📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 661–720

661

השלים – גוע.

↩ חזרה לטקסט
662

אפילו בני חתן – וקברתיו.

↩ חזרה לטקסט
663

ישעיה נ"ח, יג.

↩ חזרה לטקסט
664

יבוא עלי – לשון שבועה.

↩ חזרה לטקסט
665

שלא התקנתי את עצמי – לא עיינתי תחלה בפרשה שתהא שגורה בפי.

↩ חזרה לטקסט
666

היה מקצר ועולה – מלפני התיבה.

↩ חזרה לטקסט
667

לפרדס – כנוי למעשה מרכבה וחכמת הנסתר.

↩ חזרה לטקסט
668

כשאתם מגיעים… אל תאמרו מים – כלו' שיהיו זהירים שלא לבוא לידי טעות וערבוב.

↩ חזרה לטקסט
669

תהלים ק"א, ז.

↩ חזרה לטקסט
670

שסק ע"ז' טו.

↩ חזרה לטקסט
671

הציץ – נסתכל יותר מדי בנסתרות.

↩ חזרה לטקסט
672

ונפגע – נטרפה דעתו קצת.

↩ חזרה לטקסט
673

משלי כ"ה, עז.

↩ חזרה לטקסט
674

קצץ בנטיעות – כלומר, כפר בעקרי האמונה ויצא לתרבות רעה.

↩ חזרה לטקסט
675

שיר־השירים א', ד.

↩ חזרה לטקסט
676

תרנגול – להעירו משנתו.

↩ חזרה לטקסט
677

גיסות – חילות של שודדים.

↩ חזרה לטקסט
678

ולא אמרתי לכם וכו' הכל לטובה – שאילו היה נר דולק היו הגיסות רואים אותי ואילו היה החמור נוער או התרנגול קורא – היו הגיסות באים ושובים אותי.

↩ חזרה לטקסט
679

בגבהה של עיר – מקום שוקים ועוברים ושבים, ויש שם בטול תורה.

↩ חזרה לטקסט
680

שראשיה תלמידי־חכמים – וטרודים בתורה ולא בצרכי צבור.

↩ חזרה לטקסט
681

אל תמנע מנעלים – שגנאי הוא לתלמיד חכם.

↩ חזרה לטקסט
682

והוי משתדל – הוי נוח לו.

↩ חזרה לטקסט
683

שכבד ורבץ – נקה את האבק וזרק עליו מים והשכיבו.

↩ חזרה לטקסט
684

מת מצוה – שאין לו מי שיעסוק בקבורתו.

↩ חזרה לטקסט
685

כאלו שפכת דמים – שבזית את המת, שלא הבאתו לקבורה במקומו.

↩ חזרה לטקסט
686

מין איל – של עץ, לשם נחוש, לסימן שתהא הספינה קלה בהליכתה כאיל, והיו ממלאים אותו דינרי זהב.

↩ חזרה לטקסט
687

יעשה וכו' – יעשה אדוננו בה; כלו' יסתפק בזו.

↩ חזרה לטקסט
688

מטרונה – גבירה רומית.

↩ חזרה לטקסט
689

פרעון – תשלומין.

↩ חזרה לטקסט
690

שתפרע – שתשלם.

↩ חזרה לטקסט
691

קרטלית – ארגז.

↩ חזרה לטקסט
692

והילך – הא לך.

↩ חזרה לטקסט
693

מקפחו… ומקנתרו – מכעיסו.

↩ חזרה לטקסט
694

אפרש – אבאר.

↩ חזרה לטקסט
695

להנשא לו – אחרי שמתה אשתו של ר"ע.

↩ חזרה לטקסט
696

מלאכי א', נ.

↩ חזרה לטקסט
697

מה חלמת וכו' – לגלג עליו; כלומר, מצאת תשובה בלילה?

↩ חזרה לטקסט
698

לארץ – לאחת הארצות שמחוץ לארץ־ישראל.

↩ חזרה לטקסט
699

שגר – שלח.

↩ חזרה לטקסט
700

והקבילו – קבלו, התאוננו.

↩ חזרה לטקסט
701

שוה לנו המות – יפה לנו המות.

↩ חזרה לטקסט
702

מתלוצץ בעוברי עבירה – שאינם יכולים לכבוש את יצרם.

↩ חזרה לטקסט
703

הדקל – התמר.

↩ חזרה לטקסט
704

מטפס ועולה – נאחז בידיו ועולה.

↩ חזרה לטקסט
705

הניחו יצרו – יצרו הרע הרפה ממנו.

↩ חזרה לטקסט
706

הכריזו – קראו, השמיעו.

↩ חזרה לטקסט
707

עשיתי דמיך וכו' – הייתי עושה את מחירך שתי פרוטות; כלומר, חייך לא היו שוים כלום.

↩ חזרה לטקסט
708

אי אתה יודע… וחיי תלויים וכו' – ולמה שהית כל כך?

↩ חזרה לטקסט
709

כל אותו המאורע – שהשומר עכבהו.

↩ חזרה לטקסט
710

שאטול ידי – שארחץ לסעודה.

↩ חזרה לטקסט
711

אין מגיעים – אין מספיקים.

↩ חזרה לטקסט
712

על דעת חברי – החכמים שתקנו נטילת ידים לסעודה.

↩ חזרה לטקסט
713

עשה עצמו רוכל וכו' – שהיתה לו שאלה בענין הלכה, כמפורש להלן, והתחפש לרוכל, כדי שיניחוהו לעבור על פני בית־האסורים שר"ע חבוש שם.

↩ חזרה לטקסט
714

צנורים – מיני מחטים לסריגה.

↩ חזרה לטקסט
715

חלצה בינה לבינו וכו' – זוהי השאלה, והבליע אותה בתוך הכרזותיו על הסחורות, כדי שלא יכירו השומרים בדבר; ושאל: חליצה בלא עדים אם יש בה ממש ומתירה את היבמה לשאר כל אדם?

↩ חזרה לטקסט
716

כושין – פלכים לאריגה.

↩ חזרה לטקסט
717

כשר – לשון נופל על לשון עם מלת "כישור" (כלי לאריגה); כלומר, החליצה כשרה, ונתכון להשיב בלשון נשמעת לשני פנים, שלא ירגישו בו השומרים.

↩ חזרה לטקסט
718

איכה ג', מד.

↩ חזרה לטקסט
719

במקום חיותנו – במים.

↩ חזרה לטקסט
720

במקום מיתתנו – ביבשה.

↩ חזרה לטקסט