הערות וביאורים · 2341–2400
2341משי כולא – שהכל רוחצין ממנו.
2342משכילתא – ספל קטן ונאה לרחיצה.
2343משיא כלתא – מרחצת את הכלה; כלומר, מיוחד לרחיצת אנשים
חשובים, כגון כלה ואשה חשובה.
2345חסירתא – אות חי"ת מתרככת בארמית והרי"ש מובלעת, ודרש אסיתא
"חסירתא", שהיא חקוקה מבפנים.
2346בוכנא – העלי של המכתשת.
2347בוא ואכנו – שהוא מכה במכתשת.
2349לא בושא – מונע בושה, שמכסה על המלבושים התחתונים הקרועים
ורעים.
2350גלימא – מלבוש עליון רחב.
2351שנעשה בו כגולם – שאין להכיר בלובשו חתוך אברים.
2352גולתא – מקטורן, לבוש עליון וחשוב.
2353גלי ואתיב – היושב מגלה את עצמו ומגביה את הבגד מפני חשיבותו
ואח"כ יושב, שלא ילכלכנו ולא ישופנו וישיר שערו ויבלה.
2355בורזינקא – בור שמימיו מתעלמים מן העין מתחת לארץ.
2356בור זה נקי – שאין המים נראים בו.
2357סודרא – עטיפת הראש של תלמידי חכמים.
2358אפדנא – טרקלין של מלכים.
2359אפתחא דין – פתח שבאים אליו הכל לדין ומשפט.
2360כלכלה וכו' – סל של פירות במתנה.
2361היאך יבדיל – על הכוס במוצש"ק ללמוד ממנו את נוסח הברכה.
2362ולא יותר – בלי שאר הבדלות, כגון "בין ישראל לעמים" וכו'.
2363רברבנותו וכו' – מה שנהגת רברבנות ושררות (יהירות וגדולה
יתרה) בעצמך היא שגרמה לך שלא תאמר שמועה (הלכה) מפי עולא ולא תלמד
ממנו דבר הלכה; ודבורו לבנו בלשון נסתר וכן אמירת "מר" שלש פעמים הוא
דרך תרעומות וכעס על שנתרשל לילך בעצמו.
2364מהיכן אשיא – שהיה חושש למשפחות שבמקומו שמא יש בהן שמץ פסול.
2365כלום אנו יודעים וכו' – כלומר, אם באת לחשוש אין לדבר סוף.
2370לך אסור – שהרי אוסר אתה לאחרים.
2371וכי משלי הוא – היתר הכחילה בשבת.
2372של מר שמואל הוא – רבו של רב יהודה, ואין זה שמואל שבכאן.
2373פרוצים בפת – כלומר, נוהגים בו בזבוז וזלזול.
2374יעשנו – יסבב את הדבר; כלו' יביאהו לידי כך.
2375כנופיא – אספת בני־אדם.
2376כוספא וכו' – פסולת של תמרים לאחר סחיטתם לדבש; והוא מאכל
בהמה, ועמדו על מקחו למאכל אדם.
2378וצוחה לפניו – על מעשה חמס.
2380שיננא – עי' למעלה סי' תקע.
2381רישך בקרירי וכו' – אני שאני רבך איני נכוה להענש על כך, אלא
ראש ראשך, כלומר, זה שהוא רבי ורבך, היינו מר עוקבא ראש הגולה, שהוא
מבית דוד ועליו מוטל הדבר לעשות משפט.
2383פוסק את הסדר – לומד לפניו פסוקי מקרא לפרשם ולדרשם.
2385ראשונים מה הם – כלומר, היכן מצאנו "דברי דוד" בדרך נבואה
קודמים לאלה?
2386שתק – שלא ידע מה להשיב.
2387מה דעתך וכו' – דרך נזיפה אמר לו, שהקפיד על שהטריח עליו
בשאלתו.
2388שלבו עליו – שיש לו תרעומת עליו.
2389לא היו לו מנחמים – לא היו לו אבלים שצריכים לתנחומים.
2390במקומו – במקום שמת שם.
2393שמועתו רעה – נתפרסם לרעה.
2394צריכין לו חכמים – לתורתו.
2395נתחלל שם שמים – על־ידי מעשיו.
2396שמעת בדבר זה – מהו הדין.
2399ר' יהודה נשיאה – בן־בנו של ר' יהודה הנשיא.
2400לא נהגו חכמים וכו' – מעשה שהיה.