הערות וביאורים · 301–360
301אמור – לפנינו בקול דברים מן הענין והקהל יענה אחריך.
302ואמרו לו – לחזן מה שיקריא לפניהם, והם ענו אחריו, או "ואמרו
לו" – לרבן גמליאל את המקרא הזה.
307בעל המעשה – שבשבילו נתרעמו על רבן גמליאל.
308שאין לו זכות אבות – שיגינו עליו, שמבני בניו של גרים היה.
312תוכו כברו – פנימיותו כחיצוניותו, כלו' לבו כפיו.
313כמה ספסלים – לתלמידים חדשים.
314חצבים לבנים וכו' – כדים לבנים וכו', כלו' כל אלו תלמידים
שאינם מהוגנים ואין תוכם כברם; ויש מפרש "חצבים", מין צמח ידוע ששמו
חצב, והוא מתכסה כלו פרחים לבנים ותוכן נחר כעין האפר. וכדי להניח את
דעתו הראו לו כך.
315עדיות – מסכת עדיות בסוף סדר נזיקין.
317לבוא בקהל – של עם ישראל.
323שפחמי – נפח, בעל־מלאכה עני.
326נעניתי לך – נכנעתי לפניך.
327ויודיע לחכמים – שנתפייס ר' יהושע לרבן גמליאל.
329מי שלבש מדים וכו' – כלו' רבן גמליאל שהוא מזרע נשיאים יחזור
לנשיאותו.
331מזה בן מזה – כהן בן כהן (שהוא מזה מי אפר פרה לטהר טמאים),
כלו' נשיא בן נשיא.
332מימיך מי מערה – כלו' מי מעינות סתם ולא מי חטאת.
333אפר מקלה – כלו' אפר כירים סתם ולא אפר הפרה.
334לפתחו – של רבן גמליאל.
335שאמר מר – בכמה מקומות בתלמוד.
336כשהיה נכנס – לבית־המדרש.
339שאין שם קנתור – שאין בעלי־מחלוקות שלו מתכונים לקפחו בהלכות
(קנתור – מחלוקת והתנגדות).
341נטפל לו – נתחבר לו, לנכרי, ונכנס עמו בדברים.
342בורגנין − טירות של בעלי שדה.
343שכון ברוח הקדש – את שמו של אתו הנכרי.
344אין מעבירין על האכלין − דבר אוכל שנמצא בדרך אין לעבור עליו
ולהניחו.
345אחרי רוב עוברי דרכים – שהם נכרים, וישראל אסור בפת נכרי.
346שחמצו… מותר בהנאה – שהרי נתנו לנכרי וזה יחזיק לו טובה על
כך.
347לשאל על נדרו – שיתירוהו לו.
349יטייל אחרינו – בעל הנדר.
355טבי – צבי בלשון ארמית.
356יוצא לחרות – כדין עבד שרבו שחת את עינו.
357שכבר אין לו עדים – ובלא עדים אינו יוצא.
358אבא פלוני וכו' − כמו שקורין לבני חורין באים בימים דרך חבה.
359במרחץ של אפרודיטי – שעמד שם פסל של האלילה היונית אפרודיטי.