📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 1021–1080

1021

שסימתי – שגמרתי.

↩ חזרה לטקסט
1022

שמקלסין – שמשבחים.

↩ חזרה לטקסט
1023

אבא אליהו – לשון כבוד של חבה כלפי אליהו הנביא, מעין בקשת מחילה על שדבר בו.

↩ חזרה לטקסט
1024

קפדן – נוח להקפיד, שקפץ ונשבע: "חי ה'… אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי" (מ"א י"ז, א).

↩ חזרה לטקסט
1025

לבוא אצלו – לבית מדרשו, ללמדו תורה.

↩ חזרה לטקסט
1026

הרי שהקפיד מר – כעס ולא בא שלשה ימים.

↩ חזרה לטקסט
1027

הכחיש וכו' – כלומר, הצדיק את השפחה בפני אשתו.

↩ חזרה לטקסט
1028

איוב ל"א, יג.

↩ חזרה לטקסט
1029

לאשתי ביתי וכו' – שהאשה היא עיקר הבית והשור עיקר השדה.

↩ חזרה לטקסט
1030

אמרי חלוקי – התפר שבשפת כתנתי. כשהיה פושט חלוקו לא היה הופכו, אלא פושטו כמו שהוא לובשו דרך ראשו ומכסה את עצמו תחלה בסדינו מתוחת, משום צניעות.

↩ חזרה לטקסט
1031

עלה לדוכן – לאו דוקא, והוא הדין כל עליה של התמנות וגדולה.

↩ חזרה לטקסט
1032

לא אמרתי דבר – על חברי.

↩ חזרה לטקסט
1033

וחזרתי לאחורי – אם בא חברי ושאלני על דברי, לא חזרתי בי, שמתחלה אמת דברתי.

↩ חזרה לטקסט
1034

שלש סעודות – לענג את השבת.

↩ חזרה לטקסט
1035

מגומרי הלל – מזמורי הללויה בפסוקי דזמרה.

↩ חזרה לטקסט
1036

עם דמדומי חמה – שחרית עם הנץ החמה וערבית סמוך לשקיעתה.

↩ חזרה לטקסט
1037

ממתים בחלי מעים – שמתמרקים עונותיהם ביסורי החוליץ

↩ חזרה לטקסט
1038

ממתים בדרך מצוה – בדרך הליכה לשם מצוה.

↩ חזרה לטקסט
1039

ממכניסי שבת בטבריא – שהיא עמוקה, ומקדמת להחשיך.

↩ חזרה לטקסט
1040

בצפורי – שיושבת בראש ההר והשקיעה מאחרת בה.

↩ חזרה לטקסט
1041

ממושיבי בית־המדרש – החזנים מאספי התלמידים בכל יום לבוא.

↩ חזרה לטקסט
1042

ממעמידי בית־המדרש – הממונים להעמיד את התלמידים בעת הפסקה, כגול בשעת האוכל.

↩ חזרה לטקסט
1043

ממחלקי צדקה – לעניים, שעלולים לטעות בחלוקה, מעדיפים לזה ומחסירים לזה.

↩ חזרה לטקסט
1044

שחושדין אותו – בדבר עברה.

↩ חזרה לטקסט
1045

דברים כ"ח, כע.

↩ חזרה לטקסט
1046

נמוקו עמו – יכול לתת טעם לכל דבריו.

↩ חזרה לטקסט
1047

משכו… דם – שמימי הגשם הזוחלים בהם נראו אדומים כדם, וסימן הוא לאבלות.

↩ חזרה לטקסט
1048

אנו העלובים – דרך ענוה אמר כך.

↩ חזרה לטקסט
1049

ישעיה כ"ג, יח.

↩ חזרה לטקסט
1050

עטופי סדינים – כלומר, תלמידי־חכמים ידועים; והיו נקראים כך ע"ש עטיפתם המיוחדה.

↩ חזרה לטקסט
1051

טעון – עמוס, נושא.

↩ חזרה לטקסט
1052

לפוש – לנוח.

↩ חזרה לטקסט
1053

שוים – במחירם.

↩ חזרה לטקסט
1054

והפקיר את העצים – עשה אותם הפקר, שכל הרוצה יזכה בהם.

↩ חזרה לטקסט
1055

אריסו – פועל שמקבל בשכר עבודתו חלק מן הפירות.

↩ חזרה לטקסט
1056

סל של פרות – מגנו של ר' ישמעאל.

↩ חזרה לטקסט
1057

מה נשתנה היום – שהקדמת להביא אלי ביום החמישי במקום ערב שבת.

↩ חזרה לטקסט
1058

לפי דרכי – דרך אגב.

↩ חזרה לטקסט
1059

עם שהוא הולך וכו' – כלומר, בכל מקום שהלך היה לבו לזכותו של אותו אריס.

↩ חזרה לטקסט
1060

מום – מאום, משהו.

↩ חזרה לטקסט
1061

סגלגל – עגול.

↩ חזרה לטקסט
1062

לאניצי פשתן – לחבילי פשתן.

↩ חזרה לטקסט
1063

טרוטות – סגלגלות; וי"א: רכות ודולפות.

↩ חזרה לטקסט
1064

כפולות – מכופלות; כלו' תלויות למטה.

↩ חזרה לטקסט
1065

בלום – סתום ונפוח.

↩ חזרה לטקסט
1066

שקוט – קצר, שראשה מונח בין כתפיה.

↩ חזרה לטקסט
1067

והתירו – התיר הנדר שהרי מצא בה מום (=מאום) יפה.

↩ חזרה לטקסט
1068

נפלוס – היא שכם, עיר של כותים.

↩ חזרה לטקסט
1069

בהר ברכה זה – הר גריזים.

↩ חזרה לטקסט
1070

להוט – חומד ושואף.

↩ חזרה לטקסט
1071

בראשית ל"ה, ד.

↩ חזרה לטקסט
1072

ונתיעצו עליו – להרגו.

↩ חזרה לטקסט
1073

ישעיה ל"ג, יד.

↩ חזרה לטקסט
1074

משלי כ"ח, יד.

↩ חזרה לטקסט
1075

זה בדברי תורה נאמר – אשרי אדם מפחד תמיד שמא ישתכחו דברי תורה מפיו, שמתוך כך הוא מחזר לשנותם תמיד.

↩ חזרה לטקסט
1076

מעשה כגון זה – שנתמנה להיות בלש (עיין לעיל סי' רל"ג).

↩ חזרה לטקסט
1077

ברח לאסיא – מחמת גזרת המלך.

↩ חזרה לטקסט
1078

ללודקיא – שם עיר באסיה הקטנה.

↩ חזרה לטקסט
1079

גרגרן – סובא.

↩ חזרה לטקסט
1080

כרסי רחבה – בעל בשר היה, כמפורש בסמוך.

↩ חזרה לטקסט