📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 301–360

301

נמלך − התיעץ.

↩ חזרה לטקסט
302

ארדכל – בנאי אומן.

↩ חזרה לטקסט
303

שם ו', ו.

↩ חזרה לטקסט
304

הפליג… מכנגד פניו – הרחיקם מעליו שלא להשגיח בהם.

↩ חזרה לטקסט
305

כת – חבורה.

↩ חזרה לטקסט
306

רצונכם – רוצים אתם.

↩ חזרה לטקסט
307

שם א', כו.

↩ חזרה לטקסט
308

תהלים ח' ה.

↩ חזרה לטקסט
309

כיון שהגיע – במחשבתו.

↩ חזרה לטקסט
310

מקלקלים – נשחתים.

↩ חזרה לטקסט
311

ישעיה מ"ו, ד.

↩ חזרה לטקסט
312

כתים – ר' מן כת.

↩ חזרה לטקסט
313

תהלים פ"ה, א.

↩ חזרה לטקסט
314

קטטה – מריבה.

↩ חזרה לטקסט
315

דניאל ח', יב.

↩ חזרה לטקסט
316

תכסיס שלך – כלו' משטר חותם שלך, שהאמת חותמו של הקב"ה.

↩ חזרה לטקסט
317

תהלים פ"ה, יב.

↩ חזרה לטקסט
318

מדיינין… ומתעסקין – מריבים ומתגרים.

↩ חזרה לטקסט
319

כבר נעשה וכו' – דרש "נעשה אדם" כאלו הוא עבר נפעל.

↩ חזרה לטקסט
320

תהלים ח', ה.

↩ חזרה לטקסט
321

שם ח', ח.

↩ חזרה לטקסט
322

שם שם, ט.

↩ חזרה לטקסט
323

שם ח', י.

↩ חזרה לטקסט
324

בראשית א', כו.

↩ חזרה לטקסט
325

פתחון פה למינים – מקום לטענות האפיקורסים המאמינים בשתי רשויות (אלוהות), שיאמרו: לא אל אחד ברא את האדם.

↩ חזרה לטקסט
326

בולרין – גוש אבן.

↩ חזרה לטקסט
327

דימוסיות – מרחצאות להמון העם.

↩ חזרה לטקסט
328

פריבטיות – מרחצאות ליחידים.

↩ חזרה לטקסט
329

אנדרטין – פסל.

↩ חזרה לטקסט
330

מה טיבו – מה תכונתו.

↩ חזרה לטקסט
331

הצבר עפרו – נאסף עפרו, שכן עתיד האדם להתפשט על פני כל הארץ.

↩ חזרה לטקסט
332

דברים ל"ב, ד.

↩ חזרה לטקסט
333

התקרה – הספון.

↩ חזרה לטקסט
334

כביכול – כאלו אפשר לומר כך, והוא לשון של כבוד כנגד הקב"ה.

↩ חזרה לטקסט
335

נמנין – דנים ומחליטים.

↩ חזרה לטקסט
336

ביבה – תעלת שופכין שלה.

↩ חזרה לטקסט
337

ביבו – הוא החוטם.

↩ חזרה לטקסט
338

נויו – יפיו.

↩ חזרה לטקסט
339

בראשית א', כז.

↩ חזרה לטקסט
340

ואפרכוס – שר הפלך.

↩ חזרה לטקסט
341

בקרוכין – במרכבה.

↩ חזרה לטקסט
342

דומינו – מלך, והיא קריאה של כבוד.

↩ חזרה לטקסט
343

יחידי – ולא שנים או יותר, והוא אב אחד לכל באי העולם.

↩ חזרה לטקסט
344

מעלה עליו – מחשב עליו.

↩ חזרה לטקסט
345

רשויות – ממשלות, כלו' אלהות.

↩ חזרה לטקסט
346

אנו בני וכו' – שאלו נבראו שני בני אדם היו אומרים אנו וכו'; כלומר היו אומרים, שהטוב והרע באים לאדם מכח אביהם הראשון ואין זכות ואין חובה.

↩ חזרה לטקסט
347

מתגרות – מתחרות.

↩ חזרה לטקסט
348

אם נבראו שנים וכו' – שהיתה שנאת הגזעים זה לזה מתגברת עוד יותר בעולם.

↩ חזרה לטקסט
349

גוזלין וחומסין – במלחמות.

↩ חזרה לטקסט
350

פרצופיהם – מראה פניהם, צורותיהם.

↩ חזרה לטקסט
351

תזוח – תתגאה.

↩ חזרה לטקסט
352

שיכנס למצוה – שבת.

↩ חזרה לטקסט
353

שיכנס לסעודה – שימצא הכל מוכן לפניו.

↩ חזרה לטקסט
354

פלטורין – היכלות.

↩ חזרה לטקסט
355

ושכללם – ופארם, כָּלַל יפים.

↩ חזרה לטקסט
356

משלי כ"ט, ד.

↩ חזרה לטקסט
357

גמר חלתו – דרש "תרומות" מל' תרומה והפרשה, שהאדם הוא תרומתה וחלתה של הבריאה, כלומר מבחר היצירה; שכן דין החלה להפרישה בגמר תקון העיסה, ואף האדם נברא בגמר הבריאה כולה.

↩ חזרה לטקסט
358

והחזירו – וסבבו.

↩ חזרה לטקסט
359

שלא תקלקל – את מעשיך, ותקלקל ע"י כך את עולמי.

↩ חזרה לטקסט
360

אחור וקדם וגו' – כלומר, האדם הוא גם אחרון לבריאה וגם קודם לה, הכל לפי מעשיו.

↩ חזרה לטקסט