📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 2281–2340

2281

מסדר תפלתו – שתהא סדורה בפיו.

↩ חזרה לטקסט
2282

בר שויסקאל – דרך זלזול במקום בר יחזקאל.

↩ חזרה לטקסט
2283

והוציא שופר ונדהו – הכריז עליו נדוי בשופר.

↩ חזרה לטקסט
2284

של בית הנשיא – רב נחמן חתנו של ראש הגולה היה.

↩ חזרה לטקסט
2285

בפני שלשה – משום זלזול.

↩ חזרה לטקסט
2286

גנדריתא – גדר ומעקה; ור"נ תפס לשון מסולסלת הנהוגה בבית ראש הגולה.

↩ חזרה לטקסט
2287

כעורה – לא נאה.

↩ חזרה לטקסט
2288

קרפיטא – ענינו ספסל או אצטבא בלשון יונית.

↩ חזרה לטקסט
2289

שאומרים בני אדם – כלשון העם בימיהם.

↩ חזרה לטקסט
2290

שליש – כלומר, מדה גדולה.

↩ חזרה לטקסט
2291

בגסות רוח – בגאוה.

↩ חזרה לטקסט
2292

אנבגא – כוס קטנה של יין שהיו שותים בשחרית.

↩ חזרה לטקסט
2293

דונג – שם בתו של ר"נ, ובשאלתות דרב אחאי גאון: דודק.

↩ חזרה לטקסט
2294

לילתא – שם אשתו של רב נחמן.

↩ חזרה לטקסט
2295

קול באשה – ואם אשאל בשלומה תשיבני.

↩ חזרה לטקסט
2296

כל הפוסל וכו' – כל המטיל פסול באחרים סימן שהוא עצמו פסול.

↩ חזרה לטקסט
2297

בשבח – של אדם.

↩ חזרה לטקסט
2298

במומו – במום של עצמו.

↩ חזרה לטקסט
2299

שמורה הלכה – בשם רבו.

↩ חזרה לטקסט
2300

קודם מעשה – קודם שהובא המעשה לפניו להורות בו.

↩ חזרה לטקסט
2301

אין שומעין לו – אינו נאמן להעיד בשם רבו, שמא מחמת מעשה הבא לידו אמר כך.

↩ חזרה לטקסט
2302

ריבה – נערה.

↩ חזרה לטקסט
2303

ועלתה לגג וכו' – עי' ספר ראשון סי' י"ב, נא.

↩ חזרה לטקסט
2304

עבד הוא – לפי שהיא היתה אחרונה לבית חשמונאים.

↩ חזרה לטקסט
2305

נקרעו כמה כתובות – של נשי אותה המשפחה שנתגרשו מבעליהן.

↩ חזרה לטקסט
2306

שתי משפחות – ואחת מהן פסולה.

↩ חזרה לטקסט
2307

טמא טמא וכו' – כלומר, הפסולה היא זו שקרואה בשם עוף טמא (בית עורב).

↩ חזרה לטקסט
2308

נעשתה סתימה וכו' – על־ידי אבנים נסתם נהר־המלך (שם הנהר בנהרדעא).

↩ חזרה לטקסט
2309

חלל העולם כלו – כלומר, כל שאלה שבעולם.

↩ חזרה לטקסט
2310

הרחלות – כלומר, הכבשות.

↩ חזרה לטקסט
2311

בתחלה חשך וכו' – סתם עזים שחורות הן והרחלים לבנות.

↩ חזרה לטקסט
2312

מתכסים מהן – מצמרן.

↩ חזרה לטקסט
2313

כיסין – נו"א: ביסין, והם עשבים שיש בהם קוצים, לפיכך זנבו קצר שלא יאחזו בו הקוצים.

↩ חזרה לטקסט
2314

באגם – בבצה, שהיתושים מרובים בה.

↩ חזרה לטקסט
2315

בחלפין – מיני צמחים הגדלים אצל מים מעין קנה וסוף.

↩ חזרה לטקסט
2316

תעקר – הקרן.

↩ חזרה לטקסט
2317

ויסתמא – ויתעור.

↩ חזרה לטקסט
2318

ריס עינה וכו' – כשהתרנגולת עוצמת את עיניה, השמורות (העפעפים) התחתונות שלהן עולות ומכסות את העליונות, ובשאר הבריות להיפך.

↩ חזרה לטקסט
2319

דשא וכו' – מכאן ואילך באות שאלות ותשובות בדרך חידוד ודרוש של נוטריקון משמען של כמה מלים ארמיות שגורות בפי הבריות בזמנם.

↩ חזרה לטקסט
2320

דשא – פתח, דלת, סף הדלת בארמית (= דרַשא, מל' דריסת רגל, והרי"ש מובלעת במלה זו כדרך הארמית).

↩ חזרה לטקסט
2321

דרך שם – דרש נוטריקון; לפי שהכל נכנסין ויוצאין דרך שם.

↩ חזרה לטקסט
2322

דרגא – מדרגה, והיא סולם או מעלות שעולים בהם לגג.

↩ חזרה לטקסט
2323

מתוכילתא – דבר של טיבול לאכילה, כגון כותח או לפתן, ונאכל מעט מעט.

↩ חזרה לטקסט
2324

מתי תכלה דא – מתי תכלה זו, שאינו כלה עד זמן ארוך, כנ"ל.

↩ חזרה לטקסט
2325

ביתא – בית.

↩ חזרה לטקסט
2326

ואיתב – ואשב.

↩ חזרה לטקסט
2327

בקתא – בית צר וקטן.

↩ חזרה לטקסט
2328

בי עקתא – בית צר.

↩ חזרה לטקסט
2329

כופתא – כופת, והוא גולם עץ עשוי לישיבה.

↩ חזרה לטקסט
2330

כף ותיב – כפוף אותו ושב עליו.

↩ חזרה לטקסט
2331

לבני – לבנים של בנין.

↩ חזרה לטקסט
2332

לבני בנים – כלו' מתקיים לדורות.

↩ חזרה לטקסט
2333

הוצא – לולבי דקלים או מין ממיני הקוצים שעושין ממנו גדרות קלות לגנות וכרמים.

↩ חזרה לטקסט
2334

חציצה – כלו' אינו דבר קים אלא מחיצה כל שהיא.

↩ חזרה לטקסט
2335

חצבא – מין כד לשאוב בה מים.

↩ חזרה לטקסט
2336

כוזא – כלי חרס קטן.

↩ חזרה לטקסט
2337

כזה – כלו' משהו, דבר מועט.

↩ חזרה לטקסט
2338

שוטיתא – בד של הדס שמרקדין בו לפני הכלה.

↩ חזרה לטקסט
2339

שטותא – שהמרקד נראה כשוטה.

↩ חזרה לטקסט
2340

משיכלא – ספל גדול לרחיצה.

↩ חזרה לטקסט