הערות וביאורים · 2641–2700
2641ספקות שיש לך – במשפטי התורה.
2642תשש – נחלש; שנענש על שנתגאה.
2643לומר לך – ללמדך עכשיו.
2646פרוסטגמאות – כתבי פקודה.
2647לארץ ישראל – לעממים שבה.
2648להפנות – ללכת למקום אחר.
2651כלי נגרות – דרש "חֶרֶשׁ" מלשון "חָרָשׁ".
2652קַדָּרִין – יוצרי כלי חרס, ודרש "חרש" מלשון "חֶרֶשׂ".
2653חֵרשים – שאינם שומעים ואינם מדברים, שלא יזהרו בני אדם בפניכם.
2654אפיה – תכונה וטיב, מלשון "אופי".
2656נגדשים – נערמים כגדישים.
2657כפין – ככפות של אבנים בבנין.
2659חטא ישראל – בחרם, במעשה עכן.
2662ומבהיק – ומאיר, ומזהיר.
2666ברביעי… בששי – לבריאת עולם.
2667מקנת כספו של אבא – עבדו של יוסף, כמפורש בסמוך; יהושע בא משבט
אפרים בן יוסף.
2670בגורל ובאורים ותֻמים – בשניהם כאחד, כמפורש בסמוך.
2671טרף בקלפי – ערב את הפתקים בתוך כלי הגורלות.
2674התנה יהושע – כלו' מנהגים עתיקים הם מימי כניסת ישראל לארץ בימי
יהושע.
2675מרעים – בהמות ביער של אחר, וכן מלקטים עשבים בשדה של אחר, ואין
הבעלים מקפידים.
2676חוץ מתלתן – בשדה תלתן אין ללקט בלא רשות, שהעשבים יפים לתלתן
והתולשם מפסידו.
2677וקוטמין נטיעות – קוטמין (כורתים) בד מן האילן לשם נטיעת הרכבה,
ואין בעל האילן מקפיד.
2678חוץ מגרופיות של זית – הקוצץ אילן זית מניח שתי גרופיות – ענפים –
שהן מחליפות ומוציאות בדים חדשים, ומהן אין לקטום נטיעה, לפי שמפסידן.
2680מסתפקים – מספקים צרכיהם במים.
2681ומחכים – הכל צדים בו דגים בחכה, אעפ"י שים כנרת כלו בחלקו של שבט
אחד, נפתלי.
2682שלא יפרוס קלע – דרך צדי דגים לעשות כמין גדר של קנים מעשה שבכה
בתוך המים שהדגים נאחזים בה, וקלע זה מעכב את הליכת הספינה.
2683ונפנים – לעשיית צרכים.
2684מלאה כרכום – שהוא צמח יקר וחשוב.
2685בשבילי הרשות – בשדות קצורים, שהם רשות בעליהם, יש פעמים שבילים
שהולכים בהם לקצר הדרך, ואין לבעלי השדות להקפיד על כך.
2686עד שתרד רביעה שניה – הגשם השני, שזמנו בי"ז במרחשון, ומאז והלאה
הזרעים צומחים, וקשה להם דריסת הרגל.
2687ומסתלקים לצדי הדרכים – לעלות אפילו לשדה תבואה.
2688מפני יתדות הדרכים – רגבי העפר הקשים שבולטים בדרך ומכבידים על
ההליכה.
2689מפסג – מנתק זמורות המעכבות אותו, ובוקע והולך ביניהן עד שימצא את
הדרך.
2690מת מצוה – חלל שנמצא, וחייבים בקבורתו.
2691קונה מקומו – במקום שנמצא, ואין בעל המקום יכול לעכב (בפרטם אתה
מוצא אחד עשר, ואולי שנים הראשונים "מרעים… ומלקטים" ענין אחד הם).
2693שור… וראם – ע"ש "בכור שורו… וקרני ראם" (דברים ל"ג, יז),
שנאמר ביוסף, שבטו של יהושע.
2695מלעשות חסד – של אמת בהלוית המת ובהספדו.
2696שרגש עליהם ההר – ברעש הארץ.
2698אוי לדור – דרש "ויהי" וַי־הִי, לשון אוי ואבוי.
2699טול קיסם וכו' – קיסם הוא שם עץ דק, והכונה כשהדיין מוכיח אדם על
עבירה קלה הוא מוכיחו על גדולה שבידו, ונמצא אין התוכחה מועילה כלום.