הערות וביאורים · 541–600
545נחכים להם – נתחכם להם. בישיבה – של תורה.
547מסתורית – כלי שסותרין בו את האריג.
548לחי – כלו' טוב, יהא כך.
549לבי אבידן – לבית הועד שהיו החכמים מתוכחים שם.
550ההר שלג – שערות הראש לבנות.
551סביבותיו וכו' – כלו' שפמי וזקני הלבינו.
552כלביו אינם נובחים – קולי אינו נשמע.
554מי יעמוד לנו בפני המינים – שהיה ר' יהושע מתוכח עמם להשיב על
שאלותיהם.
556איש גם־זו – מעיר גמזו שבארץ יהודה; נזכרת בדהי"ב כ"ח, יח. ועל
שם שהיה רגיל לומר על כל מאורע "גם זו לטובה" קראו לו "איש גם־זו",
כמפורש להלן בסי' הבא.
559שלא יעלו עליו – על שחין שבגופו.
560לפנות מטתו – שהתיראו מפני המפולת.
562מגדים – פירות משובחים.
564אוי לי אם לא וכו' – שעל־ידי העונש בעולם־הזה נתמרק עוני.
566כאחד משלהם – שן שרי המלך.
568מתקשקשים – משמיעים קול מתוך גלגול.
572אריס – פועל שותף בפירות הפרדס.
574בחייך – כלומר, משביע אני אותך.
575יבוא עלי – כך וכך, ולשון שבועה היא.
576שנשתמשתי בכתרה וכו' – שניצל על־ידי שהודיע מי הוא, והוא היה
יכול לפדות את עצמו בממון.
579ונפסק קורדקיוס – נקרע הסנדל, ומפני אסור הוצאה בשבת לא יכלו
להביא לה סנדל אחר.
580פרסותיה – פסות (כפות) רגליה.
581אלף אלפים – פי אלך אלפים.
582ועברה כלה לפניו – ולא היה בידה די צרכה.
583לבית בעלה – ארוסה, שהיה קרוי גם בעל במשמע אדנות – אלוף
נעורים.
585עבודה עבדתי – שהיה כהן.
586עבודת מתנה וגו' – מתנות כהונה האי הן כעבודה.
588בגבולין – בכל הארץ, חוץ ממקום המקדש.
590אקפח את בני – לשון שבועה, אשכל את בני; כלומר, ימותו בני אם
לא היה הדבר כך.
591רביעית קדש – מתוך שנאמן על הקדש נאמן על התרומה.
593בשעת "הקהל" – מלשון הכתוב "הקהל את העם" וגו' (דב' ל"א, יב);
כלו' בשעת אספת העם בחג הסכות, אחת לשבע שנים, לקרוא לפניהם את התורה.
595היה אומר – הכהן הגדול היה אומר את השם המפורש.
596משרבו הפרוצים – שהיו משמשים בו.
597מבליעו וכו' – הכהן הגדול היה מבליעו בנעימות שאר הכהנים, שלא
ישמע.