ה. יִפְתָּח וּבִתּוֹ
כד יִפְתָּח עַם־הָאָרֶץ הָיָה, גְּרוֹפִית שֶׁל שִׁקְמָה2721 הָיָה, וּמִפְּנֵי־כָךְ אִבֵּד אֶת־בִּתּוֹ. אֵימָתָי? בְּשָׁעָה שֶׁנִּלְחַם עִם בְּנֵי עַמּון וְנָדָר: "וְהָיָה הַיּוֹצֵא… מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי… וְהַעֲלִיתִיהוּ עוֹלָה"2722. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כָּעַס עָלָיו הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אָמָר: אִלּוּ יָצָא מִבֵּיתוֹ כֶּלֶב אוֹ חֲזִיר אוֹ גָמָל – יַקְרִיב לְפָנָי? – זִמֵּן לוֹ בִּתּוֹ.
"וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ… וַיֹּאמֶר: אֲהָהּ בִתִּי… וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִי אֶל יְיָ וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב?"2723 – וַהֲלֹא פִינְחָס הָיָה שָׁם2724? אֶלָּא פִּינְחָס אָמָר: אֲנִי, כֹּהֵן־גְּדוֹל בֶּן כֹּהֵן־גָּדוֹל, אַשְׁפִּיל עַצְמִי וְאֵלֵךְ אֵצֶל עַם־הָאָרֶץ? וְיִפְתָּח אָמָר: אֲנִי, רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, רֹאשׁ הַקְּצִינִים, אַשְׁפִּיל עַצְמִי וְאֵלֵךְ אֵצֶל הֶדְיוֹט? מִבֵּין שְׁנֵיהֶם אָבְדָה אוֹתָהּ עֲלוּבָה מִן הָעוֹלָם. וּשְׁנֵיהֶם נִתְחַיְּבוּ בְדָמֶיהָ; פִּינְחָס – נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, יִפְתָּח – מֵת בִּנְשִׁילַת אֵבָרִים2725, בְּכָל־מָקוֹם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בּוֹ הָיָה אֵבֶר נִשָּׁל הֵימֶנּוּ וְהָיוּ קוֹבְרִין אוֹתוֹ שָׁם, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּמָת יִפְתָּח… וַיִּקָּבֵר בְּעָרֵי גִלְעָד"2726 – "בְּעִיר גִּלְעָד" לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא "בְּעָרֵי גִלְעָד".
כֵּוָן שֶׁבִּקֵשׁ יִפְתָּח לְהַקְרִיב אֶת־בִּתּוֹ הָיְתָה בוֹכָה לְפָנָיו וְאָמְרָה לוֹ: אָבִי, אָבִי! יָצָאתִי לִקְרָאתְךָ בְּשִׂמְחָה וְאַתָּה שׁוֹחֵט אוֹתִי! שֶׁמָּא כָתוּב בַּתּוֹרָה שֶׁיְהוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין נַפְשׁוֹת בְּנֵיהֶם עַל־גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ? אָמַר לָהּ: בִּתִּי, כְּבָר נָדָרְתִּי. אָמְרָה לוֹ: הֲרֵי יַעֲקֹב אָבִינוּ נָדַר "וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן־לִי עַשֵּׂר אֲעַשְׂרֶנּוּ לָךְ"2727, וְנָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שְׁנֵים־עָשָׂר בָּנִים, שֶׁמָּא הִקְרִיב לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶחָד מֵהֶם? וְלֹא עוֹד, הֲלֹא חַנָּה כְּשֶׁהִיא נוֹדֶרֶת וְאוֹמֶרֶת: "וּנְתַתִּיו לַייָ כָּל־יְמֵי חַיָּיו"2728 – שֶׁמָּא הִקְרִיבָה אֶת־בְּנָהּ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? כָּל־הַדְּבָרִים הַלָּלוּ אָמְרָה לוֹ וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ. עָלָה וּשְׁחָטָהּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא.
וְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ צֹוָחַת: נְפָשׁוֹת הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתַּקְרִיב לְפָנָי? – אֲשֶׁר לֹא־צִוִּיתִי וְלֹא דִּבַּרְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל־לִבִּי"2729 (תנח' בחקותי; תנה"ק שם; ב"ר ס).