצה. ויש מנקדים לכשיַרצה, כלו' כשהיה. מרצה דבריו.

↩ חזרה לטקסט
3128

גל של אגוזים – מפורש למעלה.

↩ חזרה לטקסט
3129

חנות מזוינת – חנות מצוידת מכל המינים והכל מצוי שם.

↩ חזרה לטקסט
3130

קופת הרוכלים – עי' למעלה.

↩ חזרה לטקסט
3131

קב ונקי – מעט ומדוקדק.

↩ חזרה לטקסט
3132

נמוקו – תורת הדינים וברורם; כלו' משנתו סדורה וברורה בפיו.

↩ חזרה לטקסט
3133

ומוציא קמעא – כלו' שוכח מעט.

↩ חזרה לטקסט
3134

סובין – כלומר, פסולת.

↩ חזרה לטקסט
3135

שנו מדותי – למדו דרכי תלמודי.

↩ חזרה לטקסט
3136

תרומות – כלומר, מבחר ותמצית.

↩ חזרה לטקסט
3137

כקליפת השום – כלו' גדול אני מכל חכמי ישראל.

↩ חזרה לטקסט
3138

מן הקרח – מר' עקיבא.

↩ חזרה לטקסט
3139

נשתכחו תלמידיו – שאין אומרים הלכה בשמם.

↩ חזרה לטקסט
3140

אלו ואלו – תלמידיו ותלמידי תלמידיו. והוא שאמרו ראשונים: "גדול מרב ־ רבי, גדול מרבי ־ רבן, גדול מרבן – שמו, כלו' הכנוי "רב" קטן מן הכנוי "רבי", ו"רבי" מ"רבן", וגדול מ"רבן" מי שנקרא בשמו הפרטי בלא שום כנוי, שהחכמים הקדמונים היו קרויים בשמותיהם לבד, כגון שמעיה ואבטליון, הלל ושמאי, ושאחריהם בכנוי "רבן", כגון רבן גמליאל וכו'.

↩ חזרה לטקסט
3141

סוף משנה – חותמי המשנה.

↩ חזרה לטקסט
3142

סוף הוראה – חותמי הגמרא.

↩ חזרה לטקסט
3143

נכשו – תלישת עשבים רעים נקראת נכוש.

↩ חזרה לטקסט
3144

כסחו – כריתת קוצים נקראת כסוח.

↩ חזרה לטקסט
3145

בררו – הפרישו גרגרים רעים מתוך הטובים.

↩ חזרה לטקסט
3146

הרקידו – נפו בנפה.

↩ חזרה לטקסט
3147

קטפו – חתכו הבצק לככרות.

↩ חזרה לטקסט
3148

ואנו אין לנו וכו' – כלומר, אין אנו יודעים להשתמש במה שמוכן לנו.

↩ חזרה לטקסט
3149

לא כחמורו של רחב"ד וכו' – עי' למעלה כל אחד בפרקו, שהיו חמוריהם פקחים.

↩ חזרה לטקסט
3150

כפתחו של אולם – שהיה רחב עשרים אמה; כלו' דעתם היתה מרובה.

↩ חזרה לטקסט
3151

כפתחו של היכל – שהיה רחב עשר אמות.

↩ חזרה לטקסט
3152

מחט סדקית – מחט קטנה.

↩ חזרה לטקסט
3153

כיתד בכותל – שנכנסת בקושי, כלו' קשים לשמוע ולהבין, וכן כאצבע בשעוה (בדונג).

↩ חזרה לטקסט
3154

כאצבע בבור לשכחה – כלומר, מהירים אנו וקלים לשכוח כהכנסת אצבע לבור.

↩ חזרה לטקסט
3155

בירה תוכיח – כלומר, בית־המקדש יהא לראיה.

↩ חזרה לטקסט
3156

משום תורה – שלמדו הרבה.

↩ חזרה לטקסט
3157

בנזיקין ־ בסדר נזיקין בלבד.

↩ חזרה לטקסט
3158

עקצין ־ מסכת עקצין, שיש בה משניות קשות.

↩ חזרה לטקסט
3159

הויות – משא־ומתן חריף בעניני הלכה.

↩ חזרה לטקסט
3160

שלש עשרה פנים – דרכים ואופנים.

↩ חזרה לטקסט
3161

כשהיה חולץ נעלו וכו' – כלומר, נענה מיד בתחלת תפלתו.

↩ חזרה לטקסט
3162

ופרשתבינה – שם איש; וי"מ: שר, פרנס.

↩ חזרה לטקסט
3163

אתה תקוע – בעוה"ב, כלו' מי חברך בגן עדן?

↩ חזרה לטקסט
3164

בר נפח – הוא ר' יוחנן, שאביו היה נפח; כלומר, אין מקומו שם.

↩ חזרה לטקסט
3165

זכריה י"ס. ז.

↩ חזרה לטקסט
3166

שמחבלים – מתנצחים ומריבים בלשון עזה.

↩ חזרה לטקסט
3167

שם ד', ג, יד.

↩ חזרה לטקסט
3168

מצוינים – מהודרים בבגדיהם.

↩ חזרה לטקסט
3169

שאינם בני מקומם – שגלו לשם מא"י.

↩ חזרה לטקסט
3170

בעירי שמי – במקומי שמי מכבדני.

↩ חזרה לטקסט
3171

ישעיה כ"ז, ו.

↩ חזרה לטקסט
3172

ציצים ופרחים – כלומר, מקשטים את התורה בדרשותיהם.

↩ חזרה לטקסט
3173

כלכלה – סל.

↩ חזרה לטקסט
3174

צערוהו – התמרים, כלומר, חש במעיו.

↩ חזרה לטקסט
3175

סכינים – התמרים שחותכים בבני־מעים.

↩ חזרה לטקסט
3176

בלולה במקרא וכו' – כלו' תלמוד הבבליים יש בו מכל אותם הדברים.

↩ חזרה לטקסט
3177

איכה ג', ו.

↩ חזרה לטקסט
3178

במחשכים… תלמודה של בבל – שהוא עמוק ומפוקפק.

↩ חזרה לטקסט
3179

שמועות – הלכות.

↩ חזרה לטקסט