📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר
חלק ראשון · ט: בַּיִת שֵׁנִי בְּבִנְיָנוֹ וּבַעֲבוֹדָתוֹ
#186

יח. הֲבָאַת בִּכּוּרִים

עד כֵּיצַד מַפְרִישִׁין הַבִּכּוּרִים? יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וְרוֹאֶה תְאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה4068, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר – קוֹשְׁרוֹ בִגְמִי וְאוֹמֵר: הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים4069; וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף־עַל־פִּי־כֵן חוֹזֵר וְקוֹרֵא אוֹתָם בִּכּוּרִים מֵאַחַר שֶׁיִּתָּלְשׁוּ מִן הַקַּרְקָע.

כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת־הַבִּכּוּרִים? – כָּל־הָעֲיָרוֹת שֶׁבְּמַעֲמָד4070 מִתְכַּנְּסוֹת לְעִירוֹ שֶׁל מַעֲמָד4071 וְלָנִין בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִין לַבָּתִּים. וּלְמַשְכִּים4072 הָיָה הַמְמֻנֶּה4073 אוֹמֵר: "קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל בֵּית יְיָ אֱלֹהֵינוּ".

הַקְּרוֹבִים הָיוּ מְבִיאִים תְּאֵנִים וַעֲנָבִים, וְהָרְחוֹקִים מְבִיאִים גְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִים4074. וְהַשּׁוֹר4075 הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנָיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וַעֲטָרָה שֶׁל זַיִת בְּרֹאשׁוֹ, וְהֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לִירוּשָׁלָיִם. הִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלָיִם, שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם4076 וְעִטְּרוּ4077 אֶת־בִּכּוּרֵיהֶם; הַפַּחוֹת וְהַסְּגָנִים4078 וְהַגִּזְבָּרִים יוֹצְאִים לִקְרָאתָם; לְפִי כְבוֹד הַנִּכְנָסִים4079 הָיוּ יוֹצְאִים. וְכָל־בַּעֲלֵי־אֻמָּנֻיּוֹת שִׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם4080 וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמָם: "אַחֵינוּ, אַנְשֵׁי מְקוֹם פְּלוֹנִי, בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם!"

הֶחָלִיל מַכֶּה4081 לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁמַּגִּיעִים לְהַר־הַבָּיִת. הִגִּיעוּ לְהַר־הַבָּיִת, אֲפִלּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ נוֹטֵל הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ וְנִכְנָס, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֲזָרָה. הִגִּיעוּ לָעֲזָרָה – וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בְּשִׁיר: "אֲרוֹמִמְךָ יְיָ כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא־שִמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי"4082.

הַגּוֹזָלוֹת4083 שֶׁעַל גֵבי הַסַּלִּים הָיוּ עוֹלוֹת4084, וּמַה־שֶּׁבְּיָדָם נוֹתְנִים לַכֹּהַנִים.

עוֹדֵהוּ הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ קוֹרֵא מֵ"הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ"4085 עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל־הַפָּרָשָׁה. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי"4086; הִגִּיעַ לַ"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי" מוֹרִיד הַסַּל מֵעַל כְּתֵפוֹ וְאוֹחֲזוֹ בְּשִׂפְתוֹתָיו4087, וְכֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ תַחְתָּיו וּמְנִיפוֹ, וְקוֹרֵא מֵ"אֲרַמִי אֹבֵד אָבִי" עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר כָּל־הַפָּרָשָׁה, וּמַנִּיחוֹ בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ, וְהִשְתַּחֲוָה וְיָצָא.

בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל־מִי שֶיּוֹדֵעַ לִקְרוֹא קוֹרֵא, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹא4088 מַקְרִין4089 אוֹתוֹ. נִמְנְעוּ מִלְּהָבִיא4090; הִתְקִינוּ שֶׁיְהוּ מַקְרִין אֶת־מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ וְאֶת־מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ.

הָעֲשִׁירִים הָיוּ מְבִיאִים אֶת־בִּכּוּרֵיהֶם בִּקְלָתוֹת4091 שֶל כֶּסֶף וְשֶל זָהָב, וְהָעֲנִיִּים מְבִיאִים אוֹתָם בְּסַלֵּי־נְצִרים4092 שֶׁל עֲרָבָה קְלוּפָה4093. הַסַּלִים וְהַבִּכּוּרִים נִתָּנִים לַכֹּהֲנִים (בכו' ג'; ע"י).