חלק ראשון · ח: בֵּין בַּיִת לְבָיִת
#154
א. דָּנִיֵּאל וְהַתַּנִּין בְּבָבֶל
א "וּפָקַדְתִּי עַל־בֵּל בְּבָבֶל וְהֹצֵאתִי אֶת־בִּלְעוּ מִפִּיו"3503 – תַּנִּין אֶחָד הָיָה לוֹ לִנְבוּכַדְנֶצַאר, וְהָיָה בוֹלֵעַ כָּל־מַה שֶׁהָיוּ מַשְׁלִיכִין לְפָנָיו. אָמַר לוֹ דָּנִיֵּאל: תֶּן לִי רְשׁוּת וַאֲנִי מַתִּישׁוֹ3504. נָתַן לוֹ רְשׁוּת. מֶה עָשָׂה [דָּנִיֵּאל]? נָטַל תֶּבֶן וְהִטְמִין לְתוֹכוֹ מַסְמְרִים, הִשְׁלִיךְ לְפָנָיו – וְנָקְבוּ מַסְמְרִים אֶת־בְּנֵי־מֵעָיו (ב"ר סח).