📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 481–540

481

שפוסקין – שקוצבין.

↩ חזרה לטקסט
482

איה מתי מבול – שנמצאים בשאר מקומות וכאן אינם.

↩ חזרה לטקסט
483

איה הרוגי נבוכדנאצר – שהרג בה והופנו כולם.

↩ חזרה לטקסט
484

נתארחתי – הייתי אורח.

↩ חזרה לטקסט
485

הקדיחתם – קלקלה את התבשיל

↩ חזרה לטקסט
486

כבר סעדתי וכו' – שלא רצה לומר לה שהתבשיל מקולקל.

↩ חזרה לטקסט
487

לא הנחת פאה בראשונים – ואתה משייר עכשו לכולם.

↩ חזרה לטקסט
488

באלפס – בדוד שמבשלים בו.

↩ חזרה לטקסט
489

בקערה – שאוכלין ממנה.

↩ חזרה לטקסט
490

לא שדה היא זו – ואין לך רשות לילך בה.

↩ חזרה לטקסט
491

כבושה – סלולה על־ידי אחרים.

↩ חזרה לטקסט
492

לסטים – גזלנים.

↩ חזרה לטקסט
493

שהשכים אצלו אדם – בא אצלו קודם שהאיר היום.

↩ חזרה לטקסט
494

וכרכם – צררם.

↩ חזרה לטקסט
495

ריקא – ריק ופוחז.

↩ חזרה לטקסט
496

בראשית א', א.

↩ חזרה לטקסט
497

שמות ל"ג, כ.

↩ חזרה לטקסט
498

רביתא – שם נהר.

↩ חזרה לטקסט
499

וכבד וכו' – פנה כל מה שהכינו לסעודה והטיל לים.

↩ חזרה לטקסט
500

הכבדנים והזלפנים – המנקים והמרבצים את האבק במים, שמקדימים ובאים לפני המלך.

↩ חזרה לטקסט
501

עמוס ג', ח.

↩ חזרה לטקסט
502

בי־עלאי – שם יער, שהיה אריה חזק ביותר.

↩ חזרה לטקסט
503

שחיק עצמות – תשחקנה עצמותיו.

↩ חזרה לטקסט
504

קהלת ט', ד.

↩ חזרה לטקסט
505

דוכס – שר צבא הגליל.

↩ חזרה לטקסט
506

איפרכא – שר הפלך.

↩ חזרה לטקסט
507

בלגין – בכד מים.

↩ חזרה לטקסט
508

שמות ל"ה, ג.

↩ חזרה לטקסט
509

זקני אתונא – חכמי יון שבעיר אתונא.

↩ חזרה לטקסט
510

נצחם – בדברי חכמה.

↩ חזרה לטקסט
511

בית־אתונא – בית מושב החכמים הזקנים.

↩ חזרה לטקסט
512

זקפנה – העמידנה על הקרקע.

↩ חזרה לטקסט
513

לפוש – לנוח.

↩ חזרה לטקסט
514

של רגל נכנסת… ושל יוצאת – בּלא רשות הזקנים.

↩ חזרה לטקסט
515

דברי בדאות – דברי רוח, דברים שאינם.

↩ חזרה לטקסט
516

בשליה – החתּוּל שבו נתון הולד במעי אמו.

↩ חזרה לטקסט
517

הפשילו – שזרו.

↩ חזרה לטקסט
518

סובין – פסולת של קמח.

↩ חזרה לטקסט
519

הפקיעו לי וכו' – הוציאו לי מאבני ריחים חוטים, כדרך הנשים שמוציאות חוטים מתוך המטלית עצמה ותופרות בהם.

↩ חזרה לטקסט
520

בהפסדו – בנזקו.

↩ חזרה לטקסט
521

מחצלת – מעשה קליעה של קליפת עצים ועשבים וכדומה (מאטטע), ודמיו מועטים.

↩ חזרה לטקסט
522

וסתרו וכו' – הרסו את הכותל כדי שתכנס המחצלת.

↩ חזרה לטקסט
523

בית־הבליעין – שם מקום בים שמימיו בולעים כל מימות שבעולם.

↩ חזרה לטקסט
524

שפופים – כלומר, דוויים וסחופים, ולא הכירם.

↩ חזרה לטקסט
525

העזו – פניהם, דברו עמו קשות.

↩ חזרה לטקסט
526

שערו – ששפכו.

↩ חזרה לטקסט
527

נבלע – באותם המים של בית־הבליעין, שכך טבעם.

↩ חזרה לטקסט
528

שנשמטו – נקעו ונתמעכו מקוצר רוח ועבודה קשה.

↩ חזרה לטקסט
529

בורות – של עמי־הארץ.

↩ חזרה לטקסט
530

יחזקאל י"ח, לב.

↩ חזרה לטקסט
531

שמואל א' ב', כה.

↩ חזרה לטקסט
532

דברים י', יז.

↩ חזרה לטקסט
533

במדבר ו', כו.

↩ חזרה לטקסט
534

לאחר גזר־דין – אין עוד משא פנים.

↩ חזרה לטקסט
535

תהלים קל"ב, יג.

↩ חזרה לטקסט
536

משלי ב', ו.

↩ חזרה לטקסט
537

מהו שתטמא – כדין מת.

↩ חזרה לטקסט
538

בן שונמית – שהחיהו אלישע.

↩ חזרה לטקסט
539

הזאת שלישי ושביעי – במי הפרה לטהרם מטומאתם (וכל אלה השאלות דרך לגלוג הן).

↩ חזרה לטקסט
540

נחכים להם – נתחכם להם.

↩ חזרה לטקסט