📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 241–300

241

ערבה – כלי לבצק.

↩ חזרה לטקסט
242

עסה – בצק.

↩ חזרה לטקסט
243

מרדה – כלי עץ כעין כף גדולה שרודים (מסירים) בו את הפת מן התנור.

↩ חזרה לטקסט
244

פסת יד – כף יד.

↩ חזרה לטקסט
245

מה אכפת לך – מה את חוששת.

↩ חזרה לטקסט
246

מזיקות – את השדות.

↩ חזרה לטקסט
247

בדמיהן – במחירן.

↩ חזרה לטקסט
248

שקרה – שעשה לו קורות.

↩ חזרה לטקסט
249

ושבבה – הקתיעה.

↩ חזרה לטקסט
250

וסתתה – פסלה.

↩ חזרה לטקסט
251

משלי כ"ב, כט.

↩ חזרה לטקסט
252

העלם כלו בנחת − שהגשמים יפים לעולם.

↩ חזרה לטקסט
253

ערוד – מין נחש מזיק.

↩ חזרה לטקסט
254

שם ל', ל.

↩ חזרה לטקסט
255

שגורה – רדופה וסדורה.

↩ חזרה לטקסט
256

מקובל – החולה; בירו' בר' (פ"ו ה"ה) הנוסח: "אני מקובל".

↩ חזרה לטקסט
257

מטורף – נדחה.

↩ חזרה לטקסט
258

שחלצתו חמה – יצא ונחלץ מגופו החום של הקדחת.

↩ חזרה לטקסט
259

העבודה – לשון שבועה.

↩ חזרה לטקסט
260

הטיח − הכה.

↩ חזרה לטקסט
261

כעבד לפני מלך – שמצוי תמיד לפני המלך ורגיל בו.

↩ חזרה לטקסט
262

חופר שיחין − בורות מים, ומספקין מהם להולכי דרכים ועולי רגלים.

↩ חזרה לטקסט
263

תהלים נ', ג.

↩ חזרה לטקסט
264

וחבשו − וקשרו

↩ חזרה לטקסט
265

שכבר מתה − חשובה כמתה.

↩ חזרה לטקסט
266

לילה הראשון – לחופה.

↩ חזרה לטקסט
267

שמתה אשתו – ונקברה בו ביום.

↩ חזרה לטקסט
268

אסטניס ­– אדם מעונג ומפונק.

↩ חזרה לטקסט
269

פת – אפויה.

↩ חזרה לטקסט
270

וסולת – קמח כדי לאפותו כשתכלה הפת.

↩ חזרה לטקסט
271

הספנים – מנהיגי הספינה.

↩ חזרה לטקסט
272

כל כך בידך – חכמה.

↩ חזרה לטקסט
273

ואתה יורד בספינ – לחזר אחרי פרנסה.

↩ חזרה לטקסט
274

ולא באו – מחמת ענוה.

↩ חזרה לטקסט
275

מלכים א' י"ב, ז.

↩ חזרה לטקסט
276

דמות צורות וכו' – בימי הבית היו מקדשין את החודש על פי עדי ראיה, שבאו והעידו לפני הנשיא והסנהדרין: ראינו את הלבנה בחדושה.

↩ חזרה לטקסט
277

בטבלא – בלוח.

↩ חזרה לטקסט
278

ההדיוטות – עדים שאינם בקיאים בדבר.

↩ חזרה לטקסט
279

ונראית דמות לבנה – כלומר, נדמית להם.

↩ חזרה לטקסט
280

ושני שלישי שעה וכו' – השעה חלוקה לתתר"ף (1080) חלקים. בכל דק י"ח חלק. ושני שלישי שעה וע"ג חלקים, שהם תשצ"ג חלקים, הם מ"ד דק וחלק אחד=קרוב לשלשת רבעי שעה.

↩ חזרה לטקסט
281

שידעו העם שלא קדשו −שאין מספידין בראש־חדש.

↩ חזרה לטקסט
282

ראינוהו – את הירח הנולד.

↩ חזרה לטקסט
283

עדי שקר הם – שאי אפשר כך לפי דעתו.

↩ חזרה לטקסט
284

ביום שלשים – ביום שלשים.

↩ חזרה לטקסט
285

ובליל עבורו – בליל שלשים, ליל במולד.

↩ חזרה לטקסט
286

מצר – מצטער.

↩ חזרה לטקסט
287

ראוי לו שיפול וכו' – על עצמו אומר כך.

↩ חזרה לטקסט
288

ויקרא כ"ג, ד.

↩ חזרה לטקסט
289

אלו אלו – שראי הסנהדרין קובעים אותם.

↩ חזרה לטקסט
290

לדון אחר – להרהר אחריו שמא טעה.

↩ חזרה לטקסט
291

שמות כ"ד, ט.

↩ חזרה לטקסט
292

נסדקו שפתיו – ונעשה בו מום.

↩ חזרה לטקסט
293

בא לפני ר' יהושע – שיתיר לו את הבכור לאכילה בדין בכור בעל־מום.

↩ חזרה לטקסט
294

כלום חלקנו וכו' – שעם־הארץ חשוד על הטלת מום במזיד.

↩ חזרה לטקסט
295

חבר – תלמיד חכם.

↩ חזרה לטקסט
296

בעלי־תריסין – בעלי מגנים; כלומר, תלמידי־חכמים המנצחים זה את זה בהלכה.

↩ חזרה לטקסט
297

שרננו – שנתרעמו.

↩ חזרה לטקסט
298

המתורגמן – המתרגם ומפרש את דרשתו של הנשיא לפני העם..

↩ חזרה לטקסט
299

עמוד – שתוק. ובשביל כבודו של ר' יהושע אמרו כך.

↩ חזרה לטקסט
300

החזן – המקריא פסוקים לפני העם.

↩ חזרה לטקסט