ג. כֶּתֶר כְּהֻנָּה
יד לִשְׁכַּת־הַגָּזִית – שָׁם הָיְתָה סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל יוֹשֶׁבֶת וְדָנָה אֶת־הַכְּהֻנָּה. וְכֹהֵן שֶׁנִּמְצָא בוֹ פְסוּל3729 − לוֹבֵשׁ שְׁחוֹרִים וְיוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ; וְשֶׁלֹּא נִמְצָא בוֹ פְסוּל, לוֹבֵשׁ לְבָנִים וּמִתְעַטֵּף לְבָנִים, נִכְנָס וְּמְשַׁמֵּשׁ עִם אֶחָיו הַכֹּהֲנִים. וְיוֹם־טוֹב הָיוּ עוֹשִׂים, שֶׁלֹּא נִמְצָא פְסוּל בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. וְכָךְ הָיוּ אוֹמְרִים: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא, שֶלֹּא נִמְצָא פְסוּל בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן; וּבָרוּךְ הוּא שֶׁבָּחַר בְּאַהֲרֹן וּבָנָיו, לַעֲמֹד לְשָׁרֵת לִפְנֵי יְיָ וּבֵית קָדְשֵׁי־הַקֳּדָשִׁים (מדות ה).
טו "וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו"3730 – לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ גָדוֹל? שֶׁהוּא גָדוֹל בַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים: בְּנוֹי,3731 בְּכֹחַ, בְּעשֶׁר, בְּחָכְמָה וּבְמַרְאֶה.
מַעֲשֶׂה בְּפִנְחָס הַסַּתָּת3732 שֶׁמִּנּוּהוּ כֹהֵן גָּדוֹל, וְיָצְאוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים וְרָאוּ אוֹתוֹ חוֹצֵב אֲבָנִים, וְלֹא הִנִּיחוּהוּ, וּמִלְאוּ אֶת־הַמַּחְצֵב לְפָנָיו דִּינְרֵי זָהָב.
וּמִנַּיִן שֶׁאִם אֵין לוֹ, אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְגַדְּלִים אוֹתוֹ, − שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו" – גַּדְּלֵהוּ מִשֶּׁל אֶחָיו (ירוש' יומא א; תנה"ק אמור).