📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 361–420

361

תהלים קל"ט, ה.

↩ חזרה לטקסט
362

שלשול – מין תולעת דקה.

↩ חזרה לטקסט
363

תהלים קל"ט, ה.

↩ חזרה לטקסט
364

אנדרוגינוס – זכר ונקבה בגוף אחד בל"י.

↩ חזרה לטקסט
365

זכר ונקבה בראם – בבת אחת וגוף אחד. בראשית, ה, ב.

↩ חזרה לטקסט
366

דו פרצופין – שני פנים בגוף אחד.

↩ חזרה לטקסט
367

ונסרו – חתך את הגוף הכפול באמצע לארכו ועשאו שנים.

↩ חזרה לטקסט
368

גביים – שני גבים. ודעות מעין אלו על אדם הראשון ידועות גם מתוך דברי הפילוסופים הקדמונים של אומות העולם.

↩ חזרה לטקסט
369

שם ב, כא.

↩ חזרה לטקסט
370

שמות כ"ו, כ.

↩ חזרה לטקסט
371

בראשית ב', ז.

↩ חזרה לטקסט
372

עוקץ כחיה – מעין זנב, ועדיין העצם הקטנה הסמוכה לפי הטבעת יש בה כעין עוקץ, שהוא גם לדעת חכמי זמננו שיור כלשהו מבנין גוף האדם בתקופתו הקדמונית. ודרש "חיה" מלשון "חית השדה".

↩ חזרה לטקסט
373

בראשית ב', ז

↩ חזרה לטקסט
374

עופר – דרש "עפר" מל' עופר האילים, כלומר עלם, בחור שעומד במלוא כחו ויפיו.

↩ חזרה לטקסט
375

מלאתו – שלמותו.

↩ חזרה לטקסט
376

כבני עשרים שנה – שנות הבחרות ומלוא הכח.

↩ חזרה לטקסט
377

גולם – מחוסר צורה מסוימת, שהיו כל הצורות והכחות עדיין מקופלים בו ולא באו לידי גלוי אלא קמעא קמעא, דור אחר דור.

↩ חזרה לטקסט
378

תהלים קל"ט, טז.

↩ חזרה לטקסט
379

בראשית ה', א.

↩ חזרה לטקסט
380

תהלים קל"ט, טז.

↩ חזרה לטקסט
381

ספרו של אדם הראשון – ספר היצירה.

↩ חזרה לטקסט
382

תלוי בראשו של אדם – זה שמתגלים בו ביותר כחות הראש, כגון המוח. וכן בשאר האברים.

↩ חזרה לטקסט
383

במלתיו – בתנוכי אזניו; וי"מ: במלתעותיו.

↩ חזרה לטקסט
384

שם ב', ד.

↩ חזרה לטקסט
385

שם א', א.

↩ חזרה לטקסט
386

שם שם, ו.

↩ חזרה לטקסט
387

שם שם, יא.

↩ חזרה לטקסט
388

שם שם, יד.

↩ חזרה לטקסט
389

שם שם, כ.

↩ חזרה לטקסט
390

שם ב', ז.

↩ חזרה לטקסט
391

שם ב, ז.

↩ חזרה לטקסט
392

שם ב, ז.

↩ חזרה לטקסט
393

שתי יצירות – דרש שתי יו"דין שבתיבת "וייצר" בדרך רמז.

↩ חזרה לטקסט
394

העליונים – המלאכים.

↩ חזרה לטקסט
395

עשרה דברים וכו' – כלם מעשי נסים, שיוצאים מכלל הבריה ומסדריה הקבועים בששת ימי בראשית.

↩ חזרה לטקסט
396

פי הארץ – שבלע את קרח.

↩ חזרה לטקסט
397

פי הבאר – ששתו ממנה ישראל במדבר.

↩ חזרה לטקסט
398

פי האתון – של בלעם.

↩ חזרה לטקסט
399

הקשת – שבענן לאות ברית שלא יהיה עוד מבול.

↩ חזרה לטקסט
400

והמן – שנזונו ממנו ישראל במדבר.

↩ חזרה לטקסט
401

והמטה – של משה שנעשו בו האותות.

↩ חזרה לטקסט
402

והשמיר – מין תולעת דקה, שלפי האגדה היא מבקעת אבנים והיו משתמשים בה לפתוח אבני האפוד והחשן ולבנין המקדש. ואולי הכונה לשמיר כפשוטו, שכותבים בו על לוח אבן, עדה"כ "כתובה… בצפרן שמיר… על לוח" (ירמ' י"ז, טו).

↩ חזרה לטקסט
403

הכתב – צורת האותיות הראשונות.

↩ חזרה לטקסט
404

והמכתב – "מכתב אלהים" שבלוחות.

↩ חזרה לטקסט
405

והלוחות – גוף הלוחות הראשונים שנתנו למשה בסיני.

↩ חזרה לטקסט
406

המזיקין – רוחות ושדים.

↩ חזרה לטקסט
407

וקבורתו של משה – שאין יודע מקומה.

↩ חזרה לטקסט
408

ואילו וכו' – שנזדמן דרך נס במקום עקידת יצחק ונאחז בסבך.

↩ חזרה לטקסט
409

הצבת – הצבת הראשונה אף היא מעשה נסים, שהרי אין צבת עשויה אלא ע"י צבת קודמת לה. ומי עשה את הראשונה? על כרחך נבראה בדרך נס. וצבת לאו דוקא, אלא הכונה לכלי אומנות הראשון שנתחדש לאדם.

↩ חזרה לטקסט
410

תנאים התנה וכו' – בשעה שקבע הקב"ה סדרי בראשית נתן בהם כח מראש להשתנות אח"כ דרך נס כשתגיע השעה לכך.

↩ חזרה לטקסט
411

ישעיה מ"ה, יב.

↩ חזרה לטקסט
412

האור – האש.

↩ חזרה לטקסט
413

קהלת ג', יד.

↩ חזרה לטקסט
414

בראשית א', ט.

↩ חזרה לטקסט
415

ומפני מה וכו' – כיון שגזר עליהם תחלה להקוות אל מקום אחר, למה חזר והציפם שוב.

↩ חזרה לטקסט
416

עמוס ה', ח; ט', ו.

↩ חזרה לטקסט
417

ב' פעמים – בעמוס ה', ח וגם ט', ו; שלפי האגדה הם נדרשים על שתי פעמים שהציף הקב"ה את העולם במי הים, בדור אנוש ובדור הפלגה.

↩ חזרה לטקסט
418

קהלת ג', יד.

↩ חזרה לטקסט
419

שלח המלך וכו' – כך מי הים מקיפין את הישוב להטיל אימה על הבריות.

↩ חזרה לטקסט
420

תהלים ל"ג, ז.

↩ חזרה לטקסט