הערות וביאורים · 361–420
362נוי למרחץ – והמרחץ קדם לה; כלו' המרחץ עיקר והיא טפלה לו.
363את ההיכל – מקום ההיכל.
364אותו הגמון – השר שנצטוה על הריגתו של ר"ג.
365בעל החוטם − נתכון לרמז לר"ג על הסכנה כדי שיברח (וכנה לר"ג
"בעל החוטם" אולי משום שהיה נכר בחטמו; וי"א: שרמז בכך על השם "נשיא",
שבלשון רומית פירושו גם בעל חוטם naso).
366שהגוף הולך וכו' – כלו' אין לנו להורות אלא כראשונים.
367שיהא מחלציך – שהיה לוי.
369על גבי המענה – רצועת אדמה במישור.
375והדר אותו מנכסיך – הרחיקהו מירושת נכסיך על־ידי נדר.
378ריס – מעגל־מרוץ, איצטדין.
380הזקקתוני – הכרחתם אותי עכשו לומר דבר שלא שמעתי.
381מהו שאפרוש עליו סדין – לצל; כלומר, יש בזה משום מאהיל בשבת או
לא?
382אין לך כל שבט וכו' – השיאו לדבר אחר, משום שלא אמר דבר שלא
שמע מפי רבו, כמפורש להלן.
384ויצא – שלא יהא נראה כמסכים לכך.
385לא מפני שהפליגו בדברים – כלו' לא נתכוון לדחותו.
386בעלי פטסים – בעלי חביות גדולות; כלומר, יין מרובה שמור להם
בכליהם לסעודת יום־טוב, לפיכך מהרו לצאת. ודרך תרעומת אמר כך.
389בעלי מארה – שאין להם כלום, ומפני שנתרוקן ביהמ"ד כעס ביתר על
האחרונים.
393מוציא שבתו – שימות בשבוע זה; נ"א: "מוציא שנתו".
395בשלש מיתות – בחרב ובמגפה ובהדרוקן (מחמת שתית המים עם אפר
העגל).
396אין חכמה וכו' – כלומר, אין לאשה לשאול בדברי תורה.
397בפלך – טוית פשתן בפלך.
399שלש מאות כור מעשר – שהיתה נותנת לתלמידי חכמים.
401לטרקלין – לחדר־האוכלין.
402נכוים בפושרים – כלו' מבינים ברמז קל.
404אין עומדים עליהם בשורה – לאחר קבורת המת היו עומדים המנחמים
בשורה והאבל עובר ביניהם.
405חתכו… חליות וכו' – יש מין תנור העשוי חוליות־חוליות
(פרקים־פרקים) שמצרפים אותן זו לזו כעין עגולי עכנאי (נחש), וכשנפל שרץ
טמא באוירו, ר' אליעזר היה מטהר, שהוא חשוב לדעתו כבנין ואינו מקבל
טומאה; וחכמים סבורים שדינו ככלי ומקבל טומאה.
406ונתן חול וכו' – כך דרך צירופו של תנור זה.
407תנור של עכנאי – נחש, שכך דרכו להכניס זנבו לתוך פיו ולעשות
כעגולה. וי"מ: עכנאי שם האיש העושה תנורים כאלה.
408באותו היום – שנשאלה שאלה זו בביהמ"ד.
412ברכוהו – נדוהו, ולשון נקיה היא כלפי ר' אליעזר.
413ברחוק ארבע אמות – מחמת הנדוי.
415טפח – נתלחלח ונתקלקל (נ"א: תפח).
417ואף רבן גמליאל – נשיא היה ועל פיו נעשה.
419לפול על פניו – נפילת אפים בתפלה.