📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 1981–2040

1981

לפרק – לדרשת היום.

↩ חזרה לטקסט
1982

מחללין וכו' – משום פסיעה גסה.

↩ חזרה לטקסט
1983

הושע י"א, י.

↩ חזרה לטקסט
1984

מקנתר – מרגיז ומזלזל.

↩ חזרה לטקסט
1985

אותם של האגדה – כותבי אגדות ודורשיהן.

↩ חזרה לטקסט
1986

מהו שנאמר וכו' – כלומר, מה אתם דורשים בפירושו של מקרא קשה זה?

↩ חזרה לטקסט
1987

תהלים ע"ו, יא.

↩ חזרה לטקסט
1988

חמת אדם וגו' – כלו' חייב אדם לברך ולהודות על החמה (מידת הדין) שפוגעת בו בעולם־הזה, שעל־ידי כך הפורענות נחגרת ומתעכבת ממנו בעולם־הבא.

↩ חזרה לטקסט
1989

או נאמר וכו' – כלומר, אפשר לדרשו גם להיפך, שהנדון בעולם־הבא מודה על העונש ומצדיק עליו את־הדין, ובעולם־הזה הקדוש־ברוך־הוא מעכב את העונש מן החייב כדי להפרע ממנו בעולם־הבא (ומצאנו לשון חגירה לעכבה בלשון חכמים). ונתכוון ר' זירא להראות שאין מועיל בדברי אגדה.

↩ חזרה לטקסט
1990

הפוך והפך בו – כלומר, פסוק זה אפשר לדרשו כך או כך וסוף־סוף אין לשמוע ממנו כלום.

↩ חזרה לטקסט
1991

צור צור וכו' – מלשון "צור תעודה" (ישעיה ח', ט); כלומר, החזק יפה בהלכה שלך ועסוק בה תמיד.

↩ חזרה לטקסט
1992

ואקבל…שכר – על הידור פני חכמים.

↩ חזרה לטקסט
1993

יחידה היא לך וכו' – כלומר, מפני מה חביבה היא לך לחזור עליה כל כך הרבה, אם משום שזו היא ההלכה היחידה ששמעת מפי ר' יוחנן, או מפני שהיא חדשה?

↩ חזרה לטקסט
1994

מסופקת וכו' – ספק היה לי בה אם לא נאמרה מפי ר' יהושע בן־לוי.

↩ חזרה לטקסט
1995

ירמיה כ"ז, כב.

↩ חזרה לטקסט
1996

ואשמע מפיו דבר – כדי להפרד מתוך דבר הלכה.

↩ חזרה לטקסט
1997

נתר – לחפיפת הראש.

↩ חזרה לטקסט
1998

פתחו את פיכם וכו' – להכניס לגוף את הבל המרחץ ויצא הבל הזיעה.

↩ חזרה לטקסט
1999

מן המים וכו' – שהוחמו לרחיצה.

↩ חזרה לטקסט
2000

דיי – שלמד מתוך כך כמה דברים מועילים.

↩ חזרה לטקסט
2001

סרו עונותיו – דרש "שעורין" – סר עון.

↩ חזרה לטקסט
2002

ישעיה ו', ז.

↩ חזרה לטקסט
2003

עד שראיתי וכו' – רמז שהדר בארץ־ישראל מוחלין לו כל עונותיו, כמו שנאמר " העם היושב בה נשוא עון" (ישעיה ל"ג, כד).

↩ חזרה לטקסט
2004

במצר – בחבל המתוח לרוחב הנהר.

↩ חזרה לטקסט
2005

פוחז – מבוהל.

↩ חזרה לטקסט
2006

שהקדמתם וכו' – שנמהרתם לומר בפיכם "נעשה ונשמע" קודם ששמעו אזניכם את הדברות ועדיין לא ידעתם אם תוכלו לעמוד בהם.

↩ חזרה לטקסט
2007

עדיין בפחזותכם וכו' – שהרי נסתכנת לעבור בנהר ולא המתנת עד שתבוא המעברה להעבירך.

↩ חזרה לטקסט
2008

מי יאמר שאזכה לו – שמא יארע לי אונס בינתים.

↩ חזרה לטקסט
2009

במלבושיו – משום זריזות.

↩ חזרה לטקסט
2010

כשעלה ר"ז וכו' – ללמוד מפי ר' יוחנן.

↩ חזרה לטקסט
2011

כדי שלא יטרידנו – מלקלוט תורת א"י, שתלמודה של בבל מלא דברי פלפול ומחלוקת, מה שאין כן תלמודה של א"י, שחכמי א"י נוחין זה לזה בהלכה.

↩ חזרה לטקסט
2012

ר' אלעזר – שהיה עוסק בצרכי צבור.

↩ חזרה לטקסט
2013

קטינא – שקטן היה וגוץ; ואולי על שם כך נקרא זעירא, כלומר, קטן בארמית.

↩ חזרה לטקסט
2014

לכאן – לא"י (כאן ושם – בתלמוד ירושלמי: א"י ובבל, ובתלמוד בבלי להיפך).

↩ חזרה לטקסט
2015

לקח ליטרא וכו' – לקנות ליטרא של בשר, כדי לאכול אחרי ההקזה, מחשש סכנה.

↩ חזרה לטקסט
2016

ורצועה אחת – כלומר, מכת רצועה, ולבזותו נתכוון.

↩ חזרה לטקסט
2017

ששים וכו' – ובלבד שלא תלקני.

↩ חזרה לטקסט
2018

להביאו – לדין.

↩ חזרה לטקסט
2019

ארונו יוצא – שנענש ומת בינתים.

↩ חזרה לטקסט
2020

כל כך – אתה מעניש את מבזך.

↩ חזרה לטקסט
2021

יבוא עלי – לשון שבועה.

↩ חזרה לטקסט
2022

שלא כעסתי – ולא אני גרמתי למיתתו אלא בידי שמים נענש.

↩ חזרה לטקסט
2023

אמו של ר' טרפון וכו' – שהיו זהירים ביותר בכבוד אמותיהם, ואעפ"כ אמרו עליהם חכמים שעדיין לא הגיעו לחצי כבוד ( ועיין למעלה ר' טרפון סי' קלג ולהלן בכבוד אב ואם).

↩ חזרה לטקסט
2024

בריונים – בני בליעל.

↩ חזרה לטקסט
2025

כשהיה לו דבר – של ריב.

↩ חזרה לטקסט
2026

וממציא את דבריו.

↩ חזרה לטקסט
2027

ויוציא מלבו – את התרעומת.

↩ חזרה לטקסט
2028

קיסמין – שבבים דקים של עץ.

↩ חזרה לטקסט
2029

לחצוץ – להוציא שיָרי מאכל החוצצים בין השנים.

↩ חזרה לטקסט
2030

ולא ר"ז כשר כל כך – על עצמו אומר ר"ז כך.

↩ חזרה לטקסט
2031

הקהל הקדוש שבירושלים – חכמי ירושלים.

↩ חזרה לטקסט
2032

הסומך גאולה לתפלה – שאומר ברכת "גאל ישראל" סמוך ותכוף לתפלת שמנה עשרה בלא הפסק ביניהן.

↩ חזרה לטקסט
2033

באנגריא – בעבודת מס למלך.

↩ חזרה לטקסט
2034

גדולה היא – כלומר, טובה היא ולא רעה.

↩ חזרה לטקסט
2035

בשדה – של קברות.

↩ חזרה לטקסט
2036

מהו כך – למה נתעלפת?

↩ חזרה לטקסט
2037

כלנו נבוא לכאן – שסוף כל אדם למות, ומתוך התבוננות בסופו של אדם בא לידי צער ונפל.

↩ חזרה לטקסט
2038

קהלת ז', ב.

↩ חזרה לטקסט
2039

מזמינים אותו – לסעודה.

↩ חזרה לטקסט
2040

לא הקפדתי – לא כעסתי.

↩ חזרה לטקסט