📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר
חלק ראשון · ז: חֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן
#150

ט. עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל

יז "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם־בָּכִינוּ"3467 – מָה רָאוּ יִשְׂרָאֵל לִבְכּוֹת עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל? – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: הָרַג בָּהֶם פְּרָת בְּיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִמַּה שֶׁהָרַג בָּהֶם נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע. כְּשֶׁהָיוּ שְׁרוּיִם בָּאָרֶץ לֹא הָיוּ שׁוֹתִים אֶלָּא מֵימֵי גְשָׁמִים וּמֵימֵי נוֹזְלִים וּמֵימֵי מַעְיָנוֹת, וְכֵוָן שֶׁגָּלוּ לְבָבֶל שָׁתוּ מַיִם מִפְּרָת וּמֵתִים מֵהֶם הַרְבֵּה. לְפִיכָךְ הָיוּ בוֹכִים עַל הַהֲרוּגִים שֶׁהָרְגוּ בָהֶם אוֹיְבֵהֶם, וְעַל הַמֵּתִים שֶׁמֵּתוּ בַדֶּרֶךְ וְלֹא הִנִּחוּם לְקָבְרָם וְעַל הַהֲרוּגִים שֶׁהָרַג בָּהֶם פְּרָת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיָה נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע יוֹשֵׁב בִּסְפִינָה, הוּא וְכָל־גְּדוֹלָיו וְכָל־שָׂרָיו, וְעִמָּהֶם כָּל־מִינֵי זֶמֶר (שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכַשְׂדִים בָּאֳנִיּוֹת רִנָּתָם"3468), וְכָל מַלְכֵי יְהוּדָה מֻטָּלִים בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וְהוֹלְכִים עֲרֻמִּים עַל שְׂפַת הַנָּהָר. נָשָׂא נְבוּכַדְנֶצַאר הָרָשָׁע אֶת־עֵינָיו וְרָאָה אוֹתָם, אָמַר לַעֲבָדָיו: מִפְּנֵי מָה הוֹלְכִים הַלָּלוּ בְּקוֹמָה זְקוּפָה בְּלֹא מַשְּׂאוֹי? אֵין לָכֶם מַשְּׂאוֹי שֶׁתִּתְּנוּ עַל צַוָּארָם? מִיָּד הֵבִיאוּ סְפָרִים3469 וְעָשׂוּ אוֹתָם כְּחֵמֶת3470 וּמִלְּאוּ אוֹתָם חוֹל וְהִנִּיחוּ עַל כְּתֵפָם עַד שֶׁנִּכְפְּפָה קוֹמָתָם וְכָךְ אָמְרוּ עַל עַצְמָם: "עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ"3471. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גָּעוּ כָל־יִשְׂרָאֵל בִּבְכִיָּה עַד שֶׁעָלְתָה שַׁוְעָתָם לַמָּרוֹם.

אָמַר רַ' אַחָא בַר אַבָּא: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַחֲזִיר אֶת־כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְתֹהוּ וּבֹהוּ (שֶׁנֶּאֱמַר: "וְגַם־אֲנִי אַכֶּה כַפִּי אֶל־כַּפִּי וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי"3472), אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: כָּל־מַה־שֶׁבָּרָאתִי לֹא בָרָאתִי אֶלָּא בִּשְׁבִיל אֵלּוּ, עוֹלָם שֶׁבָּרָאתִי בִשְׁתֵּי יָדַי (שֶׁנֶּאֱמַר: "אַף־יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמַיִם"3473) – אַחֲרִיבֶנּוּ.

אָמָר רַ' תַחֲלִיפָא בַּר קְרוֹיָה: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִכְנְסוּ כָל־מַלְאָכֵי־הַשָּׁרֵת וְעָמְדוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כָּל־הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ שֶׁלְּךָ הוּא, לֹא דַיֶּךָ שֶׁהֶחֱרַבְתָּ דִירָתְךָ שֶׁל מַטָּה, אֶלָּא שֶׁתַּחֲרִיב דִּירָתְךָ שֶׁל מָעְלָה! אָמַר לָהֶם: וְכִי בָשָׂר־וָדָם אֲנִי שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְתַנְחוּמִים? הֲרֵי אֲנִי מַכִּיר בְּרֹאשׁ וַאֲנִי מַכִּיר בְּסוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעַד־זִקְנָה אֲנִי הוּא" וגו'3474 – "עַל־כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מִנִּי… אַל־תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי"3475 – אָמַר לָהֶם: תַּנְחוּמֵיכֶם הַלָּלוּ שֶׁאַתֶּם מְנַחֲמִים אוֹתִי נְאוּצִים הֵם לְפָנָי; רְדוּ מִלְּפָנַי וּשְׂאוּ אֶת הַמַּשְּׁאוֹי מֵעַל בָּנָי. מִיָּד יָרְדוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת וְנָטְלוּ אֶת־הַמַּשְּׁאוֹי מֵעֲלֵיהֶם; וְלֹא מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת בִּלְבַד, אֶלָּא אַף הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כִּבְיָכוֹל, נָשָׂא עִמָּהֶם שֶׁנֶּאֱמַר: "לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה"3476.

בְּשָׁעָה שֶׁבָּא נְבוּכַדְנֶצַאר וְשָׂרַף אֵת־בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ וְהֶגְלָה אֶת־יִשְׂרָאֵל וְשָׁבָה אוֹתָם, לֹא עָשָׂה [לָהֶם] אִסְטַטְיא3477 בְּכָל־אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אֶלָּא הָיוּ רוֹדְפִים אוֹתָם. וְלָמָּה הָיוּ רוֹדְפִים אוֹתָם? שֶׁהָיוּ חוֹשְׁשִׁים3478 לְנַפְשָׁם וְאָמָרוּ: אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֻמָּה זוֹ מְצַפֶּה לָהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ תְשׁוּבָה; שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ תְשׁוּבָה עַד שֶׁהֵם3479 נְתוּנִים בְּתוֹךְ אַרְצָם וְהוּא עוֹשֶׂה לָנוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה לְסַנְחֵרִיב. לְכָךְ לֹא עָשׂוּ אִסְטַטְיָא בְּכָל־אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וְכֵוָן שֶׁבָּאוּ עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל וְרָאוּ שֶׁהֵם נְתוּנִים בְּיָדָם עַל אַדְמָתָם – מִיָּד עָשָׂה אִסְטַטְיָא. אֵלּוּ3480 נִפְנוּ לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְאֵלּוּ3481 נִפְנוּ לִבְכִי וּמִסְפֵּד. אָמַר לָהֶם נְבוּכַדְנֶאצַּר: מָה אַתֶּם יוֹשְׁבִים וּבוֹכִים? וְהוּא קוֹרֵא לְשִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי וְאָמַר לָהֶם: הָכִינוּ עַצְמְכֶם, עַד שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתַּעַמְדוּ לְפָנַי וְתַקִּישׁוּ3482 לְפָנַי בְּכִנּוֹרוֹת שֶׁלָּכֶם, כְּדֶרֶךְ שֶׁהֱיִיתֶם מַקִּישִׁים בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלָּכֶם לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם. מִסְתַּכְּלִים אֵלּוּ בְּאֵילוּ וְאָמְרוּ: לֹא דַיֵּנוּ שֶׁהֶחֱרַבְנוּ בֵית־מִקְדָּשׁוֹ בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ אֶלָּא עַכְשָׁו אָנוּ עוֹמְדִים לְהַקִּישׁ בְּכִנוֹרוֹתֵינוּ לִפְנֵי הַנַּנָּס3483 הַזֶּה? מִיַּד עָמְדוּ כֻלָּם וְנָטְלוּ עֵצָה וְתָלוּ כִנוֹרוֹתֵיהֶם בָּעֲרָבוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם, וְשָׁלְטוּ בְנַפְשׁוֹתָם3484 וְנָתְנוּ אַלְיוֹנֵי3485 יְדֵיהֶם לְתוֹךְ פִּיהֶם וּמְרַצְּצִים וּמְקַצְּצִים אוֹתָם. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵיךְ נָשִׁיר אֶת־שִׁיר יְיָ"3486 – "לֹא נָשִׁיר" לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא "אֵיךְ נָשִׁיר"; [הָיוּ] מַרְאִים אוֹתָם אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם וְאוֹמְרִים לָהֶם: אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁהָיוּ כַפּוֹתֵינוּ חֲזָקוֹת כְּבַרְזֶל וְנִתְקַטְּעוּ3487 אֶצְבְּעוֹתֵינוּ? – רְאוּ, הֵיאַךְ נָשִׁיר! (פסיק"ר לא; ילק"ש תהל').

יח "וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרֵד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר יְיָ"3488 – אַתָּה מוֹצֵא, עַד שֶׁלֹּא גָלוּ יִשְׂרָאֵל הָיוּ עֲשׂוּיִם עֲדָרִים־עֲדָרִים: עֶדְרֵי כְהֻנָּה לְבָד, עֶדְרֵי לְוִיָּה לְבָד, עֶדְרֵי יִשְׂרָאֵל לְבָד, וְכֵוָן שֶׁגָּלוּ נַעֲשׂוּ עֵדֶר אֶחָד – "כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר יְיָ".

רַ' יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הָיָה אוֹמֵר: מִפְּנֵי מָה גָּלוּ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל יוֹתֵר מִבְּכָל־הָאֲרָצוֹת כֻּלָּן? מִפְּנֵי שֶׁבֵּית אַבְרָהָם מִשָּׁם. מְשָׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאִשָּׁה שֶׁקִּלְקְלָה עַל בַּעְלָהּ; לְהֵיכָן מְשַׁלְּחָהּ? מְשַׁלְּחָהּ לְבֵית־אָבִיהָ (תוס' ב"ק).