📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר
חלק ראשון · ו: שׁוֹפְטִים, מְלָכִים וּנְבִיאִים
#137

מ. מְנַשֶּׁה

קע תְּנִי, שִׁמְעוֹן בֵּן עַזַּאי אוֹמֵר: מָצָאתִי מְגִלַּת־יוּחָסִין בִּירוּשָׁלַיִם וְכָתוּב בָּהּ: "מְנַשֶּׁה הָרַג אֶת־יְשַׁעְיָה"; שֶׁכֵּוָן שֶׁהִכְנִיס מְנַשֶּׁה אֶת־הַצֶּלֶם לְהֵיכָל, הִתְחִיל מִתְנַבֵּא יְשַׁעְיָה לְיִשְׂרָאֵל וְאָמַר לָהֶם בְּשֵׁם יְיָ: מָה אַתֶּם מִתְגָּאִים בְּבַיִת זֶה שֶׁבְּנִיתֶם לִי? הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים אֵינָם מַחֲזִיקִים כְּבוֹדִי – וּבַיִת זֶה שֶׁבְּנִיתֶם לִי אֲנִי צָרִיךְ? "אֵי־זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ־לִי"3329? – הֲרֵי נְבוּכַדְנֶאצַּר עוֹלֶה וּמַחֲרִיב אוֹתוֹ וּמַגְלֶה אֶתְכֶם. מִיָּד כָּעַס עָלָיו מְנַשֶּׁה וְאָמַר [לַעֲבָדָיו]: "תִּפְשׂוּהוּ!" – רָצוּ אַחֲרָיו לְתָפְשׂוֹ, בָּרַח מִפְּנֵיהֶם לַיָּעַר. אָמַר שֵׁם – וְנִבְלַע בְּאֶרֶז, וְהָיוּ צִיצִיוֹת טַלִּיתוֹ נִרְאוֹת בַּחוּץ. בָּאוּ וְאָמְרוּ לִמְנַשֶּׁה, הֵבִיא חָרָשִׁים וְנִסְּרוּ אֶת־הָאֶרֶז וְהָיָה הַדָּם שׁוֹתֵת. כְּשֶׁהִגִּיעַ [הַמַּסָּר] לְפִיו שֶׁל יְשַׁעְיָה יָצְאָה נִשְׁמָתוֹ, מִשּׁוּם [שֶׁחָטָא בְּפִיו] וְאָמָר: "וּבְתוֹךְ עַם־טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי ישֵׁב"3330 (יבמ' מט:; פסיק"ר פס' ד'; ירוש' סנה' פ' י).

קעא מְנַשֶּׁה נִרְאָה לוֹ לְרַב אָשֵׁי בַּחֲלוֹמוֹ: אָמַר לוֹ רַב אָשֵׁי: מִפְּנֵי מָה הֱיִיתֶם עוֹבְדִים עֲבוֹדָה־זָרָה? אָמַר לוֹ: אִלּוּ הָיִיתָ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר – הָיִיתָ תּוֹפֵס בְּשׁוּלֵי בִגְדִּי וְרָץ אַחֲרָי3331 (סנה' קב:).

קעב "גַּם־אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה"3332 – וְכִי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה לְכָל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לִמֵּד תּוֹרָה וְלִמְנַשֶּׁה בְנוֹ לֹא לִמֵּד תּוֹרָה? אֶלָּא מִכָּל־טֹרַח שֶׁטָּרַח בּוֹ וּמִכָּל־עָמָל שֶׁעָמַל בּוֹ לֹא הֶעֱלָהוּ לְמוּטָב אֶלָּא יִסּורִין (שם קא:).

קעג "וַיַּאַסְרֻהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם"3333 – עָשׂוּ לוֹ כְּמִין מוּלְיָאר3334 שֶׁל נְחשֶׁת, וְעָשׂוּ אוֹתוֹ נְקָבִים־נְקָבִים, וּנְתָנוּהוּ לְתוֹכוֹ, וְהִתְחִילוּ מַסִּיקִין תַּחְתָּיו. וְכֵוָן שֶׁרָאָה צָרָתוֹ צָרָה – לֹא הִנִּיחַ עֲבוֹדָה־זָרָה בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא הִזְכִּירָהּ; צֶלֶם פְּלוֹנִי, צֶלֶם פְּלוֹנִי, בֹּא וְהַצִּילֵנִי! כֵּוָן שֶׁרָאָה שֶׁלֹּא הוֹעִילוּהוּ כְּלוּם, אָמָר: זָכוּר אֲנִי, שֶׁהָיָה אַבָּא מַקְרִיא אוֹתִי הַפָּסוּק הַזֶּה: "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה… וְשַׁבְתָּ עַד־יְיָ אֱלהֶיךָ"3335. הֲרֵי אֲנִי קוֹרֵא אוֹתוֹ; אִם יַעֲנֵנִי – מוּטָב, וְאִם לָאו – הַכֹּל אַחַת. כָּל־הַפָּנִים שָׁוִים3336. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָמְדוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת וְסָתְמוּ כָל־הַחַלּוֹנוֹת שֶׁל מַעְלָה, שֶׁלֹּא תַּעֲלֶה תְפִלָּתוֹ לִפְנֵי הַמָּקוֹם, וְאָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים! אָדָם שֶׁהֶעֱמִיד צֶלֶם בְּהֵיכָל – כְּלוּם אַתָּה מְקַבְּלוֹ בִּתְשׁוּבָה? אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם אֵינִי מְקַבְּלוֹ בִּתְשׁוּבָה – הֲרֵינִי נוֹעֵל פֶּתַח בִּפְנֵי כָל־בַּעֲלֵי־תְשׁוּבָה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? חָתַר לוֹ כְּמִין חֲתִירָה אַחַת תַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדוֹ וְשָׁמַע תְּחִנָּתוֹ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ"3337 – וְיַחְתֹּר (ירוש' סנה' י; פסיק'; רו"ר ה').