📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 2341–2400

2341

משי כולא – שהכל רוחצין ממנו.

↩ חזרה לטקסט
2342

משכילתא – ספל קטן ונאה לרחיצה.

↩ חזרה לטקסט
2343

משיא כלתא – מרחצת את הכלה; כלומר, מיוחד לרחיצת אנשים חשובים, כגון כלה ואשה חשובה.

↩ חזרה לטקסט
2344

אסיתא – מכתשת.

↩ חזרה לטקסט
2345

חסירתא – אות חי"ת מתרככת בארמית והרי"ש מובלעת, ודרש אסיתא "חסירתא", שהיא חקוקה מבפנים.

↩ חזרה לטקסט
2346

בוכנא – העלי של המכתשת.

↩ חזרה לטקסט
2347

בוא ואכנו – שהוא מכה במכתשת.

↩ חזרה לטקסט
2348

לבושא – חלוק עליון.

↩ חזרה לטקסט
2349

לא בושא – מונע בושה, שמכסה על המלבושים התחתונים הקרועים ורעים.

↩ חזרה לטקסט
2350

גלימא – מלבוש עליון רחב.

↩ חזרה לטקסט
2351

שנעשה בו כגולם – שאין להכיר בלובשו חתוך אברים.

↩ חזרה לטקסט
2352

גולתא – מקטורן, לבוש עליון וחשוב.

↩ חזרה לטקסט
2353

גלי ואתיב – היושב מגלה את עצמו ומגביה את הבגד מפני חשיבותו ואח"כ יושב, שלא ילכלכנו ולא ישופנו וישיר שערו ויבלה.

↩ חזרה לטקסט
2354

פוריא – מטה.

↩ חזרה לטקסט
2355

בורזינקא – בור שמימיו מתעלמים מן העין מתחת לארץ.

↩ חזרה לטקסט
2356

בור זה נקי – שאין המים נראים בו.

↩ חזרה לטקסט
2357

סודרא – עטיפת הראש של תלמידי חכמים.

↩ חזרה לטקסט
2358

אפדנא – טרקלין של מלכים.

↩ חזרה לטקסט
2359

אפתחא דין – פתח שבאים אליו הכל לדין ומשפט.

↩ חזרה לטקסט
2360

כלכלה וכו' – סל של פירות במתנה.

↩ חזרה לטקסט
2361

היאך יבדיל – על הכוס במוצש"ק ללמוד ממנו את נוסח הברכה.

↩ חזרה לטקסט
2362

ולא יותר – בלי שאר הבדלות, כגון "בין ישראל לעמים" וכו'.

↩ חזרה לטקסט
2363

רברבנותו וכו' – מה שנהגת רברבנות ושררות (יהירות וגדולה יתרה) בעצמך היא שגרמה לך שלא תאמר שמועה (הלכה) מפי עולא ולא תלמד ממנו דבר הלכה; ודבורו לבנו בלשון נסתר וכן אמירת "מר" שלש פעמים הוא דרך תרעומות וכעס על שנתרשל לילך בעצמו.

↩ חזרה לטקסט
2364

מהיכן אשיא – שהיה חושש למשפחות שבמקומו שמא יש בהן שמץ פסול.

↩ חזרה לטקסט
2365

כלום אנו יודעים וכו' – כלומר, אם באת לחשוש אין לדבר סוף.

↩ חזרה לטקסט
2366

איכה ה', יא.

↩ חזרה לטקסט
2367

קהלת ז', כו.

↩ חזרה לטקסט
2368

משלי ה', יח.

↩ חזרה לטקסט
2369

חש – חלה.

↩ חזרה לטקסט
2370

לך אסור – שהרי אוסר אתה לאחרים.

↩ חזרה לטקסט
2371

וכי משלי הוא – היתר הכחילה בשבת.

↩ חזרה לטקסט
2372

של מר שמואל הוא – רבו של רב יהודה, ואין זה שמואל שבכאן.

↩ חזרה לטקסט
2373

פרוצים בפת – כלומר, נוהגים בו בזבוז וזלזול.

↩ חזרה לטקסט
2374

יעשנו – יסבב את הדבר; כלו' יביאהו לידי כך.

↩ חזרה לטקסט
2375

כנופיא – אספת בני־אדם.

↩ חזרה לטקסט
2376

כוספא וכו' – פסולת של תמרים לאחר סחיטתם לדבש; והוא מאכל בהמה, ועמדו על מקחו למאכל אדם.

↩ חזרה לטקסט
2377

ממנו – מאותו קמח.

↩ חזרה לטקסט
2378

וצוחה לפניו – על מעשה חמס.

↩ חזרה לטקסט
2379

משלי כ"א, יג.

↩ חזרה לטקסט
2380

שיננא – עי' למעלה סי' תקע.

↩ חזרה לטקסט
2381

רישך בקרירי וכו' – אני שאני רבך איני נכוה להענש על כך, אלא ראש ראשך, כלומר, זה שהוא רבי ורבך, היינו מר עוקבא ראש הגולה, שהוא מבית דוד ועליו מוטל הדבר לעשות משפט.

↩ חזרה לטקסט
2382

ירמיה כ"א, יב.

↩ חזרה לטקסט
2383

פוסק את הסדר – לומד לפניו פסוקי מקרא לפרשם ולדרשם.

↩ חזרה לטקסט
2384

שמואל ב' כ"ג, א.

↩ חזרה לטקסט
2385

ראשונים מה הם – כלומר, היכן מצאנו "דברי דוד" בדרך נבואה קודמים לאלה?

↩ חזרה לטקסט
2386

שתק – שלא ידע מה להשיב.

↩ חזרה לטקסט
2387

מה דעתך וכו' – דרך נזיפה אמר לו, שהקפיד על שהטריח עליו בשאלתו.

↩ חזרה לטקסט
2388

שלבו עליו – שיש לו תרעומת עליו.

↩ חזרה לטקסט
2389

לא היו לו מנחמים – לא היו לו אבלים שצריכים לתנחומים.

↩ חזרה לטקסט
2390

במקומו – במקום שמת שם.

↩ חזרה לטקסט
2391

גוץ – נמוך בקומה.

↩ חזרה לטקסט
2392

פקעה – נתבקע לבה.

↩ חזרה לטקסט
2393

שמועתו רעה – נתפרסם לרעה.

↩ חזרה לטקסט
2394

צריכין לו חכמים – לתורתו.

↩ חזרה לטקסט
2395

נתחלל שם שמים – על־ידי מעשיו.

↩ חזרה לטקסט
2396

שמעת בדבר זה – מהו הדין.

↩ חזרה לטקסט
2397

מלאכי ב', ז.

↩ חזרה לטקסט
2398

בדוחה – שמחה.

↩ חזרה לטקסט
2399

ר' יהודה נשיאה – בן־בנו של ר' יהודה הנשיא.

↩ חזרה לטקסט
2400

לא נהגו חכמים וכו' – מעשה שהיה.

↩ חזרה לטקסט