ט. שִׁעְבּוּד יָוָן וּמַרְשִׁיעֵי בְרִית
לו "נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם3853 − זוֹ יָוָן שֶׁהָיְתָה מְנַמֶּרֶת3854 בִּגְזֵרוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל: כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (ויק"ר יג).
לז בִּימֵי מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה גָּזְרוּ עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל־מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ בְּרִיחַ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ יַחֲקֹק עָלָיו: "אֵין לִי חֵלֶק וְנַחֲלָה בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". מִיָּד הָלְכוּ וְעָקְרוּ בְרִיחִים שֶׁבְּבָתֵּיהֶם.
עוֹד גָּזָרוּ, שֶׁכָּל־מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ שׁוֹר יִכְתֹּב עַל קַרְנוֹ: "אֵין לִי חֵלֶק וְנַחֲלָה בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". מִיָּד הָלְכוּ יִשְׂרָאֵל וּמַכְרוּ אֶת שׁוֹרֵיהֶם (מד' לחנ').
לח "וַיָּרַח אֶת־רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ"3855 – רֵיחַ בּוֹגְדָיו, כְּגוֹן יוֹסֵף מְשִיתָא וְיָקוּם אִישׁ צְרוֹרוֹת.
יוֹסֵף מְשִׁיתָא – בְּשָׁעָה שֶׁבִּקְּשׁוּ שׂוֹנְאִים לִכָּנֵס לְהַר־הַבַּיִת, אָמְרוּ: יִכָּנֵס מֵהֶם וּבָהֶם3856 תְּחִלָּה. אָמְרוּ לוֹ: הִכָּנֵס! וּמַה־שֶּׁאַתָּה מוֹצִיא – שֶׁלָּךְ. נִכְנַס וְהוֹצִיא מְנוֹרָה שֶׁל זָהָב. אָמְרוּ לוֹ: אֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל הֶדְיוֹט לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּזוֹ, אֶלָּא הִכָּנֵס פַּעַם שְׁנִיָּה וּמַה־שֶּׁאַתָּה מוֹצִיא – שֶלָּךְ, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו3857.
אָמַר רַ' פִינְחָס: נָתְנוּ לוֹ מֶכֶס3858 שָׁלשׁ שָׁנִים וְלֹא קִבֵּל עָלָיו. אָמָר: לֹא דַי שֶׁהִכְעַסְתִּי לֵאלֹהַי פַּעַם אֶחָת, אֶלָּא שֶׁאַכְעִיסֶנּוּ פַּעַם שְׁנִיָּה!
מֶה עָשׂוּ לוֹ? נָתְנוּ אוֹתוֹ בַּחֲמוֹר שֶׁל חָרָשִׁים3859 וְהָיוּ מְנַסְּרִים בּוֹ, וְהָיָה מְצַוֵּחַ וְאוֹמֵר: וַי! אוֹי אוֹי! שֶׁהִכְעַסְתִּי לְבוֹרְאִי.
יָקוּם אִישׁ צְרוֹרוֹת – הָיָה בֶן־אֲחוֹתוֹ שֶׁל יוֹסֵי בֶן־יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה, וְנִשְתַּמֵּד3860. יָצְאָה הַגְּזֵרָה עַל יוֹסֵי בֶן־יוֹעֶזֶר לִצָּלֵב. הָיוּ טוֹעֲנִים לְפָנָיו הַקּוֹרָה לְצָלְבוֹ3861, וְהָיָה יָקוּם רוֹכֵב עַל הַסּוּס בְּשַׁבָּת. אָמַר לוֹ: רְאֵה סוּסִי שֶׁהִרְכִּיבַנִי עָלָיו אֲדוֹנִי וּרְאֵה סוּסְךָ שֶׁהִרְכִּיבְךָ3862 עָלָיו אֲדוֹנֶךָ. אָמַר לוֹ רַ' יוֹסֵי: אִם כֵּן לְמַכְעִיסָיו3863, קַל־וָחֹמֶר לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ. אָמַר לוֹ: וְעוֹשֶׂה אָדָם3864 רְצוֹנוֹ יוֹתֵר מִמֶּךָּ? אָמַר לוֹ: אִם לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ כָךְ3865, קַל־וָחֹמֶר לְמַכְעִיסָיו. נִכְנַס בּוֹ הַדָּבָר3866 כְּאֶרֶס שֶׁל עַכְנָא, הָלַךְ וְקִיֵּם בְּעַצְמוֹ אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית־דִּין: סְקִילָה, שְׂרֵפָה, הֶרֶג וָחֶנֶק. מֶה עָשָׂה? הֵבִיא קוֹרָה וּנְעָצָהּ בָּאָרֶץ וְקָשַׁר בָּהּ נִימָא3867, וְעָרַךְ עֵצִים וְהִקִּיף עֲלֵיהֶם גָּדֵר שֶׁל אֲבָנִים וְעָשָׂה מְדוּרָה לְפָנֶיהָ, וְנָעַץ אֶת־הַחֶרֶב בְּאֶמְצָע, וְהִצִּית אֶת־הָאֵשׁ תַּחַת הָעֵצִים מִתַּחַת הָאֲבָנִים וְנִתְלָה בַקּוֹרָה וְנֶחְנָק, וְנִפְסְקָה הַנִּימָא וְנָפַל לָאֵשׁ, וְקִדְּמַתּוּ הַחֶרֶב, וְנֶהְפַּךְ עָלָיו גָּדֵר שֶׁל אֲבָנִים – וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ וְקִבְּלוּהוּ בִתְשׁוּבָה. נִתְנַמְנֵם יוֹסֵי בֶן־יוֹעֶזֶר וְרָאָה מִטָּתוֹ פּוֹרַחַת בַּאֲוֵיר, וְאָמַר: רְאוּ לְשָׁעָה קַלָּה קִדְּמַנִי זֶה לְגַן־עֵדֶן (ב"ר סה; שו"ט יא; ילק"ש בר' קטו).
לט מַעֲשֶׂה בְּמִרְיָם בַּת בִּלְגָּה3868, שֶׁהֵמִירָה דָתָהּ וְהָלְכָה וְנִשֵּׂאת לִסְרַדְיוֹט3869 אֶחָד מִשֶּׁל מַלְכוּת בֵּית יָוָן. כְּשֶׁנִּכְנְסוּ3870 יְוָנִים לְהֵיכָל הָיְתָה מְבַעֶטֶת בְּסַנְדָּלָּהּ עַל־גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְאָמָרָה: לוּקוֹס3871, לוּקוֹס! עַד מָתַי אַתָּה מְכַלֶּה מָמוֹנָם3872 שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאִי אַתָּה עוֹמֵד לָהֵם בִּשְׁעַת דָּחֳקָם! כְּשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בְּדָבָר, קָבְעוּ אֶת־טַבַּעְתָּהּ וְסָתְמוּ ־חַלּוֹנָהּ3873 (סוכה כג.; ירוש' שם).