📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 361–420

361

נוי – הדור וקשוט.

↩ חזרה לטקסט
362

נוי למרחץ – והמרחץ קדם לה; כלו' המרחץ עיקר והיא טפלה לו.

↩ חזרה לטקסט
363

את ההיכל – מקום ההיכל.

↩ חזרה לטקסט
364

אותו הגמון – השר שנצטוה על הריגתו של ר"ג.

↩ חזרה לטקסט
365

בעל החוטם − נתכון לרמז לר"ג על הסכנה כדי שיברח (וכנה לר"ג "בעל החוטם" אולי משום שהיה נכר בחטמו; וי"א: שרמז בכך על השם "נשיא", שבלשון רומית פירושו גם בעל חוטם naso).

↩ חזרה לטקסט
366

שהגוף הולך וכו' – כלו' אין לנו להורות אלא כראשונים.

↩ חזרה לטקסט
367

שיהא מחלציך – שהיה לוי.

↩ חזרה לטקסט
368

שמות י"ח, ד.

↩ חזרה לטקסט
369

על גבי המענה – רצועת אדמה במישור.

↩ חזרה לטקסט
370

בטרשים – בסלעים.

↩ חזרה לטקסט
371

אבן שדמה − רגב עפר.

↩ חזרה לטקסט
372

ומדבקן − מסגלן לעצמו.

↩ חזרה לטקסט
373

אכסני – אורח.

↩ חזרה לטקסט
374

מושלך – נשכח ונעזב.

↩ חזרה לטקסט
375

והדר אותו מנכסיך – הרחיקהו מירושת נכסיך על־ידי נדר.

↩ חזרה לטקסט
376

תהלים כ"ד, א.

↩ חזרה לטקסט
377

חגי ב', ח.

↩ חזרה לטקסט
378

ריס – מעגל־מרוץ, איצטדין.

↩ חזרה לטקסט
379

שמעתי – מרבותי.

↩ חזרה לטקסט
380

הזקקתוני – הכרחתם אותי עכשו לומר דבר שלא שמעתי.

↩ חזרה לטקסט
381

מהו שאפרוש עליו סדין – לצל; כלומר, יש בזה משום מאהיל בשבת או לא?

↩ חזרה לטקסט
382

אין לך כל שבט וכו' – השיאו לדבר אחר, משום שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו, כמפורש להלן.

↩ חזרה לטקסט
383

הפשיל – קפל והטיל.

↩ חזרה לטקסט
384

ויצא – שלא יהא נראה כמסכים לכך.

↩ חזרה לטקסט
385

לא מפני שהפליגו בדברים – כלו' לא נתכוון לדחותו.

↩ חזרה לטקסט
386

בעלי פטסים – בעלי חביות גדולות; כלומר, יין מרובה שמור להם בכליהם לסעודת יום־טוב, לפיכך מהרו לצאת. ודרך תרעומת אמר כך.

↩ חזרה לטקסט
387

חביות – קטנות מפטסים.

↩ חזרה לטקסט
388

לגינים – קטנים מכדים.

↩ חזרה לטקסט
389

בעלי מארה – שאין להם כלום, ומפני שנתרוקן ביהמ"ד כעס ביתר על האחרונים.

↩ חזרה לטקסט
390

חיי עולם – תורה.

↩ חזרה לטקסט
391

חיי שעה – סעודה.

↩ חזרה לטקסט
392

נחמיה ח', י.

↩ חזרה לטקסט
393

מוציא שבתו – שימות בשבוע זה; נ"א: "מוציא שנתו".

↩ חזרה לטקסט
394

חיב מיתה – בידי שמים.

↩ חזרה לטקסט
395

בשלש מיתות – בחרב ובמגפה ובהדרוקן (מחמת שתית המים עם אפר העגל).

↩ חזרה לטקסט
396

אין חכמה וכו' – כלומר, אין לאשה לשאול בדברי תורה.

↩ חזרה לטקסט
397

בפלך – טוית פשתן בפלך.

↩ חזרה לטקסט
398

שמות ל"ה, כ"ה.

↩ חזרה לטקסט
399

שלש מאות כור מעשר – שהיתה נותנת לתלמידי חכמים.

↩ חזרה לטקסט
400

אנפילון – חדר פנימי.

↩ חזרה לטקסט
401

לטרקלין – לחדר־האוכלין.

↩ חזרה לטקסט
402

נכוים בפושרים – כלו' מבינים ברמז קל.

↩ חזרה לטקסט
403

בחמי חמים – ברותחים.

↩ חזרה לטקסט
404

אין עומדים עליהם בשורה – לאחר קבורת המת היו עומדים המנחמים בשורה והאבל עובר ביניהם.

↩ חזרה לטקסט
405

חתכו… חליות וכו' – יש מין תנור העשוי חוליות־חוליות (פרקים־פרקים) שמצרפים אותן זו לזו כעין עגולי עכנאי (נחש), וכשנפל שרץ טמא באוירו, ר' אליעזר היה מטהר, שהוא חשוב לדעתו כבנין ואינו מקבל טומאה; וחכמים סבורים שדינו ככלי ומקבל טומאה.

↩ חזרה לטקסט
406

ונתן חול וכו' – כך דרך צירופו של תנור זה.

↩ חזרה לטקסט
407

תנור של עכנאי – נחש, שכך דרכו להכניס זנבו לתוך פיו ולעשות כעגולה. וי"מ: עכנאי שם האיש העושה תנורים כאלה.

↩ חזרה לטקסט
408

באותו היום – שנשאלה שאלה זו בביהמ"ד.

↩ חזרה לטקסט
409

אמת המים – מעין.

↩ חזרה לטקסט
410

דברים ל', יב.

↩ חזרה לטקסט
411

שמות כ"ג, ב.

↩ חזרה לטקסט
412

ברכוהו – נדוהו, ולשון נקיה היא כלפי ר' אליעזר.

↩ חזרה לטקסט
413

ברחוק ארבע אמות – מחמת הנדוי.

↩ חזרה לטקסט
414

ונשמט – מן הכסא.

↩ חזרה לטקסט
415

טפח – נתלחלח ונתקלקל (נ"א: תפח).

↩ חזרה לטקסט
416

אף גדול – קצף גדול.

↩ חזרה לטקסט
417

ואף רבן גמליאל – נשיא היה ועל פיו נעשה.

↩ חזרה לטקסט
418

נחשול – סערת הים.

↩ חזרה לטקסט
419

לפול על פניו – נפילת אפים בתפלה.

↩ חזרה לטקסט
420

השערים – של תפלה.

↩ חזרה לטקסט