טו. כֹּהֲנִים זְרִיזִים
סז אִישׁ הַר הַבַּיִת4011 הָיָה מְחַזֵּר4012 עַל כָּל־מִשְׁמָר4013 וּמִשְׁמָר וַאֲבֻקּוֹת דּוֹלְקוֹת לְפָנָיו, וְכָל־מִשְׁמָר שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד וְאוֹמֵר לוֹ: "אִישׁ הַר־הַבַּיִת, שָׁלוֹם עָלֶיךָ!" נִכָּר שֶהוּא יָשֵׁן, − חוֹבְטוֹ4014 בְּמַקְלוֹ. וּרְשׁוּת הָיְתָה לוֹ לִשְׂרוֹף אֶת כְּסוּתוֹ. וְהֵם אוֹמְרִים4015: "מַה־קּוֹל בָּעֲזָרָה"? – קוֹל בֶּן־לֵוִי לוֹקֶה וּבְגָדָיו נִשְׂרָפִים, שֶׁיָּשֵׁן לוֹ עַל הַמִּשְמָר. רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן־יַעֲקֹב אוֹמֵר: פַּעַם אַחַת מָצְאוּ אֶת־אֲחִי־אִמִּי יָשֵׁן, וְשָׂרְפוּ לוֹ אֶת־כְּסוּתוֹ (תמיד כז, כח).
סח בָּרִאשׁוֹנָה כָּל־מִי שֶׁרוֹצֶה לִתְרֹם4016 אֶת־הַמִּזְבֵּחַ – תּוֹרֵם, וּבִזְמַן שֶׁהֵם מְרֻבִּים – רָצִים וְעוֹלִים בַּכָּבֶשׁ4017, כָּל־הַקּוֹדֵם אֶת־חֲבֵרוֹ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת זָכָה. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ שְנֵיהֶם4018 שָׁוִים, וְרָצִים וְעוֹלִים בָּכָּבֶשׁ, וְדָחַף אֶחָד מֵהֶם אֶת חֲבֵרוֹ – וְנָפַל וְנִשְבְּרָה רַגְלוֹ. וְכֵוָן שֶׁרָאוּ בֵית־דִּין שֶׁבָּאִין לִידֵי סַכָּנָה, הִתְקִינוּ שֶלֹּא יְהוּ תוֹרְמִין אֶת־הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא בְּפַיִס4019.
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בִשְׁנֵי כֹהֲנִים שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִים וְרָצִים וְעוֹלִים בַּכָּבֶשׁ. קָדַם אֶחָד מֵהֶם לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל חֲבֵרוֹ. נָטַל סַכִּין וְתָקַע לוֹ בְּלִבּוֹ. עָמַד רַ' צָדוֹק עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם וְאָמָר: אַחֵינוּ בֵית יִשְׂרָאֵל, שְׁמָעוּ! הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "כִּי־יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה… וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ"4020 – אָנוּ עַל מִי לְהָבִיא עֶגְלָה עֲרוּפָה, עַל הָעִיר אוֹ עַל הָעֲזָרוֹת4021? גָּעוּ כָל־הָעָם בִּבְכִיָּה. בָּא אָבִיו שֶׁל תִּינוֹק וּמְצָאוֹ כְּשֶׁהוּא מְפַרְפֵּר, אָמָר: "הֲרֵי הוּא כַפָּרַתְכֶם, וַעֲדַיִן בְּנִי מְפַרְפֵּר וְלֹא נִטְמָא4022 סַכִּין"… – לְלַמֶּדְךָ שֶׁקָּשָׁה עֲלֵיהֶם טָהֳרַת כֵּלִים יוֹתֵר מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים (יומא כב−כג).