דרשות לשמחות

אוצר רעיונות, מקורות ודברי הודיה לכל מעגל החיים היהודי
מאת: הרב יהודה טאוב
לחץ כדי להתחיל האזנה, או לחץ על כל פסקה כדי להתחיל להקריא ממנה
1.0×
גודל טקסט:100%

📑 תוכן העניינים

הקדמה

השמחות בחיי האדם אינן תחנות חולפות. כל שמחה היא הזמנה להכיר בחסדי השם, להודות על המתנה, ולחבר את רגעי החיים אל מקור הברכה.

ספר זה הולך עם האדם לאורך מעגל החיים. הוא פותח בתפילה על היולדת, ממשיך בלידה, בשלום זכר ובברית, בפדיון הבן, ביום ההולדת ובחלאקה, בבת המצווה ובבר המצווה, בנישואין ובשבע הברכות, בחנוכת הבית, ועד להתבוננות של גיל הזקנה ולדברי אמונה בעת הספד.

מטרת הדרשות איננה רק לומר דבר תורה נאה. המטרה היא לתת לשמחה את קולה הפנימי: קול של הודיה, אמונה, קרבת השם ואהבת השם.

פרק א

תפילה על יולדת ולידה קלה

📖 בפרק זה:

שמחה זו מזמינה אותנו לעצור, להתבונן בחסדי השם, ולתת להודיה קול ברור בתוך המאורע.

נשמת כל חי - סגולה עוצמתית לאחר הלידה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 41720809

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “נשמת כל חי - סגולה עוצמתית לאחר הלידה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

תפילת נשמת כל חי הנה תפילה עוצמתית המבטאת הודיה והכרת הטוב לקדוש ברוך הוא קונטרס ״ברוך אתה בבואך״ מהרב חיים ארבסט ממליץ לזוג ההורים לומר ביחד את תפילת נשמת כל חי מיד לאחר הלידה, בעוד הרך הנולד נמצא עמם. תפילה זו הנאמרת בלב מלא בהתרגשות וברגשות ההודיה העמוקים ביותר חוקקת בנפש ההורים ובנפש התינוק את האהבה והודיה להשם יתברך.

זוהי הזדמנות נפלאה לקדש את הרגעים הראשונים של החיים במשפחה המורחבת ולהעלות את השמחה האישית למימד רוחני עמוק יותר. בהמשך המצגת נעמיק בהבנת מעלת אמירת נשמת כל חי אחרי הלידה בחשיבות ההודיה בשעת שמחה ובאופן שבו מעשה זה משפיע על עתיד המשפחה והילד. שפיכת רגשות הלב אמירת נשמת כל חי מאפשרת לאב ולאם לשפוך את רגשות ליבם בשבח והודיה להשם יתברך בשעה המיוחדת של הלידה.

הגבהת השמחה האמירה המשותפת מגביה ומרוממת את השמחה האישית לשמחה רוחנית של התקרבות והתדבקות בהשם הנצחת הרגע רגעים אלו מרוממים ומגבהים את כל הרגשות אל הקדוש ברוך הוא כפי שהעידו אברכים רבים שקיימו מנהג זה חיבור משפחתי וחוויתי הפיכת הרגע הראשוני למפגש רוחני משפחתי יוצרת חוויה עמוקה שנחקקת בליבות המשתתפים. הודיה בשעת השמחה הגדולה מנתבת את ההתרגשות העזה לכיוון רוחני ועוצמתי מעבר להבעת התודה יש בכך הכרה עמוקה במקור האמיתי של השמחה והברכה הבורא יתברך כשההתרגשות והשמחה בתקפן זוהי הזדמנות מיוחדת להשתמש בהן להודיה והלל להשם. 

המהר״ל מפראג מביא את המודל מיעקב אבינו שכשפגש את יוסף והייתה האהבה בתקפה הגביה את אהבתו אל השם באמירת קריאת שמע זהו מידת החסידים אשר יקרה להם טוב מדבקים אל הקדוש ברוך הוא על הטובות והאמת שעשה עמהם. אצל הצדיקים אדרבה, בזמן מרום פסגת השמחה אז מכוונים בתוקף יותר.

ויותר בקריאת שמע בכלות הנפש סיכום רגעי ההתרגשות הגדולים בחיים הם הזדמנות מיוחדת להתעלות רוחנית בניגוד לאנשים רגילים שבזמן שמחה מתקשים להתרכז בעבודת השם הצדיקים מנצלים את עוצמת הרגש כדי להגיע לדבקות עמוקה יותר.

אמירת נשמת כל חי אחרי הלידה היא יישום מעשי של עיקרון רוחני. אמירת נשמת מקדשת את הרגעים הראשונים של חיי הילד בדברי הודיה להשם. המילים הראשונות שהילד שומע יוצרות רושם עמוק בנפשו הרכה. הדבר מהווה סגולה שיזכה להודות להשם כל ימי חייו. סיוע לכך ששנותיו יהיו חטיבה אחת של אהבת השם וקרבת השם. הסגולה הגדולה באמירת נשמת כל חי היא לא רק עבור הרגע. אלא בעלת השפעה ארוכה טווח. כפי שכתב רבנו יונה.

מן המקור אל החיים

מסגולת ההודיה על העבר היא שעל ידה יזכו להמשיך להודות גם בעתיד על החסדים הנוספים. כך נוצר מעגל קסום של הכרת הטוב והמשכת שפע ברכה קדושת הראשית – ביכורים של החיים התורה מלמדת אותנו על חשיבות קידוש ראשית כל דבר להשם כשם שהפרי הראשון מוקדש בביכורים וכשם שראשית היום מוקדשת במודה אני כך ראשית החיים של התינוק מוקדשת באמירת נשמת כל חי. 

החינוך מבאר בטעם מצוות נטע רבעי שהאדם מתעורר להלל את השם בתחילת מבחר פירותיו כדי שינוח עליו נועם השם וברכתו ויתברכו פירותיו.

העובר נוצר מתחילה מהגידים והעצמות. הוולד נוצר במשך 40 יום ושוהה ברחם תשעה חודשים הודו להשם כי טוב בחסדו בראו בחסדו הוציאו ובחסדו העמידו. 

מדרש תמורה מלמד אותנו כי הלידה עצמה מהווה סיבה טבעית ומובהקת להודיה. תהליך יצירת הולד הוא נס רפואי ופלא אלוקי מופלא כיוון שוולד של אדם נולד, הודיה גדולה נותנין לקדוש ברוך הוא אביו ואמו. 

ההודיה אינה רק תגובה רגשית אלא הכרה עמוקה בחסד האלוקי המתגלה בתהליך עצמו אשרי האיש אשר ליבו מלא להתבונן במעשיו להכיר את בוראו. 

רב גדול שאמר תהילים בשעת לידה קשה של בת משפחה וכשהודיעו שהלידה עברה בשלום המשיך לומר תהלים כאשר התפלא אחד מבני המשפחה על כך שהרב ממשיך להתפלל כשכבר הכל בסדר גער בו הרב: וכי אם הכל בסדר לא צריך לומר תהלים, התפילה היא החיבור המתמיד עם הקדוש ברוך הוא ואינה מוגבלת למצבי צרה בלבד יש אופי מיוחד לתפילה בעד צרה אך התפילה היא הקשר הנמשך בכל העתים. 

סיכום: מסיפור זה למדים שיחסנו לתפילה צריך להיות כמערכת יחסים מתמדת ולא רק פנייה אחת פעמית בעת צרה כשם שאנו פונים להשם בבקשת עזרה בזמני משבר כך עלינו לפנות אליו בהודיה בזמני שמחה. אמירת נשמת כל חי לאחר הלידה היא ביטוי מושלם לתפיסה זו להפוך את רגעי האושר לרגעי קרבת השם.

הודיה בשעת הלידה - ממדרש תמורה למדנו שכיוון שוולד נולד, הודיה גדולה נותנים אביו ואמו לקדוש ברוך הוא זוהי תגובה טבעית על הנס הגדול של הלידה כפי שמפורט במדרש. 

אין ברכה מיוחדת על הולדת הבת בניגוד לברית מילה לבן, עם זאת ישנו חסר משמעותי בהבעת ההודיה הפורמלית על לידת בנות בישראל חידוש המשנה ברורה המשנה ברורה חידש שניתן לברך ברכת שהחיינו בראיית הבת.

זהו חידוש משמעותי המאפשר ביטוי רשמי של שמחה והודיה על הולדת בת. אמירת נשמת כל חי מציעה דרך מעשית להודות גם במקום שלא ניתן לברך ברכה פורמלית. זו אפשרות מיוחדת להביע את רגשי התודה העמוקים. 


מן המקור אל החיים

אמירת נשמת כל חי מהווה אפשרות עשירה ועמוקה להודיה. החוצה את ההבדלים בין לידת בן ללידת בת, ומאפשרת ביטוי אישי ומשמעותי. ההודיה צריכה להיות בסיס בחיים. מתחילת היום במודה אני ועד סופו. מרגע הלידה ועד זקנה ושיבה. ההכרה בטוב השם מעצבת את אישיות האדם. ההורים המודעים בשעת הלידה מלמדים את ילדיהם בדוגמה אישית את ערך ההודיה. זהו מסר חינוכי עוצמתי שיישאר עם הילדים לאורך חייהם. אנשים החיים בהודיה מתמדת רואים את הטוב בכל מצב.

חייהם מלאים בשמחה ובאופטימיות והם יכולים להעביר תפיסת עולם זו גם לסובבים אותם. ההודיה היא ההכרה שהעולם נבנה על חסד השם. היא המימוש המעשי של הפסוק ״אמרתי עולם חסד יבנה״. המודה מתחבר לתשתית העמוקה של הבריאה.

סיכום ההודיה אינה מעשה חד פעמי. אלא דרך חיים היא מעצבת את אישיות האדם ואת יחסו לעולם אמירת נשמת כל חי בעת לידה היא רק התחלה של מסע חיים שלם המבוסס על הכרת הטוב. ככל שנטמיע ערך זה בחיינו וחיי ילדינו כך נוכל לחיות חיים מלאי משמעות שמחה וקרבת השם אמירת נשמת כל חי ברגעי הלידה הראשונים יוצרת נקודת התחלה רוחנית לחיי המשפחה החדשה יצירת מסורת משפחתית של הודיה בימים מיוחדים ימי הולדת, ימי נישואין ואירועים משפחתיים חשובים.

הטמעת ערך ההודיה באמצעות לימוד משותף של טקסטים העוסקים בהודיה ובהכרת הטוב. ביטוי ההודיה להשם באמצעות מעשי חסד ונתינה לאחרים כהכרת תודה על הטוב שקיבלנו. ההחלטה לאמץ את מנהג אמירת נשמת כל חי אחרי הלידה יכולה להיות תחילתה של מסורת משפחתית עשירה של הודיה והכרת הטוב. מעבר למעשה חד פעמי, זו היא הזדמנות לעצב תרבות משפחתית שלמה המבוססת על ערכי ההודיה, הכרת הטוב והתבוננות בחסדי השם.

כך דור אחר דור נבנית מסורת המעבירה את המסר העמוק של הודו להשם כי טוב כי לעולם חסדו קדושת הראשית – ביכורים של החיים התורה מלמדת אותנו על חשיבות קידוש ראשית כל דבר.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · תהילים · המשנה · מדרש · משנה ברורה

נשמת כל חי - סגולה עוצמתית לאחר הלידה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 41720812

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “נשמת כל חי - סגולה עוצמתית לאחר הלידה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלום לכם. קיבלנו הפעם חומרים ממש מרתקים על תפילת נשמת כל חי. מכירים נכון התפילה הזאת? כן. תפילה מוכרת מאוד. והמקורות האלה מצביעים על קשר א קשר מיוחד שלה לרגעים חזקים בחיים. ספציפית לידה. נכון. נכון. החומרים מראים את זה לא רק כשיר הלל, שזה מה שאנחנו רגילים לחשוב, אלא ממש כבעלת סגולה, איזשהו כוח רוחני מיוחד. כן, סגולה לישועה. ככה נהוג לומר.

ובאמת, במיוחד בהקשר של לידה או אחרי הצלה מצרה, ויש פה גם קשר מפתיע שעולה מהמקורות דווקא ליצחק אבינו ורבקה אמנו. אוקיי, זה באמת מסקרן. אז א היום ננסה לצלול קצת למקורות האלה, להבין מה הסיפור מאחורי הקשר הזה, מה זאת הסגולה הזאת ואיך איך בעצם ההודיה הזאת בנשמת יכולה כאילו להעצים את הרגעים האלה.

טוב, אז נתחיל מנקודה שעלתה שם די חזק, המעלה המיוחדת הזאת שמייחסים לאמירת נשמת כל חי מיד אחרי הלידה. כן. ממש כשהתינוק שם בנוכחותו, נכון? וזה נתפס כמעט כמו רגע שמקדש את ההתחלה, את ההודיה הראשונה להשם, על הילד. בהחלט. זה מזכיר קצת את העניין הזה של קדושת ראשית, כמו בביכורים נגיד, בדיוק. הביכורים או נת הרביעי שההקדשה של הדבר הראשון מראה שהכל מהשם.

אומרים שזה מטביע ממש רגשי הודיה עמוקים בנפש גם אצל ההורים וגם אצל הילד. לגמרי והמקורות לא עוצרים שם. הם לוקחים את זה הלאה ומקשרים את נשמת באופן ספציפי ליצחק ורבקה. דרך הפסוק המפורסם מהתפילה שלהם על ילדים. ויעתר יצחק להשם לנוכח אשתו כי עקרה היא. בדיוק. ויש פרשנים זה מופיע אפילו בכמה סידורים שדורשים את המילה הזאת לנוכח. אתה יודע, המילה קצת מיוחדת פה? כראשי תיבות לומר נשמת כל חי. וואו.

לנוכח לומר נשמת כל חי. כן. כאילו הפסוק עצמו רומז לתפילה הזאת. מדהים. אז זאת אומרת המילה הזאת לנוכח היא לא סתם דורשים אותה כרמז מכוון לתפילה. זה פירוש די די מיוחד. איך זה מתקשר לסגולה שדיברנו עליה? יפה. זאת בדיוק הנקודה. והמקורות נותנים בעצם שתי אפשרויות מרכזיות להסביר את הקשר הזה ואת הסגולה.

אומרת שיצחק ורבקה קיבלו על עצמם, זאת אומרת, התחייבו רוחנית כזאת שהם יגידו נשמת כל חי אחרי שהקדוש ברוך הוא יענה להם ויתן להם ילדים. אה, קבלה מראש בדיוק. ולפי הגישה הזאת, הכוח הרוחני, הסגולה. נמצא בעצם בקבלה הזאת, בהתחייבות להודות עוד לפני שהישועה הגיעה. ויש סיפורים על הרבה רבנים שהמליצו לאנשים שהיו במצוקה או לפני לידה לקבל על עצמם בלי נדר. כמובן להגיד נשמת אחרי הישועה.

זאת אומרת, הכוח הוא בעצם ההבטחה להכיר בטוב, בעתיד. זה כשלעצמו פועל. מעניין. מה הגישה השנייה? הגישה השנייה היא אולי אפילו יותר עמוקה. היא גורסת שיצחק אמר נשמת כל חי כבר בזמן התפילה, עוד לפני שהוא ורבקה נישאו בכלל. בזמן שהוא מתפלל על ילדים. כן. ואז הפירוש הזה של לנוכח אשתו מקבל משמעות אחרת לגמרי.

מן המקור אל החיים

 שהוא הודה להשם על הטוב שכבר היה לו ובאופן ספציפי הוא הודה על רבקה על זה שאשתו שאיתו למרות שהיא הייתה עקרה באותו זמן וואו רגע אז זה זה ממש משנה את התמונה פה הכוח הוא לא בהבטחה לעתיד.

אלא בהודיה ממש עכשיו על מה שיש גם מתוך הקושי מתוך הציפייה ההכרה הזאת בטוב שיש היא זו שפותחת את הדלת לבקש את מה שאין בדיוק כך ומה שיפה זה ששתי הגישות האלה אתה יודע בין אם זו הקבלה להודות בעתיד ובין אם זו ההודיה ממש להוה שתיהן מתחברות לאיזשהו רעיון רחב יותר שעולה גם במקורות אחרים שקיבלנו העוצמה האדירה שיש בהכרה בטוב בהבטחה להודות ובפרסום הנס אנחנו.

רואים את זה למשל אצל יעקב אבינו עם הנדר שלו כן והיה השם לי לאלוהים וכל אשר תיתן לי עשר אעשרנו לך רואים את זה גם בקורבן תודה שכל המהות שלו זה לספר את הסיפור לפרסם את הישועה אצל דוד המלך בתהילים כשהוא.

כותב ״למען יזמרך כבוד ולא ידום, השם אלוקי לעולם אודך״ הכרה תמידית כן ואפילו אצל חזקיהו המלך אחרי שהוא ניצל מהמחלה שלו הוא אומר ״חי חי הוא יודך כמוני היום״ כל הדוגמאות האלה כאילו אומרות שההתחייבות להודות לפרסם את חסדי השם היא לא רק משהו שעושים אחרי הישועה היא חלק מהתהליך חלק ממה שמביא את הישועה אז בעצם אם אני מבין נכון מהחומרים האלה ההודיה או לפחות.

הכוונה ההתחייבות להודות לא משנה אם היא על העתיד או על ההווה היא בעצמה כוח רוחני כמעט כמו איזה מנוע שמניע את הישועה קדימה נכון מאוד אז אם נסכם המקורות שראינו מציגים את אמירת נשמת כל חי ובמיוחד את הקבלה להגיד את התפילה הזאת לא סתם כמנהג יפה לא רק תפילה מרגשת בדיוק.

אלא כפרקטיקה רוחנית ממשית עם עומק וכוח זה מעוגן בפרשנות של פסוקים זה מעוגן בדוגמאות מהאבות מהמלכים וזה מלמד אותנו עיקרון חזק שההכרה בטוב וההתחייבות להודות להשם הן בעצמן כלי עוצמתי, ממש מפתח לישועה לפתיחת שערים וזה זה משאיר אותנו עם איזה נקודה למחשבה נראה לי במיוחד לאור הפירוש השני הזה על יצחק אם באמת מתמקדים בהודיה על מה שיש על הטוב שכבר כאן עכשיו.

גם כשאנחנו עדיין בתוך איזה קושי או מחכים לישועה איך גישה כזו לפי מה שראינו פה במקורות יכולה לשנות לא רק את התפילה שלנו על מה שיהיה בעתיד.

מן המקור אל החיים

אלא גם את ההווה עצמו בדיוק את ה החוויה הפנימית שלנו של ההווה א נקודה ששווה להמשיך לחשוב עליה.

מקורות שנזכרו בשיעור: תהילים · המשנה · רש״י

סגולת מזמור לתודה - ללידה קלה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 41720783

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “סגולת מזמור לתודה - ללידה קלה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלום לכולם וברוכים הבאים. היום אנחנו מסתכלות קצת יותר לעומק על מקורות שקיבלנו מתוך ספר באמת מיוחד כי אשרוני בנות שיהודה טאוב הוציא לאור. כן. ספר חשוב נכון והוא כולו סביב העניין הזה של הודיה בלידת בת. הוא מציג חמישה זמנים עיקריים להודות לפני הלידה, אחרי, בסעודה, בעלייה לתורה, אפילו כל שנה ביום הולדת. נכון?

גישה יפה. אבל אנחנו היום נתמקד במשהו ספציפי שמופיע שם סגולה שרבים מדברים עליה השימוש במזמור לתודה פרק ק בתהילים ללידה קלה אז בואו נתחיל לפרק את זה בשמחה הרעיון הבסיסי שעולה מהמקורות האלה הוא בכלל בתפיסה הזאת הוא שההודיה היא לא רק תגובה היא ממש כוח רוחני במובן שהיא פועלת זה לא רק להגיד תודה על מה שהיה או אפילו על ההוה גם אם אתה יודע קשה קצת זה גם וזהו.

היה עיקר פה להודות מראש, להודות על משהו שעדיין לא קרה, בדיוק להודות על הישועה העתיד מתוך אמונה שהיא כבר מגיעה.

זו הודיה שיוצרת מציאות במידה מסוימת. אוקיי, זה רעיון חזק. אז איך זה מתחבר ספציפית למזמור לתודה ולידה קלה לפי מה שכתוב שם? אז כאן זה נהיה מרתק. המקורות האלה שמביאים דברים בשם רבי נחמן מברסלב עושים ניתוח ממש בכמה רבדים. למשל הכי פשוט האותיות. המילה לתודה. אם מסדרים את האותיות אחרת מקבלים תולדה. אה, לתודה – תולדה קשר ישיר, נכון, זה הבסיס, אבל הם לא עוצרים שם.

יש עוד רמזים בטקסט למשל, ראשי התיבות. מזמור לתודה – מ״ל. מה המשמעות? מ״ל בגימטריה 40+30=70 וזה נדרש כרמז ל-70 הקולות הצעקות של היולדת בלידה כמו שמופיע במדרשים. וואו. אז כבר יש פה קשר לכאב, למאמץ של הלידה. בהחלט. 

ויש גם התייחסות למספרים בתוך המזמור עצמו מספר האותיות מספר המילים משתמשים בגימטריה באתב״ש אוקיי גימטריה איך זה עובד כאן עם איזה מספרים אז ככה במזמור יש קס״ח אותיות – 168, ובשיטת אתב״ש שהיא שיטת גימטריה כזאת שמחליפה אותיות א׳ בת׳, ב׳ בש׳ וכו הערך 168 שווה למילה חסד חסד כלומר הכוונה היא ללידה שתהיה בחסד בקלות בדיוק לידה בחסד ונקל ויש עוד מספר.

שמתמקדים בו במקורות שם 43 43 זה מספר המילים במזמור נכון נכון מאוד 43 מילים ולמספר הזה לפי המקורות יש משמעות ספציפית בהקשר של עיכובים בלידה עיכובים איך הם קושרים את זה למילה גם במשפט של שלמה המפורסם גם לי גם לך לא יהיה המילה גם היא בגימטריה 43 אז אמירת המזמור עם 43 המילים שלו היא היא כאילו באה כנגד הכוח הזה של גם הכוח שעלול לעכב את הלידה מנטרלת.

מן המקור אל החיים

אותו אפשר לומר ברמה הרוחנית מעניין מאוד אז נגענו באותיות ראשי תיבות מספרים מה עם המיקום של המזמור בתהילים פרק ק אה נקודה מצוינת גם לזה יש התייחסות והיא מגיעה מהמדרש מדרש תנחומה המדרש מקשר את המספר 100 פרק ק ל-100 פעיות. פעיות – מה זה? זה מונח שמתאר את הצעקות, את הייסורים של היולדת, מאה צעקות כאלה.

המדרש בעצם. אומר שהלידה היא כמו לעבור 100 קללות, 100 גזרות. זה נשמע קשה. זה בהחלט מתאר את הקושי. אבל אז מגיעה הנקודה. אמירת המזמור שהוא פרק ק היא כמו דרך להתעלות מעל 100 הקללות האלה. היא פותחת משהו אחר. בדיוק. כנגדן היא פותחת 100 שערי ברכה, הופכת את האתגר לשער לישועה. אז זה ממש מראה איך אמירת המזמור היא לא סתם מילים, היא פעולה.

רוחנית נכון וזה מוביל להמלצות המעשיות שמופיעות שם במקורות כן מה ההמלצות פשוט להגיד את המזמור לא רק להגיד.

מעשה שמאיר את הרעיון

פעם אחת ההמלצה היא לחזור על המזמור שוב ושוב ככל שהאישה מרגישה צורך ויכולת לקראת הלידה אולי אפילו במהלכה אבל זה לא טכני ממש לא המקורות מדגישים שוב ושוב העיקר זה הכוונה המחשבה הרגש מה שקורה בפנים בזמן האמירה ואיך מכוונים יש הדרכה כן הם מציעים להשתמש במילים של המזמור עצמן כבסיס לתפילה נגיד את אומרת ״הריעו להשם״ אז לחשוב על הודיה, על שמחה אמיתית לבקש שהטוב.

הזה יתפשט וכשאומרים עבדו את השם בשמחה אז להתפלל שהילד או הילדה שיולדו יגדלו לעבודת השם מתוך שמחה וגם על האמא שיהיה לה כוח ועל ההורים שיצליחו לגדל בנחת המילים הופכות לכלי לתפילה אישית וזה מתחבר לסיפור האישי שיש שם נכון כן יש שם סיפור באמת מרגש על אישה שהייתה בלידה מאוד ארוכה קשה כבר כמעט התייאשה מה קרה אז אמא שלה דיברה איתה, הזכירה לה את הזכות הגדולה שיש לה ברגע הזה, טבעת החיים, ועודדה אותה להודות להשם אפילו בתוך הקושי.

מעשה שמאיר את הרעיון

והאישה הזו, כך מסופר, התחזקה, אמרה את מזמור לתודה מתוך בכי, אבל בכי של הודיה, של התרגשות, ומיד אחר כך הלידה התקדמה והייתה קלה ומהירה. וואו, זה באמת סיפור שמחיש את העיקרון. בדיוק. זה לא איזה קסם. אלא התהליך הפנימי הזה. השילוב של הטקסט, הכוונה, ההודיה, התקווה, האמונה. כל אלה ביחד יוצרים שינוי בחוויה. זה מעלה שאלות על הקשר הזה בין טקסט עתיק לכוונה אישית ולחוויה אנושית עמוקה לגמרי.

מן המקור אל החיים

אז אם נסכם רגע, המקורות האלה מתוך כי אשרוני בנות מראים לנו את מזמור לתודה כסגולה חזקה ללידה קלה שיושבת על יסודות עמוקים של הודיה מקדימה ופרשנות טקסטואלית מאוד עשירה. זה נותן לנו הצצה לראייה רוחנית של תהליך שהוא הרי כל כך טבעי ופיזי וחשוב להזכיר שוב למי שרוצה להרחיב ולקרוא עוד הספר המלא כי אשרוני בנות עם עוד סגולות, תפילות, מנהגים זמין אצל יהודה טאוב אפשר להתקשר אליו. הטלפון זה 0527139520.

וזה מביא אותי אולי לאיזה מחשבה לסיום מתוך כל מה שדיברנו. אם להודיה כפי שהמקורות האלה מציגים, יש כזה כוח סביב הלידה. אירוע כל כך משמעותי. אז מעניין לחשוב איך תרגול של הודיה באופן יזום לא רק כתגובה לדברים טובים או כשקשה. אלא ממש כגישה לחיים לפני שמגיעים האתגרים. איך גישה כזו יכולה אולי לשנות את ההתמודדות שלנו עם הקשיים הבלתי נמנעים של החיים. איזו השפעה יש להודיה פרואקטיבית כזאת.

מקורות שנזכרו בשיעור: ספר דברים · תהילים · מדרש · רש״י

סגולת מזמור לתודה ללידה קלה וטעמה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 41720782

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “סגולת מזמור לתודה ללידה קלה וטעמה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

אחד מכלי העוצמה הרוחנית. אבותינו הקדושים למדונו כי ההודיה אינה רק ביטוי של הכרה טובה, אלא מפתח אמיתי לפתיחת שערי שמים וזירוז הישועות. כאשר אנו מודים על העבר, על ההווה ואף על העתיד שטרם התגלה, אנו יוצרים כלי ראוי לקבלת השפע האלוקי. נתמקד במעלת ההודיה וסגולותיה המיוחדות ובמיוחד בכוחו של מזמור לתודה. המזמור המאה בתהילים אשר הוא סגולה מיוחדת ליולדת ולכל אדם הזקוק לישועה. נלמד.

כיצד להשתמש בכוח ההודיה בחיי היומיום ובמיוחד ברגעי מבחן והתמודדות? בספר סדר היום נאמר שתיקנו לברך ברכת כהנים לאחר מודים כי לאחר ההודיה שהרי שמים פתוחים לתפילה. בכוח התודה לפתוח דלתות שסגורות בפני בקשות ותחינות. רבנו יונה בשערי תשובה מלמד שכאשר אדם מודה ומצדיק עליו את הדין בעת צרה, הייסורים העתידיים נמנעים ממנו. בעל התפארת שלמה

כותב שאדם הרוצה לבקש עזר צריך מקודם לתת הודיה לשעבר ועל ידי זה יכול למשוך חסדים להבא, כמו שכתוב הודו להשם כי טוב כי לעולם חסדו סגולת ההודיה הינה עוצמתית במיוחד כאשר מקדימים אותה לישועה בעצם הודיתנו על ישועה שטרם התרחשה אנו מפגינים אמונה שלמה בהקדוש ברוך הוא ובהשגחתו הפרטית וממילא נעשים ראויים לאותה ישועה הודיה על כל הטובות שהקדוש ברוך הוא כבר הטיב עמנו.

בהרבה עניינים ועל כל מה שכבר קיבלנו בעבר בענין שאנו זקוקים בו לישועה הודיה על עצם הצער וחסרון הישועה מתוך אמונה.

שאיננו יודעים מה הטובות העצומות שאנו זוכים להרוויח ברגעים אלו של המתנה והציפייה. להקדים ולהודות על הישועה לפני שהיא התגלתה כאילו היא כבר בהתגלות. אצל הקדוש ברוך הוא העתיד כבר. נמצא בהווה וההודיה מראש מזרזת את הישועה. עלינו להתחזק בהודיה בשלושת המישורים הללו בכל עת שאנו זקוקים לישועה. ההודיה איננה רק ביטוי של שמחה והכרת הטוב. אלא גם כלי רב עוצמה לפתיחת שערי שמים ולהורדת השפע האלוקי.

הודיה מתוך אמונה שלמה כי הכל לטובה מעוררת רחמים ומזרזת את הישועה.

בכל התורה כולה לא מצאנו ציווי מפורש להתפלל רק לאחר מצוות הביכורים ווידוי המעשר בהם אדם מודה להשם על מתנת ארץ ישראל והשפע שהביאה לו רק לאחר ההודיה מופיעה תפילה ללמדנו שהזמן הטוב ביותר לתפילה הוא לאחר ההודיה בשירת הים נאמר ״עזי וזמרת י־ה ויהי לי לישועה״ – פסוק המופיע גם בנביאים וגם בכתובים הכפילות מלמדת שכאשר מזמרים ומודים להשם ישנה ישועה החיד״א בספרו ״יוסף תהלות״

כותב שבהזכרת נפלאות השם יש סגולה להינצל מצרה. בהודיה להשם ממשיכים חסד לרחם ולהציל שנאמר הודו לאל השמים כי לעולם חסדו המקורות הקדושים מלמדים אותנו כי ההודיה אינה רק ביטוי של הכרת הטוב.

אלא היא כלי רוחני להמשכת החסד וישועה שאדם מודה לקדוש ברוך הוא באמת ובתמים הוא מתחבר אל מידת החסד הוא פותח צינורות של שפע אלוקי לכן חשוב להקדים הודיה לכל בקשה ותפילה הבני יששכר מלמד אותנו דרך תפילה מיוחדת שהמשכיל לא יצטרך לבקש בקשתו מאת השם יתברך דרך בקשה רק דרך שבח כאשר אדם מהלל את הקדוש ברוך הוא ב כגון שהוא רופא חולים הבקשה מתקיימת ממילא, ללא קטרוג.

זהו סוד הכתוב ״מהולל אקרא השם ומן אויבי אושע״ כשקוראים להשם דרך הילול ולא דרך בקשה זוכים לישועה מיידית בדרך זו מתפרש גם הפסוק ״אודך כי עניתני ותהי לי לישועה״ – בעודני בעניי אודך, ובהודיה עצמה ״ותהי לי לישועה״, בלי צורך בבקשה נוספת ההודיה הופכת להיות הכלי השלם לקבלת הישועה רבי נחמן מברסלב זיע״א מגלה לנו סוד נפלא על מזמור לתודה כסגולה.

למקשה לילד המזמור מכיל בתוכו רמזים מיוחדים המילה תודה מכילה את אותיות תולדה וראשי תיבות מזמור לתודה הם מ״ל – רמז ל-70 הקולות שהיולדת צועקת לפני הלידה בנוסף המזמור מכיל קס״ח אותיות, שבגימטריה אתב״ש הן חסד ובזכות החסד ההולדה היא בנקל מוהרנ״ת תלמידו של רבי נחמן מוסיף שכדאי בעת שמתפללים על היולדת לחזור ולומר מזמור לתודה פעמים רבות עד שתלד לחיים ולשלום.

ולשמחה במדרש תנחומה מובא שאישה יולדת פועה 100 פעיות בשעת הלידה כנלמד מהפסוק ״הן אתם מאין ופעלכם מאפע״ – מאפע, מאה פעיות. מזמור לתודה הוא המזמור המאה בספר תהילים והוא מכוון כנגד 100 פעיות להמתיק את הקושי ולהפוך אותו לברכה המשך חכמה מקשר בין 100 התקיעות בראש השנה ל-100 פעיות היולדת שכן היום הרת עולם, ותבל ומלואה כיולדת היושבת על המשבר. ובמאה

הקולות אנו ממתיקים את הדינים המספר 100 מסמל שלמות האישה היולדת צועקת 100 צעקות שמייצגות מעבר מעולם הקללה לעולם הברכה על ידי אמירת מזמור לתודה שהוא המזמור המאה בתהילים אנו ממתיקים את ה-100 הקללות והופכים אותן ל-100 שערי ברכה זהו סוד העוצמה המיוחדת של מזמור זה בסיוע ליולדת ולכל אדם הזקוק לישועה במזמור לתודה מוזכרים עניינים רבים הריעו להשם עבדו את השם.

בשמחה דעו כי השם הוא אלוקים ועוד כל פסוק וכל מילה במזמור מכילים עומק ומשמעות ואפשר לכוון בהם כוונות מיוחדות הספורנו מפרש על הריעו להשם שהכוונה היא הריעו תרועת שמחה על מלכותו של הקדוש ברוך הוא הרד״ק מפרש על כל הארץ שכל הארץ ישמחו לשמחתכם בעת אמירת המזמור אפשר לכוון במחשבה תפילות מיוחדות על העובר והאם. לדוגמה, בתיבות הריעו להשם כל הארץ אפשר לכוון שמלכותו.

מן המקור אל החיים

יתברך תתגלה על ידי הלידה ושכל הארץ ישמחו לשמחתכם כמו כן בעבדו את השם בשמחה אפשר לכוון שהנולד יזכה לעבוד את השם בשמחה כל ימיו וכן שהאב והאם יזכו לגדלו ולחנכו בשמחה ובטוב לבב הרב פינקוס כתב שמטרת חבלי הלידה היא כדי שיתפללו על הילד שיזכה להיות צדיק כל ימי חייו כאשר אנו משלבים תפילות אלו בתוך מזמור לתודה אנו מחברים את כוח ההודיה עם כוח התפילה וכך.

מעוררים רחמים גדולים על.

האם ועל העובר ומסייעים ללידה קלה ומהירה בעת אמירת מזמור לתודה יכוון במחשבתו להתפלל על העובר ואמו שיזכו לעבוד את השם בשמחה ובבריאות יתפלל שיתעלה הוולד כל ימיו בעבודת השם בשמחה וברננה מתוך ביטול והכנעה, מבחינת ״עמו וצאן מרעיתו״ יבקש שייוולד ילד שיעשה נחת רוח לקדוש ברוך הוא ויכריע את כל העולם לכף זכות בכל מעשיו ומחשבותיו יבקש שבזכות התשוקות הטובות והמחשבות הטובות יצרפן הקדוש ברוך הוא

למעשה ויוציא את העובר לאוויר העולם בנקל ובמהרה בשעת הלידה משביעים את העובר ״היה צדיק״ ומשפיעים עליו מן השמים סיוע עצום להיות צדיק כל ימי חייו. זו היא שעת רצון מיוחדת להתפלל על עתידו הרוחני והגשמי של הילד תפילות ההורים והמשפחה בשעה זו עולות למעלה ונחקקות בליבו של הילד לכל חייו בני זוג הגיעו לבית החולים ללידה שלישית והתהליך התקדם באיטיות למרות ציפיותם ללידה מהירה.

לאחר שעות של המתנה ללא התקדמות התקשר האב לאמו שחזרה מהכותל והזכירה לו: תודה! זה מה שהוא רוצה. האב החל להודות להשם בדמעות ולומר את מזמור לתודה. פעמים רבות מתרגש ומודה, בוכה ומבקש. מיד לאחר תפילת ההודיה המצב השתנה לטובה והלידה התרחשה בקלות. ממש כמה רגעים מאז שהלידה התחילה והתינוקת החמודה הייתה בחוץ זכו בני הזוג לראות בחוש שההודיה והמזמור לתודה הם מה שהשם רוצה.

וזה המועיל ואין בלתו סיפור זה ממחיש את הכוח העצום של ההודיה להביא ישועה בזמנים של קושי והמתנה בני הזוג התחזקו באמונה שגם ההמתנה היא לטובה והודו על העבר ההווה והעתיד וזכו לראות ישועה במהרה. מנהג קדום: מוהרנ״ת תלמידו של רבי נחמן הדגיש לומר מזמור לתודה כמה וכמה פעמים למקשה לילד חיזוק ההודיה: החזרה מחזקת את רגש ההודיה ומעמיקה את הקשר עם הקדוש ברוך הוא פעולה.

רוחנית האמירה החוזרת יוצרת התעוררות בעולמות העליונים פריצת המחסומים מחזרה פועלת כפטיש המבקע סלע הוא פותח שערי ישועה עוצמת הריכוז ההתמקדות במזמור אחד יוצרת ריכוז ועוצמה רוחנית חזקה אחת הסודות החשובים בעבודת ההודיה הוא החזרה והשינון המתמיד כאשר אדם חוזר ואומר מזמור לתודה שוב ושוב הוא מעמיק את ההודיה בליבו ומשריש את האמונה והביטחון בהשם החזרה איננה.

מן המקור אל החיים

מעשה טכני בלבד.

אלא יוצרת מעגל הולך וגדל של התעוררות רוחנית בכל אמירה מתווספת עוד שכבה של כוונה ורגש עד שההודיה מגיעה לשיאה ופותחת את שערי הישועה ההודיה היא מפתח לשמחה אמיתית בעוד שבדרך כלל אנשים חושבים ששמחה כתוצאה מקבלת מה שרוצים. האמת היא הפוכה. ההודיה על מה שכבר יש לנו מעוררת שמחה והשמחה מושכת אחריה עוד ברכה. זהו מעגל מבורך. הודיה מביאה שמחה, ושמחה מביאה ברכה. במזמור לתודה נאמר ״עבדו את השם בשמחה״.

כאשר אנו מודים אנו גם מתחברים לשמחה פנימית ועבודת השם בשמחה היא המפתח להצלחה בכל התחומים. לכן גם בשעת קושי והמתנה דווקא ההודיה היא שפותחת את הלב לשמחה ולישועה. קבלת חבלי הלידה באהבה וברצון היא עבודה רוחנית מיוחדת.

רבי נחמן מברסלב גילה לנו את הקשר בין הודיה ללידה תודה אותיות תולדה ומזמור לתודה וסגולה מיוחדת למקשה לילד בשעת הלידה האישה נמצאת בצומת מיוחד שבו מתחברים העולמות והיא שותפה עם הבורא במעשה בראשית ממש הכאב והקושי הם חלק מתהליך הלידה אך המבט הרוחני מאפשר לראות בהם הזדמנות להתעלות ולהתחבר לקדוש ברוך הוא קבלת הכאב מתוך הודיה ואהבה ממתיקה את הקושי והופכת.

את החוויה כולה לתהליך של גילוי אלוקי התחל בהתבוננות עמוקה בכל החסדים שקיבלת מהקדוש ברוך הוא עד היום. הזכר לעצמך את כל הפעמים שראית ישועות ונפלאות הכרת הטוב על העבר פותחת את הלב להודיה גם בהווה העמק באמונה שהקושי עצמו הוא חסד שאיננו מבינים את עומקו הבורא בחכמתו האינסופית יודע בדיוק מה אתה צריך לעבור כדי להגיע לשלמותך הודה על הקושי עצמו כמתנה של אהבה.

הודה כאילו הישועה כבר הגיעה אצל הקדוש ברוך הוא אין עבר, הווה ועתיד הכל אחד כשאתה מודה על ישועה העתידית אתה מחבר את עצמך למציאות האלוקית שבה הישועה כבר קיימת להודות בזמן קושי היא אחת העבודות הרוחניות הקשות והמרוממות ביותר.

היא דורשת התגברות על הטבע האנושי שנוטה להתלונן ולחפש אשמים. אך דווקא ההודיה בעת הקושי היא העוצמתית ביותר כי היא מבטאת אמונה שלמה בטוב השם. כפי שכותב רבי נחמן, אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן. קס״ח אותיות במזמור, שהן חסד באתב״ש, ובזכות החסד ההולדה בנקל. מ״ג תיבות במזמור – כנגד הקליפה האומרת גם לי גם לך לא יהיה שמזמור זה מבטלה.

מן המקור אל החיים

מכוון כנגד 100 קולות היולדת להמתיק את הצער ולהפכו לשמחה. במזמור לתודה טמונים סודות קבליים עמוקים. המספרים הקשורים בו 168 אותיות, 43 תיבות והיותו המזמור המאה בתהילים. כולם רומזים לתהליכים רוחניים שקשורים בהמתקת הדינים והמשכת החסד. רבי נחמן מברסלב בחכמתו הגדולה חשף בפנינו את הרמזים הללו כדי שנוכל להשתמש בהם בעת הצורך.

המספרים הללו מקשרים את המזמור למערכות הספירות והכוחות הרוחניים וכאשר אנו אומרים אותו בכוונה אנו מעוררים את הכוחות הללו ופותחים שערי רחמים וחסד. הכנה הרוחנית ללידה. ההכנה הרוחנית ללידה כוללת לימוד על מעלת ההודיה וחשיבותה.

האישה מצפה ללידה יכולה לחזק את עצמה באמירת מזמור לתודה כחלק מסדר יומה הוא להתבונן במשמעותו העמוקה לקראת הלידה עבודת ההודיה בזמן הצירים: בשעת הצירים שהם זמן של קושי וכאב האישה יכולה להתחבר לכוח ההודיה ולהודות על כל ציר וציר התודה מרוממת את הנפש מעל הכאב הגשמי ומחברת אותה לתכלית הנעלה שלה – הבאת חיים לעולם. ההודיה אחרי הלידה ברגע הקדוש שאחרי הלידה שהתינוק כבר.

נמצא בזרועות אמו, ההודיה מקבלת ממד חדש של שמחה ואושר זהו זמן לביטוי הכרת הטוב העמוקה לקדוש ברוך הוא על הנס הגדול של הולדת נפש חדשה בישראל. הלידה היא אחת החוויות המעצימות ביותר בחיי האישה וההודיה הופכת אותה לחוויה רוחנית מרוממת. כשהאישה מתחברת לכוח ההודיה היא יוצרת חיבור עמוק עם הבורא ועם התינוק. יחד עם זאת, העבודה הרוחנית הזו איננה מחליפה שום הכנה גשמית ללידה,

אלא משלימה אותה ומעניקה לה מימד נוסף של קדושה ומשמעות. פתיחת המזמור מזמינה את כל העולם להצטרף לשירת ההודיה להשם.

הריעו קריאה לביטוי שמחה קולני ועוצמתי המבטא את ההתרגשות והשמחה בהכרת גדולת הבורא ״עבדו את השם בשמחה, בואו לפניו ברננה״. עבודה רוחנית צריכה להיעשות מתוך שמחה ורננה שמחה היא פנימית ורננה היא ביטוי החיצוני כאשר האדם עובד את השם בשמחה הוא מגלה את הטוב האלוקי שבכל דבר ״דעו כי השם הוא האלוקים, הוא עשנו ולו אנחנו, עמו וצאן מרעיתו״ – הכרה בכך שהשם הוא בורא ואדון.

וכי אנחנו יצירי כפיו ועמו הנבחר. ״ולו אנחנו״ – הכרה בביטול העצמי וידיעה שהכל ממנו יתברך?

וכי אנו זקוקים להשגחתו כצאן לרועה מזמור לתודה הוא אחד המזמורים המיוחדים בתהילים המבטא את רגש ההודיה בצורתו הטהורה ביותר המזמור בנוי מארבעה פסוקים הכוללים קריאה להודיה מתווים את דרך העבודה הרוחנית הנכונה שמחה ורננה ומחזקים את האמונה בבורא העולם וטובו כל מילה במזמור זה אוצר של משמעות ועומק וראוי לעיון והתבוננות ״בואו שעריו בתודה, חצרותיו בתהילה״. התנועה הרוחנית של האדם המתקרב להשם היא מחוץ פנימה?

משערים לחצרות. הכניסה אל הקודש צריכה להיות מלווה בהודיה. והתקרבות יתר לחצרות השם מחייבת תהילה מעמיקה יותר. שני ממדים של הכרת הטוב. ״הודו לו״ – הודיה על הטוב הגלוי והנסתר שהשם מעניק לנו ״ברכו שמו״ – הכרה בברכה האלוקית המתמדת המשפיעה עלינו שפע וטובה. ״כי טוב השם, לעולם חסדו, ועד דור ודור אמונתו״. הסיבה המהותית להודיה: טובו האינסופי של השם, חסדו הנצחי ואמונתו המתמדת לדורי דורות.

הטוב האלוקי אינו תלוי בזמן ובמקום, אלא הוא נצחי ויציב. המשך המזמור מתאר את התנועה הרוחנית של האדם המתקרב אל השם דרך שערי ההודיה וחצרות התהילה. החלק האחרון של המזמור מציג את הסיבה העמוקה להודיה: טובו הנצחי של השם וחסדו המתמיד. המזמור כולו הוא הדרכה רוחנית שלמה מהקריאה להודיה, דרך הדרך הנכונה לעבודת השם ועד להכרה עמוקה בטובו וחסדו הנצחיים של הבורא.

בתחילת היום אנו מודים על חסד התחדשות הנשמה ועל היכולת לקום ולעבוד את השם ביום חדש. זו הודיה על העבר, על החיים שניתנו לנו עד כה ועל השינה הטובה. מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה. במהלך היום אנו מודים על ההווה, על כל הדברים הטובים שקורים לנו בזמן אמיתי וגם על האתגרים שמזמנים לנו הזדמנות לצמיחה.

בסוף היום אנו מודים על העתיד, מקדימים תודה על ישועות שטרם התגלו ומביאים ביטחון וציפייה לטוב שיבוא. ההודיה היומיומית יוצרת מעגל שלם של חיים באמונה והכרת הטוב. כשאדם מודה באופן קבוע בבוקר, במהלך היום ובערב, הוא יוצר לעצמו מציאות חדשה של שמחה ופתיחות לשפע. הרגילות באמירת תודה פותחת שערי שמים כדברי החכמים ומכינה כלי לברכה מתמדת. ההודיה היא אחת העבודות הרוחניות החשובות והעוצמתיות ביותר.

היא משלבת בתוכה אמונה, ביטחון, שמחה והכרת הטוב. כשאדם מודה לקדוש ברוך הוא על העבר, ההווה והעתיד, הוא יוצר מציאות חדשה של התקשרות עמוקה עם הבורא. הוא פותח את הלב לקבלת שפע וברכה. מזמור לתודה, המזמור המאה בתהילים, הוא כלי מיוחד להודיה. הוא מכיל בתוכו סודות עמוקים הקשורים ללידה, ליצירה ולהתחדשות. אמירתו בכוונה ובחזרה מסוגלת להביא ישועה במהרה ובמיוחד למקשה לילד.

כשאדם מודה להשם יתברך הוא לא רק מביא הכרה טובה על העבר. אלא גם בונה גשר לישועת העתיד. זו עוצמתה הגדולה של ההודיה. אחד מכלי העוצמה הרוחניים העומדים לרשותנו הוא.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר בראשית · ספר דברים · תהילים · משלי · מדרש · הרב שמשון דוד פינקוס

🎧 שיעורים נוספים להאזנה

איך מורידים לחץ - פרקטיקה מעשית להרפיה בלידה▶️ לשמיעה · שיעור 41723628איך מורידים לחץ - פרקטיקה מעשית להרפיה בלידהפרק ו - פודקאסט▶️ לשמיעה · שיעור 41724483ביאור מזמור 'יענך' - התעוררות הנפש בתפילה▶️ לשמיעה · שיעור 41708549המשמעות הרוחנית של קבלת קשיי ההריון והלידה פרק ד▶️ לשמיעה · שיעור 41724481התעלות רוחנית בזמן לידה - הדרך להפוך כאב לצמיחה פרק ט▶️ לשמיעה · שיעור 41724482כוחה של הודיה - סגולת נשמת כל חי▶️ לשמיעה · שיעור 41720200כוחה של הודיה - סגולת נשמת כל חי▶️ לשמיעה · שיעור 41720204כיצד להשיג הרפיה בלידה▶️ לשמיעה · שיעור 41723684לידה כחוויה של התעלות רוחנית - יולדות מספרות דרכים להתמודדות עם צירים פרק י▶️ לשמיעה · שיעור 41724480מפתח החיים - לזכות בכפליים הזכות של קבלת היסורים▶️ לשמיעה · שיעור 41723689מפתח החיים - קבלת קשיי החיים באהבה▶️ לשמיעה · שיעור 41723690משמעות הייסורים בלידה - מבט רוחני עמוק על הקושי והצמיחה מהרב טאוב▶️ לשמיעה · שיעור 41724479מתנת הצירים והתמודדות עם כאב - הגישה הרוחנית ללידה פרק ה▶️ לשמיעה · שיעור 41724486נשמת כל חי וסגולת ההודיה▶️ לשמיעה · שיעור 41720214סגולת אמירת הפסוק מן המצר▶️ לשמיעה · שיעור 41708553סגולת ויהי נועם ויושב בסתר ליולדת▶️ לשמיעה · שיעור 41708833סגולת מזמור לתודה - ללידה קלה וטעמה▶️ לשמיעה · שיעור 41720778סגולת רבינו בחיי לאשה המקשה ללדת▶️ לשמיעה · שיעור 41708552צירי לידה כמעלית רוחנית גילוי הקרבה לקבה ברגעי כאב פרק ח▶️ לשמיעה · שיעור 41724495תפילות ומזמורים ליולדת▶️ לשמיעה · שיעור 41719457תפילות ללידה קלה - סגולת מזמור כ - יענך ביום צרה▶️ לשמיעה · שיעור 41708550תפילת היולדת עבודת הלב בזמן הכאב והלידה פרק ז פודקאסט▶️ לשמיעה · שיעור 41724478
בהודיית היולדת וקרבן יולדת
✡
פרק ב

הודיית היולדת וקרבן יולדת

📖 בפרק זה:

שמחה זו מזמינה אותנו לעצור, להתבונן בחסדי השם, ולתת להודיה קול ברור בתוך המאורע.

הודיה של יולדת

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200178

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “הודיה של יולדת”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

הודיה של יולדת מתוך גיליונות פרשת תזריע־מצורע של ״מתיקות השבת״. פרשת תזריע מדברת בעיקר באריכות רבה בתורת טומאת המצורע רק בתחילת הפרשה יש 15 פסוקים שמדובר באישה כי תזריע שזה פרשת יולדת. לכאורה מה עניין יולדת אצל מצורע? הרי אין שום קשר ביניהם. ומדוע נשנו שניהם בפרשה אחת? הרי פרשת יולדת זו הפרשה השמחה ביותר. כי הרי לידה מביאה לתכלית הגדולה ״לשבת יצרה״.

ואילו פרשת טומאת המצורע זו הפרשה העצובה ביותר שיש בתורה שמדובר עם מחלות בגוף ובנפש האדם ומדוע נסמכו זה לזה ועוד. מהו הלשון תשב בדמי טהרה? מדוע לא כתוב ״דמיה טהורים״? ועוד, כיוון שדמיה טהורים – מדוע נאסר לה בימים אלו לאכול קודשים ומדוע נאסר לה הכניסה לבית המקדש בימים אלו? אלא יש לברר כך. האישה בימי הטהרה תשב בדמי טהרה.

היא צריכה לשבת ל״ג יום ולהתבונן בימים אלו, בדמי טהרה, על הילד שנוצר מדמיה. ובבת – אם נולדה לה בת – יש לה 66 ימים כאלו. למה אצל בת צריכים להתבונן יותר בחסדי השם? יש לבאר בזה כמה וכמה טעמים א' לאיש ישנם רמ״ח איברים, לבת יש רנ״ב איברים.

אם כן לבת יש יותר חסדים להתבונן עליהם לכן בבת צריכים יותר ימים טעם שני הבת הזאת תדע אחר כך להתבונן על החסדים אלו כשהיא תגדל ותלד ילדים לכן כבר בלדתה יושבת אמה עליה זמן כפול כדי שכשתלד היא, תספר לה אמה כמה הודתה להשם וכך גם היא הבת תדע להתבונן להעריך את החסדים כשתהיה אם. ממילא אם האמא לא תשב הרבה אם לא תהיה דוגמה אישית חזקה,

כיצד הבת תוכל להתבונן בחסדי השם רק על ידי שהאמא משקיעה בזה הרבה היא תזכה גם להדריך את בתה. ועוד, מפני שהבת מוסיפה נפשות רבות בעולם לכן ראוי לשבת עליה זמן כפול בהודיה. וטעם רביעי יש לבאר והוא טעם חזק מאוד שידוע עיקר תפקיד הבן הוא תורה עיקר תפקיד הבת הוא תודה להודות להשם כמו שמופיע אצל מרים בשירה אחר קריעת ים סוף כתוב ותצנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות.

בעוד שהגברים שרו בפה, הנשים עלו יותר ושרו בתופים ובמחולות וכתוב ותצאנה כל הנשים אחריה שכל הנשים מאז ועד היום יוצאות בדרכה של מרים ושרות ומודות להשם לכן היות וזה תפקיד הבת מיד שהיא נולדת צריכים להשקיע בזה הרבה מאוד זמן ולכן היא יושבת כפול 66 ימים להתבונן בחסדי הבורא וההתבוננות הזאת היא מצוות האישה יותר מאשר באיש מפני שאצלה נוצר הוולד ובגופה נראים כל הניסים והנפלאות בבריאתו ושכן ממנה לומדים שתהיה תחיית המתים בקל וחומר כמובא בגמרא ברכות טו עמוד ב ומה הם מעשיה בימים אלו בכל יום היא מודה על חסד אחר, כמניין ימי טהרתה. 

מן המקור אל החיים

ואלו הן החסדים למשל לדוגמה שזכתה להינשא לבעלה על ביתה על מזונה אשר יוצר השם לבנה מזון זך ועשיר בריאות למשך שנותיו הראשונות על המוח ועל הלב שבקרבנו על הפנים, לשון, שתי ידיים שתי רגליים כנפי הריאה שתי כליות כבד, טחול, לבלב, מרה, קיבה, דם, גידים, שערות סך הכל כמעט אמרנו פה ל״ג דברים. זהו שאומר רש"י אין תשר ראשון הקבע שמודה שנשארה בחיים וניצלה מסכנה ומודה על כל חסדי השם. ומדוע אסור לאישה לאכול בשר קודשים ולבוא למקדש בימים אלו יש לומר בזה, דוגמת מה שאמרו חז״ל שאסור לעם הארץ לאכול בשר מפני שלא נתנה הרשות לשחוט בהמה לאכילה, אלא למי שיש בו דעת ואילו עם הארץ אין בו דעת להכיר את קונו. אין בו דעת להכיר את קונו על ידי אכילתו ולקיים שריך זה אלוקה. 

ועל כן גם האישה אינה יכולה לאכול בשר קודשים עד שתמלא עצמה בדעת בימים הקצובים להתבונן בהם בחסד השם שרק אז תוכל לאכול בקדושה ולא כעם הארץ. ורק לאחר מכן שהיא כבר מוכנה אז היא יכולה להביא קורבן. 

וכמו שביארנו בשיעורים אחרים מסביר החינוך והאברבנאל שזהו קורבן תודה להשם אחרי שהתמלאה הודיה על הימים שהיא ישבה והתבוננה אז היא יכולה להביא קורבן. 

על פי כל זה יובן באופן נפלא מדוע פרשת יולדת וברית מילה קדמו לפרשת מצורע? לפי שהשם מקדים רפואה למכה ללמד לאדם דעת שרצון השם הוא שאדם יעסוק בתורת היולדת שילמד תורה עם תודה יעסוק בתורת היולדת וישמח בנו ויודה להשם על הגוף ועל הנשמה שלו ושל בנו וכמו שמביא המדרש פרשת תזריע בהתחלה הרבה הרבה חסדי הבורא שיש באשה יולדת ומי שאינו עוסק בתורת היולדת לוקה בצרעת, לפי שהצרעת באה מקלקול דמים. 

מי שלא דומה מודה להשם על הדמים דמיו מתקלקלים ופורחים על גופו נגעים ועוד מובא בשמירת הלשון על הפסוק ״והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית״ – ״לאמר״ מלמד שהיה הכהן אומר דברי כיבושים: בני, אין נגעים באים אלא על לשון הרע.

מן המקור אל החיים

אומר לו הכהן בני, צא ופשפש מעשיך וחזור בך שהנגעים באים על לשון הרע. ומכלל לאו אתה שומע הן: אומר לו הכהן צא ועסוק בלשון הטוב השתמש בפיך בשביל להודות להשם על כל איברך שכל הנגעים של האדם מינם על הגידים היינו שאינו מודה להשם על הגידים ועל דמיו הזורמים בליבו וכל גופו דרך העורקים והורידים יהי רצון שנזכה להודות להשם על ילדינו הנחמדים להתבונן בחסדי השם הבריאה ולהיות נמשרי אכזה אלוה.

מקורות שנזכרו בשיעור: ספר דברים · התלמוד הבבלי · מדרש · רש״י

חסדי ה' בלידה להודות ביום שקוראים את הקרבן

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 41719448

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “חסדי ה' בלידה להודות ביום שקוראים את הקרבן”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלום וברוכים השבים לעיון מעמיק שלנו. היום יש לנו משהו באמת מרתק ביד. כן. קיבלנו מצגת. מצגת צבעונית יפה יפייה. קוראים לה חסדי השם בלידה לגמרי. והתחושה כשעוברים על זה כאילו כאילו נכנסים לתוך מדרש חי כזה ויזואלי על פרשת תזריע בדיוק אבל עם פוקוס מאוד מסוים נכון? פוקוס על הפה.

על ההודיה לחוש את את טוב השם ברגעים האלה של הלידה זה היעד שלנו פה לחפור בזה יחד נכון וההקשר כמו שאמרת הוא פרשת תזריע הפרשה עוסקת הרי היא בדיני היולדת כן אחרי הלידה אה והמצגת הזו בעצם לוקחת את המסגרת הזאת את ההלכה והופכת אותה לחוויה חוויה רגשית רוחנית של התבוננות והודיה בדיוק ויש דגש על זמנים ספציפיים היום ה-41 ללידת בן והיום ה-81 ללידת בת. אלה הימים של קורבן היולדת, נכון? בזמן המקדש.

בדיוק. אז הייתה יולדת מביאה קורבן. זה היה הביטוי המעשי לתודה. תודה על הנס, על החזרה לשגרה, מה שנקרא. אז המצגת הזו בעצם מציעה דרך להתחבר לתודעה הזאת גם היום כשאין לנו מקדש. לגמרי. היא נותנת כלים לחוש את זה מחדש. אוקיי? אז בואו, בואו נצלול פנימה. מה כל כך מיוחד באופן שבו היא מתארת את התהליך? אז זהו, שזה לא סתם תיאור ביולוגי. לא משהו יבש כזה, ממש לא. היא מחברת בן הפיזי לרוחני כל הזמן.

היא מראה איך הפלא הביולוגי הוא בעצם ביטוי להשגחה, לחסד אלוהים. איך זה בא לידי ביטוי? נגיד בתיאורים של יצירת האדם. כן, למשל היא מזכירה את רמ״ח האיברים ושס״ה הגידים, המספרים המוכרים, נכון? אבל היא לא סתם מציינת אותם כעובדה אנטומית. היא קושרת את זה, אתה יודע, למצוות עשה ולא תעשה או לימות שנת החמה. אה, מעניין. וזה מוצג ויזואלית.

במצגת זה לא רק טקסט זה גורם לך לראות את הגוף כמשהו עם עם משמעות עמוקה יותר כל איבר הוא חלק מתכנון ביטוי לחסד אז היא לוקחת מושגים שאנחנו מכירים אבל נותנת להם מימד א חווייתי יותר ויזואלי כן לגמרי וזה בולט במיוחד כשהיא מדברת על הניסים הנסתרים כמו מה למשל למשל איך העובר מוגן ברחם או איך הגוף איך הגוף יודע בדיוק מה לעשות בזמן הלידה פותח סתומים בדיוק זה ביטוי חזק מאוד שהיא משתמשת בו.

זה לא סתם שינוי פיזיולוגי. המצגת מציגה את זה כהתערבות מכוונת, כפתיחה של מה שהיה סגור. זה ממש מורגש כחסד פעיל. זה דימוי עוצמתי, נכון? ויש עוד דימוי יפה שהיא משתמשת בו, פנקס המקופל לתיאור העובר. פנקס מקופל. מה הכוונה? הכוונה היא שכל הפוטנציאל, כל המורכבות של האדם העתידי כבר. נמצא שם דחוס ומסודר כמו סוד שמחכה להתגלות. וואו. אז כל התיאורים האלה, המטרה שלהם היא בעצם לעורר הכרת הטוב. בדיוק.

לא רק על התינוק שנולד בסוף, אלא על כל פרט ופרט בדרך. על כל רגע בתהליך המופלא הזה. אז אם אני מבין נכון, המסר הוא שההתבוננות הזו דרך המשקפיים האלה של המצגת, משקפיים של חסד והשגחה, יכולה לחבר אותנו לתחושה עמוקה יותר של פליאה והודיה. נכון. וזה לא נעצר בלידה. זה משליך על החיים בכלל. כן. על החסדים היומיומיים, הגלויים והנסתרים. המצגת אפילו מזכירה את המספר הזה 86,400, שזה מספר הרגעים ביממה.

מן המקור אל החיים

נכון מאוד. כל רגע הוא הזדמנות פוטנציאלית להכיר טובה. הלידה היא כמובן אירוע דרמטי. אבל לפי הגישה הזו החסד הוא תמידי. הוא לא רק באירועים הגדולים. הימים ה-41 וה-81 הם פשוט ציון דרך מיוחד להעמקה בתודעה הזו. כמו הד לקורבן התודה ההוא. בדיוק. מסגרת זמן להתבוננות מיוחדת. וזה.

זה מעלה שאלה: איך התבוננות הזאת שמזהה את הפלא והחסד בלידה יכולה להשפיע על איך שאנחנו מסתכלים על דברים אחרים, על אתגרים או שמחות אחרות בחיים שלנו. זו שאלה מצוינת ואני חושבת שזו בדיוק הכוונה של המקור הזה. הוא לא רק מספר סיפור, הוא מציע כלי. כלי להתבוננות. כן. כלי לראות את החסד גם בדברים שנראים א מובנים מאליהם.

ומי שרוצה לחוות את הכלי הזה, את ההתבוננות הזו בצורה ויזואלית, הצבעונית, כמו שראינו, אז המצגת המקורית הזו הוכנה על ידי יהודה טאוב, נכון? ואפשר פשוט ליצור איתו קשר בטלפון 055-6785647 ולקבל אותה. בהחלט. זה כלי שיכול להיות מאוד משמעותי. אז אולי כמחשבה ככה לסיום? מעבר לתודה על הלידה עצמה שאנחנו חווים או רואים מהצד, איזו לידה אחרת יכולה לקרות לנו בפנים? לידה פנימית. כן.

לידה של תובנה חדשה, של רגש, של התחדשות. פשוט מתוך אימוץ המבט הזה שמחפש את פרטי החסד, את הפליאה ביום יום. זו שאלה מצוינת להרהר בה. איך המבט הזה יכול לשנות את החוויה שלנו של הרגעים של כל אותם 86,400 רגעים בכל יום.

מקורות שנזכרו בשיעור: ספר דברים · משלי · מדרש

טעמי קרבן יולדת

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 41719449

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “טעמי קרבן יולדת”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלום לכולם. היום אנחנו נכנסים קצת לעומק של נושא מרתק. קורבן יולדת. זה משהו שהוא הרבה מעבר רק לטקס, נכון לגמרי. יש פה אוצר שלם במקורות, אם זה טקסטים מהתלמוד, פרשנים כמו הרמב"ן, האור החיים הקדוש. והמשימה שלנו היא כזה לנסות להבין את המשמעויות השונות שהם נותנים לקורבן הזה. יפה. אז אולי נתחיל מהבסיס ממש בקצרה, רק כדי ליישר קו.

 קורבן יולדת בעצם מורכב משני חלקים נכון עולה וחטאת נכון והם באים אחרי תקופה של טומאה וטהרה ויש את ההבדל הידוע בין לידת בן שבעה ימי טומאה ואז 33 ימי טהרה לבין לידת בת שזה כפול 14 ימי טומאה ו-66 ימי טהרה אז. למה בעצם שניים?

למה גם חטאת וגם עולה מה כל אחד מסמל אז זהו זו שאלה מצוינת ופה נכנסים הטעמים השונים החטאת למשל אם מסתכלים על הרמ"בן הוא מציע כיוון א אפשר להגיד פסיכולוגי כזה כן הוא מעלה אפשרות שמתוך הצער העצום של הלידה הכאבים היולדת אולי כאילו נשבעת אומרת דברים בלהט הרגע כמו מה למשל למשל אומרת אני לא אתקרב יותר לבעלי או משהו כזה מתוך הסבל. 

והחטאת היא באה לכפר על הדיבור הפזיז הזה וואו זה די מדהים שיש הכרה כזו בעוצמה הרגשית או בהשפעה שלה על הדיבור ממש נכון זה מראה כמה החוויה זו נתפסת כטוטלית?

אוקיי? אז זו החטאת. 

ומה עם העולה? הצד השני של המטבע. העולה בוא נגיד מייצגת יותר את הפן של ההודיה וההתקרבות המחודשת. האור החיים הקדוש למשל רואה בה קודם כל ביטוי של תודה ענקית. תודה על הנס, על ההצלה מהסכנה. בדיוק על נס הלידה ועל זה שהאם והתינוק יצאו מזה בשלום. אבל יש פה עוד רובד שגם הכלי יקר מדבר עליו. א העניין של השיבה. הרי תקופת הטומאה יוצרת ריחוק מסוים.

ריחוק מה קודש מהקהילה והעולה היא מסמלת את החזרה את ההתקרבות המחודשת את החיבור מחדש אחרי ההפרדה הזמנית הבנתי אז חטאת העבר על מה שאולי נאמר בצער ועולה על העתיד על ההודיה והחזרה לשגרה ולחיבור אפשר לראות את זה ככה כן ומה לגבי ההבדל הזה בזמנים בין בן לבת הזכרנו את זה קודם 33 ימי טהרה לעומת 66 זה פער משמעותי איך המקורות מסבירים את זה זו באמת שאלה שמעסיקה את הפרשנים, והתשובות מורכבות.

יש מקורות כמו מה שמובא בשפתי חכמים שמדברים על צער גדול יותר בלידת נקבה. לא בהכרח. זה יכול להיות צער שקשור לדאגות לגבי עתיד שלה או רעיון אחר שמדבר על כפל צער היצירה שהיא עצמה תצטרך לעבור את צער הלידה בעתיד. חשוב כמובן לזכור ש שההסברים האלה נאמרו בהקשר תרבותי והיסטורי מסוים. זה בהחלט מעלה שאלות על איך אנחנו מבינים את זה היום את המתח בין המסורת לתפיסות עכשויות. נקודה חשובה בהחלט.

מן המקור אל החיים

נשאיר אותה פתוחה למחשבה. עוד משהו שעולה זה הסמליות של הדם. נכון מאוד. הלידה קשורה בדם שיכול לסמל טומאה אולי סכנה אבל גם הקרבן עצמו כולל דם ששם הוא משמש לכפרה, לחיים, לטיהור. זה מתח מעניין. כן. כאילו הדם של הלידה הוא הדם הטבעי הארצי ודם הקרבן הוא דם שעובר עיבוד. הוא מובא למקדש הוא מקבל משמעות רוחנית. הקרבן בעצם לוקח את האירוע הפיזי ומרומם אותו.

מדגיש את ערך החיים, אולי גם את השבריריות שלהם. ואפילו במילים עצמן רואים את זה קצת, לא, המילה קרבן מהשורש קרב מדברת על קירוב, אבל יש גם דיונים על המילה חיה שמתארת את היולדת, שלפעמים נקשרת גם לשבועה, לחטא, כמו שראינו עם הרמ"בן. זה כאילו יש תנועה בין ריחוק לצורך בקירוב. בדיוק. וזה לא עומד בפני עצמו.

קרבן יולדת הוא חלק ממערך שלם יותר של דיני טומאה וטהרה כמו הזב, זבה, מצורע, גם הם מביאים קרבנות כחלק מהתהליך של החזרה שלהם לטהרה לקהילה. אה, אז יש פה תמה חוזרת בהחלט. התמה של מעבר ממצב אחד למצב אחר, ממצב של ריחוק, של פגימה מסוימת, למצב של טהרה קדושה, שייכות מחודשת. אז אם אנחנו מסתכלים על כל התמונה, מה בעצם אנחנו לומדים שהמקורות נותנים מבט ממש עשיר ומורכב על הלידה. לא רק אירוע פיזי,

אלא מעבר קיומי, רוחני שמצריך את התייחסות לגמרי וזה מביא אותנו אולי למי שרוצה להעמיק עוד קצת בנושאים האלה או מחפש חומרים שרלוונטים גם להיום כן יש דברים כאלה בהחלט למשל אצל יהודה טאוב אפשר להשיג חוברת צבעונית ממש מרתקת שעוסקת בדיוק בקרבן יולדת בזמן הזה ומסבירה את הרעיונות בצורה מאוד נגישה ויש לו גם חוברות נוספות שקשורות למעגל הלידה כמו מפתח החיים חוברת.

שנקראת כי אשרוני בנות ואפילו חוברת תפילות מיוחדת כהכנה ללידה ״ברוך אתה בבואך״ דברים ממש יפים ומעשיים נשמע מצוין אז לסיום אם נסכם את הנקודות העיקריות שעלו מהעיון שלנו במקורות: קורבן יולדת זה סיפור על כפרה על הודיה על הסמליות של דם וחיים על תנועה בין ריחוק לקירוב ובסוף על חזרה לטהרה ולשגרה המבורכת נכון ואולי מחשבה אחרונה ככה לסיום שנובעת מכל זה אם.

המסורת שלנו ראתה לנכון לציין ב בצורה כל כך עמוקה וסמלית את המעבר הזה של הלידה.

אולי זה נותן לנו השראה לחשוב אילו עוד מעברים משמעותיים בחיים שלנו היום. אולי מעברים אישיים, אולי מקצועיים. היו יכולים להתערן באיזה רגע של התבוננות, של הכרה סמלית, משהו שיעזור לנו לעבד את השינוי.

מקורות שנזכרו בשיעור: ספר דברים · התלמוד הבבלי

טעמי קרבן יולדת

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 41719456

נוסח שיעור זה זהה לשיעור נוסף שכבר הובא בספר. קישור ההאזנה נשמר כאן כדי שכל ההקלטות יופיעו בלי להכפיל את אותו תוכן.

סדר אמירת קרבן יולדת בזמן הזה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 41719451

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “סדר אמירת קרבן יולדת בזמן הזה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלום וברוכים הבאים לעיון ממוקד נוסף. הפעם קיבלנו לידינו כמה מקורות שנוגעים בנושא שאולי פחות מוכר לכולם. היום אמירת פרשת קורבן יולדת בזמן הזה. כן, זה נשמע אולי קצת רחוק, אבל נראה שיש לזה עדיין רלוונטיות. בדיוק. ונראה שהרבה מזה קשור לפעילות של אנשים מסוימים והמקורות שלפנינו מדגישים במיוחד את הרב יהודה טאוב. נכון מאוד.

החומרים האלה שהם בעצם קטעים מתוך סדר אמירת קרבן יולדת בזמן הזה באמת שמים דגש על. למה חשוב להמשיך ולהגיד את הפרשה הזו גם היום זאת אומרת אחרי שאין לנו בית מקדש והם מסבירים שזה לא סתם כאילו לקרוא מילים יש לזה ערך רוחני אולי תחליף מסוים להקרבה עצמה שהייתה פעם ומציינים את הרב טאוב שבאמת עשה הרבה כדי שהידע הזה יהיה נגיש?

טוב אז המשימה שלנו הפעם היא לצלול פנימה ולהבין נו מה עומד מאחורי המנהג הזה לפי המקורות. למה זה חשוב וגם איך הפעילות הזאת של הרב טאוב כמו שהיא מתוארת כאן קשורה לעניין? בואו נתחיל. אז הנקודה המרכזית שעולה מהכתוב היא שגם בלי היכולת להקריב ממש פיזית עדיין יש ערך גדול בעצם הקריאה של פרשיות הקורבן. זאת אומרת הקריאה עצמה נחשבת בדיוק.

מצוטט שם שחז״ל ראו בזה סוג של קיום חלופי של המצווה שיש בזה מעלה גדולה. זה לא סתם מנהג, זה משהו עם משקל. וכאן נכנס העניין של הרב יהודה טאוב שהמקורות ממש קוראים לזה מפעל נפלא. כן. זה ביטוי חזק. הם מציינים שהוא הוציא לאור ספר וחוברות נפלאות שמסבירים את כל הסדר הזה, את הטעמים של קרבן יולדת. אז אפשר להבין שאולי המנהג הזה קצת נשכח, הוא היה פחות מוכר והוא ממש פעל להחיות אותו. נכון מאוד.

זה הרושם שעולה. והמקורות גם מפרטים את הזמנים המיוחדים לאמירה הזו. זה לא סתם מתי שרוצים. אה, באמת מתי? אז ככה, 41 יום אחרי לידת בן ו-81 יום אחרי לידת בת. וואו, מספרים מדויקים. כן. וזה לא סתם, אלו בדיוק הימים שאחריהם היולדת הייתה מגיעה לבית המקדש כדי להביא את הקרבנות שלה. היו לה שניים. קורבן עולה וקורבן חטאת. העולה זה לתודה נכון והחטאת לכפרה. בדיוק.

העולה מבטא תודה היא התעלות רוחנית אחרי הלידה והחטאת קשורה לכפרה, לטהרה. אז האמירה היום בזמן הזה היא ממש במועדים המקוריים. זה מעניין. ומה לגבי המשמעות? למה בעצם היו צריכים להביא קרבנות אז ואיך זה מתחבר לאמירה היום לפי הטקסטים האלה? אז הטקסטים מציעים כמה כיוונים. קודם כל עניין של הודיה.

הודיה על הנס הגדול של הלידה וגם על שהיולדת יצאה מזה בשלום זה לא מובן מאליו ויש גם את העניין של כפרה המקורות מזכירים אפשרות שהכפרה היא על מחשבות או דיבורים אולי לא הכי ראויים שהיו מתוך הצער והכאב של הלידה כאילו משהו שנאמר מתוך מצוקה כן אולי והאמירה כיום היא בעצם מאפשרת ליולדת להתחבר למשמעויות האלה להודיה לכפרה לטהרה גם בלי להקריב ממש החיבור הוא רוחני.

מן המקור אל החיים

זה די מדהים האמת איך טקסט יכול לשאת משמעות כזאת שהייתה פעם בפעולה פיזית במקדש המקורות מרחיבים קצת על איך זה עובד, איך האמירה מחליפה את המעשה.

הם לא נכנסים למכניזם הפנימי, אבל הרעיון הכללי שחוזר הוא שהכוונה וההזדהות עם המעשה המקורי הם העיקר. זה לא רק טכני, וזה בא לידי ביטוי גם בפרטים. למשל, הטקסטים מציינים שהאמירה כוללת את הפסוקים שמדברים על סוגי הקרבנות שהיו מביאים, כבש לעולה ובן יונה או תור לחטאת, ליולדת שיש לה אמצעים. ומה אם לא היו לה אמצעים? אז המקורות מזכירים את האפשרות השנייה.

של יולדת דלה שהייתה מביאה שני תורים או שני בני יונה. כלומר, הקריאה היום מאפשרת ליולדת להתחבר ממש למצב ההלכתי הספציפי שהיה רלוונטי לה. אז זה משמר אפילו את ההבדלים האלה. מעניין. וכל זה חלק ממשהו גדול יותר שמוזכר שם. איזו מגמה של זכרון המקדש. אכן, המקורות בהחלט קושרים את זה לדברים נוספים שעושים זכר למקדש. כל מיני פרקטיקות שנועדו לשמור על הזיכרון חי ולהביע את הציפיה והרצון שהמקדש יבנה מחדש.

זה חלק מה המאמץ לשמור על קשר עם עבודת השם שהייתה במקדש. טוב, אז אם אנחנו מסכמים רגע, המקורות האלה מראים לנו איך טקסט שהיה כל כך מרכזי במקדש, קרבן יולדת, ממשיך להתקיים בעצם באופן רוחני. נכון, דרך אמירת הפרשיות בזמנים המסוימים וזה נושא איתו משמעויות של הודיה, כפרה וגם חיבור לטהרה ולמקדש עצמו.

והנגישות של כל הידע הזה, של המנהג עצמו היום כפי שעולה מהמקורות, היא לא מובנת מאליה והיא קשורה ל מפעלים כמו זה של הרב יהודה טאוב שהשקיע בלהסביר ולהפיץ את העניין הזה. בהחלט הוא מוזכר שם כמי שעשה עבודה חשובה בהנגשה הזאת וזה באמת א מעורר מחשבה כזאת לסיום שעולה מהעיון בחומרים.

איך הפעולות האלה שהן סמלית פעולות של זיכרון של נוכחות רוחנית איך הן משפיעות על החוויה הדתית שלנו היום כשהמקום הפיזי המקדש איננו. זאת נקודה עמוקה למחשבה כן. מה המשמעות של הזיכרון הפעיל הזה? בדיוק. אז עד כאן להפעם. תודה רבה שהייתם איתנו.

מקורות שנזכרו בשיעור: ספר דברים · רש״י

סדר אמירת קרבן יולדת בזמן הזה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 41719453

נוסח שיעור זה זהה לשיעור נוסף שכבר הובא בספר. קישור ההאזנה נשמר כאן כדי שכל ההקלטות יופיעו בלי להכפיל את אותו תוכן.

קרבן יולדת

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200175

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “קרבן יולדת”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

היום בעזרת השם נלמד על קורבן יולדת. יש מנהג שנוהגים עד היום ביום ה-41 לזכר וביום ה-81 לנקבה לעלות לתורה, זכר לקורבן שהיולדת הייתה צריכה להביא. זה מופיע בביאור הלכה בסימן קלו. יש שמה ביאור הלכה גדול. על מי? על דיני עלייה לתורה מי קודם מי לא קודם שם מביא את המנהג לעלות ביום מ״א לזכר ופ״א לנקבה. בשיעור זה לא נאריך

האם חייבים לעלות או לא חייבים לעלות זה נושא בפני עצמו אולי בעזרת השם נמסור על זה שיעור בפני עצמו. היום אני רוצה ללמוד את קורבן יולדת מה אפשר ללמוד ממנו הלכה למעשה. הנה אישה יולדת צריכה להביא קורבן עולה וחטאת. הקורבן מורכב משניים. כבש לעולה ועוף לחטאת. ואם אין ידה משגת מביאה עוף לעולה ועוף לחטאת. פעם היה מנהג שאישה לא הייתה יוצאת מהבית עד שהייתה הולכת לבית הכנסת להודות.

כל עוד שלא הלכה לבית הכנסת להודות להשם לא הייתה יוצאת מהבית. ואיך הייתה מודה? הייתה מגיעה לבית הכנסת בעלה היה עולה לתורה, אומר ״ברכו את השם״, והיא הייתה אומרת ״ברוך השם המבורך לעולם ועד״, ובזה הייתה מודה להשם זכר לקורבן יולדת. היום לא כל כך נהגו בכך; היום יוצאים לפני כן, וגם לא הולכים לבית הכנסת. אבל ככה היה פעם – כל כך רצו להרגיש את חובת ההודיה.

הפוסקים שואלים איך יוצאים ידי חובה ב״ברכו את השם״ איפה היא מודה לקדוש ברוך הוא כאן? ומתרצים ועונים: הודאה וברכה חדא נינהו. מי שירצה יש לנו כמה שיעורים מסרנו על זה על הקשר בין הודיה לברכה – זה נמצא בשיעור ״הודיה וברכה״, כ״ו חשון תשע״ו, בהתחזקות. עכשיו אנחנו רוצים לדון בקורבן חטאת ועולה שהיולדת מביאה. למה מביאה חטאת? למה היא מביאה עולה כתב בכלי יקר פירוש מאוד יפה? למה מביאה חטאת הוא?

כותב ככה כפרה זו היא על העוון הקדום של חווה שגרם לצער הלידה ומתוך צערה אולי הטיחה דברים כלפי מעלה לאמור: אם כן, למה זה אנוכי? הרע עמל וייסורים. מסביר הכלי יקר באופן נפלא. למה היא צריכה להביא חטאת אולי מתוך צערה על צער הלידה הצטערה והטיחה דברים כלפי מעלה לא קיבלה את הייסורים באהבה לכן מתוך זה היא צריכה להביא קורבן חטאת, כפרה על שלא קיבלה את הייסורים באהבה.

כך מביא הכלי יקר. ולמה יש חילוק בין זכר לנקבה – למה בזכר ביום מ' בנקבה ביום פ״א? אומר הכלי יקר: בזכר שמחים מאוד לכן היא מתחרטת מהר. ואילו בנקבה שפחות שמחים בו לוקח זמן עד שהיא מתחרטת על מה שהיא הטיח דברים כלפי מעלה. ככה הוא מסביר. עד כאן לגבי חטאת. נעבור לעולה. למה אישה צריכה להביא קורבן עולה?

כתוב בחינוך משורשי המצווה כדי שיתעורר מתוך הפעולה לתת הודיה להשם ברוך הוא שהצילה מחבלי לידה שהוא דבר נס. היא צריכה להודות לקדוש ברוך הוא. האברבנאל מאריך יותר, והוא

מן המקור אל החיים

כותב שהעולה באה כדי שהיולדת תתקרב ליוצרה אשר עשה עמה להפליא בהצלתה מצער וסכנת הלידה קורבן יולדת הוא קורבן הודיה להשם אשר הוציא אותה ואת ולדה מסכנת החיים שאפפה אותם בשעת הלידה דרך אגב יש להעיר כאן דבר מעניין קורבן תודה לפי כמעט כל הפוסקים הוא רשות ואילו כאן תורה מחייבת את היולדת להביא קורבן הודיה. מה שלא מצאנו בכל המקומות – מאוד מעניין. מה נשתנה מכל המקומות

שהתורה לא מחייבת להביא קורבן הודיה ולכאן התורה מחייבת להביא הודיה ואולי נפשה של האישה הרבה יותר מקורבת להודיה שגם אם יחייבו אותה היא תביא הודיה. נסיים בזה. עכשיו אנחנו רוצים לעמוד על דבר מאוד מעניין שזה עיקר השיעור. כאן למדנו כאן שאישה צריכה להביא קורבן יולדת בתור הודיה להשם על החסד שעשה עמה.

השאלה היא פשוטה: בדרך כלל מביאים קורבן תודה. מי שחייב הודיה לקדוש ברוך הוא מביא קורבן תודה. מה נשתנה כאן שלא מביאים קורבן תודה אלא מביאה עולה? מדוע שינתה התורה מכל המקומות שמי שרוצה להודות לקדוש ברוך הוא מביא קורבן תודה הרב נבנצל בספר שלו ״שיחות לספר ויקרא״ מבאר בזה שני ביאורים נפלאים. מדוע היולדת לא מביאה קורבן תודה?

אלא קורבן עולה והרי באמת אנחנו רואים שאישה יולדת מברכת הגומל במקומות רבים. למה כאן לא? מסביר ככה פירוש ראשון הוא כותב ככה: עניינו של קורבן תודה הוא הבעתו מלב מלא שמחה כמו שכתוב ״אהללה שם אלוקים בשיר ואגדלנו בתודה״. קורבן תודה הוא לא בא כחובה.

למה כל מהותו הרגש החם הפורץ מלב האדם לנוכח חסדי הבורא ורגש הוא דבר חולף יכול להיות אדם אסיר תודה לפלוני על טובה שעשה עמו ולאחר זמן יתקשה לזכור זאת. כך גם בחסדי השם ככל שחולפים הימים פוחתת התפעלות האדם מן ההצלה שהייתה מנת חלקו ואנחנו אומרים את זה להלכה.

למעשה אדם שמביא קורבן תודה, או בימינו ברכת הגומל – שאדם קרא לו נס הוא צריך לברך תוך שלושה ימים מהאירוע, וכל כך חשוב לברך תוך שלושה ימים מהאירוע שעדיף לוותר על המנהג לברך בפני ספר תורה העיקר שיברך תוך שלושה ימים מהאירוע. למה כי הרגש של ההצלה מתפוגג אחרי כמה זמן לכן בשביל שאדם יהיה ספוג ברגשי הודיה צריך שיהיה מיד. יולדת לא יכולה להביא את הקורבן מיד?

כי הרי היא – אם לא נידה – אבל היא מחוסרת כפרה היא לא יכולה להיכנס לבית המקדש עד מלאת ימי טהרה, 40 יום ו-80 יום, וכמו שכתוב ״ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת״. לאחר ימים רבים כל כך סביר להניח שכבר פג רושם הנס בעיניה כוח ההרגל פעל את פעולתו.

מן המקור אל החיים

האם שכחה כבר את עוצמת הפחדים והחששות שהתרוצצו בראשה לפני הלידה מי יודע איך תעבור הלידה אם יצא בריא ושלם? היא כבר שכחה את ההקלה הנפשית הגדולה שחשה מיד בתום הלידה וממילא חסר ביסוד הראשוני שבכל קורבן תודה התפעמות הלב להשם היות וכבר מתפוגג הרושם כבר אין בה את כל תחושת ההודיה והשמחה לכן אמרה תורה היא לא תביא קורבן תודה היא תביא קורבן עולה כי בהודיה.

שלה כבר חסר חלק, היא כבר לא עם כל רגש הלב זה ביאור ראשון ביאור שני מביא הרב נבנצל שם בספר עוד פירוש נפלא?

מדוע אישה מביאה קורבן עולה ולא קורבן תודה המפרשים כולם דנים: למה התורה חייבה את מי שמביא קורבן תודה להביא איתו 40 לחמים? למה כל כך הרבה לחמים צריך להביא? מי יאכל כך הרבה ולמה כל כך מהר, תוך יום אחד? איך אפשר כל כך מהר? ואמרו כל המפרשים, יש לנו מצווה ״יודו להשם חסדו ונפלאותיו לבני אדם״.

צריך לספר את חסדי השם לפני כולם, לכן אמרה תורה שיביא הרבה הרבה כבש גדול ויביא איתו הרבה קורבנות וככה הוא יאכל וככה הוא יספר את הנס לפני כולם.

כל זה טוב באיש אבל אישה אין זה מן הצניעות שתעמוד מול כל העם אין דרכה של אישה וכל שכן של אשת איש לעמוד במרכזו של אירוע כזה המיועד לרבים ואדרבה, ״כל כבודה בת מלך פנימה״. לא ייתכן שהתורה תדרוש ואפילו תעודד בלבד יציאת אישה לחוץ לרשות הרבים לכן אמרה תורה שאישה לא צריכה להביא קורבן תודה שיש בו כבש גדול ו40 לחמים וצריכים להזמין את כולם לאירוע. אין דרכה של.

אישה להביא קורבן עם פרסומת; אישה צנועה. ומטעם זה נהגו נשים רבות שאינן מברכות ברכת הגומל על לידה וכדומה, משום שמסתבר שחז״ל לא יחייבו אישה בברכה כזו שצריך לאמרה בפני עשרה גברים ובהם שני תלמידי חכמים אישה לא תצטרך לצאת מביתה וללכת למקום כינוס גברים, וגם אם יבואו אליה לביתה – יש מקום לומר שלא ראוי לגברים לשמוע קולה של אישה ואפילו דעת המשנה ברורה שאולי אישה.

תברך בפני עשר נשים, אבל הרי הפוסקים חלקו על זה היו כאלה שנהגו שרק אחרי לידה היא כן מברכת, היות שבין כה באים הרבה לבקר אותה או יש ברית אז היא מברכת אבל הרבה פוסקים חולקים ואומרים שמסתמא אישה לא חייבת לכן כמו שאנחנו רואים ברכת הגומל.

מן המקור אל החיים

ככה גם לגבי קורבן תודה התורה לא חייבה את האישה. בואו נסכם כל מה שלמדנו לגבי יולדת. אישה יולדת למדנו הייתה בזמן בית המקדש מביאה קורבן ביום מלאת ימי טהרה – מ״א לזכר ופ״א לנקבה. כך היה בזמן שבית המקדש היה קיים. יש הנוהגים היום, כשאין בית המקדש קיים, לעלות לתורה ביום ה-41 לזכר וה-81 לנקבה. גם אם אי אפשר לעלות או אדם לא עולה, טוב מאוד שאדם יקרא את פרשת הקורבנות של היולדת בפרשת תזריע.

יש לזה אפילו רמז נפלא. בפרשת תזריע כל מי שיראה ממש פשוט רמז נפלא. לראות את זה נפתח שנייה אחת. פרשת תזריע נקרא את זה בתוכו.

פרשת תזריע כתוב ככה ״אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים... ואם נקבה תלד וטמאה שבועיים... ובמלאת ימי טהרה... תביא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת... והקריבו לפני השם וכפר עליה וטהרה ממקור דמיה, זאת תורת היולדת לזכר או לנקבה״. ממשיכה התורה ״ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תרים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת״. הקושיה זועקת. מדוע התורה כותבת ״זאת תורת היולדת״, ואחר כך ממשיכה התורה ״ואם לא תמצא ידה די שה״ – הרי לא נגמרה הפרשה?

מדוע כתוב ״זאת תורת היולדת״ לפני שסיימה התורה את פרשת יולדת אומרים דבר נפלא כתוב בחז״ל זאת תורת העולה זאת תורת המנחה לומר לך כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה כל העוסק בתורת מנחה כאילו הקריב מנחה והנה יש לחקור מי שקורא פרשת היולדת והוא עני – איזו פרשה הוא צריך לקרוא, פרשה של עני או פרשה של עשיר? מצד אחד הוא עני; מצד שני, בקריאה כולם עשירים. איך?

אומר הפסוק ונשלמה פרים שפתנו כאשר זה בשפתנו – כולנו מביאים פרים. למה? כי כולנו עשירים כשקוראים בשפתיים, ״ונשלמה פרים שפתינו״.

לפי זה דבר נפלא כשקוראים – ״זאת תורת היולדת״, עד כאן קוראים. היות שגם האדם שהוא עני קורא פרשת העשיר, כי ״ונשלמה פרים שפתינו״ – לכן עד ״זאת תורת היולדת״ זה מה שצריך לקרוא. ״ואם לא תמצא ידה די שה״ אתה לא צריך לקרוא, כי בקריאה כולנו עשירים. לכן התורה סיימה ״זאת תורת היולדת״, כי עד כאן זו התורה שקוראים: בתורת היולדת אנחנו לא מביאים, אלא קוראים.

ועד כאן צריכים לקרוא. נפלא מאוד. אז יש פה רמז נפלא בתורה שראוי לקרוא פרשת יולדת אז בסיום, אמרנו שמביאה עולה וחטאת.

מן המקור אל החיים

למה היא מביאה חטאת? רבי שמעון בר יוחאי אומר: שאולי נשבעה שלא תיזקק לבעלה. הכלי יקר. אומר דבר נפלא. אולי שבאו עליה הייסורים, היא לא אמרה תודה רבה על הייסורים, אלא הטיחה דברים כלפי מעלה; ממילא היא צריכה להביא כפרה על מה שעשתה. למה בזכר לפני הנקבה? כי בזכר מצטערים מהר על מה שעשו. למה? כי יש ברית, יש שמחה גדולה.

ושלום זכר. בנקבה לוקח יותר זמן עד שאדם שמח בה, ממילא לוקח יותר זמן. זו הסיבה שמביאים חטאת.

למה מביאים עולה כתוב בחינוך ובאברבנאל שהיולדת צריכה להביא תודה רבה לקדוש ברוך הוא על הנס אשר עשה עמה להפליא בהצלתה מצער וסכנת הלידה. צריך להביא תודה רבה לקדוש ברוך הוא שאלנו: אם כך, למה מביאה קורבן עולה שתביא קורבן תודה, כמו כל אדם שקרא לו נס הביא קורבן תודה והבאנו בזה שני ביאורים ביאור ראשון להודות צריך להיות מלא רגש ורגש הוא דבר שמתפוגג צריך מיד להודות היות ואישה לא יכולה להביא מיד?

למה כי היא מחוסרת כפרה 40 יום ממילא יכולה להביא את הקורבן רק אחרי 41 יום לזכר ו-81 יום לנקבה ואז כבר חסר הרגש. אמרה תורה היא לא יכולה להביא קורבן תודה היא תביא קורבן עולה ביאור שני הבאנו קורבן תודה בא עם הרבה לחמים?

למה כדי שיפרסמו את הנס כל זה אישה ״כל כבודה בת מלך פנימה״, אין ראוי לאישה לעמוד בפרסומת לעשות סעודה שהיא תהיה העיקר והיא תהיה הנושא ומסביבה יסתובבו כולם וישמעו את דבריה לכן אמרה תורה אישה לא תביא תודה – קורבן שלמים – אלא תביא קורבן עולה יזכנו השם יתברך להודות לו בלב שלם על ילדינו שהם ״כחצים ביד גיבור כן בני הנעורים״, שנזכה לראות מהם הרבה נחת.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר ויקרא · ספר דברים · המשנה · מדרש · רש״י · משנה ברורה

🎧 שיעורים נוספים להאזנה

הלכות ההודיה לאחר לידת בן ובת - מצגת▶️ לשמיעה · שיעור 41720797טעמי קרבן יולדת, פרשת תזריע▶️ לשמיעה · שיעור 41718089טעמי קרבנות יולדת▶️ לשמיעה · שיעור 41719443סדר אמירת קרבן יולדת בזמן הזה (2)▶️ לשמיעה · שיעור 41719445סדר אמירת קרבן יולדת בזמן הזה, פרשת תזריע▶️ לשמיעה · שיעור 41718096שער הלידה: ברכת שהחיינו לאחר הלידה▶️ לשמיעה · שיעור 41720795
גלהולדת הבן — ילד יהודי בא לעולם
✡
פרק ג

להולדת הבן — ילד יהודי בא לעולם

📖 בפרק זה:

שמחה זו מזמינה אותנו לעצור, להתבונן בחסדי השם, ולתת להודיה קול ברור בתוך המאורע.

גודל האושר והזכות בעוד ילד יהודי

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200179

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “גודל האושר והזכות בעוד ילד יהודי”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

בואו ונתבונן כמה צריכים להודות לקדוש ברוך הוא שהוא מזכה אותנו בעוד ילד יהודי. הגמרא במסכת ברכות אומרת מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם לא היה מי שהודה לקדוש ברוך הוא עד שבאה לאה והודתה, שנאמר ״הפעם אודה את השם״. וידועה השאלה.

כיצד ניתן לומר שלא היה מי שהודה והרי ידוע שאדם הראשון כבר אמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות להשם אליעזר כשמצא את רבקה אמר ״ברוך השם אלוקי אדוני אברהם אשר נחני בדרך אמת״, ואומר רש״י מכאן שמודים על בשורה טובה ועוד הרבה והרבה. ואם כך, איך אומרת הגמרא? שלא היה אדם. וכי אבות הקדושים לא הודו לקדוש ברוך הוא? אחד הביאורים הנפלאים שיש בדבר הוא שבלאה הייתה הודיה מיוחדת.

כולם הודו על הטוב שהקדוש ברוך הוא נתן להם ולאה הודתה גם על הרע. ונסביר. לאה התבוננה שנולד לה הבן הרביעי יהודה. למה היא זוכה לקבל יותר מחלקה? הרי הרי יש ארבעה נשים ואמורים להיות 12 ילדים. אם כך, לכל אישה, שלושה ילדים. מדוע היא זוכה לקבל בן רביעי? התבוננה לאה והבינה שזה בגלל כל השנים הקשות שהיא עברה.

היא עברה כל כך הרבה שנים קשות והקדוש ברוך הוא כנגד זה עכשיו נותן לה שכר אמרה לאה ״הפעם אודה את השם״ – לא על הטוב, על זה כבר הרבה הודו; אודה את השם על כל הסבל שסבלתי הכל היה כדאי בשביל לקבל עוד ילד יהודי זה הפירוש לא היה אדם שהודה לרעה עד שבא לאה והודתה. נחזור עכשיו לענייננו ונתבונן. מה לאה אומרת? כל כך הרבה שנים שהייתי בטוחה שמי יקח אותי? עשו הרשע. הרבה מאוד שנים חשבתי שעשו הרשע יקח אותי.

ולאחר מכן הייתי שנואה בנישואיי. יעקב לא כל כך אהב אותי. המון שנות סבל שריסי עיניה נפלו מרוב סבל. ואומרת לאה ״הפעם אודה את השם״. למה? כי כל הסבל היה כדאי בשביל לזכות לעוד ילד אחד. בשביל לזכות לעוד ילד אחד היה שווה לעבור את כל הסבל. בואו נתבונן כאן כמה שווה ילד יהודי? כמה כדאי לסבול בשביל ילד יהודי?

ממילא כשאנחנו זוכים כמה עלינו להודות שזכינו לעוד מתנה נפלאה מהשם ועל זה נאמר ״הנה נחלת השם בנים״ – הנחלה שהקדוש ברוך הוא מנחיל לאוהביו מה היא בנים עוד ילד יהודי השם יזכנו לשמוח במתנות נפלאות אלו.

מקורות שנזכרו בשיעור: תהילים · התלמוד הבבלי · רש״י

דרשה להולדת ילד יהודי

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200176

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “להולדת ילד יהודי”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

היום בעזרת השם נלמד על השמחה בהודיה הגדולה שצריך להיות להורים בשעה שזכו להביא בן או בת בישראל. המשכן, בניין המשכן נגמר בחנוכה ובכל זאת מובא בתורה פרשת פקודי שלא הקימו את המשכן עד א' בניסן והיו ישראל תמהים. מדוע המשכן עומד ומחכה מחנוכה ועד א' בניסן והתשובה:

ממתין עד ניסן משום שרצה הקדוש ברוך הוא לערב שמחה בשמחה שמחת הולדת יצחק בשמחת בניית המשכן? ודרך אגב, יש כאן שתי גרסאות במדרש. יש גרסה שיצחק נולד בא' בניסן – זה ממש שמחה ושמחה באותו יום ויש גרסה שיצחק נולד בפסח.

ואם ככה רצה הקדוש ברוך הוא לערב שמחה – את החודש שבו נולד יצחק עם בניין המשכן, שיהיו שניהם באותו חודש. אלו שתי הגרסאות המובאות במדרש. ואנו רוצים להבין: קיימא לן אין מערבין שמחה בשמחה, ואם כך

מדוע הקדוש ברוך הוא כל כך רוצה לערב את שמחת הולדת יצחק בשמחת בניית המשכן לשם הבנת דברים אלו בואו נעבור לסוגיה אחרת מעשה היה ביושב ראש אגודת אפרת, שנודע לו ביום שישי סמוך לכניסת השבת שיש אישה שרוצה לא עלינו להפיל להפיל את הבן שלה בשבת קודש אותה אישה הייתה רחוקה מאוד מאוד משמירת תורה ומצוות יושב ראש אגודת אפרת מתקשר אליה הוא מתחיל לשכנע אותה כמה הדבר

חמור ולא כדאי תוך כדי שהוא משכנע אותה הוא רואה שהשקיעה מתקרבת והוא מסתפק מה לעשות לנתק את השיחה ומי יודע אם במוצאי שבת כבר הילד לא יהיה בעולם או להמשיך את השיחה לתוך השבת והוא מכריע שכדאי לחלל את השבת בשביל בשביל להביא ילד יהודי לעולם כי מחללים את השבת אפילו בשביל עובר וכך הוא עשה לאחר מכן ליבו נקפו וגם אנשים שמעו את זה ולא ידעו אם עשה כראוי.

ומדוע? הרי אותה אמא לא שמרה תורה מצוות וגם בנה מסתמא על פי ההסתברות לא ישמור תורה ומצוות לשם מה לחלל שבת על כזה ילד הוא לא ידע מה לעשות ונסע לרב אלישיב זכר צדיק לברכה ושאל אותו אמר לו הרב טוב עשית טוב עשית כך צריך לעשות ומדוע ולמה הביאור הלכה באורח חיים סימן שכ״ט דן בזה.

״וחי בהם ולא שימות בהם״ – הוא מביא דעת המאירי שמא יקיים עוד מצווה בשעה הזאת עד שימות, והוא פוסק ממש לא כמוהו, שאפילו גוסס אפילו צמח אפילו אדם שלא נדע במפורש שלא ישמור תורה ומצוות גם בכהאי גוונא מחללים את השבת והשאלה היא באמת: מדוע? למה לחלל את השבת על אדם שלא שומר תורה ומצוות מבאר החסד לאברהם דבר נפלא מאוד כל יהודי בעולם, כל יהודי שנולד הוא עוד חלק אלוקה ממעל שירד לכאן.

מן המקור אל החיים

אלוקי נשמה שנתת בי, אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה. ״ומפליא לעשות״ – מחבר דבר רוחני בדבר גשמי. הגוף הוא חומר מהעולם הזה והנשמה היא חלק אלוקה ממעל שירד לכאן לעולם. כל יהודי הוא בחינת השראת השכינה.

מבאר החסד לאברהם – בעולם הזה והנה כידוע: נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים אחד מהדברים שבורא עולם מאוד מאוד רוצה זה להשרות שכינתו כאן בעולם הזה זהו עניין בניית המשכן בית המקדש וכמו שאומר הרמב״ן.

מדוע האריכה התורה כל כך הרבה בניית המשכן בציווי, בבנייה, בהבאת הכל – חמש פעמים? עונה הרמ"בן פרטה התורה את בניית המשכן ומדוע משום שהקדוש ברוך הוא מאוד רוצה – נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים וכל ילד יהודי שנולד בבריאה זה עוד משכן לשכינה כאן בעולם הזה ולא עוד, אלא

מבאר הגאון מווילנה: המצוות עשה הראשונה בתורה היא מצוות פרו ורבו ואומר הגאון אין דבר בעולם שנותן השפעה טובה לעם ישראל כמו עוד ילד יהודי. אין דבר שפועל בבריאה. אין תיקון מהתיקונים. שום דבר שישווה להבאת ילד יהודי. אם כך, עכשיו אנחנו מבינים. מדוע כדאי לחלל שבת בשביל עוד ילד יהודי שיחיה? אפילו לא ישמור תורה ומצוות. כי עצם האדם היהודי כאן בעולם הוא שמחה אדירה לבורא עולם.

שכן כל אדם הוא השראת השכינה כאן בעולם הזה. כל אדם שוכן בתוכו נשמה אלוקית, השראת שכינה ודבר זה גורם שמחה ושפע יותר מכל מצוות התורה. ולכן מחללים את השבת ועוברים על כל העבירות שבתורה בשביל שאדם יחיה. למדנו מכאן מה זה ילד יהודי: שזה גורם שפע בעולם יותר מכל המצוות שבעולם. אם ככה נחזור לעניין הראשון. ונראה נפלא מאוד. מי היה הילד היהודי הראשון שנולד בבריאה?

מי היה הילד היהודי הראשון שנולד להורים מהולים? זהו יצחק אבינו שנולד לאברהם לאחר שנימול, שהיה כבר אברהם העברי, הוא הילד הראשון. מתי נולד הילד הראשון? בניסן. נמצא שבניסן נבנה המשכן הראשון. אם ככה, אין זה לערבב שמחה בשמחה,

אלא שניהם אותה שמחה שניהם שמחת בניית המשכן ילד יהודי ובניית המשכן שניהם דבר אחד כמה עלינולשמוח ולהודות להשם שאנחנו זוכים להביא עוד ילד יהודי לעולם לבנות עוד משכן להשם עוד השראת שכינה שדבר זה גורם שמחה לבורא עולם ממש עצומה עוד יותר מכל המצוות שבתורה השם יזכנו להביא עוד ילדים קדושים לעולם ולשמוח ולהודות להשם מאוד כאשר אנחנו זוכים להביא עוד ילד יקר, נשמה אלוקית כאן לעולם הזה.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר דברים · מדרש

המצווה הגדולה לבשר שנולד ילד - וההלכות שיש בזה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 41721240

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “המצווה הגדולה לבשר שנולד ילד - וההלכות שיש בזה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלום לכולם וברוכים הבאים. היום אנחנו צוללים לנושא שאולי נשמע פשוט, אבל הוא ממש עמוק במסורת שלנו. בישור בשורה טובה. כן. הפעולה הזאת של לבוא ולספר חדשות טובות למישהו אחר. בדיוק. וחשוב להגיד א זה לא מצווה רשמית כזאת מתרי״ג המצוות. נכון? נכון.

לא ברשימה הרשמית אבל לגמרי רואים במקורות שזה נחשב א מעשה מאוד חשוב סוג של גמילות חסדים כן חלק מאהבת הבריות אולי המטרה שלנו היום היא קצת לפרק את זה לראות מאיפה זה בא ומה המשמעות של זה באמת יפה וזה מעניין כי יש דמויות ממש מרכזיות במסורת שלנו שהתייחסו לזה למשל א הפלא היועץ רבי אליעזר פפו כן מהבלקן המאה ה-19 נכון הוא. כותב משהו מאוד מאוד חזק הוא.

אומר אם ידע בשורה טובה לחברו, מהר יקרנה לו ותחייה נפשו בגללו ולמצווה תחשב לו ותחייה נפשו בגללו. זה משפט חזק. זה חזק מאוד. זה לא סתם יהיה לו נחמד לשמוע. זה ממש מחייה את הנפש. נותן חיים. וואו. זה באמת נותן לזה מימד אחר לגמרי. זה לא סתם אינפורמציה. זה משהו שמשפיע עמוק. וזה מזכיר לי כמובן את הסיפור המפורסם א כן בדיוק.

הסיפור על שרח בת אשר, שבישרה על יעקב אבינו שיוסף עוד חי והיא עשתה את זה בצורה כזאת עדינה עם נגינה שלא יקבל הלם. נכון. בחוכמה רבה. ובזכות זה היא זכתה להיכנס חיה לגן עדן. זה מראה על השכר העצום אבל גם על החשיבות של איך מבשרים. לא רק מה. בדיוק. האופן שבו עושים את זה הוא קריטי וזה מתחבר לי גם לדברים של השל״ה הקדוש, רבי ישעיה הורוביץ, המאה ה-17, ״שני לוחות הברית״. מה הוא. אומר על זה?

הוא מדגיש את החובה – שימי לב לביטוי לרוץ ולבשר לחבר או לבת ישראל בשורה טובה כמו לידת תינוק למשל. לרוץ זה מעניין. למה דווקא לרוץ? מה זה מסמל? אני חושבת שהריצה הזאת היא לא רק עניין של מהירות זה כאילו מסמל את ה את ההתלהבות, את הרצון העז לשמח את השני. אה, זה מראה שהשמחה של האחר היא חשובה לך, שאתה מתגייס לזה. בדיוק. זה לא רק תפקיד של דוֹבר, אתה יודע, זה להיות שותף לשמחה הזאת. זה ההיבט של המבשר.

אוקיי? אז יש לנו פה כבר שני היבטים. את ההשפעה על מקבל הבשורה ותחייה נפשו ואת המחויבות והזריזות של המבשר על ה״רוץ״ הזה. נכון? ויש עוד היבט חשוב שמוזכר במקורות שקשור למשפחה. כיבוד הורים. כן, בדיוק. מדגישים את החשיבות המיוחדת לבשר להורים בשורות טובות במיוחד דברים שקשורים לילדים, לנכדים. זה נחשב חלק מהמצווה עצמה לכבד אותם ככה. כן, זה נתפס כדרך ממשית לשמח אותם, לחזק את הקשר. זה חלק מהכבוד שנותנים להם.

אז אם נסכם רגע, יש לנו בעצם ארבעה כיוונים למעשה הזה: המבשר שצריך למהר ולרצות לשמח, המקבל שנפשו מתחייה, כיבוד ההורים שזה מחזק וגם השכר הגדול של המבשר, כמו שלמדנו משרח בת אשר. בדיוק וכל זה עטוף בערכים מאוד מאוד יפים. כמו מה למשל? כמו היכולת לשמוח בשמחה של מישהו אחר, שזה לא תמיד פשוט, אתה יודע, זה מחזק קשרים בין חברים במשפחה.

מן המקור אל החיים

זה יוצר אווירה יותר טובה, יותר חיובית וזה גם סוג של הכרת הטוב כלפי מעלה. הכרת הטוב על זה שיש בכלל בשורות טובות בעולם. כן. ודרך אגב, יש גם את הפן ההלכתי הפרקטי, הברכה. אה, נכון? הברכה שמברכים כששומעים חדשות טובות, הטוב והמיטיב. נכון מאוד. הברכה הזאת היא בעצם ההכרה שהטוב הזה מגיע ממקור עליון. זה סוגר את המעגל. המבשר עושה גמילות חסדים. המקבל מודה לטוב.

אז הפעולה הזאת שנראית אולי קטנה היא בעצם ביטוי לאהבת הבריות, לרצון להרבות טוב. בהחלט. זה מעשה חסד אמיתי שמלמד אותנו כמה חשוב להיות חלק מהשמחות של אחרים באופן פעיל. אז. לסיכום בישור בשורה טובה זה הרבה יותר מסתם עדכון. זה כלי לטפח שמחה, לחזק קשרים, ליצור חיוביות. לגמרי. זה מעשה חסד מהותי. וכל הדיון הזה מעלה לי עוד מחשבה דיברנו על ההשפעה האישית המשפחתית אבל מה לגבי הרמה הרחבה יותר.

למה אתה מתכוון אני תוהה: אם היינו כולנו כחברה כקהילה מתרגלים באופן מודע לחפש בשורות טובות ולשתף אותן יותר לא רק את הדברים הגדולים גם את הקטנים מעניין אתה חושב שזה יכול לשנות משהו ברמה הכללית אולי אולי זה יכול לתרום לחוסן הנפשי הקולקטיבי ליצור אווירה קצת יותר אופטימית אולי אפילו יותר חמה אני לא יודע זאת בהחלט נקודה למחשבה איך הפעולה האישית הזאת יכולה להשפיע על המרקם החברתי כולו?

זאת באמת שאלה טובה. איך הפרקטיקה הזאת יכולה לעצב את ה את האווירה הכללית בהחלט משהו לחשוב עליו?

מקורות שנזכרו בשיעור: ספר דברים · רש״י

השמחה והברכה בהבאת ילדים לעולם

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 41720215

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “השמחה והברכה בהבאת ילדים לעולם”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלום לכולם. אנחנו צוללים היום למקורות ממש מרתקים שהגיעו אלינו. הנושא הוא כזה גם אישי וגם רוחני עמוק. השמחה הזאת על ילדים במסורת היהודית במיוחד מה המשמעות המיוחדת שיש דווקא בהולדת בנות. נכון ויש לנו פה קטעים מטקסט שממש בוא נגיד נוגעים בלב העניין. בדיוק. אז המטרה שלנו היא כזה לנסות לחלץ משם את התובנות הכי משמעותיות – מה שבאמת חשוב. אוקיי, אז בוא נתחיל.

מה שבאמת לדעתי מרתק פה זה איך המקורות האלה מיד לוקחים אותנו לעומק. זה לא רק אתה יודע מצוות פרו ורבו שאנחנו מכירים. זה נכנס לרבדים אחרים. הערך הנצחי של כל נפש, הקשר בין העולם לפריון. וכן הנקודה שלנו היום, המבט המיוחד, אפילו מפתיע קצת על בנות. יש פה עומק? בהחלט. הטקסט פותח חזק עם השמחה האדירה הזאת על הזכות להביא נשמה לעולם. זה מזכיר לי מיד את פרו ורבו, שהחינוך

אומר שזה הבסיס לכל המצוות בעצם ויש את הרעיון היפה הזה של שותפות עם הקב״ה – אתה יודע, רש״י על חוה: ״קניתי איש את השם״ והרמב״ם: שכל מי שמוסיף נפש בישראל זה כאילו בנה עולם זה נותן משקל עצום וזה גם מעבר לזה זה לא רק מצווה אישית המקורות מציגים את זה כתכלית הבריאה ממש: ״לא תוהו בראה, לשבת יצרה״ – העולם נברא כדי שיתיישבו בו דרך פריה ורביה נכון ואז אנחנו מגיעים לנקודה שלנו.

המקורות מביאים דרשה על הפסוק ״הנה נחלת השם בנים, שכר פרי הבטן״ והפירוש הוא שכר פרי הבטן אלו הבנות מה זאת אומרת שכר? הרד״ק

מסביר שזה השכר המיוחד כאילו בונוס שאדם מקבל כבר בעולם הזה על המעשים שלו דווקא הבנות זה מעניין כי לפעמים נראה שהפוקוס הוא יותר על הבנים במסורת לא פתאום פה זווית אחרת לגמרי בדיוק ההדגשה של ערך ייחודי דווקא בבנות וגם יש רמזים במקור על התפקיד של נשים צדקניות בגאולה והבטחה מיוחדת כן. אז איך זה מתחבר? כאילו מה הדוגמה לזה? אה, הדוגמה שמביאים היא פשוט פנטסטית, מלאה אמונה.

כשהיא יולדת את אשר, הבן השמיני שלה היא קוראת לו בשם ואומרת משהו שנשמע קצת מוזר בהתחלה. ״באשרי כי אשרוני בנות״. רגע רגע נולד לה בן. למה היא מדברת על בנות? מה הקשר? זה קצת מתמיה. נכון, זה נשמע פרדוקסלי, אבל הפרשנים כמו החיד״א וגם מדרשי חז״ל א מסבירים שהיא ראתה ברוח הקודש מה?

משהו שהבנות של אשר, הנכדות שלה, בעתיד יהיה להן מעמד ממש מיוחד הן יינשאו לכהנים גדולים למלכים ויביאו המון כבוד ותפארת למשפחה זה מזכיר את מה שרב חסדה אמר פעם שהוא העדיף את הבנות שלו על הבנים בגלל הנישואים שלהם לגדולי הדור אז זה בעצם ההסבר גם לברכה של משה לאשר ״ברוך מבנים אשר״. בדיוק הברכה שלו תבוא דווקא דרך המעלה של הבנות והחתנים. מה שמפתיע פה זה השמחה המיידית שלה.

מן המקור אל החיים

היא לא רק שמחה על הבן שנולד עכשיו, היא רואה קדימה. כן, היא רואה קדימה וחוגגת כבר עכשיו את ההצלחה של הנכדות, דווקא של הבנות. אז השמחה שלה בעצם היא סוג של השקעה בעתיד. היא בוטחת בו וחוגגת אותו מראש. מעניין. וזה מתחבר לי לעוד רעיון שעולה מהמקורות האלה, ההודיה המוקדמת. איך זה קשור להולדת בת? אם נחבר את זה, זה מגיע ישר למידת הביטחון בה׳. המקור

מסביר שמי שבאמת בוטח שה׳ יזמין לבתו חתן טוב, תלמיד חכם, ירא שמיים, אז הוא יכול לשמוח כבר עכשיו? בדיוק הוא יכול וצריך לשמוח ולהודות על זה כבר בלידה כאילו זה כבר קרה. זאת המשמעות העמוקה ב״כי אשרוני בנות״. לאה מבטאת אושר והודיה על העתיד מתוך ביטחון מלא. זה מזכיר את העיקרון הזה של ״נקדמה פניו בתודה״, נכון? להקדים תודה לישועה מתוך אמונה שהיא תבוא. רואים את זה בעוד מקומות.

המקורות מביאים דוגמאות כמו דוד המלך בתהילים שאומר ״יגל לבי בישועתך״ בלשון עבר כאילו זה כבר קרה או אפילו בתפילת מודים בשמונה עשרה מודים על הניסים כאילו התפילות כבר נענו נכון ועוד דוגמה היא שבע ברכות בחתונה חוגגים הם מברכים בשמחה גדולה על הבית שרק עכשיו מתחיל מתוך ביטחון שהוא יצליח והמקור מזכיר גם נטע רבעי כן בשנה הרביעית של העץ מביאים את הפירות הראשונים לירושלים ומודים עליהם ספר החינוך.

אומר שההודיה המוקדמת הזאת היא ממש סגולה להמשך הברכה. זה עיקרון שחוזר. ההודיה שבאה מביטחון ואמונה היא בעצם פותחת את הצינורות לשפע. אז אם נסכם רגע מה כל זה אומר לנו, נראה שהמקורות האלה א לא רק מעמיקים את ההבנה שלנו לגבי השמחה בכל ילד וילדה, אלא ממש מייחסים מקום של כבוד וברכה דווקא לבנות, ובנוסף הם מלמדים אותנו משהו חזק על כוחה של ההודיה המוקדמת.

היכולת הזאת לשמוח ולהודות מתוך ביטחון עוד לפני שרואים את התוצאות וזה מעלה לדעתי שאלה חשובה לקחת הלאה מעבר לפירושים הספציפיים על בנות שדיברנו עליהם איזה עיקרון יסודי על מציאת שמחה על הודיה מתוך ציפייה אמונית לטוב שעדיין לא הגיע מהדהד פה איך התובנה הזאת שהביטחון וההודיה המוקדמת יכולים ממש למשוך ברכה יכולה להשפיע גם על תחומים אחרים בחיים שלנו שאלה טובה בהחלט משהו לחשוב עליו.

מקורות שנזכרו בשיעור: מדרש · הרמב״ם · רש״י · ספר החינוך

השפע שיורד להורים בלידת הילדים

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200180

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “השפע שיורד להורים בלידת הילדים”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

וורט נפלא לומר להורים כאשר הם זוכים לילד או לילדה. מובא ב״כרם שלמה״ דבר נפלא, וכך לשונו: ״אתה דודים לגלות סוד, אשר הוא הרגשתו בתחתונים בבני אדם:

כי כל זמן שמביאים ילד מוכרח הוא שמביא עמו הילד לצורך אביו ולצורך אמו דבר שלא היה להם עד עתה. הוא מביא להם עכשיו תוספת שפע להורים איזה שפע? דבר עושר, כסף, או דבר של חוכמת תורה, או דבר של עבודה – יראת השם, אהבת השם, מידות טובות – כל אחד כפי זכותו. וזה רמזו חז״ל במתק לשונם: בא זכר לעולם – בא כיכרו עמו. זהו שאמרו ״אל תקרא בניך אלא בוניך״. מה רצו לומר בזה?

בנייך הם הבונים אותך ועושים לך בניין. על ידי הבנים אתה נהפך להיות בניין. וזה הדבר הוא מנוסה לכל באי עולם״. וגם לפי זה נוכל להבין פשט חדש במה שחז״ל אומרים: ״ומתלמידי מחבריי יותר מכולם״. חוץ מדרך הפשט יש בזה דבר נפלא. היות שכאשר אדם מלמד תלמידים הוא מביא עוד תלמיד, תלמידים זה כמו בנים ״ושננתם לבניך״ – אלו התלמידים. לכן על ידי תלמידים הוא זוכה יותר מכולם. וזה.

מבאר בחוברת ״ברך בניך״ מה שאומרים בתפילת השל״ה: ״לתכלית שהם ואני כולנו נעסוק בתורתך הקדושה״. הוא שואל: הרי תפילת השל״ה היא תפילת אבות ובנים. למה מזכירים את ״אני״? אלא על ידי שגם הילדים עוסקים בתורה הקדושה – יש ילדים והם עוסקים – גם אני זוכה על ידי זה לשפע ברכה והצלחה אז יש לנו אם ככה שלושה רמזים אל תקרא בנייך.

אלא בוניך״; ״ומתלמידי יותר מכולם״; ובתפילת השל״ה לתכלית שהם ואני כולנו נעסוק בתורתך הקדושה. כמה צריך להודות להשם שזכינו לעוד ילד יהודי?

מקורות שנזכרו בשיעור: לא נמסר מראה מקום מפורש בתמלול.

שלושה זמנים של הודיה בהולדת ילד

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200177

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “שלושה זמנים של הודיה בהולדת ילד”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלושה זמנים של הודיה בהולדת ילד. ההודיה שנולד לאדם בשעה טובה ומוצלחת, בן או בת. בעניין יולדת יש לנו – קבעו לנו חז״ל ג' פעמים להודות לקדוש ברוך הוא. בלידה, כמו שנלמד בעזרת השם; בברכת הגומל; וביום המ״א לזכר וביום הפ״א לנקבה. ונתחיל בעזרת השם אחד אחד נולד לאדם ברוך השם בן.

אומר השולחן ערוך סימן רכ״ג: ילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב וכן היא צריכה לברך ברגע שנולד לאדם בן הוא יכול לברך אפילו אם הוא לא רואה אותו. עצם הלידה זו בשורה טובה ונפלאה; מברכים עליה הטוב והמטיב. ״הטוב״ לו ״והמטיב״ לאשתו. וכתב בתשובות והנהגות ומאוד יש לתמוה שמזלזלים בברכה זו שמפורש בגמרא וראוי להזהיר על כך. אמנם יש לציין שבספר ״ילקוט יוסף״ כתוב: אמרו חכמים אשתו ילדה זכר מברך הטוב והמטיב.

אולם לא נהגו העולם לברך ברכה זו, ומסתפקים במה שאבי הבן מברך שהחיינו בשעת המילה. אז ספרדים שנוהגים לא לברך יש להם על מה שיסמוכו. אחרי הברכה כמובן ראוי להוסיף את המזמור של ההודיה מזמור לתודה. עד מתי הוא מברך? כל זמן שהוא עומד בשמחתו, וכך כתוב בתשובות והנהגות: כל עוד שהוא מבשר לאנשים על לידה ושמח בכך וכתב ״אמת ליעקב״(?) – עד שלושה ימים. כל זה בילדה אשתו זכר, ילדה אשתו בת – בשולחן ערוך לא כתוב שבכלל מברך.

מדוע לא מברכים? כי הרי שאשתו תלד – הוא כבר יודע מזמן. מה נוסף לו עכשיו? כלום. הרי רוב בני אדם היו מחכים לפחות בזמנם, היו מחכים בעיקר שתלד אשתו זכר.

ממילא כשתלד אשתו הוא כבר יודע מה נולד לו, מה נוסף לו עכשיו בשורה שילדה בת אז הוא לא כל כך שמח לכן לא תקנו חז״ל הברכה. היום בימינו ייתכן מאוד שיש הרבה סברה לברך, כי היום בימינו הרבה פעמים אדם כבר יודע מראש שאשתו תלד בת, אז יש הרבה יותר סברה שהוא שמח שברוך השם היא נולדה בשלום והוא לא עצוב בכלל כי יודע מראש שזה בת לכן היום יש הרבה יותר סברה כן לברך בכל אופן, המשנה ברורה

כותב חידוש מאוד גדול.

כותב שכאשר הוא רואה בפעם הראשונה את הילדה הוא יכול לברך שהחיינו, דלא גרע מרואה את חברו לאחר 30 יום. כך כתוב המשנה ברורה. יש הרבה שמאוד פקפקו בזה שיש הבדל עצום בחברו שהוא משתוקק לראותו הוא נהנה בעצם הראייה בנקבה שנודע לו הוא לא שמח בראייה הוא שמח בלידה הוא לא מכיר אותה בכלל אז ממילא לברך על זה לא תקנו חז״ל. אבל אחרי שכתב המשנה ברורה, כל מי שרוצה יכול לסמוך על זה לברך בשעה שהוא רואה אותה.

במיוחד גם שיש בזה מפורסם, שכך מביא הציץ אליעזר חלק יג סימן כ לכן נראה לי דהלכה כפסק המשנה ברורה לברך על לידת בת שהחיינו, ולא שייך לומר בזה ספק ברכות להקל, כמבואר בטור אורח חיים, שיש חילוק בין שאר ברכות לברכת שהחיינו, שיכול לברך ברכת שהחיינו משום שמחת ליבו של אדם יכול לברך אף על פי שלנו – אם הוא שמח, מברך ״שהחיינו

וקיימנו והגיענו לזמן הזה״ שהוא שמח בבת לכן הרוצה לנהוג כמשנה ברורה ולברך במקום שמרגיש שמחה יכול לברך בוא נשים לב: שני הבדלים יש לנו בין זכר לנקבה. בזכר מברכים כששומעים, בנקבה מברכים כשרואים; בזכר מברך הטוב והמטיב, בנקבה מברך שהחיינו.

גם מי שלא מברך לא ראוי להפסיד את ההודיה לקדוש ברוך הוא. כמו שמובא במדרש תמורה, באוצר המדרשים.

כותב ככה: ״עת ללדת״ – כנגד ״הודו להשם כי טוב״; כיוון שנולד האדם, אביו ואמו נותנים הודיה גדולה לקדוש ברוך הוא שיצא מן הגידים לעצמות ומכל האיברים ונכנס והולך בחוליות השדרה מי שרוצה מומלץ מאוד ניתן לקרוא במדרש רבה בפרשת תזריע יש שם בהתחלה מלא מלא חסדי השם שיש בלידה. ומסיים המדרש: ולכך ראוי ליתן להשם הודיה גדולה, שנאמר ״הודו להשם״ – הכניסו בחסדו, בראו בחסדו, הוציאו

בחסדו, ובחסדו העולם נברא, שנאמר ״עולם חסד יבנה״. אז כדאי אולי לקרוא גם את המדרשים בפרשת כי תזריע ונסיים אולי גם את הנושא הראשון בדבריו הנפלאים של היסוד ושורש העבודה. הוא מספר שם בשער א' פרק ה׳ על אדם גדול, שכששמע שנולד בן זכר בעירו היה שמח שמחה גדולה ואמר נולד עבד לבורא יתברך שמו כי מן הסתם יבוא מן הילד שיגדל נחת רוח לבורא יתברך שמו, שרוב עמנו עם קדוש רובם כשרים עובדי השם. ועל

נקבה בעיר גם כן לשמוח, שאף מנקבה יבוא נחת רוח ליוצרנו בורא יתברך שמו שמשבחות לבורא יתברך שמו ברוך השם נקבות מודות הרבה לקדוש ברוך הוא ממילא יבוא הרבה נחת רוח וצריך אדם לשמוח שמזכה אותו בדבר שיש בו הרבה נחת רוח. אולי נוסיף כאן עוד דבר נפלא כמה חשוב להודות לקדוש ברוך הוא – הרי כתוב בפסוק בתהילים ״הנה נחלת השם בנים, שכר פרי הבטן״.

מסביר הרד״ק: ״הנה, אמר דוד, אני רואה כי נחלת השם כלומר הטוב שיתן האל לידידו בעולם הזה הם הבנים והם נחלתו שכר פרי הבטן – רוצה לומר השכר שיתן האל לאדם בעולם הזה שכר מעשיו הטובים הם הבנים זה הדבר הכי נפלא והם נחלתו״. פרי הבטן הוא המשיך שם הלאה

מן המקור אל החיים

מכאן כמה חשוב להודות הקדוש ברוך הוא שנולד ילד – אם על ידי ברכה, אם על ידי הודיה, מזמור לתודה, לקרוא את המדרשים הנאמרים בעניין עד כאן נושא ראשון של הודיה בזמן הלידה. הודיה שנייה זה ברכת הגומל אחד מארבעה שחייבים להודות זה חולה שנתרפא חולה שנתרפא מודה לקדוש ברוך הוא ומברך ״הגומל לחייבים טובות״. מה הדין ביולדת? נחלקו בזה הפוסקים וכמה וכמה סיבות יש אומרים שגם

יולדת בכלל זה, כיוון שהיא בכלל סכנה. לכן אחרי שבעה ימים, שיצאה מכלל סכנה וחזרה לבריאותה, תברך הגומל. ויש אומרים שיולדת לא מברכת.

למה מכמה סיבות א' כיוון שזה דבר טבעי, אינו בכלל חולה שנתרפא; ב' לא שייך לומר ״הגומל לחייבים טובות״, כי הלידה לא באה בגלל חטא – זה לא חטא, אדרבה, זה זכות, זה מצווה לא שייך לומר בזה הגומל לחייבים טובות יש בזה כמה מנהגים ובכלל אישה לא נהגה לברך הגומל סתם ככה בדרך כלל על כל דבר שקורה לה, בדרך כלל הרבה לא נהגו; אבל בלידה יש כאלה שנהגו כן לברך אם באים גברים. מנהגים

יש בזה גם אם היא לא מברכת עדיין יש מנהג נפלא שנוהגים ונקרא את הסיכום בעניין זה שכתוב בספר ״יודו להשם חסדו״ עמוד ק״נ: היוצא לנו מכל זה שהיא יולדת צריכה לברך ולהודות להשם שגמלה כל טוב. ובאיזה אופן תברך את השם – יש בזה שינוי מנהגים והיינו יש נוהגות להודות להשם שתברך ברכת הגומל; ולעומת זאת יש הרבה שנהגו דווקא שלא לברך ברכת הגומל מפני צניעות וכדומה, ובמקום ברכת

הגומל נוהגות לשמוע ״ברכו״ ולענות עם הציבור ״ברוך השם המבורך לעולם ועד״, ומכוונות להודות להשם שגמל לה כל טוב, כמו שכתוב ״הודו לו ברכו שמו״ – אפשר להודות על ידי שמברכים את השם. ושמיעת ה״ברכו״ היא או על ידי שיקראו למניין תפילת ערבית לבית היולדת ותענה על ״ברכו״, ואחרי התפילה נהגו לחלק קצת מיני עוגיות וכדומה וכוסות משקה, וזו כמו סעודת הודיה, ואז אומרת מזמור לתודה זה אפשרות אחת?

או שבפעם הראשונה שיוצאת לרשות הרבים הולכת תחילה לבית הכנסת ושומעת ברכו ועונה עם הציבור ״ברוך השם המבורך לעולם ועד״, ולא נפקא מינה אם בתפילת שחרית או ערבית או בשעת קריאת התורה; העיקר בזה שבעניית ״ברוך השם המבורך״ תכוון להודות להשם. עם כל זה אם באפשרותה יותר טוב שיעלה בעלה לתורה ויאמר ״ברכו״, והוא מכוון בזה להודות להשם בשביל אשתו והיא תענה אמן על ברכתו. ואנחנו בעזרת השם יתברך

עוברים להודיה שלישית שתיקנה התורה לאחר לידת בן ובת. כתוב בתורה ריש פרשת כי תזריע שלאחר 40 יום לזכר ואחר 80 יום לנקבה, לנקבה דהיינו ביום ה-41 לזכר וביום ה-81 לנקבה אז מביאה האישה והבעל חייב בקורבנותיה אז הבעל מביא במקומה, הוא דואג להביא עולה וחטאת כך אומרת התורה.

מן המקור אל החיים

בעזרת השם – מה הטעם של קורבן עולה ושל קורבן חטאת? כתבו האחרונים, מובא בביאור הלכה – האריכו בזה בשיעור של קורבן יולדת שראוי לעשות היום זכר לזה. ומה הזכר? שהבעל יעלה לתורה ביום ה-41 לזכר, ביום ה-81 נקבה יעלה התורה, יגיד, ברכו את השם, יכוון להדות להשם ובזה הוא יעשה זכר לקורבן שהיה בזמן בזמן שבית המקדש היה קיים. עוד כתבו שראוי לקיים ״ונשלמה פרים שפתינו״:.

לקרוא את הפרשה הזאת של פרשת כי תזריע, לקרוא את כל הפרשה של הקורבן ויש לזה גם מאוד מעניין רמז נפלא בתורה שראו לקרוא את הפרשה כל מי שיביט בפרשה יראה דבר פלא כתוב שמה ככה התורה כותבת ״אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים... ואם נקבה תלד וטמאה שבועיים... ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה... והקריבו לפני השם... זאת תורת היולדת לזכר או לנקבה. ואם לא תמצא

ידה די שה ולקחה שתי תורים...״. ״ואם לא תמצא ידה״ כתוב אחרי – איך זה יכול להיות? איך כתוב ״זאת תורת היולדת״ לפני שגמרה? אומרים דבר נפלא כתוב בחז״ל ״זאת תורת״ – שמי שקורא בתורה כאילו הקריב. ממילא, היות וקיימא לן ״ונשלמה פרים שפתינו״ – לא כתוב ״ונשלמה כבשים״, אלא פרים.

כי כאשר קוראים בתורה אפשר תמיד להקריב פרים – תקרא פר, הקרבת פר. כשקוראים, כולם עשירים. ממילא, ״זאת תורת״ – כאשר אתה קורא, עד כאן מספיק לך, לא צריך לקרוא ״ואם לא תמצא ידה״, כי הרי כולם עשירים לגבי ״זאת תורת היולדת״. מאוד נפלא, ורמז בתורה נפלא שראוי לקרוא בתורה את הפרשה הזאת כמו שאמרנו גם ראוי לעלות בבית הכנסת לתורה ואנחנו נעבור קצת – אולי אני אקרא

לפני כן את התורה תמימה(?) על מסכת סנהדרין דף צ״ד עמוד ב׳ – זה מאוד יפה: ״ומזה נראה מה שנוהגים שמי שילדה לו אשתו, כשעומדת מחוליה הייתה הולכת לבית הכנסת ואז בעלה קורא בתורה, לפי שהאישה צריכה להודות על הנס שילדה בשלום, והמנהג להודות בשעה שקורה בתורה לפרסום ממילתא וגם שאומר ״ברכו את השם המבורך״ – כי ברכה והודאה חדא נינהו. ויש המנהג שאומר מזמור לתודה, דכתיב

״הודו לו ברכו שמו״. ולפי שאין האישה קוראה בתורה לכך בעלה מודה תחתיה, ולפי זה צריך הבעל להתכוון כשאומר ״ברכו את השם המבורך״ שנותן ברכה והודיה להשם בשביל אשתו – דברכת הודאה, אם בירך אחר בשביל אשתו יצא, וכל שכן בעל ואישה דכגופו דמי – וכיוון שהאישה שמעה ממנו, פטורה האישה מלהודות.״ כך הוא

אומר ונסיים בדבר נפלא. מדוע מקריבים כאשר יש לידה קורבן עולה וקורבן חטאת קורבן חטאת – עיין ברש״י, שמביא שאולי נשבעה שלא תלד. מדוע מביאה קורבן עולה? נחלקו בזה הראשונים רבנו בחיי והריקאנטי אומרים שגם זה לכפר על חטא? אלא שחטאת מכפרת על חטא שבמעשה ועולה מכפרת על חטא שבמחשבה. איזה חטא? יש אומרים חטא חוה יש אומרים שנשבעה כך.

מן המקור אל החיים

כותב האבן עזרא: ״לעולה – שמא עלתה מחשבה ברוחה; ולחטאת – שמא בפיה״. אבל יש לנו עוד פירוש נפלא מאוד שמופיע גם באברבנאל וגם בחינוך הם כותבים שזה קורבן תודה והודיה להשם שילדה בשלום. אבל למה מביאה עולה ולא קורבן תודה? כך שואל שם החינוך על המקום וגם רבנו בחיי שואל את זה: אם כן, תביא תודה; ולמה מביאה עולה? ועוד, קורבן תודה זה קורבן רשות. מדוע כאן זה קורבן חובה הרב נבנצל בספרו ״שיחות לספר ויקרא״

כותב שנראה לו מאוד שגם המדרש למד שזה קורבן תודה הוא מביא ראיה תפתח מדרש ויקרא רבה פרשת תזריע, תראה שיש שם במדרש מלא מלא דברים נפלאים על הודיה להשם על חסדיו שיש בלידה. אז נראה שגם המדרש למד שזה הודיה. ואם כן, למה לא מקריבים קורבן תודה אז מצאנו בזה בעזרת השם יתברך ארבעה פירושים נפלאים פירוש א' מופיע שם בספר של הרב נבנצל, ״שיחות לספר ויקרא״.

אומר דבר נפלא קורבן תודה צריך להביא בעוד הרגש מלא, בעוד הרגש מתלהב, כמו שרואים שלכתחילה צריך לברך ברכת הגומל תוך שלושה ימים.

למה? כי לאט לאט דועך; אדם קרה לו נס, ומתלהב, ולאחר מכן דועך. והיולדת מחוסרת כפרה, אסור לה להיכנס לבית המקדש 40 יום; ממילא כבר הרגש דעך, קורבן תודה לא שייך אצלה לכן אמרה התורה שתביא קורבן אחר עוד תירוץ מביא שם: אישה לא ראוי שתביא קורבן תודה, שיש בו הרבה לחמים וזה פרסום, ואישה ״כל כבודה בת מלך פנימה״. לכן גם יש כאלה שפטרו אותה מהגומל, כך גם מקורבן תודה. אז מה? לא

להודות לקדוש ברוך הוא על הילד? תיקנה התורה קורבן אחר שהיא חוזרת לבריאותה ושלמותה וכבר הכל בסדר והיא מודה לקדוש ברוך הוא בקורבן עולה. טעם שלישי:

למה נשאר קורבן תודה כי כל קורבן תודה זה להודות גם על החטאים על החטא שחטאתי, שבגללו הגעתי לצרה – וזה סוד החמץ שמביאים; כל אדם נכנס לצרה מחמת עוונותיו, אבל היא הרי עשתה לשם שמיים, ממילא היא לא צריכה קורבן תודה. טעם רביעי: לידה זה דרך העולם, לכן היא חושבת שלא צריכה להביא רצתה התורה לעורר נפשה להתבונן בחסד.

השם. לכן קבעה התורה קורבן עולה. אז זכינו בעזרת השם בשיעור זה ללמוד על שלוש פעמים שנתנה לנו שנתנו לנו התורה וחז״ל אפשרות להודות על הילד ונסכם בקצרה מה שלמדנו פעם ראשונה כשנולד הילד – מברכים בזכר הטוב והמטיב, ושהחיינו בבת, ומי שלא מברך אז גם יאמר מזמור לתודה ובפרט שכתוב בחינוך –

מן המקור אל החיים

למה התורה ציוותה בקורבן התורה ציוותה נטע רבעי: הפירות היוצאים בשנה הרביעית לנטיעתו הם קודש. מה עושים איתם? מעלים לירושלים, קודש הילולים להשם אז? אומר החינוך משורשי המצווה שרצה האל להיות האדם מתעורר להלל לשם ברוך הוא בתחילת מבחר פירות אילנותיו כדי שינוח עליו נועם השם וברכתו ויתברכו פירותיו כי האל הטוב חפץ בטוב בריותיו״.

אז ממילא אם אדם רוצה שהילד יצליח ראוי להודות מיד שנולד הילד. זו ההודיה הראשונה. הודיה שנייה כאשר ברוך השם האישה בריאה אחרי שבעה ימים מברך את הגומל. ואם היא נוהגת שלא מברכת את הגומל אז או שמביאים מניין הביתה והיא אומרת והיא שומעת ״ברכו את השם המבורך״, או שהולכת לבית הכנסת ושומעת שם ״ברכו״ ועונה ״ברוך השם המבורך לעולם ועד״ – ״הודו לו ברכו שמו״.

ועוד יותר טוב – שהבעל יעלה לתורה, והוא יגיד ״ברכו את השם המבורך״ והיא תענה ״ברוך השם המבורך״ – זה עוד יותר נפלא. הודיה שלישית שיש לנו אחרי 40 יום לזכר ו-80 יום לנקבה ביום ה-41 – אז תיקנו חכמים שהבעל יעלה לתורה זכר לקורבן, וגם לקרוא את הפרשה של העולה והחטאת שמביאים, בפרשת תזריע. ואמרנו שהרבה ראשונים, החינוך והאברבנאל, למדו שזו הודיה לקדוש ברוך

הוא הקורבן עולה קורבן תודה לא מביאים, אבל קורבן עולה מביאים. יהי רצון שנזכה שהילד שנולד יהיה בעזרת השם יעשה הרבה נחת רוח לבורא ונזכה הרבה עוד ועוד ועוד להודות עליו אם נתחיל את החיים בהודיה בעזרת השם נזכה ויתקיים בנו הפסוק שכתוב בתהילים צ׳, י״ד: ״ונרננה ונשמחה בכל ימינו״.

אומר המצודת דוד: ״כי מאחר שנודה לך הרי תשוב להטיב לנו בעבור רוב ההודיות וההלל, ונחזור להודות שוב, וכן ילך וחוזר חלילה כל הימים״. שנזכה כולנו ונרננה ונשמחה כל ימינו.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר ויקרא · ספר דברים · תהילים · המשנה · התלמוד הבבלי · מדרש · רש״י · שולחן ערוך · יסוד ושורש העבודה
דלהולדת הבת — שמחתן ומעלתן של בנות ישראל
✡
פרק ד

להולדת הבת — שמחתן ומעלתן של בנות ישראל

📖 בפרק זה:

שמחה זו מזמינה אותנו לעצור, להתבונן בחסדי השם, ולתת להודיה קול ברור בתוך המאורע.

דבר תורה לסעודה להולדת בת

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200181

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “לסעודה להולדת בת”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

דבר תורה של הודיה. לעשות סעודת הודיה להולדת הבת אין זה מנהג גרידא; יש לכך מקור גדול מש״ס ופוסקים. תוספות במסכת בבא קמא מסביר את מה שהיו הולכים לאכול בסעודת ״ישוע הבן״. מה הפירוש? אומר תוספות שהיו עושים סעודת הודיה שהוולד נושע ונמלט ממעי אמו. הוולד היה כביכול מבית האסורים. ארבעה חייבים להודות. אחד מהם זה היוצא מבית האסורים.

הוולד היה בבית האסורים וברוך השם יצא בשלום ועבר דברים לא פשוטים מה שעובר עד שיוצא התינוק. ועל כך עשו סעודת הודיה. וזה המנהג של שלום זכר. אומרים הפוסקים, אם כך ראוי גם לעשות להולדת הבת, שנולדה בת ברוך השם בשלום ועברה את הכל. הרי ״נפלאים מעשיך״. אם אדם מתבונן כמה זה פלאות ופלאים יש שמה הרי דברים נפלאים. ועל כך ראוי לעשות סעודת הודיה.

וכבר כתב הרא״ש מה שאומרים בברית מילה בסוף הברית ״הודו להשם כי טוב כי לעולם חסדו״ – מה ״הודו להשם״? מדוע אומרים בסוף הברית? כי מודים להשם כאחד מהארבעה שיצא מבית האסורים שכולנו היינו בבית האסורים וברוך השם יצאנו בשלום אם כך זהו מקור ראשון ונפלא לעשות סעודת הודיה בהולדת הבת אמר לי יהודי יקר שיש מקור מהשולחן ערוך שכל חיינו עליי אדמות אנחנו צריכים להודות על שנולדנו בשלום. בסימן ו׳

אומר השולחן ערוך, מה הוא שמברכים בברכת ״אשר יצר״: אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך אפילו שעה אחת״? וכי אדם לא יכול לסגור את הפה שעה אחת? יכול יופי לסגור! ומהו שם אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת אם יסתם אחד מהם?

מפרש השולחן ערוך פירוש מעניין מאוד שכאשר הוולד יוצא ממעי אמו מתרחשת באותו רגע פעולה מדהימה התינוק שהוא תינוק כל הנשימה הכל מגיע מהטבור דרך הטבור. כשהוא יוצא מתרחש באותו רגע דבר נפלא הטבור מפסיק לעבוד וכל מערך הנשימה מתחילה לעבוד ולכן התינוק בוכה כי באותו רגע כל הריעות שלו מתמלאים באוויר והוא מתחיל לנשום בכוחות עצמו ואחרי זה פלא מופלא! מי אמר

למכונה? מי מגלה לה איך הופכים את הכל וכל הצורה משתנה במקום לנשום דרך הטבור פתאום הכל מתרחש דרך האף והפה וכל הריעות מתחילות לעבוד.

כיצד יודע התינוק לעשות הכל הרי איזה פלא מופלא וזהו ״מפליא לעשות״, וזהו ״אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת״ – כי אם לא היה נפתח באותו רגע והיה מתחיל לנשום דרך האף היה מת מיד.

נמצא אם כך שכל חיינו עליי אדמות אנחנו מודים כל יום ויום על אותו רגע של לידה שנולדנו בשלום. על אחת כמה וכמה שכאשר נולד ראוי מאוד מאוד להודות לבורא עולם שיצא בשלום, נולד בשלום והתרחש הפלא המופלא – בן רגע התחלף הכל והוא נושם בכוחות עצמו. עוד ראוי להוסיף דבר נפלא. המלבי״ם, מדהים מאוד, בתהילים פרק ח׳ על הפסוק ״מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען צורריך להשבית אויב ומתנקם״ – מסביר שם המלבי״ם פירוש נפלא.

כאשר האדם מסתכל על הפה של התינוק, על אופן האכילה שלו, נתבונן ונראה. הרי עד היום כולם מנסים לחקות את חלב האם. כל סוגי המטרנה מנסים לחקות ואף אחד לא הצליח ליצור. חלב מוצלח כל כך כמו חלב האם. אי אפשר לחקות את היופי שברא בורא עולם, למרות שהוא לא חיקה אף אחד, וכולנו מנסים לחקות את מה שהוא ברא, אף אחד אינו מצליח.

מעשה שמאיר את הרעיון

ולא רק זה, במטרנה יש מטרנה לגיל כזה, לגיל כזה, לגיל כזה ואצל האמא היקרה הכל משתנה כל פעם ופעם ולא עוד. אצל הילד צריכים כל פעם להחליף את המוצץ, את הפטמה: פטמה לגיל קטן, לגיל שלוש, שלושה חודשים, חמישה חודשים כל פעם מחליפים ואצל האמא הכל מתחלף, הפטמה מתחלפת, הכל לבד.

אומר המלבי״ם: זה פירוש הפסוק ״מפי עוללים ויונקים״ – שנתבונן בזה זה ישביט לנו את כל האויב המתנקם שרוצה לערער בליבנו את האמונה. היא תתבונן ותראה מי ברא כזה חלב נפלא שאי אפשר לחקות אותו. כמה הוא מוצלח. הכי טוב שיכול להיות. הוא מותאם לכל גיל. ומתחלף לכל מקום. עם הפטמה הכי טובה לכל רגע: לא רחבה מדי, לא חונק, לא צר מדי, לא מוצץ מדי, הכל בדיוק מתאים. כשאדם רואה את זה זה משבית את כל האויב ומתנקם.

ועל כך אנחנו עושים סעודת הודיה, סעודת ״שיחו בכל נפלאותיו״ להתבונן ולראות חסדי השם. וראוי בשביל סעודת הודיה כזאת אפילו לצאת מדברי תורה, כמו שמובא בספרו של הרב פינקוס. הוא שואל: מדוע עשה השם שכל אברך יקר שלומד תורה בהתמדה יצטרך מדי פעם לצאת לשירותים? מדוע שלא יוכל ללמוד ברצף שש שעות רצופות?

מסביר שההתבוננות בחסדי הבורא מעוררת את האדם מאוד מאוד ליראת שמיים ולפעמים גם באמצע הלימוד צריכים התעוררות מיוחדת לכן הולכים לשירותים להתבונן להיזכר לראות ״ומפליא לעשות״. ואנו, כשנולד ילד, נעשה סעודת הודיה ונתבונן בחסדי הבורא בפלאים שיש ונתמלא יראת ואהבת השם לראות מי הוא רופא כל בשר ומפליא לעשות.

מקורות שנזכרו בשיעור: ספר דברים · תהילים · תוספות · שולחן ערוך

ההודיה והשמחה בהולדת בת

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200182

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “ההודיה והשמחה בהולדת בת”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

נושא השיעור ההודיה הגדולה בהולדת בת נתחיל עם דבריו הנפלאים של הפלא יועץ, ערך ״בת״, וכך הוא כותב: ״ראיתי מנהג רע באיזה מקומות, האיש כי יוולד לו בת מרבים העם לעשות צחוק ולצנות, עד שמי שנולדה לו בת אינו מוצא מקום להחבא מגודל הרדיפה שרודפים אחריו בדברי צחוק ולצנות. אומר הפלא יועץ ורע עלי המעשה. קורא אני עליהם ׳לועג לרש חרף עושהו׳, כי אין נפלאות תמים דעים שהוא הנותן הבנים למי שירצה והבנות למי שירצה,

מעשה שמאיר את הרעיון

נמצא שהמלעיג על לידת הבנות – אך נגד השם דברו, מלבד איסור הליצנות כי רב״. אנו רוצים בעזרת השם לראות איך בורא עולם תמיד נותן דברים טובים וגם בלידת בת יש הרבה הרבה על מה להודות ויש גם דברים מסוימים שיש על מה להודות עוד הרבה יותר מאשר בלידת בן ונתחיל בעזרת השם במעשה שהיה עמי יום אחד תרמתי דם אני שוכב על המיטה תורם דם שואל אותי המתרים שעדיין לא זכה לשמור תורה ומצוות.

מדוע ביהדות כהונה ולביאה הייחוס הולך אחרי האבא ואילו האם אדם יהודי או גוי זה הולך לפי האם? כמו שלומדים מהתורה בפרשת ואתחנן: ״בתך לא תתן לבנו... כי יסיר את בנך מאחרי״ – מכאן שבת יהודי שנישאה לגוי, הבן נקרא יהודי, ועל זה נאמר ״יסיר את בנך מאחרי״. הוא שואל אותי אם הייחוס הולך אחרי האבא כמו שרואים בכהונה ולוויה, אז

מדוע לגבי היהדות זה לא הולך אחרי האבא שאלה נפלאה, ממש יפה השאלה, וננסה בעזרת השם לענות עליה על פי גמרא מסכת ברכות דף יז עמוד א'? אומרת הגמרא, גדולה ההבטחה שהבטיח הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים, שנאמר ״נשים שאננות קומנה שמענה קולי, בנות בוטחות האזנה אמרתי״. אז הגמרא אומרת שגדולה ההבטחה שהבטיח הקדוש ברוך הוא לנשים: נשים הן שאננות, בנות בוטחות.

במה כוח הנשים גדול? נראה ביאור הדברים על פי מה שביאר הרב הירש זכר צדיק לברכה את ברכת שעשני כרצונו? ברכות השחר הם ברכות ההודיה. זה לא ברכות דיין האמת. שהאישה אומרת שעשני כרצונו היא באה להודות להשם. מה היא מודה להשם בברכת שעשה כרצונו? מבאר הרב הירש: היא מודה להשם על היותה קרובה לתכלית.

יותר מן האנשים שעשני כרצונו שעשני קרובה לרצונו יותר מאשר הגבר נסביר את הדברים בעזרת השם יתברך מה תפקידנו בעולם לאן אנו צריכים להגיע ומבאר החובת הלבבות שער אהבת השם נקרא את המילים שלו מילים נפלאות ״ראוי לך אחרי שתבין ותדע כי כל מה שקדם לנו זכרו בספר הזה מחובות הלבבות״ – כל תשעת השערים לפני כן, כל המידות, כל חובות הנפשות – ״כולם הם מעלות ומדרגות אל שער אהבת השם״.

״וגם ראוי לך לדעת כי כל חובה וכל מידה טובה, מושכלת או כתובה ומקובלת – כולם הם תכונות ומעלות שעולים בהם אל אהבת השם.

אהבת השם תכלית וסוף אין מדרגה למעלה ממנה ולא אחריה״. ומפני זה כתב משה רבנו בתורה מיד אחרי שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד ואהבת את השם אלוקיך. זה התכלית של כל התורה כולה.

וזרז עליו והשנה אותו במשנה תורה הרבה, כמו שנאמר ״לאהבה את השם אלוקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו״. ומה הוא ״לדבקה בו״? אהבה שלמה מבואר מהחובת הלבבות שתכלית כל המצוות הוא להגיע לאהבת השם והנה נתבונן במציאות בעולם הזה נראה שאישה יכולה בקלות אם יכוונו אותה לכך להגיע לאהבת השם עצומה שאין כדוגמתה הרבה הרבה יותר מאשר גבר אם רק יכוונו אותה ישתפך ליבה באהבת השם.

בשירה להשם בהודיה להשם ללא גבול ברגש עצום בשמחה אדירה לבורא עולם ו״קול תודה״ יוכיח אפשר לראות שב״קול תודה״ יש פי 10 כמעט מאזינות נשים מאשר גברים.

הגברים לא כל כך מתחברים. כמה גברים אני רואה קונים פנקסי הודיה? מעט מאוד. כמה גברים תראה מקדישים הודיות? מעט מאוד. הלב שלהם מאוד חלש. המוח חזק אבל הלב לא כל כך חזק. והרי גם כל התורה כולם מטרתה להגיע לאהבת השם. כמו שאומר רש״י על הפסוק ״והיו הדברים האלה״: ״שמתוך כך אתה מכיר את הקב״ה ומידבק בדרכיו״ – על ידי התורה מגיעים לאהבת השם.

נמצא שכל התורה כולה זה רק בשביל להגיע לאהבת השם. נמצא אם ככה שהאישה מצווה בעיקרה בלא תעשה, משום שעיקר תפקידה לשמור על עצמה לא להתקלקל לא להרוס את הלב הנפלא שהיא קיבלה מבורא עולם. האיש לעומת זאת צריך הרבה מאוד מאוד מאמץ להגיע לאהבת השם. בשביל זה הוא קיבל תרי״ג מצוות וכולי ואולי יזכה להגיע לאהבת השם. נספר סיפור, דוגמה לאישה מלאה אהבת השם.

מעשה שמאיר את הרעיון

מסופר על רבי יוסף חיים זוננפלד שהיה הולך מדי יום שישי לבקר את כל המסכנים שהיו בעיר. יום אחד בסוף הסיור שלו הוא מגיע לאישה אלמנה והוא מבקר אותה, שואל בשלומה ורוצה להיפרד. היא אומרת לו רבי תברך אותי. הוא מברך אותה ״יהי רצון לפני רופא כל בשר שלא תסבלי חלילה שום צער ומכאוב״. ״רבי, רבי,״ היא קוראת לו, ״ברכני באריכות ימים ושנים!״ היא רואה שהרבי מאוד מתפלא, מבינה

למה היא עושה כזאת ברכה היא הייתה חולה מאוד, סובלת הרבה ייסורים הייתה בקושי נקייה והכל אומרת לו: ״רבי יקר, פעם ביום באה לפה אישה דואגת לי מנקה אותי מביאה לי כוס מים ואני ואני זוכה לברך את השם זוכה להודות לו? האם לא כדאי לי אריכות ימים ושנים, כדי שאוכל לומר עוד ברכה לבורא עולם, עוד הללויה, עוד אמן? ברכני, רבי!

מן המקור אל החיים

למה לי להיבטל מלברך את אבינו שבשמיים?״ התרגשות גדולה אפפה את רבי יוסף חיים; ניכר עליו שדבריה הנוקבים יורדים אל תוך חדרי ליבו וכשיצא משם אמר רבי יוסף חיים: ״ריבונו של עולם, הבט משמיים וראה כמה צודקת זו, כמה מוקירה כל רגע ורגע בעולמך, כמה מוקירה כל ברכה, כל אמן – תן לה אריכות ימים ושנים טובות, כדי שתזכה להלל ולברך עוד זמן רב״. כך יצא משם רבי יוסף חיים זוננפלד ואמר: ״לכו נרננה להשם, נריעה לצור ישענו״.

לפי זה בואו נבין נפלא. למה היהדות נקבעת לפי האמא ולא לפי האבא? מבואר בספרים דבר נפלא. האבא נותן לילד את המוח, את כוח הלימוד. האמא נותנת לילד את הרגש, את אהבת השם, את השמחה בקיום המצוות. כל אחד ואחד נותן לילד את הכוח החזק שבו. והיות שעיקר היהדות זה הלב – ״רחמנא ליבא בעי״. יש לזה רמז נפלא. יש לנו תפילין של יד כנגד הלב, תפילין של ראש כנגד המוח.

על פי ההלכה מותר להניח תפילין של יד בלי תפילין של ראש. אבל אסור להניח תפילין של ראש בלי תפילין של יד. מדוע? כי לב בלי מוח שווה הרבה מאוד. לב מלא אהבת השם, גם בלי מוח, שווה הרבה; אבל מוח בלי לב לא שווה. אסור להניח תפילין של ראש בלי של יד. לכן היהדות נקבעת לפי האמא, כי האמא מביאה את עיקר היהדות את הלב. אמנם בכהן ולוי, שזה מעשים שעושים הגברים, זה נקבע לפי האב.

אמנם בנים שיגיעו לאהבת השם הם יזכו לדרגה הרבה יותר גבוהה אבל אם ישאלו כל אחד מה הוא רוצה, בן כמו עשו או בן כמו יעקב – מה הוא יגיד? יעקב. שאלתי: למה? כדאי לך בן כמו עשו, כי אם תצליח לחנך אותו יהיה לך שכר גדול – ״לפום צערא אגרא״! אלא ״טוב אחד בנחת מאה בצער״.

אומר לך: תשמע, טובה ציפור אחת ביד משתיים על העץ. מאיפה אני יודע אם אני אצליח לא אצליח לא פשוט; עדיף בן כמו יעקב, ככה בטוח בעזרת השם יהיה לי בן צדיק כך ממש – כשנולד לאדם בת או בן לכאורה אדם יש לו הרבה מאוד לשמוח שהוא זכה לבת: בת זה בחינת יעקב – בקלות, ״נשים שאננות״, היא יכולה להגיע למלוא אהבת השם, מלאה שמחה ואהבה

לבורא עולם. לא נשאר לנו אלא לברך את אבי הבת שיזכה בעזרת השם לגדלה לאהבת השם שמחה והודיה ותזכה גם לחנך בעזרת השם את כל בניה ובנותיה שגם הם ילכו בדרך הישר להיות מלאים יראת שמיים אהבת השם ומידות טובות.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר דברים · התלמוד הבבלי

זבד הבת

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200183

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “זבד הבת”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

מעשה שמאיר את הרעיון

המנהג אצל ספרדים כשנולדת בת עושים שם סעודת הודיה. איך קוראים לה? זבד הבת. אולי אתה יודע מה הקשר? מה הקשר? למה דווקא זבד הבת? היום ראיתי פירוש שבחיים עוד לא ראיתי כזה – פירוש חדש. למה כשנולדת בת קוראים לסעודת ההודיה זבד הבת. המילה ״זבד״ מופיעה פעם אחת ויחידה – כאשר נולד ללאה הבן השישי ליעקב,

אומר לאה: ״זבדני אלוקים אותי זבד טוב, הפעם יזבלני אישי... ותקרא את שמו זבולון״. טוב, מה זה קשור? ראיתי היום פירוש – מאוד נהניתי ממנו ללאה נולדה בת, איך קוראים לה? דינה. איפה היא הודתה לקדוש ברוך הוא על זה? כלום, לא מובאת מילה אחת. ״ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה״ – לא כתוב כלום. רש״י

אומר: שדנה דין בעצמה. איפה היא הודתה על הקדוש ברוך הוא דין עשתה, זה בסדר גמור, אבל איפה הודתה לקדוש ברוך הוא לאה תפסה פלך הודיה, אצלה אין דבר בלי להודות; על כל הילדים הודתה לקדוש ברוך הוא ״נתן אלוקים שכרי״ – כל לאה, כל מהותה זה להודות ולהודות זה המהות שלה מודה לקדוש ברוך הוא מה, לבת לא מודים חס ושלום?! תשמע איזה דבר נפלא האבן עזרא מגלה לנו סוד נפלא.

תראה: תמיד כתוב ״ותהר עוד ותלד בן״ – ככה כתוב בכל אחד ואחד. ואילו כאן לא כתוב ״ותהר עוד ותלד בת״; כתוב ״ואחר ילדה בת״ – איפה ההריון? לא כתוב. למה? אומר האבן עזרא

אומר האבן עזרא: ״ואחר ילדה בת – יש אומרים שעם זבולון הייתה בבטן אחת״. לא היה עוד הריון זה היה ביחד עם זבולון, הבן השישי; ביחד עם זבולון באותו הריון הייתה גם בת, וקראו לה דינה. אחרי שילדה את זבולון, אחר כך ילדה בת – דינה. על פי זה תבין

במה היא הודתה. היא אמרה ״זבדני... זבד טוב״ – היא רצתה להודות לקדוש ברוך הוא גם על זבולון וגם על דינה ביחד. מה זה זב״ד? ראשי תיבות: ז׳בולון ד׳ינה. כשהיא אמרה ״זבד טוב״ היא הודתה לקדוש ברוך הוא גם על זבולון וגם על דינה שזה טוב, זו מתנה טובה: הקדוש ברוך הוא נתן לי זבולון ודינה ביחד, נתן לי שתי מתנות ביחד זה טוב?

נמצא שלאה הודתה לקדוש ברוך הוא על דינה – בזבולון, כשאמרה ״זבד״ הודתה לקדוש ברוך הוא גם על זבולון וגם על דינה. לכן נהגו הספרדים שכשנולדת להם בת הם עושים סעודת הודיה וקוראים לה ״זבד הבת״ – כי כך הודתה לאה לקדוש ברוך הוא על הבת שלה, באמירת ״זבד״. זה הסוד, למה נקרא שמה ״זבד הבת״.

מקורות שנזכרו בשיעור: רש״י

כי אשרוני בנות

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200185

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “כי אשרוני בנות”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלום לכל המאזינים. היום בעזרת השם יתברך נרצה לומר שני חידושים נפלאים ומשמחים שנבקש מכל אחד שאת החידושים האלה ייחקק טוב טוב בליבו,

וכל פעם שהוא פוגש יהודי יקר שנולדה לו בת בשעה טובה ומוצלחת יאמר לו אותם, כדי לחזק כל יהודי ויהודי לדעת להודות לקדוש ברוך הוא מכל הלב כאשר הוא זוכה והקדוש ברוך הוא נתן לו מתנה נפלאה בת יקרה לאה אמנו תפסה פלך הודיה; האומנות שלה הייתה הודיה לבורא עולם אז בואו נלמד מלאה אמנו איך מודים לקדוש ברוך הוא כשנולדות בנות. מנהג עדות המזרח כאשר נולדת בת לעשות סעודת הודיה נקראת זבד הבת.

למה קוראים לסעודה זו ״זבד הבת״? מהו הלשון הזה? המילה לקוחה מפרשת ויצא, שכתוב בתורה כאשר נולד הבן השישי ליעקב ״ותאמר לאה זבדני אלוקים אותי זבד טוב...״ ותקרא שמו זבולון המילה ״זבד״ היא מילה חד פעמית בתנך היא לא מופיעה בשום מקום בתנך והמפרשים חיפשו הרבה פירושים מה פירוש זבד? רש״י מביא את התרגום, שאומר ״חולק טב״ – חלק טוב. וצריך עיון:

מדוע לאה אמנו בחרה כזאת מילה שאין לה אח ורע מה זה בדיוק זבד – שתגיד חלק טוב! הפסוק הבא אומר ״ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה כל מי שמתבונן רואה שהפסוק הזה אינו מתאים לכל הסדרה תמיד כתוב ״ותהר ותלד״ לפני כל ילד וילד ואילו כאן מה כתוב ״ואחר ילדה בת״ – למה לא כתוב ״ותהר עוד ותלד בת״? ושאלה שלישית: לאה אמנו, הסמל של ההודיה בישראל –

וכי לא מודה לקדוש ברוך הוא שבת נולדת? איפה היא נותנת הודיה לקדוש ברוך הוא שנולדה דינה שדנה דין לעצמה וכולי וכולי אבל איפה היא מודה לקדוש ברוך הוא שנולדת בת? שמעו ביאור נפלא – ״שפתיים ישק״ – ״הודו להשם כי טוב״. אומר האבן עזרא על המקום: ואחר ילדה בת דע לך זבולון ודינה היו תאומים ביחד הם היו לכן לא כתוב ״ותהר עוד״, כי זה לא עוד הריון. זה היה ביחד.

מיד אחרי שילדה לאה את זבולון, היא ילדה גם את דינה. כי זה היה בהריון אחד. הם היו תאומים. כשלאה אמנו ראתה דבר נפלא נתן לה בורא עולם, היא אמרה זב״ד. מה זה זב״ד? ראשי תיבות: ז׳בולון ד׳ינה. ״זבד טוב״ – זבולון ודינה, דבר נפלא מבורא עולם נמצא.

שלאה אמנו הודתה על דינה במילה ״זבד טוב״ – שם הודתה לקדוש ברוך הוא: ״זבדני אלוקים אותי זבד טוב״. לכן נהגו הספרדים כאשר עושים סעודת הודיה להודות לקדוש ברוך הוא על הבת הנפלאה איך הם קוראים לזה ״זבד הבת״, בלשון שבה הודתה לאה אמנו על בתה שנולדה לה. אשרינו מה טוב חלקנו! ונעבור לעוד חידוש נפלא על בת ישראל כשנולד לזלפה שפחת לאה בן, אומרת לאה – נקרא את הפסוק.

אומר הפסוק ״ותלד זלפה שפחת לאה בן שני ליעקב. ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות ותקרא את שמו אשר״. כל מי שקורא את זה שואל עצמו על איזה בנות מדובר כאן ״כי אשרוני בנות״ – נולד לה בן, לא בת! ״כי אשרוני בנות״ – פלא פלאים. עיין במפרשים שגם מאוד התקשו לזה ונראה בעזר השם לומר דבר נפלא מאוד כתוב בפרשת וזאת הברכה שמשה רבנו מברך את השבטים הוא מגיע לשבט אשר והוא.

אומר ״ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו״. מה זה ברוך מבנים אשר היה יותר מתאים לומר ״ברוך בבנים אשר״; מה זה ״ברוך מבנים״? אומר החיד״א בספרו ״ראש דוד״ דברים מתוקים עד מאוד, וככה הוא אומר: כתוב בגמרא שרב חסדא אומר ״בנתן עדיפא לי״ – בנות עדיפות לי.

למה בנות עדיפות? אומר תוספות על המקום: כי בבנות אתה יכול לבחור איזה חתנים – תשיא אותן לחתנים תלמידי חכמים יהיו לך חתנים תלמידי חכמים, יהיו לך צאצאים תלמידי חכמים בעזרת השם הבנים לא בוחרים אי אפשר לבחור ורב חסדא באמת זכה לחתן בנותיו עם תלמידי חכמים גדולים כמו שכתוב שם: רבא ורמי בר חמא ועוד. ממילא, בזכות הבנות זכה לחתנים תלמידי

חכמים. זה מה שאמר רב חסדא ״בנתן עדיפא לי״. נמצא אם ככה שכאשר אדם זוכה להשיא בתו לתלמיד חכם זה אפילו עדיף מאשר הבן והנה רש״י

אומר על המקום בחומש דברים ״יהי רצוי אחיו״ – שלאשר היו בנות נפלאות והבנות האלה היו נשואות לכהנים גדולים ולמלכים. אם ככה, אומר החיד״א, עכשיו תבין מה שאומר הפסוק ״ברוך מבנים אשר״: היות והבנות של אשר היו נשואות לתלמידי חכמים ורב חסדא לימד שכאשר הבנות נשואות ל תלמידי חכמים הרי זה עדיף מאשר בנים. זה מה שאמר משה רבנו. בברכת אשר: ״ברוך מבנים אשר״ – יותר מבנים. למה?

כי הוא זכה לבנות יקרות וחביבות. זה מה שלאה אמנו אמרה כאשר נולד אשר: כנראה ראתה ברוח הקודש שיצאו ממנו בנות נפלאות ומתוקות. אמרה ״באשרי כי אשרוני בנות״. הבנות האלה שיצאו מהשבט הזה שיינשאו לתלמידי חכמים, לכהנים גדולים, למלכים הם גרמו לי אושר. ועל זה אני צריכה להודות הרבה הרבה לבורא עולם. יהי רצון שנזכה כל חיינו להודות לקדוש ברוך הוא על כל המתנות הנפלאות והמתוקות שהוא נותן לנו תמיד..

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר דברים · התלמוד הבבלי · רש״י · תוספות

לשבח ולהודות בהולדת הבת

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200184

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “לשבח ולהודות בהולדת הבת”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלום וברכה לכל המאזינים. רצוני לבשר לכם על מציאה נפלאה שמצאתי ממציאות שחייב האדם להכריז עליהם. בספר המידות של המגיד מדובנא שער התפילה פרק ג' כתוב דבר נפלא עד מאוד: ״והן לשם אבל עם כל זה יקר בעיני השם תפילות ישראל ויערב לפניו כל תהילה וכל תחינה שאנחנו מכינים לפני כבודו״. עכשיו תשמעו טוב טוב את לשונו: ״כי אין דבר ממהר מתת חסד״ דהיינו אין דבר שיביא מהר שפע במתנת חסד מאת הבורא בעולם כמו הכרת טובה והודיה עליה.

אין דבר. אומר לנו המגיד מדובנא שאין דבר שמביא שפע של חסד כמו להודות לקדוש ברוך הוא על חסדיו עמנו. הוא מסיים אשר על כן הפליגו זכרונן לברכה בעונש המתעלם והמתעצל מהברכות וכולי וכולי. למדנו מדבריו הנפלאים כמה שפע עצום יורד על ידי הודיה לבורא עולם ואין דבר שממהר מתת חסד מאת בורא עולם כמו הודיה. אתמול הייתי ברוך השם בשמחה שעשה יהודי שנולדה לו בת, והוא קרא לה שם.

ולצערנו בדרך כלל ברוב המקרים אין לאנשים שום דבר תורה על ההודיה לומר. אז אספנו קצת חומר על הנושא.

אז הנה, הודיה להשם בהולדת בת ויש לנו ברוך השם חסדי הבורא מדור נפלא כאן ב״קול תודה״ גברים, מדור לשמחות שם ניתן לשמוע הרבה חידושי תורה לכל שמחה ושמחה שנכנסים ל״קול תודה״ גברים, לוחצים 26 – גימטריה י־ה־ו־ה – ושם יש הרבה דרשות לשמחות והיום בעזרת השם נדבר על ההודיה והשמחה בלידת בת. ונשמח מאוד מכל מי שיש לו הערות ורעיונות להוסיף לנו על הנושא בטלמסר 079 542 539 שלוחה 7 דבר ראשון יש שאלה שכל אחד שואל את עצמו.

מדוע לא מברכים כשנולדת בת ״הטוב והמטיב״? כשנולד אדם זכר תקנו חז״ל לברך הטוב והמטיב? מדוע כשבת נולדת לא מברכים? וכי לא צריכים להודות לקדוש ברוך הוא שנולדה בת? על השאלה הזו עמד הרב שטרנבוך, והוא

אומר בחלק ד' דבר נפלא: שונה לידת בת ובן מאשר כל דבר טוב שקורה לבן אדם שכן כל דבר טוב אדם צריך להודות לקדוש ברוך הוא על כל דבר אבל הנה כל אדם שנודע לו שאשתו מעוברת יש לו שמחה רבה ועל השמחה הזאת עדיין לא מברכים, שלא תיקנו חז״ל ברכה.

אלא רק כשנגמר הדבר והגיע לשלמותו כמו שלא מברכים שהחיינו על בגד עד שהוא מוכן וראוי ללבישה. וכשהמתין ללידה ולבסוף נולדה בת אין לו שמחה גדולה כל כך ומשום כך תיקנו ברכה רק בזכר, ששמח מאוד שנולד לו בן דהיינו כל דבר אדם זכה ב-500 שק הוא שמח מאוד אבל הוא כבר ידע שיש לו בן שאשתו מעוברת ואחר כך שנולדה לו בת – לא קטנה שמחתו אבל לא גדלה שמחתו לפחות מה שבדעת בני אדם לכן לא.

מן המקור אל החיים

תקנו חז״ל ברכה כי ברכה צריכים שיהיה לאדם תוספת שמחה וגדלה וכאן כבר הוא יודע זה הסיבה הוא.

מסביר שלא תיקנו חז״ל ברכה אבל כבר נראה שהודיה גדולה צריך שיהיה לאדם על זה וגם הוא צריך להשים את ההודיה על מה שהוא לא יודע שאשתו הייתה מעוברת וכך כתוב במדרש תמורה באוצר המדרשים: ״עת ללדת – כנגד ׳הודו להשם כי טוב׳, שכיוון שנולד האדם, אביו ואמו נותנים הודיה גדולה לקדוש ברוך הוא שיצא מן הגידים ומן העצמות ומכל האיברים ונכנס והולך בחוט השדרה.

לזכר ומזריע ברחם אמו, והוא שם 40 יום והוא עושה שם תשעה חודשים ואחר כך יוצא ברתת ובזיע ובצער, בציר לידה ויוצא בשלום ולכן ראוי ליתן הודיה גדולה להשם שנאמר הודו להשם כי טוב הכניסו בחסדו בראו בחסדו הוציאו בחסדו ואלמלא חסדו לא היה עולם נברא שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה ב״יסוד ושורש העבודה״ שער א׳ פרק ה׳ מצאנו דברים נפלאים בנושא וכך הוא.

כותב שמעתי דוגמת עובדה זו על אדם גדול ומפורסם שכשנולד לו בן זכר בכורו היה שמח שמחה גדולה ואמר: ״נולד עבד לבורא יתברך שמו כי מן הסתם יבוא מן הילד שיגדל נחת לבורא יתברך שמו שרוב עמנו עם קדוש רובן כשרים עובדי השם הם ואף שנשמע שנולדה נקבה גם כן יש לשמוח, שאף מנקבה באה נחת רוח ליוצרנו בורא יתברך שמו שמשבחים לבורא יתברך שמו הנה אנחנו רואים ברוך השם שאצל.

הנשים ההודיה גדולה מאוד הרבה יותר מאשר אצל הגברים כבר בתורה מצאנו כן שהגברים כמו שקראנו שבוע שעבר רק שרו ״אז ישיר״, והנשים לא רק שרו.

אלא גם יצאו בתופים ובמחולות עם כלי זמר הן שרו בהרבה יותר התלהבות משרו האנשים והרי ההודיה לקדוש ברוך הוא היא אחד דברים שגורמים לקדוש ברוך הוא נחת רוח עצומה כמו שאנחנו מברכים כל יום ״הבוחר בשירי זמרה״ – הקדוש ברוך הוא בוחר בזה ״וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול סלה באמת באהבה להודות לך״ – ההודיה זה התענוג של בורא עולם וממילא.

אומר ה״יסוד ושורש העבודה״: נולדת בת צריך הרבה לשבח את הקדוש ברוך הוא כי בעזרת השם מהבת הזו יגיע הרבה תענוג לקדוש ברוך הוא כי בעזרת השם הבת הזאת תלך בדרכי אבותיה, כמו שכתוב אצל מרים: ״ותיקח מרים... את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה״. ראיתי פעם מובא: ״ותצאן כל הנשים אחריה״ – שמאז מרים ועד היום כל הנשים יוצאות אחריה בדרכה לשורר ולהודות לקדוש ברוך.

הוא ובעזרת השם גם בת זו תלך בדרכה ותביא הרבה נחת רוח לקדוש ברוך הוא, וממילא אפשר הרבה מאוד להודות לקדוש ברוך הוא על בת נפלאה זו שיצא ממנה הרבה מאוד תענוג לבורא עולם בספר המאור הגדול הוא מביא דבר נפלא שמעתי שאפילו בעת שקורא שם לבתו הנולדה, הוא קצת מצווה לשמוח ולעשות סעודה יש לזה רמז הפסוק.

״קריאי מועד אנשי שם״ – ראוי לקרוא מועד לעשות סעודה כאשר קוראים לה שם ולמה? כי באה נשמה קדושה מעולם העליון. כי הנשמה באה בעת קריאת שם. כמו שכתוב על דרך הרמז. ״נפש חיה הוא שמו״. מתי יש נפש חיה? כאשר יש לו מה? שם. אז ממנה ראוי לעשות שמחה ולהודות לקדוש ברוך הוא על הנשמה הקדושה שהגיעה. לקרוא מועד כאשר יש לה שם, ולהודות לקדוש ברוך הוא.

ועל פי זה ביאר ב״שו״ת״ סימן ז׳ מה שנהגו בכמה מקומות לחכות לשבת קודש בנתינת השם לבת וכיוון ויש מצווה לשמוח ולעשות סעודה, ובימי החול אנשים טרודים ואין פנאי לעשות סעודה כמו שהארכנו בזה שקבעו את זה בשבת כדי שיהיה זמן לעשות סעודה ולהודות לקדוש ברוך הוא משום כך ממתינים עד שבת קודש וידוע בשם ה״קהילות יעקב״ שאין זה רק משום סעודת.

הודיה אלא גם משום הברכות שמברכים בבית הכנסת שיזכו לגדלה. ונסיים במכתב נפלא שכתב הגאון הצדיק רבי משה רוזנשטיין, משגיח ישיבת לומז׳ה: ״הגדולה שבטובות שמגיעות לאדם מאת הבורא יתברך טובה שאין כמוה בעולם שהיא טובה גשמית ורוחנית יחד והיא טובה גדולה מאוד ויש חוב קדוש לאדם לשלם לקדוש ברוך הוא תודה והיא המתנה הטובה שנתן הקדוש ברוך הוא לאדם במעט מאוד יגיעה מצדו – בנים ובנות שזהו התענוג.

הגדול המרווה את האדם רוב עונג ושמחה ונחת רוח יותר מכל התענוגים שבעולם כל ימי חייו והיא נותנת לאדם עוז ועוצמה לסבול ולעבוד כל ימי חייו וכמה אנשים שמאבדים את חייהם לדעת מפני רוב הצרות המגיעות להם לולי בניו ובנותיו אשר חפץ לחיותם ולהיטיב להם והנה התבונן האדם איך משתוקקים למתנה הטובה הזאת וכמה צער ועוגמת נפש ודאבון לב ושבר רוח מגיע לאדם החסר מתנות.

האלו ואיך הוא מרגיש את עצמו לאומלל החסר לו זאת והנה התבונן האדם אם הוא לא נתן הקדוש ברוך הוא לאדם הטובה הזאת והיה נותן יכולת שיעשה לו האדם בעצמו את המתנות האלו – לברוא בעצמו בנים ובנות – היה משתדל ועמל מיד בלי הרף בכל מיני עבודות קשות ויגיעות, ארבע שנים אפילו רוב שנותיו עד שיעלה בידו לברוא לו בן ובת שיהיה לו עונג ושמחה ולהשיב נפשו ולהוריש לו כל רכושו.

הגשמי והרוחני ויגיע לשמחה הזו בלי ספק עד שהיה לו לבלות רוב שנותיו בזה ואיך הוא מסיים ראוי לאדם להכיר טובה הזאת שנתן לו הקדוש ברוך הוא את המתנה הנפלאה הזאת בלי עמל ויגיעה וכמה ראוי לאדם להיות חובה גדולה עליו לגמול טוב לעושה הטובה ולהודות תמיד כל ימי חייו למי שגמלו בטובות האלו, ומכל שכן שבמתנות האלו לא יעשה חס ושלום את ההיפוך״..

אלא ראוי לאדם להודות ולשמח את הבורא על הטובה הנפלאה שנתן לו ונסיים בדבר נפלא כמה ראוי לאדם להודות לקדוש ברוך הוא מיד בהתחלה כתוב בחינוך מצווה רמ״ז מה הטעם של מצוות נטע רבעי: כל הפירות היוצאים בשנה הרביעית הם קודש שמעלים אותם לירושלים מה העניין בזה כמו שאומרת התורה ״קודש הילולים״ – שיאכלו הבעלים בירושלים ויהללו את הקדוש ברוך הוא.

אומר החינוך ככה ״משורשי המצווה – שרצה השם להיות האדם מתעורר להלל לשם ברוך הוא בתחילת מבחר פירות אילנותיו״ דהיינו בשלוש שנים הראשונות הפרי לא טוב מתי מתחיל להיות הפרי ראוי רק בשנה הרביעית אז, בשנה הרביעית שהפרי מתחיל להיות ראוי דבר ראשון מה תעשה תהלל – ״קודש הילולים״ – תהלל את הקדוש ברוך הוא על הפירות שנתן לך.

למה כדי שינוח עליו נועם השם וברכתו ויתברכו פירותיו כי האל הטוב חפץ בטובת בריותיו; לכן ציוונו להעלותם ולאכול אותם במקום שבחר לשכן שמו, ברוך הוא, ששם ציווה את הברכה. ואז מודה האדם לקדוש ברוך הוא ועל ידי זה יהיה פירותיו מוצלחים כך גם אנחנו: כשנולד ילד, נעשה ״קודש הילולים״, נהלל את הקדוש ברוך הוא ועל ידי זה נזכה שינוח עלינו נועם השם וברכתו ויתברכו ילדינו. אמן, כן יהי רצון.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר דברים · מדרש · רש״י

שיעור אור הלבנה כאור החמה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200188

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “אור הלבנה כאור החמה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

אז הנושא של היום זה הבנות. כמובן יש גמרא מסכת בבא בתרא גמרא מאוד מעניינת הפוכה מכל מה שכולם חושבים אנו לא לא מכל מה שאנשים חושבים גם בגמרא כולם מכירים מי לא מכיר את הגמרא ״אשרי מי שבניו זכרים, אוי לו למי שבניו נקבות״ יש כאן גמרא את זה היום לעומה זאת בגמרא צריך להגיע גם להיום לעומת הגמרא שהיא הפוכה הגמרא אומרת אמר רב חסדא ״לדידי בנתא עדיפא לי״ בשבילי הוא. אומר בנות עדיפות לי מבנים כך.

אומר רב חסדא: אני מעדיף או בשבילי או נראה אני מעדיף או בשבילי תכף נראה הבדל בשבילי עדיף בנות. למה רב חסדא חושב הפוך מכולם יש לו עוזרת בבית עוזרת בית כזה הגמרא אומרת ״בת תחילה סימן יפה לבנים״?

למה שיש בת בהתחלה אתה רואה שאני יכול להיות כאן אם היה לי בן בהתחלה ספק אם הייתי עכשיו כאן אם היה בן עכשיו הייתי צריך לשלוח את כל הילדים והכל ספק אם אני הייתי כאן אבל כשיש בת, הודו להשם כי טוב, אני אתה יודע הבת עשתה את הכל כן אז זה נכון זה הגמרא בתחילה אבל לא סתם באופן כללי זה הגמרא בתחילה סימן יפה לבנים שם מי שיגדל אותם כך? מסביר הרשב״ם כמובן לפני שנעבור נזכיר פה את מה שהוא אמר מקודם.

הוא הזכיר פה לפני רגע שהיום תאמר את זה. יש קודם כל נתחיל מבחינה הלכתית. מה מבחינה מציאותית לא צריך להסביר לכולם אבל קודם כל מבחינה הלכתית אפשר לראות בין שלושה דברים בהלכה לפחות שיש הבדל היום בין בנות לבנים. שבהם שינו את ההלכה לגבי הבנות. זה מופיע כאן את זה. א' בת מצווה. מי שיסתכל בספרות ההלכתית יראה לפני 150 שנה לא לא היה כזה מושג בכלל בת מצווה? בהתחלה עשו את זה הרפורמים וזה לא חגגו כלום.

לפני 100 שנה התחילו תשובות להיכתב על זה גם לא היה אבל היה בעל המוסף כם היה על התורה יש קידוש מה שעושים היום לא לא לא כן לא זה גם לא זה כן לא מסיבות והכל כן לא היה כסף לאנשים בכלל מי מדבר אה זה לא זה גם גם בארץ ישראל בתקופת השנים הראשונות כמה ש עד לפני 30 שנה לא עשו יותר מעלייה לתורה כמעט תלוי מה המצב היה יותר כבר היה כבר אולם היה מקום מה היה כבר.

איזה חוב מיני זה חונות לא עשו שום דבר לפני 60 שנה אחר כך עשו כבר אה זה וזה בשנים האחרונות כולם יודעים שעושים בת מצווה יש תשובה מפורסמת של הרב עובדיה יוסף שהוא ממליץ מאוד בעד. הוא.

אומר הוא לא מבין מה ההבדל כמו שהגמרא אומרת שצריך לשמוח – ״ים של שלמה״ – אומר לשמוח כשבן מגיע לגיל מצוות.

מן המקור אל החיים

למה ״גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה״ – מה ההבדל בין בן לבת? והוא פוסק שראוי לעשות לא באולם ולא כלום צנוע הכל לא שלא הוא לא אין אין שום סיבה שלא לעשות זה דוגמה אחת דוגמה שנמנה במספרים: א שתיים לימוד תורה כולם יודעים עד לפני 200 שנה ויותר בנות לא למדו כלום מי שיודע בתימן שונה בנות א' בו מה גם באירופה לא לומדו והחפץ חיים זה כבר יותר קצת ישן כבר החפץ חיים.

כתב מאוד בעד – אתמול היה היארצייט שלו – החפץ חיים מאוד מאוד בעד שמה כן אתמול היה כן כתב מאוד בעד שלמדו תורה לבנות והאריך כמה זה חשוב וקם בית יעקב לפני 80 שנה בערך קם בית יעקב בזכותו אני חושב ואז ברוך השם מאז גדל וגדל והיום היום הן מכונות ״הרבנית״ היום יש רבניות מן מן לא רק שלמדו?

אלא גם למדו יותר מבחורים. בתימן התחיל כבר אה גם בתימן היה שינוי אה לא רק באירופה זה היה שינוי גם מגיע אה מעניין זה לא שמעתי לא לקחתי את זה ודבר שלישי שקשור אלינו מי שהסתכל בספרות הפוסקים והכל יראה שמעולם לא עשו סעודת הודיה לבת יש רמ״א שעושים שנולד בן שלום זכר בליל שבת.

אומר הרמ״א שעושים ככה נוהגים כל האשכנזים והכל ספרדים ברית יצחק וכדומה הרמ״א מתעלם מבנות. הגאון בעל הנודע ביהודה, רבה של פראג, רבי יחזקאל לנדא, כן אז הוא שאל אני לא מבין מה עם בנות ארי.

למה הוא עושים את הסעודה – מודים לקדוש ברוך הוא שהוולד נושע בשלום עבר את כל התהליך את הכל מה עם בנות הוא לא יודע תשובה. היום נכנס מאוד, ברוך השם שעושים גם סעודת הודיה גם לבת מה לא בריתה סתם סעודת הודיה כל מיני עושים בקר בקידוש כל מיני א זהב כן זה בדבד או סתם עושים כשבת בבית הכנסת מודים לקדוש ברוך הוא עושים מסיבה כל מיני צורות איך עושים שהמשפחה.

עושים באיזשהו צורה ומודים לקדוש ברוך הוא גם בעולי תבל פעם לא עשו אז הנה לך שלוש דוגמאות מההלכה שהיחס לגבי בנות השתנה מאוד בבת מצווה לימוד תורה וסעודת הודיה לגבי בנות שלושת הדוגמאות אין לאף אחד תשובה ברורה?

למה פעם לא אין איסור גם בפשטות ככה היה המנהג לא לאזה אתה מול זה להסביר את זה שני יש פסוק שהוא יכניס אותנו לא סתם בנו יין גן עדן אנחנו נמצאים בתקופה עכשיו של ימות המשיח ועל ימות המשיח נאמר פסוק בישעיה זה הפסוק שמופיע כאן מודגש: ״והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים, ביום חבוש השם את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא״. אז הפסוק

אומר שלעתיד לבוא אור הלבנה יהיה כאור החמה קודם כל קודם כל אין לכם את הפסוק כפשוטו אי אפשר להבין זה אסון טבע אם זה יקרה כדור הארץ יחזיק מעמד כמה זמן שניות שבוע שבוע כמה שניות רחבה אתה יודע מה יקרה עם אור הלבנה כאור החמה? הכל יישרף פה, כולנו נישרף הכל יתאדה, לא יהיה פה כדור הארץ בכלל לא רחמה שחפי שבע כן זה בכלל א זה בסדר כן רחמ.

אומר שאין לילה אין לילה זה זה קללה זה לא ברכה בוא נורא זה קללה אתה יודע מה יקרה הכל לא יהיה לך שום פירות שום דבר הכל יהיה הארץ אין כדור הארץ אין כדור ארץ שש מילות שש זה הכדור זה השמש שש לא צ אם אין אם אין הפסקה שיש ירח הכל נהיה חם וכלום אין אין צריך איזה ברכה זה כתוב בנבואה לעתיד לבוא ״והיה אור הלבנה כאור החמה״ גאה לא יישאר כלום נו כתוב נו תעזוב חברה.

איזה ברכה הזאת אז קודם כל כתוב כאן רמז נפלא ותכף נגיע זה מאוד מאוד יפה תכף תראה לבנה וחמה מסמלים ביהדות לא לבנה ואת החמה.

קודם כל זה מסמל את עם ישראל ולפעמים הגויים והקדוש ברוך הוא כל פעם לפי העניין למשל במדרש רבה שאומר: ״למה נמשלו ישראל ללבנה? מה הלבנה שולטת ביום ובלילה כך ישראל שולטים בעולם הזה ובעולם הבא אז עם ישראל נמשל הלבנה עם ישראל מונה ללבנה הדבר הראשון שהפסוק? אומר ויה אור הלבנה כאור החמה הוא לא מתכוון דווקא לאור הלבנה.

אלא לכל מי שנמשל ללבנה – לעם ישראל וזה אתה רואה במו עיניך: לך תעביר את היום את הגלגל רוורס 80 שנה בדיוק היה בדיוק ידי השנה היה שבוע היה לפני שבוע בדיוק היה 80 שנה לשואה תראה איך עם ישראל היה לפני 80 שנה היה בשפל המדרגה לילה מה זה לילה חושך שאין כדוגמתו חושך לעומת זאת תראה היום את עם ישראל לא שם בלי עין כן עוד לא השם כי טוב עם ישראל.

נמצא בראש הפירמידה חמה מדינות כמות שהיא כל כך פיצית – היום כבר כולם רוצים להיות איתה בשלום לא עושים לנו טובה כולם יודעים זה כדאי זה שווה מאוד מבחינה עסקית מבחינה זה הם עושים המון דברים משכללים המון דברים כולם רוצים קשר עם עם ישראל משהו מיוחד עם ישראל כולם פה רוצים יש ברכה שפע עצום יש כאן אם אתה רואה שעם ישראל הזאת נהייתה מאירה עם ישראל נהיה מאיר לכל.

העולם כולו זה דוגמה אחת בוא נעבור לדוגמה שקשורה בא אלינו חמה ולבנה זה גם מסמל איש ואישה יש לנו פסוק בתורה שאומר ״והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים״ נכון מי אמר את זה חלום יוסף שמש מי זה? יעקב. ירח מי זה? לאה. האיש והאישה – שמש וירח. רחל רחל מה רחל נפטרה היא לא יכול א זה רחל אמא שלו היא לא יכולה כ נפטרה איך היא תהיה איך בחלום כבר לא הייתה אבא.

מן המקור אל החיים

ואמא שלך איש ואישה לא מדווקא אבא ואמא שמש וירח זה איש ואישה לא דווקא אבא ואמא טוב עכשיו בוא נקח כמה דוגמאות תראו זה אפשר היה לזה פעם יש לי במחשב איזה כמעט 15 דוגמאות שאתה יכול לראות את הדמיון בין איש ואישה לשמש וירח אבל הדוגמה הכי טובה שיש זה פשוט מדהים זה ממש מדהים תסתכל איך בנויה איך בנויה השמש אותו דבר כל יום – נון סטופ, קמים אותו גודל לא מתי.

א' ב ג חודש תשרי, חשוון, כסלו – תמיד אותו גודל; לעומת זאת כמו האיש: תמיד אותו דבר אותו כוח חזק הכל לעומת תראה את הירח הירח איך הולך א' לא קם בכלל עולה עולה עולה עד איזה תאריך ט״ו לחודש. מט״ז בחודש יורד יורד יורד עד האפס ואיך בנוי המחזור של האישה בול אותו דבר: המחזור של האישה מתחיל ועולה עד היום ה-15, עד זה היום שהכי פוריה אם הצליח טוב אם לא הולך.

יורד יורד עד שנגמר הכל הכל דם ונגמר הכל ושוב מתחילים מחדש בדיוק אותו דבר כמו הירח כך בנויה האישה בדיוק גם אותו דבר באותו מספר ימים אותו דבר בזמנם שהיו חיים יותר בטבע ואנשים יותר חשופים לשמש והכל היה המחזור של הירח יכול להשפיע על האישה.

עד כדי כך זה מופיע בהלכה. יש בהלכה אישה שראתה בתאריך ד' בחודש צריכה לחשוש בחודש הבא שוב פעם בד. למה הקשר? זה נקרא בהלכה וסת החודש. מה הקשר? הרי חודש זה פעם 29, פעם 30. מה הקשר? לא. האישה קשורה לירח. יש סיכוי שהיא ראתה אז במצב של הירח ככה, היא תראה גם בחודש שבא באותו מצב. וסת החודש.

החודש יכול להש להשפיע על האישה – וסת החודש. האישה בנויה בדיוק כמו הירח זה דוגמה אחת לך עוד דבר יפה: יש לך רשימה נותן ומקבל וזה עובד ביום וזה עובד בלילה וכולי וכולי איןסוף דוגמאות האיש והאישה נמצאים ככה שהפסוק.

אומר והיה אור הלבנה כאור החמה הוא רומז בזה שלקראת הגאולה, לקראת הגן עדן, לקראת ימות המשיח, האיש והאישה יהיו שווים. אור הלבנה יהיה כאור החמה, גם הלבנה תהיה כמו אור החמה. פה אנחנו מגיעים לנקודה מאוד חשובה. דע לך, יש הבדל על השמיים והארץ בין הפמיניזם לבין היהדות.

פה זה נקודה נורא חשב הח אבל החמה ישתם אה זה שאלה איך קוראים לזה תמיד מתלבד איך קוראים את הפסוק אז הפעם אין שוויון כי גם אם כל יהיה לחמה חמה תהיה כישה שני לא חמה יש ש כי מה שקורה היום בפועל שאנשים עולים עלינו אנשים לא לא ש פסוק הפסוק כלשה פסוק מה ש הפסוק והיה אור לבנה כאור החמה ואור החמה זה לא שת לא זה לא שווה לא נושא זה מה אתה.

אומר מה סתירה הפסוק בני אז זה סתירה הפסוק הרי גם מתפללים בקידוש לבנה ״ויהי רצון מלפניך למלאות פגימת הלבנה... והיה אור הלבנה כאור החמה״ אז זה לא יהיה כאור החמה מה זה אור מה זה אור שבעת הימים אור שבעת הימים אור רצים שהיה רואה אדם מסוף העולם ועד סופו אור שבעת הימים אור הגנוז, אור שהיה בשבעת הימים אור ש לא לא לא שבעת הימים שהיה בשבעת הימים בראשית השמש בהתחלה היה כמו.

שרש״י מביא שהקדוש ברוך הוא ברא את האור ראה שהוא אור עצום וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא היה אור שהיה גם היה רואה מסוף העולם ועד סופו היה כזה אור נפלא שהיית יכול לראות זה לא שמן משהו רוחני יכול להיות רוחני והקדוש ברוך הוא גנז את האור הזה גנז אותו הגנוז לאור הגנוז כן ש תכף נגם זה תורה כן תן לזה תורה את הקושתי עכשיו תראו יש פה הבדל עצום וזה.

זו נקודה להבין אותה כי זה נורא חשוב יש הבדל עצום בין הפמיניזם לבין מה שאנחנו אומרים כאן ״אור הלבנה כאור החמה״.

למה הם מה שהם רוצים לעשות זה מה שמקודם אמרנו שאם חס ושלום אור הלבנה יהיה כאור החמה כפשוטו זה אסון טבע: הכל יישרף, הכל יקלה הכל מה עושים ברחוב ברחוב לא נותנים כבוד לאישה? אלא מה אומרים בואו נהפוך את האישה לאיש. כל מה שעושה לא אומרים לאישה מה שאת עושה זה חשוב. לא, לא זה מה שאומרים. אומרים לאישה מה שאת עושה זה לא חשוב. להיות עקרת בית זה לא חשוב. לגדל ילדים זה לא חשוב. מה חשוב?

חשוב זה להיות כמו האיש. להיות ראש ממשלה, להיות ראש מפלגה, להיות בצבא, להיות קרבית. זה חשוב. והיא הבדיחה שהייתה פעם אישה. נתנו לכל אחד לכל אישה להגיד מה מה היא עושה.

אז עמדה אישה אחת ואמרה שהיא לקחה שבעה יתומים וגידלה אותם ורחצה אותם דואגת להם מהבוקר עד הערב כן הם אף אחד שידאג היא דואגת להם, מחתנת אותם, דואגת להם לבתים כולם היו בהלם לא האמינו שקיים כזה דבר עלי אדמות שככה אדם יקח יתומים ויגדל אותם מבוקר עד ערב ידאג להם כי אין להם כלום ויחתן אותם וידאג להם לבתים אחר כך ואחר כך יקבל אותם כל מי שבת מגיע מישהו אחר לא.

יאמינו כי יש כזה. בסוף היא אמרה להם תשמעו השבעה ילדים היתומים האלה הם שבעה ילדים שלי מה לעשות מסכנים יש להם אמא מה לכן זה לא חשוב מה יש מה ההבדל אם אני לא אעשה את זה מי יעשה את זה כולם נורא צחקו מה קרה מה ההבדל כל כך.

מן המקור אל החיים

למה אם זה יתומים זה מפעל עצום ואם זה הילדים שלך זה שום דבר בקיצור הם רוצים לעשות אור הלבנה שיהיה כאור החמה כפשוטו שיהיה אותו דבר ששניהם יהיו שווים זה אסון האנושות גם אם זה לא כל אחד צריך לדעת את המקום שלו אי אפשר שיהיה אותו דבר אישה זה לא איש ככה זה לא יצליח לשום דבר א זה מה לעומת זאת התורה מתכוונת אז בוא נראה את הריקאנטי, בדרך הקבלה תראו מאוד יפה הוא? מסביר הוא.

מסביר נפלא מאוד ״ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים״. אומר האר״י: בתחילת אצילותם נקראו גדולים ושווים. למה היו גדולים ושווים? לא ששניהם היו אותו דבר מה לא היה לילה אם הירח היה גדול בהתחלה כמו השמש איזה לילה היה? לא היה לילה. איך ישנו? הוא. מסביר כבר כי היו שניהם כאחד יונקים בשווה. אור הלבנה כאור החמה. שניהם בהתחלה ינקו ישר מבורא עולם. לא דרך מתווך. הלבנה קיבלה אור מבורא עולם והחמה קיבלה זה ״הגדולים״.

מה זה גדול? הוא יש לו משל עצמו. זה הכוונה. מה זה גדול בהלכה? מה מגדיר בהלכה אדם גדול?

אדם קטן כתוב בהלכה בפרק א ״מציאת בנו ובתו הקטנים שייכים לאבא בנו ובתו הגדולים שייכים להם מה זה גדול מה זה קטן מה מסבירה הגמרא מי שסמוך על השולחן אביו נקרא קטן אפילו שהוא גדול אפילו שהוא גדול ואם קטן אפילו ילד אבל מה הוא יש לו מה עצמאי נקרא גדול גדול בהלכה נקרא מי שמה עומד לפני עצמו בהתחלה מה הפירוש? היו גדולים כל אחד היה אור משל עצמו בלי קשר אחד.

לשני היה לו משל עצמו עצמאים עצמאי היה עצמאי כן זה או ואחרי כן נקרא אור הלבנה קטן, אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי אמרה לפני הקדוש ברוך הוא אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד לך תסביר לראשי ממשלה הם גם אומרים את זה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד זה לא הולך מאוד קשה להם בכתר אחד תכף אמר הקדוש ברוך הוא לכי ומעטי את עצמך כי הלבנה הייתה דורשת.

לעצמה ואמרה: די באחד שיהיה פועל צריך שמשלה אחד אי אפשר שניים ביחד הקדוש ברוך הוא מי אתה שאינה בא אל מלך כבתחילה היא לא מקבלת מבורא עולם רק באמצעות החמה; לא תאיר, כי אין לה אור בפני עצמה, רק המגיע.

למה מן השמש וזה יהיה עד עד שהתקיים הכתוב והיה אור הלבנה כאור החמה ואז ישתמשו שני המלכים בכתר אחד ויהיה השם אחד ושמו אחד מה הוא מסביר? לעתיד לבוא אור הלבנה יהיה כאור החמה. לא שזה יהיה אותו גודל והכל, אלא ללבנה יהיה אור משל עצמה. היא תקבל מבורא עולם. היום היא נקראת קטנה. למה היא נקראת קטנה? אין לה כלום משלה, שום דבר. כל מה שיש לה כי השמש מאירה עליה.

מן המקור אל החיים

לעתיד לבוא יהיה לה אור חשוב בפני עצמה ואף אחד גם לא יזלזל באור הזה. כי ברור שלה אף אחד לא מצפה שהירח יהיה גדול. זה יהיה אסון בשביל הירח.

״והיה אור הלבנה כאור החמה״ – פירושו שמה לכל אחד יהיה אור משל עצמו לא יקבע אותו מהשני לא יהיה משפיע מושפע לכל אחד – לעצמו. נעבור לנמשל שלנו לעתיד לבוא אנשים יעריכו את האישה לא מה לא רק בתור נטפלת לאיש יעריכו את מה שהיא פועלת בתור מה שהיא עושה מה שהיא עושה עושה יהיה חשוב מאוד מאוד יעריכו את זה ויהיה לה אור משל עצמה כולם יעריכו את זה ידעו כמה דבר חשוב לגדל ילדים, כמה זה חשוב לעזור לבעל וכדומה יעריכו את זה.

עכשיו אנחנו נמצאים היום מה שאתה רואה היום זה אמצע תהליך באמצע תהליך יש בלאגן אתה. נמצא עכשיו בתהליך אתה.

נמצא עכשיו לקראת שיהיה אור הלבנה כאור החמה שהאישה תהיה חשובה והכל באמצע לצערנו רואים קלקולים כמו שאתה רואה באנו לארץ ישראל בדרך לארץ ישראל קרו בלאגנים נהיה חילונים נהיה זה נהיה בלאגן לאט לאט ברוך השם מתחיל לאט לאט עולה למקומו. גם מה שאתה רואה היום אתה רואה באמצע הדרך באמצע אז יש כאלה שהופכים את הנשים לגברים מתבלבלים.

חושבים שזה כבוד לאט לאט התהליך הזה יווצר שיהיה אור לבנה כאור החמה, וכל אחד יעריך מאוד את התפקיד שלו זה מה שאנחנו נמצאים כאן שאתה רואה עכשיו בהלכה שפתאום עושים סעודת הודיה לבת, ועושים בת מצווה מלמדים תורה לבנות כל זה התהליך לקראת שאור הלבנה יהיה כאור החמה, שפירושו שגם הבת תהיה חשובה במה במה שהיא עושה לא שתהפוך לגבר הבת תהיה חשובה במה שהיא עושה עד כאן הקדמה.

להבין איפה אנחנו נמצאים ולמה פתאום נהיה כזה שיעור ללמוד על הבנות טוב, אנחנו מתחילים עכשיו נחזור בחזרה לשאלה הראשונה היינו.

למה רב חסדא אמר בנות עדיפות לי ונראה יש בעד השם יש פה שלושה תירוצים נקווה שנסביר אותם בקצרה. תירוץ ראשון? אומר תוספות על המקום.

מן המקור אל החיים

אומר תוספות: ״נראה לר״י דהאי דקאמר בנתא עדיפא – לפי שהיו חתניו גדולי הדור, רבא ורמי בר חמא ומר עוקבא בר חמא״. רב חסדא זכה לחתנים רבא, רמי בר חמא ומר עוקבא בר חמא. כלפי והבנות ההורים יכולים לקבוע הרבה את העתיד הרוחני שלהם איך כמה אפשרות א' על ידי שישיאו אותן ל תלמידי חכמים בכך תוכל האישה להתעלות הרבה על ידי בעלה שהוא בעצמו תלמיד חכם מה שג כלפי.

הבנים העתיד הרוחני שלהם לא תלוי כל כך בשיטת ההורים שאפילו אם האב ידאג לגדול התורה יחסר שבסוף הבן יצא לתרבות רעה, רחמנא ליצלן דהיינו א' אדם יכול לבנות יותר לדאוג לעתיד שלהם יתן אותם לחתן צדיק בעזרת השם הוא הרבה צדיקות הרבה מאוד זה משפיע לעומת זאת הבן מה הוא יכול לעשות הוא יכול ללמד יכול לנסות לא תמיד זה מצליח אז אמר רב חסדא –.

אומר תוספות מה בנות עדיפות לי בגלל שאני יכול לתת אותם ש גם יכול להיות שהוא גם שאלה גם מתי הוא אמר את זה בחיים יכול להיות שהוא כבר אמר את זה גם אחרי שזה כבר קרה אחרי שהוא גם זכה להשיא אותן לתלמידי חכמים גדולי הדור הוא אמר טוב עכשיו למפרע הוא אמר הוא ראה אני עכשיו מאוד את הבנות שלי תראה מה זכיתי החתנים שלו היו לא סתם הגדולי הדור האלה היו ממש גדולי הדור היו.

א זה אה רבא, רמי בר חמא – היו היו ממש גדולי הדור באותו תקופה אז אני שמעתי את זה במשפט אחד קצר את הבנים אי אפשר לתפוס את החיים אפשר לוות בנוסף עוד דבר יש כאן זה תורה רואה בדיוק זה בנוסף.

מכאן גם עוד טובה אישית לאבא עצמו שעל ידי שהוא משיא את בנותיו לתלמידי חכמים, הרי הוא זוכה הוא בעצמו להיות מחובר לתורה, וכך הוא מרוויח חלק בעולם הבא כמו שכתב המהר״ל על דברי הגמרא ״כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם״ ככה אומרת הגמרא כלו כל הנבואות הן למשיא בתו לתלמיד חכם; אבל תלמיד חכם עצמו – ״עין לא ראתה״.. אומר המהר״ל מה יש אם הוא השיא בתו?

למה אדם זוכה לכזה שכר עצום בגלל שהוא השיא את בתו לתלמיד חכם? אומר המהר״ל: ״כי כאשר משיא בתו לתלמיד חכם, הרי גופו דבק בתלמיד חכם, שהבת יוצאת מן האב וכגופו נחשבת, והרי גופו מדובק בתלמיד חכם״. שומע מה אומר המהר״ל?

אומר המהר״ל שאדם זוכה והבת שלו התחתנה עם תלמיד חכם – כאילו הוא עצמו התחתן עם תלמיד חכם. אתה רואה כמה אנשים מסכימים לשלם הון כסף בשביל שיהיה להם חתן תלמיד זה לא תעלה שאדם זוכה זה כאילו הוא עצמו כך.

מן המקור אל החיים

אומר המהר״ל: הבת שלו – בתו כגופו נחשבת, כמו עצמו. מה שאין כן אם יש לו רק בנים אף אחד לא מבטיח לו שהם אכן ימשיכו להחזיק בלימוד תורה וככה אבל חס ושלום יישאר בלי, שאין לו שום קשר וחיבור ללימוד תורה התוספות הולך עם מהלך.

למה בנות אמר רב חסדא עדיפות? כמו שהוא אמר בנות יש לי אפשרות לעשות אותם צדיקות על ידי חתן בן תורה אני עצמי נהפך להיות צדיק על ידי מה שאני מחתן אותם בבנים אני אשתדל אבל אף אחד לא מבטיח לי כך לומד תוספות זה מהלך מהלך שני – ביאור נוסף. הפעם זה הבנות בעצמם בביאור נוסף מוציאים מזה שהאישה היא סוד הבית היהודי ובידה כתוב שבגמרא שהוא.

קרא לאישה בית ובידה גורל הבית, הבעל והילדים כמו שאומר המדרש, משפט מפורסם: הכל מן האישה יש שמה סיפור במדרש על איש ואישה שהתחתנו, נפרדו וזה והכל אחרי האישה מה כתוב?

דרכם של אנשים שהולכים אחרי דעתם של נשים ייתכן שמטעם זה אמר רב חסדא ״בנתא עדיפא לי״.

למה בגלל שהוא אמר בנות יש להם הרבה יותר כוח השפעה תכף נהיה הרבה דוגמאות לזה הנה שאלה – שאלו את הרב סורוצקין – הוא היה הרב של א החינוך העצמאי בקום המדינה ראש גדולי התורה כן והיה גם היושב ראש של חינוך עצמאי הוא היה בהתחלה נעלה הזה אז שאלו אותו פעם הוא מספר: הוא היה שמה שאלה אמ היה שמה כסף תראה מה כתב.

יש להקדים אישה לאיש בענייני אמונה ומצוות. ושאלה באה לפני הגאון רבי אהרן אלקין, הרב מפינסק, בכסף שנדבו לצורך תלמוד תורה, אם מותר לשנותו לבית ספר לבנות, לבנות בית יעקב, אם אין בזה הורדה מקדושה. כך שאלו – שאלה הלכתית?

האם מותר להעביר כסף שאדם תרם תלמוד תורה ומשום מה בית יעקב אין לו כרגע אם מותר להעביר כסף לבנות. וככה הוא פסק הגאון העיר שם ואלה לא רק שמותר? אלא מצווה יש בזה ואין כאן הורדה מקדושה וחינוך הבת לתורה, למצוות ומעשים טובים הוא יסוד היהדות. דע לך: הבת זה יסוד של היהדות עיקר הבית זה משפיע מאוד מאוד מאוד על כל הילדים.

מן המקור אל החיים

האם הילדים יהיו צדיקים והכל מאוד מאוד משפיע איך שהאישה מתנהגת יש לך דוגמה בתורה יעקב אבינו עובד שבע שנים בעד רחל ומקבל את מי? את לאה ואז לבן מציע לו, תשמע, אתה רוצה את רחל, תעבוד עוד שבע שנים יעקב מסכים. בשביל מה הוא מסכים? מה רע בלאה? מה יש? אולי תגידו שאכפת לו כבוד ויופי. לא נראה לי. איך אני יודע שלא? תראה, הצליחו לעבוד עליו, להביא לו מישהי אחרת.

אם מישהו ינסה היום להחליף אה מישהו ינסה להחליף כלה בחופה, יש סיכוי שזה יצליח? מה קרה לנו? עזוב שתי מילים הוא שומע את הכה הוא שומע אות כבר שבועיים הוא שומע מה שמעת כבר כמה חודשים יש סיכוי מה הוא שומע מה נדבר לא ילך איך את יעקב אבינו זה הצליח. למה זה הצליח תשובה מאז שהוא פגש אותה על הבאר הוא לא ראה אותה יותר היה?

מעשה שמאיר את הרעיון

פעם אחת על הבאר; עברו שבע שנים, פגש אותה עוד פעם אז אתה מבין שכזה דבר מהפגישה על הבאר עד היום הם חיים בבית אחד יכול להיות שהוא לא פגש אותה חיים בבית אחד מדהים כי מה ולא מה אצל יהודה לא אותו דבר מה אתה מתפלא מזה? יהודה וכלתו אתה רואה הוא לא הכיר גרה איתו בבית תנסה למצוא כזה דבר עלי אדמות שאדם לא יכיר את כלתו ״כי כסתה פניה״ – לא מכיר את כלתו.

באמת מה יש כזה דבר לאדמות יש צניעות שאנחנו לא מכירים צניעות דרגות מאוד גבוהות היה ״כי כסתה פניה״ כן אבל שומע את הכל או כלום צום היה רואה צום והכל גם הייתה צניעות מאוד זה לא יודע רחוב ראשון יעקב אבינו לא עניין אותו כל כך מה זה בכל אופן בכל אוז הראשון יעקב אבינו לא כבוד ויופי פ.

למה הוא הסכים להשקיע עוד שבע שנים כי הוא הכיר ברחל שיש להם מידות מאוד טובות, ובעד מידות טובות של אשתו שווה להשקיע עוד שבע שנים? למה יראה טוב מאוד כמה ילדים יהיו צדיקים איזה רמה רוחנית תהיה להם תלוי לא באבא, בעיקר באמא. זה תלוי איך פסוק מפורש שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך״ שים לב ההבדל הפסוק לגבי האבא? אומר מה שמע תקשיב לגבי האמא מה הוא אומר.

למה כאן זה קום ועשה כאן שב ואל תעשה תשובה התורה של האבא צריך להקשיב לא מקשיבים זה לא נכנסים הזה כבר? נמצא אוטומטית זה גדל איתך הוא רואה אותה גדל איתה זה נכנס רק מבקשים ממנו: אל תיטוש את זה זה כבר. נמצא בתוכך רק אל תיטוש את זה זה גדל עם הבן אדם זה תורה של אמא זה משהו מיוחד אל תיטוש את זה לתורת אמך אתה רואה יעקב מסכים עוד שבע שנים הסיבה השנייה.

למה הוא מאוד העריך את הבנות הוא ידע בבנות תלוי מה עיקר עם ישראל סיבה שלישית יש לנו עכשיו? למה הוא מה עוד העדיף את האישה? למה הוא? למה רב חסדא אמר בנות עדיפות לי? יש מזמים דברי רב חסדא על פי מאמר אחר של רב חסדא במסכת נידה מובא להסביר. מדוע הבת קודמת לבן לגבי גיל הנדרים – בת מצווה הכל? למה בת קודמת?

מן המקור אל החיים

אומר רב חסדא: ״דכתיב ויבן השם אלוקים את הצלע – מלמד שנתן הקדוש ברוך הוא בינה יתרה באשה יותר מבאיש״.

אומר על פי הפשט זה בינה אבל המפרשים מביאים שזה בבינה טמון יותר מזה בבינה את זה תמון דברים נפלאים כפי שנסביר: זכר שנולד – נושא על גופו עורלה, שהיא מסמלת את השורש לכל הטומאה והתאוות יש לו איתו עורלה וכל עוד לא מורידים את העורלה לכן לא מעניקים גם את השם לתינוק רק לאחר הסרת העורלה וזאת משום שחס ושלום.

לא יחול שם התינוק עם טומאתה של העורלה לכן קוראים לו שם מיד אחרי שמורידים את העורלה – אז קוראים לו שם שהשם לא יכול חס ושלום על העורלה. כל זאת אצל הזכר אבל אצל נקבה – בקריאת התורה הראשונה יום למחרת כבר קראתי לשם אין שום בעיה ואצל נקבה הגדירו בגמרא במסכת עבודה זרה שהיא ״כמאן דמהילא דמיא״ – היא כבר נימולה כבר יכול כלומר היא נולדה מושלמת בלי שום טומאה חיצונית שתה.

צריכה לעבור עליה בכדי להסיר אותה בקיצור, טבעה של האישה טהורה מושלמת מזה של הגבר והדבר הזה מתבטא בכך שהאישה מצד טבעה קרובה יותר ל מציאות האלוקית ויש לה פחד ואמונה באלוקים יותר מאשר הגבר וזה אחד הטעמים שפטרו את האישה מחיוב תלמוד תורה משום שהיא לא זקוקה לכוח התורה שתזכך ותשפר מידותיה שהרי מטבעה היא נמשכת לקרבה אלוקית האישה מטבעה – יש לה יתרון יש לה.

יתרון היא נולדה בלי עורלה. וזה גם מה שאנחנו רואים במציאות אין כמעט נשים רוצחות ואין כמעט נשים גנבות ואין כזה אם אתה לא הורס את הטבע של האישה אישה מטבעה. זה גם במציאות: גם היום הרבה יותר חוזרות בתשובה יש מאשר חוזרים בתשובה הרבה יותר בנות יש הרבה יותר כי הטבע שלהם בטבעו רוצה אלוקים הם רוצות דורשות מרגישה הנשמה שלהם מאוד רוצה דורשת את ה דורשת.

קרבת אלוקים כך גם בברכה ברכת שעשני כרצונו תראו איזה יפה הוא אמר ברכות השחר הוא אמר זה לא ״ברוך דיין האמת״.

ברכות השחר. כל יהודי. אומר כל יום בוקר הוא מודה שהוא לא גוי שהוא לא עבד. האישה לא באה להגיד עניין האמת. אלא מה הפירוש אומר? הודיה היא שמודות הנשים שהן קרובות לתכליתם יותר מאנשים מאחר שאין להם הניסיונות והקשיים שיש לאיש אצל הבת העיקר הוא שישמרו אותה וגם היא תשמור עצמה שלא תתקלקנה. אם רק תתרחק מהשפעות רעות ואדרבה תתקרב ותראה הנהגות מעובדי השם תתגדל ממילא לבעלת יראת שמיים ויראת חטא.

מן המקור אל החיים

אני אוטומטיים רק לא לא יהיה לה דברים רעים היא תהיה טובה אבל איש אינו כן; רק על ידי לימוד תורה יוכל לשבור את יצרו ולתקוע יראת שמיים בלבו מה שאין כן אישה קרובה לתכליתה, וגם בלי תורה תגיע אליה. זו הודיית האישה בכל בוקר שעשה כרצונו מה פירוש שהיא בטבע קרובה.

למה שהקדוש ברוך הוא רוצה ממנה היא קרובה בטבעה. שעשני קרובה לרצונו אני בטבעי רוצה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה שעשה כרצונו היא בטבעה קרובה? למה שהקדוש ברוך הוא רוצה ולכן יהיה מי זה לפני והכל היא בטבעה רוצה אם זה כל כך טוב?

למה הגבר אומר לא עשה אישה אוח שישה דבר טוב שמה לא טובות של עשה אישה שמסבירים נכון כן מסבירים אני במצבי שלי בתכנות שלי אם הייתי מה כמו אישה שפטורה מצוות זה היה אסון בשבילי אני בשבילי זה כמו אישה של אותי מצוות כמו אישה? לא לא יצה לי גוף כמו אישה שלא נתן לי מצוות כמו אישה. רק תנסה: גבר בלי תורה אני.

אומר לך מראש זה מתכון בטוח לכישלון ראיתי את זה במו עיני הרבה פעמים זוכר כמה פעמים באו אליי בחורים שהיו לומדים שאלו אותי תגיד.

למה כמה ימים אנחנו לא לומדים מרגישים ירידה רוחנית נורא והיום לא מסוגלים תראה, הנה בנות יכולות שנה בלי תורה נשארות צדיקות והכל ואנחנו כמה ימים מרגישים אמרתי לו על זה גבר איש בלי תורה לא יכול להחזיק מעמד אין אפשרות לאיש להחזיק מעמד בעולם בלי תורה ״בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין״ הוא לא מסוגל אין סיכוי לאיש אם האיש היה את התפקיד של האישה היה קורס הוא לא.

מסוגל להחזיק רוחנית כל הדברים שבעולם בלי תורה רק התורה נותנת מגן ולסיום, מספר ״התודעה״ של הרב קיטוב:

אומר דבר נפלא ״בכל דור ודור, כל ראשית וכל שורש טוב שאתה מוצא בעם –.

מן המקור אל החיים

האם אתה מוצא שם יותר מכוח האב, עד שנפל בעם פתגם בכל העולם כולו לאמור ה״אם״ גדולה כל ראשית טובה שאתה מוצא בעולם בישראל הכל מן האישה והוא מונה: אם כל חי – חוה; אם לנבואה – שרה; אם הישועה של עם ישראל – מרים; אם לאמונה תמה – נשות דור המדבר; ... אם למלכות – רות; אם להצלה – אסתר; אם לגבורה של חנוכה – יהודית.

ואם למסירות נפש על קידוש השם – חנה ושבעת בניה; ובקרוב בעזרת השם – אמהות לאורו של משיח: הנשים הצדקניות שבימינו״. שנזכה כולנו בעזרת השם ללכת בדרך התורה והמצוות.

סימן טוב ומזל טוב יהיה לנו ולכל ישראל! השיעור לא האזנתם הוא קלט ונערך עבורכם על ידי כל הלשון.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר בראשית · ספר שמות · ספר דברים · מגילת רות · התלמוד הבבלי · מדרש · רש״י · תוספות · המהר״ל · החפץ חיים

שיעור שעשה לי רצון כרצונו

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200187

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “שעשה לי רצון כרצונו”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

אז הכותר הזה ״שעשני כרצונו״ – עד שנגיע לזה זה יהיה בעת השם את סוף השיעור נגיע לכותרת זה הלשון הברכה זה הברכה של האישה כבוד הרב כן נכון נכון נגיע שם בסוף השיעור פרשת השבוע שנקראת תמיד אחרי שמחת תורה. אנשים עצובים שיצאו החגים; זה לא קל כאלה חגים גדולים והכל. אבל דבר אחד הוא מאוד ככה נותן לי הכוח הרבה כוח כך פרשת בראשית זה כזה מטען אדיר שיכול למלא.

את הבן אדם במקום החגים יש בזה כזה כל כך הרבה חומר זה כל כך נפלא. אני יודע שיש כמה וכמה ספרים שיצאו רק בתקופה האחרונה רק על פרשת בראשית ספר שלם רק על פרשת בראשית אני יודע שני שני מחברים לזמננו טוב אנחנו נתחיל נראה בריאת האדם ובריאת האישה בדרשה הזאת בעזרת השם כל אחד שיהיה לו נכדה, מדי פעם היום נוהגים הרבה לעשות אה קידוש – אצל ספרדים זה זבד הבת, ואצל

אשכנזים עושים קידוש בשבת הרבה פעמים אותו דבר דבר בדיוק אותו דבר בדיוק במציאות ראיתי הייתי בשבת האחרונה הייתי בשבת האחרונה בחול המועד סוכות היה גם מישהו שעשה קידוש בדרך כלל מכבדים את הסבא לדבר, אם הוא רק יכול. מכבדים –.

למה אבא עסוק מסכן הוא רץ כל היום איפה יש לו זמן להכין רק היה צריך לארגן את כל העוגות והקוגל והכל גם צריך להכין דבר תורה קשה הראש לא מרוכז בדרך כלל נוהגים לכבד את הסבא לדבר אם רק יש לו מה לדבר אז תשמרו את זה יהיה לכם מה לדבר בעזרת השם לכל אחד ולמי שיש נכדה לא צריך את הכל קחו מפה משהו פיקנטי קצר תיקחו לכם יהיה לכם מה לדבר ולמי שיש נכדה בעזרת השם.

שכולם תזכו כולם יזכו בעזרת השם אמן. ובכן, התורה מדברת פרשת השבוע על בריאת האדם ובריאת האישה?

נראה על המקום כמה וכמה הבדלים בין בריאת האדם לבריאת האישה. ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמיים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרומש על הארץ. ואז ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם. לפי רש"י הוא בורא אדם אחד שיש בו זכר ונקבה ביחד.

אנדרוגינוס ויצר השם אלוקים את האדם עפר מן האדמה לכן קוראים לו אדם ״ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה״ ואז מה הוא עושה עם האדם הזה ״ויטע השם אלוקים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר היינו האדם נברא באיזשהו מקום אחר לא כל כך ברור לי איפה זה בדיוק המקום שבו הוא נברא רק אני יודע שהוא לא נברא בגן עדן כי כתוב שלאחר מכן הקדוש ברוך הוא לוקח את האדם ושם.

מן המקור אל החיים

אותו בגן עדן. שהכניס הוא שהוציא איפה הוא נברא אבל כך הוציא אותו יש רש״י שמדבר על זה – בהר המוריה זה זכר אדם שזכר הוא שם אותו בגן אחר כך הוא בא אחר או האישה נבראה כמו שתכף נהיה האישה נבראה כבר בגן עדן היא לא הייתה באיזשהו שלב במקום אחר היא ישר נבראה בגן עדן מה כן נכון זה פעם שנייה שלב השני הנה בוא נעבור בריאת האישה ״ויאמר השם אלוקים״ –.

למה אולי מישהו יודע אצל האדם כתוב ויאמר אלוקים אצל האישה כתוב ויאמר השם אלוקים מה זה מבטא אני לא יודע בדיוק דעת הד לא טוב כן יכול להיות זה שיתוף ביחד ״לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו שמתם לב להדגשה זה מסתמא אף אחד לא מכיר את זה מה ההבדל נגדו לא לא לא זה עוד דבר שנ לאיפה שמוגש המילה איך כתוב אצל האדם ואיך כתוב אצל האישה נעשה אצל האדם רבים ופה כתוב ״אעשה״ מעניין נכון אצל ה האדם כתוב נעשה כביכול כמה וכמה רש״י מדבר על זה. רש״י

מסביר התייעץ אצל האישה אין התייעצות נעשה אין שמה הקדוש ברוך הוא בורא בלי להתייעץ עם אף אחד בלי לשאול אעשה אדם אעשה לו בלי עזרה מסביב אעשה לו עזר. שמת לב? נעשה ואעשה הבדל אעשה לו עזר כנגדו ״ויצר השם אלוקים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמיים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו, וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו. ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמיים ולכל חית השדה, ולאדם לא מצא עזר.

כנגדו לכולם יש הוא רואה לי אין ואז ״ויפל השם אלוקים תרדמה על האדם וישן ויקח אחת מצלעותיו״. שים לב בתורה מעולם צלע שום מקום בתורה אין כזה דבר של צלע פירושו מה שהיום קוראים צלע היום צלע זה עצם מסוימת זה זה לא בשום מקום בתורה אין הפירוש ככה בתורה כתוב ״ולצלע המשכן השנית״. בשום מקום בתורה אין כזה פירוש שהמילה צלע פירושו עצם אין כזה פירוש בתורה צלע תמיד בתורה.

פירושו הוא לצלע המשכן אבל לבן אדם לבן אדם אמר זהו אז זה יכול אז קראו זה על השם זה אבל לא שזה הפירוש מילה צלע בתורה צלע פירושו בתורה צד אחד ״ויסגור בשר תחתנה״ ואז התורה מופיעה במילה אחת לא כתוב ויברא.

אלא ״ויבן השם אלוקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם״. בנה אותו או בנה אותו עשה ממנו בניין על זה אנחנו מברכים אפילו בברכה והתקין לו ממנו בניין על שם המילה בתורה שכתוב בתורה ויבן הקדוש ברוך הוא ברא בניין עם מי הוא התייעץ? רש״י אומר: עם המלאכים. יש עוד פירושים במפרשים.

אצל האישה אין התייעצות הוא בעצמו בורא בלי להתייעץ עם אף אחד הוא בורא בסיכום, חמישה הבדלים תמצאו יש לנו בין האדם לאישה האדם נברא מן העפר דבר נחות לא דבר טוב עפר זה מן האדמה זה דבר שהוא הכי שפל בבריאה לעומת זאת האישה נבראת כבר מאדם ש אדם שיש לו כבר מה אדם שברא אותו בורא עולם בכבודו ובעצמו מהדבר הכי קדוש עלי האדמות ממנו נבראת האישה שמיים.

וארץ ההבדל כן זה נברא מעפר מהדבר הכי נחות בבריאה לעומת האישה שנבראה מהדבר הכי גבוה בבריאה מבריאה של אלוקים, בנשמה אלוקית זה לא קיים בפסוק הזה אצל נכון אצל רגע אדם יוצא האישה נשמה לא לא בן אדם שיש בו נשמה אלוקית יציר כפיו של אלוקים הוא כבר הוא כבר הוא כבר קדוש נגיע לזה במהר״ל תכף. זה נכון רק שהוא ברא – לא רק.

את האדם. האדם פה זה זכר ונקבה, שניהם יחד זה שאלה עמוקה מאוד צריך מאוד זה היה צריך לשאול המון פעמים.

למה לאדם האנדרוגינוס הזה קוראים מתייחסים בתור בתור אדם לא מתייחסים בחיים בתור נקבה זה שאלה עמוקה יש איזה נושא מאוד מעניין זה לא לאנדרוגינוס הזה קוראים אדם אתה מדבר על אדם אתה מדבר על זכר מה זה שאלה מאוד יפה שאלה מאוד מדויקת נכון ככה זה מוגדר שהאנדרוגינוסן מוגדר אדם זכר ונקבה אותו דבר אתה רואה לא טוב לא טוב האדם?

אומר: אף פעם בחיים לא מצאו שהאישה אמרה משהו לפני כן אין אישה לפני כן האנדרוגינוס הזה לא ברור שזה הייתה אישה פעילה היא מעולם לא אמרה מילה היא לא הגיבה היא לא כלום אבל גם הוא לא מדבר בטח שהוא מדבר הוא. אומר לבורא עולם. למה אין לי כלום?

למה אין לי עזרה הוא קורא לכולם שמות הוא פעיל מה זה הצד הזה שכנגדו תרצה שיעור בפני עצמו שיעור זה שיעור מאוד מעניין. לאנדרוגינוס הזה אנחנו קוראים אדם בכל מקום בתורה אבל אדם זה כולל זכר ונקבה כן אבל הוא מוקדם אדם אמרתי לך זה עמוק. הוא מוגדר בתור אדם איך שבע ברכות מה אנחנו אומרים גם אומרים גם יש יוצר האדם ״יוצר האדם״ זה הגוף האדם טוב נמשך עוד מה נגיע לזה נגיע לשבע ברכות אם נספיק נגיע לזה חכה נגיע לזה?

אומר בזה חברה בואו נגמור יש לנו ברכה בא יש לנו מה יש לנו ברכה ״נעשה״ ו״אעשה״ – הבדל שני הבדל שלישי האישה נבראת בגן עדן לעומת האדם שנברא באיזשהו מקום לא מוזכר בתורה איפה? חוץ לגן עדן זה מה שיודע איפה בדיוק לא יודע איך יכול להיות לא יודע באיזשהו מקום לא בגן עדן, זה מה שאני יודע לא לא לפני כן כתוב הפסוק תסתכל בקטע הראשון, פסוק ח׳: הקדוש ברוך הוא ״ויטע גן בעדן וישם שם

את האדם אשר יצר אז האדם היה מחוץ לגן עדן לפני כן הוא נברא מחוץ לגן עדן לוקחים אותו ושמים אותו בגן עדן איפה לא כתוב אני לא רוצה לכתוב לך כל מה שאני אגיד לך יש כמה מקומות איפה זה היה לפני כן. זה מאוד מעניין פה הוא יודע האדם יודע קהילות בעולם הוא לקח אדם לא רואים המזבח, אזור המקדש כל מיני הוא לא יכול להביא יכול להיות ככה זה בכל מקום כל מקום נכון.

מן המקור אל החיים

ככה זה. הבדל רביעי מה נושא מה השם בונה אותו מה אה זה השם בונה את האישה – מופיע ״ויבן״, בניין הקדוש ברוך הוא בונה את האישה וזה ההבדל העיקרי שמופיע בחז״ל חז״ל מדברים הרבה על האדם נאמר שהוא לא טוב – ״לא טוב היות האדם״; על האישה לא נאמר מעולם שהיא לא טוב.

למה לא נאמר בשום מקום על האישה שהיא לא טובה על האדם נאמר לא טוב היות האדם לבדו כשנבראה האישה כתוב במדרש והנה טוב מאוד אבל אדם זה לא גבר לא לא לא בשום אופן לא בהלכה זה מוגדר לא נכון בהלכה זה מוגדר שהאדם שנאמר עליו ״לא טוב״ זה גבר? למה אני?

אומר לך, זה נושא בפני עצמו. אני אביא לך אם תרצו פעם יש לי שיעור מוכן אם תרצו פעם זה יקח זה יקח כמה שיעורים אם תרצו פעם יש לי נושא שיעור זה נקרא בניין שני.

האם יש לאדם חיוב להקים בית שני – הרב נבנצל, נפטרה אשתו היה מאוד מבוגר לפני שנתיים נפטרה אשתו משהו כזה נפטרה אשתו עוד חצי שנה הוא מתחתן בן כמה הוא אתה יודע לא יודע הוא מתחתן פעם שנייה הרב נבנצל, הרב של העיר העתיקה וכעבור חצי שנה מתחתן. האם יש לאדם חיוב להקים בית שני על פי ההלכה המקור הוא הפסוק לא טוב היות האדם לבדו יש לאדם כתוב תורה ״לא טוב״.

למה אולי פעם יש לי שיעור מוכן על זה. זה גם נושא במחלוקת בגדולי הפוסקים לא כל הרבנים מתחתנים יש כאלה שכן יש כאלה שלא ומה זה תלוי בכל אופן לא מוזכר בשום מקום על האישה שיש לה בעיה להיות לבד לא מכיר בשום מקום איסור לאישה אין אפילו יודע אין חובה לאישה להתחתן. בפשטות זה דבר מאוד טוב של ״פרו ורבו״ זה רק לאיש רק לאיש וגם לא מוזכר איסור להיות.

רווקה, רק בגלל חשד לא לא מוזכר שיש בעיה לאישה בגיל 60 כמדומני לסבתא בגיל 60 אין שום מצווה להתחתן – רק אם מתחשק לה. לכן אין שום מצווה לגבר זה נושא עצום אבל אי אפשר לא לא בשביל עניין?

למה פשטות? למה הפסוק לא טוב היות האדם לבדו נאמר על הגבר בלבד האישה לא נאמר עליה לא טובה הגמרא אומרת הפוך: ״טב למיתב טן דו״ זה היא רוצה מה נגיע נגיע למשך חכמה נדבר על מה שאתה?

מן המקור אל החיים

״טב למיתב טן דו״ זה טבע, שעכשיו על איסור הלכה לא טוב היות האדם נאמר על הגבר על האישה לא נאמר לא טוב אלו הם החמישה הבדלים שיש בין איש לבין אישה בתורה עצמה דיברנו על כל הבדלים שאתה רואה בתורה שהתורה דיברה הבדל בין בריאת האיש לבריאת האישה אישה יכולה ללדת ילד, גבר לא יכול. נכון, זה דבר טכני. היא יכולה לסבול הרבה מה כי אנחנו כל הדברים יש הרבה יותר.

זה נכון יש להם את כל הכוחות האלה זה כבר ברש״י אתה לא מכיר יש רש״י – כמה שווה אישה זקנה בביתה לא מכיר נו יש רשי לא נגיע לרש״י נמשיך הלאה בוא נעבור הלאה דע לך האמת זה כלל דע לך גבר אם הוא לא לומד שהוא יוצא לפנסיה הוא שווה אפס כמעט הוא סתם מטרד. אתה יודע מה רש״י

אומר? גבר זקן בבית – פח בבית זה לעומת אישה גם אחרי הפנסיה יכולה להועיל בדברים טובים גבר הוא שווה אחרי הפנסיה רק אם הוא לומד תורה אם הוא לא לומד תורה פשוט לא נעים מה שרש״י אומר: ״פח בבית״. אבל תלמיד חכם שלומד תורה –

אומר נורא והיום הוא לא מועיל כמ כלום בעולם כמעט רק אם הוא לומד תורה ״זקני תלמידי חכמים, כל זמן שמזקינים יותר יותר חכמים יותר מועילים חכמה נוספת בהם״. אמרתי לכם לפני רגע בדרך כלל את מי מכבדים לדבר הרבה פעמים את הסבא מכבדים לדבר הוא בדרך כלל יש לו הרבה חוכמה עבר הרבה בחיים יש לו זמן להכין הוא יכול להכין דרשה לכל לכל דרשה שיש לכן אמר לכם תשמרו את זה, יהיה לכם דרשות אבל בוא נספיק.

אומר המהר״ל – נקרא לפחות חלק – נאמר בתורה: ״כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל״. הקדוש ברוך הוא. אומר את התורה תגידו קודם לנשים, לאחר מכן לגברים בקבלת תורה פרשת יתרו תגידו קודם לנשים, לאחר מכן לגברים. אומר.

אומר המהר״ל: ״׳כה תאמר׳ – לנשים, בלשון אמירה שהיא רכה... כי אולי יאמרו הנשים אין לנו שכר בתלמוד תורה, שאינן לומדות תורה, ולא יהיה להן חלק בשכרה, ועל ידי כך אולי ימנעו מלקבלה כאשר אין להן תועלת בזה. לכן אמר ׳כה תאמר׳ לנשים ראשונה, רצה לומר: אדרבה, שכרן מרובה מאוד״. תשמעו מה. אומר המהר״ל זה חידוש שמופיע במהר״ל לא כל המפרשים למדו כך את הגמרא כך למד המהר״ל אדרבה.

אומר המהר״ל: ״שכרן הרבה מאוד, יותר משל אנשים, ולכך מקדים נשים תחילה״. המהר״ל לומד שלנשים יש יותר שכר מאשר הגברים אומרת נראה. למה? למה יותר שכר במה בלימוד תורה דאיתא בברכות: ״גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים, שנאמר ׳נשים שאננות׳... אמר ליה רב לרבי חייא: נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן״ – במה הנשים זוכות? שואל רב את רבי חייא, ומה

מן המקור אל החיים

אומר לו מה הוא. אומר לו שהן שולחות את הילדים ללמוד תורה, ומחכות לבעליהן שילמדו תורה. שואל המהר״ל הנה מבואר. יש לשאול שאלה פשוטה זועקת?

למה ועל מה גדולה הבטחה שהבטיח לנשים, ושכר נשים גדול בשביל שהן מסייעות לבניהן ולבעליהן תורה כל שכן היה ראוי להיות יותר גדול שכר האנשים הלומדים תורה מי יותר גדול – יששכר או זבולון? ברור שיששכר מה השאלה ברור שמי שלומד מקבל שכר יותר ממי שמסייע מה יש לך ספק בזה ברור אבל בסדר גם הוא יקבל שכר אבל ברור שכר שלומד?

למה יותר שואל המהר״ל ברור שיששכר וזבולון – לא אם הוא לא היה מה הוא היה הולך לעבוד נכון אז מי אבל סוף סוף מה מי יותר יש לו אז למי יותר יש לך למי שעוזר או למי שבפועל מי סובל את זה מה המהר״ל מתרץ המהר״ל תשמעו יסוד מעניין מאוד אמנם יש לך להבין זה ממה שאמר הכתוב ׳נשים שאננות׳: כי האיש, במה שהוא גבר, איננו בעל שאנן והשקט מצד התגברותו והתפעלותו, ולכן אינם מוכנים כל כך

אל השאנן והמנוחה, ו הוא העולם הבא שהוא המנוחה בעצמו אבל הנשים ראויות ומוכנות לה מצד עצמן, שאינן לפי עצם בריאתן.

אומר המהר״ל: נשים נבראו בצורה כזאת שהם כבר מוכנות לעולם הבא הוא לא אומר בדיוק במה הם מוכנות כבר מטבעם ״לפיכך גדולה ההבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא יותר מן האנשים, מצד השאננות והשלווה שהן מוכנות לו, כי זהו חלק הנשים הראויות לזה ביותר, ובמעט הסיוע שמסייעות לתורה שכרם גדול מאוד כאשר הם כבר מוכנים אל השאנן, וכל המוכן לדבר מה – בנקל יגיע מצד תכונתו. אבל אנשים צריכים זה מצד

שעמלים וטורחים בתורה מבלי לנוח לילה ויום, וזהו גופו ׳ותגיד לבני ישראל׳ – דברים קשים כגידים, הוא העמל הגדול הזה. אבל לנשים – רכה, כי אינן צריכות כל כך, ואף על פי כן הן ראויות לשכר יותר גדול. ולכן הקדים הכתוב לנשים ׳כה תאמר׳״.

אומר המהר״ל דע לך שאמרנו שנשים נבראו בגן עדן נשים נבראו בגן האלוקי פירושו הם נבראו מה שנקרא מראש על ההר קוראים לזה יותר רוחניות מראש הם נבראו שהם מוכנות בקלות לעולם הבא הם קוראים לזה הוא נבראה על ההר, מראש על ההר מראש לא נשאר לו הרבה לטפס הם קצת עושות כבר הם מוכנות לעולם הבא הן לא צריכות הרבה כבר נבראו מראש גבוה לעומת הגברים נבראו בבקעה יש להם הרבה.

מן המקור אל החיים

עבודה לעבוד ולכן רק על ידי הרבה מאוד עמל בתורה הם יזכו להגיע לעולם הבא דרך אגב, הרב קוק

מסביר את זה על הברכה של האישה שעושה ״שעשני כרצונו״ היא יותר קרובה לרצון של הקדוש ברוך הוא והגבר כן ככה נכון כך מסביר אחרי זה נכון אז יש לך ביאור מאוד יפה. לפי זה יש לך ככה חלק א' של השיעור עד כאן חלק א׳ של השיעור ראינו בתורה כמה מעלות ש באישה שהיא נבראה בגן עדן היא לא נאמר לא נאמר לה מעולם לא טוב היא נבראה ישר מאדם קדוש, יציר כפיו של אלוקים. למה?

מסביר המהר״ל היא מראש נבראה גבוהה מאוד טובה מוכנה לעולם הבא קצת עזרה שעוזרת לבעלה כבר היא מוכנה לעולם הבא לעומת זאת האיש צריך לעבוד מאוד הרבה קשה צריך לעבוד קשה לעמול בתורה להשקיע אם לא ישקיע הרבה לא יישאר טוב לכן גם פטורות מחלק גדול מהמצוות. למה זה מתרץ? למה זה מתרץ?

למה הן פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא? הם לא זקוקות לא זקוקות לזה אחד הפירושים: לכן הן פטורות. יפה מאוד זה אחד הפירושים – בגן עדן יש יותר נשים מגברים לפי המהר״ל מסתבר שכן. נכון, לפי המהר״ל מסתבר שכן מראש מה מה יותר סיכוי יש לך אדם שנברא על ההר בגובה 7000 מטר – נשאר לו לעלות 2000 לעומת זה שלמטה

נמצא באפס רוב הסיכוי שמי שנמצא ב-7000 יעלה 2000 הרבה יותר קל מאשר אלה שנמצאים למטה כך יצא לפי המהר״ל. נכון, גם בעולם הזה ככה מוצאים בדרך כלל אמר לי פעם אחד שעוסק הרבה בהחזרה בתשובה הוא אמר לי רוב אלה שחוזרות בתשובה בדרך כלל זה נשים הם הרבה יותר חוזרות בדרך כלל גם מושכות את הבעלים אחר כך אבל הם הרבה יותר חוזרות בתשובה כי מטבעם הרבה יותר רוצות להתקרב לבורא.

עולם רוצות מאוד להגיע לזה. בטבע שלהן הן מאוד רוצות רוחנית זאת מאוד קשה להם להיות כל כך רחוקות מבורא עולם מאוד קשה להם נשים יותר נאמנות יותר נאמנות כן זה נכון יש גם בסיפור ככה של ה בוא נעבור דבר אחד שקשור לחג הסוכות שזה עתה יצאנו ממנו, ונראה כמה נראה כמה.

נספיק נראה כמה דוגמאות בהם אתה רואה את זה.

מן המקור אל החיים

למעשה שבהם נשים יש להם טבע מיוחד. גם אנחנו ננסה גם להגדיר את הטבע הזה מסוים. המהר״ל לא דיבר במה; אמר כללית, לא נכנס לפרט מסוים במה. אנחנו עכשיו ננסה לברר גם באיזה נקודה מסוימת אנשים נבראו בטבע. אומר השולחן ערוך בסדר הרבה מכירים את זה. ״חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד,

הוא ואשתו ובניו וכל הנלווים אליו. כיצד משמחם? הקטנים – נותן להם קליות ואגוזים״ – בעברית של היום: במבה, ממתקים וכדומה. ״הנשים – קונה להם בגדים ותכשיטים כפי ממונו. והאנשים – בזמן שבית המקדש היה קיים היו אוכלים בשר שלמים לשמחה, ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה

אלא ביין שנאמר ׳ויין ישמח לבב אנוש׳״. בקיצור: גבר נהנה עם בשר ויין אישה נהנית מבגדים ותכשיטים עד היום כולנו מכירים את זה תשמעו אני מאוד נהניתי מהרעיון הזה: מה עומד אחורי זה שגבר נהנה עם בשר ויין ואישה נהנית מבגדים ותכשיטים בוא נראה משהו מה עומד אחרי בשר ויין שאתה אוכל מי נהנה מהבשר והיין אתה. אדם נהנה – הגוף שלך נהנה.

אדם שותה יין אלכוהול עולה אדם מרגיש טוב מבסוט שמח אדם אוכל בשר בקר כמו שצריך חכה, בוא נמשיך הלאה מי נהנה בוא נגדיר מי נהנה מבגדים? כשאתה

נמצא לבד – נמצא לבד מה הוא לובש בבית? פיג'מה חלוק פשוט מתי האדם לובש בגדים יפים כשמישהו בא כשמישהו רואה. האדם בעצמו לא נהנה מבגד יפה. בגד יפה נהנים אחרים שרואים. אדם כלפי עצמו לא נהנה מזה. הנאה מזה כשרואים אותך אחרים אז אתה נהנה מבגדים. זו הגדרה מאוד יפה. גבר עיקר ההנאה שלו כשהוא פורח, שהוא עצמו גדל, צמח, פורח.

לעומת אישה עיקר ההנאה שלה כשהיא מצליחה לשמח אחרים. ההנאה שלה זה מה? לגרום לאחרים להנות. אז היא נהנית.

אתן לכם דוגמה, יש אינסוף מקרים. קחו דוגמה פשוטה זאת אומרת ראיתם בבית ילדה, אפילו קטנה מאוד, נהנית לקחת בובה, לשים אותה בעגלה ולקחת אותה לטייל לגינה להאכיל אותה, להלביש אותה זוכר מה זה ההנאה הזאת ראית פעם ילד ככה שלוקח את הבובה לטייל בגינה, שהוא מלביש אותה. מה זה ההגדרה הזאת? ממה הוא נהנה?

מן המקור אל החיים

בטח הילד נהנה לבנות בניינים הוא נהנה להיות נהג אוטובוס טרקטור טרקטור והוא מוביל את כולם והוא לוקח מה ההגדרה? גבר נהנה כשהוא פורח בעצמו שהוא גדל שהוא זה אישה נהנית בטבעה לתת לאחרים שהיא גורמת הנאה לאחרים לשמח אחרים יש בזה גם דבר טוב מאוד לא רק סתם אם הגבר לא היה נהנה כשהוא פורח בעצמו זה היה הרס לבריאה. תחשבו כל מה שקיים מפעלים והכל – בגלל שגברים נהנים לפתח.

ולא רק זה, גם בתורה אנחנו נהנים הגברים ללמוד תורה. למה? אחד מהסיבות היא כי אנחנו נהנים מה? ליצור דברים. ליצור דברים זה גם ליצור חוכמה. אני נהנה כשהוצאתי שיעור, הוצאתי בו מהלך – גבר יוצר מהלך, אתה נהנה. לא צריך אתה נהנה מהמהלך, מהחוכמה, מהיצירה. אישה לא נהנת מכאלה דברים. היא לא נהנית מיצירה של דברים. היא נהנית במה שהיא יכול לגרום שמחה לאחרים. זה ההגדרה של גבר ואישה.

זה תכונה טובה מאוד שהקדוש ברוך הוא נתן לאישה, וזה מלווה אותה גם כל החיים זה בנויים ככה. היא נהנית לתת לאחרים תמיד וכל דבר היא נהנית להתחתן. למה היא נהנת להתחתן? למה היא נהנת להתחתן? כי היא נהנית מה לשמח אחרים –

לשמח ילדים, לגדל ילדים. היא נהנית כל חייה מה לתת הלאה והלאה נעבור עוד דף הבא נדלג כרגע על השולחן ערוך. בוא נעבור ל״דעת תבונות״: הרמח״ל בספרו דעת תבונות חוקר שאלה מאוד מעניינת הספר בנוי כדו־שיח בין השכל והנשמה. אמר השכל אך מה שצריך לברר ראשונה הוא עניין מציאות האדם והעבודה המוטלת עליו, לדעת מהי התכלית הנרצה בכל זאת מה המטרה של הכל?

אמר לנשמה, ודאי זה ודאי עניין שמבקש עיון הרבה להבינו לבוריו בכל חלקיו.

אמר השכל היסוד הראשון שעליו עומד כל הבניין הוא שרצה הרצון העליון שיהיה אדם משלים את עצמו ואת כל הנברא בשבילו וזה עצמו יהיה זכותו ושכרו; זכותו – לפי שנמצא שמתעסק ויגע להשיג השלמות הזה, ושכרו – שהסוף יהיה הוא המושלם, ויהיה מתענג בטובה לנצחים״. הקדוש ברוך הוא רצה שאדם יבנה את עצמו ויהיה אדם שלם נפלא אמרה הנשמה.

״זה יסוד שקורה פינות רבות, והנני מצפה לשמוע מה תבנה על היסוד הזה. אך אחד הדברים שרצוננו לעמוד עליו תחילה – היש טעם

מן המקור אל החיים

למה רצה הרצון העליון בדבר הזה פירוש הוא שואל שאלה פשוטה כל דבר שתראו כאן היה פה איזשהו סיבה?

למה יצרו אותו המאוורר יצרו כדי שיהיה פה אוויר מי שיצר את זה רצה להרוויח כסף רצה שינעים לאנשים וכדומה את השולחן בנו או כי רצו לשבת עליו או שרצו להרוויח כסף וכדומה כל דבר שתראו כאן בחדר אין דבר שנברא סתם אף אדם לא עושה סתם דברים יש סיבה יש לו מטרה שהוא יפיק מהדבר שהוא עשה אחרת הוא לא היה עושה אותו? שואל, יש לי שאלה, למה רצה הבורא ברוך הוא לברוא נבראים? כך שואל השכל.

למה רצה בורא ברוך? בקיצור, לא מה אנחנו עושים יש לי שאלה אחרת? הוא שואל. למה בורא עולם רצה לברוא נבראים? מה המטרה שלו? מה יצא? לא מה יצא לי? מה יצא לו מזה? מה יצא לו מזה? זה לא מה יצא לו מזה?

אומר הרמח״ל תשובה מאוד חשובה ״אמר השכל: מה שנוכל להשיג בעניין זה – הוא מה שהשכל יכול להבינו: כי האל יתברך שמו הוא תכלית הטוב ודאי, אמנם מחוק הטוב הוא להטיב וזהו מה שרצה הבורא יתברך שמו לברוא נבראים כדי שיוכל להטיב להם כי אם אין מקבל הטוב – אין הטבה״. נקודה רגע זה הוא כמו אישה זה צריך להגיע לזה מתעשה שיש נכון תכף נגיע לזה בורא עולם רצה לברוא. למה כי הוא נהנה לתת זה התשובה?

למה בורא עולם ברא בורא עולם ברא את הבריאה כי הוא נהנה לתת רוצה לא בטוח לא בטוח מתענג לתת הוא נהנה כן הוא נהנה לתת זה התענוג שלו הוא רוצה לתת הרצון רצון העליון לתת כן יש לו זה התענוג שלו מי שאתה יכול לראות אותו בפועל זה ככה תראה סבתא תן לעצמך תרגיל לסבתא תשמעי סבתא נחמדה החלטנו לחסוך לך חבל שהנכדים יבואו ויגמרו לך את כל הבמבה.

והביסלי לא חבל כל כך הרבה במבות החלטנו ששבת אנחנו נשארים בבית אנחנו לא באים לבקר מה לחסוך לא חבל לבלאגן הם באים עושים מלכלכים אוכלים את כל הבמבות צריכה לטרוח לקנות אתה יודע מה יקרה אני זוכר מה קורה מיני מקרים מה אתה חושב שזה סליחה בשבילי בשביל מה אני קמה כדי שאוכל לתת לנכדים! בשביל מה אני חי כאן בעולם זה התענוג שלי. אם לא יבואו – בשביל מה.

אני נמצאת כאן שים הרבה בלאגן הרבה בלאגן והרבה לכלוך היא שמחה מזה מה אני לא זוכר את זה שלא הייתי מגיע לסבתא עם הנכדים?

מן המקור אל החיים

למה לא באתם מה בשביל מה אתה יודע כמה הכנתי בשבילכם הכנתי עוגה וזה וזה כל כך הרבה דברים מה? למה לא באתם זה הם גומרים סבתא נהנית לתת. רק תבוא תיקח – התענוג שלה לתת ככה סבתא בריאה בטבעה זה התענוג שלה לתת זה טבע בעיקר כמו שאמרת שקיים אצל נשים ככה הקדוש ברוך הוא ברא אותם הם נהנות להיטיב, וזה התענוג שהם לתת?

לפי זה אפשר להסביר מאוד יפה את הברכה שהבאתי בשם הרב קוק: הברכה מברכים שעשני כרצונו זה לא הפשט הרגיל אבל זה ביאור נפלא מה הרצון אמר הרמח״ל של הבורא הרצון שלו זה מה להטיב לבריותיו זו הסיבה. איך הלשון שלו היה ״כי האל ברוך הוא תכלית הטוב ודאי, אמנם מחוק הטוב להטיב וזהו מה שרצה יתברך שמו לברוא נבראים כדי שיוכל להטיב להם מה הוא.

רוצה הוא רוצה לתת זה התענוג של בורא עולם אפשר להרחיב את זה אישה הקדוש ברוך הוא מה עשה אותה כרצונו מה זה כרצונו כמו הרצון שלו זה לתת; ככה הוא גם ברא את האישה עם רצון שגם לה יש רצון לתת תחזור לכותרת תראה את הכותרת ״שעשני כרצונו״ – עשה בי רצון כמו הרצון שיש לו.

לבורא זה המעלה העצומה שיש לבת ישראל הקדוש ברוך הוא ברא אותה עם מעלה עצומה שזה זה המעלה העצומה שיש בה בקיצור: בריאת אדם בריאת האישה יש לך חמישה חלקים הבדלים מעלות שיש המהר״ל הסביר שזה הפירוש בגמרא גדולה ההבטחה שהבטיח לנשים והגמרא אומרת.

למה כי הם עושות משהו הם עוזרות לבעל שלהם המהר״ל: לכאורה סתירה – הגדולה ההבטחה ומיד אחר כך מה אתה? אומר שהם עושות משהו תירץ המהר״ל: הם נבראו מראש גבוה קצת הם עושות וכבר הם מוכנות מראש שנבראו גבוה המהר״ל לא פירט במה אפשר הרבה לקחנו נקודה אחת נקודה אחת שתפסנו היא מאוד חזקה זה מאוד דומיננטי הרצון לתת לא רק זה אפילו זה שהם הם שמחות כשמישהו שמח לכן תן להם בגדים.

למה כי על ידי זה הם יוכלו לשמח את החברות את הידידות. אתה לא רואה את הבת היא באה: ״אבא, תראה מה מה לבשתי ״ – זה לתת והבאנו לזה מה אחר כך הבאנו את הרמח״ל שמסביר? למה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם הוא חקר?

למה מה הוא נהנה מזה בורא עולם מה יצא לו לא מה יצא לנו מה יצא לו אמר הרמח״ל מה שאנחנו יכולים להבין בורא עולם נהנה לתת זה התענוג שלו תענוג שלו זה לתת ועוד משהו קצר. אני אוהב את זה יש זה פשוט מדהים רבי חיים מוולוז׳ין אומר דבר מדהים.

מן המקור אל החיים

אומר שאדם יכול לעבוד לשמה והלשמה יהיה כדי שהוא יהנה איך זה יכול להיות יכול להיות שאדם יעבוד לשמה וזה יהיה כ שהוא יהנה איך זה יכול להיות תשמע איזה נפלא. אומר אם אדם תופס שבורא עולם נהנה לתת בוא ניקח את המשל יותר פשוט אני בא לסבתא אני בא לסבתא ואני יודע כדי שהנכדים יקבלו במבה זה יכול להיות ״לשמה״ – לשמח את הסבתא.

למה אני באמת לא צריך את הבמבה אולי אפילו אני שמח? למה אני רוצה את הבמבה כדי שהסבתא תהנה שהיא נותנת? אומר רבי חיים מוולוז׳ין: אדם יכול לקבל שכר ומה. וזה ״לשמה״, כי הוא מבין שבורא עולם נהנה שהוא יקבל שכר זה נקרא?

וכך גם כאן: הקדוש ברוך הוא נהנה להיטיב לבריותיו. ״שעשני כרצונו״ – מה הכוונה? גם בי יש רצון כמו הרצון שלו. השיעור לא האזנתם הוקלט ונערך עבורכם על ידי כל הלשון.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר בראשית · ספר שמות · ספר ויקרא · ספר דברים · משלי · התלמוד הבבלי · מדרש · רש״י · שולחן ערוך · המהר״ל

🎧 שיעורים נוספים להאזנה

טעמי סעודת ההודיה להולדת הבת▶️ לשמיעה · שיעור 41726435כי אשרוני בנות - השמחה בבת והסעודה לכבודה▶️ לשמיעה · שיעור 41726436
השלום זכר
✡
פרק ה

שלום זכר

📖 בפרק זה:

שמחה זו מזמינה אותנו לעצור, להתבונן בחסדי השם, ולתת להודיה קול ברור בתוך המאורע.

כיצד מנחמים את התינוק בשלום זכר

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200189

שאלה למחשבה: כיצד מנחמים את התינוק בשלום זכר?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

נושא השיעור. כיצד מנחמים את התינוק בשלום זכר ה״דרישה״ בסימן רס״ה – שם מבואר שהמנהג הוא לבוא בליל שבת לאחר שהתינוק נולד לבית. כותב ה״דרישה״ את הטעם: ״לפי שהמלאך בא כשנולד וסוטרו על פיו ומשכחו כל התורה שלמד במעי אמו, משום הכי באים לנחמו על צערו״. הרבה פעמים בשלום זכר ותמיד שמעתי את האנשים שואלים שאלה יפה. כיצד מנחמים את הילד, מה אומרים לו? מה מנחמים אותו?

כשאנחנו כשאנחנו אוכלים ארבעס הוא מתנחם, מה איך מנחמים אותו? בכלל קיימא לן אמרו בגמרא: ״בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת״. כיצד התירו לבוא לנחם אותו? מה? מה, מנחמים את התינוק? ראיתי בזה ביאור נפלא. בספר שיצא, ״שמחה בשמחה״ של הרב פינקוס. הוא מביא שם ביאור נפלא מאוד בטעם הדבר. לפני כן בוא נסביר. מדוע בכלל עושים שלום זכר בליל שבת? למה דווקא בליל שבת?

ב״תרומת הדשן״ כתוב: בגלל שאז אנשים מצויים בבתיהם. אבל יש בעזרת השם בזה עוד ביאור נפלא סעודת שלום זכר עניינה הוא להודות לבורא עולם ברוך השם זכינו עוד ילד נולד יצא ממעי אמו בשלום. ״טוב להודות להשם״, ״הפעם אודה את השם״ – צריך להודות לקדוש ברוך הוא על כזאת מתנה נפלאה; הרי אין לך מתנה נפלאה יותר מאשר ילד יהודי כמו שכתוב הפסוק ״הנה נחלת השם בנים״.

מבאר שם הרד״ק: כאשר הקדוש ברוך הוא רוצה להנחיל דבר טוב ליראיו – מהי הנחלה הטובה? מהי המתנה? ״נחלת השם״ – מהי המתנה הכי טובה שבורא עולם יכול לתת ליראיו? בנים. ילד נולד זה המתנה הכי טובה שיש. אז יהודי מקבל מתנה נפלאה מבורא עולם – ״אודה השם בכל לבב״. זה הטעם שעושים סעודה דווקא בליל שבת: הרי אמרנו ״מזמור שיר ליום השבת, טוב להודות להשם״ – שבת היא זמן של הודיה

על הקדוש ברוך הוא זה ״נשמת״ – זמן שבו שרים שיר. שבת היא הזמן שבו שרים לקדוש ברוך הוא מודים ומהללים בשבת יתירה נשמה, וכולם מתמלאים בשמחה ועונג ושרים לקדוש ברוך הוא כדי להבין טוב את הדברים.

מדוע שבת כל כך מעולה – כדאי לראות ב״אור זרוע״, דבר נפלא עד מאוד. וכך כתוב ב״אור זרוע״:

בחלק ב׳, הלכות שבת, סימן מ״ב, וזה לשונו: ״ותיקנו רבותינו והוסיפו מזמורים לכבוד השבת, כגון ׳השמיים מספרים כבוד אל׳, ׳לדוד בשנותו׳ וכולי... ומה טעם הוסיפו שבחות בשבת? דאשכחן שלא בחר הקדוש ברוך הוא ביום השבת בשבחות של מלאכי השרת כי אם בשבחות דישראל״. היינו: בשבת הקדוש ברוך הוא בוחר בשבחות של ישראל יותר ממלאכי השרת.

כמו שאמרו במדרש: שש כנפיים למלאכי השרת, ובכל ימות השבוע כל אחד משורר בכנף את יומו – שש כנפיים לששת הימים. ביום השבת אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, אין לנו כנף שנשיר בה לפניך; תן לנו כנף שביעית ונשיר לפניך היום. אמר להם הקדוש ברוך הוא: יש לי כנף אחת בארץ שמשוררת לפני היום, שנאמר ״מכנף הארץ זמירות שמענו, צבי לצדיק״. היינו: בשבת קודש הקדוש ברוך

הוא רוצה מכנף הארץ מארץ ישראל מהאנשים מהיהודים הקדוש ברוך הוא רוצה זמירות של שבת.

אומר ה״אור זרוע״: נראה לי לפי זה לדרוש ״את השם האמרת היום״ – כלומר ביום המיוחד, דהיינו שבת – ״את השם האמרת היום, והשם האמירך היום״ – שחפץ בך יותר ממלאכי השרת. למדנו מדברי ה״אור זרוע״ והמדרש: אומר לנו שהקדוש ברוך הוא בשבת רוצה בשירת ישראל יותר משירת המלאכים. ועכשיו נבין, נפלא מאוד, במה אנחנו מנחמים את התינוק?

התינוק עומד ושואל: לשם מה באתי לעולם? עד עכשיו ״נרו על ראשי״ – הייתי לומד תורה, מכיר את הקדוש ברוך הוא, רואה מסוף העולם ועד סופו, רואה את כל התורה כולה. לאן הגעתי? איזו אפלה, איזה נורא! כאן לא רואים את הקדוש ברוך הוא, אני לא רואה הכל חושך ואפלה. הוא עצוב, עצוב מאוד. איך מנחמים את התינוק? מה אומרים לו? אומרים לו, "בוא, בוא תראה מה אנחנו עושים עכשיו.

אנחנו עושים פה בליל שבס סעודת הודיה, שיר ושבח לבורא יתברך. ומה יש? ״והשם האמירך היום״ – שחפץ בך יותר ממלאכי השרת. בשירה ובתשבחות שלנו הקדוש ברוך הוא חפץ יותר מהכל. אתה שומע תינוק אומרים לו. למה נולדת?

בשביל הסעודת הודיה הזאת בשביל השירה והשבח לבורא יתברך, שזה חביב לקדוש ברוך הוא יותר מהכל יותר ממלאכי השרת בשביל זה באת לכאן כך נבין: לא צריך להגיד לתינוק שום מילה נשמתו, כאשר הנשמה שלו רואה את השמחה העצומה שיש לבורא יתברך מהשיר שלנו מהסעודה שלנו, מהשמחה של יום השבת – שהקדוש ברוך הוא שמח בנו, שאנחנו מודים ומהללים לשמו יתברך זה.

התשובה – זה עצמו הניחום. לא צריך להגיד כלום היא רואה את השמחה של הקדוש ברוך הוא מהשירות וההודיות שלנו זה עצמו הניחום זה הניחום שאנחנו עושים לנשמה של התינוק. לכן כתוב ברמ״א שצריכים לעשות הסעודה במקום שהתינוק נמצא. למה לא צריך שהתינוק יהיה שם נוכח, שנשמתו תראה את הנחת רוח שיש להקדוש ברוך הוא מהשירות וההודיות שאנחנו משוררים לו יתברך.

מן המקור אל החיים

נמצא שטעם ה״תרומת הדשן״, שהוא סעודת הודיה, וטעם ה״דרישה״ – ניחום האבל – הכל עולה למקום אחד. אשרינו מה טוב חלקנו: ״עם זו יצרתי לי, תהלתי יספרו״.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר דברים · תהילים · מדרש

להודות על הילדים לשלום זכר ולברית מילה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200190

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “להודות על הילדים לשלום זכר ולברית מילה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלום וברכה. היום יום שלישי י״ב כסלו תשע״ו. היום בעזרת השם נדבר על ההודיה על הילדים כמו שכבר נראה בעזרת השם. בתורה הקדושה ראינו שלאה אמנו זכתה ל״הפעם אודה את השם״. כשנעבור ונתבונן בתורה הקדושה. נראה שאת הפועל להודות להשם לא מצאנו בשום מקום בתורה הקדושה חוץ מאצלה. נחפש: היכן מופיע הפועל הודיה בתורה שאדם מודה. מצאנו אותו אומנם בעוד כמה מקומות. מצאנו אצל יהודה. ״יהודה אתה יודוך אחיך״.

דהיינו יהודה – אתה, יודו לך כל האחים שלך שאתה ראוי למלוכה וימליכו אותך והתרגום יונתן

אומר יהודה כל היהודים ייקראו על שמך. אבל שם זו לא הודיה להשם – שם יודו לאדם. יש לנו גם קורבן תודה יש לנו יהודי בא מקריב קורבן להשם אבל לא כתוב על מה הוא מודה הפעם היחידה בתורה שכתוב פעולה עם המילה הודיה, שאדם מודה על דבר מסוים זה לאה לאה אמנו היחידה שכתוב על מה היא מודה להשם: ״הפעם אודה את השם״ – שהיא זכתה להביא עוד ילד יהודי לעולם זו הייתה

התודה שלה אמרה ״הפעם אודה את השם״. ובזכות זה שלאה הודתה להשם עמדו ממנה בעלי הודיה: יהודה הבן שלה הודה –

במעשה תמר; ודוד המלך צמח ממנה, ודניאל צמח ממנה – שלושה בעלי הודיה. על מה הודתה להשם? שהיא זכתה. אומרת הגמרא: לאה תפסה פלך הודיה. על מה היא הודתה להשם? על מה שהיא זכתה להביא ילד יהודי לעולם זו הייתה ההודיה שלה. בוא נתבונן בזה ונראה כמה חשוב שכל יהודי יודה לקדוש ברוך הוא שהוא זוכה להביא ילד. מצאנו בארבעה מקומות שאדם מודה על הילד היהודי שנולד.

דבר ראשון ברגע שנולד בן יש דין בגמרא, ומופיע בשולחן ערוך שצריך בלידת הבן לברך ״הטוב והמטיב״: מיד כשנולד הילד בחדר לידה, ברגע ששומעים שנולד ילד, צריך לברך ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם הטוב והמטיב ה״יסוד ושורש העבודה״ מאריך שם לבאר שאדם צריך להרגיש בכל ליבו ונפשו על המתנה הגדולה שבורא עולם נתן לו ולהרגיש הודיה גדולה מאוד לבורא עולם על הילד שהוא זכה. אמנם מנהג

הספרדים לא לברך בלידה ולסמוך על ״שהחיינו״ בברית מילה, אבל יש ספרדים שנוהגים לברך מיד כמו שמבואר בגמרא – לברך ״הטוב והמטיב״. מקום שני שאנחנו עושים זה סעודת שלום זכר אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא שנולד ילד, שיצא ממעי אמו לשלום ברוך השם מקום שלישי שבו אנחנו מודים זה הברית מילה הברית מילה אנחנו אומרים בברכה האחרונה ״אשר קידש ידיד מבטן״ – אנחנו אומרים שם ״הודו להשם כי טוב כי לעולם חסדו״.

מן המקור אל החיים

״הודו להשם כי טוב כי לעולם חסדו״.

למה אומרים שם ״הודו״? מה זה קשור לברכת מילה אז מבואר ברא״ש, והדרכי משה מביא את זה גם בהלכות מילה, שהטעם שאומרים הודו להשם כי טוב הילד יצא ממעי אמו מבית האסורים הוא יצא והוא אחד מהארבעה שחייבים להודות. ולכן אומרים ״הודו להשם כי טוב עוד מבואר שם ברמ״א דבר מדהים כתוב בהלכה שצריך להקפיד לכתחילה שיהיו עשרה אנשים בברית מילה? מדוע צריך שיהיו עשרה אנשים?

מביא הדרכי משה טעם מאוד מעניין וצריך להודות בפני עשרה, וכל הברית מילה זה עניינה גם להודות לקדוש ברוך הוא שזכית לילד יהודי. ולמה צריך להודות בפני עשרה? כמו שכתוב ״וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו״. לכן צריך שיהיו עשרה אנשים בברית מילה אז הנה מקום שלישי שבו אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא. מקום רביעי – ברכת ״אשר יצר״: מסיימים אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת מה הפשט אפילו שעה אחת.

מבאר הטור שהכוונה היא על שעת הלידה שאם לא היה נפתח הפה לנשום, ולא היה נסתם הצינור של הטבור, היה אדם מת מיד אז אפילו שעה אחת אי אפשר להתקיים אם ייפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם אחד נפתח אחד נסתם.

נמצא שבכל אנחנו מודים ארבע פעמים על הנס של הילד יש לנו כמו שאמרנו ברכת ״הטוב והמטיב״, סעודת שלום זכר ברית מילה ו״אשר יצר״. בפרשת השבוע שאנחנו קוראים פרשת וישלח גם אנחנו רואים עד כמה יעקב אבינו – עמוד ההודיה – כמה הוא חי בכל ליבו ונפשו הודיה על הילדים. הוא בא להתפלל לפני המפגש עם עשו הוא מרגיש קטונתי מכל החסדים ריבונו של עולם, עשית איתי הרבה מאוד חסדים ואני קטונתי.

למה איזה חסדים עשית איתי ״כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות״ שברוך השם אני זוכה יש לי משפחה גדולה משפחה גדולה ילדים והכל הוא מרגיש הכל חסד השם הוא מרגיש ״קטונתי מכל החסדים״. בורא עולם חנן אותי במה שיש לי ילדים משפחה זה מתנה מבורא עולם. הוא מקבל מלא טובות השם ״קטונתי מכל החסדים״. איך רואים איך יעקב אבינו חי הודיה לבורא עולם. מקום עוד אחד בפרשת

שבו אנחנו גם רואים – המפגש עם עשו עשו ויעקב נפגשים שני עולמות מפגש אדיר שני עולמות עשו

אומר ״יש לי רב״; יעקב אומר ״יש לי כל״. אומר יעקב אבינו הכל יש לי איך יעקב אבינו הגיע לכה איך הוא הגיע לדרגה כזאת? אומר הפסוק: ״וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים ויאמר מי אלה לך ״. מאיפה לך כל זה? אומר יעקב אבינו משפט אדיר שמתמצת את כל המהות של יעקב אבינו ״ויאמר הילדים אשר חנן אלוקים את עבדך״. אומר יעקב אבינו, נתן לי בורא עולם מתנת חינם את הילדים האלה.

אומר האור החיים, פרשת ויחי, ״אשר נתן לי אלוקים בזה – דרך הצדיקים, כשזוכרים הטוב אשר הגיעם, חולקים כבוד להשם, כי הוא הנותן, כאומרו ׳הילדים אשר חנן אלוקים את עבדך׳״. זה היה יעקב אבינו שחי כל הזמן. הילדים שקיבלתי מאת השם זה מתנה מאת בורא עולם. ״הילדים אשר חנן אלוקים את עבדך. יכול להיות הבדל שמיים וארץ. אם יהודי חי הילדים אשר חנן אלוקים את עבדך.

הנה נתבונן אדם שאין לו ילדים מרגיש איך כמו שאומרת רחל. ״ואם אין – מתה אנוכי״. אומר רש"י על המקום. למה מתה אנוכי? מי שאין לו ילדים חשוב כמת? זה צער נורא. אדם שאין לו ילדים לעומת זאת אדם שיש לו ילדים זה אושר ושמחה שנתן לנו בורא עולם ממש אושר ושמחה בעולם הזה ואושר ושמחה לנצח. זה המתנה הכי גדולה שיכול לתת השם לאדם זה ילד יהודי.

כל המצוות שילד יהודי עושה נחשבות לאבא. זו מתנה, לא דירה, לא כסף, וגם גורמים אושר בעולם הזה וגם בעולם הבא.

השאלה היא כמה אדם חי את המשפט הילדים אשר חנן אלוקים את עבדך מתנה מאת בורא עולם ואז מה יש כל פעם שיש לו הנאה מהילדים שמחה הם משמחים אותו גורמים לו תענוג אה הוא מרגיש תודה רבה לך בורא עולם הילדים שחננת אותי מודה אני לך עליהם אדם שחי ככה זה חיים מסוג אחר בכלל כל היום הוא כל קידוש שהוא הולך כל בן שנולד לו כל נכד שנולד לו תמיד הוא מרגיש שבח והודיה

למלך מלכי המלכים במיוחד באישה נתבונן בלאה אמנו נחזור אליה אישה שחיה הודיה לבורא עולם הילדים זה חיים בסוג אחר בכלל שהרי אישה כל מהותה כל היום שלה מסתובבת סביב הילדים כאשר אמא מודה לקדוש ברוך הוא על כל פעם שיש לה הנאה מהילדים מיוחד האישה שמאוד נהנית מהילדים זה כל מהות שלה ליהנות ממה שטוב לילדים, לשמח את הילדים, להלביש את הילדים היא נהנית מהילדים אם היא.

חיה כל פעם הילדים אשר חנן אלוקים את עבדך ״הפעם אודה את השם״ על הילד היהודי החדש כל חייה מלאים קשר עם בורא עולם אהבה לבורא עולם ואהבת את השם אלוקיך ובכל מאודך״ על כל מה שהוא נתן לך על כל דבר שהוא נתן לך הודה לו ותאהב אותו על כך מלאה קשר. אבל אם חס ושלום אדם לא מרגיש ״הילדים אשר חנן אלוקים את עבדך״ – חס ושלום ״כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה חסר קשר אדיר מבורא.

מן המקור אל החיים

עולם זה מנתק את האדם מאוד מבורא עולם אין לו קשר אין לו חיבור לבורא עולם לאה אמנו תפסה פלך הודיה. זה לא רגע אחד של הודיה כל חייה היא חיה הודיה לקדוש ברוך הוא על הבן שנולד לה לכן היא קבעה לו שם שם שמה שכל פעם שהיא תקרא לו יהודה היא תזכור ״הפעם אודה את השם״, כדי שלא רק עכשיו היא תודה לקדוש ברוך הוא?

אלא כל הזמן כל חייה כל פעם שיהיה לה שמחה ממנו היא תודה לקדוש ברוך הוא ומה זכתה לאה אמנו בזכות זה שקבעה כזאת הודיה לקדוש ברוך הוא כל חייה – לא רגע אחד – לחיות חיי הודיה? בזכות זה עמדו ממנה בעלי הודיה: מי זה יהודה דוד המלך ״יהודה אתה יודוך אחיך״.

מסבירים המפרשים: ״יודוך״ – שימליכו אותך עליהם למלך ושייצא ממך מלך המשיח לאה אמנו בזכות שהיא תפסה פלך הודיה זוכה לבן יהודה שהוא מודה זוכה לדוד המלך וזוכה בזכות זה למלך המשיח כמה הקדוש ברוך הוא משלם למי שחי הילדים אשר חנן אלוקים את עבדך״. מסתבר מאוד שזה גם הטעם של שלום זכר והכל זה שאדם צריך לחיות הודיה לקדוש ברוך הוא על כל מה שנתן לו לחיות חיים של הודיה לבורא עולם – ״הילדים אשר חנן אלוקים את עבדך״. השם יזכנו תמיד להודות ולשמוח תמיד.

מקורות שנזכרו בשיעור: התלמוד הבבלי · רש״י · שולחן ערוך

מדוע אוכלים ארבעס בשלום זכר

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200191

שאלה למחשבה: מדוע אוכלים ארבעס בשלום זכר?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלום וברכה. היום נדבר בעזרת השם. מדוע נהגו האשכנזים לאכול ארבעס בשלום זכר? כאשר נולד ילד בליל שבת נהגו לבוא להגיד מזל טוב לבית הבן, ונהגו האשכנזים כבר הרבה שנים שנותנים שם את המאכל ארבעס חומוס מבושל שנקרא בידיש ארבעס אנחנו רוצים בעזרת השם להסביר. מדוע אוכלים וכמובן שזה קשור לנושא הודיה להשם הפירוש הרגיל המקובל הוא? מדוע אוכלים ארבעס הוא בגלל ה״דרישה״. ה״דרישה״

כותב שהטעם שעושים שלום זכר בליל שבת בגלל שהתינוק שכח את התורה שהוא למד במעי אמו עם המלאך והוא אבל על כך לכן באים לנחמו היו ספרים שכתבו שלפי זה ייתכן לומר שהטעם שאוכלים ארבעס הוא כמנהג אבלות שהאבלים אוכלים דבר עגול – אבלים אוכלים בדרך כלל ביצים, עדשים, שהם עגולות כי ״גלגל הוא שחוזר בעולם אז היו כאלה שסברו שזה הטעם שאוכלים ארבעס לאכול דבר עגול כך יש כאלה.

שמסבירים על הפירוש הזה קשה כמה וכמה קושיות קושיה ראשונה מעולם לא ראינו שהמנחמים אוכלים ביצים האבל אוכל וכאן לא התינוק אוכל.

אלא מי שאוכל זה ה מי שאוכל זה המנחמים כיצד ייתכן הדבר קושיה שנייה בכל האבלות אוכלים עדשים; עוד לא ראינו מעולם שחלקו ארבעס על האבלים. מדוע כאן אוכלים דווקא ארבעס שאלה שלישית? יש לשאול הרי קיימא לן הם מנחמים אבלים בשבת ״ולכתחילה – לא ינחם בשבת״? אם כן, מה הפירוש אנחנו באים בליל שבת לנחם את התינוק?

ודאי כוונת ה״דרישה״ שלא שמנחמים אותו, שמשתתפים בצערו כמו כל אבל אנחנו מלמדים, מלמדים אותו שאין לך על מה להצטער כלל וכלל. למה אין לך על מה להצטער?

כי זה שאדם שכח את תלמודו – זה לטובתו, כי ״אדם לעמל יולד״; ״אם בחוקותיי תלכו״ – שתהיו עמלים בתורה. אדרבה, זו המטרה: עמל ויגיעה. אם כך אז אנחנו בכלל לא אבלים ולא עצובים הפוך אנחנו אומרים לו שצריכים לשמוח לא קרה שום דבר רע אם ככה ודאי שלא צריכים לאכול עדשים לאות אבלות אז אם ככה הפירוש הזה שמקובל שזה הטעם שאוכלים ארבעס נראה שזה קשה מאוד הפירוש הזה אנחנו רוצים בעזרת השם לבאר פירוש אחר בכלל.

למה אוכלים בהקדם קושיה עצומה שהקשו המון מפרשים כתוב בפרשת ויצא שלאה אמנו קוראת לבנה שם יהודה על השם הודיה ותאמר ״הפעם אודה את השם״. ועל שם זה קוראים לנו יהודים עד היום הזה כי זה כל מהותנו להודות כידוע כאשר אדם מודה לקדוש ברוך הוא נפתחים שערי ברכה ושערי השפעה כמו שתיקנו חז״ל לומר פסוקי דזמרה להודות ולהלל לפני שמתפללים כי זה הפתח לשערי הברכה ואם ככה קושיה זועקת?

מדוע כתוב הפסוק ״הפעם אודה את השם... ותעמוד מלדת״ – שמיד לאחר ההודיה מה קרה הפסיקה ללדת הפסוק מציין שהיא עמדה מלדת לא כתוב בשום אחת מהאמהות כזה משפט כאן היא עמדה מלדת – הקדוש ברוך הוא סגר מה דבר קשה מאוד אדרבה אם אדם מודה נפתחים שערי ברכה? מדוע כאן לאחר ההודיה קיבלה כביכול לאה עונש נסגרו שערי שמיים קושיה זו מתרץ ה״טור״ על התורה. אומר יסוד עצום הוא.

אומר היות ולאה לאחר שהיא הודתה לא ביקשה אחר כך עוד לכן נסגרו שערי שמיים. יש דין שביחד עם ההודיה צריכים לברך לבקש עוד כל מי ששומע את זה עומד ומשתומם: אדם שמודה צריך לבקש עוד? הודיה ובקשה לא כל כך הולכים ביחד אדם כל כולו רוצה להודות – ואומרים לו גם תבקש איך זה יכול להיות אבל ככה אנחנו רואים בהלכה

למעשה אנחנו כך נוהגים ונביא כמה דוגמאות באמצע הלל שאנחנו מודים לקדוש ברוך הוא אנחנו אומרים באמצע ״אנא השם הושיעה נא״, אנחנו צועקים ״אנא השם הצליחה נא״. רואים שעם ההודיה צריכים מה לבקש וב״מודים דרבנן״ שאנחנו מודים אנחנו אומרים ״כן תחיינו ותקיימנו ותאסוף גלויותינו״ – מבקשים מיד בתפילה כל יום מיד לאחר מודים אנחנו לא מסיימים את התפילה.

אלא מוסיפים מיד ״שים שלום טובה וברכה״ – ביחד עם ההודיה באה מיד בקשה. כמו בברכת המזון: ״הוא היטיב, הוא מטיב, הוא ייטיב לנו״ – מבקשים מיד אז אנחנו רואים שעם הודיה מגיעה בקשה אבל. השאלה היא?

למה? אכן שככה אנחנו רואים ורואים שאם לא מבקשים מיד מסוגל לסגור שערי רחמים כמו שמאריך בזה החוזה מלובלין שהוא היה תמיד מורה שמיד אדם מודה גם יבקש מיד אבל אנחנו צריכים להבין מה טעמו של דבר אז המעיין בספרים נראה בזה כמה וכמה טעמים כאן הזמן קצר לומר רק טעם אחד כתוב בפירוש תוספות על התורה הלל – ראשי תיבות ״הננו לך לעבדים״. כך כתוב בפירוש תוספות על התורה.

ביאור הדברים כמו שביארנו בשיעור ״הפעם אודה את השם״, שמהות ההודיה האמיתית – הודיה מכל הלב – באמת זה כאשר האדם חי בכל ליבו שכל מהותו כל מה שיש לו מגיע מאת השם; הוא מרגיש שאין לו כלום הכל הוא מושפע מאת הבורא והכל דבר שיש לו הוא מרגיש בכל ליבו שבורא עולם נתן לי ״הננו לך לעבדים״ אדם מרגיש כל מהותו תלויה מה לבורא.

עולם והנה לאחר שאדם מודה על מה שהוא קיבל הודיה לא סתם הודיה רצינית מכל ליבו הכל הטוב שהוא קיבל לכאורה זה יכול לגרום נתק עצום מבורא עולם כי אם אדם מרגיש שזה הוא זה הוא קיבל הכל כל מה שיש לו כבר ניתן לו כביכול עכשיו הוא לא צריך את בורא עולם. כמו אדם שעושה מסיבת הודיה על ה כל מה שנתנו לו במפעל במשך עשרות שנים ועכשיו הוא נפרד מהם אז כמובן שהוא מודה להם.

מן המקור אל החיים

אבל הוא יותר לא צריך אותם אדם יכול לעשות סעודת הודיה לבורא עולם מודה לקדוש ברוך הוא יכול לעשות סעודת הודיה ולהיפרד, וכל התלות בבורא עולם כל ההרגשת הקשר מבורא עולם יכולה להתנתק ״הלל – הננו לך לעבדים״ – יינתק פה לכן מלמד אותנו התורה כאשר אתה מודה תמשיך גם מיד אחר כך לבקש?

למה אם לא תבקש אתה כביכול סגרת את הקשר שלך עם בורא עולם אין לך צורך יותר אין לך תלות יותר לבורא עולם וכל אדם יבדוק את זה אפשר להרגיש את זה כל אחד יכול להרגיש את זה הרבה זמן הוא חיכה לאיזשהו ישועה נגיד חיכה לילד חיכה הרבה שנים תפילות נסע לכותל לקבר רחל התפלל כל הזמן הוא הרגיש כמה הוא זקוק לרחמי שמיים ברוך השם הוא נענה הקל. הוא יכול

אחרי זה להרגיש לו נחיתה עצומה די, הוא כבר קיבל, לא צריך. אין לו צורך קשר אין כבר לא חסר לו כל הקשר היה החיסרון עכשיו שאין חסר הוא לא מרגיש לכן הם מלמדים אותנו ביחד עם הודיה תבקש עוד אל תרגיש שעכשיו אתה לא צריך אדרבה תמשיך הלאה להרגיש ״הודו להשם כי טוב כי לעולם חסדו״ – ומיד אחר כך ״ואמרו הושיענו אלוקי ישענו״. כך אומרים כל בוקר – ״הודו להשם קראו בשמו״,

״ואמרו הושיענו״ – תמשיך לבקש. זה היסוד בקצרה:

מדוע עם ההודיה צריך להגיע אחר כך גם בקשה עכשיו נבין נפלא מאוד? מדוע אוכלים ארבעס לשלום זכר אדם מודה לקדוש ברוך הוא, נולד לו ילד שמח וטוב לב, אבל מיד אחר כך מה הוא עושה? יש דין מה אחר כך לבקש. מיד אחר כך לבקש לכן הוא אוכל ארבעס. מה זה ארבעס? אומר ה״שפע חיים״, האדמו״ר מקלויזנבורג: מלשון ״הרבה ארבה את זרעך״, כך נאמר לאברהם אבינו אחרי העקדה.

הקדוש ברוך הוא מבטיח לו ״הרבה ארבה את זרעך״ – ״ארבעס״ מלשון ״ארבה״. האדם מבקש בראשו של עולם אני מודה לך על העבר הוא מבקש על העתיד ״הרבה ארבה את זרעך״ מה זה הכפל הזה.

אומר רש״י על המקום: אחד לאב ואחד לבן. אני מבקש שתרבה זרעי; אני מבקש גם שהילדים שלי גם להם הקדוש ברוך הוא ירבה להם – הרבה נכדים ונינים שגם לבן שלי יהיה הרבה ילדים זה מה שאוכלים כשמודים בשלום זכר: אדם מודה לקדוש ברוך הוא על הילד שנולד לו באותו זמן מה הוא עושה גם מבקש ריבונו של עולם, ״הרבה ארבה את זרעך״. יהי רצון שנזכה תמיד לעשות סעודת שלום זכר בשמחה עצומה להודות.

מן המקור אל החיים

לקדוש ברוך הוא בכל ליבנו על מה שנתן לנו ונבקש הלאה כדי שלעולם לא נפריד את הקשר את הדבקות את החיבור לבורא עולם – תמיד להרגיש ״עזרת לנו, כן תעזרנו״; אנחנו ממשיכים כל הזמן מה להיות תלויים בך ודבוקים בך יום טוב לכולם.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר דברים · רש״י · תוספות

מדוע עושים סעודת שלום זכר בליל שבת

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200192

שאלה למחשבה: מדוע עושים סעודת שלום זכר בליל שבת?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

לפני כן אנחנו רוצים להבין דבר מעניין מאוד מסעודת שלום זכר שדיברנו עליה השבוע וקשור לפרשת השבוע. יש בט״ז פירוש מאוד מעניין. למה עושים סעודת שלום זכר בליל שבת הרי דיברנו שסעודת שלום זכר זה הודיה לקדוש ברוך הוא שנולד ילד אבל? למה דווקא בשבת אפשר לעשות את זה גם כל ימות השבוע אז בתרומת הדשן כתוב: כי אז אנשים מצויים בבתיהם.

טעם נוסף שיש לומר פשוט שבת טוב להודות להשם אין יום שבו ראוי להודות ולהלל לשמו יתברך יותר מאשר שבת בט״ז כתוב – מי שירצה, הט״ז נמצא שם בהלכות ברית מילה, בסימן שהרמ״א מביא, יורה דעה סימן רס״ה סעיף קטן י״ג – והוא אומר טעם נפלא: למה דווקא בשבת? כי כתוב במדרש? מדוע אמר הקדוש ברוך הוא ברית מילה לשמונה? למה צריך שיהיה דווקא שמונה ימים בדרך כלל כל דבר זה שבעה ימים?

אומר המדרש רב לוי אמר משל למלך שגזר ואמר כל האכסנאים שיש כאן לא יראו פניי עד שיראו פני המטרונה תחילה; כך אמר הקדוש ברוך הוא לא תביאו לפניי קורבן עד שתעבור עליו שבת שאין שבעה ימים בלא שבת ואין מילה בלא שבת. שבת קודש הולכת עם ברית מילה. ברית מילה ושבת שניהם בריתות שנתן לנו הקדוש ברוך הוא – ״וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים״, אנחנו אומרים.

אומר הקדוש ברוך הוא לא עושים ברית מילה עד שיעבור על התינוק שבת כדי שיגיע לברית מילה עם שני אותות. עם הברית של שבת והברית של מילה. מי שיבין גם זה הסוד שמניחים גם תפילין בברית? אומר הט״ז: עכשיו תבין. למה עושים סעודת שלום זכר בליל שבת דווקא? כי בליל שבת זה הכנה לברית. הברית בנויה משני חלקים. יש ברית עם השבת, ברית של שבת וברית של מילה.

היום זה הברית הראשונה ואנחנו צריכים ועכשיו הברית הראשונה, של שבת, ולכן אנחנו עושים סעודה. כך. מסביר הט״ז. אנחנו רוצים לשאול שאלה פשוטה. למה צריך לעשות סעודה? אתה. אומר ששבת מגיעה ואז התינוק נכנס לברית עם השבת. אבל. למה צריך לעשות סעודה? זה אוטומטית. מגיעה השבת, התינוק מקבל את הברית של השבת וזהו. מה צריך לעשות סעודה לדבר? מה העניין של הסעודה? הגיעה השבת, הכל בסדר.

בשביל זה נגיע ליסוד גדול שמוזכר באור החיים בפרשת השבוע; לא נוכל כרגע להאריך בו זה יסוד נפלא מאוד הוא מוכיח מ פרשת השבוע יסוד אדיר אולי בשיעור אחר נאריך בזה שמה הוא. כותב דבר מדהים שהקדוש ברוך הוא. אומר ליעקב אבינו ״קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך״. שם האור החיים מאריך שם לבאר. מדוע אמר לו הקדוש ברוך הוא ״קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח״?

אומר האור החיים: הבטחת לי שמה לפני שיצאת מהארץ שכאשר תחזור בשלום תודה לקדוש ברוך הוא תבנה מזבח ותודה לקדוש ברוך הוא ואתה באת ולא הודת כיוון שלא הודת לא יכלתי להתגלות אליך שוב וזה לשון האור החיים, וזה העיקר לענייננו וזה לשונו כי הבלתי מחזיק לו טובה על הטובה שהטיב לו לא יחזור להטיב לו אותה הטבה״. ברוחניות לפחות, אם אדם לא מודה לקדוש ברוך הוא על מה שהוא קיבל לא יכול לקבל עוד בורא עולם רוצה להתגלות ליעקב אבינו אבל אי אפשר.

למה אי אפשר כי יעקב אבינו לא הודה לו על ההתגלות הקודמת? כשאדם לא מודה הוא לא מקבל. כך. אומר האור החיים. ולכן מיד אחר כך שיעקב אבינו הודה לקדוש ברוך הוא מיד אחר כך כתוב ״וירא אלוקים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו״. מה זה ״עוד״? אחרי שהודה לו, הוא יכול מיד להתגלות אליו.

זה יסוד: בלי שאדם מודה לפחות ברוחניות לא מקבלים שוב לא מקבלים יום רביעי – אמרנו – יום ההילולים. כתוב שיהושע העמיד את השמש והירח במלחמה שנלחם יהושע עם המלכים, והוא פחד שתשקע השמש והגיעה שבת אז אומר יהושע: ״שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון״. מהו ״שמש בגבעון דום״? מה פירוש המילה דום? אומר שמה רש"י דבר נפלא.

אומר רש"י שמש בגבעון ״דום״ – לשון רש״י: ״אמר שירה תחת השמש לפי שאמר לשמש דום דום מלומר שירה, וכל זמן שהוא דומם שהוא לא שר עומד ואינו מהלך שבכל עת הילוכו הוא אומר שירה״. השמש שנבראה ביום רביעי איך היא הולכת? רק שהיא אומרת שירה. כשהיא דום, כשהיא דוממת היא לא שרה, היא לא מהלכת. לא כתוב ״שמש בגבעון עצור״; ״שמש בגבעון דום״. מה זה דום? תפסיק לשיר, תפסיק להודות ולהלל.

ואוטומטית ברגע שאתה לא שר, אתה לא זז. כשמודים ומהללים מתקדמים. כשלא מודים ומהללים לא מתקדמים. זה מלמדת אותנו השמש, ביום ההילולים,, יום הרביעי. יסוד נפלא זה מופיע גם בסוף סוף ספר דרך השם הרמח״ל. סוף ספר דרך השם הרמח״ל הוא מסיים על עניין הברכות וההודיות שתיקנו לנו חז״ל וזה לשונו:

״ולמעשה המצוות תיקנו לנו חכמים ברכות אלה לחיבובה של מצווה להודות לו יתברך שרצה בנו ונתן לנו תיקונים גדולים כאלה ונמצא על ידי זה מתעלה המעשה יותר ונעזר בו האדם ממנו יתברך כי הנה, המידה: כפי ההתעוררות שמתעוררים בני האדם אליו יתברך כן יהיה שיעור העזר שיעזרו ממנו אם מעט ואם הרבה בכל פועל שיהיה, כפי מה שהוא״. ובזה שהוא מסיים את ספר דרך השם.

היסוד בדרך האדם בעבודת השם: בשביל לקבל שפע אלוקי צריך האדם להתעורר אליו יתברך איך הוא עושה את זה או שהוא מתפלל או כשהוא מודה לבורא עולם על מה שהוא נתן לנו על ידי זה הוא יכול לקבל את השפע זה מה שאנחנו לומדים כאשר אדם מודה הוא יכול לקבל מבורא עולם.

בורא עולם לא נותן למי שלא מודה. ״שמש בגבעון דום״. תפסיק לשיר, תפסיק לזוז. כשלא מודים, כשלא שרים – לא זזים. נחזור ונסכם את מה שהתחלנו. שאלנו בתחילת השיעור. מדוע עושים סעודת שלום זכר? אמר לנו הט״ז: כי בשבת מקבל התינוק את ברית השבת. אבל שאלנו: למה עושים סעודה בסדר הוא מקבל.

מן המקור אל החיים

למה צריך לעשות סעודה לפי דברינו הדבר מבואר היטב: אם לא נודה, אם לא נהלל – לא ירד שפע לא יהיה ברית השבת התינוק יהיה חסר הרבה מאוד הוא עצמו לא יכול להלל ולהודות ואם אנחנו מודים ומהללים על ברית השבת שנתן לנו השם יתברך ועל ידי זה גם מקבל התינוק שפע יהי רצון שנזכה תמיד לשיר לקדוש ברוך הוא להודות ולהלל ואז נוכל ללכת ולהתקדם הרבה מאוד. יום טוב.

מקורות שנזכרו בשיעור: מדרש · רש״י

🎧 שיעורים נוספים להאזנה

טעמי המנהג של שלום זכר▶️ לשמיעה · שיעור 41727215
וברית מילה
✡
פרק ו

ברית מילה

📖 בפרק זה:

שמחה זו מזמינה אותנו לעצור, להתבונן בחסדי השם, ולתת להודיה קול ברור בתוך המאורע.

ביאור הפיוט יום ליבשה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200197

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “ביאור הפיוט יום ליבשה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלום וברכה ומועדים לשמחה לכל המאזינים. אנו עומדים עכשיו לפני החג הנפלא שביעי של פסח, היום שבו עם ישראל זכו לשיר שירה חדשה, ״שבחו גאולים״. ומנהג ישראל ביום זה לשורר את פיוטו הנפלא של רבי יהודה הלוי, הנקרא יום ליבשה יש גורסים ים ליבשה המנהג המקובל הוא יום ליבשה המנהג לשיר שיר זה ונרצה בעזרת השם היום בשיעור קצת ללמוד את.

מעשה שמאיר את הרעיון

הביאור של הפיוט הנפלא הזה כדי שנדע לשורר לשבח ולהודות לקדוש ברוך הוא בכל ליבנו. כמו כן, מנהג האשכנזים לשיר שיר זה בברית מילה, ברוך השם גם זכינו להוציא ב״לעולם אודה״ ברכון לברית מילה כפי מנהג האשכנזים. בו יש את הפיוט ״יום ליבשה״ עם ביאור וסיפור נפלא. ובצד השני יש זימון ברית מילה, ברכת המזון ברית מילה, הרחמן ברית מילה. ממש דף נפלא ויפה. ניתן להשיג אותו בתשלום סמלי.

אצלנו בארגון ״לעולם אודה״ ניתן להשאיר הודיה בטלמסר 079 542 539 שלוחה 7 ונארגן לכם כמה שתרצו ברכונים כאלה נפלאים עם הפיוט ״יום ליבשה״ וברכון לברית מילה. באמת גם צריכים להבין מה הקשר בין ברית מילה לקריעת ים סוף. מדוע נוהגים האשכנזים לשורר את הפיוט על קריעת ים סוף לברית מילה?

ומדוע חרז רבי יהודה הלוי כמו שתכף נראה את קריעת ים סוף עם ברית מילה על כך תוכלו לשמוע שיעור נפלא במדור דרשות לשמחות מדור דרשות לשמחות – נכנסים ל״קול תודה״ עברית, לוחצים 26 ואז שיעור מספר 24 שיעור יפה מאוד בחסדי השם על הקשר בין ברית מילה לקריעת ים סוף. ונתחיל בעזרת השם לבאר את הפיוט ״יום ליבשה נהפכו מצולים״ – ביום שליבשה נהפכו מעמקי הים. אז ״שירה חדשה שבחו גאולים״.

שירה חדשה מבטא כאשר האדם מתפעל ומתרגש מהנס שהקדוש ברוך הוא עשה לו, הוא מרגיש שהשירים, השירים הישנים לא מספיק טובים. חייבים לחבר שירה חדשה וזה מה שעשו עם ישראל ״שירה חדשה שבחו גאולים״. ״הטבעת בתרמית רגלי בת ענמית״ – מה זה ״הטבעת בתרמית״? אנו אומרים בשירת הים ״וברוח אפיך נערמו מים״ מה פירוש המילים נערמו מים נחלקו בזה רש״י והתרגום אונקלות מבאר לשון ערמה. המים נעשו ערמה גבוהה.

ואילו התרגום מפרש ״נערמו״ – החכימו, לשון ערמומיות. איזו ערמה הייתה במים? מסביר הרמב״ן דבר נפלא מאוד. הרי זה פלא גדול. כיצד פרעה נכנס לתוך המים? מה הוא חשב, שגם לו הקדוש ברוך הוא יעשה ניסים? האם לא הבין שיש כאן יד השם להציל את בניו? אלא חיזק השם את לב פרעה. ומה היה הפיתיון? ״ויולך השם את הים ברוח קדים עזה כל הלילה והמצרים ״, והמצרים חשבו שזה צונאמי – הרוח העצומה קרעה את הים.

זהו שאומר הפסוק ״וברוח אפיך״ – על ידי הרוח שעשית כל הלילה, ״נערמו מים״ – המים עשו ערמה והכניסו את פרעה לתוך הים. זה מה שאומר רבי יהודה הלוי: ״הטבעת בתרמית״ – הייתה פה תרמית, שעל ידה הטבעת את ״רגלי בת ענמית״. מצרים נקראים ענמית, היות וכתוב בפסוק

מן המקור אל החיים

״ומצרים ילד את לודים ואת ענמים״; לכן הוא קורא למצרים ״רגלי בת ענמית״. ״ופעמי שולמית״ – זה עם ישראל השלמים באמונתם ״יפו בנעלים״ – יפו בהליכתם ביבשה בתוך הים ״וכל רואי ישורון״ – כל מי שיראה את עם ישראל בגאולה ישראל נקראים ישורון שהם ישרים. ״בבית הודי ישוררון״ – בבית המקדש הם ישוררו.

למה בית המקדש נקרא ״בית הודי״? היות ובבית המקדש מודים ומשוררים לקדוש ברוך הוא ״אין כאל ישורון ואויבינו פלילים״ – אויבנו נשפטים ״דגליך הרם על הנשארים״ – דגלי הגאולה תרים על שארית עמך ישראל; ״ותלקט נפזרים״ – ותלקט את ישראל הפזורים בין האומות, ״כמלקט שבולים״. ״שירה חדשה שבחו גאולים״. ועכשיו עובר לברית מילה ״הבאים עמך בברית חותמך״ – ישראל הבאים

בברית המילה שהיא חותם בגוף. ״ומבטן לשמך המולים״ – סמוך ללידתם מהבטן הם נימולים לכבודך ״הראה אותותם לכל רואיהם״ – תראה את התפילין לכל העמים התפילין נקראים אות זה גם הסיבה שהוא פתאום מתחיל לדבר פה על תפילין: היות וברית מילה זה אות בינו לבין הקדוש ברוך הוא וגם התפילין נקראים אות לכן הוא עבר מברית מילה לתפילין וזה גם הסיבה שהמנהג הוא שאבי

הבן לובש תפילין – היות והתפילין הם אות, והברית מילה היא גם אות. ״הראה אותותם״ – את התפילין – לכל העם, כמו שכתוב ״וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך״. ״ועל כנפי כסותם יעשו גדילים״ – ישימו ציציות. ״למי זאת נרשמת – הכר נא דבר אמת – למי החותמת ולמי הפתילים״. זהו פיוט נפלא: רבי יהודה הלוי לוקח את המשפט שאמרה תמר ליהודה, ״הכר נא למי החותמת והפתילים״, והופך את זה רבי יהודה הלוי לכנסת ישראל.

שאומרת לבורא עולם ריבונו של עולם ״הכר נא״ – למי עם ישראל נרשמים, עושים סימנים למי החותמת – זה הברית מילה שהיא חותם בגוף ולמי הפתילים למי הם שמים את הציצית אם לא הכל לכבודך וממילא ״ושנית לקדשה״ – לקדש את עם ישראל, ״ואל תוסיף לגרשה״; ״ועלה שמשה״ – תחזיר את זכותה, ״ונסו הצללים״ – כל הצרות והקשיים. ״ידידים רוממוך בשירה, קדמוך״ – בקריעת ים סוף. ידידים עם ישראל שנקראים ידידי הקדוש

ברוך הוא נקרא ידיד הם רוממו אותך בשירה ששרו לפניך ואמרו ״מי כמוך באלים השם״. זה

מעשה שמאיר את הרעיון

הביאור הפשוט אמנם יש. סיפור נפלא – מה פירוש המילים ״בשירה קדמוך, מי כמוך באלים השם״ תוכלו לשמוע את הסיפור הנפלא במדור פנינים מדור 7, שיעור מספר 101: ״ידידים רוממוך בשירה קדמוך״.

מעשה שמאיר את הרעיון

סיפור נפלא מאוד ״בגלל אבות תושיע בנים ותביא גאולה לבני בניהם״ – מה זה קשור לכאן פשוט מאוד בזמנו של רבי יהודה הלוי היו אומרים את הפיוט הזה לפני ברכת גאל ישראל אז ממילא לסמוך את הפיוט לגאולה ברוך אתה השם גאל ישראל אז הוא מסיים ״ותביא גאולה לבני בניהם״, ומיד היו אומרים ברוך אתה השם גאל ישראל״. יהי רצון שנזכה כולנו לשיר לפני הקדוש ברוך הוא בכל ליבנו וכמו.

מה ששמעו שם בסיפור שהשירה תפרוץ מליבנו מאליה, שלא נוכל לכלוא אותה: ״ידידים רוממוך בשירה קדמוך – מי כמוך באלים השם״.

מקורות שנזכרו בשיעור: רש״י

דרשה לברית מילה - הקשר בין קרבן פסח לברית מילה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200196

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “לברית מילה - הקשר בין קרבן פסח לברית מילה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

דרשה לברית מילה נפתח בחידה מצאנו בארבעה מקומות חיבור בין ברית מילה לקורבן פסח שאחד הולך עם השני. מה הם ארבעה מקומות אלה?

אז המקום הראשון המפורסם ביותר בתורה: כשעם ישראל עומדים לצאת ממצרים הקדוש ברוך הוא מצווה אותם לפני היציאה בשתי מצוות וכמו שאנחנו אומרים בברית מילה את הפסוק ביחזקאל: ״ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך, ואומר לך בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי״. מה זה פעמיים ״בדמייך חיי״? דם פסח ודם מילה ניגלו כך.

אומר רש״י על המקום: ״ושנה לומר שתי פעמים, לפי שבשני דמים נגאלו – בדם פסח ובדם מילה״. את הפסוק הזה גם אומרים בברית מילה. מקום שני: התורה מצווה בשמות פרק יב על קורבן פסח אומרת התורה. ״וכי יגור אתך גר ועשה פסח להשם, המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו והיה כאזרח הארץ, וכל ערל לא יאכל בו״.

אומר רש"י ״להביא את שמתו אחיו מחמת מילה, שאינו משומד לערלות, ואינו נקרא ׳בן נכר׳, לא יאכל בו״ – כל ערל, אפילו מחמת אונס, לא יאכל בו וזהו פלא עצום: לא מצאנו שאדם שמתו אחיו מחמת מילה פסול לאף מצווה, אבל קורבן פסח הוא פסול. מקום שלישי שמצאנו, חיבור בין ברית מילה לקורבן פסח, אלו שתי מצוות עשה היחידות שיש עליהם כרת. מי שלא מל חייב כרת ומי שלא עושה קורבן פסח חייב כרת? וזהו פלא עצום בפני עצמו.

מה שייך שעל מצוות עשה יש כרת? אדם לא עשה דבר – איך הוא נכרת? ומה נשתנתה מצוות עשה של קורבן פסח יותר מכל המצוות? ועוד מצאנו דבר אחרון מעניין עם ישראל במדבר מהשנה השנייה לא עשו קורבן פסח וכן עם ישראל לא מלו את עצמם. ורק כאשר עם ישראל נמצאים בכניסה לארץ ישראל אז בפסח בגלגל הם עומדים עושים קורבן פסח וכולם מלים את עצמם. אז זה מאוד מדהים. המדבר לא היה קורבן פסח ולא היה ברית מילה.

ויש בזה הרבה הסברים מה הקשר ביניהם. אבל בכל אופן שניהם לא היו. ושוב אנחנו רואים את הקשר בין השניים. וצריך להבין מה הקשר בין השניים. מה החיבור בין קורבן פסח לברית מילה? בשביל להבין את הדברים נראה.

הגמרא במסכת נדרים אומרת על הפסוק ״אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי״ – על איזה ברית מדובר כאן מביאה הגמרא שני פירושים פירוש אחד על ברית מילה פירוש שני על התורה הקדושה שנאמר בה ״והגית בו יומם ולילה״. כל העולם כולו עומד על שתי בריתות על ברית התורה וברית המילה בעומק מבואר בספרים הקדושים שיש לאדם.

שני בריתות שתי בריתות עם בורא עולם ברית חיצונית וברית פנימית ברית חיצונית זה ברית מילה וברית פנימית – כמו שאומר הפסוק בישעיהו כל.

אומר הפסוק ביחזקאל פרק מ״ד: ״כה אמר השם אלוקים, כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל מקדשי״. יש לאדם ערלת לב וערלת בשר; וכנגד זה יש ברית עם הלשון ברית עם הלשון יש לאדם עם בורא עולם ונסביר את הדברים יש עורלה חיצונית וערלה פנימית ויש ברית חיצונית וברית פנימית עורלה חיצונית זה המילה וזה עושים מילה וחיבור עם בורא עולם עורלה פנימית זה ״ומלתם את ערלת לבבכם״. יש

עורלה על הלב שלא מכיר בבורא עולם ויש ברית ברית עם התורה ברית עם הלשון שאדם מדבר בשבח בורא עולם, בנפלאות בורא עולם ועל ידי זה הוא כורת ברית עם בורא עולם.

נסביר קצת יותר. יש ערלת הלב, שלא מכירה בבורא עולם. ועל ידי שאדם מדבר, בשבח בורא עולם, מודה לבורא עולם, לומד תורתו של בורא עולם, על ידי זה הלב הערל מכיר בבורא עולם, כמו שנאמר, ״האמנתי

כי אדבר״. כמו שאומר החינוך המפורסם: ״משורשי המצווה – לפי שהאדם מעורר מחשבתו ומצייר בלבבו האמת בכוח דברי פיו, על כן בהטיב אליו השם ברוך הוא, ובירך אדמתו לעשות פירות וזכה להביאם לבית אלוקינו, ראוי לו לעורר ליבו בדברי פיו, ולחשוב כי הכל הגיע אליו מאת אדון העולם״. כך אומר החינוך במצוות הביכורים. קורבן פסח הוא כנגד הברית של הפה. פסח – פה סח. וברית מילה כנגד הברית. הברית היא המילה.

ונסביר את הדברים נפלא מאוד. למה עם ישראל גלו למצרים? כתוב בגלל חטא הדיבור. איפה אנחנו רואים את זה?

אצל אברהם אבינו הוא אמר ״במה אדע כי אירשנה״ – חטא בדיבורו, ונגזר ״ידוע תדע״. בהמשך איך מתגלגלים למצרים על ידי יוסף שמה הוא אמר ״ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם״ ועל ידי זה התגלגל וירדו אבותינו למצרים לשון הרע דיבור רע וכשדתן ואבירם מאיימים להסגיר את משה רבנו על הריגת המצרי והם מלשינים עליו, כתוב ״ויירא משה ואמר אכן נודע הדבר.

אומר רש"י ״כשראה שיש בהם דלטורין – חטא הלשון – דאג, ואמר: מעתה שמא אינם ראויים להיגאל. ׳אכן נודע הדבר׳ – שהייתי תמה עליו, מה חטאו ישראל מכל שבעים האומות להיות נרדים בעבודת פרך; אבל רואה אני שהם ראויים לכך״.

מכאן שלמה גלו – בגלל הדיבור. ולכן קוראים לפרעה – ״פה רע״. כשיוצאים ממצרים, הדיבור יוצא מהגלות, עושים בדיוק ההפך מ״פה רע״, כמו שאומר המגן אברהם על המילים בברכת אהבה רבה ״וקרבתנו מלכנו... להודות לך״: יזכור שלא נברא הפה אלא להודות ולא לדבר לשון הרע וזהו זכירת מעשה מרים להודות להשם שהפה מדבר דברים טובים זהו ההפך מן לשון הרע לכן מצווים עם ישראל להקריב קורבן פסח ויש דין בקורבן

פסח לשיר הלל באכילתו, כמו שאומרת הגמרא: ״הפסח טעון הלל באכילתו״. עד כדי כך שהגמרא בפסחים אומרת ״כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא״ – כאשר אכלו כזית פסח, ההלל היה פוקע את הגגות.

אומר רש"י ״מקול המולת ההמון המהללים, דומה כאילו הגגים מתבקעים״ שהיו אומרים ההלל על הפסח קורבן פסח מטרתו להודות ולהלל לבורא עולם זהו שתי הבריתות שיש לנו עם בורא עולם ברית מילה וברית עם הלשון – פה שמשוחח בשבח בורא עולם מעשה היה בזמן רבי עקיבא איגר: האבא לא יכול היה להיות בברית מילה, ודנו מי יעשה את הברית מילה?

מי יברך את הברכה ״להכניסו בבריתו של אברהם אבינו״? אמר רבי עקיבא איגר שהסבא יברך. למה? ״כשם שנכנס לברית כן ייכנס לתורה״: על ידי ברית מילה זוכים להגיע לברית היותר גבוהה על ידי הברית החיצונית זוכים להגיע לברית הפנימית לברית הלשון, שמשוחח בשבח והודיה ודברי תורה לבורא עולם? מי חייב ללמד תורה את הבן? האבא, וגם הסבא,

כמו שכתוב ״והודעתם לבניך ולבני בניך, יום אשר עמדת לפני השם אלוקיך בחורב״. היות והסבא מחוייב בתורה ממילא גם הוא קצת מחויב בברית מילה כי בלי ברית חיצונית אין ברית פנימית ומי שחייב בברית הפנימית ראוי לו לברך על הברית החיצונית. לכן יברך הסבא על הברית מילה. זהו שאומרים כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה.

מן המקור אל החיים

על ידי הברית מילה, הברית החיצונית זוכים להגיע לברית הפנימית שהפה ישוחח בהודיה ולשבח את בורא עולם. יהי רצון שילד נפלא זה שזכה ברוך השם להיכנס לבריתו של אברהם אבינו, לברית החיצונית יזכה עכשיו לעלות גם לדרגה הבאה – לברית הפנימית שיהיה לו ״ומלתם את ערלת לבבכם״, ״ומל השם אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך״ ויזכה שהפה שלו תמיד ישוחח בדברי תורה בדברי שבח והודיה לאבינו היקר שבשמיים.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר שמות · ספר במדבר · ספר דברים · ישעיהו · יחזקאל · התלמוד הבבלי · רש״י

למה אליהו הנביא מגיע לברית מילה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200194

שאלה למחשבה: למה אליהו הנביא מגיע לברית מילה?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלום וברכה מאזינים יקרים היום יום רביעי ט״ו חשוון תשעז והיום בעזרת השם נזכה ללמוד פירוש מחודש. למה אליהו הנביא מגיע לברית מילה כולם יודעים שהטעם הוא בגלל שהוא קיבל עונש על זה שבזמן אחאב הוא קינא להשם והוא אמר שעם ישראל הפרו את הברית לכן הוא יקבל עונש שיבוא לראות שעם ישראל מקיימים כן את הברית? זה הפירוש המקובל והוא נכון. אבל היום בעזרת השם נראה פירוש מחודש שיתן לנו טעם נפלא לברית מילה.

לכל הברית מילה לכל הסעודה לכל הברית שזכינו לחתום עם בורא עולם. פרשת השבוע פרשת וירא מתחילה: ״וירא אליו השם באלוני ממרא״. מדוע נראה השם לאברהם באלוני ממרא? רש״י אומר: לבקר את החולה. אבל הספורנו אומר פירוש מחודש ביותר. אומר הספורנו ״כי שם נמול אברהם וכל ביתו נימולו אתו; שם הופיע האל יתברך שכינתו לגמור הברית, כמשפט לכל כורתי ברית״.

ברית מילה זה לא רק מצווה להסיר את הערלה; ברית מילה היא כריתת ברית עם בורא עולם. כמו שהארכנו אתמול בשיעור דברים נפלאים. ברית מילה אנחנו כורתים ברית. אתם ראיתם פעם שאפשר לכרות ברית בלי שהצד השני יגיע? חייבים שהצד השני יגיע? ממילא. אומר הספורנו: ״וירא אליו השם באלוני ממרא״. הוא עשה ברית עם בורא עולם לכן בורא עולם הגיע לברית. ממשיך הספורנו ואומר: ״ואולי בשביל זה נהגו להכין כיסא בעת המילה״.

אומר הספורנו, אתה יודע. למה עושים כיסא לאליהו הנביא? היום מי הנציג של הקדוש ברוך הוא? מי מגיע כנציג השם לברית? אליהו הנביא. כמו שאומרים הברית, אליהו מלאך הברית. הוא השליח של הקדוש ברוך הוא בברית. מתי הוא קיבל את השכר הנפלא הזה? כאשר פנחס – הוא אליהו – קינא על ברית מילה,

שעם ישראל חיללו את הברית מילה במעשה זמרי. הלך פנחס וקינא להשם: כיצד מחללים את הברית מילה מה הוא קיבל שכר ״הנני נותן לו את בריתי שלום״: אתה מהיום תהיה מלאך הברית ״הרי שלך לפניך״ – הברית מילה שאתה ממונה עליה לפניך. ״הנני מוכן ומזומן לקיים את הברית מאז אליהו נהיה מלאך הברית ולכן הוא מגיע לכל ברית מילה. אם כך פני הדברים ולמדנו שמה שברית מילה זה לא סתם מצווה.

אלא זה כריתת ברית עם בורא עולם והסרת הערלה היא רק אות, כמו שכתוב ״ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם״ – זה הסימן של הברית בואו נראה דברים נפלאים המנהג הוא שלא מזמינים בני אדם לסעודה. אלא רק מודיעים שיש סעודת ברית. מדוע באמת לא מזמינים? כתוב ברמ״א, יורה דעה סימן רס״ה: כל מי שאינו אוכל בסעודת ברית מילה הרי הוא כמנודה לשמיים. שואלים על הרמ״א:

למה דווקא ברית מילה? יש גם עוד הרבה סעודות מצווה כמו סעודת נישואים? למה הרמ״א לא כתב שמי שלא בא לסעודת נישואים הרי הוא מנודה אלא, הדברים נפלאים: ברית מילה כמו שאמרנו – זה ברית. מופיע בפרשת ויצא כתוב שאחרי שלבן רודף אחרי יעקב הם כורתים ברית, ואחרי הברית ״ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכול לחם ויאכלו לחם וילינו בהר״.

מן המקור אל החיים

אומר הרמב״ן על המקום: ״דרך הבאים בברית לאכול שניהם מלחם אחד, לאהבה ולחברה״. אחרי שעושים ברית אוכלים לחם. מדוע אוכלים לחם שלא סתם כרתנו ברית;, זה ברית של אהבה וחיבה? אם ככה, סעודת ברית מילה אינה דומה לכל סעודה רגילה. זהו סעודה של כריתת ברית. זה המשך הברית. בזה אנחנו מראים כמה אנחנו אוהבים את בורא עולם שאיתו חתמנו את הברית. זה לא סתם שאין לנו ברירה, אלא זה ברית של אהבה וחיבה.

כמה מעלה גדולה יש לסעודת הברית! הרי כבר כתב האור החיים בדברים: הקטן שבאוהבים יקבל שכר כפליים מהגדול שביראים. אם ככה בסעודת הברית שאנחנו מעידים על אהבה לבעל הברית לבורא עולם כמה שכר עצום יש לסעודת ברית הוא כבר אמר הפסוק ״אספו לי חסידיי כורתי בריתי עלי זבח״. ברית מילה היא מצווה מאוד מעניינת מברכים בה שתי ברכות ״על המילה״ ו״להכניסו בבריתו של אברהם אבינו״.

והתקשו רבים: מתי מברכים על מצווה אחת שתי ברכות אבל, הדברים נפלאים: ברכה ראשונה מברכים על מעשה המילה כריתת הערלה – זה ״על המילה״ על המילה ברכה שנייה מברכים ״להכניסו בבריתו של אברהם אבינו״ – שאנחנו לא רק עושים מעשה מילה. אלא עכשיו אנחנו נכנסים בברית עכשיו נבין דבר נפלא. דוד המלך נכנס לבית המרחץ והרגיש שהוא ערום מהמצוות. אין לו אף מצווה. עד שהוא נזכר בברית מילה והוא הבין ברית מילה.

הברית שלי עם בורא עולם היא אף פעם לא מפסיקה. תמיד אני יכול להיות ״שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב״. כל יום ויום יהודי יכול לשמוח ולרקוד. הרי הברית התחילה ביום השמיני. ברית מילה זה לא ביום השמיני. אלא זה מיום השמיני מיום השמיני והלאה יש לנו ברית עם בורא עולם וכל רגע ורגע שאנחנו נזכרים בזה אפשר לשמוח ולרקוד על הזכות שזכינו היסוד ושורש העבודה מביא שכשיהודי מברך ברכת המזון והוא.

אומר ״נודה לך השם אלוקינו... על בריתך שחתמת בבשרנו״ – לא יאמר את זה ככה, כאומר מילים, אלא ישמח ויגיל שהוא זוכה ויש לו ברית עם מלך מלכי המלכים שזכה והוא כרת איתו ברית וכמו שאמרנו ברית מילה זה לא ביום השמיני. אלא זה מיום השמיני כל יום ויום שאנחנו מברכים ברכת המזון אפשר להודות שזכינו אנחנו לכרות ברית עם מלך מלכי המלכים אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו.

מקורות שנזכרו בשיעור: ספר ויקרא · ספר דברים · רש״י · יסוד ושורש העבודה

מדוע מודים על קריעת ים סוף בפיוט ים ליבשה בברית מילה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200195

שאלה למחשבה: מדוע מודים על קריעת ים סוף בפיוט ים ליבשה בברית מילה?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

יש מנהג אצל אשכנזים בברית מילה לשיר את הפיוט ״יום ליבשה״ זה פיוט של רבי יהודה הלוי על קריעת ים סוף הרבה ספרדים נוהגים לשיר את השיר הזה בחג הפסח את השיר הזה אשכנזים נוהגים לשיר בברית מילה. והרבה דנו מה הקשר בין להודות לקדוש ברוך הוא על קריעת ים סוף לבין ברית מילה כאילו.

למה צריכים להודות לקדוש ברוך הוא על קריעת ים סוף דווקא בברית מילה? אתה יכול לעשות את זה כל יום מה הקשר לברית מילה? אתמול אמר אמר ביאור מאוד מאוד יפה הוא אמר ככה עם ישראל קוראים להם עבריים כמו שכתוב ״למיילדות העבריות״? למה קוראים לעם ישראל עברים כפשוטו?

למה כתוב מה אצל אברהם אבינו אברהם העברי שמה שכל העולם כולו מעבר אחד והוא מה מעבר השני לא אכפת לו מה כולם עושים הוא הלך יש בורא עולם לא עניין אותו כלום זה זה? הביאור הפשוט, זה. הביאור האמיתי וחז״ל מובא ביאור חדש שחוץ מהטעם הזה יש עוד טעם. למה לעם ישראל קוראים עברים לא רק בזכות אבותיהם? אלא גם בזכות עצמם יש לכל יהודי ויהודי זכות של עצמו: קוראים עברי בזכות עצמו.

למה קוראים לעם ישראל עברים פשוט: בזכות שעם ישראל עבר ים כאשר עם ישראל עברו את הים את ים סוף קראו להם עברים זה שם זה מורה על מהות של דבר? מה יש? אז עם ישראל עברו ים זה נס נפלא אבל. למה זה נהיה הם הם נהיו מהות אחרת? אז הם עברו את הים ואז קראו להם עבריים למה? כי הם עברו ים. מה זה לא סיבה לקרוא לעם ישראל מאז שם חדש? כל אחד יהודי יהודי קוראים לו עברי. למה? כי הוא עבר ים.

מה זה מורה על המהות שלו? זה שאלה אחת. שאלה שנייה בחג הסוכות יש חג יום ראשון ועוד שישה ימים אחר כך חול המועד. ואילו בחג הפסח יש יום ראשון חג ויום שביעי חג. מה יש? התשובה: קריעת ים סוף. טוב. בשבת הגדול קרה נס – וזו לא סיבה ליום טוב. גם כאן מה קרה? קרה עוד נס. בשביעי של פסח קרה נס נפלא. זה סיבה לעשות יום טוב. היה הרבה ניסים לעם ישראל.

מה כל כך מיוחד בנס הזה של קריעת ים סוף שהוא נס כל כך מהותי שעליו ראוי לקבוע יום טוב? אלו שתי השאלות שיש לנו כאן. למה? מה? למה קוראים לעם ישראל עברים, ובשביל מה

קבעו יום טוב? יש יש ארבע יסודות לבריאה אש מים רוח ועפר ארבע יסודות ארבע יסודות האלה הם כנגד ארבע המידות שיש בבן אדם – המידות שיש לבן אדם כמו שהופיע רבי חיים ויטל מביא בספר שלו מה הוא מביא שמה אש כנגד מידת הכעס ״לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת״ – כולם שואלים?

למה נבחרה דווקא מידת האש? מדברים בזה ספרי המוסר: הדבר שצריך להיזהר בו ביום השבת זה לא לכעוס כי זה מפריד את הקדושה. ״לא תבערו אש״ – הכעס. מידת העפר איזה מידה זה? העצלות. עפר לא זז כזה נפח כזה חלש כזה עפר זה עצלות או עצבות גם כתוב עצלות ועצבות מידת הרוח מה זה? הכבוד, הגאווה שאדם עושה הרבה רוח אה עושה הרבה רוח אומרים – נפוח ומה המים? מים איזה מידה הזאת איזה מידה תאוות כתוב שמה שמידת תאווה זה מים?

למה מים זה מידת תאווה? דבר נפלא מים דבר שאין להם צורה מה אתה רואה בכוס יש להם צורה כזאת שפוך אותם לכאן כל השולחן הם נעים שים אותם במזרק – מידת המזרק. אין להם צורה למים מה תופסים מה איפה ששמים אותם הם מתפשטים. מה זה תאווה זה טוב לאכול טוב זה אבל במידה. ״ובטן רשעים תחסר״ – שחסר להם עוד, כל הזמן רוצה עוד ועוד ועוד ועוד בלי.

גבול מה זה מה זה כבר אה זה כבר עבר המידה זה תאווה זו תאווה רעה שהורסת את הבן אדם תאווה זה שאדם לא יודע לשים גבולות צריך את החומר אבל עם גבולות כאשר אדם לא יודע לשים גבולות אז מה קורה זה תאווה לכן המים הם מסמלים את מה את מידת התאווה כתוב כשעם ישראל מגיע למצרים כתוב ״לקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו״ – כך אומרים האחים. אז כולם שואלים תגיד אמרו ש מה.

שהם חושבים שמה שלקח אותנו ואת חמורנו להיות עבדים שאדם רוצה לקחת אותו להיות עבד מובן; אבל חמורים? רוצה לקחת להיות עבד מי מעניין אותו חמור אם לוקחים אותך לעבד, מי מעניין החמור? מסבירים שלא מדובר בחמור כפשוטו.

אלא מה זה חמור חמור פירושו החומר. המצרים – ״בשר חמורים בשרם״ – כל המהות שלהם הייתה חומר. הם רצו לקחת את היהודים לא רק אותם את הנפש גם את החומר שלהם. את הכל הם רצו להפוך למה? להטביע אותם להיות מצרים. כאשר הקדוש ברוך הוא מוציא אותנו ממצרים גם זה בליל הסדר וגם בשביעי של פסח, כמו שאומרים: ״ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים״. לא כתוב ״עבדים״ – ״משועבדים לפרעה״. מה הכוונה?

היינו כולנו בעלי חומר כמו פרעה מצרים – אילולי היינו יוצאים, יכול להיות שבמשך השנים מתבלבלים, והיה כל דבר אחד לא יודע אם היה שם עבדים אבל החומר של מצרים היינו מה משועבדים עד היום היינו כאלה – כמו מצרים. עד היום המצרים זה שיא החומר הם מסמלים ״בשר חמורים בשרם״. לכן במצרים תראה מה יש להם נילוס מה זה נילוס נהר ששופע בלי גבול; שם יש מים בשפע שם אף פעם.

לא חסר. בארץ ישראל יש למים גבול מידה – ״למטר השמיים תשתה מים״; יש גשם אין גשם תעניות הכל שם יש מים בלי גבול.

מן המקור אל החיים

למה שמה חומר שולט בלי גבולות אין שמה מה האלוהים של מצרים? הנילוס, המים – הם משתחווים לתאוות שלהם זה האלוהים שלהם אחרי זה המכה הראשונה הכתה את האלוהים שלהם שעם ישראל יוצאים ממצרים הם לא רק מה יוצאים מהמצרים הגשמי הם גם יוצאים מהמצרים הרוחני מתאוות מצרים נו הקדוש ברוך הוא הוציא אותם לא פשוט בן אדם שהיה כל כך הרבה זמן בחומר לא פשוט להוציא.

אותו מה עושה הקדוש ברוך הוא בקריעת ים סוף הוא עושה ״זה אלי ואנוהו״, רואים מראה אלוקי והקדושה העצומה שאמרו ״ראתה שפחה על הים״ – ואומרת ״זה אלי ואנוהו״ זה מוציא אותם מכל התאוות ובליל הסדר אנחנו מודים כל הימים האלה אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא לא רק שהוציאנו ממצרים הגשמית?

אלא שהוא הפך אותנו להיות בני עלייה לפני אלוקים אנחנו שאנחנו לא שייכים כל כך לחומר כמו המצרים אתה תראה כמה זה יפה מה קורה בקריעת ים סוף פעם ראשונה בהיסטוריה שמה המים מקבלים צורה ״והמים להם חומה מימינם ומשמאלם״. פתאום המים מקבלים צורה כאשר המים מקבלים צורה המצרים שהם מה עבדי המים מה קורה להם? טובעים בתהום; הם לא מסוגלים לצורה. כל המצרים טובעים, ואנחנו עוברים ים. מה הכוונה?

מה קיבלנו? החומר קיבל צורה, ואנחנו מסוגלים להיות מעל הטבע ולתת לחומר, לתאווה, גבול. את זה קיבלנו מתנה בשביעי של פסח. אז יצאנו לגמרי מכל שיעבוד החומר. על זה עושים יום טוב בשביעי של פסח. ועכשיו תראה כמה זה נפלא: למה נוהגים האשכנזים בברית מילה לשיר ״יום ליבשה״, להודות לקדוש ברוך הוא על קריעת ים סוף?

שאלנו מה הקשר בין קריעת ים סוף לברית מילה תראה כמה זה יפה. אומר הרמב״ן על ברית מילה, בבראשית פרק י״ז:

אומר ״ואמרו בטעם המילה – שיהיה זיכרון באבר התאווה, הרב המהומה והחטא, לבל ישתמשו בו רק במצווה ובמותר״. מה מטרת הברית מילה כן המטרות של ברית מילה שאדם יהודי יזכור לתת לתאווה גבול ומידה. מתי קיבלנו את הכוח הזה בקריעת ים סוף אז שאתה עושה ברית מילה אתה מודה לקדוש ברוך הוא על קריעת ים סוף כאילו לקריעת ים סוף לא היית מצליח לעשות ברית מילה יותר מזה מה זה.

מצד ברית מילה: ברית זה קשר; אחד עושה ברית עם השני, עושים הסכם כמו ברית עם מצרים ברית עם סוריה יש ברית עושים הסכם. יש ברית הקדוש ברוך הוא מבטיח להיות לכם אלוקים לתת לכם את ארץ ישראל זה הקדוש ברוך הוא מבטיח ומה אנחנו מבטיחים ״ואתה את בריתי תשמור״ היינו כל ההסכם שלנו בברית זה שמה שאנחנו נשמור על הברית – לדעת את הגבולות ובמקום הנכון

מן המקור אל החיים

להשתמש בזה ואז זוכים לקדושה עצומה ואם לא חס ושלום ואבוי. זה מצד שמירת הברית כל כוח הברית מאיפה יש לנו כוח על זה לשמור מה מכוח קריעת ים סוף שאז קיבלנו עברנו ים, והקדוש ברוך הוא נתן לנו כוח לשלוט על התאוות מכוח זה אנחנו יכולים לשמור על הברית.

לכן תראה כמה זה יפה. לכן בכל ברית מילה נוהגין להודות הקדוש ברוך הוא על קריעת ים סוף כי אילולי קריעת ים סוף לא היה מה לא היה כוח לא רק זה כתוב ״הים ראה וינוס״ – מה ראה? ארונו של יוסף: שהוא ראה שיש בעם ישראל יוסף הצדיק את הכוח הזה של שמירת הברית. ראה הים יש להם כוח ״הים ראה וינוס״. השם יזכה את כולנו.

מקורות שנזכרו בשיעור: ספר שמות · ספר דברים

מדוע עושים סעודת הודיה אחרי ברית מילה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200193

שאלה למחשבה: מדוע עושים סעודת הודיה אחרי ברית מילה?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלום וברכה מאזינים יקרים היום יום שלישי י״ד בחשוון תשעז פרשת השבוע פרשת וירא בפרשת השבוע וירא הראשון שנימול לשמונת ימים היה יצחק אבינו עליו השלום ומזה בא השם ברית יצחק ללימוד שלומדים בלילה שלפני הברית, כיוון שהוא הראשון שנימול לשמונה. והתורה מספרת כדי ללמדנו שאברהם אבינו עשה משתה גדול ״ביום הגמל את יצחק״. ולפי חז״ל בפרקי דרבי אליעזר וגם בזוהר הקדוש.

היה זה ביום המילה ורמוז במילה ״הגמל״ – ה״ג מל: ביום השמיני (ה׳ ועוד ג׳) מל. ביום זה עשה אברהם אבינו עליו השלום משתה גדול והזמין את כל גדולי הדור ומשפחתם כדי להודות להשם יתברך ולהללו ולשבחו ולפרסם את הנס ברבים כמו שכתוב בפסוק ״מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה״, ופירש רש״י: לשון שבח וחשיבות, כמו ״מי פעל ועשה״, ״מי ברא אלה״ – ראו מי הוא

שומר הבטחתו הקדוש ברוך הוא מבטיח ועושה זה מה שהם פרסמו ברבים והודו להשם ברבים ומעשה אבות סימן לבנים שעד היום כל בית ישראל עושים ברית מילה בשמחה עצומה ועושים סעודת הודיה ומשתה גדול ואם כן זו סיבה ראשונה ומקור לסעודה זו ורק צריכים שלא לשכוח את מטרת הסעודה – להודות בה להשם יתברך ואמנם עצם הסעודה אמורה על כך שמודים ושמחים בעשיית המצווה הגדולה אבל ודאי הרבה.

יותר טוב שיעמוד בסעודה ולהודות להשם יתברך בתוך קהל ועדה על עצם נתינת הבן והלידה והאפשרות למולו לעשות סעודה ועל כל הניסים שסביב לכל עיבור וכל לידה כמו שעשו אברהם אבינו ושרה אמנו כפי שבאמת רגיל כל אבא לעשות בסעודת ברית מילה לעמוד ולהודות להשם יתברך ומאותה סיבה נהגו לעשות קידוש גם להולדת בת ולהודות בה להשם יתברך ורגילים לומר בשם מורנו ורבנו הרב.

אלעזר מנחם מן שך זצ״ל – שהשבוע, ביום חמישי ט״ז חשוון, יום פטירתו – שמאוד הקפיד על הקידוש לבת, וכל שכן סעודת ברית מילה ואמר שאם היה זוג חשוך בנים 20 שנה או אפילו 10 שנים הנה סוף סוף נפקדו.

האם לא יעשו סעודה גדולה ויעמדו להודות להשם יתברך בלי סוף על כל הטוב אשר גמלם ואם כן שנולד בן או בת אחרי שנה ושוב אחרי שנה צריך להודות בכפלי כפליים גם על זה שנפקדו – הרי לא היו צריכים לחכות ה-10 שנים? זו הסיבה ראשונה שעושים סעודת הודיה להשם יתברך. סיבה שנייה, לסעודת הודיה של אחר הברית, על פי הגמרא במסכת שבת שאומרת, כל מצווה שקיימו עם ישראל במסירות ובשמחה, עד היום עושים אותה בשמחה.

מביאה הגמרא כדוגמה, ברית מילה שעם ישראל במדבר קיימו במסירות ובשמחה. על כן עד היום עושים אותה במסירות ובשמחה והסעודה היא לביטוי לשמחה הגדולה הזאת ולכן גם יהודים הרחוקים מתורה ומצוות עושים מצווה זו ואף בשמחה ובסעודה. מכאן מוסר השכל ככל שאדם עושה מצוות במסירות ובשמחה כך נכנס ומשתרש בתוך הגנים של כל יוצאי חלציו בדם, ויחזיקו בה לנצח סיבה שלישית.

מן המקור אל החיים

למה עושים סעודה אחרי ברית מילה לפני כ-30 שנה בערך נוכחתי בסעודת ברית מילה של נכד להגאון רבי יוסף עדס זצ״ל ועמד ודיבר שם מורנו ורבנו הגאון רבי יהודה צדקה זצ״ל ראש ישיבת פורת יוסף שגם כן השבוע ביום ראשון י״ב חשוון היה יום פטירתו ושאל שאלה זו מה מקום לסעודה גדולה אחרי הברית ותירץ על פי פירוש לעקדת יצחק, שגם היא בפרשת השבוע פירוש נפלא מאוד? הוא שאל,

מעשה שמאיר את הרעיון

מדוע המלאך בירך את אברהם אבינו רק אחר הקרבת האיל ולא בפעם הראשונה אחרי שהוא עמד בניסיון? שאלה שנייה: מדוע? פעם אחת כתוב ״ולא חשכת את בנך את יחידך ממני״? ופעם כתוב ״את יחידך״ סתם, בלי ״ממני״.

סיפר הרב על הצדיק רבי אריה לוין זצ״ל, חמיו של הרב אלישיב זצ״ל שהיה רגיל לנסוע מירושלים לכלא ברמלה לעודד את האסירים ולהניח להם תפילין ולזכות אותם והנה יום אחד הגיע לשמה היה אותו יום עוצר אין יוצא ואין בא והשומר לא נתן לו להיכנס בכל זאת ניסה להפציר ולהפציר ולא עזר לו. היה שם יהודי נוסף, אמר לשומר, תן לו מסכן, זה יהודי זקן בא מירושלים לשם שמיים בלי שום מטרה ממונית.

אמר לו אותו שומר, "אל תספר סיפורים, אני לא מאמין, אין דבר כזה שמישהו בא בלי כסף." טוב, והתעקש ולא נתן. רבי אריה המשיך להסתובב סביב בית הכלא וחיפש בכל זאת אולי איזה פריצה, איזה פתח מסוים.

ראה אותו השומר מרחוק, אמר, אם ככה אתה כל כך מוסר נפש, סימן שבאמת אתה לשם שמיים בוא בוא ונתן לו להיכנס זה היה המעשה כי אם באמת היה רק לצאת ידי חובה ולשם פרנסה וכדומה אז הוא עשה את התפקיד שלו אמרו לו שיש עוצר שצריך לחזור הביתה בשמחה הוא עשה את שלו אבל כשאדם מחפש בכל זאת איך לקיים את המצווה ולא מחפש רק לצאת ידי חובה זה מגלה שכל כולו לשם שמיים בלי.

נגיעות אישיות כך גם אברהם אבינו עליו השלום אחרי שהוא עמד בניסיון היה בצער גדול כתוב בחז״ל שלא רצה שיהיה כביכול מזבח שנבנה לבטלה בלי קורבן; הוא לא חיפש להתפטר וללכת מיד עם הבן שלו בשמחה הביתה עשיתי מה שהקדוש ברוך הוא רצה וגם יש לי את הבן חי ולכן היה מזומן מששת ימי בראשית האיל הזה כמו שכתוב בפרקי אבות ואז היה אחרי שהקריב את.

האיל – אז היה ראוי לברכה לכן המלאך בירך אותו דווקא אחרי הקרבת האיל, שאז התברר למפרע שכל מה שחסכת את בנך זה רק ממני ממני דווקא בגלל לשם שמיים לשם השם לא מתוך שום נגיעות אישיות רק לעשות רצון השם ולכן אמר הרב צדקה: זצ״ל אנחנו עושים את הסעודה אחר המצווה הגדולה הזאת להראות כמה חביבה עלינו המצווה ולא רק לצאת ידי חובה ולמעשה אפשר להוסיף עוד.

מן המקור אל החיים

איזה סיבה רביעית שזה סעודה שבעצם הברית מילה היא כריתת ברית בינינו לבין הקדוש ברוך הוא.

אז כשעושים כזה חוזה כריתת ברית בינינו לבין הקדוש ברוך הוא ודאי שזה שמחה עצומה שראוי לעשות עליה סעודה. אז. אם כן אנחנו צריכים להתחזק בזה ותמיד לשמוח ולהודות להשם יתברך על הכל. שלום וכל טוב.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר בראשית · ספר במדבר · התלמוד הבבלי · הזוהר הקדוש · רש״י
זקידוש וסעודת הודיה
✡
פרק ז

קידוש וסעודת הודיה

📖 בפרק זה:

שמחה זו מזמינה אותנו לעצור, להתבונן בחסדי השם, ולתת להודיה קול ברור בתוך המאורע.

בקרבן תודה מקריבים חמץ

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200209

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “בקרבן תודה מקריבים חמץ”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

דבר תורה לסעודת הודיה. כולם מכירים את הפסוק בויקרא פרק ב' ״כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה להשם״. שאור – חמץ, ודבש, דברים מתוקים לא מביאים קורבן. ממשיכה התורה מיד ״קרבן ראשית תקריבו אותם להשם, ואל המזבח לא יעלו״. מסביר רש"י על המקום הזה.

״קרבן ראשית״ – שבביכורים מביאים פירות מתוקים פירות שבעת המינים מביאים זה קורבן ראשית ושתי הלחם בעצרת גם מביאים חמץ אז קורבן ראשית תקריבו אותם להשם שואל הרמב״ן – מי שרוצה לראות בפרשת צו פרק ז פסוק יד שואל הרמב״ן: ״ואני תמה, כשהוציא הכתוב מכלל שאור ׳קרבן ראשית תקריבו׳, למה לא אמר גם כן ׳וקרבן תודה׳?״ שואל הרמב״ן: שהתורה כותבת מתי מותר כן להביא חמץ לבית המקדש היא אומרת רק ביכורים ושתי הלחם?

למה התורה לא כתבה גם קורבן תודה כל מי שיודע יודע שבקורבן תודה היו 40 לחמים, ועשרה מהם חמץ? למה התורה לא כתבה גם את זה מתרץ הרמב״ן: ״וזו אינה שאלה, כי הכתוב אמר ׳ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח׳, ולחם התודה אין ממנו למזבח כלום, שאינו

אלא טעון תנופה״. מתרץ הרמב״ן שזה פשיטא שאין בזה שום חידוש שקורבן תודה מביא חמץ כי הקורבן תודה הלחם של קורבן תודה לא מקריבים אותו למזבח שואל פירוש ה״טור״ על הרמב״ן: לא מבין מה תירצת. אבל גם בשתי הלחם בשבועות לא מקריבים אותם במזבח את שתי הלחם מחלקים אותם לא מקריבים אותם וגם את הביכורים מחלקים לכהנים אז מה ההבדל.

מה תירץ הרמב״ן? כמו שהתורה מיעטה את שתי הלחם ואת הביכורים שמותר להביא חמץ כי מביאים אותם לבית המקדש ועושים תנופה – גם את קורבן תודה צריכה התורה למעט. בספר ״דבר ירושלים״, פירוש לרמב״ן, הוא מביא תירוץ נפלא מאוד ישנו חילוק עצום בין החמץ שבקורבן תודה לחמץ שבחג השבועות בחג השבועות אנחנו רוצים להביא קורבן שתי הלחם אגב קורבן שתי הלחם מביאים גם קורבן אבל מה העיקר? הקורבן – שתי הלחם.

אגב זה גם מביאים חלות. גם בביכורים. מה העיקר? הביכורים. בביכורים גם טעונים קורבן. אבל מה העיקר הביכורים? מה שאין כן בקורבן תודה העיקר זה הקורבן. אגב הקורבן מביאים גם לחם. אומר נפלא מאוד. אם ככה כאשר העיקר הוא הקורבן, כאשר קרב לחם החמץ אז גם הקורבן מקבל שם של החמץ זה מה שהתורה צריכה לחדש: שבשבועות מותר להביא חמץ.

למה כי הקורבן זה העיקר זה הלחם, וגם הקורבן מקבל שם של הלחם אז התורה חידשה שמותר להקריב את זה למרות שיש לזה שם כולל של שתי הלחם קורבן שתי הלחם כי לכל קוראים קורבן שתי הלחם וכך גם ביכורים: עיקר הקורבן זה הביכורים. אגב זה גם מביאים קורבן בהמה. התורה צריכה לחדש שמותר להקריב את הבהמה לבית המקדש. כי מביאים פה סך הכל קורבן שהוא עולה לבית המקדש שהוא קוראים לו קורבן הזה קורבן ביכורים.

הייתי אומר: בשם חמץ לא יבוא בכלל. אבל בקורבן תודה בשביל שמותר. כי העיקר זה הקורבן. ואגב זה מביאים לחמים. לכן התורה לא צריכה לא צריכה לכתוב את זה. ככה הוא. מסביר נפלא מאוד. עד כאן לימוד.. עכשיו נעבור על דבר יפה. דרך המוסר ועבודת השם:. מדוע באמת שמביאים הודיה לקדוש ברוך הוא מותר להקריב גם חמץ וגם גם דברים מתוקים? ״כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה להשם״ – חמץ ומתוקים לא תביאו להשם. למה?

חמץ רומז על הגאווה, דבש רומז על התאווה. זה זה לא ראוי להביא את זה לקורבן נו אז. למה בקורבן תודה כן שניהם ביכורים זה הודיה שתי הלחם זה גם הודיה עוד לקדוש ברוך הוא קורבן ביכורים זה הודיה לקדוש ברוך הוא על התבואה החדשה? למה בהודיה לקדוש ברוך הוא מותר להקריב את הגאווה ואת התאווה?

התשובה היא נפלאה גאווה ותאווה – דבר מאוד גרוע אבל כאשר הופכים את זה להודיה. ונסביר: לאכול גלידה זה דבר לא כל כך טוב זה מצד התאווה אבל אם אדם הופך את הגלידה.

לעבודת השם לפחות אם הוא כבר נהנה תודה רבה לקדוש ברוך הוא שברא כאלה דברים טובים וטעימים וכדומה כאשר אדם מודה לקדוש ברוך הוא על כל דבר מכל דבר שיש לו מכל מילה שיש לו מכל דרגה שיש לו הופך לעבודת הודיה אז אפשר גם להקריב מזה קורבן להשם. זה מוסר השכל גדול: מזה צריך לברוח אבל כאשר כבר נהנים ויש דברים טובים יש איזו גאווה ותאווה – גם את זה להפוך לעבודת השם איך על ידי שנודה לקדוש ברוך הוא על הדברים הטובים האלו?

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר שמות · ספר ויקרא · ספר דברים · רש״י

ברכת הטוב והמטיב על שמחת קרובים

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 41721930

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “ברכת הטוב והמטיב על שמחת קרובים”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלום לכולם. היום אנחנו נכנסים לעומק של שאלה ממש מרגשת נוגעת ללב של הרבה משפחות. האם סבא או סבתא צריכים או יכולים לברך הטוב והמטיב כשנולד נכד או נכדה? שאלה מצוינת וזו שאלה שבעצם נוגעת בשורש עמוק יותר בהלכה. מתי בכלל מברכים על הנאה? האם הנאה רגשית טהורה, בלי איזה רווח חומרי, מספיקה? נכון ואנחנו נראה שיש פה כמה גישות. יש את ספר חסידים שנראה די פשוט ויש את הקושי שמגיע מהבנת.

הביאור הלכה בדברי הרשב״א. וכמובן נגיע גם להבחנה המבריקה, חייבים להגיד, של הקצות השולחן בדיוק. אז המטרה שלנו היא ככה לפרוש את התמונה המלאה, להבין את המחלוקת ואולי גם להגיע לאיזשהיא מסקנה למעשה. וצריך אולי להזכיר בקצרה את ההבדל בין הברכות. כן, ״שהחיינו״ זה בדרך כלל על הנאה אישית, נכון? והטוב והמטיב זה כשהטובה היא גם לי וגם לאחרים.

השאלה אם השמחה של הסבא הופכת את זה לטובה כזאת שמצדיקה הטוב והמטיב. אז בואי נתחיל מספר חסידים. מה הוא אומר? ספר חסידים, מקור חשוב מימי הביניים, אומר את זה הכי פשוט שיש. נולד בן לבנו או לבת או אפילו לאוהבו של אדם יברך הטוב והמטיב. נשמע הכי טבעי. כן, לגמרי. כששומעים בשורה כזו, הרצון להודות.

מיידי. נכון, אבל אז כמו שאמרת מגיע ביאור הלכה רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, החפץ חיים, והוא לא כל כך בטוח הוא מקשה הוא מצטט תשובה מפורסמת של הרשב״א רבי שלמה בן אדרת מגדולי חכמי ספרד והרשב״א. אומר רגע רגע לא על כל שמחה משותפת מברכים הטוב והמטיב אוקיי. למה לא בעצם מה ההגיון של הרשב״א הרשב״א דורש שתהיה גם לאחרים שנהנים מהטובה הזאת איזשהיא תועלת והנאה גשמית מוחשית, לא רק שמחה באוויר? הוא מביא לזה ראיה.

כן, הוא מביא ראיה מהגמרא במסכת ברכות. הגמרא דנה במקרה של אדם שנולד לו בן זכר. מתי הוא מברך הטוב והמטיב? הגמרא צריכה להסביר מי עוד נהנה איתו מהטובה הזאת. הגמרא אומרת אשתו. כי גם היא נהנית מהבן. ואז הרשב״א שואל שאלה חזקה. סליחה ורק אשתו שמחה. מה עם כל המשפחה, הסבים, הדודים, החברים? ברור שכולם שמחים. נכון. זו שאלה טובה. אז מה התשובה?

מסביר הרשב״א שכנראה ששמחה רגשית של הסביבה זה פשוט לא מספיק כדי שהאבא, שהוא בעל הטובה העיקרי, יוכל לברך הטוב והמטיב עבורם. צריך שתהיה להם תועלת ממשית. כמו מה למשל? כמו מה שהגמרא אומרת על האישה או כמו שהבן עצמו הוא פוטנציאל לירושה בעתיד או לעזרה להורים בזקנתם. מה שנקרא ״חוטרא לידא ומרה לקבורה״ – מקל לידו ומרא לחפור את קבורתו. זאת אומרת משהו קונקרטי בדיוק. ולכן אם נחזור לסבא שלנו, טוען.

הביאור ההלכה, השמחה שלו היא בעיקר רגשית. אין לו בהכרח תועלת גשמית ישירה מהנכד. אז לפי ההיגיון של הרשב״א הוא לא אמור לברך הטוב והמטיב. אבל רגע, כאן משהו לא מסתדר לי. אולי אני מפספסת משהו. הרי יש לנו הלכה מפורשת בשולחן ערוך בסימן רכג אם אני לא טועה שעל שמועה טובה מברכים. אם השמועה משמחת גם אחרים מברכים הטוב והמטיב. אם רק אותי אז ״שהחיינו״. ושם, בשמועה טובה אף אחד לא דורש תועלת גשמית.

מן המקור אל החיים

השמחה היא נטו רגשית. אז. למה לידת נכד, שזו שמחה עצומה תהיה שונה משמועה טובה? זו שאלה מצוינת. קושיה חזקה מאוד על הבנת. הביאור הלכה ברשבא. וזה בדיוק מה שמוביל אותנו לפתרון של בעל קצות השולחן, רבי אברהם חיים נאה. נו, אני במתח. איך הוא מיישב את זה? הוא מציע הבחנה שהיא באמת יפייפיה. הוא. אומר ככה, צריך לדייק בדברי הרשב״א. על מה הרשב״א דיבר בכלל? על האבא שנולד לו בן. בדיוק.

הוא דיבר על בעל הטובה עצמו. מתי האבא הזה יכול לשדרג את הברכה שלו מ״שהחיינו״ על הטובה האישית שלו להטוב והמטיב? כי גם אחרים נהנים. ועל זה אמר הרשב״א, אתה לא יכול לשדרג רק בגלל שהשכנים שמחים בשמחתך. צריך שהם יקבלו גם איזשהיא תועלת ממשית. אוקיי? אז זה לגבי האבא. אבל מה עם הסבא? הוא לא בעל הטובה העיקרי. וזה בדיוק אבל בדיוק החילוק. הקצות השולחן.

אומר: החבר, או קרוב כמו הסבא ששמח בשמחת חברו, כלומר בשמחת ההורים והתינוק, הוא כן יכול לברך הטוב והמטיב, גם אם השמחה שלו היא רק רגשית. כן. למה? כי הברכה זו, הטוב והמטיב, יש בה שני חלקים. הטוב זה על הטוב שלי, של המברך, כלומר על השמחה הרגשית של הסבא עצמו. והמטיב זה על הטובה הממשית שקיבלו האחרים, ההורים, התינוק. יש פה טובה ממשית בעולם. נולד ילד בריא ושלם.

השמחה הרגשית של הסבא מצטרפת לטובה הממשית של האחרים. זה מספיק כדי לחייב אותו, לפחות לאפשר לו לברך הטוב והמטיב. וואו, זה הסבר ממש אלגנטי. הוא כאילו פותר את הכל. כן. הוא גם מסביר. למה הרשב״א אמר מה שאמר בהקשר הספציפי של האבא וגם מסביר? למה ספר חסידים פסק בפשטות שכן מברכים?

כנראה שספר חסידים דיבר על המקרה של החבר או הקרוב ששמח והוא גם מיישב את הקושיה משמועה טובה בהחלט כי גם בשמועה טובה השמחה שלי מצטרפת לאירוע המשמח עצמו שקרה לאחרים. אז מה המסקנה של הקצות השולחן? הוא פוסק להלכה שיש לנהוג כספר חסידים. הוא מציין שגם פוסקים גדולים אחרים כמו החתם סופר וגם אדמו״ר הזקן בשולחן ערוך הרב פסקו כך. אדמו״ר הזקן. כותב במפורש כל שלבו שמח בטובתו של אחר מברך הטוב והמטיב.

הם בוודאי הכירו את הרשב״א ובכל זאת התירו. אז אם נסכם רגע את שתי הגישות המרכזיות יש לנו את.

הביאור הלכה שמחמיר בעקבות הבנתו ברשבא ונוטה שלא לברך כי צריך הנאה ממשית גם למברך עצמו או לפחות שההנאה של אחרים תהיה ממשית באופן שמאפשר לאבא לברך ומולו יש את הקצות השולחן שמבחין בין בעל השמחה לחברו ומתיר לסבא לברך על שמחתו הרגשית בשילוב עם הטובה הממשית שקרתה לבנו אוקיי אז מה עושים בתכלס איך נוהגים. למעשה ובכן כאן יש נקודה חשובה.

מן המקור אל החיים

למעשה המנהג הרווח ברוב הקהילות הוא כן ללכת אחרי הגישה המחמירה יותר של. הביאור הלכה כלומר לא לברך כן להימנע מלברך הטוב והמטיב על לידת נכד בעיקר בגלל הכלל הגדול של ספק ברכות להקל כשיש ספק אם צריך לברך, הנטייה היא לא לברך כדי לא להיכנס לחשש של ברכה לבטלה. הבנתי. אז זה המנהג הרווח. אבל וזה אבל חשוב מאוד צריך לזכור את דברי הקצות השולחן והפוסקים הנוספים שיתירו.

מי שמרגיש שמחה עצומה, באמת שמחה גדולה מאוד ויש לו רצון אז להודות לקדוש ברוך הוא בברכה, יש לו בהחלט על מי לסמוך אם הוא יחליט כן לברך? זאת אומרת זה לא איסור גמור. זו יותר הנהגה של זהירות. בדיוק. זה לא ברכה שהיא מוסכמת לכתחילה על ידי כולם אבל היא בהחלט לא ברכה שאין לה שורשים בהלכה, יש לה בסיס מוצק. וחשוב גם לומר שגם אם בוחרים לא לברך את הברכה הספציפית הזו, חובת ההודיה עדיין קיימת.

ובגדול, בוודאי אפשר וצריך להודות בדרכים אחרות. אפשר לומר פרק תהילים, מזמור לתודה למשל, אפשר לומר נשמת כל חי בכוונה מיוחדת. שמעתי גם שאפשר לכוון בברכת המזון. נכון מאוד. אם עושים סעודה לכבוד הלידה, אז בברכת המזון יש את ברכת הטוב והמטיב.

אפשר לכוון בלב גם על השמחה של לידת הנכד או הנכדה ויש את הסיפור המפורסם על הרב אויערבך נכון כן סיפור יפה שממחיש את היצירתיות ההלכתית הרב שלמה זלמן אויערבך זצ״ל היה ידוע בזהירות הגדולה שלו בברכות וכשנולדה לו נכדה הוא רצה להודות דווקא בברכת הטוב והמטיב אז מה הוא עשה הוא ביקש שיביאו לו כוס יין פשוט בירך עליה בורא פרי הגפן ואז דאגו להביא לו יין משובח יותר.

לפי ההלכה כשמביאים יין טוב יותר אחרי שכבר בירכת על יין פשוט יותר מברכים על היין השני הטוב והמטיב גאוני כן הוא בירך הטוב והמטיב על היין המשובח ובאותה הזדמנות כיוון בליבו גם על השמחה הגדולה של לידת הנכדה מצא דרך הלכתית מבוקשת להודות זה סיפור יפה יפה והוא מביא אותנו אולי לנקודה אחרונה למחשבה המתח הזה בין הרצון להיות בסדר גמור מבחינה הלכתית הזהירות הזו.

מספק ברכות לבין הרגש האנושי הכי טבעי ובסיסי השמחה המתפרצת והרצון להודות על נס כזה על מתנה כזו של נכד או נכדה. נכון, זה מתח שקיים בהרבה מקומות בהלכה.

איך מאזנים בין הכללים הפורמליים לבין הרגש הפנימי, הכוונה של הלב? בדיוק. וזו אולי שאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו. איך הוא מוצא את האיזון הזה באופן אישי? אין פה תשובה אחת נכונה לכולם. בהחלט. זו נקודה טובה לסיים בה.

מקורות שנזכרו בשיעור: תהילים · התלמוד הבבלי · רש״י · שולחן ערוך · החפץ חיים

דרשה לקידוש להולדת בת או לבת מצווה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200210

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “לקידוש להולדת בת או לבת מצווה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

דרשה לקידוש בת או לבת מצווה. מובא בשולחן ערוך הלכות ראש חודש סימן תי״ז: ״ראש חודש מותר בעשיית מלאכה, ונשים שנוהגות שלא לעשות מלאכה הוא מנהג טוב״. מדוע נוהגות נשים לא לעשות מלאכה בראש חודש? אומר פרקי דרבי אליעזר פרק מ״ד: ״לפי שלא רצו נשים ליתן נזמיהן לבעליהן במעשה העגל, לכך נתן להן הקדוש ברוך הוא שכרן, שיהו משמרות ראשי חודשים יותר מהאנשים״.

אז הטעם שנשים לא עושות מלאכה בראש חודש בגלל שהן לא רצו ליתן נזמיהם לעגל. וידועה השאלה, מה הקשר בין זה שהם לא רצו לתת נזמיהן לעגל לבין שמירת ראש חודש? מבארים הדברים באופן נפלא. כאשר הנשים לא פרקו נזמיהן בעגל, היה לכולם חקירה. ספק. למה הנשים לא נתנו את תכשיטיהן לעגל? האם זה מחמת שהלב שלהן מלא אהבה לבורא עולם? או שהן פשוט מאוד אוהבות תכשיטים והן לא מסכימות לוותר עליהם.

עד שמשה רבנו הכריז ״ויקחו לי תרומה, מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי״ לבניית המשכן. ואומרת התורה ״ויבואו האנשים על הנשים״. מה זה ״האנשים על הנשים״? מסביר הרמב״ן: ״כי באו על הנשים, שהן היו שם בראשונה, והאנשים נטפלו להן״. קודם כל הגיעו הנשים, ראשונות הן הגיעו. יותר מזה מצאנו ״ויעש את הכיור נחושת ואת כנו נחושת במראות הצובאות אשר צבאו פתח אוהל מועד״.

אומר הרמב״ן: ״במראות הנשים אשר באו מהן צבא גדול ונאספו לפתח אוהל מועד לתת מראותיהן בנדבת ליבן, והיו נחושת המראות נחושת יפה״. הנשים, כששמעו שמשה רבנו מקבל, נאספות ובאות צבאות צבאות לתת כולן מראותיהן לעשות בהן את הכיור וכנו. כאשר ראו עם ישראל כמה הנשים רוצות לתת, הבינו כולם שזה שלא נתנו לעגל לא היה מחמת אהבתן לתכשיטים, הרי למשכן נתנו בשמחה.

זה היה מחמת אהבתן את בורא עולם. אומר ה״דעת זקנים מבעלי התוספות״: היות והמשכן הוקם בראש חודש ניסן, נתנו להם את ראש חודש ניסן. ואגב אותו ראש חודש – כל ראשי החודשים של השנה. דהיינו לדעת בעלי ה״דעת זקנים״: היות והמשכן נבנה בראש חודש לכן קיבלו את כל הראשי חודשים ונראה לבאר באופן נוסף נפלא ביותר. אומר הבן איש חי שנה שנייה, פרשת ויקרא, את הפסוק בקהלת פרק ז׳:

״ואשה בכל אלה לא מצאתי... לבד ראה זה מצאתי״. מה זה הפסוק המוזר הזה?

אומר הבן איש חי ככה: ״ואשה בכל אלה״ – הוא עוון העגל שאמרו ״אלה אלוהיך ישראל״ – ״לא מצאתי״ חטא לאישה. ״לבד ראה זה מצאתי״ – ״זה״ בגימטריה 12, ולא רק זה: ״ראה זה״ רומז על ״החודש הזה לכם ראש חודשים״ – ״כזה ראה וקדש״. ״לבד ראה זה מצאתי״ – לנשים בו חלק יותר מן האנשים. עוד הוא דורש: ״אשת חיל עטרת בעלה״ – וזכתה בראש חודש שהוא ראש ועטרה לחודש, זכתה להיות עטרת בעלה. עוד הוא דורש: ״אבן מאסו

הבונים היתה לראש פינה״ – האישה נקראת אבן, כי היא בניין העולם. ״מאסו הבונים״ – מי זה הבונים? תלמידי חכמים שנקראים בונים, שנאמר ״אל תקרי בנייך

אלא בונייך״ – ״מאסו הבונים״ את האישה, שמברכים כל יום ״שלא עשני אישה״; כביכול יש פה ״מאסו הבונים״ מסוים – אך באמת ״הייתה לראש פינה״ כי זכתה לראש חודש מה שלא זכו לו האנשים ומסיים הבן איש חי: ״ומזה תבין כמה וכמה צריכה האישה להיזהר בקדושת ראש חודש, כי בכמה מצוות האנשים עיקר, ורק בזאת הנשים הן עיקר יותר מן האנשים״. בואו נסביר לפי דברי הבן איש חי נפלא מאוד. למה האישה שמחה ומודה להשם בראש חודש במיוחד?

האיש נמשל לחמה והאישה ללבנה. כמו שכתוב בחלום יוסף ״והנה השמש והירח״. ולא רק זה. האיש החלק החזק בו זה המוח. והאישה – החלק החזק בה הלב. חמה מלשון מוח, לבנה מלשון לב. והנה בדרך כלל כולם מחשבים את השמש הרבה יותר מאשר את הירח. אבל מצוות קידוש החודש שציוותה התורה – למנות לפי הלבנה – מראה שהתורה מכבדת יותר את הלבנה מאשר את השמש. לבנה מלשון לב – ״רחמנא ליבא בעי״.

בזה שלא פרקו הנשים נזמיהן לעגל הראו הנשים את ליבן הטהור לעבודת הבורא. יותר מאשר הגברים שלא זכו לכזה לב טהור.

לכן נפלא הדבר שהן שמחות ומודות להשם בראש חודש במיוחד שכן בראש חודש רואים שהקדוש ברוך הוא אוהב את הירח יותר מהשמש וזה מראה על אהבתו וחשיבות שיש לקדוש ברוך הוא לנשים יותר מאשר הגברים כי הרי לנשים יש בחינת ראש חודש בחינת לב ועל זה הן שמחות בראש חודש, הן שמחות ומודות לקדוש ברוך הוא על הלב הטהור שנתן להן הבורא יותר מאשר הגברים ואת זה ראו בחטא העגל שהיה.

להן לב מלא אהבת הבורא, שהן לא רצו לתת נזמים לעגל וזה השמחה והודיה של האישה על הלב הטהור והנפלא שנתן לה בורא עולם, עוד יותר מאשר לגברים זו השמחה וההודיה. יהי רצון שנזכה שלבת הזו באמת יהיה לב טהור – ״לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי״ – מלא אהבת השם לב מלא שמחה והודיה למלך מלכי המלכים.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר ויקרא · ספר דברים · רש״י · תוספות · שולחן ערוך

וורט של הודיה - לזכור להודות

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200206

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “וורט של הודיה - לזכור להודות”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

דבר תורה של הודיה למסיבת הודיה ולכל אירוע נפלא של הודיה. בתהילים פרק ק״ט אומר דוד המלך: ״אודה השם מאוד בפי ובתוך רבים אהללנו״. מדוע? אומר דוד המלך ״אודה״ בלשון עתיד, ולא אומר בלשון הווה? כמו שיהודי קם בבוקר, הוא אומר, מודה אני לפניך. היה דוד המלך צריך לומר ״מודה אני להשם מאוד בפי. מדוע הוא אומר ״אודה״, לשון עתיד? בשביל להבין את הדבר בואו נלמד קצת מה היא הודיה. הודיה כמו שהקדוש ברוך הוא אוהב.

הגמרא במסכת ברכות דף ז עמוד ב אומרת משום רבי שמעון בר יוחאי: מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו לא היה אדם שהודה לקדוש ברוך הוא עד שבאה לאה והודתו, שנאמר ׳הפעם אודה את השם׳״. ומפורסמת השאלה: איך לא היה אדם שהודה לקדוש ברוך הוא. האם האבות הקדושים לא הודו? ועוד, כתוב מפורש המדרש שהאדם הראשון אמר מזמור של יום השבת וכך?

אומר אבות דרבי נתן: ״כיוון שבא לעת ערב, ראה אדם הראשון את העולם כלפי מערב שמחשיך והולך, אמר: אוי לי, כי בשביל שסרחתי הקדוש ברוך הוא מחשיך את העולם והוא אינו יודע שכך דרכו של עולם. בשחרית –

כיוון שראה עולם שמאיר כלפי מזרח, שמח שמחה גדולה, ובנה מזבחות, והביא שור שקרניו קודמות לפרסותיו, והעלה עולה, שנאמר ׳ותיטב להשם משור פר מקרין מפריס׳. באותה שעה ירדו שלוש כיתות של מלאכי השרת ובידם כינורות ונבלים וכל כלי שיר והיו אומרים שירה עמו, שנאמר ׳מזמור שיר ליום השבת, טוב להודות להשם... להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות׳״. עד כאן לשון המדרש הנפלא ביותר ואם כן.

מדוע אומרת הגמרא שלא היה אדם שהודה לקדוש ברוך הוא עד לאה הנה תראה כמה יפה הודה האדם הראשון בואו נתעמק בלשון שלה. אמרה לאה ״הפעם אודה את השם״ – למה היא אומרת ״אודה״, לשון עתיד?

למה לא אמרה ״הפעם מודה אני להשם״? מדוע היא אומרת ״אודה״, לשון עתיד? ועוד יותר מזה לכאורה יש פה סתירה מיניה וביה: כשהיא אומרת ״הפעם״ – משמע שעכשיו היא רוצה להודות וכשהיא אומרת ״אודה״, לשון עתיד אז מה היא מודה עכשיו או אחר כך ונראה לבאר בעזרת השם יתברך שההודיה שלה הייתה דבר גדול ומיוחד מאוד בהודיה והוא שכוונתה שלאה הייתה להודות על טובה זו כעת ולהמשיך ולהודות?

מכאן והלאה כל חייה ולכך היא אמרה הפעם דהיינו מעכשיו אני מתחילה להודות אבל הוסיפה ״אודה״, לשון עתיד – מכאן והלך כל החיים. מיושב: הפעם אני מתחילה ו״אודה״ – אני רוצה להמשיך להודות כל חיי מעכשיו אני מתחילה ועוד ועוד בעתיד וכמה נפלא אם כך סיום הפסוק ״על כן קראה שמו יהודה״ שכוונתה בזה הייתה כיוון שרצתה להודות מכאן והלאה כל החיים, רצתה לעשות לעצמה עוד זיכרון שתיזכר תמיד להמשיך ולהודות.

מעשה שמאיר את הרעיון

והאות הזה היא מה שקראה לבנה יהודה, שם של הודיה. וזה הדבר הגדול והמיוחד בהודיתה: שכל כך הכירה בטובה הגדולה שעשה השם עמה והרגישה בחושים שזה מחסדי השם הגדולים שנתן לה יותר מחלקה, עד שהרגישה צורך להודות לא רק פעם אחת כעת,

אלא שתמשיך להודות על כך כל ימי חייה ואף עשתה לעצמה עוד זיכרון לכך וקראה לבנה שם של הודיה וזוהי כוונת הגמרא מיום שנברא העולם לא היה אדם שהודה לקדוש ברוך הוא הודיה גדולה ועצומה כזאת – הודיה לכל משך החיים. וזו הודיה ראויה באמת שאדם מכיר ומרגיש וחש בכל החושים מחסדי השם הגדולים עליו עד שמרגיש צורך להודות על כך כל ימי חייו.

לפי זה נבין נפלא מה שאומר דוד המלך ״אודה השם מאוד בפי״: אמר דוד המלך ״אודה״, לשון עתיד, שרצה לומר: אני אודה הודיה כזאת – מכאן והלאה אני מתחיל ואודה עוד ועוד, כל ימי חיי. ״אודה השם מאוד״ – מה זו המילה ״מאוד״? זו תהיה הודיה גדולה מאוד, שימשיך להודות זמן רב על הטובה שקיבל מהשם יתברך. זהו ״אודה השם מאוד בפי״, וכמובן גם חלק מההודיה זה הוא ״ובתוך רבים אהללנו״. לא נשאר

מעשה שמאיר את הרעיון

אלא לברך שנזכה כולנו להודיה אמיתית, שנזכה לזכור חסדי השם תמיד – ״מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי השם״ – ולהודות עליהם כל ימי חיינו ונסיים בסיפור נפלא שמופיע בספר ״עלינו לשבח״: ״מה אמרת?״ האח בבית החולים בני ציון השתומם. מעולם לא נתקל במקרה כזה. ״אמרתי שאני לא רוצה שתגזור את התגית״. הוא הצביע על התגית הלבנה שהוצמדה לו בבית האשפוז, ובה רשומים פרטיו האישיים. ״בשביל מה אתה צריך את התגית?״

שאל האח בתמיהה. ״למזכרת״. ״מזכרת מבית החולים? הרי כל החולים שלנו עושים את ההפך הגמור. ברגע שמקבלים לידיהם את השחרור, הם אינם מעוניינים להשאיר אצלם מזכרת מהימים שהיו כאן״. אבל החולה התעקש והתגית נמסרה לו. הסיפור התרחש עם הרב גרשון קרלינסקי, יהודי תלמיד חכם. לפני כמה שנים כבר מספר הרב, עברתי ניתוח בבית החולים, ובחסדי השם הכל עבר בשלום ויצאתי משולחן המנתחים בריא ושלם.

הרגשתי חובה עמוקה להודות לקדוש ברוך הוא על הניסים והחסדים הגדולים שעשה עמדי אבל ידעתי שהשטן ינסה להפעיל את כל כוחו כדי להשכיח ממני את רגשות ההודיה הללו מה עשיתי פשוט מאוד ביקשתי מהאח שייתן לי את התגית, והצמדתי אותה על שקית התפילין שלי וכך מדי בוקר בבוקרו כאשר אני קם ממיטתי ומתכונן להתפלל שחרית אני זוכר את חסדי השם, והנני

אומר לעצמי הנה רק אתמול שלשום היית מוטל על המיטה של בית החולים, ולא היה באפשרותך להתפלל כאדם רגיל בבית הכנסת ועכשיו עשה איתך הקדוש ברוך הוא חסד וחזרת לימי השגרה קום, תן לו תודה! מוסיף ואומר הרב זילברשטיין שליט״א: הרעיון של הרב קרלינסקי הוא רעיון גאוני שגאונותו ופשטותו אין לך יותר פשוטה ויותר יעיל כדי לזכור חסדי השם. ולשאלה:

מן המקור אל החיים

מדוע לא רואים אנשים רבים נוהגים בדרך זו יש להשיב ולומר שהכל תלוי בדבר אחד היכן מונח הראש של האדם ואלו רעיונות חולפים במוחו אם הוא מבין שצריך להודות לקדוש ברוך הוא על כל החסדים שהוא עושה עמו יום יום ושעה שעה ויתרה מכך אם האדם מרגיש שהחסדים הללו באים מכוחו הגדול וזרוע נטויה של בורא כל העולמות אז מובטח הוא שיעלו במוחו רעיונות מחוכמים שיסייעו לו לסלק את השכחה מליבו ולזכור להודות?

מקורות שנזכרו בשיעור: תהילים · התלמוד הבבלי · מדרש

חתן וכלה היחידים שחייבים בקרבן תודה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200239

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “חתן וכלה היחידים שחייבים בקרבן תודה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

חתן וכלה חייבים בקורבן תודה ישנו חידוש נפלא של רבנו בחיי ולפני כן נקדים הקדמה נחלקו הראשונים מי מביא קורבן תודה דעת רש״י על הפסוק ״אם על תודה יקריבנו״ (ויקרא ז׳), שכל הארבעה שקרה להם נס – רש״י: ״אם על דבר הודאה על נס שנעשה לו, כגון יורדי הים והולכי מדברות וחבושי בית האסורים וחולה שנתרפא, שהם צריכים להודות״. שהם צריכים להודות זה מה שאומר רש״י: שמי שקרה לו נס הוא זה שצריך להודות לעומת זאת.

יש הרבה ראשונים אחרים סוברים שגם הארבעה האלה שקרה להם נס הם לא חייבים להודות להביא קורבן תודה.

אלא זה רשות רצו מביאים רצו לא מביאים קורבן. את ברכת הגומל הם חייבים, אבל להביא קורבן תודה זה רשות אם ירצו יביאו ירצו לא יביאו ויש גם דעת האבן עזרא, שמדייקים ממנו שרק חולה שנתרפא שממש ניצלו חייו ניתנו לו חייו הוא זה שחייב להביא קורבן תודה לענייננו, יש שיטת רבנו בחיי מאוד מעניינת. רבנו בחיי

כותב שחתן וכלה חייבים בקורבן תודה – יש להם מצווה מדברי קבלה להביא קורבן תודה שנאמר ״קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה״, והמשך הפסוק: ״מביאים תודה בית השם״ – שהחתן והכלה מביאים קורבן תודה והקשו האחרונים על רבנו בחיי איזה נס קרה לחתן ולכלה? ויש הרבה תירוצים, ואין כאן המקום. באמת, מה התירוץ של רבנו בחיי? שרבנו בחיי סובר כמו הרלב״ג. הרלב״ג

כותב: ״ויחשוב שקרבן זבח תודה בא על עניין נתינת תודה להשם במה שהשפיע מהטובות, ולזה נקרא תודה״. לדעת הרלב״ג שקורבן תודה זה על שפע טוב שהקדוש ברוך הוא משפיע לבן אדם כל דבר טוב שאדם מקבל הוא יכול להודות למשל הגמרא בתענית י״ט מספרת שחוני המעגל הביא קורבן תודה אחרי שירדו גשמים

מעשה שמאיר את הרעיון

מסופר שהיו שכאשר הוסיפו על העיר ועל העזרות הביאו קורבן תודה, להודות לקדוש ברוך הוא שמוסיף לנו עוד חלק קדוש. זו שיטתו. אבל שמתי לב דבר מאוד מעניין על שום טובה שקורה ליחיד לא מצאנו שהוא חייב לקורבן תודה. דהיינו: אלה שהיו בעצירת גשמים וירד להם גשם הם לא חייבים קורבן תודה. אדם שנולד לו ילד לא חייב בקורבן תודה. אדם זכה לא יודע מה – הדבר הכי טוב בעולם לא חייב בקורבן תודה. בציבור מצאנו שכן.

למשל היה קורבן מילויים כאשר אהרן ובניו התחנכו להיות כהנים הביאו קורבן תודה. להודות לקדוש ברוך הוא. ויש שאומרים שקורבן שתי הלחם בשבועות הוא קורבן תודה. אבל היחיד לא חייב מעולם בקורבן תודה הפעם היחידה שיחיד חייב בקורבן תודה זה חתן וכלה, שנאמר בפסוק מפורש שחתן וכלה ״מביאים תודה בית השם״. צריך לדעת יש לנו היום זכר לקורבן תודה. כך כתוב, מפורסם מאוד, בספר ״יושר לבב״,

ועוד הרבה כתבו את זה. שלכן תקנו חז״ל לומר בכל יום ״מזמור לתודה״. כיוון שצריך האדם להודות בכל יום ויום ולהביא קורבן תודה. כי אין בעל הנס מכיר בניסו, שעושה עמו הקדוש ברוך הוא. ובאמירת מזמור זה תהיה כוונתו בליבו כאילו מביא תודה בית השם, ובאומרו מזמור זה הוא יוצא ידי חובת תודה. כך כתוב בכמה מקומות.

הרבה הביאו את זה שעל ידי אמירת ״מזמור לתודה״ יוצאים ידי חובה של הקרבת קורבן תודה וידוע שקורבן תודה יבוא בציבור לכן נראה ממש הנהגה מאוד מאוד טובה לכל חתן וכלה: אם אפשר, בחתונה, או לפחות בשבע ברכות, לומר ״מזמור לתודה״, ולכוון כנגד קורבן תודה – להודות לקדוש ברוך הוא בכל ליבם שזיכה אותם, שברא אותו בעולם וזיכה אותו למצוא אותה, ככתוב ״מצא אישה מצא טוב״. הודו להשם כי טוב כי לעולם חסדו השיעור לא האזנתם הוקלט ונערך עבורכם על ידי כל הלשון.

מקורות שנזכרו בשיעור: תהילים · התלמוד הבבלי · רש״י

כוחה של ברכה - הרב אשר קובלסקי

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200208

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “כוחה של ברכה - הרב אשר קובלסקי”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלום לכם קהל יקר. אנחנו היום נפתח בסיפור מעניין שסיפר לי אותו ידיד בשבוע שעבר. לאחר שאצלו בבית הם גילו לפני מספר שנים שאחד הילדים מתמודד עם בעיה של סוכרת נעורים, לא עלינו, והוא מקבל כל הזמן את הטיפול הדרוש לו. אז הם החליטו יום אחד לקחת את כל בני המשפחה ולעשות להם בדיקה אחד אחרי השני לראות. האם יש עוד מישהו מהמשפחה שנגוע חלילה בתופעה הזאת?

כשהם הגיעו לבת לנערה הם עשו לה בדיקה והם גילו שהסוכר שלה מאוד מאוד גבוה. הם רצו לרופא. הרופא עשה בדיקה ואמר להם לרוץ מיד למיון. משהו לא תקין. הם רצו, התקשר האבא לאשתו ואמר לה, "בואי." הרופא אמר שמיד ניסע לבית החולים.

אמרה הגברת, "תשמע, אני עכשיו יושבת בהרצאה ושמעתי את גודל סגולת מעלת אחדות החברים, שכשחברים יושבים ביחד ומברכים אחד את השני, יש בזה כוח לפעול ישועות נשגבות כמו כוח של ברכת צדיק גדול. אמרה לו הגברת, תשמע, אנחנו כבר נצא לבית החולים, אבל אני מבקשת ממך. אם אתה יכול, יש לך חברים, קבוצת חברים שאתה יושב איתם כל שבוע, שרים ביחד, לומדים דברי תורה ביחד.

תזמין את החברים שיעלו אלינו הביתה ושם ישתו כוסית לחיים, ישתו כוס יין ויברכו אותך שבסיעתא דשמיא הכל יעבור ויעלם ותחזור לבריאותה התקינה. ברגע שהוא שמע את זה מאשתו, ברגע הראשון הוא היה בהלם, אני צריך לנסוע לבית החולים. אבל מצד שני הוא אמר לעצמו, אם בורא עולם הזמין שבדיוק עכשיו היא שמעה את העניין החשוב הנפלא הזה, אז אולי זה באמת משהו משמיים שצריכים לעשות את זה.

הוא קם, התקשר לחברים, אמר להם, "חבר'ה, פיקוח נפש, בואו אליי הביתה, אני רוצה שתשתו כוסית, תברכו אותי מכל הלב." כולם רצו בתוך זמן קצר, עלו אליו הביתה, שתו, ברכו אותו מכל הלב, דמעות שהיו שם, אי אפשר לתאר, באיזה רגש בירכו אותו ואיחלו לו בריאות איתנה ואז הם יצאו לבית החולים הגיעו לבית החולים מספר לי האבא זה סיפור אישי שהאבא סיפר לי הגענו לבית החולים התחילו.

לעשות בדיקות במיון ישר הכניס אותם למחלקה פנימית והתחילו בדיקות בדיקות ממש הגיעו רופאים כאלה רופאים כאלה היה בלאגן גדול סערה גדולה מאוד התרחשה ואז הוא, כמובן, שואל אותם מה קרה?

אף אחד לא עונה לו. אומרים: בדיקות, זה הכל.. ואז כל הלילה עשו לה בדיקות ובבוקר הגיע הפרופסור שבא להיפגש עם ההורים. הוא אמר להם כך, תשמעו טוב. אני לא יודע מה להגיד לכם אבל דבר אחד אני יכול לספר לכם. כשהיא נכנסה לבית החולים ועשתה את הבדיקות הראשונות פשוט נהיה לנו שחור בעיניים. ראינו שהסוכר השתלט ברמה שכזו שמשהו הסתחרר במערכת שזה היה נראה השחור מכל.

מן המקור אל החיים

ואז התחלנו לעשות עוד ועוד ועוד בדיקות.

אבל בדרך נסית לגמרי, כל בדיקה נוספת שעשינו בהמשך הלילה ירדו המדדים פתאום הדברים התחילו להתייצב בצורה שאנחנו לא יכולים להסביר את זה כי לנו אין כלים להתמודד עם המצב שראינו בבדיקות הראשונות אבל עכשיו בבוקר אני יכול להגיד לך שקיבלת ילדה במתנה אני לא יודע מה עשית אני לא יודע אם אתה עשית איזה סגולה אין לי מושג רק זה אני יכול לחתום לך שקיבלתם ילדה במתנה סיפר.

לי האבא הסיפור הזה היה ממש בחודש שבט בחודש האחרון לאחר מספר שעות בבוקר אמרו לנו לכו הביתה תמשיכו לטפל בהתמודדות מול הסכרת אבל היא יצאה מכלל סכנת חיים והאבא הוא היחיד שיודע מה הסוד שהגן על בתו הסוד הוא כוח של חברים כשחברים יושבים ביחד כשחברים באים נותנים ברכה לידיד, לשכן, לנזקק, אבל הם נותנים את זה עם כל הלב.

אז הברכה הזאת פותחת את כל השערים. חברים יקרים, לכל יהודי ויהודי מאיתנו יש את האפשרות הזאת ויכול לזכות במתנה הזאת לפעול דברים נשגבים למעלה מדרך הטבע. כי זה הכוח שבורא עולם השתיל אצל עם ישראל. כוח של ברכה. כשנותנים ברכה לחבר, עם כל הלב, אפשר לפעול ישועה. כשאנחנו באים לחתונה, כשאנחנו באים לשכן, כשאנחנו שומעים על מישהו שחלילה לא מרגיש טוב, בואו נברך אותו עם כל הלב.

ניתן לו את כל הלב ושלמות ונאחל לו בריאות איתנה. ואז בורא עולם יקבל את התפילות ונזכה באמת לראות חסדים גלויים ורק בשורות טובות וכל טוב.

מקורות שנזכרו בשיעור: ספר דברים

כוחה של ברכה מכל הלב - סיפור

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200207

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “כוחה של ברכה מכל הלב - סיפור”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלום לכם קהל יקר. אני היום אשתף אתכם בסיפור מדהים שהתרחש לפני שנה בראש חודש שבט תשע״ז. נסעה קבוצת חברים ידידים שעובדים כולם במוסד חינוכי וכל הצוות החינוכי נסעו לשבת גיבוש, לשבת ביחד, לדון בדברים החינוכיים שמתמודדים ביום יום קצת להשתחרר קוראים לזה שבת גיבוש שבת שנותנת כוח לכל השנה בשבת הזו היה איזה משהו מאוד מאוד מרגש וזה היה בשבת בלילה בסעודת שבת קם מנהל המוסד ואמר כך.

אומר לכם את האמת אתם מכירים אותי אני לא אדם שיודע לתת הרצאות ולא דרשות זה לא התחום שלי אני יותר בתחום הניהול לא בתחום ההרצאות אבל כאן יש לי משהו אישי שאני רוצה לשתף אתכם ואשמח אם אתם תהיו מוכנים לשתף פעולה כולם הביאו את הסכמתם בשמחה בבקשה כבוד המנהל. ואז קם המנהל ואמר כך. אני כמו שאתם יודעים יש לי בבית שני ילדים. ילד אחד בן 16 והבן השני בן 12.

ומאז, כפי שנראה השערים נסגרו ועדיין אין לנו זכות לקבל מתנה משמיים, ילד נוסף. כי אנחנו כבר עשינו את כל מה שניתן. בעולם הגשמי, בעולם הרוחני, ניסינו את כל הדברים ואין לנו עדיין בשורות טובות בבית. וכאן.

אומר המנהל, יש לי בקשה אישית, אם אתם מסכימים, אני הייתי רוצה לחלק לכל אחד מהחברים כוסית ליקר,, לשתות לחיים וכל אחד לאחר שהוא שותה שיבוא ויברך אותי, אבל מכל הלב שיתן לי ברכה אמיתית ולבבית שאזכה לזרע של קיימא, שאזכה לנחת, שאזכה לדורות ישרים ומבורכים כל הצוות החינוכי היה בהלם לא ציפו לכזאת הפתעה אבל כולם אמרו בפה אחד בוודאי אנחנו מאוד נשמח לברך את כבוד.

המנהל ואז התחיל טקס שתיית ה״לחיים״, כך קראו לזה כל אחד קיבל כוסית ליקר, וניגש באופן אישי ובירך את המנהל עם כל כך הרבה לב, עם כזאת שמחה ועם אמיתיות.

באמת כל אחד ניגש ואמר ״כבוד המנהל, תזכה לזרע של קיימא, לבנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות״. איזו ברכות נשפכו שם!. ולאחר מכן פרצו כולם בשיר ובריקוד לכבוד הבקשה של המנהל. המנהל היה נרגש עד דמעות. הוא לא ציפה שהתגובה תהיה כל כך.

לבבית. ולאחר 20 דקות המעמד הסתיים והמשיכו את השבת הנפלאה והגיע צאת שבת וכל אחד הלך לדרכו וכאן מגיע ההמשך שהתרחש שנה לאחר מכן באותו תאריך א' שבט תשע"ח המנהל זכה למתנה כפולה מתנה משמיים? שתי ילדות קטנות מתוקות, תאומות, נולדו בבית המנהל.. מתנה שמימית מבורא עולם. אומר המנהל, כמה מרגש לראות מה זה כוח של יהודי, מה זה כוח של ברכה.

מן המקור אל החיים

חברים יקרים, אנחנו נמצאים בתקופה שכל כך הרבה מקרים זקוקים לישועות זקוקים לרפואות אבל בידינו הדבר אם אנחנו נתפלל עליהם באמת נברך אותם בלב טהור עם רצון אמיתי ונבקש מבורא עולם שיושיע את המקרים את החברים את השכנים את קרובי המשפחה שלנו אנחנו נראה נפלאות כמו ששתי הילדות המתוקות האלה שמחות ומאושרות שהגיעו לעולם הזה עדיין אין שבועיים מלידתם אבל הם.

משאירים לנו דרך והכוונה ומגלים לנו מה זה כוח של ברכה של יהודי כשבאים לשמחה באים לחתונה באים לברית באים לבר מצווה לברך מכל הלב כי הברכה הזאת בשמיים פותחת את כל השערים. ושנזכה רק לבשורות טובות וכל טוב.

מקורות שנזכרו בשיעור: ספר דברים

לך אזבח זבח תודה - דרשה לסעודת הודיה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200205

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “לך אזבח זבח תודה - דרשה לסעודת הודיה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

לך אזבח זבח תודה דרשה לסעודת הודיה להבין את גודל החיוב לעשות סעודת הודיה נוכל בעזרת השם לראות ולהתבונן על פי קושיה שהקשו האחרונים על סימן בשולחן ערוך אורח חיים, סימן ת״ל: כתב השולחן ערוך ״שבת שלפני פסח קורין אותו שבת הגדול, מפני הנס שנעשה בו״. הקשו האחרונים השולחן ערוך הוא ספר הלכות; מה ראה שולחן ערוך לכתוב איך קוראים לשבת שלפני פסח. בספר ״התודעה״ יש למשל ארבעה שמות לחג הפסח.

חג הפסח, חג המצות, חג החירות וחג האביב. זה דבר מאוד חשוב לדעת טעמי שמות החג, אבל המקום לכזה דבר זה בספר ״התודעה״, לא בספר שולחן ערוך. מה ראה שולחן?

ערוך לכתוב הלכה איך קוראים לשבת שלפני פסח זה לא מעניינו של ספר השולחן ערוך כך הקשו האחרונים שאלה נוספת מביא המגן אברהם על המקום ועוד הרבה אחרונים בדרך כלל כמעט תמיד ביהדות כל דבר נקבע לפי היום שבו חל הדבר פסח בט״ו בניסן, שבועות בו׳ בסיוון, חנוכה בכ״ה בכסלו וכולי לא לפי היום בשבוע שבו קרה הדבר.

מדוע את שבת הגדול קבעו לפי היום בשבוע ולא לפי התאריך, י׳ בניסן? בשביל להבין את הדברים נראה קושיה עצומה שהקשה הנצי״ב ב״העמק דבר״ ויקרא ז׳, והאריך הרבה להסביר את זה על קושיה עצומה שיש בקורבן אחד שהקדוש ברוך הוא ריבה במאכלו ומיעט בזמנו – הקורבן הוא קורבן תודה שהנה מיעט הכתוב זמן אכילת תודה, שהוא נאכל ליום ולילה עד חצות לעומת קורבן שלמים שנאכל לשני.

ימים ולילה אחד דהיינו קורבן תודה הבאת אותו בשעה 10 גמרת עד 12 בלילה אתה חייב לגמור הכל – מיעט הכתוב זמנו; ולעומת זאת ריבה בלחמים 40 לחמים ולא לחמים קטנים היו הלחמים האלה.

למה? למה ריבה במאכלו ומיעט בזמנו? על מה ולמה ומתרץ הנציב ״כדי שירבה קרואים לסעודה, וישמעו מפיו שבח הבורא וחסדיו״. הקדוש ברוך הוא רצה שהוא יקרא להרבה אנשים לסעודה מצווה מהתורה לספר ניסי השם ונפלאותיו כמו שאנחנו אומרים בברכת המזון ובתפילה: ״נודה לך ונספר תהילתך״.? יש לזה הרבה גם מקורות בתורה. עוד מקומות מצוות קידוש השם מקדש שם השם ״נודה לך ונספר תהילתך״.

מעשה שמאיר את הרעיון

וכמה שיותר אנשים שיבואו וישמעו סיפור נפלאות השם – פרסומי ניסא.. לכן מה עשתה התורה? אמרה יביא הרבה לחמים יהיה מעט זמן הוא יקרא להרבה אנשים שיבואו ויאכלו איתו. יגידו לו: ״עמוד, תגיד דרשה, מה הסיפור?״ כולם יטו אוזן, ישמעו את הסיפור שהוא מספר וכך התפרסם מעשה השם ונפלאותיו.

אומר הנציב זה מה שכתוב בתהילים ״לך אזבח זבח תודה ובשם השם אקרא״ – על ידי הזבח תודה, ״בשם השם אקרא״ – אספר את חסדי השם שגמל עלי. ״נדרי להשם אשלם״ – בהקרבת קורבן תודה – ״נגדה נא לכל עמו״. בקורבן תודה – וזו המצווה שיש לנו נודה לך ונספר תלתך ״יודו להשם חסדו ונפלאותיו לבני אדם״. אם כך פני הדברים נבין נפלא עכשיו את כוונת השולחן ערוך בסימן ת״ל. מסביר בשו״ת ״אור לציון״ שהשולחן ערוך כתב.

שבת שלפני פסח קורין אותו שבת הגדול אין כוונת השולחן ערוך לומר איך קוראים לו מה שמו בישראל זה לא עניינו של ספר השולחן ערוך קוראין אותו פירושו לשון ציווי – תבוא הביתה ותגיד: השבת שבת הגדול!

למה שבת הגדול ואז תספר ניסי השם ונפלאותיו שזה רצון השם שנספר בתוך רבים – ״אספרה כל נפלאותיך״; שזה רצון השם שיספרו – ״בשרו מיום ליום ישועתו״. זה רצון השם קורין אותו לשון ציווי מצווה לקרות לשבת לפני פסח לפרסם את הנס הגדול שנעשה בו? עכשיו גם נבין. למה לא קבעו את זה יום בשבוע? כי אנחנו רואים שרצון התורה שיהיה כמה שיותר פרסומי ניסא. והיות וביום חול אין הרבה אנשים שמתקבצים ביחד.

רק בשבת כולם יושבים בבתי כנסיות ודורשים דרשות. לכן קבעו את זה חז״ל ביום השבת. כי על ידי זה התפרסם מאוד נפלאות השם שזה מטרתנו. לספר כמה שיותר נפלאות השם יתברך. למדנו. מכאן על המעלה העצומה שיש לספר על המעלה והחובה לעשות סעודת הודיה ולספר נפלאות השם. וחוץ מזה שזה גם מעלה עצומה זה גם סגולה עצומה. הגמרא במסכת מגילה, פרק שני, שואלת: מדוע אחרי ברכת ״המחזיר שכינתו לציון״ אומרים ברכת ״מודים״?

מדוע לא יהיה ברכת כהנים אחריה? ואומרת הגמרא: הפסוק אומר ״זובח תודה יכבדנני״ – אחרי ״זבח תודה״. נראה שרמוז גם בגמרא הזאת דבר נפלא מאוד.

מדוע ברכת כהנים היא דווקא אחרי מודים רבי עקיבא איגר דרש דרשה על הפסוק ״זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלוקים״: על ידי שאדם זובח קורבן תודה ומכבד את שם השם כמו שהסברנו מקודם כמה כבוד גורם הקורבן תודה ועל ידי זה הוא שם דרך הוא בונה דרך ״אראנו בישע אלוקים״. על ידי שאדם מספר נפלאות השם אז הקדוש ברוך הוא רוצה עוד ועוד לעשות לו ישועות לכן.

אחרי ברכת מודים שבה אנחנו מודים להשם אין לך זמן מסוגל מזה יותר מזה לבקש מיד אחר כך את ברכת כהנים שהקדוש ברוך הוא יברך את כל עמו ישראל בכל הברכות זה גם העניין שברכת המזון אנחנו מברכים אחרי ברכת המזון רשימה של בקשות ומה עניינם שאמרו את זה בשמונה עשרה, בתפילה?

מן המקור אל החיים

מדוע קבעו בסוף ברכת המזון? אלא אחר שהודינו להשם הרי נפתחו לנו שערי שמיים וזהו זמן נפלא לבקש על ישועות השם אמרו בתנחומה ״המביא ביכורים מבקש רחמים על עצמו ועל ישראל ועל ארץ ישראל, ולא עוד אלא שאומר: איני זז

מכאן עד שתעשה צרכי היום הזה; ובת קול אומרת לו: תזכה לשנה הבאה ותביא כיום הזה״. כתב ה״משך חכמה״: בפרשת ביכורים מוזכר שם הוי״ה ברוך הוא י״ג פעמים, כנגד 13 מידות של רחמים וכל זה מתעורר כאשר אדם מודה להשם בביכורים – אז מתעוררות עליו י״ג מידות רחמים ממילא שאנחנו עושים קורבן תודה חוץ מהחובה וההכרת הטוב שיש בזה וחוץ מכבוד שמיים הנפלא שאנחנו זוכים לעשות בזה שזהו דבר.

נפלא שזה קידוש השם המצווה הגדולה ביותר גם אנחנו זוכים על ידי זה שמתעוררים עלינו 13 מידות של רחמים ובעזרת השם נזכה לראות עוד ועוד בישע אלוקים. ״נודה לך ונספר תהילתך״.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר שמות · ספר ויקרא · ספר דברים · תהילים · התלמוד הבבלי · רש״י · שולחן ערוך

מדוע מחלקים עוגות ושתיה בקידוש

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200203

שאלה למחשבה: מדוע מחלקים עוגות ושתיה בקידוש?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלום וברכה יום חמישי, ל׳ חשוון, א׳ דראש חודש כסלו תשע״ו. היום בעזרת השם יתברך נדבר על דבר מאוד מעניין שמאוד יכול לרומם בן אדם להבין מנהג ישראל וגם מוסר השכל בצידו נפלא ביותר מנהג ישראל בכל מקום לעשות קידוש כאשר קורה משהו טוב: כשנולדת בת עושים קידוש כשנולד בן עושים שלום זכר בר מצווה עושים קידוש שבת חתן – עושים קידוש, וכולי. ובקידוש מחלקים אוכל ושתייה, דג מלוח, עוגות, קוגל כל אחד כפי מנהגו.

מעשה שמאיר את הרעיון

אנחנו רוצים בדיוק להבין. למה מנהג ישראל לחלק אוכל ושתייה בקידוש? מה טעם המנהג? תכף נראה שיש בזה עומק נפלא ביותר. למה נהגו בכל מקום לחלק אוכל ושתייה? עוד תראו שבדרך כלל מנהג ישראל הוא אדם שמגיע לקידוש לבר מצווה אומר פעמיים מזל טוב פעם שהוא נכנס ופעם שהוא יוצא. למה? פעם אחת לא מספיק? אנחנו רוצים לבאר דבר נפלא במנהג ישראל ושמו קידוש. נספר

מעשה שמאיר את הרעיון

סיפור נפלא לרב פינקוס שיתן לנו אור נפלא בסוגיה. יום אחד הולך הרב פינקוס, זכר צדיק לברכה, בשבילי העיר אופקים. לפתע ניגשת אליו אישה ומבקשת ממנו, האם יוכל הרב להתפלל על בני? בשמחה עונה הרב פינקוס. ואז מגישה האישה 20 ש״ח לרב ואומרת זה בשביל הרב.

סליחה עונה הרב אני לא לוקח פדיונות. ״לא, לא,״ האישה מתחננת, ״תיקח, תיקח״. כשראה הרב עד כמה הדבר נוגע בנפשה הסכים לקחת ומה עשה רב פינקוס עם הכסף אנחנו היינו חושבים: תרם אותו אולי למוסדות וכדומה לא תאמינו הולך הרב פינקוס למכולת, קונה עוגה טובה, משקה קוקה-קולה, ישב, אכל ושתה, כטוב ליבו עמד והתפלל על הילד של אותה אישה בכל ליבו. זה היה המעשה. ומקור לכך יש בפרשת השבוע פרשת תולדות.

מעשה שמאיר את הרעיון

מסופר בתורה שיצחק רוצה לברך את עשו. והוא. אומר לעשו, ״ועתה שא נא כליך, תליך וקשתך, וצא השדה וצודה לי ציד, ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי, והביאה לי ואוכלה, בעבור תברכך נפשי בטרם אמות״. מה הפשט בזה? יצחק אבינו רעב? מדוע הוא מבקש מעשו לאכול לפני שהוא מברך אותו? מה הקשר בין מאכל לבין ברכה? ובכלל מה חסר ליצחק? הוא עשיר עד מאוד. יש לו שפע עבדים, שפע צאן, הכל יש לו.

הוא לא יכול לתת פקודה לאחד מהעבדים. ״תארגן פה איזה מטעמים״. לשם מה יצחק אבינו צריך לבקש מעשו ״צא השדה... ועשה לי מטעמים... ואוכלה״? עוד שאלה נשאל הכהנים מברכים כל יום ״אשר קדשנו במצוותיו וציונו לברך את עמו ישראל באהבה״. מה פירוש המילה נוספת באהבה? איפה מצאנו בתורה שבורא עולם ציווה את הכהנים לברך את עמו ישראל באהבה? כתוב ״כה תברכו את בני ישראל״; לא כתוב ״באהבה״. ובכלל כל מצווה ראוי לעשות באהבה.

אז אולי גם נברך ״להניח תפילין באהבה״? בשביל לבאר את כל השאלות ששאלנו, אנחנו נעשה קפיצה לכמה דקות לפרשת בלק. שם מבואר בתורה שבלק עומד, בלק מלך מואב מפחד מאוד שעם ישראל יבואו וילחמו בו ויגרשו אותו מן הארץ. מה עושה בלק? ״וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה אשר על הנהר״. מה הוא מבקש ממנו? ״ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני״. הוא מבקש מבלעם: אנא, בוא לקלל את עם ישראל. בוא נשאל שאלה.

מן המקור אל החיים

אדם יש לו בעיה השכן שלו מפריע, תובע אותו, יש לו בית משפט נגדו. ראיתם פעם אדם בא לרב, מבקש: ״אנא, תקלל את השכן שלא יצליח במשפט״? לא ולא. כל אדם בא לרב מבקש: ״אנא, הרב, תברך אותי שאני אצליח״. לא באים לבקש לקלל את השני. מדוע בלק מבקש מבלעם תקלל את עם ישראל? במקום לבקש לקלל את עם ישראל עדיף פי כמה לבקש שאתה תהיה מבורך שאף אחד לא יוכל לעשות לך רע וגמרנו.

למה לקלל את עם ישראל זו השאלה הראשונה. שאלה שנייה: אומר שם בלק ״כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר״. בוא נתבונן ״אשר תברך מבורך״ – לשון עבר, ו״אשר תאור יואר״ – לשון עתיד. לכאורה היה צריך לומר ״אשר תברך יבורך״; למה כתוב ״מבורך״, לשון עבר? אומר האור החיים על המקום דבר נפלא בלעם לא יודע לברך. לשון האור החיים: ״כי לעולם ברכת בלעם כברכת חמור״ – הוא לא היה יכול לברך. תכף נראה למה.

הדבר היחיד שמה הוא ידע לעשות זה לקלל. אבל היה בא אליו בן אדם, אומר: ״אין לי ילדים כבר חמש שנים מה אני אעשה? אומר לו בלעם: ״תשלם פה 100,000 ש״ח״. הוא מניח 100,000 ש״ח. בלעם מסתכל בכוכבים רואה.

אומר לו: ״עוד שנה, בי״ד אדר, יוולד לך ילד. אל תשכח להזמין אותי להיות סנדק״. בלעם כמובן לא בירך אותו ולא כלום הוא פשוט ראה ראה מה יהיה, והיה מברך אותו לפי מה שהוא היה יודע שיקרה כך היה עושה בלעם כלשון האור החיים: ״אלא שהרשע היה מערים: כשהיה רואה בהצטגנינות שפלוני יעלה לגדולה וכדומה, היה עושה שמברכו, וכשבא הדבר המתברך חושב שברכתו של בלעם גרמה, ולא כן הוא״.

למה זה לא גרם כל זה היה עושה בלעם אבל מה לקלל הוא ידע לקלל הקללה של בלעם הייתה קללה אמיתית הוא מה זה הקללה? אומר לו בלק לבלעם: תשמע על כולם אתה עובד עושה להם כאילו אתה מברך עזוב זה על כולם אני בכוכבים, קוסם קסמים, אני יותר ממך; אני יודע כי את אשר תברך הוא כבר מבורך זה לא אתה בירכת אותו. מה כן אתה יודע? ״ואשר תאור יואר״ – הוא באמת יהיה מקולל. זה אתה יודע כך אומר בלק לבלעם.

מדוע באמת בלעם לא ידע לברך רק לקלל? אומר לנו הפסוק ״טוב עין הוא יבורך״. מה הפירוש? בשביל לברך את השני לא מספיק להוציא דיבורים מהפה צריך דיבורים שיוצאים מהלב של בן אדם רק רק דיבור כזה יכול לברך. ציוצים – גם ציפורים מצייצות. רק דיבור שאדם מדבר מתוך ליבו, מתוך אמת ליבו, הוא יכול להשפיע. בלעם יש לו עין רעה. לקלל הוא יודע מכל ליבו. זה הוא יודע. יופי. אבל לברך מה אין לו?

אין לו אין לו לב לברך. לכן הברכות שלו לא מועילות. מה כן? הקללות שלו זה מכל הלב. זה הוא יכול להיות.

יופי זה בלעם הרשע מי הפוך ממנו אומרת המשנה באבות יש המידה של אברהם אבינו לעומת המידה של בלעם הרשע אברהם אבינו הוא בעל העין הטובה. מה כתוב על אברהם אבינו אומרת התורה פרשת לך לך ״והיה ברכה״ – הברכות מסורות בידך; ״טוב עין הוא יבורך״ – מי שיש לו עין טובה הוא יכול לברך אברהם אבינו עמוד הברכות; בלעם הרשע עמוד הקללות כל אחד איפה שהלב שלו. נמצא למדנו.

מכאן יסוד נפלא בשביל שברכה או קללה תשפיע היא צריכה לצאת לא מהפה היא צריכה לצאת מהלב לפי היסוד הנפלא הזה שעכשיו למדנו הכל מבואר היטב: בברכת כהנים אנחנו מברכים לברך את עמו ישראל באהבה שאלנו היכן זה כתוב כתוב ״כה תברכו את בני ישראל״ לא כתוב לברך באהבה תשובה אם כתוב בתורה שצריכים לברך את עם ישראל ואנחנו יודעים שברכה זה רק ברכה שיוצאת מהלב מלב אוהב אז.

שבורא עולם ציווה לברך – על כורחך שכוונתו לברך את עמו ישראל באהבה כי אם הוא לא יברך באהבה אין כאן בכלל ברכה כך כתוב במהרש״א, מסכת סוטה דף ל״ח עמוד ב׳, ואני קורא את לשונו: ״אין נותנים כוס של ברכה

אלא לטוב עין, שנאמר ׳טוב עין הוא יבורך׳ – אל תקרי ׳יבורך׳ אלא ׳יברך׳״. מסביר המהרש״א לא תינתן ברכה אלא לטוב עין, כי ברכת המברך תחול כפי כוונת המברך כוונת ליבו והוא כוונת ברכת כהנים לברך את עמו ישראל באהבה דהיינו בכוונה בעין טובה וברצון הלב עכשיו נבין נפלא מאוד.

אומר יצחק אבינו לעשו, אני רוצה לברך אותך, אבל בשביל שהברכה שלי תצא מכל הלב, מלב אוהב, מלב שרוצה שיהיה לך הרבה טוב, צריך שאני אכיר לך טובה. אחפוץ בטובתך. יהיה לי הכרת הטוב אליך ארצה נורא לברך אותך. איך עושים את זה? האוכל, הלחם כאשר אדם אוכל עם לב טוב אז זה פותח לו את הלב.

איך אומרת הגמרא במסכת בבא בתרא דף י״ב עמוד ב׳: ״אמר רב אבדימי דמן חיפה: קודם שיאכל אדם וישתה יש לו שני לבבות; לאחר שאוכל ושותה – אין לו אלא לב אחד״ כל כולו מיוחד. למה שצריך נהיה רגוע פנוי שמח וטוב לב כמו שכתוב אצל בועז: ״ויאכל בועז וישת וייטב ליבו״. רוצה יצחק אבינו לברך עם כל ליבו ברכה אמיתית את עשו.

הוא אומר: אני לא צריך ממך כלום, רק שאכיר לך טובה – ״שא נא כליך, תליך וקשתך, וצא השדה וצודה לי ציד, ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי, והביאה לי ואוכלה״.

למה ״בעבור תברכך נפשי בטרם אמות״ כדי שאני אוכל לברך אותך עם כל הלב עם לב אוהב שמח וטוב לב כל מה שאמרנו כתוב בקיצור ברמבן ונקרא את לשונו: ״ומה שאמר לברך אותו אחר עשותו לו המטעמים – איננו שכר האכילה ושוחד בהם חס ושלום, אבל רצה להנות ממנו, שתהיה נפשו קשורה בנפשו בעת ההנאה, ויברך אותו בחפץ מלא ורצון שלם״. כך מבאר הרמב״ן. אם ככה, בוא נגיע עכשיו לקידוש.

ברוך השם נולד לאדם ילד, הוא עושה שלום זכר, יש אדם בר מצווה, בת מצווה, יש חתן, רוצים החתן ואביו שהקהל יברכו אותם.

ברכת מזל טוב הוא ראה כמה שווה ברכה של יהודי אנחנו לא משערים כמה שווה ברכה של יהודי הגמרא אומרת במסכת מגילה דף ט״ו עמוד א׳: ״אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך״. כל ברכה של יהודי שווה מאוד ״ואשים דברי בפיך לנטוע שמיים וליסוד ארץ״ – הקדוש ברוך הוא נתן בפה הרבה כוח שמה שאדם.

אומר יש לו הרבה כוח וצריך להאריך בזה כמה חשוב כל ברכה של יהודי, כל פעולה, כל מילה של יהודי מוציא מהפה, כמה כוח יש ליהודי. אדם מברך, איך אומרת הגמרא, ״הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום, שהרי יתרו אמר למשה ׳לך לשלום׳ – עלה והצליח; דוד שאמר לאבשלום ׳לך בשלום׳ – הלך ונתלה״. כל מה שיהודי מוציא מהפה – יש לו השפעה אדירה.

ברכה של יהודי זה המון ברכה של יהודי אנחנו רוצים שיברכו אותנו כמו שצריך מה עושה אבי החתן? מה הוא עושה מכין מטעמים לכל המסובים מכין להם ואז מה קורה יש להם לב טוב יש להם הכרת הטוב לאותו אחד שהאכיל אותם את הקוגל, את העוגות הטובות ואז הם מברכים אותו מזל טוב בחפץ מלא ורצון שלם הם מברכים אותו עכשיו נעבור לענייננו ל״קול תודה״ – אנחנו אוחזים בסוגיית ההודיה

להשם בוא נתבונן מה עכשיו אנחנו קורה אצלנו בורא עולם כביכול עורך לפנינו שולחן ממש מבהיל, כמו שעשה עשו ליצחק – שולחן מטעמים ״כאשר אהבתי... ואוכלה בעבור תברכך נפשי״. הקדוש ברוך הוא מלך מלכי המלכים עורך לפנינו שולחן מלא מכל טוב, מטעמים, שפע טוב ולא דווקא אוכל דבר טוב ילדים טובים תלמוד תורה כל טוב: אדם יושב לומד מזגן הכל מוכן מקבל מלגה.

מה לא מה רוצה בורא עולם מאיתנו מה הוא רוצה?

מן המקור אל החיים

בעבור תברכך נפשי. בורא עולם רוצה שכר. הכרת הטוב מאיתנו. מה? נתתי לכם הכל בשביל מה? תנו לי ברכה. זה מה שאני רוצה מאיתכם. אכלתם, נהניתם, התענגתם. מי נתן לכם את הכל? אני הכנתי לכם את הכל. מה אני מבקש מכם? תנו לי ברכה. כבר למדנו בשיעורים הקודמים כמה בורא עולם רוצה מאיתנו ברכה. זה התאווה שלו, זה ההשתוקקות שלו, שנברך אותו, נודה לו. לא סתם עכשיו בוא נתבונן לא סתם ברכה.

זה אמרנו ברכה שמילים לא משפיע כלום. זה למדנו אצל בלעם. אין לו כוח לברכה. רק ברכה שיוצאת מכל הלב, מלב אוהב, מלב שרוצה בטובת בורא. עולם שרוצה שיהיה שפע טוב לבורא עולם אכן. למה צריך מטעמים? כי ״ואכלת ושבעת וברכת״ – נהנית, התענגת, הכרת טוב.

אומר בורא עולם נהנית ממני טוב לך איתי היה לך כיף איתי נהנית תברך אותי מכל ליבך לא מילים מהפה – מהלב שלך תברך אותי ברכה שיוצאת מכל הלב מבקש מאיתנו בורא עולם כאלה ברכות ורוצה מאיתנו בורא עולם וחס ושלום אדם אוכל ולא מברך כראוי אומרת הגמרא כל מי שאוכל ולא מברך ״כאילו גוזל להקדוש ברוך הוא״. הפירוש הפשוט שם: הוא גוזל את האוכל. עיינו ברש״י במסכת ברכות, ומה הוא

אומר כאילו גוזל הקדוש ברוך הוא את מה את ברכתו בורא עולם רוצה ממך ברכה. למה לא בירכת אותי? בשביל מה נתתי לך את הכל? בשביל שתברך אותי בסוף. זה הייתה מטרתי. איפה הברכה שלך? השם יזכנו להכיר טובה, להכיר תודה לבורא עולם על כל מה שנותן לנו. ואחרי שאנחנו נהנים איתו בורא עולם, לא לשכוח לברך את בורא עולם מכל ליבנו, לתת לו שפע טוב, השם יזכנו לדבר כבוד שמו. שלום וברכה.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · המשנה · התלמוד הבבלי · רש״י · המהרש״א · הרב שמשון דוד פינקוס

מקדש עמו ישראל בחופה וקידושין

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200223

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “מקדש עמו ישראל בחופה וקידושין”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

בברכת אירוסין אנו אומרים בחתימה ברוך אתה השם מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין יש כאן ג' שאלות ששואלים הראשונים א' הקדוש ברוך הוא מקדש את עמו ישראל לא רק על ידי חופה וקידושין. אלא בכל המצוות כמו שאומרים אשר קידשנו במצוותיו ואם כן.

מדוע אומר ״מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין לא רק על ידי חופה וקידושין אלא בכל המצוות. ב׳ – הסדר בברכה הפוך: תחילה צריך להיות קידושין ואחר כך חופה קודם כל עושים קידושין אחר כך עושים חופה ואילו אומרים ״חופה וקידושין״. ג׳ – מה העניין בשני חלקים אלו, קידושין וחופה? מה שני דברים אלו? מבאר על פי דברי המהרש״א: חתימת הברכה מקדש עמו ישראל חופה וקידושין אין הכוונה לחופה וקידושין שלנו שעכשיו אנחנו עושים?

אלא אנחנו מודים הקדוש ברוך הוא שקידש אותנו אליו במעמד הר סיני על ידי חופה וקידושין התורה היא בחינת רוסין כך כתוב ״תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב״ דרשו חז״ל אל תקרי ״מורשה״

אלא ״מאורסה״. מתן תורה – לשון נישואין: ״כפה עליהם הר כגיגית״ – בחינת חופה, כמו שאמרו ״ביום חתונתו״ – זה מתן תורה. מה הם שני דברים אלו בוא נבין: קידושין – אירוסין; חופה – נישואין. תשובה אחד כנגד יראה ואחד כנגד אהבה נסביר אירוסין – מלשון איסור: הוא אוסר אותה על כולם כהקדש, אבל היא גם לא מיוחדת לו. היא אסורה לכולם וגם לא שלו. זה בחינת יראה, ״לא תעשה״. נישואין זה ״אהבה ואחווה ושלום ורעות״.

ככה גם הקדוש ברוך הוא נותן לנו תורה שהיא גם ״מאורסה״ – אוסרת אותנו, מרחיקה אותנו מן החומר. מעלה אותנו מעל החומר, מרחיקה אותנו מן החומר.

וגם ״מורשה״ – לשון נישואין – מקרבת אותנו לבורא על ידי המצוות עשה כשהם נעשים בשמחה ובהודיה עכשיו, היות ועיקר קדושת ישראל היא אהבה לכן הברכה קודם כל מודים על החופה שזה אהבה וייחוד לאחר מכן קידושין, שזה בחינת יראה, כמו שמתפללים ״ויתן בליבנו אהבתו ויראתו״. זה תירוץ לשלוש השאלות: ״מקדש עמו ישראל הכוונה למתן תורה; בתחילה חופה כי זה העיקר; ומה העניין

בשני חלקים אלו – אחד כנגד יראה ואחד כנגד אהבה וכמו שהקדוש ברוך הוא עשה לנו ככה גם אנו עושים לכלה כי זה בחינת חתונה היא בבחינת מתן תורה יהי רצון שנזכה ״ויתן בליבנו אהבתו ויראתו״.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר דברים

מקור לסעודת הודיה מן התורה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200202

שאלה למחשבה: מהו המקור ללסעודת הודיה מן התורה?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

מעשה שמאיר את הרעיון

שלום וברכה למאזינים הנכבדים. היום יום ראשון, י״ט חשוון תשע״ו. נדבר היום על סעודת הודיה. פרשת וירא אנחנו קוראים על אברהם אבינו. מסופר לאברהם אבינו. ״ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק״ – לאחר שנתיים, כמו שרש״י מסביר: אחרי שנתיים מאז שנולד יצחק זה פירוש ״ביום הגמל את יצחק שהוא נגמל עושה אברהם משתה גדול. למה הוא עושה את המשתה לכבוד מה הוא עושה את המשתה כתוב ב״שכל טוב״:

אומר ככה ויעשה אברהם משתה גדול כדי לפרסם מפעלות השם וכל מלכי הדור זימן שם על המשתה, ואמר: שרה אשתי עקרה הייתה, והשם פתח את רחמה והולידה. והיו רואים את יצחק ומודים ומשבחים לקדוש ברוך הוא אברהם אבינו עושה סעודת הודיה אז הנה יש לנו מקור בתורה לעשות סעודת הודיה כמו שעושה אברהם אבינו כדי לפרסם לכולם להראות להם מפעלות השם שבזכותו. אבל ננסה לתאר

לעצמנו אדם כעבור שנתיים מאז שנולדה ביתו עושה קידוש נבוא לקידוש, נשאל אותו מה קרה נולדה לי בת לפני שנתיים מה היינו אומרים לו טוב שלא נזכרת בחתונה! מה, עכשיו עושים סעודת הודיה אחרי שנתיים שנולדה הבת?

מדוע אברהם אבינו עושה סעודת הודיה אחרי שנתיים רק אחרי 24 חודש הוא יכול לעשות סעודת הודיה? היה צריך לעשות מיד שהיא נולדה? מה זה כל כך מאוחר לעשות? אומר הגרי״ז מבריסק תירוץ נפלא, מופיע בחידושי הגרי״ז סימן כ״ט:

אומר הקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם אבינו שתי הבטחות כך כתוב ״וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן״. מה הן שתי הברכות, ״וברכתי אותה״ ו״גם נתתי ממנה לך בן״? מה שני הדברים מסביר רש״י: ״וברכתי אותה״ – בהנקת שדיים. יש פה שני ניסים נס אחד שנולד יצחק אבל זה לא מספיק אברהם אבינו יודע שאם שרה לא תוכל להניק אותו לא יצא מזה יצחק אבינו.

למה כמו שמביא בתוספות עבודה זרה יש חלב מטמא ויש חלב מטהר; בחלב של האישה לא עובר רק אוכל ותזונה עובר שמה כל המהות של האישה כל המידות הטובות שלה כל האמונה שלה כל האהבה של השם אליה שהיא אוהבת את השם הכל הכל עובר דרך החלב וכמו שמופיע במדרש על ״ותאמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה״ – נקרא את לשון המדרש:

אומר המדרש ככה רבותינו: כל הבנים שהניקה שרה – כולם נתגיירו. החלב משפיע מאוד. וזה גם הפוך: כמו שחלב מטהר, גם חלב אחר מטמא, כמו שאנחנו רואים שמשה רבנו לא רצה לינוק מהמצריות.

מן המקור אל החיים

״פה שעתיד לדבר עם הקדוש ברוך הוא יינק ממצרית?״ וזה פסק הלכה ברמ״א, שצריך מאוד להקפיד שלא לינוק מאישה מצרית אם ככה אברהם אבינו יודע מה יעזור לו שמה ששרה אשתו תלד אם חס ושלום היא לא תוכל להניק – איזו שמחה יהיה לו איך יצמח מכאן ילד עובד השם? לכן הוא צריך מהקדוש ברוך הוא שני דברים.

אומר לו: ״וברכתי אותה״ – שתוכל להניק, ״וגם נתתי ממנה לך בן״. שני דברים. ״ותאמר מי מלל לאברהם״ – מי הוא זה, הקדוש ברוך הוא, שנתן לנו שתי מתנות: א׳ – ״היניקה בנים שרה״, ב׳ – ״כי ילדתי בן לזקוניו״ – שני ניסים שנעשו לה.

אומר הגרי״ז מבריסק: לכן, מתי עושה אברהם אבינו סעודה? אחרי שנתיים – ״ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק״, כאשר נשלמו שני הניסים גם נס ההולדה וגם נס ההנקה ויצחק אבינו כבר זכה לינוק רק משרה, לא משום מקום אחר. אז אברהם אבינו עושה משתה גדול עכשיו יש לו שמחה עצומה עכשיו יש פה ילד שיהיה מוכן להיות בן לאומה הישראלית ילד קדוש וטהור אז עושה אברהם אבינו סעודה. זה

הביאור שאברהם אבינו חיכה שנתיים ימים. ועוד נפלא: בפרשה – שקוראים גם בראש השנה – כתוב ״והשם פקד את שרה כאשר אמר, ויעש השם לשרה כאשר דיבר״.

מה זה הכפל הזה? עיין ברש״י. מבואר במדרש נפלא מאוד: ״והשם פקד את שרה״ – שנכנסה להריון; ״ויעש השם לשרה כאשר דיבר״ – שיכלה להניק את הבן שלה זה מה שאנחנו קוראים בראש השנה. למה אנחנו קוראים את זה בראש השנה כתוב בגמרא?

למה בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה נגזר עליהן הריון. ולמה אנחנו קוראים את זה כל שנה בראש השנה? יסוד עצום שאנחנו נחזור עליו הרבה פעמים כאשר אדם מודה לקדוש ברוך הוא על הנס – כל האורות שהיו מה באותו זמן מתעוררים עוד פעם כך כתוב בזוהר פרשת בא אם אנחנו רוצים שגם בראש השנה הזה ייפקדו הרבה עקרות ויהיו הרבה ניסים, צריכים לקרוא את הנס שהיה אז – וזה יגרום שגם עכשיו.

מקורות שנזכרו בשיעור: ספר דברים · התלמוד הבבלי · מדרש · הזוהר הקדוש · רש״י · תוספות
חפדיון הבן
✡
פרק ח

פדיון הבן

📖 בפרק זה:

שמחה זו מזמינה אותנו לעצור, להתבונן בחסדי השם, ולתת להודיה קול ברור בתוך המאורע.

דבר תורה לפדיון הבן

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200251

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “לפדיון הבן”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

דבר תורה לפדיון הבן היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים – תיקנו חז״ל שיברך ״שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להנות בהם בני אדם״. וכי לא היה ראוי הרבה יותר לברך כאשר האילן גדל יפה, עם פירות גדולים? למה מברכים כשהאילנות רק מלבלבים עכשיו הזמן להודות בואו נחכה שיפרח ויגדל?

אלא בואו נתבונן הלאה יש לנו מצווה בתורה ביכורים מה זה ביכורים? ״יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר – קושרו בגמי ואומר הרי אלו ביכורים״. את הפרי הראשון שגדל ופרח הוא מביא ביכורים.

וכי לא היה ראוי שיחכה שהעץ יהיה מלא פירות גדול אז הוא יביא ביכורים ולא על פרי קטנצ׳יק אחד. גם פדיון הבן: התורה בפרשת בא, ״והיה כי יביאך״, מחברת אותו עם ביכורים – ״ראשית ביכורי אדמתך״, ראשית גם של הבהמה. כמו שאומר החינוך, זה גם מצד הודיה להשם: אדם הביא את הילד הקטן הראשון שלו בן 30 יום בתור ביכורים, הודיה להשם.

וכי לא היה מתאים יותר שיחכה שיגדל יפרח יהיה גדול מאוד יהיו לו עשרה ילדים, ואז יביא אותו בתור הודיה להשם? למה רק? למה כבר כאשר הוא כזה קטנצ'יק כבר אז עושים מצוות הודיה להשם פדיון הבן כאן לימדה אותנו התורה יסוד גדול ונפלא בהודיה? אין לחכות עד שהכל יצליח, הכל יפרח, הכל יהיה טוב ואז להודות להשם. לא ולא.

ברגע שרק התחיל משהו, ברגע שרק מתחיל לצמוח, ברגע שכבר מתחיל ללבלב, מיד תיקח, תתחיל להודות לקדוש ברוך הוא מתוך אמונה שלמה שמי שהתחיל לתת לך הוא ודאי ימשיך הלאה להמשיך ויפריח לך. לכן באילנות ישר שמלבלבים בפרי מיד שהוא צומח בילד הקטנצ׳יק הזה איך שהוא נולד מיד מתחילים להודות עליו וכמובן שעם ההודיה הזאת צריכים להמשיך לכל החיים שרגש ההודיה.

זה ילווה אותנו כל הזמן וכך מתוך רגשי הודיה ויפרח הילד ויפרח להיות ״שתולים בבית השם בחצרות אלוקינו יפריחו״.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר שמות

סוכר ושום בפדיון הבן

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200253

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “סוכר ושום בפדיון הבן”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

מנהג ישראל לחלק שום וסוכר בפדיון הבן וצריך להבין. למה דווקא בפדיון הבן לא בברית מילה לא בבר מצווה מניין שום וסוכר בפדיון הבן?

מבאר הרב גמליאל רבינוביץ בספרו ״גם אני אודך״ על פדיון הבן דבר נפלא כל אדם בחיים יש לו ניסיונות יש ניסיונות של שום ויש ניסיונות של סוכר ביאור כשאדם טוב לו ויש הרבה ברכה הוא יכול ליפול לגאווה להרגיש כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה להתגאות על אחרים זהו ניסיון אחד גם כאשר חסר לאדם, זהו ניסיון יכול ליפול לעצבות וכדומה – לא קל כשאין.

אלו הניסיונות. בפדיון הבן אומרים ליהודי יש לך אפשרות לפדות את עצמך מכל הצרות גם מצרת הסוכר – השפע, וגם מצרת השום – הצרות. איך על ידי שתזכור פדיון הבן שכולנו ״בנים אתם להשם אלוקיכם״, ואז מה יש בשעת ההצלחה נזכור להודות להשם שנתן לנו את הכל וכשיש רעה נזכור שיש לנו אבא אוהב שיכול לעזור לנו תמיד.

מקורות שנזכרו בשיעור: לא נמסר מראה מקום מפורש בתמלול.

קדש לי כל בכור

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200252

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “קדש לי כל בכור”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלום וברכה לכל המאזינים. השבוע ביום שני זיכה אותי הבורא יתברך שמו להיות פדיון הבן מיוחד. היה זה פדיון הבן של בכור בן בכור בן בכור בן בכור דור רביעי לבכורה.

בבחינת ״ודור רביעי ישובו הנה״. בנוסף היה זה מאורע מאוד מרגש שכן הפעם היחידה בשנה שבה קוראים בתורה קדש לי כל בכור ואפשר לעשות פדיון הבן זה רק ביום שני דחול המועד פסח אז קוראים בתורה קדש לי כל בכור וגם ניתן לעשות פדיון הבן אבל כשקוראים בשבת לא ניתן לעשות פדיון הבן וכידוע מהרמח״ל שכותב שכאשר קוראים דבר בתורה יש לזה השפעה מאוד חזקה, התעוררות עצומה.

אז היה זה מאוד מרגש לעשות פדיון הבן ביום שבו קראו את קדש לי כל בכור. הנה קדש לי כל בכור לא שייך רק לבכור שייך לכל יהודי ויהודי. והראיה הפרשה הראשונה שנמצאת בתפילין היא קדש לי כל בכור זה הפרשה שבה פותחים התפילין בשני התפילין. כנראה שיש כאן מוסר השכל עצום לכל יהודי ויהודי בואו נתבונן קצת מה הפרשה הזאת.

מעשה שמאיר את הרעיון

מסופר סיפור מעניין פעם בא יהודי לשאול את הרב אלישיב זכר צדיק לברכה שאלה כידוע בדרך כלל הרב אלישיב היה עונה מאוד מאוד מהר לכל שאלה והנה אותו יהודי בא אליו שואל אותו רבי איך מקיימים את המצוות קדש לי כל בכור באדם? בבהמה מסמנים אותה – הרי זו בכור – ומעלים אותה לבית המקדש. אבל באדם, איך מקיימים את המצווה לקדש לי כל בכור הרב חשב וחשב.

וחשב. המשמש שהיה שם, הרגיל שהרב עונה תוך שנייה וראה שהרב שותק והוא עומד לידו היה בטוח שעוד איזה אחד שהגיע להפריע לרב אז הוא.

אומר נו. למה אתה לא הולך מכאן? למה אתה עומד אמר לו הרב אלישיבב? למה אתה מסלק אותו יהודי שאל שאלה טובה ואני צריך לחשוב להגיד לו תשובה? למה אתה לא עדיין אין לי תשובה להגיד לו טוב, הרב חושב, חושב בסוף, עונה לו: בפדיון. בוא ננסה להעמיק קצת ולהבין איך מקיימים את המצווה הנפלאה קדש לי כל בכור. ובכלל. צריך להבין הבכור שנולד לא ניצל ממצרים יותר מאשר כל אחד מאיתנו? הרי הוא לא היה בארץ מצרים. אז.

מדוע הוא קדוש יותר? מה יש בו בבכור הזה?

עוד נתבונן במכות מצרים לכל מכה קוראים: דם, צפרדע, כינים, ערוב; לבכורות הוסיפו מילה אחת: מכת בכורות זה היה מכה עצומה שרק ראוי להוסיף את המילה מכת בכורות מה יש כאן מה יש כאן עם מכת בכורות בואו נתבונן גם בכלל דבר מעניין: בכל מקום כתוב דם, צפרדע, כינים – לא ״מכת דם״, ״מכת כינים״; ואילו ״מכת בכורות״. בואו

נתבונן ונראה גם בפרשה מוזכר ״כי ביד חזקה הוציאך השם ממצרים״. מה זה יד חזקה הנה מכת בכורות אנחנו מזכירים אותה כל בוקר וערב כמו שאומרים בתפילת ערבית: ״המכה בעברתו כל בכורי מצרים, ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם והבוקר אנחנו אומרים ״ממצרים גאלתנו השם אלוקינו ומבית עבדים פדיתנו, כל בכוריהם הרגת ובכורך גאלת״. בואו נתבונן: מה זה ״ובכורך גאלת״?

גאלת לא אומרים את הבכורים גאלת.

אלא ״בכורך״ – כל עם ישראל, שנקראים בכורים – גאלת. בואו נראה ונתבונן מה הפירוש. למה כל עם ישראל נקראים בכורים ולמה כולם נגאלו? יש פירוש נפלא בגאון מווילנא על מה שאנחנו אומרים כל יום ״ממצרים גאלתנו ומבית עבדים פדיתנו״. הגאון מווילנא מסביר שזה לא סתם כפל מילים. אלא יש גאולה ממצרים ויש פדיון מבית עבדים והוא. מסביר שפדיון זה כמו לפדות זה תחת זה. הוא.

מסביר שמכת בכורות הקדוש ברוך הוא פדה את עם ישראל: הוא היכה את המצרים ופדה במקום זה את עם ישראל שם פדיון וזה ״ומבית עבדים פדיתנו״ וזה היה בלילה ואחר כך בבוקר היה ״ממצרים גאלתנו״ – שיצאו בכלל מארץ מצרים בלילה השתחררו מהשעבוד והבוקר יצאו וזהו ״ממצרים גאלתנו ומבית עבדים פדיתנו״ בואו נתבונן ונבין את הדברים נפלא מאוד גם ליל הסדר אנחנו קוראים פרשת ביכורים.

לא לחינם תכף נראה כל יציאת מצרים יצא דווקא במצוות ביכורים כמובן בגלל ההודיה, אבל יש בזה גם עומק נפלא מאוד.

מצרים ועם ישראל מובא במדרש, בזוהר, היה ביניהם מלחמה אדירה. מי יקח את הבכורה? מצרים עובדים את האלוהים שלהם היה טלה. למה דווקא טלה? טלה הוא המזל הראשון בסדר המזלות. בנוסף הם עובדים את הנילוס. למה את הנילוס? כי הנילוס הוא נהר ראשון. כמו שכתוב בפרשת בראשית ״ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. שם האחד פישון״.

מן המקור אל החיים

אומר רש"י ״הוא נילוס, נהר מצרים, ועל שם שמימיו מתברכים ועולים ומשקים את הארץ נקרא פישון, כמו ׳ופשו פרשיו׳; דבר אחר: פישון שמגדל פשתן״. ודבר שלישי, הם היו עובדים את הבכורות. הבכור אצלהם לא סתם היה. הבכור היה אחד מאלי מצרים. כאשר היה בכור מת, קברו אותו בבית כדי שהשפעתו תישאר. היו מצרים שחקקו את דמות בנם בכורם בקירות הבית עד כדי כך. למה כל זה? כי הם שלטו על הבכורה. מצרים היו בדרך הטבע עליונים בבריאה.

השר שלהם בעליונים היה בכור לשבעים האומות ומזלם בכור המזלות ובכוח זה שלטו על ישראל בחוזק וקשרו קשרי כישוף בעליונים שלא יוכלו לצאת מהם לעולם. כך היה אילולי שמגיע הקדוש ברוך הוא ואומר: ״ואמרת אל פרעה כה

אמר השם, בני בכורי ישראל. ואומר אליך שלח את בני ויעבדני, ותמאן לשלחו – הנה אנוכי הורג את בנך בכורך״. בא הקדוש ברוך הוא ואומר לפרעה עכשיו אתה תראה שלא לא לא אתם הבכור אתם אולי הבכור דקליפה אבל עכשיו עם ישראל הבכור דקדושה כמו שמופיע באור החיים – מי שרוצה יכול לראות באור החיים עצמו, שמות י״א – שכנגד בכור דקדושה היה בחינת בכור בקליפה: המצרים הם בכור דקליפה, ועם

ישראל בכור דקדושה, והם הולכים לקבל את הבכורה מה רוצה הקדוש ברוך הוא מכה ראשונה מכה את האלוהים של מצרים – היאור, הנהר הבכור – מאכזב, מסריח. בי׳ בניסן מצווה הקדוש ברוך הוא את עם ישראל לקחת את מזל טלה ולשרוף אותו.

לומר למצרים המזל שלכם נשרף. כמו שאומר השל״ה: בזה נרמז, כשעם ישראל אוכלים את הפסח, שהושפל שר אלוהי מצרים שהוא הבכור והגבוה מכל השרים כמו שכתבתי למעלה. ובליל היציאה ממצרים הקדוש ברוך הוא מכה את הבכור שלהם ובזה נסתיימה החזקה של שלוש הבכורות:

הנהר הראשון הסריח, המזל הראשון – הטלה – נשרף, והבן הראשון מת ואז הקדוש ברוך הוא מוציא את עם ישראל ביום שבו מזל טלה הראשון בגדולתו בט״ו בניסן היום שבו המזל הכי טוב. נמצא, והורג את כל בכורי מצרים בואו נתבונן בראשית ברא אלוקים. אומר המהר״ל דבר נפלא: ״לפיכך אמרה תורה ׳קדש לי כל בכור פטר כל רחם׳ כמו שאמרנו למעלה כי קדושת הבכור וכן כל הדברים שהם בקדושה שהם ראשית הם קדושים״. בואו נשמע טוב טוב.

למה בשביל שהוא יתברך גם כן ראשית הכל ולכך ראוי כל ראשית לקדושה הקדוש ברוך הוא ראשית הכל כל דבר שהוא ראשית יש בו דמיון לבורא עולם שהוא ראשית העולם וכך הוא ראשית לקדושה כי הוא שייך לי קדש לי כל בכור אני ראשית והבכור שהוא ראשית דומה לי בא הקדוש ברוך הוא וגואל את עם ישראל? בואו נתבונן. הרי יש קושיה מפורסמת, סתירה מפורשת בין פסוקים.

מן המקור אל החיים

באגדה של פסח אנחנו אומרים ״והכיתי כל בכור בארץ מצרים – אני ולא מלאך... אני השם, אני הוא ולא אחר״ – שהקדוש ברוך הוא בעצמו היכה את הבכורות.

לעומת זאת כתוב בפסוק מפורש שישימו דם ״ולא ייתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף״ – משמע שמי שעשה את המכה זה המשחית. סתירה מפורשת המשחית הכה, או שמכת בכורות הקדוש ברוך הוא בכבודו ועצמו נגלה עליהם והתשובה יש לחלק בין בין להכות את הבכור – המלאך הבכור, השר של מצרים, שהושפל, ומזל וכוחות שבשמיים – זה הקדוש ברוך הוא בכבודו ועצמו, שרק הוא הבורא יכול לעשות נגד כל.

כוחות הטבע כולם והוא יכול להכות את הבכור של מצרים ולתת לעם ישראל את הבכורה שהם יהיו עם הנבחר והקרוב אליו לאחר ששר של מצרים מושפל אז במצרים של מטה באו המשחיתים והמיתו את בכוריהם.

נמצא אין שום סתירה המכה שהקדוש ברוך הוא היכה – את המלאך של הבכור ומה שכתוב ״המשחית״ – זה הבכור של טומאה, זה הבכור בפועל למטה בעולם הזה בא הקדוש ברוך הוא ואומר לעם ישראל מצווה ראשונה החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה אתם את הבכורה זה שלכם בכם אני בוחר זה מה שאנחנו אומרים ״כל בכוריהם הרגת ובכורך גאלת״ כל עם ישראל נקראים בכורים כי.

הם העם הנבחר הם עם הראשית, ובהם הקדוש ברוך הוא בוחר ונותן להם את הבכורה את הכוח האדיר בעולם הם השולטים לכן אנחנו מזכירים כל יום את יציאת מצרים בלילה, כמו שכתוב בפסוק בתורה, שלכן אנחנו מזכירים את זה.

הפסוק אומר שהקדוש ברוך הוא הוציא את עם ישראל בוא נקרא את הפסוק – דברים, פרשת ראה, פרק ט״ז פסוק א׳: ״שמור את חודש האביב ועשית פסח להשם אלוקיך, כי בחודש האביב הוציאך השם אלוקיך ממצרים לילה״. וכי בלילה יצאו אבל לא ביום יצאו?

אלא בלילה שהקדוש ברוך הוא היכה את הבכור של מצרים ונתן לעם ישראל את הבכורה כבר היו עם ישראל כבר גאולים הוא כבר הוציא אותם בלילה בפועל הם יצאו ביום אבל ברגע שהבכור מת באותו רגע – ״ומבית עבדים פדיתנו״. בואו ונבין. לפי זה דבר נפלא.

מן המקור אל החיים

למה יש מצווה לאכול מצה הרי מה קרה סך הכל עם ישראל לא הספיקו בצקם להחמיץ ונשאל שאלה אם לא היו מספיקים לקשור את הנעליים מרוב מהירות היו שבוע הולכים נעליים פתוחות אז מה זה מסמל את יציאת מצרים מסביר המהר״ל דבר נפלא: המצה – שלא הספיק בצקם להחמיץ – מראה שהגאולה הייתה מיד מיד מיד בבוקר בראשית בראשית של היום שלא הספיקו אפילו לאפות

מצות זה מראה שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו גאל אותם – ״ויוציאנו השם ממצרים לא על ידי מלאך, לא על ידי שרף, לא על ידי שליח,?

אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ועצמו. איך רואים את זה? אם זה היה מאוחר, לא היה מיד בבוקר, זה כבר לא הקדוש ברוך הוא. שהקדוש ברוך הוא בכבודו ועצמו, כמו שהוא ראשית, ככה גם הוא עושה כל דבר בראשית. מיד בתחילת היום. הקדוש ברוך הוא עושה.

כשאנחנו אוכלים מצות אנחנו מראים שהקדוש ברוך הוא שהוא ראשית, גאל אותנו בראשית כי הוא בעצמו גאל אותנו ובואו נסכם את כל מה שלמדנו הדברים הנפלאים בחרוזים נפלאים הראשית זה הקדוש ברוך הוא הורג את הראשית דקליפה זה מצרים וגואל את הראשית דקדושה זה ישראל בשעת ראשית בבוקר, בחודש הראשית – ניסן, חודש האביב – הוא מצווה אותם לאכול את הראשית זה מצה.

ולהשבית את שאינו ראשית זה חמץ ולהרוג את שאינו ראשית זה עמלק לבחור בחודש הראשית החודש הזה לכם ראש חודשים ולקרוא בליל הסדר בהגדה את הראשית – פרשת ביכורים אנחנו קוראים בליל הסדר ולקדש את הבן – זה פדיון הבן, ולהתפלל בראשית זה הנץ החמה; לשים פרשת קדש בתחילת התפילין על הראש ולעשות כל מצווה בראשית לא להחמיץ את.

המצוות – מיד כשהיא באה – לעשות אותה נוסיף כאן דבר נפלא מנהג ישראל לאכול לחלק שום בפדיון הבן.

למה? לשום קוראים ראשי שום. ארבעה ראשי שום, חמישה ראשי שום, כי יש לו גבול וראש בסוף. היות וכל המצווה היא לקדש את הראשית, את הראש, לזכור שאנחנו ראשית דקדושה. לכן מחלקים בפדיון הבן ראשים. לזכור שאנחנו ראש. וזהו המצווה קדש לי כל בכור. תעשה עסק מהראשית. תעשה עסק, מצווה, פדיון, סעודה, תקדש את הראשית לזכור שאני ראשית ובחרתי בכם להיות ראשית. וזה חשוב כל כך כל כך לכל יהודי.

מן המקור אל החיים

גדולי ישראל בכל הדורות, מכוח הידיעה שהקדוש ברוך הוא בחר בהם להיות ראשית, היו הולכים שמחים ומאושרים כל היום, כל היום היו בשבח והודיה בשמחה עצומה לבוראנו יתברך שמו ומתפעלים על שבחר והבדיל אותנו מכל העמים לחלקו וגורלו הקדוש להיות לנו לאלוקים מלכותו עלינו ושמו הקדוש ברוך הוא מכונה עלינו: עם קדוש אלוקי ישראל מלך ישראל וגואלו. ״ואתה קדוש יושב

תהילות ישראל״ – אחד הפירושים: על התהילות שמהללים אותך, שאתה אלוקי ישראל.

מעשה שמאיר את הרעיון

מסופר על הבן של החתם סופר, שיום אחד שמעו אותו מברך ברכות השחר בבית הכנסת, ואת ברכת ״שלא עשני גוי״ הוא מדלג. למה פנו לחתם סופר ושאלו אותו ״הוא כל בוקר מברך ברכות השחר, ואת ׳שלא עשני גוי׳ מדלג!״ קרא לו החתם סופר ושאל אותו: איך זה יכול להיות? אמר לו כל בוקר שאני קם אני מסתכל דרך החלון ואני רואה את שכני הגוי, שהוא ישן כמו אבן בטלה.

אין לו תורה אין לו טלית, אין לו תפילה אין לו תפילין אני זכיתי להיות הבכור של בורא עולם והוא כמו בהמה. אני מתמלא בשמחה ופורצת מפי הודיה לבורא עולם שלא עשני גוי. זה הסיבה שאני מברך ברכה זו בבית הכנסת. זהו השמחה העצומה בקדש לי כל בכור. אמר לי רב גדול, למה לא אומרים מזמור לתודה בפסח? לא מפני החיסרון של פסח, אלא מפני המעלה של פסח. דהיינו.

כמו שבשבת אנחנו לא מניחים תפילין לא בגלל ש שבת לא חשובה.

אלא הפוך בגלל המעלה העצומה של שבת כל השבת כל השבת היא תפילין לא צריכים להניח תפילין כי קדושת התפילין נמצאת עליך כל היום בפסח יהודי מרגיש כזאת הודיה עצומה שהקדוש ברוך הוא בחר בו להיות בנו בכורו של מלך מלכי המלכים בחר בנו עשה אותנו לראש נתן לנו את הראשית זה ממלא אותו בכזאת הודיה, שלהגיד ״מזמור לתודה״ – על ניסים פשוטים – לא שייך. ההודיה הזו שזכינו

להיות הראשית של בורא עולם ממלא את כל ישותנו שלא ניתן לומר ״מזמור לתודה״ על דברים פשוטים. ונסיים שנזכה בעזרת השם בקרוב ״הן גאלתי אתכם אחרית כראשית״ – על ידי הראשית, כמו שאמרו: וכך אני עושה למלך המשיח בכור, שנאמר ״אף אני בכור אתנהו״. יזכנו השם יתברך להרגיש שהראשית שזה בורא עולם ״בראשית ברא אלוקים״ – מברך את הבן הראשון, הבכור, ואת כל האומה שנקראים בכורים שיזכו לעשות.

בראשית בתורה שנקראת ראשית ולהוד לקדוש ברוך הוא על כל ראשית ביכורים, חלה – נקראים ראשית, ולהיות קדושים לבוראם כל ימי חייו ככתוב קדש לי כל בכור כל דבר שנאמר בו לי ובעולם הזה ובעולם הבא בכור שנאמר כי לי כל בכור בעולם הזה ובעולם הבא ״אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בהשם״ – כך מסיים משה רבנו. ובזה נסיים נרגיש כמה עלינו לשבח לאדון הכל ״שלא עשנו כגויי הארצות.

מקורות שנזכרו בשיעור: ספר בראשית · ספר שמות · ספר דברים · תהילים · מדרש · הזוהר הקדוש · רש״י · המהר״ל
טיום הולדת
✡
פרק ט

יום הולדת

📖 בפרק זה:

שמחה זו מזמינה אותנו לעצור, להתבונן בחסדי השם, ולתת להודיה קול ברור בתוך המאורע.

מזל טוב יום הולדת

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200201

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “מזל טוב יום הולדת”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

נושא השיעור מזל טוב יום הולדת שלום וברכה לכל המאזינים היום יום חמישי, ז׳ אדר, היום שבו נולד משה רבנו ונפטר משה רבנו ותשמעו דבר נפלא מאוד. השבת תהיה פרשת זכור. מובא בירושלמי, מסכת ראש השנה פרק ג׳ הלכה ח׳, וגם בילקוט שמעוני רמז תקס״ד, דבר נפלא: שעמלק הלך להילחם בישראל את מי הוא לקח להילחם איזה חיילים הוא בחר תשמעו נקרא את המדרש ״רבי יהושע בן לוי אמר: עמלק כשפן היה. מה היה עושה? היה מעמיד בני אדם ביום גינוסיא שלהם״

היה לוקח בני אדם שהיום יום הולדת שלהם. לומר: לא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא שלו.. הוא לקח בני אדם שהיום זה יום הולדת שלהם. מדוע יום הולדת זה היום שבו המזל של בן אדם מאיר? הרי ביום הזה הוא נולד בעולם. אין לך יום מאיר יותר מזה.

זה היום שבו מזלו מאיר וקשה מאוד להרוג בן אדם ביום של המזל שלו כל כך מאיר; היום עוזר לו מה עשה משה ערבב את המזלות, הדא הוא דכתיב ״שמש ירח עמד זבולה״. נפלא מאוד. זה מה שעשה עמלק. אם ככה שואלים המפרשים שאלה עצומה כידוע בז׳ באדר נולד משה רבנו ובז׳ באדר נפטר משה רבנו. ואם ככה אם אתה. אומר שלא במהרה אדם נופל ביום מזלו, ביום ההולדת שלו.

כיצד נפטר משה רבנו ביום שבו הוא נולד איך קרה כזה דבר מתרץ רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו ״דברי חלומות״ אות כ׳ דבר נפלא מאוד. נקרא את הלשון שלו ונסביר: ״כי היום שאדם נולד בו – אז הוא בתוקף מזלו, ואין לו ליירא באותו יום בכל שנה משום דבר, שהוא רום מזלו. ומה שכתוב בקידושין שצדיקים מתים ביום שנולדו – היינו לפי שאצלם המיתה היא התרוממות מזלו ומעלתו, שפושט לבוש שק הגופני ולובש

חלוקא דרבנן הרוחני, להיכנס לעולמות העליונים, למעלה עליונה, ליהנות מזיו השכינה״. מה הוא מתרץ?

אומר דבר נפלא. אצל עמלק, אצל גוי, למות זה אבדון, זה אסון. בשבילו זה אסון נורא. ביום שמזלו מאיר, זה לא יקרה לו. ליהודי עובד השם. למות זה לא דבר רע בכלל, זה דבר נפלא. הוא זוכה להתקרב לבורא עולם, להרגיש את האהבה שלו פי כמה וכמה, להרגיש שמחה בעולמות עליונים, מתענג על השם.

מעשה שמאיר את הרעיון

זה לא דבר רע זה דבר טוב לכן צדיקים אדרבה ואדרבה ביום שבו הם נולדו דווקא באותו יום שמזלם מאיר. לכן משה רבנו באותו יום נפטר זהו דבר מתוק מאוד שהוא אומר לנו. בואו נוסיף לפי זה דבר מתוק. מסופר על המן הרשע, שהוא הפיל גורלות, ונפל הגורל בחודש אדר ושמח המן.

מן המקור אל החיים

למה הוא שמח אמר חודש שמת בו משה רבנו אני אצליח ולא היה יודע שבחודש אדר נולד משה. כלומר, בחודש אדר גם נפטר משה, אבל הוא לא ידע שגם בחודש אדר משה רבנו נולד ולכאורה עדיין לא מובן – בסדר, אבל גם נפטר, וזה מזל רע. לפי מה שאמרנו יש להסביר את הגמרא בצורה אחרת הוא לא ידע שבחודש אדר גם נולד משה רבנו ואם כך, איך יכול להיות שבחודש אדר הוא נפטר על כורחך צריך לומר שאצל משה.

רבנו שהוא נפטר זה לא יום רע זה יום אור אדיר זה יום שבו הוא זכה להידבק ולהתענג על השם אם ככה זה לא חודש שבו המזל של עם ישראל יורד?

אלא זה חודש שבו המזל של עם ישראל מאיר עד למאוד זה מה שלא ידע ומה אנחנו נוכל ללמוד מדבר מתוק זה? א' ברוך אתה השם שלא עשני גוי. כמה יהודי צריך כל יום להודות, להיות זורח ושמח בשמחה אדירה שהוא יהודי. כל יום ויום הוא מתקרב ליום שבו הוא יזכה להתענג על השם, להידבק בבורא עולם. כמה נפלא להיות יהודי.

מעשה שמאיר את הרעיון

כמו שאנחנו אומרים כל יום כשאנחנו גומרים את הלימוד: ״ששמת חלקנו מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקנו מיושבי קרנות... הם רצים לבאר שחת ואנו רצים לחיי העולם הבא״ להתענג על השם אה כמה צריכים באמת להגיד את זה בכוונה, ב״מודה אני״ שבסוף הלימוד ועוד דבר נפלא יש כאן כשאדם חס ושלום נפטר מהעולם שמגיע הזמן זה גם מזל טוב זה לא מזל רע. מסופר על הרב אביגדור מילר – כך סיפר לי פעם יהודי יקר – שהרב אביגדור

אומר לי ביום שהוא נפטר הוא התחיל למנות את כל חסדי השם יתברך שהיה איתו מתחילת חייו, כמה שהוא זכר, עד יומו היה הולך ומונה ומונה ומונה ולמה הוא אמר כתוב ״ואהבת את השם אלוקיך... בכל נפשך״ – אפילו נוטל את נפשך. צריך האדם לאהוב את השם בשעה שהוא נוטל את נפשו. אם ככה, ביום המוות היה אומר הרב אביגדור:

אומר צריך להתחזק באהבת השם והיה הולך ומונה ומונה את חסדי השם איתו מיום היוולדו ועד היום הזה השם יזכה את כולנו לזכור חסדי השם להרגיש את השמחה שאנחנו יהודים וכל יום אנחנו מתקרבים ליום שבו נזכה להתענג על השם ונדע את האור הגדול שיש בחודש הזה חודש שבו מזלו של עם ישראל מאיר בזכות משה רבנו, יגן על כולנו.

מקורות שנזכרו בשיעור: התלמוד הבבלי · מדרש · רש״י

עבודת יום הולדת

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200198

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “עבודת יום הולדת”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

העבודה הגדולה ביותר ליום ההולדת. מי שיעיין בתשובות הפוסקים יראה שיש מחלוקת גדולה בין הפוסקים: האם יש עניין לעשות סעודה ביום הולדת? האם יש עניין לציין את המאורע הזה? או כמו שדרשו מן הפסוק: ״יום הולדת את פרעה״, רק פרעה עושה סעודה ביום הולדת. נבקש בעזרת השם להציע מחשבה נפלאה שבצורה כזאת לכולי עלמא הסעודה תהיה לא רק סעודת מצווה. אלא מצווה גדולה עד מאוד ותהיה בכך נחת רוח רבה לקדוש ברוך הוא.

דיברנו כבר בהתחזקות שיעור מספר 134 בעניין זה ועכשיו בעזרת השם נבאר עוד כמה רעיונות נפלאים בעניין זה נשמח אם מי שיש לו מה להוסיף בטלפון, בתא קולי, 24 שעות ביממה בשביל לדעת מה אפשר לעשות ביום הולדת צריך לחפש יום הולדת שכן חוגגים אותו. מהו יום ההולדת שאנחנו חוגגים ליל הסדר מבואר בשיחות הרב פינקוס ומאריך בזה הרבה שליל הסדר זה יום ההולדת של עם ישראל? מדוע?

מבאר שם הרב פינקוס עם ישראל הגיעו למצרים ירדו שם עד מ״ט שערי טומאה הם היו ממש מבחינת מתים והקדוש ברוך הוא הוציא אותם רגע אחד לפני שהם היו חמץ ובזכות זה ממש עם ישראל היה ״עם נברא״ – נבראו מחדש, נהיו עם חדש והיה ממש מבחינת יום הולדת עם ישראל נולד בליל הסדר אז עם ישראל התחיל לקיים מצוות ונהיה לעם של מלך מלכי המלכים זה יום ההולדת של עם ישראל ליל הסדר ואנחנו חוגגים מדי שנה את יום ההולדת שלנו.

לפי זה גם נוכל נפלא להבין. מדוע חג הפסח הוא תמיד בחודש האביב? מה הקשר בין האביב לבין פסח? מבאר שם הרב פינקוס דבר נפלא. ימי החורף הגשומים הבריאה כולה הייתה כביכול במצב של מוות. כל העלים נשרו הפירות העצים לא נתנו את פירותיהם.. העולם כולו כביכול היה במצב של מוות. כאשר מגיע האביב, הכל מתחיל לפרוח מחדש. כביכול הבריאה מגיעה למצב של חיים חדשים. כך גם לעם ישראל:

בהיותם במצרים היו כביכול כמתים ובחג הפסח עם ישראל נולד מחדש. אם ככה, בוא נתבונן מה עם ישראל עושים ביום ההולדת ונוכל. מכאן להבין מה העבודה שיכול אדם לעשות ביום ההולדת? כתוב בזוהר הקדוש בתרגום ללשון הקודש ככה: מצווה לספר בשבח יציאת מצרים. כל אדם שמדבר ביציאת מצרים ובאותו סיפור שמח בשמחה, עתיד לשמוח בשכינה בעולם הבא. שהוא שמחת הכל, שהרי הוא אדם ששמח באדונו והקדוש ברוך הוא שמח באותו סיפור.

באותה שעה כונס הקדוש ברוך הוא לכל הפמליה שלו ואמר להם ״לכו ותשמעו את סיפור השבח שלי שמדברים הבנים שלי ושמחים בגאולתי. אז כולם מתכנסים ובאים ומתחברים עם ישראל ושומעים סיפור השבח

שמשמחים בחדוות גאולת אדונם״. אז באים ומודים להקדוש ברוך הוא על כל אותם ניסים וגבורות ומודים לו על העם הקדוש שיש לו בארץ ששמחים בשמחת הגאולה של אדונם מבואר פה דברים נפלאים ואנחנו צריכים להתבונן ולהבין מה הנקודה בסיפור יציאת מצרים שגורם כל כך שמחה גדולה לקדוש ברוך הוא. מפורש בזוהר והקדוש ברוך הוא שמח באותו סיפור. ״וקודשא בריך הוא חדי בההוא סיפורא״.. מה יש שמה? עוד יש לשאול:

מן המקור אל החיים

מדוע המלאכים כל כך מתלהבים מדבר זה? עד שבאים ומודים לקדוש ברוך הוא על העם הקדוש שיש לו בארץ? הם באים להודות הרי פעם אמרו ״מה אנוש כי תזכרנו״ ועכשיו הם אומרים לקדוש ברוך הוא הם מודים לו על העם הקדוש שיש לו. אם נבין את זה טוב, נבין גם מה עבודה מיוחדת, מה הנקודה של ליל הסדר.. נראה שבשביל להבין את הדברים כדאי לראות מה שכתב ה יסוד ושורש העבודה על ברכת שלא עשני גוי.

דברים נפלאים שחובה לכל יהודי לדעת תמיד ובמיוחד בליל הסדר וביום.

וכך כתוב ביסוד ושורש העבודה על ברכת שלא עשני גוי וזה לשונו ״יתן האדם אל ליבו גודל השמחה והחדווה במה שיצר וברא אותו היוצר והבורא יתברך ויתעלה בתוך בני ישראל, עם קדוש הישראלי, ולא בראו בין עם מן העמים, והיה עובד ומשתחווה לפסל ומסכה, לבול עץ יסגוד, ולא היה יודע כלל מהבורא יתברך ויתעלה זכרו לעד, ולא ידע כלל מתורתו הקדושה והתמימה ומגבורותיו

הנפלאות וחוכמתו הנפלאה, שאנחנו עם קדוש יודעים מתורתו הקדושה שנתן לנו ולא לעם אחר. כל כך תגדל שמחתו בזה, עד שכמעט תתבטל מציאותו הגשמית מרוב התשוקה וההתלהבות מאהבת אלוקותו יתברך ויתעלה זכרו לעד. ואיך לא יבער באדם ממש אש בוערת בברכתו ברכה זו, ׳שלא עשני גוי׳, מרוב החדווה והשמחה, ויתן שמחה והודיה עצומה במחשבתו על זה להשם יתעלה, מרוב

עומק ליבו, על שבחר אותו בחלקו הקדוש, בעם קדוש הישראלי, ולהידבק באלוקותו ומלכותו ואדנותו, יתעלה ויתרומם זכרו לעד״. מוסיף ה״יסוד ושורש העבודה״ חידוש נפלא: ״ובוודאי שגם בשאר שעות היום, אף לא בעת אמירת ברכה זו ׳שלא עשני גוי׳, ראוי וישר לכל מי אשר בשם ישראל יכונה לשום על ליבו זה, ולשמוח שמחה עצומה לאין ערוך, וליתן שבח והודיה עצומה בליבו ומחשבתו להשם יתעלה על זה״. וכאן תשמעו

טוב מה

מעשה שמאיר את הרעיון

אומר ה״יסוד ושורש העבודה״: ״ודאי וברור שכוונה זו רצויה היא לפני הבורא יתברך ויתעלה מכל העבודות שאנחנו עם קדוש עובדים אותו יתברך שמו, כי כוונה ושמחה זו כוללת כל האמונה הקדושה, וקל להבין לכל בר שכל, ודי בזה״. עד כאן לשונו. בוא נספר לפני כן סיפור להמחיש את דברי ה יסוד ושורש העבודה. מעשה שהיה ברב אחד שהיה מגיע כל יום לבית הכנסת ומברך את ברכות השחר והציבור היו עונים אמן על ברכותיו.

מן המקור אל החיים

והנה ראה איזה פלא כל יום אותו רב מגיע מברך ״הנותן לשכוי בינה״, ואחר כך, במקום לברך ״שלא עשני גוי״, הוא מדלג ואומר ״שלא עשני עבד״, ״שלא עשני אשה״, ״פוקח עיוורים״, ״מלביש ערומים״ וכולי. וכך מדי יום: ״הנותן לשכוי בינה״ – מדלג על ״שלא עשני גוי״ – וממשיך הלאה ״עבד״, ״פוקח עיוורים״, ״מלביש ערומים״. הציבור התחילו מרחשים:

למה הרב לא מברך ״שלא עשני גוי״? נשמע לא טוב ממש לא טוב התחילו מדברים, מלחשים וכך יום ביומו שוב ושוב טוב לא הייתה ברירה הציבור נכנס ללחץ; וניגשים לרב יום אחד בסיום התפילה ניגשים כמה אנשים לרב ואומרים לרב ילמדנו רבנו?

מדוע הרב מדלג מדי יום את ברכת שלא עשני גוי אמר להם הרב, כל בוקר אני מתעורר ואני פוקח עיניים, מביט בחלון ורואה את הבית של שכני הגוי, איוואן.

ואני מסתכל רואה את איוואן נוחר, ישן חזק; ארבע לפנות בוקר, עדיין ישן. ואז אני חושב: כמה שבח והודיה אני חייב לבורא עולם שלא עשה אותי כמו איוואן! הרי הייתי יכול גם אני להיות איוואן – רק ישן, אחר כך קם מה עושה לא מתפלל כלום רק עובד ועובד, מצד החומר; מצד הנשמה – שום דבר. מגיע, בוהה באיזה מכשיר עד שנרדם, ושוב פעם כמו איזה גולם קם בבוקר. כלום. מה הייתי? בהמה

שאוכלת וישנה ועובדת! אני מתמלא שמחה אדירה עד אין קץ ואני פשוט לא יכול לכלוא את רגשות הכרת הטוב לבורא עולם ואני פוצח בברכה ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם שלא עשני גוי זה הסיבה שכשאני מגיע לבית הכנסת אני כבר לא יכול לברך אותה, כי כבר ברכתי אותה בקומי בבוקר.

אומר ה״יסוד ושורש העבודה״:. דע לך העבודה הגדולה ביותר שיש ליהודי זה השמחה וההודיה לבורא על שזכיתי להיות יהודי שמאמין בהשם ומודה לו. זו העבודה הגדולה ביותר שיש לתת למלך מלכי המלכים. לפי אלו הדברים נבין נפלא מה השמחה הגדולה שיש לבורא עולם בליל הסדר. כאשר בורא עולם רואה יהודים ששמחים בשמחת הגאולה, על מה הם שמחים? לא, לא זה שהם רק לא עבדים, לא. הרבה עבדים השתחררו.

אלא על זה שהם זכו להיות עם קדוש שבורא עולם בחר אותם. כלשון הזוהר: ״ששמחים בגאולת אדונם״. במה הם שמחים?

מן המקור אל החיים

שהם זכו להיות בנים למלך מלכי המלכים, שהם זוכים להיות יהודים, עובדי השם, שהם לא מצרים, שהם לא שקעו במ״ט שערי טומאה, שהם שמחים להיות עבדי השם, שהם זוכים בתורתו הקדושה, שהם שמחים שהוא הוציא אותם מכל הטומאה הנוראה ולא עשה אותם גוי שהם שמחים בזה זו השמחה הגדולה של בורא עולם, והוא קורא לכל המלאכים וכאשר המלאכים רואים את זה הם מתחרטים על מה שהם אמרו ״מה אנוש

כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו״, ואומרים: אם יש יהודי ששמח להיות יהודי, בן של מלך מלכי המלכים – היה כדאי לך לברוא אותם, ברוך הוא! אשריך בורא עולם שיש לך עם כזה קדוש כמו עבודת ליל הסדר, שהוא יום ההולדת של עם ישראל כך יכול כל יהודי ביום ההולדת שלו לשמוח עד מאוד בעבודה זו, לשמוח שזכיתי בכלל להיוולד כמו יהודי ובימינו זה לא מספיק, צריך להוסיף – לא רק להיוולד יהודי; לצערנו הרב.

יש הרבה שנולדו יהודים והם עדיין לא מכירים לבורא עולם צריך יהודי להוסיף זכיתי להיוולד כמו יהודי שיודע מה זה יהודי שהוא מאמין בהשם ומודה לשמו.

זכיתי לכזה דבר! אז זה – אדם ביום ההולדת, ביום שבו הוא זכה להיוולד כמו יהודי, ביום כזה יהודי צריך להודות ולהלל לבורא עולם. וכאשר אדם עושה כזאת עבודה, מובטח לו, כמו שאומר ה״יסוד ושורש העבודה״: אין לך שמחה גדולה, אין לך עבודה גדולה יותר מזה לפני בורא עולם. וכמו שאמר הזוהר הקדוש, הקדוש ברוך הוא בעצמו שמח בשמחה כזאת. הוא קורא לכל המלאכים שיבואו.

כאשר אדם עושה כזאת סעודה, זה העבודה של יום הולדת. וכאשר יהודי עושה ככה, הוא יכול להיות בטוח שהקדוש ברוך הוא שמח באותה סעודה. ויש לקדוש ברוך הוא הרבה נחת ממנו. השם יזכנו לעשות לבוראנו תמיד הרבה נחת לאבינו שבשמיים.

מקורות שנזכרו בשיעור: ספר דברים · הזוהר הקדוש · יסוד ושורש העבודה · הרב שמשון דוד פינקוס

רעיון הודיה ל יום הולדת

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200200

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “רעיון הודיה ל יום הולדת”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

מועדים לשמחה לכל המאזינים. רציתי לשתף אתכם ברעיון נפלא שראיתי ברבי ירוחם, מה עלה בדעתי בעקבות הרעיון הזה ואשמח מאוד לשמוע גם מה דעתכם המאזינים על הרעיון, כמה כדאי להשקיע בו ואם יש לכם רעיונות. ובכן, הרעיון הנפלא של רבי ירוחם

נמצא ב״דעת תורה״, דברים חלק ב׳: המפרשים תמהו על פרטי ההודיה בברכת המזון. יהודי אוכל – ״ואכלת ושבעת וברכת את השם אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך״ – ובברכת ההודיה לארץ כלולה הודיה ליציאת מצרים, ״ופדיתנו מבית עבדים״, תורה, חיים, ברית מילה. לכאורה, מה שייכותם לברכת המזון? תגיד תודה רבה על האוכל וכל טוב איך הגעת עכשיו למצרים?

אומר רבי ירוחם: אבל הנה רואים אנו בדין הביכורים: כשאדם מביא ביכורים עומדים ומודים על מה לא על הפירות שביכרו, אף לא על נחלת השדה שהוציאה פירות אלו גם לא הנחלת הארץ כולה. אלא פותחים בהודיה מ״ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב״, וכל ניסי יציאת מצרים. ולמדנו מכאן יסוד מבהיל, כלשון רבי ירוחם: שבכלל חיוב הכרת הטוב אין די להודות על החסד שקיבל עתה,

אלא מחויב הוא להכיר ולהודות על כל הסיבות וההשתלשלויות מאז בראשית שהביאו לחסד העכשווי שבא להודות עליו. חוזרים מאות ואלפי שנים אחורנית, לימי יעקב אבינו והצלתו מלבן הארמי, והוצאתנו ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים, עד ״ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש, ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי השם״. וזה בא גם בהגדה: בונים את כל סיפור יציאת מצרים על פסוקי מקרא ביכורים. מה השייכות?

מדוע לא מביאים מיד את כל הפסוקים מפרשות יציאת מצרים? אכן, ביקשו רבותינו שיסוד מצוות סיפור יציאת מצרים הוא מצד הכרת הטוב, וכיוון שכך אין די להתחיל בסיפורה

אלא יש להתחיל מ״ארמי אובד אבי״, מקדמא דנא, כפי שלמדנו בפרשת מקרא ביכורים. ולפיכך גם בהודיה על המזון ועל הארץ יש להזכיר את כל החסדים מבראשית, עד שהוציאנו מארץ מצרים מבית עבדים וכולי – כל מה שהביא אותנו לזכות לבסוף לארץ ישראל. מסיים רבי ירוחם: והוא דין וצריכים להגיד זה בפה, ואולי גם בהרמת קול, כעניין ביכורים, כי יסוד אחד להם. עד כאן דבריו הנפלאים של רבי ירוחם. למדנו מדבריו

שכשמודים צריכים להודות מבראשית. היום יש יום הולדת לאח שלי, ועלה בליבי רעיון נפלא: אולי ביום הולד אנשים מחפשים הרבה רעיונות מה עושים ביום הולדת מה נפלא היה אם אדם היה רושם כל שנה ביום הולדת שלו דברים טובים שעשה עמו הקדוש ברוך הוא השנה: שנכנס לישיבה טובה, היה לו רב טוב, חברותא טובה וכדומה עמוד אחד של דברים טובים ומדי שנה לא יודה אדם להשם רק על השנה האחרונה,

מן המקור אל החיים

אלא מבראשית – בדיוק כמו שעושים בהגדה של פסח ב״דיינו״: ״אילו הוציאנו ממצרים... דיינו״. כך יעשה אדם ביום הולדתו: אילו בשנה הראשונה עשית עמי חסדים ולא הייתי הולך לתלמוד תורה – דיינו; אילו לקחת אותי לתלמוד תורה ולא לישיבה – דיינו. כך יעבור משנה לשנה, מוסיף והולך, ויודה מבראשית. בצורה כזו – זו הודיה אמיתית, זה מה שלומדים מרבי ירוחם. אמר לי מישהו: אולי גם היה צריך להודות על הסבא שלו.

טוב, בוא לא נסחף כרגע; לפחות על חייו. בקיצור אני חושב באמת זה רעיון נפלא. ואולי, כמו שעשינו פנקס הודיה נעשה גם פנקס כזה, פנקס יום הולדת יפה, צבעוני משנת אפס עד 120.

ויהיה שם לכל שנה ושנה עמוד, עם פסוקים, ואדם יכתוב בכל שנה ושנה את הניסים שקרו לו, ומדי שנה ביום הולדת יכתוב עוד עמוד ויודה על כל העבר ויבקש גם על העתיד ולדעתי זה דבר שיפתח הרבה מאוד, ובכלל – סגולה לשידוכים. הרב שלום ארוש – מי שרוצה יכול לשמוע בשיעורים שלו – מספר הרבה פעמים את הסיפור, שכאשר היו שתי בנות שחיכו הרבה זמן לשידוך וכאשר הן עשו כזה דבר רשימות.

של הודיות על העבר אז הן זכו תוך צ׳יק צ׳ק לשידוך. כך סיפר לי גם רב גדול, שעושה פה שיעור לפעמים בקו, שהבת שלו חיכתה הרבה זמן לשידוך הוא ישב וכתב הרבה חסדים שהקדוש ברוך הוא עשה איתה, וכעבור חודש היא מצאה שידוך זו סגולה פשוטה, כמו שנקרא בשירת הים בשביעי של פסח: ״עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה״ – כאשר אדם מזמר לקדוש ברוך הוא זה מביא ישועות זה בטוח לא אולי ההודיה מביאה.

ישועה כמו שרואים אחרי ברכת המזון מבקשים ״הרחמן״.

למה כי כשמתחילים להודות נפתחים שערי ישועות. כזה דבר לדעתי בני אדם היו עושים היה מביא הרבה מאוד זיווגים וגם מסתמא זה היה מאריך הרבה להרבה אנשים את הימים שיזכו עוד ועוד להודות אז בקיצור נשמח נשמח מאוד לשמוע מה דעתכם על הרעיון איך לעשות מה לעשות מי שיש לו רעיונות – בטלמסר 079-5420539, שלוחה 7. נשמח לשמוע את דעתכם על הרעיון מועדים לשמחה ושנזכה להוסיף ולהוסיף בהודיה ולהודות תמיד מבראשית.

מקורות שנזכרו בשיעור: ספר בראשית · ספר דברים · המשנה · התלמוד הבבלי · רש״י

שמחת ההורים ב יום הולדת

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200199

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “שמחת ההורים ב יום הולדת”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שמחת ההורים ביום ההולדת. המקור אולי החזק ביותר לשמחה ביום ההולדת זה מדרש תנחומה בפרשת פקודי. וכך כתוב שמה. מדרש תנחומה פקודי פרק י״א: ״כדברי רבי שמואל בר נחמני, שאמר: נעשה המשכן בג׳ חודשים״. דהיינו משה רבנו מצווה על המשכן במוצאי יום כיפור וגומרים לבנות אותו בחנוכה. מדוע לא הקימו מיד? מדוע לא הקימו את המשכן בחנוכה? ״אלא מפני שחשב הקדוש ברוך הוא לערב שמחת המשכן בשמחת היום שנולד בו יצחק אבינו,

לפי שבא׳ בניסן נולד יצחק, אמר הקדוש ברוך הוא, הריני מערב שמחתכם, שמחה בשמחה״. דעת המדרש כאן שיצחק אבינו נולד בא' בניסן, לא כדברי הגמרא בראש שנה שיצחק נולד בפסח.

אז סובר המדרש שיצחק אבינו נולד בא' בניסן ולכן הקדוש ברוך הוא רוצה לבנות את המשכן בא' בניסן כדי לערבב שמחה ושמחה שמחת הולדת יצחק ושמחת בניית המשכן מפורש במדרש שכאשר נולד יצחק זוהי שמחה מפורש הנה יש לנו מקור מפורש באגדה שזה יום שמחה. זה אולי המקור החזק ביותר שזה לא סתם יום שמחה.

אלא יום שמחה לדורות אנחנו רואים כך כתוב הרי אני רוצה לערב שמחה בשמחה למרות שיום שבו נולד יצחק זה יום שמחה לבריאה הנה מפורש רואים שיום ההולדת הוא יום שמחה בשביל להבין מה השמחה ביום זה נתבונן טוב בדברי המדרש אז נזכה להבין את השמחה שיש לפחות להורים ודאי ביום ההולדת שאלה ראשונה קיימא לן בשולחן ערוך ובגמרא: ״אין מערבים שמחה בשמחה״ – לא עושים שתי שמחות בבת אחת. ואם ככה. למה?

אומר המדרש ״הריני מערב שמחתכם שמחה בשמחה״. בורא עולם רוצה לערבב את שמחת המשכן בשמחת הולדת יצחק, אבל אין מערבים שמחה בשמחה. והקדוש ברוך הוא דווקא כן רוצה לערבב שמחה בשמחה. מה העניין? ב' מה הקשר בין שמחת הולדת יצחק לשמחת המשכן? הקדוש ברוך הוא רוצה לערבב כן יש קשר ביניהם. בשביל זה אנחנו צריכים להבין טוב, מה זה ילד יהודי? ואז נזכה להבין.

למה אין בזה איסור של אין מערבים שמחה בשמחה? באגדה של פסח אנחנו מודים הקדוש ברוך הוא על כל המתנות הטובות שקיבלנו.

שני לוחות הברית, שלושה אבות, ארבע אמהות, חמישה חומשי תורה, שישה סדרי משנה, שבעה ימי שבתא, שמונה ימי מילה, תשעה ירחי לידה. זה תמוה מאוד: תשעה ירחי לידה זה לא ערך יהודי, גם לגויים יש תשעה ירחי לידה! איך זה קשור לערך יהודי, ואיזו מתנה יש כאן? תמוה מאוד. אנחנו יודעים שיש חבלי לידה ויש חבלי משיח מה הקשר בין שני הדברים חבלי לידה וחבלי משיח כתוב בחפץ חיים, ב״שם עולם״ פרק י״ב:

אומר ככה הנה ידוע מה שכתב הגר״א שכל ימי הגלות דומה להריון והסוף דומה לחבלי לידה וזהו שקראו בגמרא חבלי משיח ופירש רש״י: חבלי יולדה. ובחבלי לידה ידוע שבזמן שאישה מקשה ללדת אומרים לה: אל תדאגי, כי עוד כמה דקות תהיה הלידה. כן כשאנחנו רואים רוב מצוקות, אין לנו מה לדאוג בקרוב תבוא הגאולה כך מביא שם בשם הגר״א. ועוד כתוב שם: הגלות דומה לעובר שהוא בבטן אמו שבאותו זמן אבל לא ניכר רק על ידי האישה.

כך עם ישראל בגלות לא ניכר מעלתם והם שפלים מאוד, בבחינת ״העמוסים מני בטן״, כאשר יבוא משיח אז יהיה לידה וכולם יראו את גדולת עם ישראל. כמה זמן הגלות של עם ישראל? אומרת הגמרא מסכת סנהדרין, ״אין בן דוד בא עד שתתפשט המלכות הרשעה בישראל תשעה חודשים, שנאמר: לכן יתנם עד עת יולדה ילדה, ויתר אחיו ישובון על בני ישראל״.. נמצא שיש לעם ישראל בחינת גלות של תשעה ירחי לידה ואז הם יזכו לגאולה השלמה. נמצא.

לפי זה שבהגדה של פסח אנחנו אומרים יש לנו תשעה ירחי לידה. הגלות שאנחנו עוברים – תשעה ירחי לידה – היא שמביאה לנו אחר כך את הגאולה השלמה. אז אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא על הגלות כי זה עצמו יביא לנו את הגאולה השלמה. זמן הלידה הוא בחינת גאולה. ב״עיון יעקב״ כתוב דבר חמוד. כל יום אנחנו אומרים ״למנצח״ קודם ״ובא לציון״. הוא. אומר כתוב שהמנצח זה סגולה לחבלי לידה.

למה כי יש בו תשעה פסוקים כנגד תשעה ירחי לידה, וע׳ תיבות כנגד ע׳ צעקות שיש לאישה בחבלי לידה. ולכן אחריו – אחרי חבלי הלידה – מה זוכים? ״ובא לציון גואל״. עכשיו בוא נבין נפלא מה הבנו כאן כמו שאחרי תשעה ירחי לידה מגיע הילד, כך אחרי תשעה ירחי הלידה שעם ישראל יעבור יגיע מלך המשיח. נמצא יום הלידה הוא בחינת יום הגאולה כבר כאן אנחנו רואים.

למה יום הלידה הוא גדול מאוד זה ממש בחינת יום הגאולה יום הלידה הוא בחינת יום בו גאל משיח גם? לפי זה נבין נפלא. למה יש כל כך הרבה ייסורים לפני הלידה? למה כל כך הרבה צרות יש? למה יש חבלי לידה? אלא קיימא לן ״ועבדום וענו אותם... ואחרי כן יצאו ברכוש גדול״: ואחרי כן יצאו ברכוש גדול בעולם הזה בשביל לקבל מתנות יש דין לעבור לפני כן ייסורים ילד יהודי זה המתנה הגדולה ביותר שיש בעולם.

כמו שכתוב בביאור הגר״א לתיקוני זוהר: מצוות פריה ורביה גורמת תיקון בעולם יותר מכל הייחודים יותר מלימוד קבלה יותר מכל הפיקודים, יותר מכל המצוות ולכן זו המצווה הראשונה בתורה כתוב שם שאין דבר שפועל בעולם שפע יותר מלידת ילד יהודי נו אז אם אדם הולך להביא כזאת מתנה גדולה לעולם וזה לא יגיע לידי ייסורים? כי הרי יש דין ״ועבדום וענו אותם ואחרי כן יצאו

ברכוש גדול״. אז כבר זה סיבה טובה לשמוח ביום הולדת ההורים לפחות ישמחו; ביום זה הם זכו לקבל את המתנה הכי טובה שיש בעולם הם זכו להוריד את השפע הכי גדול שיש בעולם ״הנה נחלת השם בנים״ – זה המתנה הכי גדולה שיש בעולם לכן זה מגיע לידי ייסורים כי בשביל לקבל כמו שלפני שמגיע משיח יש חבלי משיח לפני שזוכים למתנה יש ייסורים ככה לפני שזוכים להביא ילד יהודי שזה בחינת.

מן המקור אל החיים

משיח אז מה יש ייסורים אז כבר זה יום נפלא להורים להודות לקדוש ברוך הוא על המתנה הגדולה שהם קיבלו נמשיך הלאה, ונבין יותר עמוק.

בקודש הקודשים היה ארון הברית שבו היה לוחות שקיבלנו מהקדוש ברוך הוא ומעליו היו כרובים. כידוע הכרובים זה רומז על אהבה בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל ורומז גם על אהבה בין איש לאישה שהם בחינת הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל.

מה הקשר בין הכרובים לבין הארון והלוחות שמתחת לא סתם יש מעל הארון כרובים יש פה רמז נפלא הנישואים חז״ל השוו אותם בכמה מקומות למתן תורה: כל המשמח חתן וכלה – כאילו קיבל תורה; חמישה קולות כאן וחמישה קולות כאן.

למה כמו שמתן תורה זה זיווג בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל כך כל נישואים של יהודי זה חיבור של הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל יפה אז הנישואים זה בחינת מתן תורה אחרי מתן תורה מה קיבלנו מהקדוש ברוך הוא אחרי 40 יום את לוחות הברית מה זה לוחות הלוחות נאמר ״והלוחות מעשה אלוקים המה, והמכתב מכתב אלוקים הוא, חרות על הלוחות״. קיבלנו חפץ מאלוקים מה זה ילד יהודי?

ילד יהודי צריך לדעת זה צלם אלוקים בבחינת חלק אלוק ממעל. כמו שתכף נקרא את הזוהר. מה זה ילד יהודי? כמו שמתחת הכרובים יש לוחות שזה מעשה אלוקים. ככה בבית יהודי שיש אחדות ביניהם הם זוכים לקבל מה אחרי 40 יום לוחות מבורא עולם. מה זה לוחות? ילד יהודי.

נעבור לשאלה הלכתית חשובה מאוד ובזה נזכה להבין את הקשר בין המשכן ללידת יצחק בהלכות שבת סימן שכ״ט נפסק: לא עלינו, הייתה רעידת אדמה, בית קרס, וצריכים לפקח את הגל בשבת. מפקחים את הגל ומצאו מרוצץ שאינו יכול לחיות אלא שעה. מוצאים בן אדם, יודעים אין לו לחיות רק שעה. האם מפקחים את הגל ועוברים על איסור דאורייתא בשבת או לא? תשובה. אומר השולחן ערוך, מפקחים.

ככה אומרת הגמרא, מסכת יומה דף פ״ה עמוד א׳: שמחללים שבת אפילו לחיי שעה. למה לפקח את הגל, בין כך הוא לא ישמור שבת? הרי כל מה שמחללים – למה כדי שישמור שבתות הרבה אבל כאן האדם הזה בין כך עד שבת הבאה לא יחיה? למה צריך לפקח עליו את הגל כתוב: ״ואף על פי שנתברר שאי אפשר לחיות אלא לפי שעה – שבאותה שעה ישוב בליבו ויתוודה״. משמע בדבריו שכל הסיבה שכדאי לפקח את הגל כדי שיוכל לקיים עוד מצווה.

מן המקור אל החיים

מה יהיה הדין. לפי זה באדם צמח? האדם הזה לא יכול לקיים שום מצווה. הביאור הלכה שם מביא דוגמה באדם שמתנהג כמו גוי באונס. לא במזיד – באונס. האם במקרה כזה יפקחו עליו את הגל או לא? האם מחללים שבת על אדם ש100% לא יקיים עוד מצוות?

אומר הביאור הלכה: מפקחים אפילו אם לא יקיים עוד מצוות. וכך נפסק בפוסקים. מי שרוצה – ב״ציץ אליעזר״ חלק ח׳ סימן ט״ו, קונטרס ״משיבת נפש״ פרק ג׳, הוא מאריך להוכיח של ההלכה אנחנו פוסקים שאפילו בשביל צמח אדם צמח וכדומה שלא יקיים עוד מצווה עצם זה שאדם יחיה כדאי בשביל זה לחלל שבת ואנחנו רוצים להבין. למה מה המעלה שאדם חי וכאן נגיע להגדרה מה זה ילד יהודי כתוב בשולחן ערוך?

למה כל כך חשוב להביא ילדים לעולם? אז. אומר השולחן ערוך, ״חייב כל אדם לישא אישה כדי לפרות ולרבות, וכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים, וממעט את הדמות, וגורם לשכינה שתסתלק מישראל״. למה?

אומר בספר ״חסד לאברהם״ לרבי אברהם אזולאי, מעיין ב׳ נהר ס״ד: ״להיות המצווה העיקרית בכל המצוות מצוות פריה ורביה, עד שהיא קודמת לכל המצוות שבתורה, שהיא ראשונה למצוות בפרשת בראשית – הטעם לעניין זה בואו תשמעו כאן צריך נקודה עיקרית בשיעור מה הנקודה בילד יהודי. אומר רבי אברהם אזולאי: ״כי אין שכינה מתפשטת בענפיה בתחתונים השכינה לא יורדת כאן לעולם הזה.

אלא על ידי התפשטות נשמות עליונות למטה, ומטעם זה צריך אדם לפרוט ולרבות כדי להמשיך נשמות עליונות בתחתונים. ועל ידי מציאות הנשמות למטה תנוצץ אור גבוה בתחתונים, ושכינה בתחתונים צורך גבוה״. מה הוא מבאר לנו כאן? דבר נפלא שיש ילד יהודי, יש שכינה בעולם הזה. הקדוש ברוך הוא רוצה לגור כאן בעולם הזה. כאשר אנחנו מביאים ילד יהודי, אנחנו נותנים מקום לשכינה, מקום לשכינה לשכון. בוא נקרא את זה בזוהר מפורסם מאוד.

הרבה מאוד מכירים את הזוהר הזה. אומר הזוהר דבר נפלא. הוא מדבר שמה על איש ואישה ואז הוא. אומר שמה ככה. אומר הזוהר ״בשעתא דאשתתפו כחדא דכר ונוקבא ואתקדשו בקדושה עילאה״ – כאשר איש ואישה מתקדשים ביחד –

בא הקדוש ברוך הוא ״כדין קודשא בריך הוא שרי בהדייהו ואפקיד רוחא דקדושה״ – הקדוש ברוך הוא מפקיד רוח קדושה השכינה בתוך הילד ״ואלין אקרון בנין לקודשא בריך הוא״ – והילד הזה נקרא בן של הקדוש ברוך הוא כאשר יש איש ואישה באחדות והם זוכים להביא ילד יהודי הם זוכים מה שהוא ייקרא בן לקדוש ברוך הוא. למה כי הקדוש ברוך הוא מפקיד שם את האור שלו כך? אומר לנו הזוהר.

מן המקור אל החיים

אומר לנו נפלא מאוד עכשיו בוא נבין נפלא מאוד. למה כל כך חשוב עוד ילד יהודי עוד אדם בעולם? למה אפילו על צמח מחללים שבת כי כל עוד שאדם חי פה בעולם הזה – יש פה משכן לשכינה. חס ושלום אדם מת מה קרה כאן הסתלקה השכינה חורבן בית המקדש לכן כל כך חשוב אפילו אדם צמח איזה שהוא יהודי זה משכן לבריאה ואם תרצו זה רמוז בגמרא, שבת דף ל׳ עמוד ב׳: שאלו שמה?

האם מותר לכבות נר בשבת בשביל חולה שיש בו פיקוח נפש אומרת הגמרא בסוף הסוגיה ״ואלין שאלה דשאילנא קדמיכון״ – האם מותר לכבות נר? תשובה: ״נר קרויה נר, ונשמתו של אדם קרויה נר, דכתיב ׳נר השם נשמת אדם׳ – מוטב תכבה נר של בשר ודם מפני נרו של הקדוש ברוך הוא״. עיין רש״י, מה שהוא? כותב על דרך הפשט אבל לכאורה מה כתוב כאן בגמרא דבר נפלא. למה מכבים נר בשביל חולה שיש בו פיקוח נפש?

כי עצם היהודי ההוא נר של הקדוש ברוך הוא אור של בורא עולם. אדם יהודי הוא שכינה לקדוש ברוך הוא ומשכן לשכינה של בורא עולם. זה ילד יהודי כאן בבריאה. כל אדם יהודי. לכן כל כך חשוב אפילו לחלל שבת בשביל ילד יהודי. שלא יחרב המשכן לשכינה. כשאנו מבינים שילד יהודי זה משכן השכינה, צריך להתבונן. אנחנו רואים שהתורה מאריכה מאוד במשכן. חמש פעמים התורה חוזרת עליו. ציווי, בנייה.

כמה פרשיות זה לוקח. כותב האלשיך: ״הנה מורגלא בפומייהו דרבותינו זכרונם לברכה, כי מאז ברא הוא יתברך את העולם היה מתאווה להיות לו דירה בתחתונים״. ובמקום אחר הוא כותב: ״כאשר נתאווה יתברך שיהיה לו דירה בתחתונים שהיה תכלית הבריאה ואיפה הקדוש ברוך הוא משכין את השכינה שלו. אומר: לא הייתה כוונתו

אלא על בני אדם, כי חלק השם עמו... ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״ – ״בתוכו״ לא נאמר, אלא ״בתוכם״. וזהו מתק לשונם באומרם ״נתאווה שיהיה לו דירה בתחתונים״, ולא אמרו ״בארץ״ – כי על בני אדם שוכני ארץ אמרו, שהם התחתונים, שבשבלעם נברא העולם. כי בני אדם שהם המשכן לשכינה ש אנחנו מבינים כמה חביב לפני הקדוש ברוך הוא ילד יהודי הוא משכן.

להשם אם ככה בואו נראה איך כל הדברים עכשיו מאירים באופן נפלא מאוד היכן היה הזוג הראשון שהיו קדושים והיו באחדות קדושים פירושו שהיו נימולים הילד היהודי הראשון בעולם שנולד לאבא מהול – היה יצחק.

ישמעאל נולד כשאברהם אבינו עדיין לא מל. יצחק היה הילד הראשון שנולד לאבא מהול, לאברהם אבינו. עוד דבר היה בהם. אברהם ושרה היו באחדות גמורה כמו שכתוב בפסוק ״כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו״. קודם כל הם היו באחדות, ורק לאחר מכן ״וארבהו״. נמצא שמתי נבנה המשכן הראשון בבריאה? זה היה כשנולד יצחק. אז זה היה משכן לשכינה הראשון בבריאה.

מן המקור אל החיים

זה היה הילד היהודי הראשון שנולד הילד היהודי הראשון נולד בקדושה וטהרה באחדות. היה זה יצחק. קיימא לן בדברי חז״ל – נביא הרבה מקורות – שכל דבר שקרה, כאשר חוזר הגלגל, הוא חוזר ומאיר באותו יום. כך אומר הרמח״ל, ״דרך השם״ חלק ד׳ פרק ז׳:

״שסידרה החכמה העליונה שכל תיקון שנתקן ואור גדול שהאיר בזמן מהזמנים – בשוב תקופת הזמן ההוא יאיר אור מעין האור הראשון, ותתחדש תולדת התיקון ההוא למי שיקבלנו״. נמצא אם ככה נפלא מאוד. כל דבר שקורה חוזר ומאיר. המשכן הראשון – יצחק – נולד היה בא' בניסן. רוצה הקדוש ברוך הוא לבנות את המשכן בא' בניסן. ומה שאין מערבים שמחה בשמחה. סליחה זה לא שתי שמחות זה אותה שמחה בדיוק.

ילד יהודי קדוש ובניית המשכן שניהם בדיוק אותה שמחה שניהם זה השראת שכינה בתחתונים אין בזה שום שמחה בשמחה זה אותו דבר בדיוק לכן הקדוש ברוך הוא דחה את בניית המשכן מחנוכה לא׳ בניסן כי זה היום שבו נבנה המשכן להשם בוא נוסיף עוד קצת כתוב בספר מבשר טוב כל נס שנעשה לישראל נעשה לו מועד והזמן מעורר הנס ובנקל שיחזור שוב כמו שכתב זקני בספר ״דברי בינה״, פרשת לך לך: כתוב בתורה ״ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת״.

למה בורא עולם מזכיר לו כבר בהבטחה ״למועד הזה בשנה האחרת״ – מה הנפקא מינה? בא לומר לו: התפללת ״לו ישמעאל יחיה לפניך״; אמר לו הקדוש ברוך הוא: דע לך, יש חילוק גדול בין ישמעאל ליצחק. שהרי גם הגויים מולידים, אבל כתוב בפסוק ״שנים עשר נשיאים יוליד״ – נשיאים לשון עננים; מה זה ענן? שהוא מוליד ונעלם, אין לזה קיום לאחר זמן. אבל לישראל נעשה הזמן קיום,

שתמיד באותו הזמן מתעורר אותו עת רצון עצמו. וזהו ״ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה״ – שיהיה אותו היום שתלד שרה קדוש בקדושת מועד, לעתיד ולדורות; תמיד יהיה עת רצון בזמן הזה. ככה זה בילד יהודי, וכל פעם שמספרים על הנס ומעוררים אותו מתעורר אותו נס?

אם ככה פני הדברים בוא נבין נפלא מהי שמחת יום הולדת. לפחות אצל ההורים. ההורים ביום זה זכו להביא ילד יהודי לעולם. הם זכו לבנות משכן לשכינה. באותו יום שנולד להם הילד, הם בנו משכן למלך מלכי המלכים. כמו שראינו בביאור הגר״א – זו המצווה הגדולה ביותר שיש. אין יותר מצווה. אין דבר שפועל בעולם יותר מזה. אין דבר שמשמח את בורא עולם יותר מזה. כמו שראינו שהמשכן זו התאווה של הקדוש ברוך הוא.

לכן הקדוש ברוך הוא כל כך מאריך במשכן. ילד יהודי זה משכן השכינה. לכן מחללים שבת ועוברים על כל המצוות בשביל ילד יהודי.

כי ילד יהודי אדם יהודי זה משכן השכינה שבונים זה פועל יותר מכל הפיקודים, כל המצוות יותר מכל הייחודים למיניהם. אדם לא מדמיין מה זה כמה קדושה שיש בזה שאדם זוכה אם כך פני הדברים. הנה לשון שו״ת ״יביע אומר״ חלק ז׳, אבן העזר סימן ב׳:

אומר ״הרי שמצוות פריה ורביה גדולה עד לשמיים, אין ערוך אליה בכל המצוות שבתורה״. ככה הלשון שלו. זה משכן השכינה אדם בונה באותו זמן אם ככה באותו יום שבו אדם זכה להביא שכינה לעולם כל פעם באותו יום מתעורר

אותו שפע שוב פעם – ״למועד הזה בשנה אחרת ״ – זה נקבע מועד. ילד יהודי הוא מועד באותו יום שמחים ההורים מודים לקדוש ברוך הוא שזיכה אותם למשכן השכינה ומודים לקדוש ברוך הוא על העבר הם מבקשים על העתיד שימשיך הלאה להשרות שכינה – ״ומעשה ידינו כוננה עלינו״. נזכה שבתנו יהיה משכן לשכינה שהבית יהיה משכן לשכינה שהילדים יהיו בנים של הקדוש ברוך הוא שהקדוש ברוך הוא יאיר להם פנים מה זה שכינה שהקדוש ברוך הוא מאיר לנו פנים זו השכינה..

למה בני ישראל כל כך נתאוו לשכינה? כתוב ב״תורת המנחה״: ומה היא השכינה שנתאוו לה, שתשכון בתוכם? ומפני מה נתאוו לה? שכל זמן שהשכינה שורה בתחתונים העולם עומד על מילואו והשלמתו, וכל סדרי בראשית עומדים בתיקונם, וצינורי שפע הברכה מיושרים כתיקונם, והברכה מצויה בעולם כפולה ומכופלת. ובספר ״שערי אורה״ הוא

כותב: ״כשנתן השם יתברך לישראל המתנה הזאת ושרתה שכינה ביניהם, נמצאו כל אוצרות השם יתברך וגנזיו וחדריו וכל מיני שפע וכל מיני ברכה נמצאים ביד ישראל, ומסר ביד ישראל מפתחות כל אוצר ואוצר לפתוח ולקבל כל שפע ברכה מיד השכינה. וזהו שנאמר ׳ונתתי משכני בתוככם... והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוקים׳״. למדנו כאן שכאשר השכינה נמצאת כאן איתנו זה מפתחות לכל האוצרות. כך כתוב.

כמה נפלא מה שאומרים שביום הולדת זה זמן טוב לבקש בקשות שנאמר ״בני אתה, אני היום ילדתיך. שאל ממני ואתנה גויים נחלתך״ – בתהילים פרק ב׳. למה נפלא מאוד?

אם באותו יום זכינו להוריד שכינה לעולם – באותו יום, ״למועד הזה״, באותו יום מתעוררת שוב פעם השראת שכינה בעולם ואנחנו מבקשים בורא עולם הרי שכינה בעולם זה אמרנו המפתח לכל הברכות שיש – ״מפתחות כל אוצר ואוצר לפתוח כל שפע ברכה מיד השכינה״. אז ממילא באותו יום שמתעורר אותו שפע שוב פעם, זמן טוב לבקש בקשות למדנו.

מכאן נפלא מה שמחת ההורים ביום הולדת: שהם זכו ביום זה להוריד שכינה לעולם לבנות משכן להשם ממילא ביום זה מודים על העבר ומבקשים על העתיד ונזכה כולנו: ״ויהי נועם השם אלוקינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו״. אם יש לכם הערות הוספות, חידושים נוספים ניתן להשאיר בתא קולי. אפשר גם לקבל את כל הדרשה הזאת כתובה, בדואר אלקטרוני או

בדואר. נשמח לכל הערה והוספה. שנזכה כולנו תמיד במזל טוב, ולהודות להשם.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר בראשית · ספר שמות · ספר דברים · משלי · המשנה · התלמוד הבבלי · מדרש · הזוהר הקדוש · רש״י · שולחן ערוך · הגר״א
יחלאקה — גיל שלוש
✡
פרק י

חלאקה — גיל שלוש

📖 בפרק זה:

שמחה זו מזמינה אותנו לעצור, להתבונן בחסדי השם, ולתת להודיה קול ברור בתוך המאורע.

דבר תורה לחלאקה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200245

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “לחלאקה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלום וברכה לכל המאזינים. היום יום שישי, כ״ח ניסן תשע״ו, ערב שבת קודש פרשת קדושים היום בעזרת השם נעמוד בשיעור על נושא מעניין מאוד. יש לנו מצווה מהתורה המפורסמת מאוד להשאיר פאות בראש. כל אדם גבר שהולך להסתפר צריך לדאוג להשאיר לעצמו פאות בראש. מה הגדרת פאות הראש? מסוף המצח עד מעל מעל האוזן צריך להשאיר פאות. כמה גודל הפאות על פי הפוסק הפוסקים הלכה מספיק ״לקוף ראשו לעיקרו״ שזה בערך 2 עד 5 מילימטר –

מספר שתיים בדרך כלל מכונת תספורת. זה צריך להשאיר פאות הראש. אסור לקצוץ לגמרי צריך להשאיר משהו שערה מאוד קטנה גודל מספר שתיים ממכונת תספורת. כך התורה מצווה אותנו. שתי פאות. אחת בצד ימין ואחת בצד שמאל. עוד מצווה יש לנו ״לא תשחית את פאת זקנך״. מותר לגזור את השיער בזקן אבל אסור להשחית – לגלח לגמרי לא להשאיר אפילו משהו קטן. כאן אין צורך ושתי מילימטר מספיק אפילו משהו אבל שישאר משהו ולא קטן ביותר.

זה מצוות הנחת פאות הראש ופאת הזקן. ואנחנו רוצים לעמוד בעזרת השם על שלוש שאלות. שאלה הראשונה מה טעם המצווה? אני זוכר במשך החיים הייתי צריך הרבה פעמים להסביר לאנשים את חשיבות המצווה.

להשאיר עד סוף האוזן, זה לא לגזור במכונת גילוח שאסורה לפי הרבה פוסקים. מה הטעם? אתה רוצה לשכנע בן אדם להגיד לו תשמע תקפיד על זה. הרבה יותר טוב שיש טעם – הרבה יותר קל לך לשכנע אותו לא ידעתי הרבה שנים מה הטעם המצווה הזאת זה שאלה הראשונה שאלה שנייה אנחנו עוד מעט עומדים בל״ג בעומר וכולם יודעים על מנהג ישראל להשאיר לילדים את השערות עד גיל שלוש ואז עושים חלאקה.

עושים להם ומשאירים להם פאות ועושים סעודה גדולה ושמחה גדולה שזכה הילד לקיים מצוות פאת הראש כן המצווה היא כמו שאומר האר״י ז״ל: איך מקיימים מצוות הנחת פאות הראש הרי אתה לא עושה את זה בפועל על ידי שאתה אומר לספר ״תשאיר לי את זה״, כשאתה מכוון להשאיר את זה לשם מצווה בזה אתה מקיים את המצווה עשה מהתורה להניח פאות הראש שנזהר לא לקצוץ אז זה בגיל שלוש גוזרים את.

השערות הם משאירים פאות הראש ובזה מקיימים את המצווה וכולם כל אחד שואל את עצמו מה מיוחד בגיל שלוש.

למה עושים זה כזה עסק מה יש בזה מה יש בגיל שלוש? שאלה שלישית שאלה מעניינת? למה לנשים אין? למה לנשים אין מצווה להשאיר פאות הראש ואין להם מצווה לא להשחית הזקן כמובן שאין להם גם זקן, אבל פאות הראש יש להן.

מן המקור אל החיים

למה אין מצווה צריך לדעת כל מה שהקדוש ברוך הוא ברא יש בו סיבות נפלאות אם זוכים מבינים אז ברוך השם אתמול ראיתי דבר נפלא. רוצה להסביר לכם טעם נפלא במצווה הזאת הוא יתן לנו טעם ממש מתוק בכל המצווה הזאת להבין את מצוות פאות הראש. מטרת היהודי בעולמו היא לבנות ״לב טהור ברא לי אלוקים״ כמו שאומר המסילת ישרים: ״העיקר מה שהקדוש ברוך הוא רוצה בן אדם.

– הלב העיקר הוא לפניו – שיהיה הלב טהור לעבודתו יתברך כמו שכתוב בתורה ״ועתה ישראל, מה השם אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את השם אלוקיך, ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו״ – מידות טובות ולעבוד השם עם כל הלב כל מטרת האדם בעולמו – ״רחמנא ליבא בעי״. אדם צריך שיהיה לו ״לב טהור ברא לי אלוקים״ רק מה לעשות זה דבר לא קל בכלל הלב הלב יש עליו עורלה גדולה כמו שהפסוק מפורש

אומר: ״ומלתם את ערלת לבבכם״. יש על הלב עורלה גדולה לא קל לאדם לבנות לב שאוהב את השם בכל לבבו וכל נפשו ״ואהבת לרעך כמוך״ שזה גם לב זהו כלל גדול בתורה. למה? כשיש את זה כבר יש את הכל. זה כל המצוות מטרתם שבין אדם לחברו – מטרתן להגיע ל״ואהבת לרעך כמוך״.. לבנות לב זה לא דבר קל. קשה מאוד לאדם. יש לאדם עורלה על הלב. מה עושים? איך מלים את ערלת הלב? נתן לנו הקדוש ברוך הוא תורה. התורה מטרתה לאט לאט שהמוח ישפיע על הלב.

אדם לומד תורה והאור שבמוח לאט לאט משפיע על הלב. אומר בספר אחד. אומר את זה. אומר דבר נפלא. מטרת האדם ממה? לבנות לב. לב שמה חי אהבת השם לב שבוער לעבודתו יתברך. איך? על ידי שהמוח אמרנו משפיע על הלב. אז צריך האדם שהמוח ישפיע על הלב. איך עושים את זה? שלאט לאט כמו חמה המאירה ללבנה, האור שבמוח מאיר על הלב. נתן לנו הקדוש ברוך הוא שערות. שערות בראש ובזקן. השערות הם חלולות.

הוא אומר, השערות הם כמו צינור שמוריד את השפע מהמוח אל הלב. הוא. אומר שערה – מלשון שער. זה השער לפתוח את הלב. על ידי השערות יורד השפע. ההארה שבמוח יורדת לאט לאט ללב ומחדירה. כמו שאדם רואה יש לו שערות מהמוח. אחר כך יורד עד הזקן ומהזקן יורד עד הלב. זו המטרה של השערות. השערות הן צינורות. כל שערה ושערה היא חלולה.

השערה – מטרתה זה צינור שהקדוש ברוך הוא ברא להוריד את ההשפעה מהמוח אל הלב. אומרת לנו התורה, תיזהר מאוד לא להקיף, לא לחתוך את השערות. כשאדם חותך את השערות הוא בבחינת פרעה שגוזר, שעורף את הראש. הוא חותך את השפעת המוח מהלב. הוא מולק את הראש, הוא חותך את השפעת האדם. הוא גורם שיהיה לאדם ניתוק בין המוח ללב. אם אדם חס ושלום מוריד את השערות, לא משאיר כלום, מוריד את הצינורות, אין השפעה.

הוא יוכל עם עוד הרבה תורה, לדעת הרבה דברים, אבל הכל יישאר במוח, לא יירד כלום אל הלב, ויהיה מסך מבדיל בין המוח לבין הלב. זה מטרת השערות. להוריד את ההשפעה, שיהיה צינור השפעה בין המוח ללב. אולי לכן חסידים נוהגים להשאיר פאות ארוכות, הם רוצים שיהיה צינור גדול.

מן המקור אל החיים

התורה ציוותה לא להשחית לגמרי, להשאיר משהו; אבל חסידים רוצים שיהיו להם צינורות גדולים מאוד אז הם משאירים פאות ארוכות זקן גדול שיהיה הרבה צינורות גדולים ורחבים להשפיע הרבה הרבה לבנות ״לב טהור ברא לי אלוקים״ שיהיה לב טהור אם אלה פני הדברים, בוא נבין – הדברים נפלאים דבר ראשון. למה לאישה אין מצווה להשאיר פאות הראש והזקן אישה – ברא אותה הקדוש ברוך הוא מטבעה עם לב פתוח לאישה אין מצוות מילה ברית מילה?

למה אין לה עורלה הקדוש ברוך הוא לא ברא לה ערלה על הלב לגבר יש הרבה עורלה על הלב אתם יכולים לראות במציאות עד שגבר מתפעל עד שהוא שר לקדוש ברוך הוא מכל ליבו לא פשוט חכמים ונבונים יש אבל לספר לא קל להם כמו שאומרים ״ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים... מצווה עלינו לספר״; הסיפור זה שפועל את הלב הגברים יודעים חכמים ונבונים אבל לספר לא קל להם נשים אוהבות לספר וזה פועל על.

הלב יש להן, לנשים, לב כמו שהקדוש ברוך הוא ברא כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה – ״שעשני כרצונו״ – כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה לב טהור בלי הרבה ערלה על הלב, עם קצת התבוננות בחיים קצת הודיה קצת רגש והאישה שרה לבורא עולם אישה מטבעה יש לה לב טהור לב טהור האישה לא צריכה השפעה מהמוח על הלב?

היא ישר מגיעה אל הלב. לא צריכה דרכים עקיפות לא צריכה את התורה. היא ישר עם דיבור פשוט מגיעה ישר לבורא עולם מהלב שלה. היא לא צריכה כל מיני דרכים. האיש לא יכול. יש לו ערלה גדולה על הלב: ״ומלתם את עורלת לבבכם. ״ומל השם אלוקיך את לבבך״. הוא צריך הרבה ברית מילה. הוא צריך. לכן נתן לו הקדוש ברוך הוא תורה ונתן לו צינורות שהמוח לאט לאט ישפיע על הלב. זה התורה שהקדוש ברוך הוא נתן לאיש.

הוא צריך לתורה להשפיע על הלב. לכן דווקא לאיש פאות. הוא צריך את הפאות, הוא צריך את הצינורות מהמוח, ללב. האישה ישר מגיעה ללב. שאלנו עכשיו. למה זה קשור לגיל שלוש? למה נוהגים לעשות חלאקה בגיל שלוש? אומרת לנו התורה פרשת השבוע, ״כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל... שלוש שנים יהיה לכם ערלים, לא ייאכל ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים להשם״. ״כי האדם עץ השדה״ – באור החיים, והרבה מביאים את זה.

אומר את זה גם כמו שה עץ שלוש שנים ערלים גם הילד היהודי שלוש שנים ערלים בשלוש שנים הראשונות של הילד יש לו עורלה על הלב הוא לא יכול לקיים תורה לא מצוות הלב סגור יש עורלה גדולה על הלב בשנה הרביעית נפתח הלב. מה עושים שנפתח הלב? צריכים לברוא לו צינורות עכשיו צריך לברוא צינורות בין המוח ללב.

לכן כשמגיעה השנה הרביעית כן אחרי שלוש שנים – השנה הרביעית – עושים לו מצווה – חלאקה. עושים לו על ידי שאנחנו נזהרים לא לגזור את הפאות אנחנו בזה בוראים את הצינורות שאנחנו עושים לשם מצווה משאירים את הפאות הראש אנחנו משאירים אותם לשם מצווה אנחנו בוראים לו צינורות ואז הילד היהודי עכשיו יכול להשפיע מהמוח שלו אל הלב להתחיל להאיר את הלב. ואיך מאירים את הלב? מה האדם עושה? כמובן תורה.

מן המקור אל החיים

למה לומד תורה משפיעה מאוד אבל יש עוד דבר שהוא חזק מאוד מאוד מאוד שאדם יזכה ללב טהור? אומרת התורה ובשנה הרביעית שאז הערלה מתחילה להיות מותרת, מה תעשו? קודש הילולים להשם. בשנה הרביעית לוקחים את הפירות. והולכים לירושלים ומודים ומהללים לקדוש ברוך הוא. כשנפתח הלב מה עושים? ״פתחו לי שערי צדק״ – כשנפתחים השערים, מה עושים? ״אבוא בם אודה יה״. ההודיה להשם היא זה שפותחת את שערי הלב. כל מי שרק ינסה ויבדוק יראה בחוש.

כאשר אדם קצת יושב לבד מתחיל להודות לקדוש ברוך הוא על כל הדברים הטובים שיש לו, על כל מה שנתן לו השם יתברך.

שערי הלב נפתחים. ״וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול הגדול״ – איך קירבת אותנו אליך? אנחנו אומרים בברכת ״אהבה רבה״: ״להודות לך וליחדך באהבה״. על ידי ההודיה להשם האדם זוכה ולבו נפתח התורה אומרת ״כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום״ – מה זה המצווה הזאת שיהיה לך לב טהור כמו שכתוב שם לפני כן; הקדוש ברוך הוא ימול את הלב שלנו. הפרשה מדברת: ״כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו״ – כאשר הפה מחובר ללב: דיבורים מהלב של הבן אדם לא רק מה שכתוב בסידור,

אלא דיבורים שנובעים מהלב של בן אדם זה יכול לעשות לך לב כמו שצריך אמרנו שצריך למול את ערלת הלב; יש לנו עוד דבר שנקרא מילה. כשאדם מוציא מילים מהפה, מילה נקראת גם מילה. למה? את מה היא מלה? המילים שאדם מוציא מהפה שלו, המילים בתוך הלב שלו קצת, הם מלים את עורלת הלב. כאשר אדם מודה לקדוש ברוך הוא בכל ליבו כמו שצריך, זה מל את ערלת הלב. אז למדנו היום דבר נפלא.

נתן לנו הקדוש ברוך הוא מצווה לשמור על פאות הראש והזקן, שהם הצינורות להשפיע מהמוח אל הלב מטרתנו בעולם הזה – ״רחמנא ליבא בעי״, הלב העיקר לפניו –

כמו שאומר המסילת ישרים: ״שיהיה הלב טהור לכוון לעבודה האמיתית״. איך עושים את זה על ידי ההארה של המוח שמשפיעה על הלב ועל ידי מילים שאדם מוציא מילים של הודיה מהפה שלו אז הוא זוכה ללב טהור יזכנו השם יתברך שיהיו הצינורות צינורות גדולים, וירד הרבה הרבה השפעה ונזכה שיהיה לנו לב טהור לב מלא אהבת השם יראת השם ומלא מלא גם אהבת ישראל שבפרשת השבוע אנחנו קוראים עליה, ״ואהבת לרעך

כמוך״ – זה כלל גדול בתורה כי כשאדם אוהב את חברו גם קל לו מאוד לאהוב את השם שנזכה כולנו ל״לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי״.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר דברים · רש״י

טעם מצוות הנחת פיאות הראש ומסיבת חלאקה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 41719741

שאלה למחשבה: מהו הטעם למצוות הנחת פיאות הראש ומסיבת חלאקה?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלום וברכה לכל המאזינים. היום יום שישי, כ״ח ניסן תשע״ו, ערב שבת קודש פרשת קדושים. היום בעזרת השם נעמוד בשיעור על נושא מעניין מאוד. יש לנו מצווה מהתורה מפורסמת מאוד. להשאיר פאות בראש. כל אדם, גבר שהולך להסתפר, צריך לדאוג להשאיר לעצמו פאות בראש. מה הגדרת פאות הראש? מסוף המצח עד מעל מעל האוזן צריך להשיר פאות. כמה גודל הפאות על פי הפוסק הפוסקים הלכה מספיק ״לקוף ראשו לעיקרו״?

שזה בערך 2 עד 5 מילימטר – מספר שתיים בדרך כלל מכונת תספורת זה צריך להשאיר פאות הראש אסור לקצוץ לגמרי צריך להשאיר משהו שערה מאוד קטנה גודל מספר שתיים ממכונת תספורת כך התורה מצווה אותנו שתי פאות אחת בצד ימין ואחת בצד שמאל. עוד מצווה יש לנו ״לא תשחית את פאת זקנך״ מותר לגזור את השיער בזקן אבל אסור להשחית – לגלח לגמרי, לא להשאיר אפילו משהו קטן כאן אין צורך.

ושתי מילימטר מספיק אפילו משהו אבל שישאר משהו ולא קטן ביותר זה מצוות הנחת פאות הראש ופאת הזקן ואנחנו רוצים לעמוד בעזרת השם על שלוש שאלות שאלה הראשונה מה טעם המצווה אני זוכר במשך החיים הייתי צריך הרבה פעמים להסביר לאנשים את חשיבות המצווה להשאיר עד סוף האוזן, לא לגזור במכונת גילוח שאסורה לפי הרבה פוסקים. מה הטעם? אתה רוצה לשכנע בן אדם להגיד לו.

תשמע תקפיד על זה. הרבה יותר טוב שיש טעם – הרבה יותר קל לך לשכנע אותו לא ידעתי הרבה שנים מה הטעם המצווה הזאת זה שאלה הראשונה שאלה השנייה, אנחנו עוד מעט עומדים בל״ג בעומר וכולנו יודעים על מנהג ישראל להשאיר לילדים את השערות עד גיל שלוש ואז עושים חלאקה, עושים להם ומשאירים להם פאות ועושים סעודה גדולה ושמחה גדולה שזכה הילד לקיים מצוות פאת הראש.

כן המצווה היא כמו שאומר האר״י ז״ל: איך מקיימים מצוות הנחת פאות הראש? הרי אתה לא עושה את זה בפועל. על ידי שאתה אומר לספר ״תשאיר לי את זה״, כשאתה מכוון להשאיר את זה לשם מצווה בזה אתה מקיים את המצווה עשה מהתורה להניח פאות הראש בזה שאתה נזהר לא לקצוץ אז זה בגיל שלוש גוזרים את השערות ומשאירים פאות הראש ובזה מקיימים את המצווה וכל אחד שואל את עצמו מה מיוחד בגיל שלוש.

למה עושים את זה כזה עסק מה יש בזה מה יש בגיל שלוש שאלה שלישית שאלה מעניינת? למה לנשים אין? למה לנשים אין מצווה להשאיר פאות הראש ואין להם מצווה לא להשחית זקן כמובן שאין להם גם זקן אבל פאות הראש יש להן.

למה אין מצווה צריך לדעת כל מה שהקדוש ברוך הוא ברא יש בו סיבות נפלאות אם זוכים מבינים אז ברוך השם אתמול ראיתי דבר נפלא. רוצה להסביר לכם טעם נפלא במצווה הזאת הוא יתן לנו טעם ממש מתוק בכל המצווה הזאת להבין את מצוות פאות הראש. מטרת היהודי בעולמו היא לבנות ״לב טהור ברא לי אלוקים״ כמו שאומר המסילת ישרים: ״העיקר מה שהקדוש ברוך הוא רוצה בן.

אדם – הלב העיקר הוא לפניו – שיהיה הלב טהור לעבודתו יתברך כמו שכתוב בתורה ״ועתה ישראל, מה השם אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את השם אלוקיך, ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו״ – מידות טובות ולעבוד השם עם כל הלב כל מטרת האדם בעולמו – ״רחמנא ליבא בעי״. אדם צריך שיהיה לו ״לב טהור ברא לי אלוקים״ אבל זה דבר לא קל בכלל הלב הלב יש עליו עורלה גדולה כמו שהפסוק מפורש

אומר: ״ומלתם את ערלת לבבכם״. יש על הלב עורלה גדולה לא קל לאדם לבנות לב שאוהב את השם בכל לב וכל נפשו ״ואהבת לרעך כמוך״ שזה גם לב זהו כלל גדול בתורה. למה כשיש את זה כבר יש את הכל זה כל כל המצוות מטרתם שבין אדם לחברו – מטרתן להגיע ל״ואהבת לרעך כמוך״. לבנות לב זה לא דבר קל קשה מאוד לאדם יש לאדם עורלה על הלב מה עושים איך מלים את עורלת הלב נתן לנו הקדוש ברוך הוא תורה התורה מטרתה לאט לאט שהמוח ישפיע על הלב?

אדם לומד תורה והאור שבמוח לאט לאט משפיע על הלב. אומר בספר אחד. אומר את זה. אומר דבר נפלא. מטרת האדם ממה? לבנות לב. לב שמה חי. אהבת השם לב שבוער לעבודתו יתברך. איך? על ידי שהמוח אמרנו משפיע על הלב אז צריך האדם שהמוח ישפיע על הלב. איך עושים את זה שלאט לאט כמו חמה המאירה ללבנה, האור שבמוח מאיר על הלב. נתן לנו הקדוש ברוך הוא שערות שערות בראש ובזקן השערות הם חלולות הוא.

אומר השערות הם כמו צינור שיש לאדם שמוריד את השפע מהמוח אל הלב הוא. אומר שערה – מלשון שער זה השער לפתוח את הלב על ידי השערות יורד השפע ההארה שבמוח יורדת לאט לאט ללב ומחדירה כמו שאדם רואה יש לו שערות מהמוח אחר כך יורד עד הזקן ומהזקן יורד עד הלב זה המטרה של השערות. השערות הם צינורות. כל שערה ושערה היא חלולה.

השערה – מטרתה זה צינור שהקדוש ברוך הוא ברא להוריד את ההשפעה מהמוח אל הלב. אומרת לנו התורה, תיזהר מאוד לא להקיף, לא לחתוך את השערות. כשאדם חותך את השערות הוא בחינת פרעה שגוזר, שעורף את הראש, הוא חותך את ההשפעת המוח מהלב. הוא מולק את הראש, הוא חותך את השפעת האדם, הוא גורם שיהיה לאדם ניתוק מהמוח והלב. אם אדם חס ושלום מוריד את השערות, לא משאיר כלום, מוריד את הצינורות, אין השפעה.

הוא יוכל עם עוד הרבה תורה, לדעת הרבה דברים, אבל הכל יישאר במוח, לא ירד כלום אל הלב, ויהיה מסך מבדיל בין המוח לבין הלב. זו מטרת השערות. להוריד את ההשפעה, שיהיה צינור השפעה. מהמוח לב. אולי לכן חסידים נוהגים להשאיר פאות ארוכות. הם רוצים שיהיה צינור גדול. התורה ציוותה לא להשחית לגמרי, להשאיר משהו; אבל חסידים רוצים שיהיו להם צינורות גדולים מאוד.

אז הם משאירים פאות ארוכות, זקן גדול, שיהיה הרבה צינורות גדולים ורחבים להשפיע הרבה הרבה לבנות ״לב טהור ברא לי אלוקים״. שיהיה לב טהור. אם אלה פני הדברים, בוא נבין – הדברים נפלאים. דבר ראשון, למה לאישה אין מצווה להשאיר פאות הראש והזקן? אישה – ברא אותה הקדוש ברוך הוא מטבעה עם לב פתוח. לאישה אין מצוות מילה, ברית מילה. למה? אין לה עורלה. הקדוש ברוך הוא לא ברא לה ערלה על הלב. לגבר יש הרבה עורלה על הלב.

מן המקור אל החיים

אתם יכולים לראות במציאות עד שגבר מתפעל, עד שהוא שר לקדוש ברוך הוא מכל ליבו. לא פשוט. חכמים ונבונים יש, אבל לספר לא קל להם.

כמו שאומרים ״ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים... מצווה עלינו לספר״; הסיפור זה שפועל את הלב הגברים יודעים חכמים ונבונים אבל לספר לא קל להם נשים אוהבות לספר וזה פועל על הלב יש להן, לנשים, לב כמו שהקדוש ברוך הוא ברא כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה – ״שעשני כרצונו״ – כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה לב טהור בלי הרבה ערלה על הלב, עם קצת התבוננות בחיים קצת הודיה קצת רגש והאישה שרה לבורא עולם אישה.

מטבעה יש לה לב טהור, לב טהור האישה לא צריכה השפעה מהמוח על הלב היא ישר מגיעה אל הלב לא צריכה דרכים עקיפות לא צריכה את התורה היא ישר עם דיבור פשוט מגיעה ישר לבורא עולם מהלב שלה היא לא צריכה כל מיני דרכים האיש לא יכול יש לו ערלה גדולה על הלב: ״ומלתם את עורלת לבבכם ״ומל השם אלוקיך את לבבך״. הוא צריך הרבה ברית מילה הוא צריך לכן נתן לו הקדוש ברוך תורה.

ונתן לו צינורות, שהמוח לאט לאט ישפיע על הלב.

זה התורה שהקדוש ברוך הוא נתן לאיש. הוא צריך לתורה להשפיע על הלב. לכן דווקא לאיש פאות. הוא צריך את הפאות, הוא צריך את הצינורות מהמוח ללב. האישה ישר מגיעה ללב. שאלנו עכשיו. למה זה קשור לגיל שלוש? למה נוהגים לעשות חלאקה בגיל שלוש?

אומרת לנו התורה פרשת השבוע ״כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל... שלוש שנים יהיה לכם ערלים, לא ייאכל. ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים להשם״. ״כי האדם עץ השדה״ – באור החיים, והרבה מביאים את זה. רשי. אומר את זה גם כמו שה עץ שלוש שנים ערלים גם הילד היהודי שלוש שנים ערלים בשלוש שנים הראשון של הילד יש לו עורלה על הלב. הוא לא יכול לקיים תורה לא מצוות הלב סגור ערלה גדולה על הלב. בשנה הרביעית נפתח הלב.

מה עושים שנפתח הלב? צריכים לברוא לו צינורות. עכשיו צריך לברוא צינורות בין המוח ללב. לכן כשמגיעה השנה הרביעית כן אחרי שלוש שנים – השנה הרביעית – עושים לו מצווה – חלאקה.. עושים לו על ידי שאנחנו נזהרים לא לגזור את הפאות אנחנו בזה בוראים את הצינורות שאנחנו עושים לשם מצווה משאירים לו את הפאות הראש אנחנו משאירים אותן לשם מצווה. אנחנו בוראים לו צינורות.

מן המקור אל החיים

ואז הילד היהודי עכשיו יכול להשפיע מהמוח שלו אל הלב להתחיל להאיר את הלב. ואיך מאירים את הלב? מה האדם עושה? כמובן, תורה. לימוד תורה משפיעה מאוד אבל יש עוד דבר שהוא חזק מאוד מאוד מאוד שאדם יזכה ללב טהור. אומרת התורה ובשנה הרביעית שאז הערלה מתחילה להיות מותרת, מה תעשו?

״קודש הילולים להשם בשנה הרביעית לוקחים את הפירות והולכים לירושלים ומודים ומהללים לקדוש ברוך הוא כשנפתח הלב מה עושים ״פתחו לי שערי צדק״ – כשנפתחים השערים, מה עושים? ״אבוא בם אודה יה״. ההודיה להשם היא זה שפותחת את שערי הלב כל מי שרק ינסה ויבדוק יראה בחוש כאשר אדם קצת יושב לבד מתחיל להודות לקדוש ברוך הוא על כל הדברים הטובים שיש לו על כל מה שנתן לו השם יתברך הלב.

שערי הלב נפתחים. ״וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול הגדול״ – איך קירבת אותנו אליך? אנחנו אומרים בברכת ״אהבה רבה״: ״להודות לך וליחדך באהבה״. על ידי ההודיה להשם האדם זוכה וליבו נפתח את התורה אומרת ״כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום״ – מה זה המצווה הזאת שיהיה לך לב טהור כמו שכתוב שם לפני כן; הקדוש ברוך הוא ימול את הלב שלנו. הפרשה מדברת: ״כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו״ – כאשר הפה מחובר ללב:.

דיבורים מהלב של הבן אדם לא רק מה שכתוב בסידור,

אלא דיבורים שנובעים מהלב של בן אדם זה יכול לעשות לך לב כמו שצריך אמרנו שצריך למול את ערלת הלב; יש לנו עוד דבר שנקרא מילה. כשאדם מוציא מילים מהפה, מילה נקראת גם מילה. למה? את מה היא מלה? המילים שאדם מוציא מהפה שלו, המילים בתוך הלב שלו קצת הם מלים את עורלת הלב. כאשר אדם מודה לקדוש ברוך הוא בכל ליבו כמו שצריך, זה מל את ערלת הלב. אז למדנו היום דבר נפלא.

נתן לנו הקדוש ברוך הוא מצווה לשמור על פאות הראש והזקן שהם הצינורות להשפיע מהמוח אל הלב מטרתנו בעולם הזה – ״רחמנא ליבא בעי״, הלב העיקר לפניו –

כמו שאומר המסילת ישרים: ״שיהיה הלב טהור לכוון לעבודה האמיתית״. איך עושים את זה על ידי ההארה של המוח שמשפיעה ללב ועל ידי מילים שאדם מוציא מילים של הודיה מהפה שלו אז הוא זוכה ללב טהור יזכנו השם יתברך שיהיו הצינורות צינורות גדולים, וירד הרבה הרבה השפעה ונזכה שיהיה לנו לב טהור לב מלא אהבת השם יראת השם ומלא מלא גם אהבת ישראל שבפרשת השבוע אנחנו קוראים עליה, ״ואהבת לרעך

מן המקור אל החיים

כמוך״ – זה כלל גדול בתורה כי כשאדם אוהב את חברו גם קל לו מאוד לאהוב את השם שנזכה כולנו ל״לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי״.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר דברים · רש״י
יאבת מצווה
✡
פרק יא

בת מצווה

📖 בפרק זה:

שמחה זו מזמינה אותנו לעצור, להתבונן בחסדי השם, ולתת להודיה קול ברור בתוך המאורע.

אהבת הנתינה של בנות ישראל

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200186

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “אהבת הנתינה של בנות ישראל”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

נושא הדבר תורה: ״אשה במה משמחה?״ את הגמרא הזאת מסתמא הבעלים מכירים. הרי זו מצווה דאורייתא שנוגעת לכל איש ואיש: ״חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר ׳ושמחת בחגך אתה וביתך׳. במה משמחם? אנשים – בראוי להם, ונשים – בראוי להן. אנשים בראוי להם – ביין; ונשים במאי? בבגדים״. ונפסק בשולחן ערוך אורח חיים תקכ״ט. ראיתי בזה בעזרת השם יתברך דבר נפלא בספר... מה החילוק בין שמחת איש לשמחת אישה?

למה איש נהנה ביין ונשים בבגדים? יש בזה דבר נפלא מאוד.. האיש בטבעו חושב כל הזמן על עצמו איך הוא יגדל, איך הוא יהנה, איך הוא ישמח. ממילא במה הוא שמח ברגל? במאכל ומשתה – זה מענג את מי שאכל ושתה אותם.

ואילו אישה – ברא אותה בורא עולם בטבע מדהים: כל הנאתה לתת לאחרים. האישה נהנית לתת – ״עזר כנגדו״ – לבעלה, לכל צאצאיה: לקחת את הילדים, להלביש אותם לטייל איתם לשחק איתם לשמח אותם כל הנאתה לאחרים. בבגדים – מי נהנה? האדם בעצמו? ודאי שלא: אדם שנמצא לבד בבית נשאר עם הפיג׳מה.

למה אדם נהנה מבגדים? כי זה משמח אחרים, שרואים אותו ביופיו. אישה כל מהותה לשמח אחרים לכן היא נהנית מבגדים ויש בזה דבר מתוק מאוד בשבילנו כתוב בגמרא, שבת דף נ׳ עמוד ב׳, שיהודי צריך לרחוץ כל יום את הפנים, הידיים והרגליים: ״רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו, משום שנאמר ׳כל פעל השם למענהו׳״. מסביר רש״י בפירוש השני: מה העניין להתרחץ בשביל קונו? ״והרואה בריות נאות

אומר ׳ברוך שככה לו בעולמו׳״. כאשר יהודי רואה בריאה נאה הוא אומר: איזו בריאה בראת,, כמה אתה נפלא, כמה אתה יפה, איזה טוב של בורא עולם. לכן צריך לרחוץ את הפנים, ידיים ורגליים. ואני. אומר קל וחומר: ומה כשרואים דבר יפה גשמי צריך לומר ״ברוך שככה לו בעולמו״,

כשרואים דבר יפה רוחני – רואים שבורא עולם ברא אישה שכל מהותה זה לתת לאחרים, כל מה שהיא נהנית זה איך היא גורמת עוד הנאה לאחרים – על אחת כמה וכמה צריכים לומר ״ברוך שככה לו בעולמו״: בורא עולם, איזו בריאה נפלאה בראת בעולמך, איזו בריאה נאה! חשבתי להוסיף על אותו רעיון דבר נפלא: בשבע ברכות יש שתי ברכות ״יוצר האדם״ – אחד כנגד האיש ואחד כנגד האישה.

למה בברכה השנייה שכנגד האישה הוסיפו ״אשר יצר את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו״? יכלו לומר גם ״אשר יצר את האדם בצלמו״ בברכה הראשונה שכנגד האיש. למה אומרים את זה? זה דווקא בברכה שכנגד האישה. החפץ חיים. מסביר מה זה שאדם נברא בצלם אלוקים. מה הפירוש בצלם אלוקים? אז אז מובא בחוברת הנפלאה, ״הקול החמישי״ – ביאור שבע ברכות – בשם החפץ חיים,, שהדמיון הוא במידותיו.

מן המקור אל החיים

נתן הקדוש ברוך הוא בכוח נפשו של האדם שידמה במידותיו להשם יתברך: להיטיב ולהתחסד עם זולתו. זה הפירוש אשר יצר את האדם בצלמו. צלם אלוקים. כמו הקדוש ברוך הוא נהנה להטיב, ככה גם בריותיו נהנים להיטיב.

לפי מה שאמרנו – הרי זה נפלא, שאת ״אשר יצר את האדם בצלמו״ אומרים בברכה שכנגד האישה כי באמת אפשר לומר עליה ״שעשני כרצונו״ – עשה אותי כמו שבורא עולם רוצה שכל ענייני ומטרתי זה רק לשמח את זולתו שהרי בורא עולם כמו שאומר הרמח״ל ברא את כל העולם כולו כדי להטיב עם בריותיו ובריאת האישה היא ממש דומה לכך. ולכן על האישה אומרים ״אשר יצר את האדם בצלמו״. ברוך שככה לו בעולמו! השיעור לא האזנתם הוא קלט ונערך עבורכם על ידי כל הלשון.

מקורות שנזכרו בשיעור: התלמוד הבבלי · רש״י · שולחן ערוך · החפץ חיים

למה היום עושים מסיבת בת מצווה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200212

שאלה למחשבה: למה היום עושים מסיבת בת מצווה?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

נושא השיעור מסיבת בת מצווה. ראיתי בדרשה שמסר הרב רקובסקי, הרב של בית החולים הדסה עין כרם, שואל שאלה מאוד יפה. בדורות ראשונים לא מצאנו שנהגו לעשות בת מצווה לבת ישראל. סעודת בת מצווה לבת ישראל. הבן איש חי בספרו. כותב שראוי שבת ישראל תלבש בגדים יפים ותיקח פרי לברך עליו ״שהחיינו״, ותשמח מאוד ביום הזה אבל מספר הבן איש חי: לא נהגו במקומותינו לעשות סעודת בת מצווה הוא לא.

אומר שיש בעיה הלכתית בנושא הוא רק. אומר שלא נהגו ואילו היום בדורנו כמעט כולם עושים מסיבת בת מצווה כל אחד כמנהגו וכמנהג רבותיו אבל כולם עושים מה נשתנו דורות ראשונים מדורות אחרונים הוא. אומר תשובה נפלאה.

מדוע לבן עושים מסיבת בר מצווה? כי הבן מקבל עליו עול תורה ומצוות מקבל עליו ללמוד תורה ללמוד תורה זה לא דבר קל – ״כשור לעול וכחמור למשא״, ״ויט שכמו לסבול״. זה עמל גדול מאוד – עמל התורה. ״אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו״. כשזוכים ויש כזה בן שעמל בתורה מקבל עול תורה – ראוי לעשות מסיבת הודיה ולהודות לקדוש ברוך הוא שזכינו לכזה בן אבל בנות בדורות הקודמים לא היה זה משהו.

גדול שבת מקבלת עוד תורה ומצוות כל הבנות הלכו ברוך השם בדרך ישראל סבא, בנות ישראל צדקניות, כולן הלכו בדרך טובה לא כדורות האחרונים דורות ראשונים דורות אחרונים התלבש היצר הרע מאוד מאוד מאוד על בנות ישראל בת ישראל צנועה זה דבר לא קל לא כזה קל למצוא בת ישראל צנועה כמו שצריך ושהיא רוצה שבעלה ילמד תורה והיא אוהבת את התורה ורוצה להנחיל תורה לבניה ורוצה.

להקים בית של תורה?

זהו דבר גדול מאוד. שזוכים שיש כזאת בת ישראל, ראוי מאוד מאוד לעשות על זה מסיבה הודיה גדולה מאוד. על כן בדורות האחרונים נהגו לעשות מסיבת הודיה. להודות לקדוש ברוך הוא שזכינו לבת ישראל צנועה, כשרה וטהורה שרוצה בעזרת השם בעל בן תורה ובנים בני תורה. זהו זכות נפלאה שעליה באמת ראוי לערוך מסיבת הודיה להשם.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה

מעלת בנות ישראל

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200211

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “מעלת בנות ישראל”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

נושא השיעור מעלת בנות ישראל ביום בו אנו זוכים לחגוג ולשמוח בהיכנס בתנו לקיום תורה ומצוות להיות בת כשרה למלך מלכי המלכים, ננסה לעמוד בעזרת השם על הכוח המיוחד של בנות ישראל, שעליו להתבונן בזה ולהודות על החלק המיוחד שנתן להן מלך מלכי המלכים בהכנה למתן תורה מצווה הקדוש ברוך הוא את משה כמו שכתוב בשמות פרק י״ט פסוק א׳: ״בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ביום

הזה באו מדבר סיני... ומשה עלה אל האלוקים, ויקרא אליו השם מן ההר לאמר: ״כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל: אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל״. חז״ל למדו על כמה נקודות בפסוק ״כה תאמר

לבית יעקב ותגיד לבני ישראל״.

מהו כפל המילים? אמרו חז״ל ״בית יעקב״ – אלו הנשים; ״בני ישראל״ – אלו הגברים ועמדו חז״ל במדרש: מדוע פתח הכתוב תחילה ודיבר עם הנשים – ״כה תאמר לבית יעקב תחילה? לפני כן נעמוד על עוד קושיה מעניינת בפסוק הפסוק? אומר ״כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל״ – כאן ״תאמר״, כאן ״תגיד״. רש״י: ״תאמר – בלשון רכה, לנשים; ותגיד לבני ישראל – דברים הקשים כגידים״. שואל האור החיים על המקום: ״לא מצינו ששינה השם בדבריו בשני מיני שליחויות

אלא לשון אחת לכולם יחד, אנשים ונשים; ואין לומר שכשדיבר משה ישנה מלשון ללשון״ – הרי כתוב ״אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל״, ואמרו חז״ל: לא פחות ולא יותר. אם כן, על מה נאמר כאן לשון רכה לזה ולשון קשה לזה? בכלל אין פה שום דברים קשים כגידים! אומר האור החיים:

כל הדברים כאן דברים מחיים את הנפש. עיין באור החיים מה שתירץ. ראיתי מתרצים דבר נפלא: באמת אותם דיבורים עצמם נתפסים אצל האנשים כדברים קשים כגידים, ואצל הנשים כדברים נעימים. משל למלך שמרדו בו שני עבדים, ואמר להם: הנני מוחל לכם, ואמנה אתכם לשרים בבית המלוכה. הנה עבד אחד היה כסיל ושמח; והשני היה חכם, וירדו הדברים לחדרי בטנו כמדקרות חרב: איך יראה פניו, להיות משרת בבית

אדוניו אחר שפשע כנגדו? וכך כאן כאשר אמר להם הקדוש ברוך הוא ״ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש״ – זכרו האנשים:

מן המקור אל החיים

כיצד? הם משוקעים בטומאה, ומעורבים בעובדי אלילים ומכשפי מצרים! והיה להם קשה הדבר כגידים: איך הם יעשו כזה דבר? האם יהיו ראויים?

האם לא יחטאו ויפגעו בכבוד המלך? אבל הנשים בתמימותן ראו כאן רק את המעלה והרגישו נעימות זו דרכן הנפלאה של הנשים: לראות תמיד את טוב השם בכל מקום ולהאמין תמיד בהשם, שבוודאי אוהב אותן ורוצה בטובתן; והן רואות רק את היופי שבדבר ואת הנפלאות ואת אהבת השם. לכן אצלן זו אמירה בלשון רכה ונפלאה. נחזור לעניין ראשון? למה פתח הכתוב תחילה עם הנשים?

אומר רבנו בחיי בלשונו הנפלא ״׳כה תאמר לבית יעקב׳ – לנשים ציווה לדבר תחילה, כי האישה הטובה היא סיבה לתורה שהיא יכולה להמשיך את בנה לבית המדרש לפי שהיא מצויה בבית והיא מרחמת עליו בכמה מיני געגועים כדי להמשיך אותו אחר לימוד התורה מנעוריו, וגם כי יזקין לא יסור ממנו״. אומר לנו רבנו בחיי.

למה פתח הכתוב תחילה בנשים? כי האישה הטובה היא סיבה לקיום התורה נתבונן על דבריו הנפלאים של רבנו בחיי: במה גדול כוח הנשים? למה דווקא הן סיבה לתורה, שלכן הקדוש ברוך הוא מצווה לדבר איתם תחילה?

מסביר זאת הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין על פי קושיה נוספת בפסוק כתוב ״כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל״ שואל רבי מאיר שפירא: כתוב ״בית יעקב״ ולא ״בנות יעקב״; כפי שנאמר בהמשך הפסוק ״ותגיד לבני ישראל״, היה צריך לומר גם בנות יעקב. למה כאן לשון ״בית״? הוא מסביר זאת על פי משל נפלא מאוד ישנו חולה הזקוק לתרופה; יש לנו שתי אפשרויות.

כיצד לתת לו את התרופה אפשרות אחת לוקחים כפית ונותנים את התרופה זה הדרך הפשוטה הדרך השנייה לשים מכשיר אדים בחדר שמוציא אדים עם החומר של התרופה ולאט לאט האוויר מגיע ונכנס לתוך לתוך הריעות של החולה בדרך הראשונה יש חיסרון שכן הכל תלוי בחולה? אם יסכים לבלוע את התרופה יהיה בריא. לא יסכים יישאר חולה. יזכור לקחת את התרופה בזמן – יבריא;. ישכח יישאר חולה. לעומת זאת בדרך השנייה תמיד זה פועל – רוצה, לא רוצה –

זה חודר לתוך הנשמה שלו. בעל כורחו. האבא מלמד תורה את בנו: ״בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין״. זהו תבלין נפלא. אבל תלוי בילד. ירצה – יעלה ויתעלה; לא ילמד, לא יעבוד על תיקון המידות – יישאר חולה חס ושלום אבל האמא יש תבלין אחר.

האם לא מלמדת תורה; היא יוצרת אווירה של בית של תורה בית שבו מעריכים את לומדי התורה שמחים שמגיעה שבת קודש מתרגשים בחנוכה מאור הנרות והניסים ובפסח מנקים את הבית ומרגישים את אווירת החירות. האם בונה בית שבו התורה תבלין נכנסת לילד כאוויר לנשימה? לכן כתוב ״כה תאמר לבית יעקב כי ההשפעה של הנשים היא על ידי הבית, שיוצר אווירה של מצווה. כך גם נבין את הפסוק הנפלא במשלי:

״שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך״. נעמוד כאן על ג' הבדלים. מדוע באב הוא אומר ״מוסר״ ובאם אמר ״תורה״? הפוך הדברים, לכאורה. מדוע באב אמר ״שמע״ – לשון פעיל, ובאם אמר ״אל תיטוש״ – לשון סביל? ועוד דבר: מהי ״תורת אמך״? התורה בעיקר נמסרה לגברים!

מהי ״תורת אמך״? לפי דברינו לעיל יובן ההבדל הנפלא: ״שמע בני מוסר אביך״ – מוסרו של האבא הוא על ידי שהבן שומע מה שאביו מלמדו, ולשם כך הוא צריך לשמוע ולהבין. אך באם – ״אל תיטוש תורת אמך״ – תורתה של האם אינה בדרך לימוד; האם אינה מלמדת את בניה תורה, ובכל זאת מנחילה להם את תורתה: על ידי אהבת תורה שהיא מחדירה לליבם, על ידי הדוגמה האישית שהיא מראה להם במעשיה הטובים, על ידי הכבוד שהיא רוחשת ללימודם של

בעלה ובניה. יש הבדל בצורה שבה דברים נחתים בליבו של הילד לגבי מוסר האב נאמר שמע בני אם הבן יטה אוזנו לשמוע; אם לא יפתח את הפה לבלוע את התרופה – מוסר האב לא יחדור אליו. אך לגבי אל תיטוש תורת אמך תורת האם – אין צריך לעשות משהו כדי שתשפיע היא כבר קיימת מהרגע בו התינוק נולד הוא נספג בתוך הדם של הילד בתוך הנשמה שלו ומבקשים מהילד רק שלא יטוש אותה. זה ספוג בבית

– ״בית יעקב״ – בבית של הילד. חז״ל אמרו גדול שימושה של תורה יותר מלימודה אדם המשמש חכם – גדול יותר מאדם הלומד איתו. הייתכן? ומסבירים כאשר יהודי לומד עם תלמיד חכם ההשפעה הטובה שיש לו עליו מוגבלת לשעת הלימוד אולם כאשר יהודי זוכה לשמש תלמיד חכם אין זה רק תפקיד טכני?

אלא הוא נמצא לידו רוב שעות היום, בביתו, עוקב אחר הליכותיו, מתרשם עמוקות ממעשיו; כל תנועה שלו היא לימוד בפני עצמו כך הוא מקבל הרבה יותר ממי שלומד איתו בפועל זמן מוגבל. זה הכוח האדיר שיש לאם – שימושה של תורה. מספרים סיפור מעניין פעם קרא מרן החפץ חיים בדחיפות לגאון רבי זלמן סורוצקין, רבה של לוצק, ולרב קוטלר, ותיאר בפניהם בכאב ובשברון לב את החורבן הרוחני הנורא שנגרם.

בידי הקומוניזם ברוסיה: תלמודי תורה, בתי כנסיות, ישיבות ומוסדות תורה שנסגרו; יהודים רבים נמשכו כבחבלי קסם אחר הקומוניזם, הלכו שבי אחריו ועזבו את היהדות. אמרו לו הרבנים לצערנו הרב אנחנו יודעים שאכן כך אולם קצרה ידינו מלהושיע. אמר להם החפץ חיים: סעו לשם, נסו להשפיע על יהודי המקום אבל שימו לעצתי אל תנסו לדבר עם הבעלים האבות כי זה לא יעזור; גם לא לדבר עם

מן המקור אל החיים

הילדים כי הם קשורים להוריהם עושים כמותם נסו לדבר רק על לב האמהות לשכנע אותם להחזיק ביראת שמיים וקיום מצוות ואם השם יעזור, תצליחו להשפיע עליהם לחזור אל היהדות, אל החינוך הטהור, לשורשים הרי שבזכות הנשים יש סיכוי שוב ייפתחו בתי הכנסיות ותלמודי התורה. בעצב השיבו הרבנים: רבנו, אמנם חשבנו שזו הדרך וניסינו, אך לצערנו התברר לנו שאיחרנו את

המועד; גם הן כבר אינן רוצות לשמוע. מרן החפץ חיים, שכבר היה זקן מאוד וחלש, קם ממקומו, נאנח אנחה שוברת לב ואמר:

אם כן מה יהיה? אם כבר את הנשים אי אפשר להחזיר – מה יהיה עם עם ישראל? מרן החפץ חיים ידע את מה שחז״ל אמרו כבר לפני שנים: הנשים הן אלו המסבבות את התורה והיראה. לכן הדרך להצלחה רוחנית עוברת דווקא על ידי הנשים. לכן כשהקדוש ברוך הוא בא לתת את התורה הוא מתחיל עם הנשים, כי דווקא הן מהוות את הסיבה לקיום התורה ובכל דור ודור ״כל ראשית וכל שורש טוב שאתה מוצא בעם וביחידי סגולה –

האם אתה מוצא שם יותר מכוח אביו, עד שנפל בעולם פתגם בכל העולם כולו לאמור: ׳אין אני אדם גדול, אלא שאם גדולה גידלתני׳; כל ראשית טובה שאתה מוצא בעולם בישראל הכל מן האישה אם כל חי – חוה; אם לנבואה – שרה; אם הישועה – מרים; אמהות לאמונה תמימה – נשי דור המדבר; אם למסירות נפש ועוז – דבורה; אם למלכות – רות; אם להצלה – אסתר; אמהות למרד – בת מתתיהו, יהודית ובנות דורן; אם

לקידוש השם – חנה ושבעת בניה; אמהות לאורו של משיח – הנשים הצדקניות שבימינו״. יעזור השם שבת נפלאה זו, ששמחה ומאושרת על הזכות הנפלאה שנפלה בחלקה היום – להיות בת מצווה, בת של מלך, שרוצה להרבות את כבודו של הבורא בעולם – תזכה להטמיע בליבה עמוק את התורה והמצוות, ובבוא היום תוכל להנחיל את מה שהיא קונה לדור הבא, וליצור ״בית יעקב״ – בית שכולו ספוג באהבת השם, אהבת

תורתו וקיום מצוותיו אמן ואמן. ניתן לקבל גם את הדרשה כתובה, בכתובת הדוא״ל 8436092@gmail.com. שיהיה במזל טוב, עם הרבה אהבת השם והודיה!

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר שמות · ספר ויקרא · ספר דברים · משלי · מגילת רות · התלמוד הבבלי · מדרש · רש״י · החפץ חיים
יבבר מצווה — גיל אהבה וקבלת המצוות
✡
פרק יב

בר מצווה — גיל אהבה וקבלת המצוות

📖 בפרק זה:

שמחה זו מזמינה אותנו לעצור, להתבונן בחסדי השם, ולתת להודיה קול ברור בתוך המאורע.

ארבעה סיבות לסעודת בר מצוה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200248

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “ארבעה סיבות לסעודת בר מצוה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

נושא השיעור ארבעה טעמים לשמחת הבר מצווה כתב ה״ים של שלמה״: ״סעודת בר מצווה – לכאורה אין לך סעודת מצווה גדולה מזו״. איזה משפט נפלא אין לך סעודת מצווה גדולה מזו אז בואו נראה ארבעה טעמים נפלאים לסעודת בר מצווה. וכידוע, ככל שאדם מתכונן לדבר, ככה הקדושה שיורדת ובלי הכנה לסעודה, זה יכול להיות חס ושלום סתם סעודה שאין לה קדושה. הקדוש ברוך הוא אומר: ״למה לי רוב זבחיכם יאמר השם״.

אז בואו נתכונן כראוי ואז יאמר על זה, אין לך סעודת מצווה גדולה מזו. טעם א׳ – יום חתונתו. כתוב בזוהר על הפסוק ״צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעיטרה לו אמו ביום חתונתו״ – של מי החתונה? מה זו החתונה?

אומר הזוהר ביום שהוכשרו לעשות את מצוות התורה שהיא שמחת הצדיקים מתי הוכשרו? אמר רבי יצחק: מי״ג שנים ומעלה. שאותו היום חובה על הצדיקים לעשות שמחת הלב כיום שעולה לחופה, ומשום אותה זכות עתיד הקדוש ברוך הוא לעורר אותם ולהעביר כרוז לפניהם בחדווה: ׳צאינה וראינה בנות ציון׳״. כתוב גם בזוהר שזה יום גדול מאוד שצריך לעשות שמחת הלב כיום שנכנס לחופה והמשנה ברורה בסימן רכ״ה מביא את

המגן אברהם שאומר: ״מצווה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצווה, כיום שנכנס לחופה״. וטעם הסעודה – משום שעכשיו נעשה איש ישראל שנצטווה במצוות התורה. ומוטל עלינו להבין:

מדוע בר מצווה דומה ליום שנכנס לחופה מה הקשר בין חתונתו לבר מצווה? למה זה כמו יום חתונתו ננסה בעזרת השם יתברך להבין את הדברים? מדוע החתן שמח בחתונה? לכאורה עליו להיות עצוב. עד עכשיו הוא יכול היה לבוא לבקר את הכלה ויכול היה ללכת. רצה בא, רצה לא בא. רצה לדבר, רצה לא לדבר. מהיום הוא מחוייב לבית, מחוייב לאשתו, לזון, לפרנס, לכבד? לכאורה שיהיה עצוב – קיבל עליו עול!

אלא שהחתן מבין שאין לו דבר יותר טוב מאשר להיות משועבד לכלה. וכן הכלה מבינה שאין לה דבר יותר טוב מאשר להיות משועבד לחתן, שכך יהיה להם חיים נפלאים יחד. זה לא כמו חבר שבאים, רוצים, באים לא רוצים, אלא קשר, חיבור גמור בכל מצב, בין בטוב בין ברע. חיבור של ברית כמו שכתוב במלאכי: ״והיא חברתך ואשת בריתך״ – זו ברית אמיתית. באש ובמים אנחנו אחד. זהו קשר יציב וחזק.

וכל אדם מבין שאם אדם שהוא אוהב הוא רוצה קשר באש ובמים בכל מצב. ככה גם הנער בר מצווה: עד היום – רצה קיים, לא רצה לא קיים. זה לא ברית עם בורא עולם. זה חסר הברית. אבל היום, כשנהיה ״מצווה ועושה״, הוא כביכול מתחתן עם בורא עולם.

מן המקור אל החיים

ומחובר באש ובמים עם בורא עולם תמיד כל יום זהו קשר חזק ואמיתי ואם ככה זהו יום חתונתו זה יום שבו הנער נכנס לעול תורה ומצוות להיות קשר עם בורא עולם קשר תמידי באש ובמים טעם שני – ״היום ילדתיך״.

אומר הזוהר אמר רבי אלעזר עד 13 שנים השתדלותו של אדם בנפש חיה, ומי״ג שנה ומעלה, אם רוצה להיות צדיק, נותנים לו נשמה קדושה עליונה שנגזרה מכיסא כבוד המלך״ דהיינו בגיל 13 אם אדם רוצה ומשתוקק ומקבל נשמה קדושה מכיסא כבוד המלך ומספר הזוהר.

מעשה שמאיר את הרעיון

סיפור נפלא רבי שמעון בר יוחאי הזמין את בעלי המשנה לאכול בסעודה הגדולה שעשה להם וכיסה את כל הבית בכלים יקרים והושיב את החכמים בצד זה והוא בצד זה והיה שמח הרבה אמרו לו מה שמחתו של מר ביום זה משאר ימים?

מדוע אתה כל כך שמח היום אמר להם היום הזה ירדה נשמה קדושה עליונה לרבי אלעזר בני ובהילולה הזאת תהיה לי שמחה גדולה ושמח מאוד עכשיו ירדה נשמה קדושה עד מאוד לבני רבי אלעזר הושיב את רבי אלעזר בנו אצלו אמר לו: שב בני, שב; היום הזה אתה קדוש, אתה בגורלם של הקדושים״. מסיים הזוהר אמר רבי שמעון דבר אחד והקיפה אש את הבית... קיטור שהיה עולה מן הבית כל היום

ההוא אז מבואר כאן דבר נפלא ביום הזה מקבל הילד חלק נשמה גדול מאוד עד היום היה לו נפש חיה עכשיו הוא מקבל נשמה גדולה עד מאוד בגיל 13 ולכבוד זה רבי שמעון בר יוחאי שמח מאוד על הנשמה הקדושה שהגיעה עוד מספר הזוהר מקום אחר פרשת משפטים ״תא חזי״ – בוא וראה: כל מי שהוא זוכה ל-13 שנים ומעלה נקרא בן לכנסת ישראל בגיל 13 אדם נקרא בן של כנסת ישראל כשהגיע דוד המלך לי״ג שנה

וזכה באותו יום שנכנס ל-14 אז כתיב ״השם אמר אלי בני אתה,

אני היום ילדתיך״. מה הטעם? שהרי מקודם לזה לא היה בן, ולא שרתה עליו נשמה עליונה, שהרי בשנות ערלה הוא היה. ומשום כך ״אני היום ילדתיך״ – היום ודאי ילדתיך אני, ולא הצד האחר כמו שהיה עד עכשיו; אני לבדי״. מסביר השפת אמת בליקוטים לבר מצווה: כמו שצריך האדם להודות להשם יתברך שנולד לו בן, כך צריך האדם להודות להשם יתברך בלידה הרוחנית.

כאשר בנו מגיע לגיל מצוות אז הילד נולד רוחנית אז הוא נקרא בן של הפסוק השם אמר אליי ״בני אתה, אני היום ילדתיך״. מתי זה היה? בגיל 13. וכמו שמביא ה״לב שמחה״:

הפסוק הזה, ״השם אמר אלי בני אתה, אני היום ילדתיך״ – בתהילים פרק ב׳ – הוא הפסוק הי״ג..., לרמוז וללמד שבגיל 13 נקרא הילד ״אני היום ילדתיך״ – נולד רוחנית. מוסיף השפת אמת דבר נפלא מובא בראשונים סמך לכך שבגיל י״ג נעשה חייב במצוות – הפסוק בישעיה ״עם זו יצרתי לי, תהילתי יספרו״: ״זו״ בגימטריה י״ג.

אומר השפת אמת: נראה לי שנרמז בזה שבגיל בר מצווה יש כאן יצירה חדשה באדם והוא נעשה בריאה חדשה ״עם זו״ – בגימטריה י״ג – ״יצרתי לי״: נהיה פה יצירה חדשה בריאה חדשה והטעם שהרי דרשו חז״ל על הפסוק ״וייצר השם אלוקים את האדם״ – למה נכתב ״וייצר״ בשני יודי״ן? לרמוז על שתי יצירות: יצר טוב ויצר רע עוד כתב רש״י: לרמוז על שתי יצירות – יצירה לעולם הזה ויצירה לתחיית המתים. ובאמת דבר אחד הם.

שכאשר בא היצר הטוב לאדם, חל עליו ציור מיוחד לאיש הישראלי, והיא היצירה שלו לעולם הבא לתחיית המתים אז עכשיו נוצר האדם.

נמצא יצירה רוחנית היצירה שלו לעולם הבא ועוד, שעל ידי קבלת התרי״ג מצוות שהן כנגד האיברים והגידים – שהן כמו ציור של פנימיות הנפש – נשתנה האדם, ונאמר עליו עם זו יצרתי לי לכן יש לשמוח ביום הבר מצווה כמו ביום הלידה ממש, שנעשה באותו יום בריאה חדשה: עם זו יצרתי לי טעם שלישי מובא ב״ים של שלמה״: האבא מודה להשם יתברך שזיכה אותו להביא את בנו לגיל מצוות כך.

אומר ה״ים של שלמה״: ״שנותן למקום שבח והודיה שזכה לגדלו עד עתה ולהכניסו בברית התורה בכללה, וישמח לסעודה זו״. במדרש רבה כתוב: ״ויגדל הילד ויגמל, ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק״ – אמר רבי הושעיא רבה: מהו ״ויגמל״? שנגמל מיצר הרע, שנעשה בן י״ג שנה. ״ויגדל הילד״ – מה זה ״ויגדל״? אין ״גדול״

אלא בגיל 13 ונגמל מיצר הרע ואז עשה אברהם משתה גדול ללמדך שכל פעם ש נהיה יותר גדול, הוא מגיע לגיל חינוך יותר, הוא משתנה מצבו, עושה האבא סעודת הודיה גדולה הוא מודה להשם יתברך שזיכה אותו לכך. לפי טעם זה נשים לב זה שמחה של האבא, לא שמחה דווקא של הבן ונפקא מינה בדבר: שאפילו האבא לא.

מן המקור אל החיים

נמצא ליד הבן, יעשה האבא שמחה והודיה גדולה מאוד לקדוש ברוך הוא שזיכה אותו שבנו מגיע לגיל שבו הוא שמח לקבל עליו עול מצוות.. טעם רביעי מהבן איש חי והחתם סופר להראות שמחתנו בקיום המצוות.

כתב הבן איש חי שנה ראשונה פרשת ראה ״הזכר מתחייב במצוות בן י״ג שנה ויום אחד, וישתדל האב לעשות סעודה לאוהבים ורעים, ויזמין בה תלמידי חכמים, וירבה בסעודה ושמחה כיד השם הטובה עליו, שסעודה זו יהיה סנגוריה גדולה לישראל שיאמרו מליצי היושר לפני הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם ראה בניך כמה הם שמחים על אשר נכנסים בעול מצוותיך. וסעודה זו נקראת סעודת מצווה״. נסביר את.

הדברים כתב החתם סופר דבר נפלא ״אמרתי שזו מצווה ראשונה שמקיים הנער מיד בכניסתו״. מהי המצווה הראשונה שהוא מקיים? שהוא שש ושמח שזוכה לקבל עול מצוות השם אלוקיו, והשמחה היא מצוות עשה דאורייתא – ״לעבדו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל״. זה המצווה הראשונה שהוא שמח שהוא זוכה לעשות רצון השם ״ואמרתי שלא נתפרש בתורה לשמח ביום זה.

למה לא כתוב בתורה מפורש לשמוח בגיל בר מצווה? לא מופיע בתורה ולא בשולחן ערוך רק בזוהר. הטעם בזה. אומר החתם סופר, ולפני כן עוד שאלה:. למה לא כתוב בתורה לשמוח ביום מתן תורתנו הקדושה? בחג השבועות בתורה כתוב לשמוח בפירות בארץ ישראל. למה לא כתוב לשמוח בתורה הקדושה שזה העיקר? אלא הקדוש ברוך הוא לא רוצה שמחה שמגיעה מחמת ציווי, מחמת שאדם חייב. כי כך כתוב.

הקדוש ברוך הוא רוצה בשמחה שאדם מבין שאין לך דבר יותר טוב מזה, שהוא מעצמו מבין את הדבר הנפלא בתורה הקדושה, עד שהוא כל כך שמח בזה, שהוא שוכח בכלל בביכורי קציר חיטים, שמחת העולם הזה והוא שמח בתורה ״וכל חפציך לא ישוו בה״. ככה גם ביום הבר מצווה אין מצווה מפורשת לשמוח. אבל אין לך דבר גדול מזה.

למה כי צריך שהנער בר מצווה יגיע למצב שהוא מבין אין לי שמחה גדולה מזו שזכיתי להגיע לגיל שבו אני מחויב במצוות ואם כך הם פני הדברים המתוקים כמה נפלא הפסוק עם זו יצרתי לי בגיל 13 – ״עם זו״ – הוא נהיה ״יצרתי לי״, יצירה חדשה; ״תהילתי יספרו״ – סעודת בר מצווה היא שבח וכבוד גדול לבורא עולם.

למה? כי בסעודה שהוא עושה שהוא מראה שמחה עצומה בזה שזכה להיות עובד השם הרי זה ״תהילתי יספרו״, זה כבוד עצום למלך ניקח משל: חייל שעושה מסיבה גדולה לכל חבריו על שזכה להתגייס לצבא – הרי זה כבוד גדול לצבא, שהחייל מרגיש אושר בזכות העצום להתגייס. ככה גם כשיהודי עושה שמחה אדירה שהוא זכה להגיע לעול מצוות שהוא מבין שכל המצוות ניתנו ״לטוב לך״.. אין לך דבר יותר טוב מזה.

מן המקור אל החיים

הקדוש ברוך הוא רוצה בטובתי אשרי שאני זוכה לכזה דבר נפלא. אין לך ״תהילתי יספרו״ גדול מזה. וכשאדם עושה כזאת שמחה גדולה הרי זו סנגוריה עצומה וזכות גדולה עד לשמיים שהוא זוכה כל כך לשמוח בקבלת עול מצוות השם יהי רצון שיזכה הנער לשמוח ולאהוב את השם כל ימי חייו אמן ואמן מזל טוב.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר דברים · תהילים · המשנה · מדרש · הזוהר הקדוש · רש״י · שולחן ערוך

בר מצווה - בגיל אהבה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200249

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “בר מצווה - בגיל אהבה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

נושא השיעור בר מצווה בגיל האהבה. מדוע נהיה נער בר מצווה דווקא בגיל 13? זה לא לחינם. יש הרבה סוד נפלא ומתוק במספר 13 כמו שתכף נראה בעזרת השם. היה שואל החתם סופר, מדוע קוראים לנער ״בר מצווה״ במקום ״בחור״?

היה ראוי לקרוא לו ״בחור״, שכן מאז הוא בוחר את דרכו. ותירץ: כתוב בסיום ברכת אהבת עולם ״ברוך אתה השם הבוחר בעמו ישראל באהבה״, ויש לדרוש כך: ״אהבה״ בגימטריה 13. מתי הקדוש ברוך הוא בוחר בעמו ישראל מתי הקדוש ברוך הוא לוקח את הילד היהודי להיות לו לבן? כשאומר לו ״בני אתה אני היום ילדתיך״. מביא ה״לב שמחה״ שזה לא לחינם הפסוק הי״ג, אלא כמו שכתוב בזוהר הקדוש הקדוש ברוך הוא.

אומר לילד לבנו בגיל הבר מצווה: ״בני אתה, אני היום ילדתיך״ – נולד מחדש, מקבל נשמה אלוקית מתי זה בגיל 13 בגיל אהבה ״הבוחר בעמו ישראל״ – מתי? ״באהבה״ – כשהוא מגיע לגיל אהבה ולכן נקרא שמו בחור שכן הקדוש ברוך הוא בחר בו – ״בחור״, מלשון שהקדוש ברוך הוא בחר בו. בואו נוסיף ונאמר עוד דבר נפלא הנה ידוע שכל המצוות עושה הנער לפני גיל מצוות, חוץ ממצוות

התפילין שמשאירים לגיל בר מצווה מה נשתנתה מצווה תפילין כתב המהרש״א דבר נפלא על הגמרא ״מניין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין״: ״כבר כתבו בזה סוד נסתר, אבל אני ראיתי בו קרוב לפשוטו: כי מצוות עניין תפילין שיש לנו להיות דבקים בו יתברך, והנחתם עלינו – להשרות שכינה עלינו בשמו... כשם שמאהבת השם את ישראל אמר להם שברצונו לשכון בתוכם, כן זהו עניין

התפילין שחפץ השם להשרות שכינתו. ובארבע פרשיות התפילין שכתובים מוכיחים דבר זה מצווה תפילין של ישראל דבקות וקדושה בהשם בכל נפשם בכל לבבם בכל מאודם״. התפילין זה אהבה עצומה לבורא עולם ולעומת זה לקדוש ברוך הוא גם אהבה לעם ישראל, דבקות וחיבה בישראל, כמו שאמרו ״אני לדודי ודודי לי״; והקדוש ברוך הוא משתבח ומתפאר בישראל, וישראל מתפארים ומשתבחים בו, כדכתיב ״את השם האמרת היום והשם האמירך

היום״. זהו סוד התפילין: התפילין הם סמל אהבה שיש בינינו לבין הקדוש ברוך הוא בתפילין כתוב מצוות ואהבת את השם אלוקיך פעמיים בכל בית הפרשה הראשונה והפרשה השנייה התפילין הן כנגד הלב שכל ליבנו ימלא אהבת השם ואנחנו קושרים אותם כל יום על היד כמו טבעת נישואין, ואומרים ״וארשתיך לי לעולם״; ועל הראש אנחנו מניחים אותם ״והיו לטוטפות בין עיניך״ – כמו שמפרש רש״י – להניח אותם כעדי, כקישוט, בין

העיניים ומורה ״לטוטפות בין עיניך״ – שהדבר תמיד בין עיניו, ושלא יבוא עליו אפילו רגע תמיד יזכור ״ואהבת את השם אלוקיך״ – טוטפות, כמו שמפרש רש״י, כמו תכשיט, כמו ששנינו ״ולא בטוטפת ולא בסרביטין״. נמשיך הלאה המשנה הראשונה בשישה סדרי משנה היא ״מאימתי קורין את שמע בערבית״..

למה זה המשנה הראשונה כתבו הספרים כי זה המצווה הראשונה שיש לנער הבר מצווה מה כתוב בקריאת שמע אמונה בהשם אחד ומצוות ואהבת את השם אלוקיך – שנשים על ליבנו, במחשבותנו, נדבר על זה כל היום, ונעשה זה במעשינו, נקשור את זה. ולא מספיק ליהודי שהוא קושר את מצוות ״ואהבת״ על היד ועל הראש קורא את זה לפחות פעמיים ביום – פרשה ראשונה ופרשה שנייה – ציווה עלינו בורא.

עולם להניח בכל פתח של חדר, בכניסה, ״ואהבת את השם אלוקיך״, שכשאתה נכנס לחדר לא לשכוח לא לשכוח מה תפקידך בעולם אהבת השם לחשוב ולחפש כל היום מה אני עושה כדי לאהוב את השם יתברך?

משום שזה תכלית כל המצוות לאהוב את השם יתברך – כמו שכתבו הראשונים. כל המצוות חשובות כאשר נעשות מתוך אהבה, ולשם תכלית זו כל המצוות. לכן מה נפלא ומה מתוק שבגיל האהבה נהיה אדם חייב במצוות שיזכור כל חייו תפקיד חיי הוא לזכות לאהוב את השם יתברך. להשתוקק כל היום להשיג עוד קצת אהבה ושמחה. ילד לא חייב במצוות לא רק בגלל שקשה לו לקיים אותם. אלא בגלל שכל המצוות מטרתם לאהבה וילד לא שייך לאהבה.

רק כשהוא מגיע לגיל האהבה אפשר לחייבו במצוות.. לכן המצווה תפילין שהיא סמל אהבה בינינו לבין הבורא – ״שימני כחותם על ליבך, כחותם על זרועך, כי עזה כמוות אהבה״ – מניח הנער כשהוא מגיע לגיל האהבה כאשר הוא שייך באהבה הוא יכול להניח את האהבה קוראים לנער ״בר מצווה״ ולא ״בר מצוות״ – לכאורה הוא מתחייב במצוות, אז למה לא ״בר מצוות״?

אלא להגיד לנער: אמנם חייב אתה בהרבה מצוות אבל זכור כל חייך כל המצוות מטרתן אחת – אהבה – להגיע למצווה החשובה לאהוב את השם יתברך יהי רצון שיזכה הנער לאהוב את השם יתברך בכל ליבו ובכל נפשו ובכל מאודו, ויהיה ״עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו״, וישמח בו הקדוש ברוך הוא – ״ישראל אשר בך אתפאר״ – ״אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.

מקורות שנזכרו בשיעור: תהילים · המשנה · הזוהר הקדוש · המהרש״א

למה מניחים תפילין - סוד אהבה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 41700407

שאלה למחשבה: למה מניחים תפילין - סוד אהבה?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

מדוע מניחים תפילין? בשו״ת חתם סופר חלק א׳ סימן קצ״ה שלח לו יהודי אחד שאלה מאוד מעניינת: למאן דאמר ״שאף הן היו באותו הנס״ – סברא דאורייתא

לחייב נשים במצוות עשה שהזמן גרמא – יש דעה בתוספות מגילה דף ד׳ שסוברת ש״אף הן היו באותו הנס״ זו סברא דאורייתא לחייב אישה במצוות עשה שהזמן גרמא. שואל השואל את החתם סופר: הרי ״כולה תורה איתקשא לתפילין״ – מהן לומדים פטור מצוות עשה שהזמן גרמא; המקור שממנו לומדים פטור במצוות עשה שהזמן גרמא זה תפילין. והרי בתפילין גופייהו – מה הטעם שמניחים תפילין? כתוב בתורה מפורש.

למה ״למען תהיה תורת השם בפיך, כי ביד חזקה הוציאך השם ממצרים״ – מטרת התפילין לזכור יציאת מצרים אם ככה רואים שלמרות שהנשים היו באותו הנס של יציאת מצרים, אפילו הכי פטורות מתפילין. אם כן, בוא נלמד מכאן שכל מצוות עשה שהזמן גרמא, אף על פי שהיו באותו הנס פטורות, כמו שאתה רואה בתפילין שלמרות שהם היו באותו הנס הם פטורות נלמד.

מכאן שכל מצוות עשה שהזמן גרמא, למרות שהם היו באותו הנס הם פטורות כך שאל השואל אך החתם סופר עונה לו תירוץ נפלא. אומר לו לא נכון. לא מסכים איתך מה שאמרת שמטרת הנחת תפילין לזכור יציאת מצרים. אז למה מניחים תפילין? נקרא לשון החתם סופר. ״אבל האמת יורה דרכו, דתפילין אינם משום יציאת מצרים לחוד, אלא משום כי הוא מחוק האוהבים לישא כל אחד חותם אהבת

חברו על עצמו, וכדכתיב ׳שימני כחותם על ליבך כחותם על זרועך כי עזה כמוות אהבה׳״. אדם שאוהב את חברו שם אותו חותם על ליבו וחותם על זרועו. ״ולכן אמרו חז״ל שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין, ותפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו – אהבת השם את ישראל; ואנן מה כתיב בהו – אהבתנו את השם וקבלת עול מלכותו וייחודו״. זה מה שכתוב בפרשת שמע – ושם לא נזכרה יציאת מצרים כלל. עכשיו

אומר החתם סופר יסוד נפלא: ״והואיל וגם זה מעורר האהבה – לזכור חסדו אשר עשה עמנו בצאתנו ממצרים – על כן לסניף בעלמא אמר: בשעה שנכתוב ׳ואהבת׳ ונשים על חותם ליבנו, נזכיר גם את יציאת מצרים. ונשים, הפטורות מעיקר המצווה, לא נתחייבו בסעיף מסעיפי המצווה שהוא יציאת מצרים, אף על פי שהיו באותו הנס. ולא שייך לחייב נשים משום שאף הן היו באותו הנס – אלא בפסח, חנוכה או פורים,

שעיקר המצווה נתקן בשביל לזכור את הנס מה שאין כן התפילין, שעיקר המצווה שהם חוק אהבת אוהבים לישא חותם אהבת חברו, ורק הסעיף הוא זכר יציאת מצרים; אם פטורות מהעיקר, פטורות מהסעיף״. למדנו מדברי החתם סופר שמטרת הנחת תפילין מחוק אהבת אוהבים – לישא אהבת חברו על עצמו התפילין זה אנחנו אוהבים את השם שמים אותו על ליבנו ועל ראשנו.

למה מזכירים יציאת מצרים? כי מה הדבר שעוזר לאדם לעורר את האהבה? לזכור את החסד אשר עשה עמו. למדנו. מכאן יסוד גדול. אם אנחנו רוצים לאהוב את השם שזה מטרת חיינו. כמו שכתוב בחובת הלבבות, שמטרת האדם הדבר הכי דרגה הכי גבוהה.

תכלית האדם בעולמו זה ״ואהבת את השם אלוקיך״, זו תכלית כל המצוות. איך זוכים לזה? על ידי שזוכרים את החסדים אשר עשה עמנו זו התכלית: לזכור את החסדים שהקדוש ברוך הוא עשה עמנו זה היסוד לא תשכח את החסדים אם תזכור את זה תזכה להיות מלא אהבת השם השם יזכנו.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה

סודו של המספר שלוש עשרה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200250

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “סודו של המספר שלוש עשרה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

נושא השיעור סודו של המספר 13 נער בר מצווה נהיה חייב במצוות בגיל 13 – ״בן 13 למצוות״. בואו נתבונן קצת ונראה את סודו של המספר 13 ונביא כאן י״ג דברים שהם במספר 13 א' מצוות אהבת השם יתברך מופיעה י״ג פעמים בתורה בואו תראו: תורה, עבודה וגמילות חסדים – במספר י״ג. התורה: י״ג מידות שהתורה נדרשת בהן; עבודה: י״ג בריתות נכרתו על ברית מילה, שכידוע ברית מילה היא כמו קורבן; גמילות חסדים: יש י״ג

מידות של רחמים – ״השם השם אל רחום וחנון״ – הקדוש ברוך הוא מרחם עלינו ואנו מצווים ללכת בדרכיו הלאה יש לנו י״ג עיקרי האמונה – ״אני מאמין״; י״ג שערים היו בבית המקדש; י״ג נהרות של אפרסמון הבטיח הקדוש ברוך הוא לרבי אלעזר בן פדת, בתענית כ״ה; י״ג ״הללויה״ יש בסיום התהילים, הנקרא גם ״כל הנשמה״; י״ג אותיות יש ב״אברהם יצחק ויעקב״, וי״ג אותיות ב״שרה רבקה רחל לאה״; המילה ״גן״ מופיעה בבראשית

י״ג פעמים; וכשיוסף מוקיר שבת מכר את המרגלית שהוא מצא במעי הדג, הוא קיבל י״ג עליות מלאות דינרי זהב.

כותב המהרש״א על המקום: מה הסוד במספר י״ג, הנוגע לכל דבר שבקדושה?

אומר המהרש״א: ״מילת ׳אחד׳ גימטריה י״ג, מורה להם שמידות הללו סובבים על אחדותו״. נסביר את הדברים: י״ג זה בגימטריה ״אחד״ ו״אהבה״, שכן האהבה מאחדת אותנו עם בורא עולם. כמו שכתוב ב״ראשית חכמה״: וזהו סוד ״אהבה״ בגימטריה ״אחד״ – שהאוהב מתאחד באהוב ממש, ״ונפשו קשורה בנפשו״. ולכן סמוך ״ואהבת״ ל״אחד״. כל תפקידנו בחיים זה להגיע לאחד להתאחד עם בורא עולם ״אהבה״ זה בגימטריה ״אחד״, כי על ידי שאוהבים את בורא עולם מתאחדים איתו.

כותב בספר העיקרים דבר נפלא: ״והיתה אהבת השם יתברך תכלית כל התורה, לפי שהיא תמשיך אהבת השם יתברך אליו, על הדרך שכתבנו״. כאשר אתה אוהב את בורא עולם בורא עולם אוהב אותך.

עוד יש לשון נפלא בספר הישר המיוחס לרבנו תם: ״והנני מודיעך כי אין תועלת גדולה כאהבת הבורא לאדם, ובאהבת האל בו לא יצטרך לגמול אחר, ואין לו לבקש ולשאול מה תהיה נפשו אחר מותו ואנה תלך, כי באהבת הבורא נכלל כל הגמול הטוב״. אז נפלא מאוד: נער בר מצווה – בגיל י״ג, בגיל ה״אחד״ – מתחייב במצוות, לזכור תפקידו להתאחד עם בורא עולם על ידי ואהבת את השם אלוקיך אבל יש כאן דבר נוסף נפלא שנוכל להתבונן בו.

מן המקור אל החיים

אם אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא ציווה ילד שאך אתמול היה משחק במשחקים – לאהוב את השם יתברך –. סימן שבגיל 13 גיל האהבה גיל ה״אחד״ – אפשר להגיע לזה. אמנם פסגות של אהבה – זה לוקח הרבה שנים אבל להתחיל את המצווה ניתן כבר בגיל 13. הרב אביגדור מילר היה

אומר לתלמידיו: מצוות אהבת השם יתברך היא מצווה חשובה ביותר, שלצערנו אין לה דורשים. הוא היה ממליץ לתלמידיו, כהתייחסות ראשונית לקיום מצווה זו, שיאמרו בפה מלא, לפחות

מעשה שמאיר את הרעיון

פעם אחת ביום: ״אני אוהב אותך, ריבונו של עולם״. אף אם האמירה הזאת תהיה בהתחלה רק מהשפה ולחוץ, בלי רגש מושלם – כשאדם נוהג כך במשך ימים הדבר ישפיע עליו, והוא יתחיל להרגיש את הרגשות האלו. ובמיוחד, מה טוב שבאותו זמן אדם יחשוב על חסדים נפלאים שהשם עשה איתו; ואז האמירה תקבל תוספת משמעות רגשית, ואז ודאי הדיבור יעורר את הרגשות המרוממים הטבועים בעומק פנימיותו של כל יהודי. עכשיו נגיע

למה שדיברנו. היה ממשיך הרב ואומר ככה: אהבת השם אינה דווקא המדרגות הגבוהות המתוארות בספרים וברמב״ם, אלא קיום מצווה אפשרי גם ברמה פשוטה; שהרי החפץ חיים כתב במשנה ברורה סימן כ״ה ס״ק י״ד שכאשר האדם

אומר בקריאת שמע ״ואהבת את השם אלוקיך״, ישתדל לקיים מצוות אהבת השם הרי מבואר שקיום המצווה הוא גם על ידי כך שאדם מעורר לזמן מה רגשות כלליים של אהבת השם. על כן, כשהוא קורא, טוב שיחשוב על חסד מסוים שעשה עמו הקדוש ברוך הוא, המעורר לו רגשי אהבה כלפיו. וכתב הגר״א ב״אגרת״ לאשתו שאפשר ללמד אפילו ילדים קטנים לאהוב את השם ועל דרך דוגמה – ללמדם להכיר טובה להשם על הכל על כך שיש להם אוכל לאכול ומקום לישון וכל הדברים שאוהבים ונהנים מהם בחיים.

נברך את הנער שנהיה בחור שיזכה לאהוב את השם יתברך, וכמים הפנים לפנים יאהב אותו השם יתברך, ויזכה להיות ״בני אתה אני היום ילדתיך״ – הפסוק שנאמר על הנער הבר מצווה.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר בראשית · ספר דברים · תהילים · המשנה · הרמב״ם · רש״י · המהרש״א · החפץ חיים

🎧 שיעורים נוספים להאזנה

שיעור נפלא כתוב עם מצגת על בר מצוה בגיל אהבה▶️ לשמיעה · שיעור 41701333
יגאירוסין ונישואין
✡
פרק יג

אירוסין ונישואין

📖 בפרק זה:

שמחה זו מזמינה אותנו לעצור, להתבונן בחסדי השם, ולתת להודיה קול ברור בתוך המאורע.

ברכת יוצר האדם

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200222

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “ברכת יוצר האדם”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

ברכת יוצר האדם בשבע ברכות אנו מברכים פעמיים ״יוצר האדם״: ברכה שנייה – ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם יוצר האדם״; וברכה שלישית – ״אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בניין עדי עד. ברוך אתה השם יוצר האדם״. מה הוא זה שמברכים פעמיים? והלא השלישית המפורטת – הרי ״בכלל מאתיים מנה״. למה צריכים לברך פעמיים ״יוצר האדם״? ובכלל, מה הקשר בנישואין לברך ״יוצר האדם״?

למה לא בלידה בשביל להבין את זה בואו נלמד את המושג אדם ונבין נפלא מאוד? למה בנישואין מברכים פעמיים ״יוצר האדם״. תוספות במסכת בבא קמא דף ל״ח עמוד א׳ שואל שאלה. הגמרא אומרת שם ככה: ״רבי מאיר אומר: מניין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול? תלמוד לומר ׳אשר יעשה אותם האדם וחי בהם׳ – כהנים לויים וישראלים לא נאמר, אלא ׳האדם׳. הא למדת שאפילו נוכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול.

שואל תוספות הנה אתה רואה שגם גוי נקרא אדם: כתוב מפורש בגמרא שאפילו גוי ״אשר יעשה אותם האדם וחי בהם״ – גם לגוי. רואים שגם גוי נקרא אדם ובכל זאת מחלק בין ״האדם״ לבין ״אדם״. ונראה לבאר בעזרת השם שיש שני סוגי אדם יש אדם מלשון אדמה ויש אדם מלשון ״אדמה לעליון״. אדם מלשון אדמה זה גם גוי, זה גם לפני הנישואים זה תמיד. אדם מלשון ״אדמה לעליון״ – זה רק אחרי הנישואים כמו שכבר.

נסביר. ולפי זה נבין נפלא: ברכה ראשונה – ״שהכל ברא לכבודו״ – מודים לקדוש ברוך הוא בנישואין מהתחלה מבריאת העולם ועד הגאולה השלמה לכן בברכה הראשונה מודים על העולם שהכל ברא לכבודו ברכה שנייה מודים שבכלל נבראתי בעולם ״יוצר האדם״ – איזה אדם? מלשון אדמה, שנבראתי עד לפני הנישואים ברכה שלישית ״אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו... ברוך אתה השם יוצר האדם״ – זו

יצירה חדשה כשאדם מתחתן הוא נוצר מחדש; מזל טוב, נולד אדם מחדש. עכשיו הוא לא אדם מלשון אדמה עכשיו הוא אדם מלשון ״אדמה לעליון״. עדיין נשאר להבין: מה הקשר בין ״אדמה לעליון״ לנישואין?

למה רק אחרי שאדם מתחתן אפשר לומר עליו ״אדמה לעליון״? הברכה בעצמה מתרצת נפלא מאוד אומרת הברכה ״אשר יצר את האדם בצלמו״. מה הפירוש ״בצלמו״? מסביר השל״ה: כמו שלמעלה יש קודשא בריך הוא וכנסת ישראל,, כך נבראו למטה איש ואישה, איש כנגד קודשא בריך הוא ואישה כנגד כנסת ישראל. כאשר האדם מתחתן ומשמח את אשתו ומכבד אותה ונותן לה, הרי הוא דומה לקדוש ברוך הוא שנותן לכנסת ישראל. זהו ״אשר יצר את האדם בצלמו״.

אז ״ברוך אתה השם יוצר האדם״ – מלשון ״אדמה לעליון״. לא נשאר לנו אלא לברך את החתן שעכשיו הוא זוכה להיוולד מחדש שיזכה באמת להיות דומה לעליון כמו שהקדוש ברוך הוא נותן בשמחה ובשפע לרעייתו – ״אנו רעייתך״ – לבני ישראל, ככה גם הוא יזכה לכבד ולשמח ולתת לאשתו עד בלי די ויהיה באמת דומה לעליון. אשרינו מה טוב חלקנו שאנחנו זוכים להיות ״אשר יצר את האדם בצלמו״.

מקורות שנזכרו בשיעור: התלמוד הבבלי · תוספות

טעם שבירת צלחת באירוסין

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200224

שאלה למחשבה: מהו הטעם לשבירת צלחת באירוסין?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

נושא השיעור טעם שבירת הכלי באירוסין. מנהג ישראל בשעת התנאים או האירוסין לשבור כלי, כמו ששוברים בשעת החופה. ראיתי בקונטרס ״עת דודים״, הוא מביא וורט נפלא מאוד, ואנחנו נוסיף לו קצת נופך. למה שוברים את הכלי כתוב על רחל אמנו כאשר נולד לה בן אחרי שנים רבות שהיא חיכתה, היא קראה לו יוסף – גם מלשון ״אסף אלוקים את חרפתי״.

אומר שמה רש"י בשם מדרש על המקום ״כל זמן שאין לאישה בן, אין לה במי לתלות סרחונה; משיש לה בן – תולה בו: מי שבר כלי זה? בנך״. מה הכוונה? ורחל אמנו – זה מה שהיא חשבה כשנולד יוסף? על הכלי שיישבר, שבעלה לא יכעס עליה היא תוכל להגיד זה הילד שבר שיחשבו לפחות שהילד שבר.

מסביר רבי חיים שמואלביץ שהכוונה היא שרחל אמנו רצתה לומר שהיא רוצה להודות לקדוש ברוך הוא על הכל – ״בכל מכל כל״ – כמובן על הילד שנולד אחרי המון שנים שהיא חיכתה, אבל לא רק על זה היא רוצה להודות על כל פרטי הפרטים על הכל אפילו לטובה הקטנה הזאת שכאשר יישבר כלי לא יתלו את זה בה. אלא בילד גם על זה היא רוצה להודות על הכל. לכן היא אמרה ״אסף אלוקים את חרפתי״ – גם על הפרט הקטן הזה אני מודה.

אומר זה גם הטעם שאנחנו שוברים כלי באירוסים לומר שבעזרת השם מהזיווג הזה ייוולדו דורי דורות, ייוולדו בנים, ואם יישבר כלי – לא ייחסו זה לזה, כי יתלו את זה בבן. ואנחנו רוצים כבר מה עכשיו כבר להודות לקדוש ברוך הוא על הזיווג ועל הכל וגם על הפרט הקטן הזה אנחנו רוצים עכשיו להודות שכשיישבר כלי יתלו את זה בילד הקטן ולא יכעסו אחד על השני; רק תהיה כאן אהבה ואחווה, שלום ורעות.

מקורות שנזכרו בשיעור: מדרש · רש״י

כיצד נראית חתונה יהודית

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200213

שאלה למחשבה: כיצד נראית חתונה יהודית?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלום וברכה. היום נעסוק בעזרת השם. כיצד צריכה להיראות חתונה יהודית על פי מקורות חז״ל בעזרת השם? אנחנו רואים בתורה בשני מקומות על חיפוש זיווג שיש ביניהם הבדל עצום. בפרשת חיי שרה.

אליעזר הולך לחפש שידוך – רבקה. בפרשת ויצא יעקב אבינו הולך לחפש זיווג בשבילו והנה אנחנו רואים הבדל עצום בין שני הזיווגים אליעזר שיוצא לחפש שידוך קופצת לו הארץ כשהוא מגיע לשם – ״טרם כילה לדבר״ – ורבקה יוצאת, והנה מיד מתממש הסימן, ״והאיש משתאה לה״; לאחר מכן מת בתואל שרצה להמית את אליעזר, המלאך מחליף את הקערות – הכל ניסים ונפלאות צ'יק צ'ק והוא חוזר עם רבקה ברוך השם.

שידוך יצחק ואילו בפרשת ויצא, אצל יעקב אבינו אין ניסים שום דבר ולא רק שלא קורים ניסים – איפה שרק הולכים קורים מכשולים. יוצא יעקב,

מבאר שבע, קפץ עליו רוגזו של אליפז שרצה להורגו, וכפדיון נפש בזז את כל מה שהיה לו והשאיר אותו עני ורק מכל; הוא מגיע ללבן ולבן מעביד אותו שבע שנים אחרי שהוא עובד שבע שנים הוא מרמה אותו והוא צריך לעבוד עוד שבע שנים ורק לאחר מכן סוף סוף הוא זוכה לבנות את ביתו ולהקים את 12 שבטי י־ה וכל אחד ישאל מה נשתנה זה מזה מה נשתנה.

למה כאן הכל כאן הכל רצוף ניסים, וכאן הכל רצוף מכשולים? מבואר בגיליון ״באר הפרשה״, פרשת חיי שרה, מהרב אלימלך בידרמן: הוא מביא שמה ביאור נפלא מאוד הוא מקדים הקדמה שכמובן אין כלל השגה באבות הקדושים כלל, אלא שניתן לנו רשות ללמוד את הנוגע לדידן כפשוטם של דברים. הוא. אומר דבר נפלא. שאברהם אבינו שולח את אליעזר, אליעזר לא הרגיש לרגע אחד שיש לו סיכוי על פי דרך הטבע למצוא.

כמו שהוא אומר, ״ויאמר השם אלוקי אדוני אברהם, הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדוני אברהם״. הוא לא יודע לאן לפנות, לא יודע איך הוא מבקש ישר ריבונו של עולם תעשה חסד הוא מגיע לשם מתפלל על עין המים. אין לו על מי להישען אלא על ״אלוקי אדוני אברהם״. וכשנתבונן בפסוקים נראה שמוזכרת בפרשה של אליעזר ארבע פעמים המילה ״חסד״: הוא מבקש ״ועשה חסד עם אדוני אברהם״; אחר כך

״ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני״; כשהוא מוצא – ״ברוך השם אלוקי אדוני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמיתו״; ״ועתה אם ישכם עושים חסד ואמת את אדוני הגידו לי״. הכל הוא מרגיש הכל חסדים משורת הדין בכלל לא מגיע שום דבר כל כולו מרגיש שהוא תלוי ביד השם מה שאין כן יעקב אבינו – בצאתו מבית אביו הוא לא הלך לחפש את זיווגו הוא יודע ישר אמרו לו כולם אמרו: הגדולה לגדול והקטנה לקטן – לאה לעשו ורחל ליעקב.

מן המקור אל החיים

הוא יצא עם הרבה כסף איתו. הכל היה מסודר והוא היה בטוח שמה אני הולך ולקח את הזיווג. וכשמתבוננים, רואים שיעקב אבינו נמצא בהר המוריה ומתפלל. הוא מתפלל שהקדוש ברוך הוא יביא אותו בשלום, שיחזור בשלום והכל. לא מצאנו שהוא יתפלל מילה אחת על הזיווג. בא.

אומר לו הקדוש ברוך הוא כביכול אל תחשוב שהעולם מתנהל על פי חשבונות; ״מהשם אישה לאיש״, אין שום דבר בטוח כלום לא והוא צריך לעבור הרבה מאוד מכשולים ומהמורות, עד שהוא יבין ויפנים בליבו ש״אם השם לא ישמור עיר שווא שקד שומר״. מזה אנחנו מבינים, רואים את ההבדל כמה הבדל עצום יש אם אדם יודע ש״מהשם אישה לאיש״ – הוא מקדים תפילה לכל או לא. עד כאן דיברנו על תפילה לפני.

עכשיו אנחנו לא עוסקים בתפילה לפני שמוצאים את הזיווג. אלא אנחנו רוצים להמשיך הלאה. ברוך השם אדם מצא את זיווגו חסד השם. במה מתבטא אם אדם באמונה? אנחנו רואים את אליעזר. איך זה התבטא אצלו? זה שהוא האמין שהכל מאת השם. כשהוא מצא את הזיווג – מה הוא עשה?

״ויקוד האיש וישתחו להשם״ – ישר הוא מודה לקדוש ברוך הוא בכל ליבו והוא משתטח ארצה, בפישוט ידיים ורגליים, ומודה לקדוש ברוך הוא: ״ברוך השם אלוקי אדוני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמיתו מעם אדוני״. פעמיים בפרשה אנחנו רואים שהוא מודה לקדוש ברוך הוא בכל ליבו אדם שמאמין בכל ליבו זה לא מתבטא רק שהוא מתפלל לפני זה אלא אולי בעיקר מתבטא בזה שהוא מודה אחרי.

כי אם אתה באמת מאמין שהשם הביא לך היכן ההודיה, איפה הכרת הטוב? נמשיך הלאה. חז״ל אומרים, ״קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף״. לא פשוט למצוא את הזיווג. זה דבר מאוד גבוה למצוא זיווג ולא קל. אם אדם זוכה, ברוך השם, הקדוש ברוך הוא קרע לו את הים – נקרע הים, הוא מצא את זיווגו.. מה הוא צריך לעשות? בוא נתבונן. מה עשו עם ישראל כשנקרע הים? אמרו ״אז ישיר״. מה צריך יהודי לאחר שמצא זיווגו לעשות?

״אז ישיר״ – לומר שירה להודות לקדוש ברוך הוא בכל ליבו. נתבונן הלאה: בכל התורה כולה כמעט לא נמצא אדם שהשתחווה והודה להשם.

רק כאן, בפרשת אליעזר – זיווג. זה לא במקרה; זה מה שהתורה רוצה ללמד אותנו. חז״ל אומרים לנו: ״יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים״. היא באה לומר: זה העיקר החשוב – אתה מאמין שבורא עולם נתן לך את הזיווג אז בוא תודה, תהלל, תשיר – ״אז ישיר״. זו חתונה יהודית: כל החתונה היא הודיה ושירה לקדוש ברוך הוא. נתבונן הלאה: לבן ובתואל אומרים ״מהשם יצא הדבר, לא נוכל דבר אליך רע או טוב״.

אומרת הגמרא מסכת מועד קטן דף י״ח עמוד ב׳: ״אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים – מהשם אישה לאיש. מן התורה, דכתיב ׳ויען לבן ובתואל ויאמרו מהשם יצא הדבר׳״. כותב ה״תורה תמימה״: אינו מובן לכאורה מה קא משמע לן בזה, מה באו לומר לנו בדבר הזה ש״מהשם אישה לאיש״. אמנם כנראה בא המאמר הזה בגמרא כאן בקיצור, ובמילואו

נמצא במדרש שוחר טוב מזמור נ״ט בתהילים, וזה לשונו: ״בוא וראה כמה קשה הוא הזיווג שמן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מבואר שהקדוש ברוך הוא מייחד שמו על הזיווג בתורה כתיב ׳ויען לבן ובתואל ויאמרו מהשם יצא הדבר׳; בנביא כתיב ׳ואביו ואמו לא ידעו כי מהשם היא׳; בכתובים כתיב ׳ומהשם אישה משכלת׳. הא למדת שייחד הקדוש ברוך הוא שמו על הזיווג״.

מסביר ה״תורה תמימה״ מה זה בא לומר לנו: שמאז שברא הקדוש ברוך הוא את העולם הוא עוסק לזווג זיווגים, וכמו שכתוב ״אלוקים מושיב יחידים ביתה״. והיינו, מפני שהעניין קשה ונכבד הוא, היינו שמייחד שמו על הזיווג – כלומר שאין הזיווגים באים במקרה רק בהשגחה מן השמיים זיווג זה לא סתם זיווג זה השגחה מן השמיים והקדוש ברוך הוא מזווג זיווגים ואם אנחנו רוצים שהזיווג ימשיך הלאה, מה אנחנו צריכים? לדעת להודות לקדוש ברוך הוא.

כי ההודיה מביאה את השכינה, היא גורמת שהקדוש ברוך הוא יבוא, היא גורמת להמשך שפע, כמו שמבואר בחינוך בארוכה במצווה ת״ל שכאשר אדם מודה יורד עוד ועוד ועוד שפע, אם אנחנו רוצים שהזיווג ימשיך הלאה שהוא מגיע מהשם איש על איש, צריכים לדעת להודות לקדוש ברוך הוא. אחרת הזיווג לא יוכל להמשיך. נמשיך ולהתבונן. אומר רבנו בחיי, ויקרא פרק ז׳: קורבן תודה – בעל הנס, שנעשה לו נס, אם היה חולה וכולי וכולי.

ומוסיף רבנו בחיי: ״או שאר שמחות כגון שמחת חתן וכלה״. דהיינו חוץ מארבעה שצריכים להודות – חולה, אסורים, ים ומדבר – גם שמחת חתן וכלה חייב קורבן תודה מאיפה יודע רבנו בחיי כזה דבר שחתן וכלה חייבים קורבן תודה.

אומר רבנו בחיי: פסוק מפורש בירמיה פרק ל״ג פסוק י״א: ״קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את השם צבאות כי טוב השם כי לעולם חסדו, מביאים תודה בית השם״. מבואר כאן בפסוק מפורש שחתן וכלה מביאים תודה בית השם. זה מה שעושים חתן וכלה.

אומר רבנו בחיי חתן וכלה חייבים קורבן תודה אז אם אין לנו היום קורבן תודה, כל החתונה כולה צריכה להיראות כמו זבחי תודה, שירי תודה, שיהיה הלל לקדוש ברוך הוא. כך צריכה להיראות החתונה פעמיים בתורה מצאנו ברוך השם.

מעשה שמאיר את הרעיון

פעם אחת אצל אליעזר, בפרשת השבוע, כשהוא מצא את הזיווג ליצחק; פעם שנייה אצל יתרו, אחרי קריעת ים סוף, כשהוא שומע את הכל – ״ברוך השם״. להקיש זה לזה: ״אז ישיר״ אנחנו קוראים כל יום; יש כאלה שאומרים שגם להודות על הזיווג צריך כל יום. אבל לפחות כמו פסח, שבעה ימים: נתנו לכל חתן שבעה ימים, כשבעת ימי המילואים – שבע ברכות, שבעה ימים תודה לקדוש ברוך הוא וכך.

כותב המהרש״א ברכות דף ו עמוד ב וזה לשונו: ״וזה שאמר שראוי לשמח חתן וכלה בכל הדיבור הכולל ה׳ מיני קולות שאמרנו... ורצה לומר: לשמחם בשמחה בדיבור של מצווה, להזכיר חסדי המקום בבריאה לקיום העולם, והוא שסיים באומרו ׳קול אומרים הודו את השם׳״ – שקולות השמחה בחתונה יהיו בשבח המקום. כך

אומר המהרש״א זה חתונה מה השמחה בחתונה חסדי המקום, ״הודו את השם״: שברא חתן ברא כלה ברא זיווג, זיווג זה עם זה. כך צריכה להיראות החתונה. עוד נתבונן: ברוב המצוות אנחנו מברכים על המצווה ברכת המצוות על תפילין להניח תפילין על של ראש על מצוות תפילין על ציצית ״על מצוות ציצית״, על חלה להפריש חלה אין לנו בדרך כלל המצוות ברכות שבח; חוץ מברית מילה, שיש לנו ברכת ״אשר קידש ידיד מבטן״

זהו ברכה אחת בדרך כלל המצוות מברכים ברכת המצוות בחתן וכלה יש לנו דבר שאין לו אח ורע בכל התורה: תיקנו חז״ל שבע ברכות שכל עניינן, למתבונן, הוא רק הודיה והודיה להשם יתברך.

זה עניינם. בוא נעבור על השבע ברכות. בקיצור נסתכל מה אנחנו אומרים בשבע ברכות אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא דבר ראשון שהכל ברא לכבודו. מודיע לקדוש ברוך הוא ״שהכל ברא לכבודו״. אחר כך מודים לקדוש ברוך הוא ״יוצר האדם״, אחר כך ״אשר יצר את האדם בצלמו... והתקין לו ממנו בניין עדי עד״.

אחר כך מודים לקדוש ברוך הוא על הגאולה – ״שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה״; אחר כך מודים לקדוש ברוך הוא ש״משמח רעים האהובים״; אחר כך מודים לקדוש ברוך הוא ״אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה ״. מיצירת האדם אנחנו מודים לו, עד ״ששון ושמחה חתן וכלה ועד הגאולה השלמה מה העניין בזה כי זה המהות של חתונה חתונה זה ״קול אומרים הודו את השם צבאות״ – מודים

לקדוש ברוך הוא שהוא מזווג. כי אם אנחנו רוצים שיהיה בית שהשכינה שורה בו אז מודים על העבר ואז אפשר גם להתפלל על העתיד בעיקר מודים על העבר מודים לקדוש ברוך הוא שהוא זיווג שהוא ייחד אותנו שברא את הכל וככה הוא ימשיך הלאה והלאה על ידי שאדם מודה הוא מוריד שפע עצום שאין כדוגמתו אתה מוריד על ידי ההודיה זו מהות החתונה. נמשיך הלאה ונתבונן אומרים אולי נסיים בזה דבר.

נפלא ונסיים בזה נסיים בדבר הזה מסופר בגמרא בברכות ששאלו את החתן: ״מצא או מוצא?״ מה הפירוש? אמרו לו: שני פסוקים – ״מצא אישה מצא טוב״, או ״ומוצא אני מר ממוות את האישה״. שאלו אותו: מה אתה – מצא או מוצא? זה נשמע מוזר: מה הם חשבו, שהוא התחתן עם אישה רעה? חוץ מזה, לפי החפץ חיים, לומר על אישה שהיא רעה זה לשון הרע! מה הם שואלים אותו ״מצא או

מוצא מסבירים המפרשים: הם לא שאלו אותו בשביל שיענה תשובה הם באו לומר לו יהודי יקר שני דרכים לפניך מצא ומוצא והכל תלוי בך מה הפירוש אמרו לו תתבונן יש שני פסוקים אחד פסוק מצא אחד פסוק מוצא ב״מצא״ – ״מצא טוב״; ב״מוצא״ – ״מר ממוות״. מה הפירוש תתבונן פסוק אחד – ״מוצא אני״ – אני מצאתי; כאשר אדם חושב שאני מצאתי מה מחכה לו? ״מר ממוות את האישה״ זה מה שמחכה לאדם שחושב שהוא.

מוצא. אבל אדם שמאמין – ״מצא אישה מצא טוב״. מה זה מצא.

אומר הפסוק בתהילים פרק ל״ב פסוק ו׳: ״על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא״ – ״לעת מצוא״ זו אישה, שנאמר ״מצא אישה מצא טוב״. אם אתה מאמין שזה ״מצא״ – זו מציאה; לא אני הקדוש ברוך הוא מצא לי ״מצא אישה מצא טוב״ – מי מצא? הקדוש ברוך הוא המציא לידי אה אם אתה מאמין שזה מצא אישה שהקדוש ברוך הוא המציא לך את המציאה אז מצא טוב ומה רצו לומר לו? אמרו לו חתן יקר, אתה מאמין שזו מציאה, שהקדוש ברוך הוא המציא לך את זה.

נו אז בוא נראה איך זה מתבטא. כמה ״קול אומרים הודו את השם צבאות״, כמה אתה רוקד ומודה ומהלל להשם. נו חתן יקר, תתחיל לרקוד. מצא אישה מצא טוב. אם אתה מאמין שמצא אישה מצא טוב אז מה תעשה? ״קול אומרים הודו את השם צבאות״. יהי רצון

שנזכה לחתונה יהודית – יהודי שמודה לקדוש ברוך הוא, זה נקרא יהודי – ועל ידי זה נזכה לבנות בתים שהשכינה תהיה שרויה בהם, והקדוש ברוך הוא יעלה את הזיווג מעלה מעלה, ל״בניין עדי עד״. אמן ואמן.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר ויקרא · ספר דברים · תהילים · התלמוד הבבלי · מדרש · רש״י · המהרש״א

מצהלות חתנים

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200221

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “מצהלות חתנים”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שתפגוש חתן, תרצה להגיד לו וורט קצר, משהו טוב, ככה לחמם אותו, אתה. אומר לו ככה, האם אתה יודע מה זה הקול החמישי? מה הוא הקול החמישי? – חמש אותיות: שמחה! אתה מסתמא מאוד רוצה שהשמחה תהיה בביתך. זה החלום של האנושות.

זה כל התכלית שאנשים רצים, מחפשים להתענג – זה מה שאתה מחפש. אדם לא מחפש כסף אף אחד לא אוכל את הכסף ולא זה הוא חושב זה האמצעי שאיתו ישיג מה שמחה מה אדם מחפש שמחה זה אדם לא נברא אלא

להתענג. רק איזה תענוג? אנחנו יודעים שהתענוג האמיתי הוא להתענג על השם. כולם רוצים חמש אותיות – שמחה. נסביר מה הקשר. קודם כל, מהו הקול החמישי? יש פסוק בירמיה:

״עוד יישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה״ – ומה הקול החמישי? ״קול אומרים הודו את השם צבאות כי טוב השם כי לעולם חסדו״. בברכה מה אומרים? ״אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה״ – איפה הקול החמישי? מי גנב את ״קול תודה״ מהברכה? אומר המהרש״א פירוש מעניין: ״קול מצהלות חתנים מחופתם״ – אתה יודע במה צוהל החתן?

החתן צוהל בהודיה להשם. מה שתיקן מתקן הברכה – ״קול מצהלות חתנים מחופתם״ – הוא התכוון ל״קול אומרים הודו את השם״, רק כתב את זה במילים אחרות: ״מצהלות חתנים מחופתם״. אתה שומע אתה צריך לברך את החתן קודם כל שהוא יזכה לא כל כך הרבה זוכים לראות חתן צוהל מרוב הודיה להשם. הלוואי.

שאראה אותו כל כולו מלא הודיה להשם. מה הסיבה? כי הוא חושב שזה מגיע לו? מה המחשבה שמונעת? מה אתה אומר?

למה לא רואים חתן צוהל בהודיה להשם? יודע עכשיו הוא נכנס לעול לא זה הוא לא חושב גם הוא רוצה ללמוד תורה עכשיו זה לא הבעיה שלו? למה א' הרבה פעמים הוא מחכה הרבה זמן עד שזה קורה אבל לא יודע שמה כאילו הוא נכנס לזה לא פשוט להגיע לכזה דבר למה אתה משמח את החתן לא זה לא בוא נכנס עכשיו?

מן המקור אל החיים

למה החתן לא צוהל? מפחד מהבלתי נודע?

למה לא רואים את החתן צוהל בהודיה להשם? אני חושב שזה לא דווקא חתן כל אחד שנגיד אפילו רוצה מכונית חדשה בסוף קונה אותה הוא לא כל כך שמח רוצה משהו דירה קונה אותה הוא לא כאילו זה לא פשוט לא פשוט איך אדם מצליח להביע את רגשות ההודיה שלו אחרי שהוא השיג. אתה יודע כמה דברים חלמת עליהם כמה דברים חלמת עליהם בסוף הם קרו וכשהם קרו הגיע זה לא היה לא היה כזה.

– זהו, בסוף זה הגיע. אני גם זוכר המון דברים שחלמתי שיקרו; בסוף זה קרה, ובסדר, אבל לא יותר.

למה אתה לא מצליח? לפעמים החלום כל כך גדול. אבל אם אתה מסתכל על הרב ארוש – הוא כל הזמן בשמחה. טוב, זה משהו אחר. אדם צוהל מהודיה?

למה אדם לא צוהל מהודיה? צריך באמת לחשוב מה אדם עושה כדי באמת אה זה אולי צריך לנסות לשחזר את העבר, לנסות להיזכר בכל הרגעים קשים כמה הוא חיכה כמה הוא ציפה צריך הרבה התבוננות; מי שלא מתבונן יכול לקבל את כל הטוב ולא להרגיש אותו זה מה שרבי נחמן אומר: ללכת עם המקל – לזכור את ימי עוניך, שגם בהיותך בבית המלך תזכור את הקשיים שלך.

יש משהו כזה גם בתהילים, כמו שאמרנו כמה פעמים: ״בשוב השם את שיבת ציון היינו כחולמים״ – כשהקדוש ברוך הוא ישיב את שיבת ציון, מה קורה איתנו?

אתה יודע ״שיר המעלות, בשוב השם את שיבת ציון היינו כחולמים״ – כפשוטו מה הכוונה? אנחנו כל כך נשמח, שייראה לנו כמו חלום: לא ייתכן כזה דבר נפלא, זה דמיון. עוד מפרשים: כל הגלות תיראה לנו כמו חלום. אבל יש פירוש שלישי, חזק יותר מהכל: מורה יושב בשיעור ומלמד, הוא רואה את יוסי

מן המקור אל החיים

נמצא בשיעור, אוזניים פתוחות, ולא קולט כלום. אמר לו: יוסי, אתה חולם! מה הפירוש? אדם נמצא במציאות, רואה שומע ולא קולט כלום.

כי הוא חולם. ״שיר המעלות בשוב השם את שיבת ציון״ – כולם באים לארץ ישראל, הכל מתקיים, ואנחנו כמו חולמים. איזה חזק: ״היינו כחולמים״ – לא שמים לב כמה טוב מגיע אלינו. אדם צריך להתבונן: רק כשאדם מתבונן ומסתכל ושם לב – 2000 שנה הארץ הזאת הייתה חרבה, עד לפני 70 שנה!

מקורות שנזכרו בשיעור: ספר דברים · תהילים · רש״י

קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200227

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

נושא השיעור קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף. אדם הקובע לו בקביעות זמן להודיה יומית זוכה שאחר כך באופן טבעי כל דבר בעולם מעורר אותו להרגיש את טוב השם ואהבתו. השמיים הכחולים, העננים, הדשא הירוק, העצים, הפרחים.

ממש כמו מי שהיה הרבה זמן בבית חולים או בבית סוהר וכדומה ואחר כך חוזר הביתה איך הוא מסתכל על הכל ועל משפחתו איזה הרגשות הם מעוררים בו בימים הראשונים לפחות – הנהגה נפלאה שמענו ממחבר הספר שערי אהבה הדרכה לכל חתן וכלה לקבל עצמם לפחות פעם ביום להודות להשם שברא ושלח להם את הבן או את הבת זוג. כדאי לקבוע את ההודיה באיזה מקום בתפילה. כגון כאשר החתן.

אומר ״שלא עשני אישה״ בכל בוקר, שיוסיף הודיה על המתנה הטובה שהשם נתן לו. מקור להנהגה נפלאה זו יש ללמוד מדברי חז״ל שאמרו קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף.

כשם שלאחר קריעת ים סוף שרו עם ישראל שירת הודיה להשם כך ממש צריך החתן לאחר שנקרע לו ים סוף שלו שהוא מצא את זיווגו לשיר ולהודות להשם שזכה למצוא את זיווגו וכשם ששירת הים קוראים כל יום, תחשוב להודות להשם כל יום על הזיווג הנפלא שנתן לנו זה רעיון לפני שקוראים את קריעת ים סוף את שירת הים לחשוב עכשיו אני גם מודה על קריעת ים סוף שלי הנהגה נפלאה הזו יכולה לתת לאדם מבט טבעי נפלא לדעת איך מסתכלים על העולם.

העולם צריך לעורר באופן ספונטני הודיה להשם. לדוגמה, בכל פעם שרואים פרחים והראש לא תפוס בעניין אחר, מרגישים: איזה ריבונו של עולם נפלא, שחשב על רעיון כזה יפה!. כך גם צריך להרגיש כאשר רואים את האישה. אדם כזה כשהוא מדבר להשם על אשתו הוא אינו. אומר ״האישה אשר נתת עמדי״, אלא ״המתנה הנפלאה שהענקת לי״ – לא מצד מה שהוא יודע שזה נכון ועוגל לדבר כך,

אלא מצד איך שהוא רואה את האמת הוא מתייחס באופן טבעי אליה תמיד כמה פרחים שווה האישה, מצד הגילוי של טוב השם שרואים בהמצאה הזו! אם החוטא מתעלף מפרחים – איך צריך להגיב לאישה? השגת רגש זה היא המפתח לאהבת השם, והיא מטרת חיינו להשתמש בכל מה שיש בעולם להגיע לעוד ועוד הכרה מוחשית בטוב השם – ״לדור ודור נספר תהילתך״, ״שוויתי השם לנגדי תמיד״, ״מלוא כל הארץ כבודו״, ״כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו״. אין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים

אלא ידיעת הבורא. זוג שיודו להשם תמיד באופן כזה – יזכו שהשכינה תשרה ביניהם, ויהיו להם חיים נעלים ושמחים ביותר עם ברכת השם, וקדושה ראויה למעון לשכינה.

מקורות שנזכרו בשיעור: לא נמסר מראה מקום מפורש בתמלול.

שבת אופריף ועליה לתורה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200225

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “שבת אופריף ועליה לתורה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

נושא השיעור שבת אויפרוף. נוהגים האשכנזים שהחתן עולה לתורה בשבת לפני החתונה ואחר כך עושים קידוש וסעודת הודיה לקדוש ברוך הוא..

מהו זה מנהג זה מה טעם מנהג זה מבואר דבר נפלא בשם החידושי הרי״ם: כל מה שיהיה בשבוע נמשך משבת קודש. לכן מברכים את ראש החודש בשבת קודש, כי שבת קודש היא המקור לכן קוראים לחתן קודם הנישואים בשבת קודש שיעלה לתורה ויודה לקדוש ברוך הוא ועל ידי זה יוריד שפע טוב בשבת לחתונה שתבוא במשך השבוע אבל למה דווקא מודים על התורה, ולא יודה סתם?

למה הוא מודה דווקא על התורה מובא בספר ״שמחה בשמחה״: אמרו חז״ל ״על מה אבדה הארץ? על עזבם את תורתי״ – דהיינו שלא בירכו בתורה תחילה.

מבאר ככה: שלא החשיבו את התורה לפתוח את סדר יומם בהודיה עליה. וכה גדולה ועיקרית החשיבות הזו של התורה – עד כדי כך אבדה הארץ. דהיינו אדם צריך להרגיש את השמחה ואהבה לתורה עד שכל יום ויום הוא יפתח את היום בהודיה להשם על התורה זה גם מתאים למנהג אשכנזים שמתחילים את היום ישר בברכות התורה. לכן, מוסיף, כשעומד לפני התחלה חדשה כזו בחייו – להקים בית

בישראל, התחלה חדשה – הרי זה הזמן הראוי לברך על התורה המאירה לנו את כל דרכנו ומדריכה אותנו בכל שטחי החיים לכן החתן עולה ומברך על תורה כלומר אני מודה עכשיו לתורה שמתחיל חיים חדשים המאירה את דרכנו ומסדרת לנו את כל החיים לחיים נפלאים מתוקים ״הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים״. עוד כתוב יפה: שנוהגים שכאשר מברכים התורה גוללים את הספר.

התורה ואז מברכים או שמזיזים את הראש לצד שלא יאמרו שהברכות כתובות בספר אז זה.

אומר על דרך אבות דבר נפלא צריך אדם לברך על התורה כשהוא מודה לקדוש ברוך הוא על התורה לא כאילו זה כתוב בספר מה הכוונה כאילו חייבים. אלא כי הלב מרגיש שמחה והודיה לא בגלל שזה כתוב.

מן המקור אל החיים

אלא בגלל שכך אני מרגיש כך אני חש: ״ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו״, ״אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו״. אני מרגיש מתוך הלב רגשי שמחה והודיה שעל כך אני רוצה להודות לקדוש ברוך הוא שנזכה להרגיש בכל ליבנו את ההודיה על התורה הקדושה.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה

שבת חתן לפני או אחרי החתונה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200216

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “שבת חתן לפני או אחרי החתונה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

אתמול דיברנו כאן על השבת חתן דיברנו שבשבת חתן עולים לתורה והסברנו בשיעור הקודם שעלייה לתורה היא הודיה להשם רק חלק אחד לא הסבר לא הספקנו להסביר: אשכנזים נוהגים לעלות שבת לפני, הספרדים שבת אחרי. ויש לדון במה נחלקו.

למה אלה עולים שבת לפני ואלה עולים שבת אחרי יש עוד דבר שאשכנזים ספרדים חלוקים אשכנזים נוהגים שכל ילד וילד מדליק נרות חנוכה לעצמו, כל אחד מהילדים כולם כולם כל הבנים מדליקים; והספרדים נוהגים שרק בעל הבית מדליק. יש לומר רעיון נחמד: שזו אותה מחלוקת בשני המקומות. איזו מחלוקת? תשמע את הפסוק.

אמרנו את זה עכשיו בתפילה: ״נרננה בישועתך ובשם אלוקינו נדגול, ימלא השם כל משאלותיך״. נחלקו המפרשים איך קוראים את הפסוק. הרי הפסוק קשה: ״נרננה בישועתך״, ואחר כך כתוב ״ימלא השם כל משאלותיך״ – אז על מה אתה מרנן? הייתה ישועה או לא הייתה? ״נרננה בישועתך״ – אתה מרנן על הישועה – ואחר כך כתוב ״ימלא השם משאלותיך״? חלק מהמפרשים מתרצים: סרס

המקרא ודרשהו: ״ימלא השם כל משאלותיך״ – ואז ״נרננה בישועתך״. כך אומרים חלק מהמפרשים. מפרשים אחרים אומרים: לא, זה כפשוטו – אם אתה תהיה כזה בעל ביטחון בהשם, כזה שמח, שאתה כבר מרנן לישועה כאילו הייתה, כל כך בטוח בישועת השם, אתה מרנן על הישועה העתידה – זה יגרום ש״ימלא השם כל משאלותיך״. עוד פסוק יש בתהילים,

הפסוק מפורסם מאוד ״מהולל אקרא השם ומן אויבי אושע״. שואל המדרש שוחר טוב: איך יכול להיות ״מהולל אקרא השם ומן אויבי אושע״? קודם כל ״מן אויבי אושע״, ואחר כך ״מהולל אקרא השם״!

אומר המדרש שוחר טוב: סרס המקרא ודרשהו – ״מן אויבי אושע״, ואז ״מהולל אקרא השם״. ולמה זה כתוב הפוך? כי הוא קיבל על עצמו מראש ״מהולל אקרא השם״ – לכן ״ומן אויבי אושע״. מתי הוא הילל את השם? אחרי; רק הוא קיבל על עצמו מראש שכאשר הקדוש ברוך הוא יושיע אותו – ״מהולל אקרא השם״. אבל יש כאלה שאומרים: המקרא הוא כפשוטו. וכך רש״י

אומר רש״י: ״מהולל אקרא השם ומן אויבי אושע״ – בזכות ההלל שאדם אומר על הישועה שוודאי תבוא, ייוושע מאויביו.

מן המקור אל החיים

אומר רש״י: ״כלומר, אף לפני הישועה אני מהללו, לפי שבטוח אני שאוושע מאויבי״ – ״מהולל אקרא השם״, ועל ידי זה ״מן אויבי אושע״. כך יש שני פירושים גם כאן – אותה מחלוקת. יש לומר על דרך הדרש שזו המחלוקת בין אשכנזים לספרדים. ספרדים אומרים: תגיד, התחתנת? קרתה ישועה? מה אתה עושה – רוקד, עושה קידוש, קורא לכולם, אוכלים עוגות, שרים, שמחים? מה קרה? בוא, תתחתן, תקים בית –

אל תעשה קידוש לפני, בגלל עין הרע. לכן מה הם עושים? ״ימלא השם כל משאלותיך״ – ואז ״נרננה בישועתך״. זה הפשט. אשכנזים אומרים: לא, אנחנו עושים כמו רש״י – ״נרננה בישועתך״ מראש, ועל ידי זה ״ימלא השם כל משאלותיך״. מרננים עוד לפני הישועה. ככה הם עושים גם בחנוכה. מה זה חנוכה? פעם דיברנו על זה הרבה:

אדם מדליק נר חנוכה – זה גם כנגד בית המקדש, הבית. ספרדים אומרים: בחור, יש לך בית מקדש? אתה רווק! איפה יש לך בית מקדש? לאבא שלך יש; לך אין – אז אבא שלך מדליק, ואתה לא מדליק כלום. אשכנזים אומרים: כן, יום אחד יהיה לי; יש לי גם אישה באיזשהו מקום; אני כבר מדליק על בית המקדש העתידי, שעוד לא נבנה. אני

כבר מדליק על החשבון; אני גם מודה לקדוש ברוך הוא על הבית מקדש העתידי זו המחלוקת: שני פירושים יש, ויש לומר שאלו ואלו נחלקו בזה. השם יזכנו: ״נרננה בישועתך ובשם אלוקינו נדגול, ימלא השם כל משאלותיך״.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · תהילים · רש״י

🎧 שיעורים נוספים להאזנה

ברכת אירוסין▶️ לשמיעה · שיעור 1200260טעם המנהג לשיר עוד ישמע לאחר החופה▶️ לשמיעה · שיעור 1200261למה שרים עוד ישמע בחתונה▶️ לשמיעה · שיעור 1200235מתי יצחק התפלל נשמת וסגולות לזיווג הגון במהרה▶️ לשמיעה · שיעור 1200270שיעור ב - באור קול מצהלות חתנים וניגון הנערים▶️ לשמיעה · שיעור 1200255שיעור ג-יום חתונתו▶️ לשמיעה · שיעור 1200256
ידשבע ברכות
✡
פרק יד

שבע ברכות

📖 בפרק זה:

שמחה זו מזמינה אותנו לעצור, להתבונן בחסדי השם, ולתת להודיה קול ברור בתוך המאורע.

דרשה נפלאה לשבע ברכות מהרב שערי אהבה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 31242653

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “נפלאה לשבע ברכות מהרב שערי אהבה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

כאשר עושים מסיבה שמחת חתן וכלה לא באולם חסר רגש.

אלא בתוך בית מכניסים את החתן והכלה לתוך בית שיש כבר שכינה כן אולם זה אולם בלי שום דבר – סתם קירות ריקים אבל כשיש בית ועוברים במשך השבע ברכות מבית לבית אז שואבים קצת שכינה שאפשר לייצר את השכינה החדשה שצריכה למלא בעזרת השם את הבית שלהם ואני חושב שבאמת כדאי לנסוע מנתיבות ומבני ברק רק קצת לשאוב מהשכינה שיש בבית הזה יש פה איזה משהו, איזה שכינה.

מרוממת ביותר ואני מברך את החתן והכלה שהם יזכו לשכינה ולשלום בית ולקדושה לא פחות ממה שיש בבית הזה.

יש היום ברוך השם מתרבות שמחות בכלל ישראל, המשפחות גדלות, ואני שם לב שיש איזה חוסר הבנה, חוסר תפיסה. מה באמת העניין של שבע ברכות כל לילה? למה צריכים כולם להתאחד ביחד ולעשות שבע ברכות? חז״ל, כולם מכירים חז״ל, לא מתווכחים עם חז״ל, כן?

שחז״ל אומרים שיש מצווה גדול מאוד לשמח חתן וכלה – כאילו קיבל תורה מסיני, וכולי וכולי, כל מיני מאמרים נפלאים שחז״ל אומרים על העניין של שמחת חתן וכלה. אז עושים את זה אבל לא תופסים כן הרי החתן, ברוך השם, חיוך על הפנים כן מה. למה אני צריך לשמח אותו כן אדרבה שהוא ישמח אותנו אז אז אה יש פה איזה חוסר הבנה פה בעניין ולכן זה קשה ולכן כן מגיעים מאוחר ודברים כאלה לא לא תופסים מה מה רוצים כן?

אז יש פה איזה עניין שכן מחוייבים קצת לתפוס. יש פה אם חז״ל אומרים שיש משהו עצום אז אסור לעבור בשקט. צריכים לעצור ולהבין מה פה החשיבות הגדולה של העניין. אז דבר ראשון איך שאנשים מתייחסים לזה בדרך כלל מתייחסים לזה בתור בין אדם לחבר. כן? זאת אומרת שזה חסד, מעשה חסד, וזה באמת לא מתווכחים עם זה זה באמת חסד צריכים לתפוס.

למה זה חסד מה החסד שיש בדבר כן אבל יש פן של חסד אבל יש פן אחר לגמרי שהשבולי הלקט מביא – דיברתי עכשיו עם הרב, שתמיד אנחנו מזכירים את זה – השבולי הלקט כותב שמי שמקבל הזמנה לשמחת חתן וכלה זו בעיה לא לקבל אותה, כיוון שזו הזמנה לקבל פני השכינה; ואם יש הזמנה לקבל פני השכינה ומישהו אומר תודה רבה אני אני עסוק כן זה קצת חמור כן ככה הוא

מן המקור אל החיים

אומר: יש בזה עניין של בין אדם לחברו, יש בזה אבל יש בזה קבל פני השכינה ונראה לי שגם כן מה שכולם שואלים שהרי החתן והכלה, ברוך השם, שמחים – למה צריכים לשמח אותם? אז הפשט של שמחת חתן וכלה זה לא שהם לא שמחים,

אלא שיש אפשרות יש הזדמנות לחתן וכלה להגיע לשמחה מרוממת לשמחה של שכינה השמחה מה שאנחנו צריכים לשמח חתן וכלה זה באיכות, לא בכמות. הכמות יש – החיצוניות, השמחה החיצונית יש; אבל כולם מכירים: יש הבדל גדול בין שחוק לשמחה. שמחה זו לא רק שמחה חיצונית.

אלא כשגם הנשמה מצטרפת כל החלקים של הבן אדם מצטרפים לשמחה ושזה שמחה נעלה לא רק שמחה שטחית אז יש הזדמנות פעם בחיים יש הזדמנות שאפשר להגיע להכרה חדשה בריבונו של עולם, להכרה בטוב של ריבונו של עולם. וזה צריך להיות השמחה זה השכינה זה קבלת פני השכינה של שמחת חתן וכלה. בעצם, כל החלקים של השכינה הזאת הם הברכות של שבע ברכות; כל ברכה זה עוד

עוד זה עוד כיוון של השכינה של טוב השם שאפשר להכיר בשמחת חתן וכלה. מתחילים את השבע ברכות ב״שהכל ברא לכבודו״: יש איזה כבוד שמים עצום שאפשר להכיר בשמחת חתן וכלה. דבר ראשון הברכה האחרונה – רק ניקח את הדברים המרכזיים הברכה האחרונה, מה שאומרים: ״אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה רינה דיצה וחדווה״. הקדוש ברוך הוא לא ברא אותנו רובוטים הוא לא ברא אותנו בלי רגש כן.

הוא ברא אותנו עם רגשות של שמחה זה המצאה הקדוש ברוך הוא המציא איזשהו מציאות של שמחה כן הוא היה יכול לברוא בלי שמחה סתם שכולם עושים מה שצריך יש בחירה ושמחה הקדוש ברוך הוא ברא השמחה והוא לא רק ברא השמחה.

אלא הוא ברא כל מיני סוגים של שמחה כמו כשהוא בורא פרחים הוא לא רק בורא פרח אחד הוא ברא הרבה סוגים ברא כל מיני סוגים של שמחה עד כדי כך שגם הרמב״ן

כותב – ובזוהר הקדוש מובא – שגם ״ששון ושמחה, חתן וכלה״ הם סוגים של שמחה. אז אנחנו מודים לריבונו של עולם על המציאות הנפלאה המצאה הנפלאה שהוא ברא רגשות נעימים רגשות נפלאים בתוכנו ואנחנו אף פעם לא מברכים על ההמצאה הזאת, חוץ משמחת חתן וכלה. זה משהו כל הדברים בעולם שאנחנו נהנים מהם לא היינו נהנים מהם כל כך לא היינו נהנים מהם אם לא היה לנו רגשות של שמחה כן אז.

מן המקור אל החיים

באמת היינו צריכים כל יום לברך על ההמצאה של שמחה, שהקדוש ברוך הוא נתן לנו אפשרות להרגיש אבל למעשה מברכים רק בשמחת חתן וכלה. אז רואים שיש משהו מאוד מאוד מיוחד במציאות של חתן וכלה, שאפשר להגיד יש כאן משהו מיוחד.

וחוץ מזה אנחנו מודים על מה שהקדוש ברוך הוא ברא: ״אשר יצר את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בניין עדי עד״. אדם הראשון – על אדם הראשון כתוב שהוא היה כפוי טובה. הקדוש ברוך הוא נתן לו מתנה נפלאה אישה והוא לא הרגיש הוא לא הרגיש את העוצמה של החסד מאחורי המתנה הזאת כפיות הטובה הזאת של אדם הראשון – זה השורש של החטא של אדם הראשון. יש רמב״ן בבראשית שמישהו הראה לי, ואחר כך ראיתי שעוד ראשונים – רבנו בחיי –

אומר אותו דבר ומסתמא גם אחרים: מה שכתוב ״מכל עץ הגן אכול תאכל״ – אומר הרמב״ן שם: בדרך מצווה, ולא רשות. אז הייתה מצווה על אדם הראשון לאכול מכל עצי הגן – מצוות עשה, ישר מריבונו של עולם – לאכול מכל עצי הגן. ועד כדי כך אומר הרמב״ן, שאחר כך, כשהוא אכל מעץ הדעת, אז הקדוש ברוך הוא בא אליו בשתי טענות טענה אחת.

למה אכלת מהעץ שאמרתי לא לאכול אבל? למה גם לא אכלת מכל העצים האחרים? כן, מכל הפירות האחרים. אז למה? למה הקדוש ברוך הוא היה כל כך כל כך מעוניין שאדם הראשון יאכל מכל עצי הגן? כן. למה הוא בא בטענה? למה זו מצווה? למה הוא נתן לו מצוות עשה לאכול מכל עצי הגן, מכל פירות הגן? אז. התשובה לכאורה פשוטה: הקדוש ברוך הוא רצה.

הקדוש ברוך הוא רצה שאדם הראשון, כשהוא קם בבוקר הראשון ויפתח עיניים – איזה גן עדן נפלא! – הוא ייגש לפרי הראשון; הוא לא סתם יאכל אותו – הוא ייקח את הפרי: ריבונו של עולם, שברא תפוז – תפוז של גן עדן! אחר כך הוא ניגש לעץ הבא, רואה איזה תפוח – אפילו המציאה הזו – ועוד אחד ועוד אחד. ואחר כך מגיע ריבונו של עולם ונותן לו מתנה: אישה.

אישה אז הוא היה ממש צריך להתעלף: איזה ריבונו של עולם שממציא כזו מציאות, כזו מתנה נפלאה אז אם אדם הראשון היה מרגיש את חסד השם, את הטוב של השם לא היה עולה בחשבון שהוא יחטא בעץ הדעת, לעשות משהו נגד ריבונו של עולם. אז השורש של כל החטא של אדם הראשון זה החיסרון בהכרת הטוב, במידה מסוימת. זאת אומרת הקדוש ברוך הוא שם אותו במקום נפלא והוא נתן לו מתנות.

נפלאות והוא לא שם לב הוא לא שם לב את חסד השם שיש בדבר. ואנחנו צריכים לתקן את החטא.

מן המקור אל החיים

אנחנו צריכים להכיר טובה לריבונו של עולם, על החסדים שלו, על המתנות שלו, ובפרט על המתנה הנפלאה שהוא המציא אישה. ובשביל זה להכיר את הכבוד שמיים. מה זה כבוד שמיים? להכיר את הטוב של השם. להכיר את החסד של השם. בשביל זה לא מספיק יום אחד – שבעה ימים. רק להתרכז על החסד שיש בהרגשות של שמחה שהקדוש ברוך הוא ברא על החסד כל המבנה של הבריאה – נפלא ופלא. ולא רק לא רק להודות.

אלא להכיר איזה ריבונו של עולם, שממציא כזה כזו מציאות ואנשים עושים טעות יש טעות מאוד נפוצה שבברכות, כשאנחנו מברכים, הפשט בברכה הוא מצווה: אני צריך להגיד ברכה וזה מתיר לי לאכול את התפוח. כן, זה לא הפשט. זה לא הפשט. זה לא הפשט שעושים ברכה ואחר כך אוכלים את התפוח ושוכחים מהברכה. הברכה הייתה צריכה להמשיך במשך כל האכילה. אני מברך ריבונו של עולם, שהוא נתן לי תפוח – אז אני עכשיו בתודה.

מי נתן? עכשיו כשאני אוכל את התפוח אני צריך את כל הטעם ואת כל המתיקות, ואת כל מה שזה גם משקה וגם אוכל הברכה הייתה זה לא רק כן להגיד את הברכה ולשכוח ממנו כשאוכלים. אלא הברכה צריכה להמשיך ביחד עם כל האכילה ואותו דבר זה שבע ברכות אז שבע ברכות זה לא הפשט שעושים את הברכות ומודים לריבונו של עולם בהתחלה, ואחרי שגמרנו שבע ברכות – נגמר, עכשיו אפשר לשכוח מהברכות.

אלא שכל החיים, כל החיים ההד של הברכות האלו צריכים להמשיך כל זמן שבן אדם מגיע הביתה צריך לצלצל לו באוזניים ״אשר יצר את האדם בצלמו... והתקין לו ממנו״ – הקדוש ברוך הוא ברא איזו מציאות נפלאה, אישה, נתן לי. והרגשות של כל השבע ברכות מיועדים להמשיך שבן אדם יקח אותם למשך כל החיים הוא לא חס ושלום רק לשבע ימים ואז לשכוח מהם לכן יש חשיבות גם כן להשתתף.

בשמחת חתן וכלה – לא רק להם; אנחנו צריכים, כמו מטען, להיטען. הבן אדם צריך את הכרת הטוב הזו, וזה יורד. יש שבע ברכות – ריכוז של שבעה ימים של הכרת הטוב לריבונו של עולם, הכרה בטוב. גם המשתתפים צריכים קצת טעינה, שחזור של הרגשות האלו במשך כל החיים כן ולכן זה מאוד חשוב זה זה מישהו עבר איזה תקופה והוא לא היה בשבע ברכות, לא הרגיש, לא

שמע את הברכות האלו אז צריך להרגיש איזה חיסרון כן זה חיסרון וזה חיסרון כמו בלימוד תורה; מי שכפיות הטובה של אדם הראשון עוד ממשיכה אצלו – חסר לו.

אז לכן אנחנו מברכים את החתן והכלה שבעזרת השם השמחה והשבע ברכות של השבוע ימשיכו במשך כל החיים הם יקחו איתם ביחד איתם לבית שלהם ושהם יזכו לבית של הכרה בשכינה, הכרה בטוב של השם, ותמיד ירגישו את חסד השם, את הטוב של ריבונו של עולם – ״אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה״. ״חסדי השם כי לא תמנו, כי לא כלו רחמיו״.

מן המקור אל החיים

(בשירה:) ״חסדי השם כי לא תמנו, כי לא כלו רחמיו״. השיעור לא האזנתם הוקלט ונערך עבורכם על ידי כל הלשון.

מקורות שנזכרו בשיעור: ספר דברים

טעם עשית סעודת שבע ברכות

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200218

שאלה למחשבה: מהו הטעם לעשית סעודת שבע ברכות?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

נושא השיעור דרשה לשבע ברכות לשם מה נועדו השבע ברכות. מדוע טורחים עם ישראל כל כך הרבה לעשות שבע ברכות ושבת שבע ברכות באים מקצוות הארץ כולם ביחד מתכנסים מה מטרת השבע ברכות בברכה שאנו מברכים כל יום כמה וכמה פעמים אנו מסיימים ״רופא כל בשר ומפליא לעשות״ – מה הוא ״מפליא לעשות״? על איזה פלא גדול מדובר כאן? מסביר הרמ״א בסימן ו׳ באורח חיים שישנו פלא מופלא בגוף האדם.

כיצד מחבר הקדוש ברוך הוא גוף ונשמה להיות אחד? מסביר הרב פינקוס דבר נפלא. ניתן לחבר אפילו דברים מוזרים. למשל ניתן לחבר כדור לקיר, להדביק את הכדור לקיר. זה מתחבר איכשהו, אבל יש דברים שאינם מתחברים כלל וכלל. למשל לא ניתן לחבר את מצוות הנחת תפילין לצלחת. צלחת לא יכולה לקיים מצוות הנחת תפילין. זה פשוט לא מתחבר יחדיו.

כמו שלא ניתן לחבר את הפסוק בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ, את תוכנו ומהותו וכוונתו לתוך סיר; אין קשר בין הדברים. הם אינם מתחברים כלל וכלל. כך ממש גוף ונשמה הם שני דברים אחרים לחלוטין. הנשמה – ״נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחתה בי״ – והגוף גוף גשמי אינם כלל יכולים להתחבר יחד. וזהו פלא מופלא איך הם מתחברים יחדיו. ועל כך אנו אומרים ״מפליא לעשות״. זהו הפלא הגדול שיש כאן.

כך ממש גם זיווג איש ואישה לחבר שני דברים שונים כל כך זהו פלא מופלא הרי האיש הוא שכל והאישה רגש – יש ספר ״גברים ממאדים, נשים מנוגה״ – אין קשר ביניהם, זה רוצה לומר ממש עולם אחר האיש דומה לשמש והאישה ללבנה – עולם אחר, מהות אחרת,, צורה אחרת. כיצד ניתן לחבר שני דברים שונים כל כך? על כך. אומר המהר״ל: אמרו חז״ל, ״לא איש בלא אישה ולא אישה בלא איש, ולא שניהם בלא שכינה״.

״איש ואישה זכו – שכינה ביניהם״. זה לא סתם. בלא השכינה, בלא שבורא עולם יבוא ויתן את הדבק ביניהם. לא ניתן בכלל לחבר שני דברים שונים כל כך ומהות אחרת. והפלא המופלא שיש כאן הוא לא רק שהם מתחברים יחדיו. אלא, כמו שאומרים בברכת ״אשר ברא״: ״אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה רינה דיצה וחדווה, אהבה ואחווה שלום ורעות. ״. עשר לשונות של שמחה אנו מזכירים כאן. ומה הקשר של ״חתן וכלה״ באמצע? ״חתן וכלה״ אינם לשון שמחה!

מדוע גם הם נמצאים בתור הברכה הנפלאה הזאת מסבירים המפרשים דבר נפלא דע: איך זוכים לששון ושמחה? איך זוכים לגילה רינה דיצה וחדווה איך זוכים ללב מלא אהבה, אחווה, שלום ורעות אתה יודע איך זוכים לכל הדברים המתוקים האלה? הכל זוכים על ידי חיבור חתן וכלה. החיבור של חתן וכלה לא רק שהם מתחברים יחדיו.

אלא זה יוצר כזאת הרמוניה נפלאה שנהיים מזה ששון ושמחה אהבה ואחווה גילה רינה דיצה וחדווה זהו הפלא המופלא שיש כאן לא רק שהקדוש ברוך הוא מחבר אותם. אלא הקדוש ברוך הוא יוצר כזה דבר נפלא. אילו איש ואיש היו מתחברים, אישה ואישה היו מתחברים –, לא היו מגיעים לכזה דבר נפלא. רק על ידי החיבור של הדברים השונים נוצר דבר נפלא.. אמר פעם מישהו דרך משל, המשקה האהוב על אנשים הוא כוס קפה. מה זה כוס קפה?

מן המקור אל החיים

חיבור של כל הניגודים.. מחברים את הסוכר הלבן עם הקפה השחור. מחברים את הקפה החם עם החלב הקר, מחברים את הקפה המר עם הסוכר המתוק וביחד, בהרמוניה, נוצר משקה נפלא המעורר ומחזק ליבות בני אדם לעבודת השם.

כשאנו רואים כזה פלא מופלא שהקדוש ברוך הוא ברא שאדרבה מתוך השוני הגדול נוצרים ששון ושמחה כאלו, אנחנו מתאספים כולנו לראות את כבוד השם יתברך ולראות את נפלאותיו לשבחו ולהללו. ולכך הברכה הראשונה בשבע ברכות היא ״שהכל ברא לכבודו״. ואם ״הכל ברא לכבודו״ – מדוע מברכים את זה דווקא בשבע ברכות אולי נברך את זה ביום הולדת אולי ברית מילה אולי בכל מאורע אחר. מדוע דווקא בחתונה ושבע ברכות?

אלא אין לך מקום בו ניכר טובו הנפלא של בורא עולם וחוכמתו הנפלאה כבוד השם כמו שמחת חתן וכלה זהו מטרת שבע הברכות להתבונן בחסדי השם ונפלאותיו לשבחו ולהללו על כל הטוב הנפלא על הבית היהודי הבנוי על עשיית רצון השם ולהודות על חסדיו הנפלאים. זהו המטרה המתוקה של שבע הברכות שבונים בית על יסודות ההודיה לקדוש ברוך הוא על טובו הנפלא. בית כזה יכול להיות גן עדן עלי אדמות. אנחנו מקימים את היסודות של הבית על מה?

על שבח והודיה לבורא עולם על חוכמתו הנפלאה. וכשבונים כך בית הרי זה פתח לגן עדן. כי ההודיה כל מי שניסה אותה, כל מי שרגיל בה, כל מי שלא מקבל את הכל בחיים בצורה מובנת, אלא מודה להשם מרגיש ממש גן עדן עלי אדמות. הוא אינו צריך לחכות עד לגן עדן בשביל להאמין שיש גן עדן. הוא כבר חי כאן את הגן עדן כאן, בעולם הזה. כל מי שניסה מרגיש ממש ״טעמו וראו כי טוב השם״, ״טוב להודות להשם״.

ואת הבית היהודי, הבית של הגן עדן אנחנו פותחים בשבעה ימים של הודיה להשם על הפלא המופלא של חיבור חתן וכלה ונסיים בוורט נפלא. אומרים בשבע ברכות: ״שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם״. מה זה ״גן עדן מקדם״? מה זה ״קדם״? רש״י: במזרחו של עולם. אבל אם ככה, מה זה קשור לשבע ברכות? ואם היה גן עדן בדרום, היינו מזכירים את צד הדרום? ראיתי פירוש נפלא: ״קדם״ פירושו –

אומר התרגום לפני שנברא העולם. ״מקדם״ – לפני בריאת העולם. גן עדן היא כזאת בריאה נפלאה שאינה יכולה להיברא בתוך העולם הזה. אינה שייכת לעולם הזה וברא גן עדן מקדם לפני שהוא ברא את העולם. ומדוע מברכים את זה בשבע ברכות ללמד יהודי שהקדוש ברוך הוא יכול לשמח רעים אהובים, להביא אותם לכזאת שמחה אדירה. עד כדי כך שהם יטעמו טעם של גן עדן – של לפני שנברא העולם. כזאת מתיקות יש בבית היהודי,

עד כדי כך שיכולים להרגיש שם מעין גן עדן, מעין דבר שהוא מחוץ לגבולות העולם הזה. כאשר אנחנו מתאספים כאן ומשבחים את בורא עולם, בורא עולם כל כך נהנה מבית יהודי כזה שבו משבחים אותו ויודעים שהכל ברא לכבודו. בית כזה בעזרת השם יזכה לטעום מטעם ״שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם״. השם יזכה את כולנו מזל טוב.

מקורות שנזכרו בשיעור: ספר בראשית · ספר דברים · רש״י · המהר״ל · הרב שמשון דוד פינקוס

טעם תקנת שבע ברכות

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200217

שאלה למחשבה: מהו הטעם לתקנת שבע ברכות?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלום וברכה מאזינים יקרים חז״ל תקנו לנו אחרי שאדם מתחתן ונושא אישה – שבעה ימים, שבהם כל יום יעשו סעודה אם אפשר ויברכו בהם שבע ברכות השבע הברכות האלה אינן ברכות המצוות – לא אומרים שם ״אשר קדשנו במצוותיו״. מה עושים בברכות האלה?

משבחים ומודים לקדוש ברוך הוא שברא אדם, שהתקין לו ממנו אישה – בניין עדי עד, שמשמח ציון בבניה, שמשמח את החתן ואת הכלה, ״ששון ושמחה, גילה רינה דיצה וחדווה, אהבה ואחווה״. כך משמחים מודים לקדוש ברוך הוא על כל הדברים הנפלאים שברא בורא עולם וצריך עיון. לא מצאנו אף מצווה שצריכים להודות עליה במשך שבעה ימים. שבעה ימים צריכים לשבת ולהודות לקדוש ברוך הוא, לעשות סעודות, לשבח את בורא עולם על הבריאה הנפלאה שברא.

ולא רק מודים על החתן והכלה – מודים כבר על יצירת האדם ויצירת האישה, וכל הדברים: ששון, שמחה, גילה, רינה, דיצה, אהבה, אחווה. מה ראו חז״ל לזה? לא ראינו שתיקנו כך בברית מילה: מודים לקדוש ברוך הוא על הברית וזהו; בסעודה אין ברכת הודיה, ובוודאי לא ליום אחר כך וליומיים אחר כך.

למה תיקנו חז״ל כל כך הרבה ימים להודות נראה לבאר את זה באופן נפלא על פי מה שלמדנו בשיעור הקודם שיעור הקודם ראינו את פרקי דרבי אליעזר שאומר: לא נטרד אדם הראשון

אלא על שכפר בטובה, שאמר ״האישה אשר נתת עמדי״. ושאלנו: דברים תמוהים מאוד – אדם הראשון גורש מגן עדן בגלל שהוא אכל מעץ הדעת, לא בגלל שהוא כפר בטובה וזכינו לבאר בעזרת השם כפי שמביא בספר ״שערי אהבה״ ביאור נפלא: הפשט הוא שאם אדם הראשון היה מקבל את אשתו שהקדוש ברוך הוא ברא לו כמתנה מהשם, והיה מסביר לעצמו למה ״לא טוב היות האדם לבדו״

למה למרות שכל הבריאה נבראה כי טוב האדם שהוא לבד זה לא טוב הוא נברא בצורה לא טובה ולמה ״מצא אישה מצא טוב ויפק רצון מהשם״? למה הקדוש ברוך הוא כך מרוצה ממנו כשיש לו אישה?

למה כמו שכתוב בגמרא: ״אישה טובה – אשרי בעלה, מספר ימיו כפליים״. כמה טובה אישה טובה! אם היה מוצא את כל ההסברים, עד שהיה חי בכל ליבו ונפשו כמה טוב בורא עולם בבריאה הנפלאה שברא אישה אם אדם היה חי ככה היה מחיה את זה בליבו לא היה שייך שיבוא הנחש וישכנע אותו: בורא עולם רוצה לעשות לך רע, הוא לא רוצה שתאכל מעץ הדעת כי אתה תהיה מתחרה לו – ״והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע״ – הוא לא רוצה מתחרה בשטח.

מן המקור אל החיים

בקיצור, הנחש שכנע אותה שבורא עולם לא רוצה שיהיה לך טוב. זה היה השכנוע של הנחש. אם אדם הראשון היה חי את טוב השם – כמה בורא עולם טוב, בבריאת האישה – הנחש לא היה מצליח לשכנע אותו. זה מה שאמרו חז״ל: לא נטרד אדם הראשון אלא על כפיית הטובה. הכוונה היא שורש חטא אדם הראשון היה חוסר הכרת טוב השם לבריאת האישה.

והנה כל ה-6000 שנה שאנחנו חיים כאן בעולם הזה מטרתם לתקן את חטא אדם הראשון והדבר הטוב ביותר הוא לתקן באותו מקום באותו מצב באותו חטא בדיוק מה חטא אדם הראשון? שלא הכיר בטוב האישה אין לך דבר יותר נפלא מאשר לתקן שיבוא האדם וישבח ויודה ויהלל את בורא עולם על הבריאה הנפלאה – ״אשר יצר את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בניין עדי עד. ברוך אתה השם יוצר האדם״ – שישבח

ויהלל את בורא עולם על הבריאה הנפלאה שברא – ״עזר כנגדו״. זה היה כוונת חז״ל לכן הם תיקנו שבמשך שבעה ימים כל יום ויום יתכנסו בני אדם ויהללו וישבחו את בורא עולם – תשמעו במדור 7, שיעור 79, שם הארכנו בדברי המהרש״א שאומר: ״קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה״ – במה צוהלים החתנים, ומה הנערים ״מנגינתם״ עושים? משבחים את חסדי המקום, משבחים

ומפארים את בורא עולם על הבריאה הנפלאה שברא – אישה – בכל הבריאה הזאת של חתן וכלה. חז״ל תיקנו, וכוונתם הייתה שבכל ערב יהיה שיעור נפלא, וישבחו ויהללו את בורא עולם בחסדיו המרובים בבריאת חתן וכלה זו הייתה מטרת שבע ברכות. ואז אחר כך מברכים שבע ברכות, וכל המסובים מרגישים כמה טוב השם, והיו יוצאים עם הרגשה נפלאה של חסדי הבורא יתברך. זו הייתה המטרה.

ועוד: שבעה ימים, כל יום ערב ובוקר, מברכים את הקדוש ברוך הוא שבע ברכות יוצא סך הכל 98 ברכות ואז זה מתקן את צ״ח הקללות שבפרשת כי תבוא. כל הקללות –

למה הגיעו בגלל שלא מודים לקדוש ברוך הוא על ידי שיודו לקדוש ברוך הוא 98 ברכות ייעקרו כל הקללות ויהיה בית מלא ברכה ושפע כמו שכתוב ״ויהפוך השם אלוקיך לך את הקללה לברכה״ – על ידי שמודים לקדוש ברוך הוא, הכל נהפך לברכה. זו הייתה מטרת חז״ל בתקנת השבע ברכות. ויהי רצון שנשמע טוב מה שאנחנו לומדים עכשיו, ונזכה שבאמת כך ייראו השבע ברכות: שיהיו שיעורים, יהיו שם דרשות – לא רק ״כמה

החתן הזה נפלא״ – גם זה טוב – אבל שיהיו גם דרשות: כמה נפלא בורא עולם, כמה טוב ומיטיב; שירגישו כולם שאנחנו באים לשבח את בורא עולם על הבריאה הנפלאה שברא אם נעשה ככה נזכה בעזרת השם שיהיה לנו שפע ברכה בעולם שייבנו בתים עם ילדים צדיקים, כל הקללה תסור מהם, ויהיה לקדוש ברוך הוא נחת נתקן את חטא אדם הראשון ונזכה לחזור בחזרה לגן עדן השם יזכנו במהרה בימינו, אמן.

מקורות שנזכרו בשיעור: ספר דברים · המהרש״א

מקור תקנת שבע ברכות

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200219

שאלה למחשבה: מהו המקור לתקנת שבע ברכות?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלום וברכה מאזינים יקרים היום יום ראשון, כ״ח תשרי תשע״ז. אנחנו במוצאי פרשת בראשית, ו״בראשית״ – אמר החיד״א – ראשי תיבות ״בכל רגע אברך שם השם תמיד״. יהי רצון שנזכה תמיד לברך את השם בקול גדול בשמחה ובאהבה ונדבר היום קצת מעניין הברכות. במסכת כלה הוא שואל: ״מנין לברכת חתנים מן התורה?״ מאיפה יודעים שצריכים לברך ברכת חתנים? חלק מהראשונים מסבירים מה המקור שצריכים לברך שבע ברכות? נו, איפה יודעים פרשת השבוע?

פרשת בראשית שצריכים לברך שבע ברכות. המדרש מביא: ״שנאמר ׳ויברך אותם אלוקים ויאמר להם אלוקים פרו ורבו׳״. הנה הקדוש ברוך הוא כאשר הוא חיתן את אדם וחווה הוא ברך אותם ככה גם אנחנו צריכים לברך את הנישואים. עוד מקור מביא המדרש ״שנאמר ׳ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותנו את היי לאלפי רבבה׳״. וראיתי שאלה יפה מאוד. שני המקורות לכאורה תמוהים ביותר ואין להם שום קשר לכאורה לשאר הברכות.

משום שהקדוש ברוך הוא מה עשה? מה הוא ברך? ברך את אדם וחווה. לבן ובתואל בירכו – מה הם ברכו? ברכו את רבקה. ואילו אנחנו בברכת שבע ברכות. את מי אנחנו מברכים? את הקדוש ברוך הוא. כמו שאנחנו רואים ״שהכל ברא לכבודו״,

״יוצר האדם״, ״אשר יצר את האדם בצלמו״, ״שוש תשיש״, ״אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה״ – כל הברכות כולם הן ברכות לקדוש ברוך הוא. אז מה הקשר בין מה שלבן אמר ״אחותנו את היי לאלפי רבבה״ – שבירך את רבקה – ובמה שהקדוש ברוך הוא ברך את אדם וחווה לבין זה שאנחנו היום צריכים לברך את הקדוש ברוך הוא זה לא מן העניין אם היינו מברכים את החתם והכלה זה היה קשור אבל אנחנו לא מברכים את החתם והכלה מברכים את הקדוש ברוך.

הוא אז אם ככה מה הקשר איך אומרת המסכת כלה ״מנין לברכת חתנים מן התורה? שנאמר ׳ויברך אותם אלוקים׳״? נבין את העניין באופן נפלא מאוד. החינוך במצווה ת״ל – אם אתם לא זוכרים, יש לכם סימן: ת״ל ראשי תיבות ״תודה להשם״ – מצוות ברכת המזון.

מבאר דבר נפלא. מדוע אמרה תורה לברך ברכת המזון? מה שורש המצווה? אומר החינוך:, כי הקדוש ברוך הוא רוצה להוריד לנו שפע גדול. ואיך יורד שפע? על ידי שמודים לקדוש ברוך הוא על הטוב שנתן לנו יורד שפע. על ידי שנודה לו, על האוכל שנתן לנו ירד עוד הרבה. כך. מבאר החינוך.

על ידי ההודיה יורדת ברכה לעולם והדבר פשוט מסברה הרי זה פסוק מפורש בתורה ״בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך״ כאשר מזכירים את השם מודים לו משבחים אותו אבוא אליך וברכתיך ההודיה מורידה ברכה חשבת פעם. למה אחרי ברכת המזון יש כזאת רשימה ענקית של בקשות מלא ״הרחמן״? דבר נפלא: לאחר שמודים לקדוש ברוך הוא שערי שמיים פתוחים, אין לך זמן יותר נפלא מאשר אחרי ברכת המזון לבקש ולבקש ולבקש.

מן המקור אל החיים

והמקור הזה – לא נאריך כרגע.

אם כך פני הדברים, אם אנחנו יודעים שעל ידי שמודין הקדוש ברוך הוא יורד שפע אז מה ששאלנו מתורץ נפלא מאוד ודאי שאנחנו רוצים לברך את החתן והכלה. אבל איך נברך את החתן והכלה? על ידי שנשבח את הקדוש ברוך הוא על זה שהוא ״ברא ששון ושמחה״, על זה שהוא ״יוצר האדם״ – על ידי זה יירד שפע גדול מאוד לחתן והכלה. כך אנחנו יכולים להוריד להם שפע על ידי שנודה לקדוש ברוך הוא על.

הבריאה הנפלאה הזאת אז נזכה וירד שפע לחתן והכלה שהם נושא הערב כי ההודיה מורידה ברכה ואם כך אולי גם כל יהודי שרוצה שהבית שלו יהיה בית נפלא תהיה שמחה בבית יהיה שלום אהבה ואחווה האם לא ראוי כך? אמנם חז״ל לא תקנו שבע ברכות רק בנישואים אבל ראיתי בספר ״קול ששון וקול שמחה״, הוא

כותב הערה נפלאה, וזה לשונו: ״נראה, כמו שבברכות הנהנין פשוט הדבר שאין מטרת הברכה שאדם יברך לפני האכילה ואחר כך במשך האכילה ישכח לגמרי ברכתו – שוודאי מטרת הברכה היא שעל ידה ירגיש האדם במשך כל אכילתו את טוב השם ואת אהבתו לברואיו, שהמציא את ההנאה והטעם של המאכל שעכשיו אוכל – כן הדבר בברכת חתנים: אין הכוונה שיברכו שבע ברכות בתחילת הנישואין וישכחו מהן,

אלא מטרתן היא שבני הזוג, בכל משך הנישואין שלהם, ירגישו את החסד הגדול של השם יתברך שברא את המציאות הנפלאה של חתן וכלה, ואת השמחה המרוממת את האדם ומקרבת אותו לאביו שבשמיים, כאמור בברכות אלו״. למדנו מדבריו שראוי לאדם, גם במשך כל החיים, להודות לקדוש ברוך הוא על היצירה הנפלאה ״שהתקין לו ממנו בניין עדי עד״. אם ככה, נראה לי עצה נפלאה: כל מי

שרוצה שתהיה אהבה ואחווה ושלום בביתו – לפני שנכנס לביתו יאמר: יוצר בורא יתברך שמו, מודה אני לך שבראת לי עזר כנגדי; ויפרט, כפי מה שליבו נותן לו, את השבח הנפלא שיש ביצירה הנפלאה הזו. כשנתבונן נראה שאין דבר בבריאה שבורא עולם הקפיד שנראה את טובו יותר מזה: הרי כל הדברים נבראו ישר בששת ימי בראשית, חוץ מדבר אחד – האישה לא נבראה מיד, רק כאשר האדם ביקש; ראה שלכולם

יש, ורק לו אין, והוא ראה את החסר רק אז הקדוש ברוך הוא נתן לו ומדוע לא ברא לו הקדוש ברוך הוא מראש אישה.

מן המקור אל החיים

מכאן למדנו הרי אדם בדרך כלל לא שם לב שחסר לו ולא מודה על מה שיש רק כשחסר לו הוא מודה. רצה הקדוש ברוך הוא שאדם מאוד יודה לקדוש ברוך הוא על הבריאה הנפלאה של עזר כנגדו לכן מה עשה הקדוש ברוך הוא לא ברא לו את זה מראש רק אחרי שהוא הרגיש את החיסרון רק אז נתן לו את זה השם יתברך. רואים

מכאן כמה הקדוש ברוך הוא מקפיד שאדם יראה את הדבר הנפלא הזה אם ככה ראוי לכל אחד ואחד לזכור ולהודות תמיד לקדוש ברוך הוא על היצירה הנפלאה של עזר כנגדו ועל ידי זה יזכה וימשיך עוד ועוד ברכה ושפע. יהי רצון שנזכה שתמיד תהיה בינינו אהבה, אחווה שלום ורעות.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר בראשית · ספר דברים · התלמוד הבבלי · מדרש · רש״י

שלוש ברכות השמחה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200228

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “שלוש ברכות השמחה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

נושא השיעור שלושת ברכות השמחה הברכות האחרונות בשבע ברכות הן הודיה על מתנת רגשות השמחה שהקדוש ברוך הוא שם בתוכנו, העושים שחיינו יהיו מלאים עונג וסיפוק רגשות אלו קיימים באופן מוחשי ביותר בשמחת חתן וכלה ואכן מאורע זה הוא ההזדמנות היחידה שתיקנו להודות בברכה על רגשות מיוחדים אלו. ונעבור לפי הסדר: ״שוש תשיש״ – הודיה על השמחה העצומה ״בשוב השם את שיבת ציון״. ״שמח תשמח״ –

ברכה זו מזכירה את השמחה המרוממת שהייתה לאדם ולחוה בגן עדן – השמחה המרוממת של הכרה בטוב השם ואהבתו המופלגת לברואיו. כך גם ההתבוננות במציאות הנפלאה של חתן וכלה יכולה לגרום לאדם הרגשת שמחה מעין שמחת גן עדן. ועל כן משתתפים בשמחת חתן וכלה מברכים אותם שירגישו במשך כל חייהם שמחה נעלה זו של קרבת השם והכרת אהבתו וטובו ״אשר ברא ששון ושמחה״ – בברכה זו מודים להשם יתברך על

החסד של המציאות הנפלאה של כל סוגי השמחה שהמציא ושם בתוכנו המורגשים בעוצמה בשמחת חתן וכלה ומסיימים בתפילה לראות במהרה בחוצות ירושלים בשמחה אמיתית הנובעת מאהבה והודיה להשם על חסדיו הנפלאים המתגלים בנישואים בואו נתבונן דבר נפלא מאוד: שלושת הברכות האחרונות הן סולם בדרגות השמחה.

ברכה ראשונה, השמחה ״בשוב השם את שיבת ציון״. למעלה מזה שמחת גן עדן, למעלה מזה שמחת הגאולה השלמה, כאשר העולם כולו יגיע לתיקונו. ואת כל דרגות השמחה הנפלאות הללו ניתן להשיג על ידי הקמת בית יהודי. כמה שמחה והודיה צריכה למלא את ליבנו על כל בית יהודי נוסף שזכה לקום..

מקורות שנזכרו בשיעור: לא נמסר מראה מקום מפורש בתמלול.

🎧 שיעורים נוספים להאזנה

ארבעה טעמים למזמור לתודה בחתונה ובשבע ברכות▶️ לשמיעה · שיעור 1200281ברכת שוש תשיש▶️ לשמיעה · שיעור 1200262המטרה הפנימית של שבע ברכות▶️ לשמיעה · שיעור 1200258שיעור א - מדוע שינה בברכת אשר ברא מלשון הפסוק▶️ לשמיעה · שיעור 1200254
טוהקול החמישי — קול ההודיה
✡
פרק טו

הקול החמישי — קול ההודיה

📖 בפרק זה:

שמחה זו מזמינה אותנו לעצור, להתבונן בחסדי השם, ולתת להודיה קול ברור בתוך המאורע.

חמשה קולות במזמור לתודה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200243

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “חמשה קולות במזמור לתודה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

נושא השיעור חמישה קולות במזמור לתודה שלום וברכה לכל המאזינים היום יום חמישי, כ״ב טבת תשע״ט. בגיליון ״קול תודה״ של חודש טבת הופיע דבר נפלא מתוק מדבש.

כידוע הלכה מפורסמת שדיברנו עליה הרבה שהשולחן ערוך פוסק ש״מזמור לתודה״ יש לאומרו בנגינה למזמור לתודה צריך לנגן להגיד בשמחה בהתלהבות ובהודיה להשם וממשיך השולחן ערוך ואומר ״שכל השירות עתידות להיבטל חוץ ממזמור לתודה״. לעתיד לבוא ״שירו להשם שיר חדש״ – יהיו שירים חדשים אבל מזמור לתודה יישאר איתנו לנצח מניין לשולחן ערוך הלכה זו מאיפה הוא.

לקח את זה מי גילה לו ש״מזמור לתודה״ יישאר לעתיד לבוא המקור הוא במדרש המדרש לומד מהפסוק ״עוד יישמע בערי יהודה״ – השיר המפורסם: ״קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה״, והקול החמישי הוא ״קול אומרים הודו את השם צבאות כי טוב השם כי לעולם חסדו״, שזה – לומד השולחן ערוך מרמז על מזמור לתודה איך.

כיצד איפה כתוב פה מזמור לתודה כתוב בגיליון ״קול תודה״ של טבת חידוש נפלא: המילים ״כי טוב השם״ – ההכרה בטוב השם, שהשם הוא כולו רק טוב ומיטיב – ״לעולם חסדו״: מילים אלו מופיעות רק פעמיים בתנ״ך – בקול החמישי בשמחת חתונה, בפסוק בירמיה, ובמזמור לתודה.

מכאן למד השולחן ערוך – שמקורו באורח חיים – שהכוונה בפסוק שהקדוש ברוך הוא מבטיח לנו שיהיה ״קול אומרים הודו את השם צבאות כי טוב השם כי לעולם חסדו״ שהכוונה היא למזמור לתודה שמזמור זה יישאר איתנו גם לעתיד לבוא גם בגאולה נשיר במילים אלו של מזמור לתודה. כך מובא בגיליון ״קול תודה״ ומביאים משם הלכה.

למעשה שאם כל יהודי צריך לומר את זה כל יום בשמחה קל וחומר בשמחת חתונה שעל זה נאמר הפסוק שוודאי מצווה גדולה מאוד לעמוד בחתונה החתן, או אבי החתן או אבי הכלה, ולומר מזמור לתודה בשמחה בשירה בהתלהבות כולם יחד ישירו וישמחו ויודו לקדוש ברוך הוא בשמחת החתונה. ונעבור לעוד דבר נוסף. נראה לומר חידוש נפלא. לא רק הקול החמישי רמוז במזמור לתודה. אלא כל החמישה קולות. כן ממש כולם רמוזים במזמור לתודה.

כיצד בואו וראו? ״קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה״. בואו נראה איך הכל כתוב במזמור לתודה. ״קול ששון״ – כתוב ברש״י במסכת סוכה, על מה שהיו נוהגים כאשר היו הולכים לשאוב את המים: תקעו והריעו ותקעו. אומר

למה היו תוקעים ומריעים? כי כתוב ״ושאבתם מים בששון״. למדנו מדברי רש"י שתרועה היא ביטוי לששון. אז הנה לנו ״קול ששון״ במזמור לתודה: ״הריעו להשם כל הארץ״. ״קול שמחה״ – זה ההמשך: ״עבדו את השם בשמחה, בואו לפניו ברננה״. נפלא נמשיך הלאה היכן יש ״קול חתן וקול כלה״ במזמור לתודה? בפסוק השלישי במזמור לתודה אנו מתייחסים לבורא עולם: ״דעו כי השם הוא האלוקים״. ושימו לב הפסוק מתחלק לשני חלקים בחלק א' אנו.

אומרים את היחס שלנו כלפי הקדוש ברוך הוא הקדוש ברוך הוא ״כי השם הוא האלוקים״ – הוא מנהיג הכל הוא שולט בכל הוא עושה הכל הוא היה הווה ויהיה. השם הוא האלוקים מנהיג את הכל אין עוד מלבדו הוא עשנו כל מה שאנחנו מצליחים זה בזכות בורא עולם ״הוא עשנו ולא אנחנו״ – ולא באל״ף: אין לנו שום הצלחה בלעדיו. זה החלק שלנו כלפי הקדוש ברוך הוא בחלק ב' של הפסוק אנחנו אומרים את.

היחס של הקדוש ברוך הוא אלינו ״ולו אנחנו״ – אנחנו שייכים לו, אנחנו מחוברים אליו אנחנו העם עם סגולה העם שאוהב יותר מכל דבר העם החביב אוצר סגולה ״עמו וצאן מרעיתו״: בורא עולם אוהב אותנו, מחבב אותנו, דואג לנו חושב איך להטיב לנו עוד יותר ממה שאנחנו חושבים על עצמנו ״עמו וצאן מרעיתו״. אלו הם שני חלקי הפסוק היחס שלנו כלפי הקדוש ברוך הוא והיחס של הקדוש ברוך הוא כלפינו.

זהו בדיוק ״קול חתן וקול כלה״. ״קול חתן״ – הקדוש ברוך הוא נקרא חתן, שנאמר ״ומשוש חתן על כלה ישיש עלייך אלוקייך״. יום חתונתו זה מתן תורה שהקדוש ברוך הוא היה כחתן. אז כאשר אנחנו מתבטאים את היחס שלנו כלפי הקדוש ברוך הוא זהו ״קול חתן״. ו״קול כלה״ – עם ישראל נקרא כלתו של הקדוש ברוך הוא.

״באתי לגני אחותי כלה״; יש מלא פסוקים בשיר השירים כלה – זה החצי השני של הפסוק: ״ולו אנחנו, עמו וצאן מרעיתו״. אז יש לנו גם ״קול חתן וקול כלה״. וראה כמה נפלא. לפי זה את דברי המדרש: ״בעשרה מקומות נקראו ישראל כלה ״, והוא מונה שם: שישה בשיר השירים, שלושה בישעיה – ״ומשוש חתן על כלה״, ״ותקשרים ככלה״, ״וככלה תעדה כליה״ – ואחד בירמיה.

אומר המדרש שנאמר ״קול חתן וקול כלה״. הקשו המפרשים: ״קול חתן וקול כלה״ לא הולך על עם ישראל, הולך על כלה אמיתית! אבל לפי מה שאמרנו ש״קול חתן וקול כלה״ רומז גם על מה שנאמר במזמור לתודה – ״ולו אנחנו, עמו וצאן מרעיתו״ –

נמצא שגם כלה רומז לכנסת ישראל, כמדרש שמופיע בהרבה מקורות – פסיקתא דרב כהנא. והקול החמישי כמובן זה ״באו שעריו בתודה חצרותיו בתהילה״ – עם קורבן תודה, ״הודו לו ברכו שמו״ – במילים ״כי טוב השם לעולם חסדו״. אז הנה יש לנו את החמישה קולות במזמור לתודה וזהו המזמור שעליו הבטיח לנו בורא עולם שעוד ישמע ואנחנו רואים בימינו איך הנבואה מתקיימת ומיום ליום נשמע בארץ ישראל המזמור לתודה בשמחה, בשירה, בהתלהבות ובאהבה לאבינו הטוב והמטיב.

מן המקור אל החיים

השיעור לא האזנתם הוקלט ונערך עבורכם על ידי כל הלשון.

מקורות שנזכרו בשיעור: תהילים · התלמוד הבבלי · מדרש · רש״י · שולחן ערוך

חתונה ללא הקול החמישי כמעמד הר סיני ללא עשרת הדיברות

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200244

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “חתונה ללא הקול החמישי כמעמד הר סיני ללא עשרת הדיברות”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

נושא השיעור הקול החמישי של דורנו שלום וברכה לכל המאזינים היום יום חמישי, כ׳ שבט תשע״ט, וכמדי יום חמישי נרצה לעסוק בעזרת השם היום בקול החמישי פרשת יתרו קראנו על החמישה קולות. דרך אגב, יש פה הערה מאוד מאוד מעניינת, פשוט פלא של השגחה פרטית: הפרשה החמישית בחומש שמות היא פרשת יתרו. והחמישה קולות מופיעים בעליית חמישי של הפרשה החמישית. ממש מעניין. ותכף נראה עוד דבר נוסף. ככה מופיע בפרשת יתרו:

״ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאוד ויחרד כל העם אשר במחנה... ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד, משה ידבר והאלוקים יעננו בקול״. אלו הם חמשת הקולות: אחת – ״קולות״ (שתיים), שלוש – ״קול שופר״, ארבע – ״הולך וחזק״, ומשה מדבר והאלוקים עונה בקול – עשרת הדיברות – זהו הקול החמישי. ומעין אותם קולות יהיו בקרוב בגאולת ישראל, כמו שנאמר בירמיה, והקול החמישי שבהם הוא קול ההודיה: ״קול

אומרים הודו את השם צבאות״. ומעין אותם קולות של הגאולה יש גם בכל חתונה, כמו שאומרים חז״ל: כל המשמח חתן וכלה זוכה לתורה שניתנה בחמישה קולות שניתנה בהם תורה ואנחנו רוצים עכשיו לעמוד על דבר נפלא מאוד: להבין את הקשר בין מעמד הר סיני לחתונה.

מדוע בשתיהם יש חמישה קולות ומה הקשר בין החמישה קולות לכאן לחמישה קולות כאן? לפני כן נאמר משפט חזק שכל מי שפוגש חתן לפני חתונתו – יהיה לו משפט חזק שחייבים לחזור אליו עשרות פעמים. צריך לדעת חתונה בלי הקול החמישי זה ממש כמו מעמד הר סיני בלי עשרת הדיברות.

שוב חתונה בלי הקול החמישי זה כמעמד הר סיני בלי עשרת הדיברות. ונסביר את הדברים מה היה מטרת הקולות של מעמד הר סיני בשביל מה היה ״קולות״, ״קול שופר חזק מאוד״, ״ויחרד כל העם אשר במחנה״ – קול שופר עצום שנשמע בכל העולם כולו מה המטרה של זה. מסביר רבי איצל׳ה מוולוז׳ין דבר נפלא: ״כמה גויים טמאו״ – תמיד, בכל הזמנים –

כיצד עם ישראל מצליח לשרוד בכל הייסורים בכל הצרות שעוברים עליו איך זה יכול להיות עברו כאלה איך הם מוסרים את הנפש בכל לב ונפש, בכל מצב, בכל צרות וייסורים? איך זה יכול להיות רבי איצל׳ה מביא סיפור: היה מעשה בשחקן תיאטרון מוצלח מאוד ושמו היה הולך לפניו, והצליח בעשירות גדולה. בסוף ימיו היה במדריד שבספרד, גם לו כבוד וגדולה, ולא ידעו בכלל שהוא יהודי.

לאחר שנגזרה הגזירה והיהודים גורשו מספרד, היה מהאנוסים, ולא ידעו כלל על יהדותו. יום מן הימים נתגלה שהוא יהודי, ובעלי התיאטרון ביקשו לשלם לו הון רב שיחליף אותו לנצרות, רחמנא ליצלן, והוא סירב במסירות נפש. בתחילה עשו לו ייסורים נוראים עקרו את שערות ראשו, ציפורני ידיו ורגליו, חלקי גופו – צרות וייסורים קשים ונוראים שאי אפשר להעלות על הדעת – והוא לא רצה לזוז מיהדותו ונהרג על קידוש השם. השם ינקום דמו.

מן המקור אל החיים

שואל רבי איצל׳ה: יהודי זה לא ידע מה זה תפילין, לא של רש״י ולא של רבנו תם – מאיפה הוא קיבל את הכוח הנורא הזה למסור את נפשו? אומר רבי איצל׳ה: כפי הנראה יש בליבו גנוזה וטמונה יראה יותר גדולה מכל היראות, מכל הענויים, מכל האינקוויזיציה – יותר מהכל. מאיפה היראה הזו? מאיפה יש לו כזו יראה עצומה?

אומר רבי איצל׳ה: יש לומר שאותם קולות וברקים – כשהקדוש ברוך הוא כפה עלינו הר כגיגית והיו שם קולות וברקים של יראה גדולה ונוראה מאוד – ששום גוי רשע ואכזר לא הצליח לעשות יראה יותר גדולה מהיראה החקוקה בליבנו פנימה מיום מתן תורה. באותם קולות וברקים החדיר הקדוש ברוך הוא לליבנו פנימה, ללב כל יהודי ויהודי – כולנו היינו שם במעמד הר סיני – ועל ידי הקולות והברקים האלו, הקול החמישי חדר

עמוק עמוק לתוך פנימיותנו על ידי זה בכל מצב שיהודי היה בו – בשום פנים ואופן לא הסכים לעבור על ״אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני״. ארבעת הקולות לפני כן האדירים החדירו את זה: העוצמה של בורא עולם נתנה יראה כזאת, שלעולם כל היראות אחר כך היו מגוחכות לעומת היראה האדירה שקיבלנו במעמד הר סיני אלו הן דבריו הנפלאים של.

רבי איצל׳ה מוולוז׳ין.

נמצא שארבעת הקולות לפני כן היו המטרה בשביל הקול החמישי, בשביל שעשרת הדיברות יחדרו עמוק עמוק לתוך ליבנו. צריך לדעת: ממש כך – מסבירים המפרשים – יש בחמישה קולות של הגאולה, של מתן תורה ושל חתונה. הקדוש ברוך הוא נותן לנו ״קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה״ – הקדוש ברוך הוא נותן לנו בעולם הזה מתנות של ששון ותענוג עצום. חתן וכלה זה אהבה ואחווה. מתנות של אהבה. ממש עונג עצום.

אבל יש מטרה לכל הארבע קולות האלה. הכל הוא בשביל להגיע ל״הודו את השם צבאות״. שעל ידי זה אנחנו נתבונן. מי נתן לנו את התענוג הזה? מי שימח אותנו כל כך? מי הביא לנו כאלה אהבה ואחווה? מי הביא את הכל? אבא שלנו, הטוב והמטיב..

ועל ידי זה נזכה ל״קול אומרים הודו את השם צבאות כי טוב השם כי לעולם חסדו״. על ידי זה נפצח במזמור לתודה מכל הלב – ״הריעו להשם כל הארץ, עבדו את השם בשמחה, בואו לפניו ברננה, דעו כי השם הוא האלוקים, הוא עשנו״. ארבעת הקולות יביאו אותנו לקול החמישי ל״קול אומרים הודו את השם צבאות״. ואם חס ושלום אין קול חמישי בחתונה אז זה ממש כמו מעמד הר סיני בלי עשרת הדיברות זה ארבע קולות.

מן המקור אל החיים

אבל בסוף – הייתה יראה עצומה, אבל לא היה מתן תורה! אוי ואבוי ככה גם הקדוש ברוך הוא מביא את הכל ובסוף אין הודיה – אז הכל היה חס ושלום ברכה לבטלה וצריך לדעת זה לא רק בחתונה יש ללמוד.

מכאן לכל דבר אנחנו נמצאים בדור הגאולה צריכים לדעת בדור הזה הקדוש ברוך הוא רוצה מאוד שנתקרב אליו אבל הדרך העיקרית להתקרב בדורנו היא על ידי ״קול אומרים הודו את השם צבאות״. בורא עולם שולח שפע אדיר בדורנו כוללים נפלאים, שפע עצום ברוך השם אנחנו גרים בארץ ישראל דברים נפלאים מתוקים שלא חלמו אבותינו שפע שלא היה בימי שלמה המלך יש בדורנו יש מטרה להכל: הכל נועד בשביל לעורר אותנו, לאהוב את בורא עולם ולהודות לו מכל הלב.

אם עושים את זה הרי הכל הגיע למטרתו והקדוש ברוך הוא ימשיך הלאה להשפיע שפע. אבל אם חס ושלום אין את הקול החמישי – הרי זה חס ושלום כמו הר סיני בלי עשרת הדיברות. השם יזכנו לזכות לנעשה ונשמע להתבונן בטובות ובחסדים שהקדוש ברוך הוא נותן לנו להודות מכל הלב ועל ידי זה נזכה שהשפע ימשיך עוד ועוד ועוד. השם יזכנו. ועל זה נאמר ״הודו להשם כי טוב״ – כי על ידי זה נזכה שלעולם יהיה חסדו.

השיעור לא האזנתם הוקלט ונערך עבורכם על ידי כל הלשון.

מקורות שנזכרו בשיעור: ספר שמות · ספר דברים · תהילים · רש״י

כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות באור נפלא

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200232

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות באור נפלא”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

חז״ל אומרים במסכת ברכות כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו – עובר בחמישה קולות״, דהיינו מזלזל בחמישה קולות שנאמר ״קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את השם צבאות כי טוב השם כי לעולם חסדו״. יש כאן שאלה עצומה שכבר האלשיך עומד עליה: איפה כתוב הפסוק הזה שמי שנהנה מסעודת חתן ולא משמח אותו הוא מזלזל בחמישה קולות כתוב כאן שבורא עולם מבטיח שבעזרת השם יהיו

בחתונה בארץ ישראל חמישה קולות אבל איפה כתוב כאן שמי שלא משמח הוא מזלזל בחמישה הקולות האלה בכלל, הוא הביא מתנה גדולה מאוד לחתן – נתן פי שתיים ממה שהמנה עולה – אז נראה לי שהוא כבר לא מזלזל; הוא עשה טובה גדולה לחתן! חז״ל אומרים ״ואינו משמחו״ – שיש דין לשמח דווקא. ובכלל,

למה הוא מזלזל בחמישה קולות? אם היית אומר שהוא מזלזל ב״קול ששון וקול שמחה״ – בשני קולות – אני מבין; אבל הוא מזלזל ב״קול חתן וקול כלה״? למה הוא מזלזל בהם? מחבר הקונטרס ״הקול החמישי״ מביא שאין הפירוש שיש חמישה קולות ממש,

אלא כל ארבעת הקולות – קול הששון וקול השמחה, קול החתן וקול הכלה – כולם אמצעי לעורר אותנו להודות להשם יתברך הקדוש ברוך הוא ברא בעולמו מציאות נפלאה של ששון ושמחה, של חתן וכלה. חתן וכלה זו מציאות של אהבה, כמו שרואים: ״אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה״, ואחר כך המפרטים: ״גילה רינה דיצה וחדווה״ – זה כנגד ששון ושמחה; ״אהבה ואחווה שלום ורעות״ – כנגד חתן וכלה. הקדוש ברוך הוא ברא את ארבעת הקולות את ארבע המציאויות הנפלאות האלה כדי לעורר אותנו להודות להשם יתברך.

והנה כמו אדם עשיר שנותן ליתום כובע, חליפה, חולצה, נעליים חדשות מהיוקרה האחרונה, והחתן לובש,, יהנה, יתענג, ומילה אחת תודה לא יאמר. במה הוא מזלזל? בכל המתנה שהוא קיבל. זהו בדיוק מה שהגמרא אומרת: ״כל הנהנה מסעודת חתן״ – הוא נהנה מהמציאות של חתן וכלה, מהיופי שהקדוש ברוך הוא ברא? הוא נהנה מהששון והשמחה – ושום הודיה לא אומר. מה הפירוש ״ואינו משמחו״?

הוא לא מעורר את עצמו להודות ולא מעורר את החתן והכלה להודות. זה הפירוש ״ואינו משמחו״. הוא לא עשה את הקול החמישי שהוא העיקרי. הוא לא מזלזל רק בששון והשמחה, הוא מזלזל בכל המתנה. כי מי שלא יודע להודות על המתנה, זה מראה שהוא בכלל לא מכיר בערך המתנה, לא מכיר בנותן המתנה. הוא לא מבין. למה נתנו לו את זה? נמצא שהוא מזלזל בכל החמישה קולות.

כי כל הששון והשמחה והחתן והכלה היה מטרתו כדי לעורר אותנו להודות להשם יתברך. השם יזכנו לדעת כראוי להיות בחתונה ולעורר את עצמנו ואת החתן והכלה באמת להודות להשם יתברך. השיעור לא האזנתם הוא קלט ונערך עבורכם על ידי כל הלשון.

מקורות שנזכרו בשיעור: התלמוד הבבלי

תיקון העולם בקול החמישי

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200226

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “תיקון העולם בקול החמישי”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

נושא השיעור הקול החמישי – תיקון העולם. שלום וברכה לכל המאזינים היום יום חמישי, סיוון תשע״ח. ביום חמישי נשתדל, בסייעתא דשמיא, לדבר בעזרת השם יתברך על הקול החמישי בחסד השם יתברך מצאתי קונטרס מאוד מאוד יפה של בעל ״אוצרות יוסף״, רבי יוסף ענגיל, בעל ״אתוון דאורייתא״, שכתב דרוש גדול מאוד על הקול החמישי מי שעדיין לא יודע יש בירמיהו ל״ג חמישה קולות בגאולה: ״קול ששון וקול שמחה, קול

חתן וקול כלה״, והקול החמישי הוא ״קול אומרים הודו את השם צבאות כי טוב השם כי לעולם חסדו״. ״קול תודה״ – זה הקול החמישי שיהיה בגאולה השלמה ועל זה אנחנו מדברים פה הרבה פעמים וביום חמישי במיוחד ונביא בעזרת השם גם הרבה בעזרת השם רמזים נפלאים מבעל ״אוצרות יוסף״ על הקול החמישי ונפתח בוורט יפה שהוא.

אומר על מה שאומרים בשיר של יום של יום חמישי – מה שאמרנו היום בתפילה – ״עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים״: כשיוסף יצא על ארץ מצרים, כששחררו אותו ונהיה מלך על ארץ מצרים. למה קוראים לו ״יהוסף״? צריך לקרוא לו יוסף! למה הוסיפו את האות ה׳? האות ה׳ בגימטריה חמש. אומר רבי יוסף ענגיל דבר נפלא: ארבעה חייבים להודות, אחד מהם זה היוצא מבית האסורים.

אם כך שיוסף יצא מבית האסורים הרי הוא חייב להודות לבורא עולם. והיות וההודיה היא הקול החמישי – לכן כשיוסף יצא והודה לקדוש ברוך הוא, הוסיפו לו את האות ה׳ על שמו. וזהו ״עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים״. עד כאן דבריו הנפלאים. ונרצה להוסיף היום דבר נפלא על הקול החמישי. בואו נתבונן ונראה שלא לחינם הקול החמישי הוא הקול של הגאולה, קול תיקון העולם. חטא אדם הראשון היה שהוא אכל מעץ הדעת.

והנה יש מדרש פליאה: בפרקי דרבי אליעזר כתוב: לא נטרד אדם הראשון. אלא על כפיית טובה, שנאמר ׳האישה אשר נתת עמדי׳״.

כתוב בפרקי דרבי אליעזר שאדם הראשון נטרד מגן עדן בגלל שהיה כפוי טובה: לא הכיר בטובת השם על האישה שנתן לו בורא עולם על העזר כנגדו הנפלא שנתן לו בורא עולם. וראה איזה פלא: זה החטא שלו החטא שלו היה שהוא אכל מעץ הדעת! ולא רק בפרקי דרבי אליעזר – גם ברש״י על התורה כתוב, בדור הפלגה: ״וירד השם לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם״ – שואל רש״י: ״אלא בני מי? שמא בני חמורים וגמלים?״ ודאי שבני אדם!

ואומר רש״י: ״אלא בני אדם הראשון, שכפר בטובה ואמר ׳האישה אשר נתת עמדי׳ – אף אלו כפו טובה״. וזה צריך עיון: זה החטא של אדם הראשון ? בסדר, הוא אמר – אבל זו המהות שלו זה החטא שלו. מסביר בספר שערי אהבה פרק ד' דבר נפלא מאוד הוא. אומר ודאי שאין זה החטא, אלא זה השורש של החטא.

מן המקור אל החיים

ונסביר, אדם הראשון קם בבוקר, התעורר לחיים ביום הראשון לחייו, היה צריך להסתובב בגן עדן, לטעום מהפירות הנפלאים, להרגיש טעם גן עדן ולחיות את ההרגשה: כמה בורא עולם אוהב אותי. איזה עצים יפים ברא, איזה אילנות יפים, איזה ברואים יפים ולהרגיש מתוך זה טוב השם ולחיות ההרגשה שבורא עולם אוהב אותו. אם הוא היה עושה את זה כשהיה בא הנחש ואומר לו תאכל מעץ הדעת. למה כדאי לך לאכול מעץ הדעת?

כי אז אתה תהיה כאלוקים. ולמה בורא עולם אסר לך לאכול מעץ הדעת? כי בורא עולם דורש את רעתך, רוצה להזיק לך, רוצה שהוא יהיה האדון ואתה תהיה עבדו. אם אתה תאכל – אתה תהיה גם אדון והוא לא רוצה שיהיה לך טוב. ככה אמר הנחש. דברים כאלה יכלו להיכנס רק לתוך אוזן של מי שלא מכיר טובה. למי שלא חי את טוב השם.

אם אדם הראשון היה חי שבורא עולם רק מחפש איך להטיב לו, איך לעשות לו טוב, לא היו נכנסים דברים כאלה באוזניו. נמצא שחטא אדם הראשון הוא אכילת עץ הדעת, אבל שורש החטא הוא כפיית טובה – אי ההכרה בטוב השם, כמה בורא עולם אוהב אותו ורוצה בטובתו. והנה מכל הדברים הטובים שהיה בגן עדן, עיקר הדגש היה שהוא לא הכיר בטובת האישה – ״האישה אשר נתת עמדי״. כמו שחז״ל אמרו: זה היה חטאו, שהוא אמר ״האישה אשר נתת עמדי״.

עוברים 5,000 שנה והעולם מגיע לתיקונו בעזרת השם בקרוב, במהרה בימינו, ואז יהיה ״קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו״. ומסביר המהרש״א בברכות: על מה מודים? על הששון והשמחה שיש בחתן וכלה; ההודיה חוזרת על ארבעת הקולות הקודמים. כך גם מסביר רבי יוסף ענגיל שם בקונטרס, שהקול החמישי הוא הקול העיקרי והוא כולל את כולם, כי עיקר שמחת חתן וכלה – הוא

כותב – היא הודיה להשם יתברך. וראה כמה נפלאים הדברים: העולם התקלקל כאשר לא הכירו טובה על ה״עזר כנגדו״, והעולם יגיע לתיקונו כאשר נגיע לדעת להודות על ה״עזר כנגדו״. ודבר זה לא שייך רק לשמחת חתן וכלה; זה שייך לכל יהודי ויהודי. כיצד? כתב בעל ספר ״שערי אהבה״ שהוא מורה תמיד לחתנים: את השבע ברכות תיקח איתך לכל החיים – כל יום תודה לקדוש ברוך הוא על הבריאה הנפלאה שנתן לך עזר כנגדך. דוגמה:

אומר לו שאתה.

אומר ״ברוך אתה השם... שלא עשני אישה״ – זו הזדמנות נפלאה להודות לקדוש ברוך הוא שיש לך אישה שעוזרת לך שומרת לך על הילדים כל הדברים הטובים: הששון והשמחה, אהבה ואחווה שלום ורעות על כל אלו הדברים הטובים זו הזדמנות טובה לזכור להודות. והוא אמר שעצה נפלאה הזאת הרבה חתנים מאוד הודו לו אחר כך עליה. ומי שעדיין אין לו גם יכול להודות משתי סיבות א׳ – הוא יכול להודות בכלל

שהקדוש ברוך הוא ברא כזה דבר נפלא הראיה שהוא כל כך משתוקק לדבר זה סימן שהוא מכיר שיש בו בריאה נפלאה אז צריך להודות לבורא עולם שברא כזאת מציאות נפלאה של ששון ושמחה, אהבה ואחווה, שלום ורעות. ב׳ – כמה טוב שאדם מודה מראש, מרוב אמונה באהבת השם, שוודאי רוצה בטובתי – להודות מראש, כי ודאי גם לי יהיה. ומי שכבר היה לו, ועכשיו כבר אין לו –

יכול להודות על כל השנים שהוא זכה זכה הרבה שנים להודות אז יכול להודות.

נמצא כל אחד יכול להודות או על העבר או על ההווה או על העתיד, ובכך נזכה שיהיה לנו חלק בקול החמישי, שהוא תיקון העולם, ויביא את העולם לגאולתו במהרה בימינו, אמן.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר דברים · מדרש · רש״י

🎧 שיעורים נוספים להאזנה

באור מחודש ונפלא על כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות▶️ לשמיעה · שיעור 31661234הדור של הקול החמישי▶️ לשמיעה · שיעור 1200233המספר חמש סוד הגאולה▶️ לשמיעה · שיעור 1200259הקול החמישי בחודש החמישי▶️ לשמיעה · שיעור 1200263הקול החמישי בחודש החמישי, ימי בין המצרים▶️ לשמיעה · שיעור 30155717הקול החמישי בחנוכה▶️ לשמיעה · שיעור 1200274הקול החמישי לתת כבוד לאשת החיל▶️ לשמיעה · שיעור 1200279הקול החמישי מהותו של המספר חמש▶️ לשמיעה · שיעור 1200271חתונה ללא הקול החמישי כמעמד הר סיני ללא עשרת הדיברות▶️ לשמיעה · שיעור 31234139כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות▶️ לשמיעה · שיעור 1200264שיעור ד - הקול החמישי▶️ לשמיעה · שיעור 1200257
טזההודיה להשם בשמחות חתן וכלה
✡
פרק טז

ההודיה להשם בשמחות חתן וכלה

📖 בפרק זה:

שמחה זו מזמינה אותנו לעצור, להתבונן בחסדי השם, ולתת להודיה קול ברור בתוך המאורע.

המשמח חתן וכלה כמקריב קורבן תודה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200220

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “המשמח חתן וכלה כמקריב קורבן תודה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

הגמרא במסכת ברכות דף ו עמוד ב אומרת כל המשמח חתן וכלה כאילו הקריב קורבן תודה, שנאמר ׳קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה״ – ובהמשך הפסוק: ״מביאים תודה בית השם״. מכאן שהמשמח חתן וכלה נחשב כאילו הביא קורבן תודה. באמת את הפסוק, על דרך הפשט, רבנו בחיי מסביר שהחתם והכלה היו בפועל מביאים קורבן תודה. אבל הגמרא מסבירה כאן שמי שמשמח חתן וכלה נחשב לו כמביא קורבן תודה.

שאלתי את עצמי: מה הקשר בין המשמח חתן וכלה למביא קורבן תודה? וראיתי בקונטרס נפלא תשובה יפה, ובה מוסר השכל חשוב מאוד: איך משמחים את החתן והכלה? המהרש״א אומר דבר נפלא: שעיקר שמחת חתן וכלה הוא להיות בהזכרה לחסדי המקום בבריאה לקיום העולם. מה הכוונה? עיקר שמחת חתן וכלה היא להראות להם כמה חסדי השם יש איתם. איזה בריאה נפלאה ברא בורא עולם של חתן וכלה.

שבה יש ששון, שמחה, גילה, רינה, דיצה וחדווה. להראות להם כמה זה חסדי המקום. נפלא. זוהי שמחת חתן: להביא אותם להכיר בחסדי המקום. כשאדם מכיר כמה חסד המקום עליו, הוא מרגיש שמחה. עכשיו בואו נתבונן. מה קורבן תודה? קורבן תודה הוא להודות להשם. בואו נתבונן במזמור לתודה. שאל אותי פעם יהודי שאלה נפלאה. במזמור לתודה אין אפילו פעם אחת ״תודה״ מצדי. אני רק אומר ״הריעו להשם כל הארץ, עבדו... בואו״ – מה איתי? איפה אני מודה?

אין פה נודה לך. אין פה ״מודים אנחנו לך״.. אתה רק קורא לכולם להודות איפה ההודיה שלך. והתשובה הנפלאה היא זהו ההודיה האמיתית. ההודיה האמיתית היא לקרוא לכל בני האדם להודות להשם. כאשר אתה מלא רגשי הכרת הטוב, אתה רוצה שכולם ישירו להשם. זו התודה האמיתית. אם כך הם פני הדברים, נפלא מאוד. המשמח חתן וכלה וגורם להם להכיר חסדי המקום עליהם. נחשב לאותו יהודי שהוא מביא תודה בית השם.. כי מה הוא להביא תודה?

לגרום לכולם להודות להשם. לכן, נפלא מאוד: המשמח חתן וכלה – כמביא תודה. ולמדנו. מכאן דבר נפלא. להודות להשם זה: א׳ – להודות; ב׳ – לחפש איך אני גורם שעוד יהודים יודו להשם. ככה מודים להשם השם יזכנו.

מקורות שנזכרו בשיעור: ספר דברים · תהילים · התלמוד הבבלי

המשמח חתן וכלה מקרב את הגאולה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200242

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “המשמח חתן וכלה מקרב את הגאולה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שמחת חתן וכלה בונה את המקדש אמרו חז״ל: ״כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים״. שמחת חתן וכלה מעוררת את הגאולה ויש להבין טעמו של דבר מה עניין שמחת חתן וכלה לבניין ירושלים? ונראה לבאר: לשמח חתן וכלה היינו לעורר אותם להיות בשמחה ולהודות להשם על טובתם כדברי רבי יוסף ענגיל בספר ״אוצרות יוסף״: עיקר העניין לשמח חתן וכלה הוא שירגישו הודיה להשם יתברך שמחת.

הודיה כזו בונה את המקדש היות ועניינו של המקדש הוא הודיה להשם, כדברי השפת אמת לחנוכה: ״כי בגלות אינו יכול לפתוח פה כראוי בהלל והודיה לפניו יתברך; כי כמו שבני ישראל מיוחדים להללו, כמו שאמרו ׳עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו׳, כן ארץ ישראל ובית המקדש מיוחדים להלל השם, כמו שכתוב ׳בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו׳. לכן שירת הלויים בבית המקדש בשעת הקורבן״.

למדנו מדבריו שעניינו של המקדש הוא הודיה להשם לכן המשמח חתן וכלה, ומעורר את ההודיה להשם יתברך הוא בונה את בית ההודיה וכמו שכתב השפת אמת במקום אחר, בחנוכה: ״כיוון שנס חנוכה הוא הנס האחרון, עתיד להיות בכוח זה הכנה לגאולה העתידה – כשיהיה לנו התלהבות ותשוקה גדולה בהלל והודיה״. ההתלהבות להלל בונה את המקדש לכן המשמח חתן וכלה, דהיינו מעורר אותם להודות.

להשם יתברך הוא זה שבונה את המקדש ויהי רצון שנזכה כולנו לומר במהרה את ״מזמור לתודה״ בחנוכת בית המקדש, ולקיים בפועל ״באו שעריו בתודה חצרותיו בתהילה״. השיעור לא האזנתם הוקלט ונערך עבורכם על ידי כל הלשון.

מקורות שנזכרו בשיעור: לא נמסר מראה מקום מפורש בתמלול.

טוב להודות-דרשה לחתונה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200214

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “טוב להודות-דרשה לחתונה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

היום בעזרת השם נלמד. מהו הביטוי טוב להודות להשם? אומר לנו דוד המלך, ״מזמור שיר ליום השבת, טוב להודות להשם״. מה הביטוי ״טוב״? הוא לא אומר ״מצווה״, לא אומר ״חובה״ – אומר ״טוב״. מה הביטוי המליצי ״טוב״? ככה גם אנחנו אומרים בסוף ההלל, ״כי לך טוב להודות״. מה הפירוש? מהו הביטוי ״טוב״? בשביל להבין את זה בוא נעבור למקום אחר שבו נראה גם את הביטוי טוב וננסה ללמוד ממנו מה פירוש המושג טוב.

אומרת לנו התורה בפרשת בראשית, אדם ללא אישה נקרא ״לא טוב היות האדם לבדו״. ונפסק בגמרא אסור לאדם לעמוד בלא אישה שנאמר ״לא טוב היות האדם לבדו״ האדם לבד הוא לא טוב ואסור להיות כך כאשר אדם ברוך השם זוכה ומוצא אישה. אומר הפסוק במשלי ״מצא אישה מצא טוב״. הנה אנחנו רואים פה שהביטוי טוב. נמצא כאשר מוצאים אישה. בוא ננסה ללמוד את הביטוי טוב אצל האישה. מה הביטוי טוב? למה כאשר אדם מוצא אישה הוא מוצא טוב?

ואולי על ידי זה נזכה גם להבין. מדוע טוב להודות להשם? נעבור לשאלה נוספת. לברית מילה אומרים על פי הגמרא מסכת שבת ״כשם שנכנס לברית כן ייכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים״. אנו מזכירים כאן ארבעה דברים. ברית מילה, תורה, חופה ומעשים טובים. וצריך להבין מה הקשר בין הדברים. תורה, חופה, מעשים טובים וברית מילה. לא אומרים שבת, לא אומרים מצווה, תפילין. מה יש לברית מילה, תורה, חופה ומעשים טובים?

שאלה נוספת, מפורסמת: מדוע מזכירים כאן באמצע מעשים טובים היה צריך לומר בסוף: ״תורה, חופה ומעשים טובים״.

מדוע מעשים טובים נמצאים רק אחרי החופה הדרשנים באמת אומרים לומר לך שאת המעשים הטובים באמת יוצאים רק אחרי החתונה לפני כן זה רק הכנה המעשים הטובים באמת זה הבית כן זה תירוץ נפלא בכל אופן נראה שיש פה גם מהלך נפלא מאוד להסביר מה זה תורה חופה ומעשים טוב ומה הסדר הזה. נעבור לשאלה נוספת: ביציאת מצרים, פרשת בא,, בורא עולם רואה שעם ישראל אין להם שום מצווה.

כמו שכתוב ״ואת ערום ועריה״ – שום מצווה אין להם. איך הם יצאו מצרים? בזכות מה יצאו מצרים? נותן להם בורא עולם שתי מצוות. ברית מילה, דם מילה ודם פסח. ״ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך, ואומר לך בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי״ – דם פסח ודם מילה. אנחנו צריכים להבין. מדוע דווקא שני מצוות אלה הם המצוות שבורא עולם מצווה אותנו כאשר אנחנו צריכים לצאת ממצרים ולא עוד?

אלא ששתי מצוות האלה מיוחדות בעוד דבר שתי מצוות אלה הם המצוות היחידות שיש בהם כרת מצוות העשה היחידות שיש בהן כרת זה פסח ומילה בשאר מצוות עשה אין כרת. וגם הסברה פשוטה מה שייך לומר כרת כאשר אדם לא מקיים מצוות עשה כרת פירושו לחתוך: שאדם חותך את עצמו מבורא עולם כאשר אדם לא עושה דבר איך הוא נכרת? בשלמא כשאדם עובר עבירה – הוא כרת את עצמו; אבל אבל אדם שלא עשה דבר – איך הוא נכרת?

מן המקור אל החיים

מה המיוחד בברית מילה וקורבן פסח שהם כורתים את האדם מבורא עולם? עוד דבר מעניין, התורה מחברת בעצמה את ברית מילה וקורבן פסח ואומרת התורה, ״וכל ערל לא יאכל בו״. אדם שהוא ערל ולא מל את עצמו – אפילו מחמת אונס, שמתו אחיו מחמת מילה – הוא לא יכול לאכול קורבן פסח. אז הנה אנו רואים מפורש שהתורה מחברת את הברית מילה ואת קורבן פסח. בלי מילה אין פסח.

ואנחנו צריכים להבין לא מצאנו שמי שלא מל יעשה שבת, לא יתחתן, לא יעשה – הכל: יכול להקריב קורבנות, הכל מותר לו. קורבן פסח לא. מה הקשר בין ברית מילה לקורבן פסח? אז יש לנו בקיצור שלוש שאלות. שאלה הראשונה, מדוע ללא אישה אדם ״לא טוב״? שאלה שנייה: מדוע בברית מילה אומרים ברית, תורה, חופה ומעשים טובים? מה הקשר ביניהם?

שאלה שלישית, מה הקשר בין קורבן פסח לברית מילה? אנחנו עוברים עכשיו ליסוד הראשון. מעשה היה לפני רבי עקיבא איגר בברית מילה שלא היה בה האב, והיה נידון מי יברך את הברכה להכניסו בבריתו של אברהם אבינו.

האם הסבא יברך או הסנדק יברך. כך שאלו את רבי עקיבא איגר ענה על פי גמרא מעניינת: הגמרא מסכת נדרים מביאה את הפסוק ״אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי״. הגמרא מביאה שני הסברים לפסוק: מה זה ״בריתי״? פירוש אחד ברית מילה פירוש שני ברית תורה התורה נקראת ברית שואלים המפרשים על המקום: בשלמא אם הפירוש תורה, מובן הפסוק – ״אם לא בריתי יומם ולילה״ – תורה שלומדים יומם

ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי אבל אם הפירוש בריתי ברית מילה מה הקשר כאן יומם ולילה?

מעשה שמאיר את הרעיון

איך הברית היא יומם ולילה? הברית היא לא יומם ולילה. הברית עושים אותה ביום פעם אחת. אז מה ״בריתי יומם ולילה״? אומר רבי עקיבא איגר בשם ה״עוללות אפרים״ תירוץ נפלא: ״בריתי״ – הכוונה ברית מילה; יומם ולילה. הכוונה היא כי בלי ברית מילה אי אפשר לזכות ללמוד תורה. הברית המילה היא הכנה ללימוד תורה. כי על ידי מילה חיצונית זוכה אדם למילה פנימית. כך. אומר רבי עקיבא איגר.

לכן פסק רבי עקיבא איגר שהסבא הוא זה שיברך, כיוון שהוא חייב ללמד את בן בנו תורה, והברית מילה היא מבוא לתורה; לכן ראוי שהסבא יברך. עד כאן יסוד א' ואנחנו רוצים להסביר את הדברים על פי יסוד עצום שאומר לנו הגאון מווילנא.

רק לפני כן נקדים הקדמה: בחיבור שלנו עם בורא עולם יש לנו ״סור מרע״ ו״עשה טוב״. בוא נתבונן בסור מרע ונראה מה הדבר הכי חמור בסור מרע כתוב בשולחן ערוך אבן העזר סימן כ״ג: העבירה החמורה מכל עבירות שבתורה זה מי שפוגם בברית מי שמוציא חס ושלום שכבת זרע לבטלה זה העבירה הכי חמורה מכל העבירות שבתורה.

כך נפסק בשולחן ערוך באבן העזר. כשפותחים את הרמב״ם ומסתכלים מה ההלכה מה העבירה הכי חמורה כתוב ברמב״ם העבירה הכי חמורה זה עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים – ולשון הרע כנגד כולם. העבירה הכי חמורה פוסק הרמב״ם זה לדבר על לשון הרע. האם יש סתירה בין הרמב״ם לשולחן ערוך? יש שתי עבירות חמורות? מה בדיוק הכוונה כאן? נעבור לעשה טוב. מה הוא הדבר החשוב ביותר שלנו ביהדות?

יום הכיפורים, כהן גדול נכנס לקודש הקודשים ושם יש כרובים עליהם שורה השכינה. ומה יש בכרובים? איש ואישה. אומרים חז״ל, מכאן למדנו שאיש ואישה זה בחינת קודש הקודשים. כמו שכתוב בשל״ה: אין קדושה בכל הקדושות כקדושת הזיווג.. זה הקדושה הגדולה ביותר שיש. זה מצד אחד המצווה, הדבר הקדוש ביותר. מצד שני, אנחנו יודעים, אומרים כל בוקר ״ותלמוד תורה כנגד כולם״. תלמוד תורה זה המצוות עשה הגדולה ביותר שיש.

אך שאנחנו רוצים להבין. אז שוב אנחנו רואים שתי דברים, קדושה גדולה ותורה גדולה. אז מה מה הדבר הגדול ביותר שיש? תורה או קדושה או שניהם ביחד. בוא ננסה להבין את הדברים. אומר הגאון מווילנא, וכאן אנחנו עוברים ליסוד שלישי. אומר הגאון מווילנא דע, יש לאדם שני בריתות עם בורא עולם. ברית הלשון וברית המעור – ברית מילה וברית הלשון. שתי בריתות כרת השם עם האדם. ברית המילה אדם צריך מה?

לשמור אותה מאוד שלא יפגום. ברית הלשון צריך האדם לשמור מאוד לא לדבר לשון הרע. הברית מילה אדם עושה טוב מביא ילדים צדיקים לעולם; בברית הלשון אדם עושה טוב שאדם לומד תורה מודה להשם כמו הברית מילה מביאים ילדים, הברית הלשון מביאים מלאכים. כך. אומר הגאון מווילנא. לפי זה מובא לנו דבר נפלא מאוד. אין סתירה בין הרמבם לשולחן ערוך. הרמב"ם שאומר שלשון הרע הכי חמור – מדבר על אדם שפוגם בברית הלשון;

השולחן ערוך, שאומר שמי שפוגם בברית מדבר על מי שפוגם מצד ברית ברית המילה. וכשאנחנו יודעים ש״תלמוד תורה כנגד כולם״ – זה ברית הלשון; הקדושה הכי גדולה מכולם זה ברית המילה. זה שניהם נכונים שני אמת זה מצד ברית המילה וזה מצד ברית הלשון עד כאן יהיה מובן לפי דברי הגר״א דברים מתוקים ונפלאים ועוד נוכל אפשר להתבונן בהם הרבה הרבה ולראות בזה הרבה מאוד הקבלות.

לפי זה נראה כמה נפלא את ברכת המזון: אנו אומרים ״ברית״ ו״תורה״ – כך תיקנו לומר בברכת המזון: ״על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלימדתנו״. מדוע מזכירים ברית ותורה ברכת המזון? מביא המשנה ברורה כי על ידי ברית ותורה זכו לארץ ישראל. ביאור הדברים נפלא מאוד. ארץ ישראל זה בחינת העולם הבא, בחינת נחלת השם. איך זוכים לעולם הבא? על ידי חיבור לבורא עולם. איך זוכה אדם לחיבור עם בורא עולם? על ידי שני הבריתות.

מן המקור אל החיים

ברית מילה וברית תורה. ברית זה חיבור. שיש לאדם חיבור להשם אז הוא זוכה ל ארץ ישראל, לבחינת עולם הבא. יפה. עכשיו אנחנו עוברים ליסוד הרביעי להבין את ברית מילה וקורבן פסח. בני ישראל עומדים לצאת ממצרים. הם צריכים זכות לצאת. מה הזכות? ברית עם בורא עולם. אמרנו שתי הבריתות: ברית המילה וברית הלשון. ברית מילה עם ישראל מלים. ברית הלשון מקרבים קורבן פסח שהפה יתחיל לשוחח בנפלאות השם. למה זה ברית הלשון?

מעשה שמאיר את הרעיון

נוכל להבין על פי דברי המגן אברהם. אומר המגן אברהם שעל פי האר״י ז״ל, יהודי צריך ב״אהבה רבה״ לזכור את שש הזכירות. איפה הוא זוכר את מעשה מרים? אומר המגן אברהם: ב״להודות לך״ – יזכור שלא נברא הפה רק להודות ולא לדבר לשון הרע וזהו זכירת מעשה מרים בוא נתבונן בדברים ונבין דבר נפלא. על מרים הנביאה מסופר בתורה שני דברים. מסופר עליה דבר אחד בפרשת בשלח:.

מעשה שמאיר את הרעיון

מסופר שהיא קוראת לכל הנשים לשיר שירת הים – כל הנשים באות אחריה בתופים ובמחולות, כולם שרות. מסופר עליה גם בתורה שהיא דיברה לשון הרע. למה דווקא שני הדברים האלה מסופרים? אלא שמרים הנביאה קראה לכל הנשים;. המהות שלה הייתה אישה ששרה לבורא עולם. זה היה מהות חייה שירה למלך מלכי המלכים. הפה שלה היה כל כולו להודות לבורא עולם. כאשר הפה כזה קדוש חטא בלשון הרע, זה היה עוון חמור מאוד.

כי לכזאת אישה קדושה זה דבר מאוד חמור שהיא מדברת לשון הרע. לכן היה כל כך חמור אצלה על לשון הרע כי הפה שלה כל מהותה הייתה להודות לך בורא עולם. הפה נברא להודות. אדם. אומר בתפילה ״הריני מזמן את פי להודות״ – לא אומרים על שום אבר אחר ״הריני מזמן את עיניי, את רגליי, את ידיי״; ״הריני מזמן את פי להודות לך שלא נברא הפה.

אלא להודות לבורא עולם זהו ברית הלשון הברית עם בורא עולם להודות לו ולהללו. נעבור ליסוד חמישי, ואפשר להתחיל עכשיו לבאר את כל הדברים אחרי כל היסודות שלמדנו שם בוא נתחיל להבין דברים נפלאים אמר לנו רבי עקיבא איגר בשם ה״עוללות אפרים״: אי אפשר להגיע לברית הפנימית אם אין ברית חיצונית היינו אם אין ברית המילה אין ברית הלשון. אם ככה בוא נבין דבר נפלא מה שאומרים בברית:

אומרים ״כשם שנכנס לברית כן ייכנס לתורה״ אם אין ברית אין תורה – כשם שנכנס לברית, כך התורה שזה ברית הלשון אם אין ברית מילה אין קורבן פסח ״וכל ערל לא יאכל בו״.

למה ברית קורבן פסח זה כנגד ברית הלשון? פסח – פה סח, שהפה נברא להודות. אם לאדם אין ברית מילה, אין לו ברית חיצונית, אין לו ברית הלשון, לכן מי שלא מל הוא פסול מלהקריב קורבן פסח. עד כאן הבנו חצי אחד. הבנו את זה ״כשם שנכנס לברית כן ייכנס לתורה״. עכשיו אנחנו רוצים להבין את החצי השני. מה זה חופה מעשים טובים. בשביל זה נשאל עוד שאלה. הגמרא אומרת, ״השרוי בלא אישה שרוי בלא תורה״.

מן המקור אל החיים

מה פירוש הדברים? אנחנו לא רואים מלא בחורים שלומדים תורה. כיצד יכולה הגמרא לומר, ״השרוי בלא אישה שרוי בלא תורה״? נראה ביאור נפלא מאוד:. יש בתורה שני חלקים. סור מרע ועשה טוב. סור מרע – ״בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין״: כאשר אדם לומד תורה כל המחשבות הרעות בורחות ממנו ואין לו יצר הרע. כשאדם מתלונן לפני בורא עולם יש יצר הרע גדול מאוד.

אומר לו בורא עולם מה אתה מתלונן יש תורה ועל ידי תורה אתה יכול להילחם עם כל היצר הרע זה סוג אחד של תורה אבל יש גם תורה של עשה טוב התורה. אומר הרמח״ל בדרך השם היא האמצעי הגדול ביותר להידבק בבורא עולם אין אמצעי גדול ממנו תורה היא מדביקה את האדם עם בורא עולם. זה תורה של עשה טוב. גם רש"י מביא את זה. ״ואהבת את השם אלוקיך״ –

כיצד אוהבים? ״והיו הדברים האלה״ – שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם, ואוהב אותו. אז התורה יש בה גם חלק של עשה טוב.

בשביל שאדם יזכה שהתורה שלו תהיה עשה טוב הוא חייב לפני כן שגם הברית מילה שלו תהיה עשה טוב כי על ידי ברית חיצונית זוכים לברית פנימית על ידי ברית המילה זוכים לברית הלשון. רק כאשר אדם זוכה לחופה שבו הברית המילה שלו מתחילה עשה טוב להביא ילדים צדיקים לעולם אז הוא יכול שגם התורה שלו תהיה תורה של עשה טוב של הידבקות בבורא עולם זה מה שאנחנו אומרים: ״השרוי בלא

אישה שרוי בלא תורה״. מה קרה? תורה של סור מרע יש לו; אבל תורה של עשה טוב, תורה של דבקות בבורא עולם – אין לו, כי הוא שרוי בלא אישה, והברית מילה שלו לא בעשה טוב. כאשר הוא זוכה ויש לו אישה אז הוא זוכה לתורה של עשה טוב. עכשיו נבין דבר נפלא: ״כשם שנכנס לברית כן ייכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים״ – חלק א׳ הוא ברית של סור מרע; ״חופה ומעשים טובים״ – הברית מגיעה לעשה טוב. ואז

אנחנו מברכים אותו מעשים טובים מה הפירוש מעשים טובים שיהיה לו בחינת עשה טוב שהתורה שלו והברית שלו יהיו עשה טוב. איך אומרים עשה טוב בלשון רבים? מעשים טובים שהוא לא יהיה בחינת סור מרע הוא יהיה בחינה של עשה טוב זה הפירוש ״מצא אישה מצא טוב״.

מה הכוונה ״מצא טוב״? עד היום הוא היה ״סור מרע״. עכשיו שהוא מצא אישה הוא מגיע לטוב, הוא מגיע לחיבור, הוא מגיע לדיבוק. עכשיו הוא מתחיל להיות בחינת עשה טוב, בחינת עשה חיבור, דיבוק ואהבה. אז כל כולו מגיע לעשה טוב. למדנו. מכאן נפלא מאוד. מה הוא טוב? טוב הוא החיבור. טוב הוא האהבה. טוב שאדם עושה מעשים טובים.

אם כך הם פני הדברים, בוא נבין עכשיו מה זה ״טוב להודות להשם״. ״טוב״ – אמרנו – הוא החיבור: ״שים שלום טובה״ – על ידי שלום מגיעה טובה; חיבור, השלום והטוב הולכים ביחד. אומר המסילת ישרים פרק א' ״וכשתסתכל בדבר תראה כי השלמות האמיתית היא רק הדבקות בו יתברך, והוא מה שהיה דוד המלך אומר: ׳ואני קרבת אלוקים לי טוב׳״. זו השלמות האמיתית. נפלא! אם ״טוב״ פירושו שלמות – כשדוד

אומר ״ואני קרבת אלוקים לי טוב״ – פירושו זה חיבור זה דבקות זה עשה טוב זה החלק שבונה את הבן אדם מחבר אותו לבורא עולם ״ואני קרבת אלוקים״ זה הדבר הטוב, זה הדבר השלם בשבילי. ״טוב להודות להשם״ – אומר דוד המלך: אם אתה מחפש דבר שיחבר אותך לבורא עולם, שתהיה עשה טוב, שתהיה מחובר, לא רק סור מרע, אלא שתהיה דבוק בבורא עולם. מה הוא? ״כי לך טוב להודות״.

מעשה שמאיר את הרעיון

כל מי שיתבונן נראה ההודיה בונה את האדם, הופכת אותו למהות אחרת. בוא נסיים בסיפור נפלא ששמעתי מהרב שלום ארוש: היה אדם ששמע את השיעור שלו על הודיה להשם והבין עד כמה חשוב.

להודות להשם והחליט לקיים את זה בפועל מאז התחיל להודות על כל דבר על בית נחמד, על כל דבר היה מודה ויהי היום, חוזר האדם בליל שבת לביתו עם חליפה נוצצת חולצה לבנה הכל נפלא הוא מתיישב על השולחן ואז הבת הקטנה קפצה על השולחן, כל השולחן מתמוטט עם כל הדברים, וכל הסלק קופץ עליו, וכולו מלוכלך מכף רגל ועד ראש. הוא

אומר: בדרך כלל, במצבים כאלה – אל תשאל מה הייתי עושה: הבית היה עולה באש, השכנים היו שומעים, הקירות היו זזים. אבל אחרי שהתרגלתי להודות – תפסתי את הילדה הקטנה ואמרתי: בורא עולם, מודה אני לך על היצור הנפלא הזה! כמה עצוב הייתי אם לא היה לי את הילדה הזאת מודה אני לך, מלך מלכי המלכים! אשתי שמעה את זה, קראה לי ואמרה לי: מי הוא הרב הזה שעשה ממך כזה בן אדם? תראה מה עושה הודיה: במקום צעקות – שומעים פה הודיות.

על זה נאמר ״טוב להודות להשם״. השם יזכנו לדבר כבוד שמו.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר בראשית · ספר דברים · תהילים · משלי · המשנה · התלמוד הבבלי · הרמב״ם · רש״י · שולחן ערוך · משנה ברורה · הגר״א

כיצד משמחים חתן וכלה הושע נא שלוש שעות

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200231

שאלה למחשבה: כיצד משמחים חתן וכלה הושע נא שלוש שעות?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

בשמחת חתן וכלה יש חיוב מיוחד במינו להודות לקדוש ברוך הוא כמו שמפורש בפסוק בירמיה פרק ל״ג: ״קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את השם צבאות״ ״כי טוב השם כי לעולם חסדו״. מבואר בגמרא, מסכת ברכות דף ו׳ עמוד ב׳, שהפסוק הזה הולך על חתן וכלה – שהחתן והכלה הם אלה שמודים לקדוש ברוך הוא וצריך להבין צריך להודות לקדוש ברוך הוא כל יום וכל לילה על כל רגע ורגע כמו.

שאומרים בברכת ״אלוקי נשמה״: ״כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך״. מהו החיוב המיוחד שיש בשמחת חתן וכלה להודות לקדוש ברוך הוא? נראה לבאר את הדברים על פי יסוד נפלא של המהר״ל.

מעשה שמאיר את הרעיון

בפרשת ויגש מסופר שיעקב ויוסף נפגשים לאחר 22 שנה שלא ראו אחד את השני: ״ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גושנה, וירא אליו ויפול על צואריו ויבך על צואריו עוד״. הכל עושה יוסף, אבל אצל יעקב לא מוזכר כלום. אומר רש״י: ״אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו; ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע״. המהר״ל על המקום בספרו ״גור אריה״ מבאר דבר נפלא. הרי יש קושיה עצומה: אם הגיע זמן קריאת שמע –

למה יוסף לא קרא קריאת שמע? ובכלל, דבר מעניין: מה, בדיוק הגיע הנץ באותה שנייה שנפגשו – לא לפני, לא אחרי? בכלל שואל המהר״ל: מי אמר שקרא קריאת שמע? אולי הוא התפלל שמונה עשרה? וגם למה יוסף מפריע לו באמצע קריאת שמע מתחיל לנשק אותו באמצע קריאת שמע?

מבאר המהר״ל דבר נפלא מאוד: ״אמנם יש לדעת עניין קריאת שמע שהיה קורא, ומה שלא היה קורא יוסף קריאת שמע: לפי שכאשר בא יעקב וראה את יוסף בנו מלך״ – לא סתם מלך, יהודי ששמר את צדקתו למרות כל מה שהיה בערוות הארץ – ״בא בליבו אהבתו ויראתו של הקדוש ברוך הוא, איך מידותיו הם טובות ושלמות ומשלם שכר טוב ליראיו. וזהו מידת החסידים, אשר יקרה להם טוב – מתדבקים בהקדוש

ברוך הוא על הטובות והאמת שעשה להם. וזהו קריאת שמע, שבו נזכר ייחוד מלכות שמיים ואהבתו, וראוי לו לקרוא קריאת שמע כאשר בא אליו יוסף, אחר הצער הגדול אשר היה לו בעבורו, ועתה רואה אותו מלך – היה אוהב את הקדוש ברוך הוא אשר עשה לו זה, וקיבל מלכותו ואהבתו ויראתו. וזהו נכון למבין״. אלו הם דבריו הנפלאים של המהר״ל. הסטייפלר ב״ברכת פרץ״

מסביר כך: ״ונראה פשוט שלא היה זה בכלל זמן קריאת שמע, רק עבודת הצדיקים היא שבזמן שבאה להם שמחה ותשועה גדולה מתעורר ליבם תכף להידבק ביוצרם, להללו ולייחדו ולהידבק באהבתו יתברך אשר חננם וגמלם הטובה הזאת. ולכן באותה שעה שפגע ביוסף התעורר יעקב אבינו לקרוא קריאת שמע, לייחד ליוצרו ולקבל מלכות שמיים בשמחה ובאהבה״. מוסיף הסטייפלר: ״וזה הוא היפך ממש באנשים הפשוטים, אשר קיימא לן

מן המקור אל החיים

דחתן פטור אפילו מקריאת שמע החיובית, לפי שאינו יכול לכוון; ואצל הצדיקים אדרבה, בזמן רום תוקף השמחה אז מכוונים ביותר תוקף, ומתייחדים בקריאת שמע בכלות הנפש. אבל יוסף לא היה יכול לקרוא קריאת שמע, מאחר שאינה קריאה חיובית, ולפניו הייתה מצוות כיבוד אב החיובית, ולא ייתכן כלל שיעסוק במדרגות של מידת חסידות ויבטל מצוות כיבוד אב החיובית, כי זה נגד התורה, ואם כן אין זו חסידות כלל, ואין לפנים

משורת הדין מתקבל אלא לאחר שמילא חובת הדין״. כמדומני שכתוב פה יסוד נפלא: מצוות אהבת השם אין לה זמן קבוע לקיים אותה.

התורה לא קבעה לבן אדם מתי לקיים מצוות אהבת השם. ובכל זאת יש זמנים שהם כעין חיוב – מעין חיוב יש. מתי? כאשר מזדמן לאדם שמחה גדולה, דבר טוב ונפלא, יש עליו לעורר מצוות אהבת השם ביתר שאת וביתר עוז, ולהודות לקדוש ברוך הוא בכל ליבו. כמו שכתוב בטור אורח חיים, הלכות יום טוב, סימן תקכ״ט: ״מידת החסידים, אשר השם לנגדם תמיד ובכל דרכיהם ידעוהו – בעת שמחתם אז יותר ויותר מברכים ומשבחים לקדוש ברוך הוא אשר שימחם״. כך

אומר הטור. וזה, כמדומני, מה שמצאנו מצווה מיוחדת להודות בחתונה – כתוב ״קול אומרים הודו״ – שהרי אין לך שמחה יותר גדולה משמחת חתן וכלה, כמו שכותב המהר״ל בתפארת ישראל פרק ל׳: ״ראויה השמחה לחתן, כי כשם שהאבל בהפסד והעדר, כך ראויה השמחה כאשר יש מציאות שלם״; ואין לך מציאות יותר שלמה מזיווג חתן וכלה. אנחנו רואים גם בשבע הברכות דבר נפלא חז״ל תיקנו בשבע ברכות להודות מבריאת העולם.

מתחילים להודות מ״שהכל ברא לכבודו״ – על בריאת העולם – ועד אחרית, עד הגאולה השלמה במהרה בימינו; שכן בנוכחות חתן וכלה ניתן לגדול בהכרת מידת החסד והטוב המופלג של ריבונו של עולם לכן תקנו להודות מבראשית ועד אחרית זהו המצווה הגדולה שיש להודות בשמחת חתן וכלה ויהי רצון שנזכה לקיים מצווה זאת – מצוות אהבת השם, שהיא המצווה הגדולה ביותר שלנו בכל המצוות ואותה צריך לקיים.

כראוי במיוחד בשמחת חתן וכלה אשרי מי שיעורר את החתן והכלה לקיים מצווה זו כראוי. אפשר לתת את החוברת ״הקול החמישי״ לחתן ולכלה ולהורים, שיתכוננו, לא להפסיד כזה ערב גדול. יש וורט שאומרים: אחד מה״הושענות״ זה ״הושענא שלוש שעות״. הרבה דנים מה זה ״הושענא שלוש שעות״; בדרך הלצה אומרים: ״הושענא שלוש שעות״ – אלו שלוש השעות של חתונה, שבשלוש שעות של החתונה שורפים ההורים סכום

שעבדו עליו בערך 10 שנים – 10 שנות עבודה; מה שחסכו ב-10 שנים שורפים בשלוש שעות. ״הושענא שלוש שעות״ – הושיעה נא! חבל כל כך לבזבז כזה סכום סתם. לפחות נקיים בערב הזה את מצוות אהבת השם מכל הלב – אז יהיה הזמן הזה ראוי ונפלא, ושווה את כל הכסף שמשקיעים בו.

מן המקור אל החיים

השיעור לא האזנתם הוא קלט ונערך עבורכם על ידי כל הלשון.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר בראשית · ספר דברים · התלמוד הבבלי · רש״י · המהר״ל

לברך את החתן והכלה מכל הלב בברכת המזון

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200241

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “לברך את החתן והכלה מכל הלב בברכת המזון”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

מעשה שמאיר את הרעיון

נושא השיעור ברכה של יהודי בחתונה נפתח בסיפור נפלא. מסופר על הרב פינקוס זכר צדיק לברכה שהלך פעם בשבילי העיירה אופקים. לפתע ניגשה אליו אישה אחת וביקשה ממנו: ״האם יוכל הרב להתפלל על בני?״ ״בשמחה,״ עונה הרב, ״מה שמו?״ אז מגישה האישה 20 ש״ח לרב ואומרת: ״זה בשביל הרב״. ״סליחה,״

אומר הרב פינקוס ״אני לא לוקח פדיונות״. ״לא, לא,״ האישה מתחננת, ״תיקח, תיקח״. כשראה הרב עד כמה הדבר נוגע בנפשה, הסכים לקחת ומה עשה הרב פינקוס עם הכסף תרם לצדקה וכדומה? לא, לא. הלך למכולת קנה עוגה טובה משקה קוקה-קולה ישב אכל ושתה וכטוב ליבו עמד והתפלל על בנה בכל ליבו. מקור למעשה זה של הרב פינקוס מצאנו בתורה הקדושה.

״ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות, ויקרא את עשו בנו הגדול ויאמר אליו בני, ויאמר אליו הנני. ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי. ועתה שא נא כליך, תליך וקשתך, וצא השדה וצודה לי ציד, ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי, והביאה לי ואוכלה, בעבור תברכך נפשי בטרם אמות״. לשם מה יצחק צריך לאכול? למה הוא צריך דווקא שעשו יכין לו את האוכל מה, חסר לו אוכל? חסר לו מטעמים? ״ועשה לי מטעמים״ – לשם מה צריך מטעמים בשביל הברכה?

אומר הרמב״ן: ״ומה שאמר לברך אותו אחר עשותו לו המטעמים – איננו שכר האכילה ושוחד בהם, אבל רצה להנות ממנו, שתהיה נפשו קשורה בנפשו בעת ההנאה, ויברך אותו בחפץ מלא ורצון שלם״. כדי לברך את השני צריך לאהוב אותו. ברכה על ידי האהבה חלה הרבה הרבה הרבה יותר. לכן הוא רצה להנות ממנו, לשמוח ממנו ועל ידי זה הברכה תהיה הרבה יותר. אני אביא לזה ראיה נפלאה: הכהנים מברכים כל יום ״לברך את עמו ישראל באהבה״.

איפה מצאנו ציווי שהקדוש ברוך הוא ציווה את הכהנים לברך באהבה? כתוב ״לברך״; ועוד – כל מצווה נברך ״באהבה״? כמו ״להניח תפילין באהבה״? אלא למדנו. מכאן יסוד גדול הקדוש ברוך הוא ציווה לברך את עמו ישראל ולברך זה רק באהבה ברכה בלי אהבה היא לא ברכה כך נאמר במהרש״א, סוטה דף ל״ח עמוד ב׳: ״אין נותנים כוס של ברכה אלא לטוב עין, שנאמר ׳טוב עין הוא יבורך׳ – אל תקרי ׳יבורך׳ אלא ׳יברך׳״.

אומר המהרש״א ״על כן לא תינתן הברכה אלא לטוב עין, כי ברכת המברך תחול כפי כוונת המברך, והוא כוונת ברכת כהנים לברך את עמו ישראל באהבה, דהיינו בכוונה בעין טובה וברצון הלב״. על ידי שיש מה אהבה אז הברכה חלה. לפי זה נוכל לומר דבר נפלא. נותנים הרבה אוכל בקידוש, אוכל נפלא וכדומה. למה? ״גדולה לגימה שמקרבת את הלבבות״.. מטרת הלגימה היא כדי שאחר כך אנשים יפתח ליבם יברכו את בעל השמחה מכל הלב.

גם בחתונה ראוי שחוץ מברכת המזון שמברכים, חוץ מהברכה שאומרים מזל טוב, שכל אחד יברך את החתן ואת הכלה מכל הלב. ברוך השם בחוברת הקול החמישי, ברכת המזון לחתונה, יש שם ״הרחמן״ נפלא ביותר מהספר ״חופת חתנים״ – ״הרחמן״ לברך בברכת המזון: ״הרחמן הוא יברך את החתן ואת הכלה בחיים ארוכים, בריאות ושלום, בנים ובנות עוסקים בתורה

מן המקור אל החיים

וזיווגם יעלה יפה, לאורך ימים ושנות חיים, באושר ובכבוד, מעתה ועד עולם״. ועוד ברכה יש שמה נפלא עצה טובה: לפני ברכת המזון יעמוד אדם ויגיד ברמקול: יהודים יקרים, ״לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך״ – בוודאי ברכה אחרי שאכלנו מטעמים מאבי החתן, ברכה נפלאה מכל הלב. בואו בברכת המזון נברך את החתן ואת הכלה שיזכו בעזרת השם לבית נאמן בנים ובנות זיווגם יעלה יפה,

ויצליחו בכל מעשה ידיהם ויחלקו את החוברת ״הקול החמישי״ – אותה ניתן להשיג בטלפון 055-6785647 – יחלקו לכולם את החוברת וככה כולם יברכו את החתן והכלה מכל הלב וזה דבר ששווה המון המון ברכה של יהודי של כל יהודי שווה המון, לאין ערוך; אין לנו מושג. מה אומרת הגמרא?

״אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך״ – קל וחומר ברכה של יהודי אחרי שהוא אכל מכל הלב בערב מיוחד של חתונה ששווה הרבה מאוד ובזכות זה יזכו להקים בניין עדי עד. השיעור לא האזנתם הוא קלט ונערך עבורכם על ידי כל הלשון.

מקורות שנזכרו בשיעור: ספר ויקרא · המהרש״א · הרב שמשון דוד פינקוס

להודות מראשית ועד אחרית

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200236

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “להודות מראשית ועד אחרית”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

להודות מראשית ועד אחרית בנישואים ושבע ברכות תיקנו לנו חכמים להודות לבורא עולם מראשית מבריאת העולם הברכה הראשונה שמברכים ״שהכל ברא לכבודו״ – הודיה לבורא עולם שברא אותנו וברא עולם נפלא. בוא ניתן לתת כבוד לשמו. ועד אחרית עד הברכה האחרונה בה אנחנו מודים ומתפעלים על הגאולה השלמה. שבה יהיו במהרה החמישה קולות בשלמות. ויש להתבונן. מדוע דווקא בנישואים תיקנו להודות מראשית ועד אחרית דבר שלא מצאנו?

באף מקום, לא במצווה, לא בחסד הבורא, רק בנישואים. מה יש? שנתבונן נראה שנישואים זה חיבור של ראשית לאחרית. הקדוש ברוך הוא ברא עולם נפלא שאמור להגיע לשלמותו בגאולה השלמה. מה מחבר את אברהם אבינו למשיח בן דוד? הנישואים.. אדם מתחתן, מביא ילדים אחריו שהולכים בדרך השם וכך מחברים עוד חוליה לשלשלת הדורות. מחברים את אברהם אבינו למשיח בן דוד. על ידי הנישואים זוכים להוסיף חוליה לשלשלת –

זוכים להיות מחוברים לאברהם אבינו, למשה רבנו, לכל הצדיקים הנפלאים ולהתחבר לגאולת ישראל ולתיקון העולם כולו. איזו זכות נפלאה למתבונן. לכן תיקנו בנישואים להודות מראשית ועד אחרית. בזמן שבו אדם זוכה להתחבר לראשית ולאחרית, הוא צריך להודות על הראשית ועל האחרית. ויהי רצון שכשם שהראשית הייתה נפלאה והאחרית – גם החוליה הנוספת תהיה נפלאה מאוד, ״זרע ברך השם״, שגם עליה נוכל להודות הרבה לבורא.

השיעור לא האזנתם הוקלט ונערך עבורכם על ידי כל הלשון.

מקורות שנזכרו בשיעור: לא נמסר מראה מקום מפורש בתמלול.

למה צריך לשמח את החתן והכלה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200230

שאלה למחשבה: למה צריך לשמח את החתן והכלה?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

נושא השיעור שמחת חתן וכלה ידועה שאלה שהופיעה בהרבה מאוד ספרים. מדוע יש מצווה לשמח חתן וכלה? וכי הם עצובים שצריך לשמח אותם מובן שיש מצווה לשמח יתום ואלמנה הם מסכנים מצווה לשמח אותם אבל חתן וכלה אין לך אנשים יותר שמחים מחתן וכלה!

מדוע חז״ל כל כך הפליגו במעלה הגדולה של מצוות לשמח חתן וכלה שכתבו להיזהר בזה מאוד ואנחנו רואים גם עד היום איך יהודי נוסעים למרחקים, מפסידים ערב, מגיעים ב-1 בלילה הביתה, מבטלים סדר שלישי בישיבה – העיקר לשמח חתן וכלה אתה שואל מישהו פה עצוב? למה כל כך צריך לטרוח לשמח אותם תירוץ מעניין מאוד לשאלה זו אולי הוא פשוט אבל תירוץ נכון, חדש ולא מוכר בכלל, מופיע בספרו של רבי יוסף ענגיל.

שם הוא כותב, הפסוק אומר, ״עוד יישמע בערי יהודה... קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה״. וממשיך הפסוק את הקול החמישי. ״קול אומרים הודו את השם צבאות כי טוב השם כי לעולם חסדו״ – כך נאמר בירמיהו פרק ל״ג. מכאן לומד רבי יוסף ענגיל, בספר ״אתוון דאורייתא״, דבר נפלא: הקול החמישי והאחרון הוא ״קול הודו״, שהאחרון כולל תמיד את כל מה שלפניו, והוא הקול העיקרי. עכשיו נשמע טוב מה הוא אומר: כי עיקר העניין לשמח חתן וכלה הוא שירגישו הודיה להשם יתברך.

מה הוא מחדש? האדמו״ר מקוצק אומר וורט נפלא. ישנם שלושה ימים חשובים לאדם במשך חייו. יום הלידה, יום החתונה ויום המיתה. ביום הלידה האדם קטן מדי בשביל להבין את גודל היום. ביום המיתה כבר מאוחר מדי בשביל להבין את מעלת היום. היום היחידי שנשאר לאדם להרגיש, להבין ולהתבונן במעלת היום זה יום החתונה. ביום זה אדם זוכה לחסד השם גדול מאוד. הוא זוכה להקים בית, למצוא אישה, ״מצא אישה מצא טוב״.

זה דבר נפלא מאוד לכל מתבונן לראות את הדבר הנפלא שבורא עולם ברא. ששון, שמחה, גילה, רינה, דיצה, חדווה, אהבה, אחווה, שלום ורעות. כל הדברים האלה יש במציאות הנפלאה של חתן וכלה. זהו זמן נפלא. להשיג אהבת השם בצורה גדולה עד מאוד. לקיים ממש את המצווה ״ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך״. אין זמן כמעט שבו אדם יכול להשיג אהבת השם כמו יום זה. אומר רבי יוסף ענגיל: זו המצווה לשמח חתן וכלה.

להגיד להם תתבוננו. תראו כמה טוב לכם כמה בורא עולם מטיב לכם. הנה חיפשתם שנים, והקדוש ברוך הוא זיכה אתכם למצוא את האישה, את הבעל הנפלא. תראו כמה אתם מאושרים, כמה שמחה, כמה אהבה יש לכם. תדעו מאוד מאוד להודות ולאהוב את בורא עולם. זה המצווה לשמח חתן וכלה. לגרום להם להתבונן בחסדים שיש להם ולגרום להם על ידי כך להודות להשם יתברך. כך הוא מדייק. זה לא המצאה שלו. הוא מדייק את הפסוק. הפסוק.

אומר שיש חמישה קולות בשמחת חתן וכלה – ששון, שמחה, חתן וכלה, והחמישי – ״קול אומרים הודו את השם צבאות״. מי הם האומרים? בלשון רבים: הציבור אומרים לחתן והכלה, כולם אומרים להם: הודו כולכם את השם צבאות כי טוב השם כי לעולם חסדו תראו כמה נפלא לכם ותודו את בורא עולם. על כן אמרו חז״ל ״כל המשמח חתן וכלה כאילו הקריב קורבן תודה״. כי הרי כל עניין קורבן תודה הוא מה להודות.

מן המקור אל החיים

ומי שגורם לחתם ולכלה להודות הוא כאילו הקריב קורבן תודה. וזהו חידוש נפלא שזה המצווה לשמח חתן וכלה וגם זה מה שצריכים לחפש. ניתן דוגמה עד כמה זה חידוש גדול בשבע ברכות יושבים הדרשנים ומדברים על מה הם מדברים בדרך כלל על החתן שלנו על הכלה שלנו על המעלה שלו לא זה הכיוון לכאורה מה צריך לדבר. אומר המהרש״א במסכת ברכות דף ו׳ עמוד ב׳:

אומר המהרש״א ״רצה לומר: לשמחם בשמחה בדיבור של מצווה, להזכיר חסדי המקום בבריאה לקיום העולם, והוא שסיים באומרו כל ששון וכל שמחה כל חתם וכל כלה ׳קול אומרים הודו את השם צבאות׳ – שקולות השמחה יהיו בשבח המקום״. צריך לעמוד ולומר: רבותיי, בואו תראו כמה חסדי המקום יש במשפחה יהודית! איזה נפלא הקדוש ברוך הוא ברא את התיאום בין איש לאישה. ברא כמה נפלא יהיה לאיש להתחתן עם אשתו. כמה לאישה יהיה נפלא שיש לה בעל. כמה כיף להם.

כמה נעים להם. כמה שמחה ואהבה זה גורם להם. וכולי. יתאר ויתבונן בחסדי המקום הבריאה שיש בריאת האישה. כמה זה דבר נפלא. לראות את הטוב והיופי שיש בזה. לשבח את בורא עולם. לתת שירה ושבח לבורא עולם. זוהי שמחת חתן וכלה אמיתית. ויהי רצון שנזכה לה. השיעור לא האזנתם הוקלט ונערך עבורכם על ידי כל הלשון.

מקורות שנזכרו בשיעור: ספר דברים · ירמיהו · המהרש״א

לשיר על הגאולה בשמחת חתן וכלה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200229

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “לשיר על הגאולה בשמחת חתן וכלה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

נושא השיעור שבעה דנחמתא שלום וברכה לכל המאזינים אנו יוצאים עתה מג׳ דפורענותא – שלוש הפטרות שקראנו על הפורענות – לז׳ דנחמתא, שבע הפטרות, שכולן ״נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם״. בואו ננסה להבין את עבודת השם המיוחדת לז׳ דנחמתא. שאל הרב מתתיהו סלומון את רבי יחזקאל סרנא שאלה עצומה בחג הסוכות אנו עושים שמחה גדולה – שמחת בית השואבה – רוקדים שמחים זכר לשמחה הגדולה שהייתה כשבית המקדש היה קיים. במשנה כתוב: ״מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו״.

דהיינו מה שאנחנו עושים היום זה ממש כלום לעומת מה שהיה. כמו שאומרים במחזור ליום הכיפורים של האשכנזים בסדר העבודה, ״אשרי עין ראתה שמחת בית השואבה, עם שואבת רוח הקודש בשמחה – הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו״. שאל אותו: אם ככה, למה רוקדים ושמחים בשמחת בית השואבה?

למה לא בוכים ועצובים כמו ששוברים כוס בחתונה, כמו ששמים אפר על ראש החתן, בשלושת השבועות היה ראוי להיות עצוב בסוכות זכר לשמחת בית השואבה שהייתה ואיננה והנה פתאום רוקדים ושמחים זכר לחורבן? היה ראוי לבכות על שמחת בית השואבה שהייתה ואיננה שאלה נפלאה אמר לו רבי יחזקאל סרנא: התשובה היא משל נפלא: משל לאדם שקיבל מכתב ממפעל הפיס שהוא זכה בפרס 50 מיליון הוא מזמין את כל ילדיו ומשפחתו לסעודת הודיה להשם?

קם אחד הנכדים באמצע סעודה ואומר, "סבא, תראה לי איך נראה הצ'ק של 50 מיליון." אמר לו הסבא, "עדיין לא קיבלתי את הצ'ק." "אז. למה אתה כל כך שמח?" שואל הנכד?

מסביר לו הסבא, "תראה, קיבלתי כבר מכתב ממפעל הפיס, שאם אגיע למשרדי הפיס ברחוב בר כוכבא ביום זה וזה, ימסרו לי, ואז אוכל להצטלם עם הצ׳ק ואקבל אותו בעזרת השם; אבל כרגע זה לא ביד שלי״. אמר הרב סרנא: זוהי שמחת בית השואבה. יש אבלות על החורבן ויש שמחה על הבטחת הנביאים שבית המקדש השלישי בעזרת השם ייבנה. יש שני דינים, שתי צורות איך אנחנו בונים את בית המקדש השלישי.

יש להתאבל על הבית שאיננו ויש לשמוח על הבטחת הנביאים, על הבטחת השם שוודאי בקרוב יבנה בית המקדש השלישי. היות והבטחה קיימת אצלנו, אף שהצ׳ק לא אצלנו והבית עדיין לא נבנה. אנחנו רוקדים על סמך המכתב שקיבלנו – שהוא עתיד להיבנות..

זוהי שמחת בית השואבה. כשאנחנו משאירים אמה על אמה, או שמים אפר על ראש החתן – זה זכר לחורבן; תשעה באב, שלושת השבועות – זכר לחורבן: צריכים לבכות ולהיות עצובים בשבעה דנחמתא, בשמחת בית השאבה הפוך יש עבודה אחרת שבונה את בית המקדש שמחה לבניין העתידי יש לנו שמחה עצומה מכוח האמונה – ״תשורי מראש אמנה״.. אנחנו מאמינים בבורא עולם ואנחנו שמחים מראש.

מן המקור אל החיים

וכנראה שהעבודה לבניין בונה הרבה יותר מאשר הבכייה על החורבן. הרי בואו נראה שלוש הפטרות על החורבן ושבע הפטרות על הבניין. למדך שהאמונה לבניין בונה הרבה יותר מאשר הבכייה על החורבן. בואו נמשיך הלאה ונראה. לפי זה דבר נפלא. הגמרא במסכת סוכה אומרת שהיום נוהגים ליטול לולב שבעה ימים זכר למקדש. הרי מדאורייתא וכך היה בזמן שבית המקדש היה קיים – בבית המקדש היו נוטלים לולב שבעה ימים,

ובכל הארץ יום אחד. משחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל שבעה זכר למקדש. שואלת הגמרא: ״ומנלן דעבדינן זכר למקדש? אמר רבי יוחנן: דכתיב ׳ציון היא דורש אין לה׳ – מכלל דבעיא דרישה״. שאל הרב מתתיהו סלומון, המשגיח של ישיבת לייקווד בארצות הברית: הנה יש עוד גמרא, בבא בתרא דף ס׳ עמוד ב׳, שם מופיע: ״כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט – אמה על אמה

כנגד הפתח – זכר לחורבן. עושה אדם כל צורכי סעודה ומשייר דבר מועט; עושה אישה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט״. מה הפסוק? ״שנאמר ׳אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי׳״. שואל הרב מתתיהו: למה הביאו פסוק אחר?

למה במסכת סוכה, על נטילת לולב שבעה, הביאו ״ציון היא דורש אין לה״, ואילו על מה שמשאירים אמה על אמה הביאו ״אם אשכחך ירושלים״? והוא אמר: צריך לומר את אותו תירוץ – יש שני דינים: יש זכר לחורבן ויש זכר לבניין. כששוברים את הכוס, שמים על ראש החתן אפר – זה זכר לחורבן. כשנוטלים לולב שבעה ימים ואומרים איתו הלל שבעה ימים – זה לא זכר לחורבן, זה הלל, זכר לבניין: אנחנו מאמינים בקרוב בימות

המשיח ולכן אנחנו לוקחים לולב שבעה ימים ואומרים איתו הלל מתוך אמונה שלמה שבקרוב – ״אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד״. זו שמחה אדירה בבניין שבקרוב ייבנה. עד כאן לשבעה דנחמתא. עכשיו מתחילה עונת החתונות, וברוך השם יצאה החוברת ״הקול החמישי״, ובעזרת השם בט״ו באב ייצא גם הספר ״הקול החמישי״, שכל אחד יוכל לתת מתנה לחתן ולכלה. ונתבונן דבר נפלא:

גם בחופה בחתונה יש זכר לחורבן ויש זכר לבניין. ששמים אפר על ראש החתן, ששוברים את הכוס – זה זכר לחורבן. לאחר מכן שרוקדים ושמחים ושרים, ״עוד יישמע בערי יהודה״ – זה זכר לבניין, שכן, כמו שמובא שם בחוברת, חתונה היא מעין הגאולה: כשם שבגאולה יהיו חמישה קולות, ככה גם בחתונה יש חמישה קולות, שכן חתן וכלה הם מעין הגאולה, שבה כביכול הקדוש ברוך הוא מתחתן עם כנסת ישראל.

כנאמר ״ומשוש חתן על כלה ישיש עלייך אלוקייך״. ולכן השמחה במלואה – אם נזכה ונכניס לא רק ארבעה קולות, אלא גם את הקול החמישי, שלצערנו הרב אינני יודע

מן המקור אל החיים

למה לא יודעים על קיומו. כולם שרים ״עוד יישמע בערי יהודה ״קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה״ – ועוצרים, והעיקר חסר מן הספר: את הקול החמישי, ״קול אומרים הודו את השם צבאות״ לא שרים לא יודעים ולא מקיימים כמה חבל בעזרת השם על ידי החוברת ״הקול החמישי״ נכניס את הקול החמישי לחתונה וזה לא סתם: הקול החמישי, כמו שמובא שם, הוא הקול שמחיה, נותן חיות לכל ארבעת הקולות; אחרת

חסרה חיות לכל ארבעת הקולות. כאשר נעשה ככה – נעשה זכר לבניין, נשמח בבניין, נודה לקדוש ברוך הוא על העתיד, נשיר לקדוש ברוך הוא על הגאולה העתידה. שבעה דנחמתא – יותר מפי שניים מג׳ דפורענותא: על הגאולה צריכים להודות לפחות פי שניים. בשבעה דנחמתא עכשיו, ובשמחת חתן וכלה – נשיר את השמחה במלואה, נרגיש ונודה לקדוש ברוך הוא על

הגאולה העתידה; וזה בעזרת השם יביא לנו בקרוב את ״אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד״, במהרה בימינו, אמן.

מקורות שנזכרו בשיעור: המשנה · התלמוד הבבלי

מקורות מהתנך ומחז״ל לחיוב ההודיה בחתונה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200237

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “מקורות מהתנך ומחז״ל לחיוב ההודיה בחתונה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

כיצד להודות בחתונה למדנו כמה חשוב להודות להשם בואו ניקח רעיון מעשי פשוט וקל שישאיר לכולם רגש עצום של הודיה לאחר החתונה?

כדאי מאוד בחתונה שהחתן יקח את הרמקול ויאמר רבותיי היקרים הקדוש ברוך הוא היטיב עמי, הוא נתן לי את הטוב ביותר כמו שכתוב ״מצא אישה מצא טוב״; היות והוא נתן לי את הטוב רוצה אני לקיים ״טוב להודות להשם״, ואת זה אקיים בפסוק ״כי טוב השם לעולם חסדו״ שבמזמור לתודה. ויש בזה גם רמז נפלא כי כתוב הפסוק על החתונה: ״קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את השם... כי טוב השם

כי לעולם חסדו״ – אלו ממש אותן מילים שבמזמור לתודה, ומכאן רמז שבזמן החתונה ראוי לומר מזמור לתודה ואז הוא יאמר אני רוצה לקיים ״טוב להודות להשם״ ב״כי טוב השם״ – ולומר כולם ביחד גברים ונשים את מזמור לתודה להודות להשם על ש״מצא אישה מצא טוב״, שהקדוש ברוך הוא הופך אותו להיות טוב לאחר מכן אפשר לבקש מהזמר שישיר את מזמור לתודה כל הציבור ביחד יש כמה וכמה ניגונים בקו ״קול תודה״

למזמור לתודה ואז כולם יכולים לשיר ביחד את המזמור לתודה ככה כל האנשים יצאו עם רגש עצום של הודיה לבורא עולם.

בעזרת השם יתברך אנחנו מקווים שבקרוב יצא החוברת ״טוב להודות״ על המזמור לתודה ואז בכלל יהיה אפשר לשים הרבה רגש לחלק את החוברת לכל האנשים עם פירוש של מזמור לתודה ואז כולם ירגישו מתוך החוברת את הפרק מזמור לתודה עם פירושים ורעיונות עם הרבה רגש של שבח והודיה לבורא עולם השיעור לא האזנתם הוקלט ונערך עבורכם על ידי כל הלשון.

מקורות שנזכרו בשיעור: תהילים

עליה לתורה של חתן כהודיה להשם

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200215

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “עליה לתורה של חתן כהודיה להשם”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

מביא פה רב אחד: למה נוהגים לעלות לתורה בשבת חתן? תמיד חתן עולה; מכבדים אותו לעלות לתורה – זה אולי החיוב הכי גדול שיש ברשימה של החיוביים זה חתן בעצם אשכנזים נוהגים שבת לפני, הספרדים שבת אחרי. מה העניין בזה אז זה?

אומר ככה: כשזוכים לשמחה – יש לתת הודיה על השמחה עצמה. ואיך מודים להשם? כשמברך ״ברכו את השם המבורך״ הוא מודה להשם על חסדי השם, ועל החתן הוא מודה לקדוש ברוך הוא על החתן. אומר גם זה הטעם שנוהגים שאדם נולד לו ילד מה עושים? מכבדים אותו תמיד לעלות לתורה. למה מעלים את אבי הילד לתורה? כדי שיאמר ״ברכו את השם המבורך״ – הוא מודה להשם על הבן ועל הבת.

אומר ויש עניין להודות לקדוש ברוך הוא דווקא על ידי התורה – שהתורה תהיה אמצעי להודות לקדוש ברוך הוא ככה הוא. כותב. ואז אני אשאל אתכם שאלה פשוטה: איפה, כשאדם עולה לתורה, הוא מודה לקדוש ברוך הוא? הוא. אומר ברכות השם יתברך איפה הוא. אומר איפה הוא מודה הוא לא. אומר שום דבר – הוא מודה על התורה; איפה הוא מודה על החתונה? כלום, שום הודיה.

אומר ״אשר בחר בנו״ – מודה לקדוש ברוך הוא על התורה. אספר לכם סיפור שמאז למדתי חידוש גדול יום אחד דיברתי עם יהודי שכותב ספר על מזמור לתודה – הוא כותב ספר של 40 ביאורים למזמור לתודה, השם יזכה אותו טוב. אומר תשמע יש לי שאלה אליך תעבור למזמור לתודה ותחפש איפה יש שמה תודה.

מעשה שמאיר את הרעיון

פעם אחת. בוא נתחיל: ״מזמור לתודה, הריעו להשם כל הארץ, עבדו את השם בשמחה, בואו לפניו ברננה, דעו כי השם הוא האלוקים״ – איפה התודה? הוא שואל אותי איפה איפה התודה כתוב כותרת מזמור לתודה איפה איפה התודה הוא שואל אותי כותרת מזמור לתודה נו איפה התודה הוא שואל אותי התשובה: תסתכל בחנוכה – זה החג היחיד שבו עושים פרסום בחוץ; אף חג לא עושים בחוץ.

למה חנוכה עושים בחוץ? כאן מונח יסוד גדול: יש עוד אפשרות להודות להשם חוץ מלומר ״תודה״. מה האפשרות הנוספת? ״הריעו להשם כל הארץ״: כאשר אדם קורה לו משהו טוב, הוא מלא אהבת השם, מלא הכרת טובה – מה הוא עושה? גורם שכולם יריעו, כולם יודו להשם. זה האמצעי שבו אדם מודה להשם. והראיה – תסתכל: אתה גומר ברכת ״מודים״ – מה אתה

אומר? ״ועל כולם יתברך ויתרומם... וכל החיים יודוך סלה״. מה זה קשור לברכת מודים? איך מודים להשם? שגורמים שכולם יודו. ״מזמור לתודה – הריעו להשם כל הארץ״ – איך מודים? שכולם יריעו. נחזור לחתן: איך החתן מודה לקדוש ברוך הוא?

מן המקור אל החיים

אומר: אני חייב הכרת טוב; מה נעשה? כולכם – ״ברכו את השם״ – כולכם ביחד תברכו את השם. זה שהוא גורם שכולם יברכו את השם מעורר את עם ישראל כולם לברך את השם ככה מודים להשם; זו התודה הציבורית להשם – זה שאדם גורם לכולם ״ברכו את השם״ – זה נקרא אמצעי להודות לקדוש ברוך הוא. כך למדנו

מכאן: כשקורה לך משהו טוב – תפרסם, תפרסם כבוד שמיים, חפש אמצעי לקרוא לכבוד שמיים; ״וכל החיים יודוך סלה״ – תעשה משהו שירבה כבוד שמיים. זה אחד מהאמצעים איך אדם מודה להשם. השם יזכנו לכבוד שמו.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · תהילים · רש״י

רעיון להודיה בחתונה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200238

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “רעיון להודיה בחתונה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

מקור החיוב להודות בשמחת חתן וכלה. חתונה זה הזמן של שמחת ההודיה. נוכל לראות זאת מהתורה, מהנביאים, מהכתובים, מחז״ל, מגמרא בראשונים ובאחרונים. בתורה המקור לחיוב הודיה בתורה היכן מצאנו חיוב להודות בתורה בפרשת אליעזר: הוא בא ומודה להשם על מציאת הזיווג – ללמדך שהזמן החי ביותר בהודיה הוא בזמן מציאת הזיווג. בנביאים נאמר בירמיה ל״ג: ״קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את השם צבאות״.

מבאר ה״אוצרות יוסף״: הקול האחרון – קול ההודיה; הקול האחרון כולל תמיד את כל מה שלפניו והוא הקול העיקרי, כי עיקר העניין לשמח חתן וכלה הוא שירגישו הודיה להשם יתברך. בכתובים נאמר בתהילים ס״ח: ״אלוקים מושיב יחידים ביתה, מוציא אסירים בכושרות״. חז״ל הקישו את שני חלקי הפסוק: ״מושיב יחידים ביתה״ – אדם יחיד ואישה יחידה, והוא מזווגם יחד ומושיב מהם בית; ״מוציא אסירים בכושרות״ – קריעת ים סוף: בכי למצרים ושירה לישראל. לכן אמרו: ״קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף״. ויש ללמוד

מכאן: כשם שלאחר קריעת ים סוף מה עשו עם ישראל שרו שירת הים כך צריכים הזוג לאחר שזכו ונקרע להם הים – לשיר שירה. בחז״ל: תיקנו חכמינו שבעה ימים של שבע ברכות הודיה – מה שלא מצאנו בשום מצווה – להורות על גודל חיוב ההודיה בשמחת החתונה, בבחינת ״שבע ביום הללתיך״. בגמרא ברכות ו׳ עמוד ב׳ אמרו: ״המשמח חתן וכלה כאילו הקריב קורבן תודה״. מה עניין שמחת חתן וכלה לקורבן תודה?

מסביר המהרש״א: כי אחר שעל ידי המשמח מודים החתן והכלה להשם – הוא כאילו הקריב קורבן תודה. בראשונים – רבנו בחיי אומר: קורבן תודה – בעל הנס, והוא לשון הודאה: אם היה חולה ונתרפא, מביא קורבן תודה, ״או שאר שמחות כגון שמחת חתן וכלה״ – דהיינו חתן וכלה חייבים בקורבן תודה, שנאמר ״קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה... מביאים תודה״. באחרונים – מהרש״א ברכות ו׳ עמוד ב׳

אומר: שמחת חתן וכלה – יקרה עלינו, והודאה לקדוש ברוך הוא על חסדיו, כמו שכתוב: ״רצה לומר: לשמחם בשמחה בדיבור של מצווה, להזכיר חסדי המקום בבריאה לקיום העולם, והוא שסיים באומרו ׳קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו׳ – שקולות השמחה יהיו בשבח המקום״. אז הנה ראינו מהתורה, מהנביאים מהכתובים מחז״ל מהגמרא מהראשונים והאחרונים של שמחת חתן וכלה כל עניינה הוא.

הלל והודיה לקדוש ברוך הוא. וכמה זה דבר נפלא: הרי ההודיה היא שמביאה הכל טוב לחתן – כמו שנאמר בתורה ״עזי וזמרת יה״ – ועל ידי שזמרתי לה׳ זכיתי ״ויהי לי לישועה״. זה המקור לישועות, ככתוב בפסוק

״זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלוקים״ – זה מקור לישועות ומי לא צריך לישועה כשהוא מקים בית, לזכות לבית נאמן בישראל אם ככה כמה אשרי כמה נפלא כמה טוב, כמה אשרי מי שעוזר לחתן ולכלה ומעורר אותם להלל והודיה לקדוש ברוך הוא. כך יזכו בעזרת השם לבית שיהיה בו ״כשמחך יצירך בגן עדן מקדם״.

מן המקור אל החיים

השיעור לא האזנתם הוקלט ונערך עבורכם על ידי כל הלשון אתם מוזמנים להמשיך ולהאזין בכל שעה לשיעורים והדרשות בכל התחומים ומכל הרבנים בכל הלשון.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · התלמוד הבבלי

🎧 שיעורים נוספים להאזנה

1642-יש דברים מיוחדים להודות עליהם▶️ לשמיעה · שיעור 39007694ההודיה על טוב הכלה - תהפוך אותה לטובה▶️ לשמיעה · שיעור 1200265הזכות להביא ילד לעולם ובמיוחד בת▶️ לשמיעה · שיעור 41720178המצווה להודות בחתונה במזמור לתודה▶️ לשמיעה · שיעור 1200280המשמעות העצומה של הבאת ילד לעולם פרק א - פודקאסט▶️ לשמיעה · שיעור 41724485הקשר בין חנוכה לעשרה בטבת▶️ לשמיעה · שיעור 1200275השפע הברכה והאהבה שזוכים בהודיה להשם על מתנת הכלה▶️ לשמיעה · שיעור 1200267חסדי ה'בלידה▶️ לשמיעה · שיעור 41719444כיצד מרקדין לפני החתן▶️ לשמיעה · שיעור 1200273לחיות את טובו של השם בתוך הבית▶️ לשמיעה · שיעור 1200266למה חתן לובש טלית בחתונה▶️ לשמיעה · שיעור 1200234מדוע לא נבראה האישה בבריאת העולם?▶️ לשמיעה · שיעור 31661233מזמור לתודה בחתונה▶️ לשמיעה · שיעור 1200277מזמור לתודה ועשרה בטבת▶️ לשמיעה · שיעור 1200276מלחמת ארבעת המלכים כנגד החמשה והקול מחמישי▶️ לשמיעה · שיעור 1200268מפרשת אליעזר ורבקה לומדים את צורת ההודיה בחתונה▶️ לשמיעה · שיעור 1200269מקור מהתורה למזכרת הודיה בחתונה▶️ לשמיעה · שיעור 1200240סגולה נפלאה לזווג הגון במהרה▶️ לשמיעה · שיעור 1200272סגולת רבינו בחיי - 2▶️ לשמיעה · שיעור 41708551סיבת הגלות וחשיבות ההודיה על הכלה▶️ לשמיעה · שיעור 1200278קבלת קשיים מתוך אמונה ואהבה - מפתח להתעלות רוחנית פרק ב-ג▶️ לשמיעה · שיעור 41724484שמת כל חי - סגולה עוצמתית לאחר הלידה▶️ לשמיעה · שיעור 41720807
יזמזמור שיר חנוכת הבית
✡
פרק יז

מזמור שיר חנוכת הבית

📖 בפרק זה:

שמחה זו מזמינה אותנו לעצור, להתבונן בחסדי השם, ולתת להודיה קול ברור בתוך המאורע.

דבר תורה לחנוכה הבית

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200246

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “לחנוכה הבית”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

מעשה שמאיר את הרעיון

שלום וברכה מאזינים יקרים היום יום שישי, י״ג אלול תשע״ו, ערב שבת קודש פרשת כי תצא פרשה מלאה מצוות ומתוכן בעזרת השם נבחר דבר אחד מעניין מאוד לדבר עליו. מעשה שהיה בחנוכת הבית.. יהודי יקר הזמין אותי לחנוכת ביתו ועמד בעל הבית ומסר דרשה והוא שאל שאלה עצומה מאוד בדרשה. בפרשת השבוע שעבר קראנו, פרשת שופטים:

כאשר עם ישראל היה יוצא למלחמה היה עומד הכהן ומכריז: ״מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו – ילך וישוב לביתו; מי האיש אשר נטע כרם ולא חיללו – ילך וישוב לביתו; מי האיש אשר ארש אישה ולא לקחה – ילך וישוב לביתו״. כל אלה היו חוזרים הביתה ולא הולכים למלחמה. ומה הדין במי שבנה בית וחנכו, ומי שנטע כרם וחיללו? מה איתם עושים? בפרשת השבוע, פרשת כי תצא, אומרת התורה: ״כי יקח איש אישה חדשה ״נקי יהיה לביתו״ שנה אחת, ושימח את אשתו אשר לקח״.

אומרת לך התורה, אדם שנושא אישה, שנה ראשונה ״נקי יהיה לביתו״. דהיינו מי שארש אישה ולא לקחה – הוא חוזר מעורכי המלחמה,, אבל ג'ובניק הוא נשאר, לא שולחים אותו הביתה לגמרי, הוא צריך עדיין לספק מים, מזון, במטבח הוא נשאר, לקרב הוא לא יוצא, אבל במטבח הוא עוזר הלאה. לעומת זאת, מי שכבר התחתן, ״נקי יהיה לביתו״ ושימח את אשתו, לא יוצא מהבית. נפלא. זה כולם מבינים.

אדם מתחתן שנה ראשונה, תן לו להיות עם אשתו שנה ראשונה. זה כולם מכירים זה נפלא מאוד עמד בעל הבית ושאל: רבותיי, תראו מה כתוב ברש״י, נפסק ברמב״ם, משנה מפורשת במסכת סוטה: ״נקי יהיה לביתו״ – אומרת הגמרא: ״׳לביתו׳ – לרבות את ביתו, ׳יהיה׳ – לרבות את כרמו״. גם מובא ברש״י. מה הכוונה? מי ״אשר בנה בית ולא חנכו״ – מה עושים איתו? הוא ג׳ובניק. אבל מי שבנה בית וחנכו – כל השנה הראשונה אחרי שאדם.

בנה בית הוא לא יוצא מהבית שנה ראשונה צריך להיות בבית לא הולך למלחמה עמד בעל הבית ושאל: אני לא מבין לשם מה צריך לתת לאדם שנה שלמה להיות בבית להסתכל על הקירות ליהנות ? מה עושים שנה שלמה בבית?

למה הוא לא יוצא לקרב? כולם במלחמת מצווה, כולם מלחמה, צריכים אותו. לא. הוא בנה בית חדש, שנה שלמה לא יצא מהבית. מה הביאור בזה? לשם מה שנה אחת בבית חדש? שאלה נפלאה מאוד. כולם עמדו שם פעורי פה מהשאלה. נזכרתי באותו זמן שבקלסר שלי יש תשובה לשאלה הזו.

הלכתי הביתה, פתחתי את הקלסר וראיתי שיש לי שיחה מהרב בייפוס, מחבר הספר ״לקח טוב״, ששם הוא שאל את השאלה הזאת והביא תירוץ נפלא מאוד. כתוב ״ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך״. אומרים חז״ל: ״בכל לבבך – בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע״. כיצד אוהבים את השם ביצר הרע, מה עושים ביצר הרע? איך אוהבים את השם? מכאן למדנו שצריכים לאהוב את השם גם עם הדברים הגשמיים. נתן לך הקדוש ברוך הוא דבר גשמי, אל תגיד ״זה גשמי״, לא משנה.

לא, לא, לא. גם מהדברים הגשמיים צריך ליהנות מהם בשביל לאהוב את השם. חס ושלום – בן סורר ומורה, מפרשת השבוע, הוא לוקח את זה ליהנות בשביל ליהנות. זה אוי ואבוי. אבל להתענג בדבר השם בשביל לאהוב את השם זה נפלא. והספר ״חרדים״ דורש ככה. הפסוק בשיר השירים אומר ״מה יפית ומה נעמת, אהבה בתענוגים״.

הוא דורש ככה: ״מה יפית ומה נעמת״ – אהבת השם, שאפשר להשיג אותה גם על ידי תענוג אומרת התורה מי שנטע כרם בארץ ישראל, מי שנטע כרם, מה הדין שלו? שנה ראשונה – ״קודש הילולים להשם״. כל השנה כל הפירות מה הוא עושה איתם, מביא אותם לירושלים ומודה ומהלל לקדוש ברוך הוא. כמו שמאריך בזה החינוך שצריך לפתוח את השנה הראשונה בהודיה להשם. עם זה פותחים את הפירות הראשונים.

מעשה שמאיר את הרעיון

אז כל השנה מודים לקדוש ברוך הוא שנה שלמה אדם מודה לקדוש ברוך הוא על הפירות שנתן לו הוא הדין אדם קיבל בית חדש לא מספיק. פעם אחת שנה שלמה שנת הודיה צריך לעשות להשם לא. פעם אחת מודים לקדוש ברוך הוא: קיבלתי בית. אמרה התורה: ״נקי יהיה לביתו״ – שנה אחת. בשביל מה כל השנה אתה צריך להודות לקדוש ברוך הוא סוף סוף זכית לבית זה עוד דבר קטן צריך לדעת להודות על זה לא הולך למלחמה.

מעשה שמאיר את הרעיון

למה? אסור לדחות את ההודיה; אם הוא ידחה את ההודיה, הרגש יפסיק. כמו ״שהחיינו״ – צריך לברך באכילה הראשונה, גם את ההודיה להשם על הבית החדש צריך לעשות בשנה הראשונה לא לדחות. למדנו מכאן דבר נפלא הודיה זה לא רק רגע אחד. פעם אחת הודיה אפשר לעשות עוד פעם ועוד פעם וכמה יפה הרעיון שעשו ״פנקס הודיה״: שאדם, שמטבעו שוכח את חסדי השם איתו, אבל שהוא רושם.

מעשה שמאיר את הרעיון

אומר לכם עצה נפלאה רשום את הדברים, יום שישי ערב שבת קודש או בליל שבת תעבור על הדברים תראה כמה דברים טובים קיבלת במשך השבוע אז יהיה לך ״מזמור שיר ליום השבת, טוב להודות להשם״ טוב להודות להשם היום. גם יש אצל הבן איש חי – מי שרוצה לשמוע. סיפור נפלא לבן איש חי והודיה להשם הם מדור פנינים, בשיעור נראה לי מספר 41 תוכלו לשמוע. סיפור נפלא במדור פנינים, מדור 7. תשמעו. סיפור נפלא על ההודיה להשם והבן איש חי שבת שלום.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר דברים · תהילים · המשנה · התלמוד הבבלי · הרמב״ם · רש״י

דרשה לחנוכת הבית

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200204

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “לחנוכת הבית”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

מעשה שמאיר את הרעיון

שלום וברכה מאזינים יקרים. היום יום שישי, י״ג אלול תשע״ו, ערב שבת קודש פרשת כי תצא פרשה מלאה מצוות ומתוכן בעזרת השם נבחר דבר אחד מעניין מאוד לדבר עליו. מעשה שהיה בחנוכת הבית.. יהודי יקר הזמין אותי לחנוכת ביתו ועמד בעל הבית ומסר דרשה והוא שאל שאלה עצומה מאוד בדרשה. בפרשת השבוע שעבר קראנו, פרשת שופטים:

כאשר עם ישראל היה יוצא למלחמה היה עומד הכהן ומכריז: ״מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו – ילך וישוב לביתו; מי האיש אשר נטע כרם ולא חיללו – ילך וישוב לביתו; מי האיש אשר ארש אישה ולא לקחה – ילך וישוב לביתו״. כל אלה היו חוזרים הביתה ולא הולכים למלחמה. ומה הדין במי שבנה בית וחנכו, ומי שנטע כרם וחיללו? מה איתם עושים? בפרשת השבוע, פרשת כי תצא, אומרת התורה: ״כי יקח איש אישה חדשה ״נקי יהיה לביתו״ שנה אחת, ושימח את אשתו אשר לקח״.

אומרת לך התורה, אדם שנושא אישה, שנה ראשונה ״נקי יהיה לביתו״. דהיינו מי שארש אישה ולא לקחה – חוזר מעורכי המלחמה,, אבל ג'ובניק הוא נשאר, לא שולחים אותו הביתה לגמרי הוא צריך עדיין לספק מים, מזון במטבח הוא נשאר, לקרב הוא לא יוצא אבל במטבח הוא עוזר הלאה. לעומת זאת, מי שכבר התחתן, ״נקי יהיה לביתו״ ושימח את אשתו, לא יוצא מהבית. נפלא. זה כולם מבינים.

אדם מתחתן שנה ראשונה, תן לו להיות עם אשתו שנה ראשונה. זה כולם מכירים זה נפלא מאוד עמד בעל הבית ושאל: רבותיי, תראו מה כתוב ברש״י, נפסק ברמב״ם, משנה מפורשת במסכת סוטה: ״נקי יהיה לביתו״ – אומרת הגמרא: ״׳לביתו׳ – לרבות את ביתו, ׳יהיה׳ – לרבות את כרמו״. גם מובא ברש״י. מה הכוונה? מי ״אשר בנה בית ולא חנכו״ – מה עושים איתו? הוא ג׳ובניק. אבל מי שבנה בית וחנכו – כל השנה הראשונה אחרי שאדם בנה.

בית הוא לא יוצא מהבית שנה ראשונה צריך להיות בבית לא הולך למלחמה עמד בעל הבית ושאל: אני לא מבין לשם מה צריך לתת לאדם שנה שלמה להיות בבית להסתכל על הקירות ליהנות ? מה עושים שנה שלמה בבית?

למה הוא לא יוצא לקרב? כולם במלחמת מצווה, כולם מלחמה, צריכים אותו. לא. הוא בנה בית חדש, שנה שלמה לא יצא מהבית. מה הביאור בזה? לשם מה שנה אחת בבית חדש? שאלה נפלאה מאוד. כולם עמדו שם פעורי פה מהשאלה. נזכרתי באותו זמן שבקלסר שלי יש תשובה לשאלה הזו.

הלכתי הביתה, פתחתי את הקלסר וראיתי שיש לי שיחה מהרב בייפוס, מחבר הספר ״לקח טוב״, ששם הוא שאל את השאלה הזאת והביא תירוץ נפלא מאוד. כתוב ״ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך״. אומרים חז״ל: ״בכל לבבך – בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע״. כיצד אוהבים את השם ביצר הרע, מה עושים ביצר הרע? איך אוהבים את השם? מכאן למדנו שצריכים לאהוב את השם גם עם הדברים הגשמיים. נתן לך הקדוש ברוך הוא דבר גשמי, אל תגיד ״זה גשמי״, לא משנה.

לא, לא, לא. גם מהדברים הגשמיים צריך ליהנות מהם בשביל לאהוב את השם. חס ושלום – בן סורר ומורה, מפרשת השבוע, הוא לוקח את זה ליהנות בשביל ליהנות. זה אוי ואבוי. אבל להתענג בדבר השם בשביל לאהוב את השם זה נפלא. והספר ״חרדים״ דורש ככה. הפסוק בשיר השירים אומר ״מה יפית ומה נעמת, אהבה בתענוגים״. הוא דורש ככה ״מה יפית ומה נעמת״ – אהבת השם, שאפשר להשיג אותה גם על ידי תענוג.

אומרת התורה מי שנטע כרם בארץ ישראל, מי שנטע כרם, מה הדין שלו? שנה ראשונה – ״קודש הילולים להשם״. כל השנה כל הפירות מה הוא עושה איתם, מביא אותם לירושלים ומודה ומהלל לקדוש ברוך הוא. כמו שמאריך בזה החינוך שצריך לפתוח את השנה הראשונה בהודיה להשם. עם זה פותחים את הפירות הראשונים. אז כל השנה מודים לקדוש ברוך הוא: שנה שלמה אדם מודה לקדוש ברוך הוא על הפירות שנתן לו. הוא הדין.

מעשה שמאיר את הרעיון

אדם קיבל בית חדש, לא מספיק פעם אחת. שנה שלמה, שנת הודיה צריך לעשות להשם. לא. פעם אחת מודים לקדוש ברוך הוא: קיבלתי בית. אמרה התורה: ״נקי יהיה לביתו״ – שנה אחת. בשביל מה? כל השנה אתה צריך להודות לקדוש ברוך הוא. סוף סוף זכית לבית. זה לא דבר קטן; צריך לדעת להודות על זה לא הולך למלחמה.

מעשה שמאיר את הרעיון

למה? אסור לדחות את ההודיה; אם הוא ידחה את ההודיה, הרגש יפסיק. כמו ״שהחיינו״ – צריך לברך באכילה הראשונה, גם את ההודיה להשם על הבית החדש צריך לעשות בשנה הראשונה לא לדחות. למדנו מכאן דבר נפלא הודיה זה לא רק רגע אחד. פעם אחת הודיה אפשר לעשות עוד פעם ועוד פעם וכמה יפה הרעיון שעשו ״פנקס הודיה״: שאדם, שמטבעו שוכח את חסדי השם איתו, אבל שהוא רושם.

מעשה שמאיר את הרעיון

אומר לכם עצה נפלאה רשום את הדברים, יום שישי ערב שבת קודש או בליל שבת תעבור על הדברים תראה כמה דברים טובים קיבלת במשך השבוע אז יהיה לך ״מזמור שיר ליום השבת, טוב להודות להשם״ טוב להודות להשם היום. גם יש אצל הבן איש חי – מי שרוצה לשמוע. סיפור נפלא לבן איש חי והודיה להשם הם מדור פנינים, בשיעור נראה לי מספר 41 תוכלו לשמוע. סיפור נפלא במדור פנינים, מדור 7. שמעו. סיפור נפלא על ההודיה להשם והבן איש חי שבת שלום.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר דברים · תהילים · המשנה · התלמוד הבבלי · הרמב״ם · רש״י

הקדמה למעלת קנית אדמה בארץ ישראל

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200286

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “הקדמה למעלת קנית אדמה בארץ ישראל”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

אנחנו מתחילים עכשיו בעזרת השם יתברך סדרה חדשה בעזרת השם סדרה שתיקרא ״מזמור שיר חנוכת הבית״. הסדרה תדבר על המון נושאים שקשורים לבית בכלל איזה מעלה יש לקנות בית בארץ ישראל.

לפעמים יש אנשים בגיל הזה שהם רואים שהחובות על הילדים זה מדי הרבה לא פשוט מספר החובות הם מחליטים תשמע כמה יש שני חיי כמה עוד נשאר לי פה 10 20 אם בגבורות כמה עוד יש א זה חבל בוא נעשה זה נמכור את הדירה נמכור את הדירה נכסה את כל החובות, נשמור חצי מיליון בצד לשכירות וגם אפילו מה.

רק מהריבית אני יכול לחיות מהשזכות וגברנו מה, אני חייב להשאיר את הדירה לילדים? עדיף שאשאר בלי חובות, רגוע, לא צריך כל חודש לרוץ.

האם יש עניין שלאדם יהיה דירה כל החיים יהיה לו מגרש קרקע מה העניין שיהיה קרקע לאחר מכן נלמד סתם שאדם הולך לקנות דירה בארץ ישראל דירה להשקעה כן למגורים משהו אחר? האם יש עניין איפה – בירושלים? לא מבחינת נדל״ן; אם תרצו, תביאו יועץ נדל״ן שישלים את התמונה. אני דן מצד הלכתי:

האם אדם שבא לרב שואל אותו איפה להשקיע מה עדיף – באופקים, בירוחם, בקריית... ברכסים, פתח תקווה? איפה משקיעים? האם יש דירה?

האם יש עדיפות על פי ההלכה איפה זה לאחר מכן נלמד מצוות חנוכת הבית רוב האנשים עדיין שפותחים ספר לא לא מד אנשים רוב ספרי ההלכה עדיין לא עדכנו את ההלכות לארץ ישראל. רוב ספרי ההלכה שאתה פותח מעתיקים את הלכות חנוכת הבית ממה שכתבו הבן איש חי וה״חסד לאברהם״, אבל כל זה מדבר על מה שהיה בגלות. בגלות אין מצווה של חנוכת הבית בארץ ישראל אדרבה בכלל אם היה.

שהיינו בונים בתים קבועים – הייתה מצווה שירגישו עראיים בזה. היום אנחנו גרים בארץ ישראל יש מצווה כמו שנלמד לבנות בית בארץ ישראל כל חנוכת הבית כל הנושא כל הפסוקים הכל אמור להיות שונה ועדיין בהלכה לא עדכנו את זה. גם שכירות גם נראה זה כל הספרי הלכה אפילו בקושי דקנו את ה כתבו שתי שורות וזהו הרמב״ם לא פסק, הרמב״ם לא פירט את ה רק לא הבית לא חנוכת הבית זה.

רק בשנים האחרונות במאות שנים האחרונות נראה לי 300 שנה בערך נוהגים את זה בערך לעשות חנוכת הבית אז חנוכת הבית בארץ ישראל צריכה להיות שונה לחלוטין לחלוטין הפסוקים האמרות הכל מה שאומרים ישראל צריך להיות שונה ב אני מקווה שבהמשך תצא חוברת מכל זה אז גם יהיה פה הצעה לסדר אני לא יודע איך זה נקרא הצעה א זה לעשות חנוכת הבית עם אמירות שונות, פסוקים

שונים צריך לקנות דירה קודם חוברת הנכדים לבנים הנכדים הנינים קודם יקנה דירה אחר כך חוברת כן זה אתה כותרת המדריך לקניית בית בקלות ובשמחה. טוב אנחנו מתחילים את הנושא הדפים הנפלאים של זכריה כן 25 שנה כן זהו הזמן שתצטרך לשלם את המשכנתא לדירת שלושת החדרים שלך – עונה הפקיד לזכריה, אברך צעיר שרק לפני כמה חודשים

זכה להקים את ביתו בקול ששון ושמחה ובקול הודיה להשם על טובו וחסדו הנפלאים המתגלים בהקמת הבית היהודי, כמובא בחוברת ״הקול החמישי״ אז ברוך השם הוא הקים בית ואחרי שמקימים בית אדם הולך מחפש דירה בתחילה – במשכנתא. הוא בא לפקיד שואל אותו כמה שנים יעלה לי הדירה היום כבר כמעט ואין אנשים אתה יודע פעם עוד היה מצב שאנשים קנו דירה אם ההורים קצת עזרו וקנו את.

הדירה ישר היום מעט מאוד אנשים מצליחים לקנות דירה בלי משכנתא.

למה לקחת לעצמך הרבה ככל ש היה יותר חובות היינו נהיתי עם זה יותר ככל שיותר יותר חובות ככה מבסוט רוקדמ היה הרבה שזה קנו דירה עם ההורים צד ונקו שליש ל עצמם לא הרבה גם אז הולך להורים כן א זה היום בכל אופן גם אם ההורים שלך עשיריםצמי אין כמעט אדם כמעט אין גם אם אבא שלך לא יודע עובד באוניברסיטה לא יודע מה זה מעט מאוד יש אנשים עלי אדמות שיכולים ההורים מה.

לתת כל סכומי אסטרונומיים דירה כמו שאדם רוצה אדם לוקח עצמו רוב האנשים נראה לי לא זאת אומרת רוב האנשים במדינה יש להם משכנתא לא אדם שממן לבן חצי ואומר לו תיקח משכנת סדרש כן חצי זה הרבה זה מה שזה זה יותר מזה מי יכול רק עוזרים בדרך כלל כי חצי המדינה נותן משכנתא זה ברירה צריך לעזור לבן אחרת הוא לא כל החיים ישארת תקועה א בלי דירה אז נוהגים את זה 21 זכריה.

נמשיך אליי ב זכריה מקפיד לחפש את טובו וחסדו של השם בכל דבר שמתרחש בחייו. מיד לאחר השיחה עם הפקיד הוא חושב לעצמו אם על כל מאורע שקורה לי אני מחפש איזה טוב השם מתגלה בו – כל דבר שקורה לו הוא מחפש איזה חסדי השם יש כאן הרי עכשיו ראוי לי לכתוב ספר על טוב השם הנפלא הרי בעזרת השם אזכה לשלם חצי מהמשכורת שלי במשך חצי יובל שנים, עבור הזכות לקנות

מן המקור אל החיים

דירה בארץ ישראל חייבים?

אומר שכן דבר טוב במיוחד אם בורא עולם סיבב כמו שאמרנו עכשיו שודי רגיל צריך ברוך השם חצי מהמשכורת במשך חצי יובל שנים להפריש למשכנתא של הדירה – כנראה יש עניין גדול לבורא עולם יש בזה איזשהו דבר גדול לא חי להסתובב ככה אם בורא עולם כך סיבב כנראה שיש כאן איזשהו משהו גדול לא יודע זה דבר היחידי עלי אדמות שאתה רוכש בחובות יש דבר טוב בוא נראה זהו אם יש כאן בצהריים שר.

זכריה להבימשלות לאחר שיחת הטלפון עם נציג המשכנתאות. אביו אמר לו שהוא מאוד שמח לקרוא את מה שהתחדש לו בזכות הגדולה בקניית דירה בארץ ישראל שכן למרות שאת המשכנתא לדירה שלו הוא כבר זכה לגמור לשלם לפני מספר שנים הרי מאז הוא חוסך מידי חודש עבור הדירה של בניו ובנותיו יש לו חמישה ילדים ברוך השם צריך לחסוך הרבה כמה שהוא יחסוך יאמרו ל זה הוא מאוד חשוב.

להבין באמת מה טמון בזכות לקנות דירה בארץ ישראל, שעבור זה הוא מוותר על מחצית ממשכורתו אז אומנם אני בדירה שלי אתם מבין מה הולך פה היום היום בארץ עובד ככה חצי ובל אתה מה גומר הדירה שלך וחצי יובל נשמה ילדים בקיצור ה משך מגיל 20 עד גיל 70 כולם עסוקים לשלם עבור דירה בארץ ישראל ככה מצא שת לב זה פעם יוצא שהיום בציבור הדתי לפחות.

הציבור אוכלז מה חצי יובל הדירה שלך וחצי עובר שני הדירה של הילדים ככה היום בקיצור כולנו מגיל 20 עד גיל 70 עסוקים מה כל הזמן מסתביל לדירה בארץ ישראל זה הנושא זה החלק המרכזי במשכורת שהולך אין אף דבר שהולך כל כך הרבה כמו הנושא הזה הדפים של זכריה עברו מיד ליד בצימאון עצום. לאט לאט התברר לזכריה שכמעט כל היהודים החרדים לדבר השם מפרישים חלק

נכבד ממשכורתם עבור הזכות לקנות דירה בארץ ישראל, ואינם יודעים באמת מה הזכות הגדולה שיש בזה אני זה אני דרך מראש דיברתי מלא פעמים אנשים פגשתי יום אחד מתי זה היה שבוע שעבר ביום שבוע שעבר או שבוע שבוע שעבר מי זה היה ביום ראשון כן שבוע שעבר מתי זה היה שבוע שעבר ממני ביום ראשון כן זה היה אז אני זוכר חזרתי מבני ברק אז בדרך אני פוגש יהודי הוא שמע שאני.

מקרה אתת שמח מאוד.

מן המקור אל החיים

אומר לי תשמע אני הולך עכשיו לקנות דירה אפשרו לקר דירה וזה. אומר לי תשמע כל הזמן דיברתי הנהר עכשיו הוא אמר לי בא לדירה אם אני בא סוף השבוע הוא מוריד 30,000 ש״ח אתה יודע. למה?

למה אדם מוריד לך דירה 30,000 ש״ח תוך שבוע את השבוע אה זה עוד ש היום אתה לא מכיר היום מה קורה היום יש לך דירה שנייה במשך 12 חודשים עברו 12 חודשים אתה צריך לשלם 8% מס שנתיים היום אה שנתיים מחזיק את הדיון 8% 8% אם הוא לא מספיק עד סוף השבוע למכור את הדירה הלך 8% יודע כמה זה 8% להוריד עדיף להוריד 30-40 אלף ש״ח חצי לי חצי לך מאשר א זה אז הוא מוריד מי.

שקונה השבוע הוא הוריד 30-40 אלף ש״ח מי שקונה השבוע אז הוא רץ מהר לראות אולי שווה בכל מקרים השבוע 40,000 ש״ח שווה העסקה טוב דרך אגב בהמשך אני מקווה שנגיע גם זה לנושא נושא מאוד מעניין?

האם יש מצווה לקנות דירה שנייה בימינו? סתם אדם יש לו כסף. האם יש מצווה לקנות דירה שנייה? למה? כי המדינה כל כך מנסה למנוע את זה. אז אולי זה סימן זה לא טוב לבנייה של המדינה. זה נושא בהמשך. שאלתי כמה שאלתי גם רבותה שלה אותי מה הוא ענה תשובה שלא מאוד מעניין זה דירה שנייה. האם דירה שנייה? הרבה אנשים מבוגרים לפני קונים דירה שנייה מזכיר אותה מזכיר אותה. כן.

האם יש מצווה לא נשאל מתדשקות מתד הזה יש להיות בדירה הלכה? טוב זה נבדוק.

מצווה פשוט מה שקרה היום שיש אנשים שני זה יקרה את הדירות שקות האלה כן לא יודע למשל כ הרבה אנשים בגלל המחיר בל הזה צו להיות דירה שנייה ברומניה יש אנשים בגלל הזה עוד פעם עוד פעם רומניה לא קנו דירה ברומניה אסור אי אפשר יש כאלה אתה לא רומניה לא מספיק תוש אתה עושה קומבינות שמה אה עושים עם חברה לא עושים חברה חברה אתה לא קונה אתה נותן להחברה כסף זה מסוכן צ יודע הולכים לגרמניה גם כן לא יודע בקיצור מי שאל את הרב.

האם דירה שנייה יש מצג דירה דווקא בארץ ישראל הוא רוצה דוקה להשקיע בדירה? האם יש טוב כמה שנצליח שאלות מעניינות שלא מדורנו הכל נראה מה הרבנה נראה מה הציבור יענה לתנ מקורות נמט לכול ואז אחר כך לדון בכל המקרים למיניהם שצים בימינו שות מעניינות ש שזה אה טוב הנינו עכשיו ככה קיצור בדקתי נסעתי בחדרה אותו יהודי אני נוסע איתו גם דירה שנייה כן אותו יהודי הוא כנראה עומד?

מן המקור אל החיים

אומר לי שהילדים שלו הגיעו לזה זה הגיעו לפרקן עדיין לא התחתנו וכל שהכסף יעמוד בבנק הוא רוצה לקנות דירה רוצה לקנות דירה ברכסים הוא שאל אותי ברכסים מה אני מכיר שווה להשקיע הכל בכירת חשש הרב יהודה הבעיה הכסף לא עובד בבשו ולכן קונים איזה דירה שנייה אם הוא היה אמרים עולה זה עולה משהו אחר היום אין מה לעשות אז בגלל זה פשוט. למה אין איפה צריך לקבל היום הרבה הרבה יש השקות היום הזה בן השקיע בדירה?

האם יש מצווה שצריך הרבה לדון? האם מצוות מצת ישוב ישראל שיש מצה דירה שנייה אין מצווה מהמי הוא טוב בקיצור שני נוסע איתו באוטובוס אני שואל אותו אולי אתה יודע איזה מצווה יש לקנות דירה בארץ ישראל סתם אתה לא יודעת של לקנות דירה שנייה דירה שנייה אמרתי זה סיפור אני צריך לדום בו בהמשך אבל בכלל איזה אתה הולך לקנות דירה הולך לשלם במחיר עצום איזה מצווה יש שום דבר ישוב ישראל?

למה יש איפה כתוב איפה כתוב מצד ישוב ארץ ישראל מצד לגו בארץ ישראל לא לגור איפה כתוב מצד לקנות דירה איפה כתוב במצוות ישוב ארץ ישראל לקנות דירה יש מצווה לגור פה נו הוא צריך לגור פעם שהוא לא לגור לגור שתגר פה 12 פה אתה גר פה כן כן צ לגור פה שכירות גם אבל אבל אנחנו שכירות איפה כתוב במצווה עבדתם זמני כזה אתה לא ש אתה רוצה להגיד שהמילה יושב מה הפירוש.

המילה וישב קבע ורשתם אותה וישבתם בהתם ישיבה אתה רוצה לומר זה משאות איפה לקחת בי ראיה שיש גות שמוע כתוב לך את זה לבד את אדמה אשר בתרה יכול להיות שתגרש?

מכאן אדמה שלך אתה צריך את אדמה. למה מקום מי אמר לך אתה צריך אדמה מי אמר מה מקום אתה? נמצא פה מאיפה האדמה יש לך מה לא אתה. נמצא על האדמה מי אמר לך ששייכת לך מה אתה לא יכול לעבוד אדמה סתם שלא שלך כן לזכור ולא לקנות מי אמר יש מצווה לקנות זה שאלה זה שאלה לא יודע.

האם יש מצווה לקנות דירה אז זה מקום שמ לך דוגמה פה בארץ ככה אמרו לי קנה חלק או תכף נגיע לזה יפה מאוד זה המקור הראשון המקור הראשון שעליו נדבר זה אברהם אבינוקבר זה יהיה המקור הראשון אפשר לדבר על קבר נותן דברים אמשך להמשך גם זה שאלתי קשה לחבר לקנות קבר אחר כך ד דיברתי גם עם חבר'ה קדיש חכה חכה אני עשיתי בירור חכה דיברתי עם החבר קדיש גם בנושא של קבר חכה.

לך בסיקה של חבר קדי עשית מחקר על הנושא לא תחשוב כבר הולך חצי דירה חכה אתה מספר לך גם מה אתה החברה קדיש התקשרתי גם אליהם לשאול אותם נג שנגיע לנושא של קבר נראה אפשר להקשר לחבר קדיש יודע מה התנאים מה המכירות?

האם זה חל הוא חכה חכה נגיע לנוצה של גבר גם שאלה אם זה מצווה לקנות כבר זה השאלה גם מה זה זה במנהגים זה לא קשור להלכה זה מנהגים 100% זה לא קשור להלכה זה אני יכול להכין זה קשר להלכה סגולות בנות קברים לא קשור להלכה עד כאן זה כבר מנהגים לא כתוב ב בהלכה מספיק שביטוח מספיק לשכב בקבר שביטוח לאומי זה בזה אבל כמו כמו שאמרתי קודם אברהם לא הסכים א אומן נגיע.

חכה נגיע לשם חכה נגיע לסוגיה זה הסוגיה הראשונה זה הנושא של אברהם אבינו נגיע לסוגיה של אברהם אבינו היה חכה עומד נגיע לא רוצה ש שילם בכסף מלא פוח לאומי זה היה לאומי אה כן איך קוראים לו איך ארון היה ביטוח לא שייך לו שיך אברהם הוא שב כסף לא יש לו כלום אברהם לא שי בו כלום הוא חיפש קרקע כי לא היה לו אבל הוא הציע לו בוא אצלנו או תכף נגיע זה יפה לא אז אולי.

הסכיתי יפה תכף נגיע נכון שאלה טובה מאוד לא טוב מאוד בסדר בוא נגיד אתה נגיע לזה בעת השם זה הנושא הראשון אבל אברהם אבינו המקור הראשון לנושא של קניאת אדמה בארץ ישראל זה נכון זה המקור תכף נגיע לזה טוב ה בקשנו מזכריה היקר לזכות גם אותי הדפים הנפלאים שלו יצחיה נתן בשמחה ואמר לנו אינכם יודעים כמה דברים הלא יקרים שכן כמו שתלמדנו בדפים שלפניכם חלקת הדבר.

בארץ ישראל שווה שישקיעו בה גם 50 שנה כמו שכבר נלמד אבל למי זה שווה כל כנס אבל למי זה שווה למי שיודע הוא מחשיב את הדברים זה שווה המון קרקע בארץ ישראל אבל בתנאי שאתה יודע כמה זה שווה ומי שלא יודע זה יכולות נטונדלן?

מי שיודע ומעריך מבין מה הוא קנה זה יכול להיות שווה מיליונים נתחיל נתחיל המקור שאתה אמרת נתחיל אתה יכול לפתוח בחידה נפטר שיפה היכן מצאנו בתורה אדם הקונה חפץ והתורה או אדם קונה דבר זה חפץ והתורה מציינת ואיזה מחיר הוא קנה תבוא בכל התורה כולה הזכירו חלקת אדם היה קבע אברהם אבינו איפה יש לך עוד יפה מאוד זהו נראה לי בעוד בהלבנה דנך ונחנך יש עוד דודג דרך.

אגב מארץ ישראל גם שם ארץ ישראל דוד מהבניה בשר כתוב שם מחיר כתוב מחיר שמה לא בית המקדש לא עולה כתוב שם פעמיים פעם 50 ופעם ש 600 ש₪ וכמן שרשי מקרש ואומר 50 לכל שבט 12 60 שוע אז השומע מעניין אני מקומ שלוש פעמים בתנך מופיע שאדם קונה אדמה ומציינים את המחיר אנו אין בכל התורה כולה ככה אני זוכר שהתורה מציינת בכמה אדם קנה דבר את הכסף כמה כסף זה עלה לו בצורה.

כזאת זה רכוש העם רכוש העם לא חוש יש עניין בית המידה חייב להיות שך לכולם כן יש לך עוד דבר אין דבר כתוב פה יעקב ק כן יעקב אחר כך כן תורה מציינת את זה התורה לא מצאת על שום דבר את המחיר שאדם קונה חפצים וזה אין בתורה כל מקום שרי שמגיעים לקרקע בארץ ישראל פתאום התורה מציינת דע לך בכמה כסף האדם קנה את הדבר הזה אחות חייב להיות מחיר על כל דבר גור?

התשובה היא פעם מה מצאנו בתורה דבר זה ושניהם בעניין ארץ ישראל את יוסף ב50 כסף לא כן אבל זה לא לא דמה מדברים אחרו כן כתוב שמ יפה אתה כן אכ דיברת פה על חרחפץ יקר לא על קרקעין הכל כן עבד עבד הואש לקרקע יפה סתם הנחה יש שמה דוקש לקרקע הוא לא היה עבד כן בסדרב כתוב שם ב-20 ש₪ כסף כן 20 ש₪ כתוב כתוב כן רק נסה לדמיין. לפי זה כמה אברהם אבינו שילם שאדם בדיוק כמה פי כמה נכון אז את.

אומר יש עוד יש עוד דבר לא חפץ יש דבר שתורה מציינת שתהיה יפה צריך להגדיר את זה צריך להגדיר את השאלה אז אם ככה אתה חידה זה לא רק קרקע לא רק קרקע אין טובה אחידה לא 100% נכונה נו יש לך נוסחה אחרת החידה לא נכונה מספיק כי הוא טועה נכון סוף סוף חפצים יש בתורה עוד אחד. אלא. אם כן תגיד שאדם לא נקרא חפץ ב לא לא אדם לא נקרא חפץ אתה.

אומר רק דבר דומים זה יכול להיות רק מטלטלים וכדומה לא אדם בסדר אז אם ככה אין בעיה צריך לשאול א זה אתה. אומר החידה נשארה אתה.

אומר לא צריך להרחיב אותו עדיף להרחיב את לא לצמצם טוב פעמים מצאת התורה שניהם ינרץ ישראל למר אותנו הקניין אותו כל לקנות יותר מכל קניין ולשלם עליו כל מחיר ש בעולם אשר יושט עליו זהו כרקע בארץ ישראל פני שהתורה צינה את זה כמה מה מה אדם קונה וכמה זה כסף עולה התורה מציינת את זה באה התורה לומר לך דע לך שווה לך לשלם על הדבר הזה כל מחיר אשר יושט עליך שווה תכף נראה.

למה אבל זה שהתורה צינה את המחיר לומר לך ששווה לשלם על זה מחיר גבוה כבר היה ללולמים אברהם אבינו הנה חים מה שאתה עברת אברהם אבינו קונה אחוזת קרקע בארץ ישראל עשינו כל כ אחוזת קרקע הדבר הראשון מחיר יקר מאוד 400 שקל כסף זה סכום די גבוה רק נסה לדמיין ש תנסה לדמיין כמה זה פדיון הבן 5 שקלים כסף כמה זה שווה בימינו בסביבות בין 200 ל-300 שק אז רק נשה לדמיין כמה.

זה 400 שקל כסף זה חשבן לא כזה כזה חשבן ש חשבן לא כזה מסובך אם 5 ש₪ זה 200 ש₪ נגיד הכי מכיזון כמה זה יוצא 400 נו כפול 80 כפול 80 אה בסדר נורא לא כזה נורא זה כז איך לא דבר כזה היום ב16 מה כמה היום חקת דמים זה כבר זה עולה ככה היום כי אתה צלם 5,000 שק אה לא על הצלה אה בסדר גמור א לא רע כל כך זהו שלם הכי יפה מה כתב האבן עזרא: ״נזכרה זאת הפרשה להודיע מעלת ארץ

ישראל על כל הארצות, לחיים ולמתים״.

מן המקור אל החיים

כותב שיש עניין גם לאדם חי לא מדבר בארץ ישראל וגם לאדם מת יש עניין שיקבר בקרקע ארץ ישראל ששייכת לו מעניין זה הרב יש איזה פגם שהוא.

אומר ש לחיות עולה כסף וגם למות עו או עכשיו אם דיברת על זה יש פה שאלה טוב בוא נמר רב ותו לומר שהפסוק מציין תשמעו בפרשה שמה אחר כך אחרי שהתורה גומרת 400 עובר לסוחר לאחר מורה ממשיכה ״ויקם שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא, השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבולו סביב, לאברהם למקנה לעיני בני חת בכל באי שער עירו״. לכאורה פירוץ זה מיוטם תורה כבר כתבה שהוא קנה והכל.

למה התורה מציינת ״ויקם שדה עפרון אשר במכפלה... לאברהם למקנה״? מה תורה בא לציין את זה? אלא ללמדך על הזכות הגדולה שהייתה לאברהם אבינו בקניית קרקע בארץ ישראל התורה סיפרה לך את כל הסיפור והתורה הדגישה ״ויקם״ – תקומה הייתה לו לשדה עפרון, שהוא עבר לא אברהם אבינו והתורה מספרת לך את כל זה לומר לך דע לך זה שאדם קנה קרקע בארץ ישראל עשה בזה דבר גדול. למה הוא לא רצה בחינם מה אתה?

אומר שאלת. למה הוא לא רצה בחינם הציאו לו בתוך הציו הוא לא רצה? למה הוא לא רצה כי הוא כבר הבין שהוא הוא מקים אומה מיוחדת נו אז מה יש לא בחינם יכולים לקחת לו צים חזרה שח טוב נשטר יכולים לקחת לו עצם חזרה בחינה זה לא קניין מה?

למה אתה יכול לעשות שטר מתנה יש על פי לך שטר מתנה ז דבר כזה משהו פחד משוח מפרשים רבם מביאים סונ מתנות יחיה יש עניין לא לקחת מתנות סתם ככה יש לא לקח מתנות יש לפעמים כן מותר אבל סתם ככה מתנות תחיה היום קוראים לזה שוחר מה שלא לא קשור לא? למה לא התודה קיבלתי שוחד לבן או זה שאלה פוסקים דנים?

למה בחתונה כן מותר לא מצאנו שיש בעיה בחתונה לקחת כי זה השתתפות הוצאות זה השתתפות בהוצאות זה השתתפות בהוצאות אתה מביא סיפולוקספון זה השתתפו בהוצאות מה זה מזומן כן מי מביא היום סיפולות יש כאלה שביאים מתנות משהו גם היום מביאים מביאים לא הרבה אבל מביאים מתנות יש מה מתי א זה מתי נאמר שמתך זה אפשרות אחת אפשרות שנייה כמו שאתם אומרים כתוב בזוהר זוהר מריך.

בזה הרבה אם אתה רוצה דבר שיחזיק לך טוב ויהיה לו יה לך תפיסה בדבר לעולם יקח אותו בחינם?

מן המקור אל החיים

כך. אומר הזוהר. כמו שיש בדגם רופא זול שווה זול. רופא בחינם רופא בחינם שווה חינם שווה חינם א שומע חינם שווה חינם מרה מפורשת כאילו יש מה נפקנה הלכה מה איפה מופיע איפה מפיע בגמראפתגם פרק החובל הגמרא דנה מה הדין אם אדם חבל בחברו צריך לשנות מר רפואתו גמרא דנה אומרת תשמע יש לי רופא בחינם יש לי רופא המשפט לך החבר הוא יב לרבות אותך זכותו עמלה גיד לו תשמע לא רוצה.

למה רופא חינם שב חינם לא שני הלכה לא זה עכשיו הזוהר מעריך בזה הרבה שאדם לא יקנה מצוות בחינם והיו הרבה גדולי ישראל שכאשר נגע למצווה לא רצו בחינם אברהם אבינו ידע שהחברון כנראה עוד יהיה הרבה הרבה בלאגן בהיסטוריה הוא ראה את העתיד שלא הולכת פשוט והוא רצה שלחברון יהיה לעם ישראל פה מה קניין עד היום קניין כי עולמים הוא ידע אם הוא לא ישלם טוב מאוד במתב כספו.

זה יהיה נחמד כמה זמן אולי אצלו בדור זה יחזיק שיחזיק עד היום הזה צריך לשלם על זה מחיר טוב והוא לא רצה בחינם רוח קדושה?

אומר. אומר הזוהר כ הזוהר אם אתה לסלק את הרוח הטומה אל תיקח בחינם ככה. אומר הזוהר שאתה משקיע בדבר נשאר תבין אתה רואה תראה כמה בלאגן הלך על חברון כמה בלאגן והכל תגיד אתה הבניין הכל בחינם זה היום היה אצלנו מחזיר לא אתה רואה ברוך השם עד היום זה אצלנו היית שם לא כמה פעמים כבר לא מה זה.

למה זמנים של שולב בשולם שהוא פתוח בסדר ברוך השם אה זה היינו שם הייתי שם כפיים ברוך השם וחברון ברוך השם אתה רואה נשאר עד היום הוא יודע שווה להשקיע זה מקור ראשון עכשיו בוא נרך אגב כאן יש לי כאן שתדת שלה מאוד מעניינת אנחנו בהמשך נלמד? האם יש מעלה לקנות קרקע אין מ לקנות קרקע לכאורה בשמר להשקיעה בקרקע בין הוא קונה קבר גמרנו בוא נצא בזה ידי חובה ש נלמד את המעלה התחלנו לראות שיש מעלה כך?

אומר אבן עזרא התורה הזכרת את הפרשה לומר שיש מעלה עצומה לארץ ישראל שלאדם יהיה חי ואדם מתמשך נמ את המעלה. למה הכל בהמשך זהו אבל בוא שאלה לחתית סתם שלה מעניינת לשם בא אדם תקרקע בן כו יש לה קבר טוב בש קצת לחבר'ה קדישה ושאלתי אותם מה?

למה היה מאוד קשה לי כי בהמשך נלמד שהחזון איש בעצמו הלך וקנה קרקע לא את הבית שלו הלך וקנה קרקע בארץ ישראל כדי שיהיה לו קרקע בארץ ישראל ש משמעות צריך להיות קרקע הוא לא קנה ל עצמו חלקת חלקה סתם הוא לא היתי את עצמו לביטוח לאומי סתם הוא קנה קנה לחלקה חלקה אז?

מן המקור אל החיים

למה הוא בשמ צריך להיות עוד אדמה בבני ברק שיקנה חלקה וזהו זה כשאתי לחברה קדישה ושאלתי אותם שאלה פשוטה תגיד לי שאדם קונה אצלך קרקע בחבר'ה קדישה מה הוא קונה רשות להשתמש במקום או שאדמה שייכת לו לא פתאום לא שייכת לא יודע האדמה שייכת לא שי לא אין תב אין לך תבין הוא מאוד נענם השאלה הוא אמר לי שלכאורה לא שלח הוא אמר לי חוזה הוא אמר לי ש חוזה מה אתה?

אומר לי לא אני ראיתי חוזר אבא שלי קנה כפה לקנות אני. אומר לא שקרים אותך רק שקוברים אותך לא ש הוא אמר לי שזה הרוב לא קונים הוא אמר לי א' הוא אמר לי א' יש גם בעיה מסוימת זה גם לא שר לחבר קדישה זה יש איזשהו רשות בת הוא אמר לי יש לו בעיה בירושלים התחילו לחפור התחילו מה התחילו לזה עשו התחילו לעשות בקומות עכשיו איך הם עושים. למה כי זה עם הוא אמר לי סתם אם אדם קונה את הקרקע?

האם יעלה עליה דבר שאדם א יום אחד יבוא מתחת הבית שלך ויבנה על הכב לא לא מתחת הבית שלך מי שיבוא יגיד יעשה מנהרה מתחת הבית שלך ויגיד אני רוצה שלגו פה אה בירושלים אה מתחת הר המרוכות עשו שם עכשיו איזה מנה ענקית איזה פיר ששם הם התחילו לגבור וגם שם איזה בקומות חבי אז הוא אמר לי לכאורה אתה רואה?

מכאן תעלי שאין לאדם זכות על השטח אם לאדם יש חות על השטח הוא אמר לי אדם קונה אדמה הוא לא קונה גם משה מתחת מותר מישהו קרקע מתחת הבית שלך לחפור פה בים זה לא שלך אתה לא יכול לחפור זהו אסור אזה אז זה אחד שלך אתה לא יכול לחפור מים גם אני יכול לחפור הנה בוא בוא נראה מנהרות בכרמל אז שכוות שלמות מתח מתחת למד אין אין לך אין לך אתה עד הקרקע מת לקרקע נגיד שמה שכונות שלמות כובן הוא רצה לומר לי.

אומר חבר קדיש המל של חבר'ה קדישמלי שכמה שנראה לו אדם לא קונה את הקרקע הוא קונה זכות שימוש וכשהוא יקום את חת המתים השם בקרוב שד בריבי כן זה לא מגיע סיפור יש סיפור ביוקר היה פעם סיפור שזה נפטר במלווה בריבית בעיירה בעיירה והחברה הקדיש הרימו עליו מחיר א זה פי שש קיצור הוא המשפחה כעסו ופו לבית משפט באו לבית משפט תבו את את החברה קדיש שלהם לבית משפט מה זה הפלות?

אמרו לה מה זה הפליות וזה איך זה יכול להיות? מה הולך? טוב אני הזמין את הרב הרב הגיע שאל את השופט תגיד מה זה אמור להיות מה זה אפליות משהו מהזה מחיר מה זה פי שש איזה יכול להיות אמר תשמע אצלנו אנחנו ממנים תחיית המתים כל אדם שמה ש ש זה סוח 100 200 ש יקומים בחזמנים מי שמלווה בריבית מה אינו קם לתחיית המתים אומרים לו אתה אצלך כדאי לך לישון.

למה כל שנה הכסף גדל תמשיך לישון תמשיך על לישון תשלם זה יגדל הכסף עוד תמשיך לישון אז אמרו לו אם ככה המחיר עולה הוא קונה לעולמים לעולמים מחייה רבות היה כאן ככה אמר הרב ככה הוא תעני אמר לי לא מוגדר לו 100% אבל ככה כמה שנראה לו אמר לי זה זכות שימוש ולא אדם לא קונה את זה זה לא שייך לא?

מן המקור אל החיים

אומר לי גם הוא אמר לי פשוט גם לא נראה לי שבכלל טכני לא יכול להיות כי זה לא שייך לנוכ הוא אמר לי זה לא בדיוק שייך לו המקום הזה צריך לה יכול למכור עליך אם זה לא שייך לי אתה לא יכול למכור זה שמנהל המנהל נותן לא בכברים זהו זה חכירה.

אומר לי זה אנחנו חוכרים חבר'ה כזה שחוכרים את השטח הזה גם כשקונים בית מקומות או זה או ש לא חקירה זה שייך לך הסלייקו את זה יש פרטים ויש חי רק מנהל זה 100 שנה מנהל זה 50 שנה וגם המדינה מכרה את רוב מקומניה או לא זה לא תעלו את זה ל100 שנה וזה היום ביטלו את זה היה לי כזאת דירה והמדינה שלי לי מכתב שזהו זה שייך לך הם ביטלו את זה זה שייך לך היום בכך חינם זה כמו.

השאלה היא איפה אתה יודע בירושלים את הדירות של 67 כבשו ב-67 כל מה שכבשו ב-67 בהתחלה זה החירה כל זה זהו זה היום זה מחר את זה כל שח 67 זה המון זה חצי ירושלים צרכים עצומים למי הקושך למדינה עקרונית כבשו את זה מלחמה מתחילה מדינה מחד וחכירה היום זה נגמר היה משיך לך וזהו זה טוב אז בכל אופן אז לגבי הבקבר אברהם אבינו קנה את המפורש כתוב בתורה המפורש אברהם.

אבינו קנה את זה מפורש ״ויקם שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא, השדה והמערה אשר בו... לאברהם למקנה״ אברהם הוא קנה את זה 100% קנה את זה לדורי דורות עד ימינו אנו הוא קנה את זה אז זה ברור ששייך לו אבל בימינו לכאורה צריך לנות שטח אדמה חוץ מזה וכך אנחנו נראה במשך שעשו גדולי ישראל קונים שטח בשביל המצווה לקנות מה המצה והכל. נראה שכבר הזמן נגמר, ואנחנו נצטרך לעצור

כאן רק ראינו את המקור הראשון מהתורה למצווה לקנות אדמה בארץ ישראל השיעור לא האזנתם הוא קלט ונערך עבורכם על ידי כל הלשון?

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר דברים · תהילים · התלמוד הבבלי · הזוהר הקדוש · הרמב״ם · רש״י

חנוכת הבית הנלמדת ממצוות שבת, פרשת בראשית

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 30496594

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “חנוכת הבית הנלמדת ממצוות שבת, פרשת בראשית”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

נושא השיעור מצוות חנוכת הבית הנלמדת משבת קודש שלום וברכה לכל המאזינים היום יום רביעי, כ״ג תשרי תשפ״א – ״שנת תפילות אמן״ – ואנחנו בסימן טוב ובמזל טוב מתחילים ברוך השם את הסדרה החדשה מפרשת בראשית ברוך השם לאחרונה זכינו בסיעתא דשמיא להוציא ספר על המצווה לבנות בית בארץ ישראל ובתוכו יש פרק שלם על המצוות חנוכת הבית ומצוות חנוכת הבית קשורה לפרשת בראשית. כיצד? ובכן,

שמעו דבר נפלא: ״תמצית עניינו של מנהג חנוכת הבית למדנו אותו מדרכיו של בורא עולם, שקבע את יום כלות מלאכתו בימי בראשית ליום עונג במאכל ומשתה״ – לא פחות ולא יותר. את מצוות חנוכת הבית אנחנו לומדים מדרכיו של בורא עולם בואו תשמעו דבר נפלא.

זה דבר נפלא לחנוכת הבית. אבל לא רק זה. זה דבר נפלא מאוד ויתן אור חדש למצוות שבת קודש. וכך מובא בשאילתות של רב אחאי גאון בפרשת בראשית, וזה מובא גם במדרש תנחומא. וככה הוא כותב: ״ומחייבין בית ישראל למינח ביומא דשבתא״ – מחוייבים בית ישראל לנוח בשבת קודש. למה?

״דכד ברא קודשא בריך הוא עלמא, בשיתא יומי ברייה, ונח ביומא דשבתא, וברכיה וקדשיה״ – הקדוש ברוך הוא ברא את עולמו בשישה ימים, ונח ביום השביעי, וברכו וקידשו. ״כאיניש דבני ביתא, וכד מצבית וגמר לעבידתיה, עביד ליה יומא טבא״ – כמו אדם שבונה בית, וכאשר הוא זוכה לגמור לבנותו, להעמידו על תיקונו – עושה שמחה ויום טוב, ״כדאמרין הילולא דביתא״ – עושים חנוכת הבית. ככה גם צריך לעשות שבת.

אומר לנו כאן רב אחאי גאון: אתה יודע מה זה שבת בורא עולם שמח מאוד עשה שמחה גדולה מאוד כאשר הוא גמר את העולם – חנוכת הבית! גם השבת זו חנוכת הבית. בואו נסביר יותר לעומק. השאילתות בא להסביר. מדוע יש מצווה בשבת לא רק לא לעשות מלאכות, יש מצווה גם בשבת כידוע, עונג שבת – ״וקראת לשבת עונג, לקדוש השם מכובד״.? למה צריך להתענג בשבת? אם המצווה הקדוש ברוך הוא נח, תנוח גם אתה. למה יש מצווה להתענג בשבת?

אלא עניינו של שבת הקדוש ברוך הוא ברא את העולם. בסיום הבריאה כתוב ״וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד״. בורא עולם ברא עולם נפלא. על העולם הטוב מאוד שהקדוש ברוך הוא ברא, הוא מזמין אותנו למסיבה.. מדי שבוע ושבוע הקדוש ברוך הוא עושה מסיבה באותו יום שבו הוא גמר לנו את העולם. על מה המסיבה? חנוכת הבית. גמר לבנות בית – עולם.. זה מה שאומר המדרש.

אם עושים מסיבה כשגומרים בית – כשגומרים לבנות עולם, קל וחומר שעושים מסיבה.. ומה מטרת המסיבה? מה מטרת ההילולה? לראות איזה עולם נפלא בראנו. ברא בורא עולם. ומה עושים המסיבה? ״מזמור שיר ליום השבת, טוב להודות להשם ולזמר לשמך עליון... כי שימחתני השם בפעלך

מן המקור אל החיים

במעשי ידיך ארנן״. מטרת השבת היא להרגיש איזה עולם טוב מאוד ברא בורא עולם ולשיר ולהודות על כך ישנו יהודי שפעם אמרתי לו: אתה יודע, סעודות שבת הן שלוש מסיבות! זו לא המצאה שלי; בוא נקרא את המהר״ל.

אומר המהר״ל: ״כי השבת הוא שהשם יתברך ברא עולם והשלים אותו, ציווה השם יתברך שישבות האדם ביום הזה, ששבת בו השם ממלאכתו והשלים אותה״. ממשיך המהר״ל ואומר: ״ולא יאמר האדם אף כי השלים העולם, עולם חסר בדבר מה – ולכך העונג בשבת, לומר כי השם יתברך השלים העולם ולא נמצא חיסרון כלל, רק הכל בעונג ובשלמות. ומפני כך ראוי שיהיה מקיים ג׳ סעודות בשבת״. מה זה סעודת שבת?

אומר המהר״ל: מסיבה – מסיבה לעולם נפלא ושלם שברא בורא עולם. אותו יהודי שסיפרתי לו את זה – כל כך נהנה מזה, שמאז, כל פעם שהוא פוגש אותי אם הוא פוגש אותי בלילה. אומר וואו יש לנו עוד שלוש מסיבות אם הוא פוגש אותי בבוקר הוא. אומר לי עוד שתי מסיבות נשאר לנו פוגש אותי בצהריים.

אומר לי עוד מסיבה אחת וכבר אולי שלוש-ארבע שנים מאז שאמרתי לו את זה, וכל שבת הוא מזכיר לי. אם הוא רק רואה אותי יש לנו עוד כך וכך מסיבות לעשות למדנו מכאן

למה ״מזמור שיר ליום השבת, טוב להודות להשם״: כל עניינה של השבת זה להרגיש איזה עולם נפלא ברא בורא עולם להרגיש עולם מתוק ויפה ולשיר ולהודות. ״צדיק כתמר יפרח... להגיד כי ישר השם״ וכולי. ולמדנו מכאן: אומר שו״ת ״תורה לשמה״, המיוחס לבן איש חי, טעם חדש למצוות חנוכת הבית מה המטרה.

אומר ה״תורה לשמה״: ״שהוא לכבודו יתברך, שזיכהו בחסד זה של הבית, ולפרסם טובו וחסדו יתברך, ולהודות להשם ברבים״. אנחנו עושים סעודת חנוכת הבית – כמו בורא עולם: כשבורא עולם גמר את העולם, ציווה עלינו לעשות סעודה – שבת קודש.

למה? לשיר ולשמוח בעולם הנפלא, ולהתבונן בחסדים, ולהודות ולברך את השם על כך. גמרת בית? תראה: בורא עולם, כשהוא גמר את הבריאה, עשה מסיבה; גם אתה גמרת בית – עשה מסיבה. ומה תעשה במסיבה? משיב הבן איש חי: ״ראוי לומר בתוך הסעודה של חנוכת הבית שירות ותשבחות לשם יתברך, וגם נכון לומר דברי תורה, שיהיה אחד דורש וכל המסובים מטים אוזנם אליו לשמוע הדרשה״. זוהי הסעודה. וכתוב במדרש תנחומא, גם כאן בפרשת בראשית סימן ד׳: ״ילמדנו רבנו: הבונה בית חדש,

מן המקור אל החיים

כיצד צריך לברך? כך שנו רבותינו: הבונה בית חדש – מברך ׳שהחיינו׳ – כדי שיעשה נחת רוח ליוצרו״. מסיים המדרש: ״כשם שאדם מברך להקדוש ברוך הוא, כך השם מברכו״. אם אתה בשמחה, בטוב לבב, מתוך הודיה, מתוך לב רגש – גם בורא עולם ישפיע לך שפע ברכה. אבל אם אתה עושה חגיגה, אולי, אבל אין רגש, אין מזמור בנגינה, אין שמחה, אין הודיה, אין הכנה – איפה הנחת רוח לבורא עולם ולמה שהקדוש ברוך הוא יברך אותך. אומר.

אומר המדרש כשם שאדם מברך לקדוש ברוך הוא כך השם מברכו״. יהי רצון שנזכה כולנו להודות לקדוש ברוך הוא מתוך לב שמח לב מלא אהבת השם יום טוב מלא שמחה והודיה לכולם השיעור לא האזנתם הוקלט ונערך עבורכם על ידי כל הלשון.

מקורות שנזכרו בשיעור: ספר בראשית · תהילים · מדרש · המהר״ל

מצוות חנוכת הבית בארץ ישראל

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200247

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “מצוות חנוכת הבית בארץ ישראל”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

״מזמור שיר חנוכת הבית״. בשעה טובה ומוצלחת, בסייעתא דשמיא, זכה יוסף האברך בפרויקט ״דירה למשתכן״ – טוב ברוך השם בשעה טובה הוא זכה בפרויקט. יש לי אח שזכה בפרויקט, וכולם צוחקים עליו: מתי ייצא מזה משהו? מכל הזכיות האלה מתי יצא מזה.

איזשהו בניין מכל הזכיות האלה טוב חבריו צחקו עליו עד שיכנס לדירה כבר תצטרך לתת את הדירה לבת שלך שהגיעה לפרקה; ספק מי יכנס ראשון אתה או הבת שלך לדירה.

רבי יוסף, עם הרבה תפילות, זכה – וכעבור שנה בלבד קיבל טופס 4 להיכנס לדירה. פלא פלאים: טופס 4 תוך שנה! רבי יוסף ידע: אילולי השם שהיה לנו, באמת היו חבריו צודקים, וספק אם היה נכנס לדירה הוא או בתו שתחיה. אבל חסדי השם עליו, וכל התהליכים נעצרו? יוסף תלה את ההצלחה בזה שלמד בעיון רב את

המאמר של זכריה – זוכר את השם בכל מעשיו – על המעלה של קניית קרקע בארץ ישראל זה מאמר שלם אני צריכים זה אולי.

מעשה שמאיר את הרעיון

פעם אחת נמד את המאמר הזה זה נושא בפני עצמו של מצווה של קניית קרקע בארץ ישראל רק נגיד בקצרה. מופיע בתורה שיעקב אבינו מגיע לארץ ישראל, והפעולה הראשונה שמופיעה בתורה שהוא עושה: ״ויקן את חלקת השדה... מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה״. מה אכפת לך בכמה הוא קנה? בכלל, למה לספר שהוא קנה?

למה אתה מכיר את המקום הזה מערת המכפלה אני מבין אבל מה הוא קנה חלקת אדמה מה יצא לך מזה קנה צריך לספר לך כמה הוא קנה באיזה סכום? למה זה מעניין? אומר האבן עזרא שם על המקום משפט מדהים: ״להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל, וכל הקונה חלק בה – כקונה חלק בעולם הבא״. כמו שאמר הרב נבנצל בספר שלו –

כותב: תאר לעצמך, היה עורך דין שהיית בא אליו, והוא היה מכין לך חותמת בטאבו – חלקה בגן עדן, עם חותמת של נציג של בורא עולם! אומר האבן עזרא: הקונה קרקע בארץ ישראל – כקונה חלקה בעולם הבא. כמובן, רק בקונה לשם מצווה. דרך אגב, הרבה עבדתי על המאמר הזה.

מן המקור אל החיים

למה עוד כאב לי אנשים אתה יודע כמה כסף משקיעים ווא ווא ווא ווא אתה גם כאן כמה כסף אנשים משקיעים בחלקה עד שקונים קרקע היום הנורמלי זה 10 שנות עבודה משקיעים בגינה אה אני רואה עליך שזו גם זה צה לדבר יודע גם על עבודת הגינה כדי לדבר פעם זה גם מנסה בפני עצמו על המצווה לטעת עצים בארץ ישראל אולי גם בזה פעם נעשה פעם שזה שיעור שלהם יש על המצווה לעשות.

גינה בארץ ישראל זה סוגיה שלמה גם סוגיה שלמה גם בפני עצמה איפה זה מרומז? בשיר ששרים בליל שבת – ״אשת חיל״: ״זממה שדה ותקחהו, מפרי כפיה נטעה כרם״. שמת לב שהפסוק הזה מחלק חצי-חצי? את השדה – מה

היא עשתה עם השדה מה היא עשתה עם השדה את השדה מה היא עשתה קנתה: ״זממה שדה ותקחהו״ – לקחה, קנתה את השדה מוכן. אבל את הכרם – ״מפרי כפיה נטעה כרם״ – היא בעצמה נטעה כרם. מה החילוק הזה?

למה? את השדה היא קנתה מוכן – אחר עבד, זרע, הכל היה מוכן; כשהגיעה לגפן – לא קנתה קרקע מוכנה, עשתה עבודה בעצמה. למה ״מפרי כפיה״ את הכרם?

למה מה ההבדל את השבוע כתוב איפה החומשמות נקרא שנייה אותו דבר בפשת השבוע גם יש חומש שמות בוא נסתכל גם פרשת השבוע אני מתה כבר הנה גם פרשת השבוע יש לנו את זה כתוב פרשת השבוע בשני היום בקריאה שני ושלישי שמה תורה מספרת אותו רעיון על אנשים דווקא מל גם כאן על אנשים מספר את התורה כך ״וכל אישה חכמת לב בידיה טוו״. מה פירוש ״חכמת לב״? לא הביאה מה מצווה מוכן היא בעצמה לא אמרה רק הבאתי כסף מה היא עשתה וידעתה בעצמה?

למה? למה? שתעשה את המצווה זה כל הפע מצווה עושים בידיים לא עושים מה על ידי מישהו? אומר רבי חיים קניבסקי: ״בידיה טוו״ – היא בעצמה; לא עושים על ידי שליח. מה שאתה יכול לעשות בעצמך מצווה לא עושים על די שליח ״וכל אישה חכמת לב בידיה טוו״ ולאחר מכן לא שלחה את בעלה ויביאו מצווה הם בעצמם באו והביאו בעצמם את המתווה לבית המקדש לא שלך לא את השליח לא את האבן היא בעצמה הביאה את זה.

רבי חיים קניבסקי אומר את זה יפה. הוא. אומר יש מצווה תזה נושא מאוד מעניין זה זה הוא. אומר יש מצווה לתת עצים בארץ ישראל כמו שכתוב בתורה מפורש ״כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל״ אבל אין מצווה לתת פירות וירקות א ירקות ותבואה אין מצווה. למה נושא בפני עצמו לא כרגע אבל איזה רק אני? אומר כמנחים. למה אולי שיעור זה שיעור שלהם בפני עצמו המצווה לתת דווקא עצים יש מצווה שיהיה ארץ ישראל יפה זה עוד מצווה אני?

אומר לתת יש מצווה לתת עצים שנאמר ״כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל״: מצווה מהתורה לתת עצים בארץ ישראל. אומר זה פירוש הפסוק שתה צריך תבואה מה היא עשתה?

אמרה לה ערבי אתה תעבוד יהיה מוכן ז עם השדה ותיקחהו היה שדה מוכן קנתם אבל כשהיה מדובר על מה על קרם על עצים מפריח הפעה נטעה קרם היא בעצמה לטעת עצים בארץ ישראל עצים לא אומרים לה רבוש אתה בעצמך נוטע עצים בארץ ישראל מדע לך פעם ברוך השם זכיתי לקיים את זה הלכה. למעשה הרי בנו בניין ליד הבית שלי סוק לו אני גם סוק 30.

אומר ש בבית לד מה קווה טוב אמר לי הזה אמר לי הקבלן שעובד לא הקבלן הראשי הקבלן העבודה אמר לי תגיד למנהל עבודה שיוריד לך כמה עצים, שיתן לך מתנה עצים גשתי אליו אמר בסדר גמור אין בעיה ניגש לתביא לי קבלה וזה אני אתן לך אין בעיה תביא עצים אני אתן לך חשבוני הורדתי לך את העצים בסדר גמור שיהיה אתד לך עצים מה שהורדנו שהוא בנה את הגדל ירד כמה נפו כמה עצים בסדר גמור.

טוב, קניתי עצים, אמרתי, אני צריך לעבוד, נזמין את הערבי, נסיף את זה לקבלה וגם זה היה חשבון הברון. טוב, אז קיבלתי שאלתי מישהו, מי מכיר איזה ערבי שעושה עבודה ניגש אליי מישהו, אמר לי, אתה נורמלי? עצי נבקש מערבים מה פתאום? ״מפרי כפיה נטעה כרם״ – תביא את כל המשפחה,, כל הילדים בעצמך חופרים מה זה לבקש?

אתה בעצמך תבקש עצים כל הילדים אתה תטע עצים בארץ ישראל; לך הזדמנות סוף סוף בחיים יש לך הזדמנות לטעת עצים ואתה נוטע עצים מה פתאום טוב תשמע חכה לא נגמר על הסיפור חכה לא נגמר על הסיפור טוב ברוך השם אמר לי אמר לי מפורש הביא ראיות והכל פסוק מפורש בתנך מה אני אעשה כד וזה ברוך השם אנחנו, כל המשפחה, למדנו את הסוגיה יש לי מצווה לטעת עצים בארץ ישראל הלכנו חפרנו, שלושה עצי

זית שמנו. הדריך אותי מה עושים ואיך עושים שנו ברוך השם זה טוב אחרי שנתנו את העצים אתה מבין לבד שכבר נו אם עושים מצווה לא הולכים לבקש מהקבלן שלם לי אותה.

למה אני מוכר מצוות? אם אתה.

מן המקור אל החיים

אומר זה מצווה ואני בידיים אני לא לבקש מהקבלן עכשיו אתה שם לי מה זה אני לא מוכר מצוות לא ניגשתי לקבלן לא רוצה אל תשלם לי כזה דבר לא שהוא פגש אותי אמרתי לו לא לא לא אני מצוות לא מוכרנו לא חכה לי ימין לא נגמר לי ימים עברו כמה זה לקראת שהוא גמר לי את הבניין שנה שנה שלמה ד כמה כח שגמר את הבניין אמרתי לקראת שאתה גומר את הבניין יש מצווה להודות הקדוש ברוך.

הוא אדם זוכר ברוך השם בעניין כזה אני מוציא עוד לו מדי פעם חוברות שנוסע בנושא ההודיה אולי ככה לקראת זה נעשה ככה תרומה לחוברת הבאה ש תצא אמר בסדר גמור שיהיה לך חוברת והבניין יה גמור תבוא אליי ברוך השם גמר את הבניין בדיוק אני צריך להציך חובר את ״שערי הודיה״ – מאוד יפה, מדריך מעשי לחיי הודיה. באתי אליו אמר בשמחה רבה כמה נתן? לא 300 ש״ח – יותר מפי 10 נתן תרומה

לחוברת שיטפיזו אותה והיה מוצלח והכל אתה רואה גם אם הייתי בא עם העצים היה נגמר וזהו זה אבל עשיתי למצווה, בסוף קיבלנו פי 10 ברוך השם סכום יפה תרומה של הדיירים כן בדג לכל הדיירים אתה חוברת כל הדיירים כאילו חוברת עם מתנה עשינו כריכה צבעונית עשינו לא סתם הרגשה צבעונית מתנה מהקבלן זה לזה לרגל הסיום הבניין חילקנו כל הדיירים זה היה זה ברוך השם שו טוב זה.

סיפור שהיה לי פעם על מפרי חפה אתה קרם דיברת על הגינה מה אני עשה סיפור על הגינה שווה להשקיע במצוות ״ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו״. נמשיך הלאה בכל בוקר זה זה החידה שאני אוהב לשאול אותה כל יהודי: איפה יש לנו הזדמנות בתפילה להודות להשם שאנחנו גרים בארץ ישראל לא כל יום יש חג מתי אפשר להודות לקדוש ברוך הוא שאתה גר בארץ ישראל? תסתכל, תראה: בכל

בוקר שהיה.

אומר אותו רבי יוסף: בתפילת שחרית, במזמור ״הודו״, אנחנו מודים להשם על נפלאותיו – על הבטחת ארץ ישראל לאברהם, ליצחק וליעקב. איפה אומרים את זה? ב״הודו״: ״אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק, ויעמידה ליעקב לחוק לישראל ברית עולם, לאמר: לך אתן ארץ כנען חבל נחלתכם״. אתה שומע כל בוקר אתה פותח עודו להשם על מה עודו עודו על מה עודו להשם גוש על מה על מה על ארץ ישראל אתה שומע כל בוקר יהודי אני.

אומר לך זה חידה אתה יכול לשאול את כולם ״הודו להשם״ – על מה? לא תאמין: על ארץ ישראל! אתה שומע קודם כל עוד לשם עד שקמת על רגליים לא בפסוק לא כתוב שמה מה זה מופיע שם כן כן זה מודע אני לפניך בבוקר וזה מכירים מצד גבר שעשה לי כל צורקים וכולי וכולי אבל לאשר על מהיר אסורים אתזה אפילו הנשמה אתה מצרץ ישראל אמר אתה שומע זה חמוד זה כל בוקר יהודי.

מן המקור אל החיים

פותח את התפילה ב״הודו להשם״ – על ארץ ישראל. שומי לא נאמין אה כולם אתה יודע אין חילוק זה לא משנה איזה מגזר אתה כולם פותחים את התפילה אנחנו אומרים עודו כן כן נכון נכון כן הודו להשם כן אז תנסה עוד להגיד הודו להשם קרוש אתה צודק נכון הודו לשם צודק נכון הודו להשם קרושמו צקוד עודו להשיר שמו מה מה מודעים זה לא בקנסתו אומרים אמרת כן נכון אה אז על מה.

מודים על ארץ ישראל דבר ראשון הלאה יש הרבה דברים אבל אבל זה הראשון שמופיע שם הדבר הראשון שמופיע שם לאשר קרא את אברהם הלאה לא רק זה אותו רבי יוסף היה מכוון לקיים מה שכתב ה״חרדים״: שאין די לגור בארץ ישראל,

אלא צריך לשמוח במגורים בארץ ישראל כך כתוב בספר חרדים ספר חרדים אנחנו נמצאים עכשיו בשעת מברכים חודש אדר מתקרב – ״משנכנס אדר מרבים בשמחה״. אומר הספר חרדים כך הוא. כותב שאדם צריך מה לא מספיק לגור בארץ. אלא צריך להיות שמח במצוות הדירה, שהרי עיקר המצווה היא השמחה בקיום המצוות אז יש ליהודי מצווה להיות שמח שהוא גר בארץ ישראל ככה.

אומר כל יום יכול יהודי להיות מלא שמחה יום בבוקר שרתי איזה יהודי אחד בבוקר הוא מגיע מוקדם ישב שמה לידי שואל אותי תגיד איך נעים שמחים אז לפני לא זוכרת להגיד לו את זה ככה שאני קורא אמרתי לו מה חושבים זה מצוות עשינו זה חשבתי מה דבר ראשון אתה גר בארץ ישראל אפילו בלי לעשות כלום אפילו אתה ישן שאתה גר בארץ ישראל כל רגע ורגע אתה מקיים מצווה בלי כלום.

אתה יודע מה זה המונה עובד מה התפקיד שלך רק להיות שמח להיות שמח שאתה גר בארץ ישראל יש זוהר מאוד יפה: הזוהר שואל סתירה בין תהילים פרק ב׳ לתהילים פרק ק׳: בתהילים פרק ב׳ כתוב ״עבדו את השם ביראה וגילו ברעדה״; ומה כתוב בתהילים פרק ק׳?

״עבדו את השם בשמחה, בואו לפניו ברננה״. שואל הזוהר: סתירה – ביראה או בשמחה? מה עושים כך שואל הזוהר יש כמה וכמה תירוצים הזוהר מתרץ תירוץ מאוד מעניין הזוהר מתרץ: לא קשיא – כאן בזמן שעם ישראל נמצאים בחוץ לארץ: ״עבדו את השם ביראה״; כאן בזמן שעם ישראל נמצאים בארץ ישראל: ״עבדו את השם בשמחה״. כך משמע גם בתהילים. ככה משמע בפרק מדובר.

״למה רגשו גויים... ננתקה את מוסרותימו״ מה רוצים להשמין את כולם זה מצב שעם ישראל בחוץ לארץ – אז ״עבדו את השם ביראה״. ״מזמור לתודה״ – הפרקים שלפני כן: ״שירו להשם שיר חדש, שירו להשם כל הארץ״ אסור סתו שם הלך תגלרץ נכו נרננה להשם הכל שמה מה שארץ ישראל פורחת הכל פורח בארץ ישראל אז מגיע מוד אז ״עבדו את השם בשמחה״ – מתי?

מן המקור אל החיים

שנמצאים בארץ ישראל אתה שומע אז בדור שלנו עיקר עבודת השם צריכה להיות מה בשמחה נמשיך הלאה מי שקנה קרקע בארץ ישראל נוספה לו מצווה נוספת על ישוב הארץ שכבר הוא מקיים הרי שהוא קנה קרקע יש לו רק לא רק מצווה לגור?

אלא גם הוא קנה קרקע שמחתו והודייתו. שאלו אותו לשמחה מה זה הוא עושה מה קרה הוא סיפר להם שזכה לקנות חלקה בגן עדן חתומה בחותמו של האבן עזרא לא סתם ועוד רבים מגדולי ישראל את כל העצבים דבריו הוא פני הקורא שת ציון זה היה המאמר הקודם אמרנו שלי.

מעשה שמאיר את הרעיון

פעם אחת מדבר עליו ועכשיו אומרים לנושא שלנו תקראת המעבר לדירה החדשה התעניין יוסף אצל זכריה: ברוך השם כבר אני מקיים שתי מצוות בארץ ישראל א' מצוות המגורים בארץ וב קניית קרקע בארץ ישראל ועכשיו נפשי בשאלתי: עכשיו שיהיה לא רק קרקע. אלא גם דירת מגורים רחבה בארץ ישראל. האם יהיה בזה מצווה נוספת? אם כן, כיצד מודים על כך לבורא עולם?

היה לו עד עכשיו הוא גר בארץ ישראל כי מצווה אחת שהוא קנה חלקת אדמה כי מצווה שנייה כמו שהבאנו בהתחלה עם האבן עזרא. שאלה אם יש מצווה שלישית עכשיו כאשר אני לא גר לא רק יש לי חלקלה שאני גר בארץ ישראל אני גר בארץ ישראל בהמשך שלישי מה הראשונה הראשונה זהצ שהוא.

נמצא בארץ ישראל עצם השיה בארץ ישראל יש מצווה להיות בארץ ישראל לא להיות פה גם גם אתה לא יכול להצב להיות על הקרקע מי שגרב בית מלון מזה אורח אורח מחוץ לארץ שהגיע לארץ תייר מקיים מצווה איזה מצווה הוא מקיים או יש מצווה להיות בארץ ישראל שנאמר בגמרא ״כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא״ אתה יודע מצווה דרך אגב לא כתוב ארבע אמות חדשות לא כתוב בשום מקום ארבע אמות חדשות זה הוספה מוד מה זה עמות חדשות?

כתוב ״כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא״ בדורנו הוסיפו מישהו בסוגריים ״ארבע אמות חדשות״ מי זה הוסיף אתה לא יודע אתה לא מכיר את זה שיש כאלה אנ שמחפשים כל פעם שהם הולכים בטיול הורים עכשיו מקיימים ארבע מות חדשה ארץ ישראל מסול שלא היה בו טיול אתה לא מכיר את זה מהטיולים מה אתה.

אומר אין כדש זהח של הבן הזמנים של אה אתה לא מכיר את המושג הזה קרמו תס כזה מקום אין ידם אתה הולך אתה ארבע עמות הולך ארבע אמות חדשות שום הבדל הלך ח כל הולך ארבע עמות בארץ ישראל משיה בארץ ישראל מצווה יפה מצווה שנייה קנה בית זה דיברנו גם בהתחלה זה לא הבנוכי יבכים קרקע בארץ ישראל עצם הקרקע בארץ ישראל זה מהאבן עזרא ויגיד חקל השדה. האם יש מצווה שלישית לא הקרקע?

מן המקור אל החיים

אלא שלי בית בארץ ישראל מה נפקמינה. האם יש הבדל בין סוחר לבין לקנות או גר דוגמה זהישוב ארץ ישראל פה צריך אולי פחות מצוי תחשבו את הציבור החרדי ההורים לוקחים הרבה מאוד עוזרים לילדים לבנות דגות הרבה פעמים הורים בגיל 70 60 70 יש להם חובות ברכה שפע למשכנת יופי עולה ליום אחד לא רעיון תשמע?

למה אני צריך להסתבר כל כך הרבה חובות והכל כמה ימשני חיי כמה עוד אם בגבורות 80 שנה יאללה כמה עולה דירה סקירה 70 שנה כמה הוא רוצה צריך לשב כמה זה יוצא?

100,000 כמה עולה שכירות 10 שנים 100,000 בערך לא כמה זה לא יותר זה זהו 400,000 400,000 חצי מיליון חצי מיליון יפה מאוד חצי מיליון ברך ל10 שנים כמה זה צך חצי מיליון ברך משהו כזה יאללה הדירה שלי שווה מיליון וחצי נמכור אותה נסגור את כל החובות יה חצי מיליון נשמור בצד ובעזרת השם אני צריך חובות לא כלום גברנו מה אני צריך לחפש כל חדש איך אני גומר איך אני משתנה.

את כל המשכנתאות למיניהם ככה יכול מצד שני אולי אם יש מצווה בכלל להתאמץ שאלה מעניינת כן הנה שאלה מה זה יבוא משתחמה הדאם יש מצווה של הקרקע אין הבדל מה זה משנה אם קרקע שלי שכירות הי נוח לדעת את הכוונה היא קרקע דווקא שלי או בסתם בק אפילו סתם לא נראה קרקה שלך עצם המצווה אתה לצים בארץ ישראל לא קשור קרקע שלך לא כל קרקע לא מוזכר בתורה ״ונטעתם כל עץ מאכל״ לא.

כותב בתורה מפורש בשום מקום בשום עניין כן עצם המיטה לטעת עצים בארץ ישראל עכשיו לדוגמה א מה שעושים בטוב בשבט לקח כן אין הבדל אין הבדל נראה לי עצם המצווה רק בתנאי שיהיה ברשות זה לא מאכל בארצי ישראל לא יש מצווה שיהיה ארץ ישראל יפה זה נושא בפני עצמו אבל לא מצפה לתת יש מצווה ממש מצוות עשה באור החיים מפורש יותר שמקום יש מצווה מהתורה לתת עצים בארץ ישראל יש.

עוד מזה שארץ ישראל תהיה יפה מצווה רק עצה פרי או גם עצ רק עצרי רק עצרי כאילו משלם אסרה לא יודע אם היה עניין שדווקא אתה תעשה יכול להיות לבקש מערבי אין בעיה כי המצה המיצה היא התוצאה התוצאה שארץ ישראל תהיה יפה לא יודע אם צריך שדווקא אתה בעצמך תעשה את זה כאן המצא היא עצם המעשה לנטוע עץ בארץ ישראל זה המצה כי תש בתורה הוא נטעתם פרש בתורה הוא נטעתם כל עץ.

מאכל למצ לטעת עצים יש מצהמת ללקחת לחפור באדמה ולדת עצים בארץ ישראל מעשה כן מקיים כל המצוות יופי של ארץ ישראל כן לא צה אבל כאן מצווהזה כל הדם כל עץ מאכל רק בעץ מאכל המצווה לתת עצים היא רק בעץ מאכל זה איפור מה שאתה.

אומר נוה מה שנקראנו נו ד אבל לא סתם דרך לא שם גם מי ששאל את העולם מי שרוצה להבין את זה בעומק. למה יש בקבלה זה מאוד יפה לא כזה מסצא פעם על פי הקבלה צריך לדעת כל עץ מאכל זה משכן השכינה ככה כתוב בזה כל כך כתוב בז הקבלה משכן על העץ עצמו שוכן לשכינה כך כתוב עץ מאכל בלבד כמו שנותן פירות זה עץ מאכל זה סגולה שכינה ורק עץ מאכל שואל לבד סודות?

למה זה יש עניין על פי הזה הקבלה דווקא עץ מאכל אני זוכר פעם היה לי מישהו בא אליי סיפר לי הוא לא מצליח להתפטר מהערייה כל יום בנה בית בעצמו בנה בית כאילו הוא קבלן פרטי בנה בית והכל כל בא רוצה טופס א זה לא הולך לו תופס ארבע כל יום משגים אותו משהו אחר תעשה ריצוף מסביב את הבית האחרון תעשה מסביב הבית אבנים כאלה תעשה שביל תעשה כביש מה כביש שאני אעשה לא לא.

מנו כלום דלדון רבנה תעשה תעשה לו לא גמרו לא גמר איתם בינתיים לא תהגור בבניין הביא שכרב חשן למקום אחר אבל זה נורא והיום כן סחוב חשמקום אחר הוא סחב חשמל לא הלך לו לא התפתר כל יום תתו למשהו אחר שוערץ לא זה לא אמרתי לו תשמע זכולת פשוטה לך תטע עצים בגינה שלך תכוון לשם מצווה שהתורה אמרת את מצווה תימ את הסוגיה תמזה דן לך אתה לא תהיה העצים השכינה באה לשם.

על עץ מאכל שורה השכינה. נטע בט״ו באב – ט״ו באב היום האחרון בשנה לפני שנת הערלה טו באב זה היום האחרון רוצה להספיק את שנת העורלה טו באב יום האחרון בא בטו בעם נטה עצים עשה כמו שצריך הכל בא לקח את זה נתה עצים שם כמה כמה עצים יפים עד שכח שהוא גר בבית החום בערך קריאת אז יש שמש לחביר אז העצים גם פורחים כמו שצריך והכל אמר לי תשאל תוך כמה חודשים הכל יסדר כל.

הבעיות שצו הכל נעלם פילי פלאים אמרתי לו מה השאלה?

למה השכינה הבאה צדיש היה ״בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך״ אז יש עניין גדול בעצים בארץ ישראל דווקא ציפר אתה רואה את העץ שקדיה פורחת כל כך יפה מריכה כל כך יפה כן גם יהיה כן בוא מעשך השם אתה לא מפסיק להגיד ש טוב מאוד זה אנחנו מכין פסיק להגיד את זה האגוזם אקדמי הפריחה שלו יצפה ומליחה אה יפה מאוד הוא קשה כן ברוך השם יפה אמ שעדיין לא הספיק יש לו.

זמן אם יש פה אדם שעדיין לא נטע עצים בארץ ישראל עדיין אפשר להספיק בסדר גמור מי סתם כבר כולם עשה את זה כן חנוכת הבית אנחנו מתחילים לד שבתו שסחנ מתחיל נושא של חנוכת הבית בשו״ת ״באר שבע״ נשאל?

מן המקור אל החיים

האם סעודת חנוכת הבית היא סעודת מצווה או סעודת רשות שאלו אותו שאלה; הם שאלו משהו אחר הם שאלו? האם חנוכת הבית כולם מוסיף על חנוכת הבית?

האם זה מצווה או רשות והוא השיב מה הוא השיב מילה מילה יראה שיש לחלק בדבר אם הוא בארץ ישראל אז נקרא סעודת מצווה אבל בחוץ לארץ נקרא סעודת הרשות מה תלוי איפה זה בארץ ישראל מצווה בחוץ לארץ רשות הביא ראיה מהירושלמי מסכת סוטה פרק ח׳ הלכה ד׳, וזה לשונו של הירושלמי: ״יכול הבונה בית בחוצה לארץ יהא חוזר מעורכי המלחמה? תלמוד לומר ׳ולא חנכו׳ – את שמצווה לחונכו, יצא זה שאינו מצווה לחונכו״.

ל אותו בן ימות המלחמה ויש אחרך נחנו שואל יהושמי יכול לבונה בית בחוצה תחוזר מעורכי המלחמה תמוד לומר ולא חנכו אין ש מצווה לחונכו משום משוביץ ישראל יצא זה שאינו מצווה לחונכו מה?

אומר הירושלמי כל מה שנאמר בתורה שחוזרים מעורכי המלחמה שזה רק על ביתר ישראל. למה שיש מצווה לחונכו מה פירוש המנין לחונכו מה לא לא מה הפירוש במילים בתורה? לא מה אנחנו קוראים לגור לגור בו כן בתורה לכולכו לגור בו אין שם מצווה לאכונכו לגור בו יצא זה שהם מצווה לחונכו אז יש מצווה אחד אחר כך השם זה אנחנו קוראים בו יפה מאוד אז יש מצווה מהתורה לגו באותו בית כך?

אומר הירושלמי ומי שמה בנה בית ועדיין לא זכה לגור בו אז מה הוא חוזר מעורכי המלחמה כדי לקיים את המצווה לגור בבית שקנית יפה בהמשך דבריו מאריך השו״ת באר שבע שסעודה שעושים לגומרה של מצוות מצד חנוכת הבית היא סעודת מצווה ככה הוא. כותב שמה עכשיו זה לא. אומר כן בתורה מצווה לגור בבית אבל מי שעושה סעודה איוב וזכיתי לגמור את המצווה זוהיא סעודת מצווה כך.

כותב השו״ת באר שבע למדנו מדבריו א' מצווה מהתורה לבנות או לקנות בית בארץ ישראל ולגור בו והירה למטה הוא. כותב כאן מה המשנה שיש מצווה לכתחילה דווקא לבנות זה עדיף מאשר לקנות. למה שנאמר במשנה במסכת ברכות בנה בית חדש וקנה כלים חדשים? אומר ברוך שהחיינו. למה כתוב בנה בית חדש וקנה כלים חדשים?

למה לגבי בית כתוב בנה לגבי כלים כתוב הוא לא צריך לייצר אותם את הכלים הוא לא צריך לייצר את הבית הוא לא צריך לייצר שיתו קנה בית הוא לא בונה שיבנה בונה המצווה בו יותר משום לא בט אז הוא? כותב שמה תראה מה הוא. כותב שם בני שכר מביא שם בהרה הוא. כותב שב כלים אין עניין לקנות חדשים חדשים משומשים מה נוח מה זה משנה אין עניין הבית מצווה לבנות בית חדש.

מן המקור אל החיים

למה עוד בית בונים בארץ ישראל להוסיף עוד ועוד בית בארץ ישראל ככל שיותר בונים קנית בית חדש הוסיפו עוד בארץ ישראל אבל יש סתירה יותר בית פחות עץ אה תראה היום לתל אביב תסתובב כמעט פינות ירוקות כמו שפר יהושע הכל בבתון זה אחד זה סוגיה זה סוגיה שלמה שדענו בהרטה כל פינה שפעם הייתה והילה כזאת גם מקומות הכל ה תחסוגיה שדלנו הרבנים הראש לישראל בשעה הזאת שלא.

הרבנים הראשי לישראל דוים בשעה הזאת באמת שאלה לא פשוטה בכלל הרבנים הראשי לישראל כמה פעמנו בשאה הזאת מה עושים מה עדיף זה מול זה בתים מול ירוק התיר ירוק מה שהחברה רוצה שיהיה ירוק ירוק ירוק בלי סוף זה לא קשור לא דיבר על ירוק נורמלי זה שלה לא פשוטה בכלל כן שאדם צריך שיהיה לו קצת ירוק בתוך הבן אבן קרוב אדם קרוב אצל עצמו חוץ מהפארק הגדול שיש פה בארצולי שם.

בלוקי בוקר אתה אתה הכל נהיה מבנים גם אם צריך לה ככה במשטחים ירוקים איפה לךמשטח ירוק הכל כאן בפק כן לא איפה הך משתח משטחים רוב הבתים שבנו בנו אותם על סטחים שהם היו סתם ז\*\* שתי כל שטח מסביב עצים כן זה כן זה כן זה שאלה אני לך משהו מעניין אני מדבר הבית של הסבתא שלך הוא היה מלא עצים מסביב היום לך תראה מה יש שמה מטר אחד לא יוטרו אין כלום עד הכל עד הגדר.

למעלה כל מטר היקר אתה יודע כמה שווה כל מטר איפה פעם היה פעם היה ג משנה היה הכל א זה שאלה לא פשוטה מה ש מה שאתה שואל שאלה לא פשוטה ראיתי שרבי רש כמה מזה לך אורה לבנות מאשר עצם כן בנות אנשים גרם אנשים חיים אנשים עצם אפשר לקנות פר מקום אח כן אבל זה סוגיה דרך אגב סוגיה לא פשוטה גמרא ד פשוט זה כל דבר הוא דיבר כאן על בונה בית מקום שתחר זה מדובר כאן בית.

אז כמה מדובר שעדיף לבנות הקנן לבנות בית בשט אחרי כן יש פה ברוך השם מסביל לקריית יש מלא מקום עוד לבנות לא חס מקומות רקים מסביב כבר מקום לא זה תוך העיר כש מסביב ישמעלה לב בשפע עוד יש יפה בונה בית ולא גר בו אפילו יגור בו יהודי אחר לא מקיים את המצווה לכן הפכתי דף כן הפרת דף הבני בית לא גר בו אף לא יגו בו יהודי אחר לא יקיים את המצווה לכן ציוותה התורה.

שיחזור במלחמה להשלים את המצווה שימו לב יש פה דבר מאוד מעניין אני מאוד מעניין לת כמה לשאול גם כמה רבנים את השאלות להלכה יש היום מנהג של הרבה זוגות הצעירים שהם עושים מנהיג סוחרים ומזכירים?

למה הם רוצים זוג לגו באזור המרכז לזוג צעיר אין היום אפשרו לקנות דירה באזור המרכז של שתי מיליון זה לא גם אם הוא יעבוד בעבודה הכי מרוויחה בישראל כמעט הוא לא יכול להרוויח לא יכול להשיג שתי מיליון להשיג אפילו לא את ה את המשכן הוא לא יכול לקחת כזה סכום עצום אז מה עושים כל נין דירה בקריאתה אפשר למצוא ב-700,000 שק דירה בקריאתה וזה אתה עד אני מוכן להביא לו.

מן המקור אל החיים

700 700 תביא לי כמה דירות טוב אז הוא כנ דירה בקריאית וסוחר בקר וסוחר באזור המרכז ומזכיר בקריאית ומן לו חלק מהשכירות יפה כ הרבה אנשים עושים היום מאוד מצויק דבר?

האם יש עניין לגור בדירה שבה תקנית? האם בשביל מצוות ישוב ארץ ישראל עכשיו מתל? האם הייתה מצוות תשוב ארץ ישראל יש מצווה לגור גם כע בדירה שבה אתה קנית? אם זה מצווה ארבעה אנשים התאמצו אם זה לא מצווה אז מה זה משנה תגור כאן תגור כאן. האם יש מצווה ככה הסתפקתי המון זמן בארץ אדם מזכיר אותה גם אז משפחה מתל ככה גם אני חשיב בוא ננסה עכשיו?

האם דחייב שלך לא זה בוא בוא ננסה לדג את הירושלמים בוא נדלק את הירושלמים מה ירושלמי מה ירושלמי סיפר א בוא נראה את הירושלמי עכשיו תראה מה ירושלמים מספר את מה היה שמה היה מלחמה כן יש מלחמה עומד הכהן ואומר ככה מי אשר בנה בית חדש ולא חום ילך וישוב לביתו הוא בנה בית הבית בנוי חדש כן חדש הלאה אם הוא לא יגור מה יקרה הוא לא יחזור הוא לא יחזור הוא לא יחזור.

הוא לא יחזור כן מה יקרה רגע מה יקרה מה יקרה אם הוא לא יחנוך אותו מה יקרה שמ כן מישהו יכו בו פן יבוד מלחמה ויש ואז מה הבעיה ואז מה הבעיה הוא לא נהנה משום דבר מה מה שירושלמי מה הבעיה הוא לא קיים את מצוות נגורים בארץ ישראל חינו נגור בארץ ישראל פשוט לא קיים מישהו אחר גור כן אבל זה מקרה מדברים על יום יום לא בי שיש מלחמה מה העניין מה ההבדלה שאתה תבי מה.

הבעיה אם אדם גר לך מלחמה ו מלחמה וישכרח לכן ואז מה יקרה הוא לא יקיים את המצווה של הגור בארץ ישראל?

למה הוא לא קדם מצווה מישהו אחר יגור הבית הזה? למה הוא לא קדם מצווה שמצ מכיוון שהוא גבית אחד זה מדובר משה הוא בנה בית ראשון ראשון שנה בית ראשון בחיים שהוא בנה הוא בנה בית חדש ולא חנכו לרשול לביתו? למה פן ימות המלחמה וישך לח ואז מה יקרה הוא לא יקן את המצווה לחנוך בית?

למה הוא לא יגן את המצווה הוא עצמו לא יק מישהו אוכל יגור אבל המצווה תלמ מה אם אתה עושה מצווה מישהו לקבל אם המצווה היא לבנות זה המצווה אז מה אכפת לך שמישהו אחר גם לאב של ההנאה שיש מהמטרה לא ככה כך רשי למד זה רשי אבל איך הירושלמי למד קירושלים פעם איך?

מן המקור אל החיים

אומר הירושי את שמצווה ק את הירושלים הפעם את שמצווה לחונכו המצווה הלשון הירושלמי על מנת לגור מה לא ככה בירושלמי משק הלשון תקרא הביא במוד הקודם ירושלמי כמכול הבונה בית בחוצה תהיה חוזר מעורכי המלחמה תמוד לומר ולא חנכו את שמצווה לחונכו מה זה לחונכו זאת אומרת לבנות בית על מנת לאפה לגור בו לא אתה לא גר יש לו בית הוא למלחמה עכשיו הוא בן הבית לא זה ודאי.

שלא מה פתאום שב אדם שעדיין אין לו בית הוא צעיר מי הולך למלחמה בחור צעיר בן 25 בנביא כדי לגור בו איפה בדיין לא גר בו אם לא גר בו אז לא ח.

למה הוא לא ק את המצווה הוא בנה בית כר יש בית מה המצווה היא לבנות מה מה המצ מישהו אחר גו מהב לך קר מישהו אחר גם טוב אבל המצווה המצווה היא לא בשלמותה הוא בנה בית בסדר אבל התורה מצבה עליו כדי שיבום אבל תגום בו המצווה חלת אם אתה? אומר ש ש אז הבעיה זה לא רק בוא אה לכם אני מהירושלמי לכאורה משמע שיש מצווה לגור בבית שבנית. למה בוא נסה להבין?

למה בוא נקרא מה איפה כתובה המצוות ישוב ארץ ישראל מי אשר בנה הבית ולא חנכו צמידו את הבנייה לחניכה אוי שמצ בוא נראה?

למה איפה כתובה המצוות איפה מצווה המצה לגור בארץ ישראל איפה היא כתובה איפה זה כתוב המצווה איך כתוב בתורה מה הלשון שבתורה איך כתוב בתורה שתם ערך מילה מילה איך מורשתם שאתם באים צל עלנושבתם שבת יפה מאוד ארבעה מילים בתורה והורשתם אותה וישבתם יש לנו כמו שאומר הרמב״ן שתי מצוות מצווה לירש את ארץ ישראל לירש אתציבואו יעשו ירושה ירשות הגויים ויעשו שלטון ישראל.

בארץ ישראל מצד ירושה מצווה שנייה שיש לו מה היא לשבת בארץ ישראל עכשיו בוא ננסה לפענח את המילה וישבתם בה נאמר אצל אברהם פרשת חיי שרה הוא בא לקנות שדה מ מבני חטא?

אומר להם משפט כזה גר ותושב אנוכי עמכם תנו לי אחוזת קבר עמכם תצאו אני גר תצו שואל רשי גר ותושב גר ותושב נתת נסתר אתה גר או תושב אם תרצו תהיו נחמדים הניגר בא בשמחה משלם הכל לא תתנו תשב אני תושב מה פירוש המילה תושבזכויות רואים.

מן המקור אל החיים

מכאן שהמילה תושב בתורה פירושו אדם בעל זכויות בקרקע שמגיע לו זכויות בעל הבית בעל המקום זה פירוש המילה תושב יפה מאוד אז שהתורה כותבת ושבתם בה פירושהו מה לא להיות שהוא בבית מלון יש אחד מיליונר בארצות הברית מיליונר איפה הוא משהו מולטי מיליונר הוא מכר את הבית שלו.

למה מחר את הבית של הולך לעשות חובות מלון גר כל היום בתי מלון אין לו זמן אין לו הוא רווק כל היום גר בתי מלון טס מכשע מטוס פרטי יש לו בית פרטי אין לו חיים אין לו לא צריך גם נכון גם חיים אין לו באגבי חיים אין לו אמר נכון משוגעים הם משוגעים זה לא חיים אין לו ארבע עמות מה חסר לבן אדם הזה מה זה אין לו מקום קבוע אין לו שום דבר הוא אדם בערב ישוב הדעת המילה.

ישוב מישון ישוב הדעת דבר קבוע מסודר נעים זה אדם נהנה החפץ חיים השם בעולם יפה מאוד יפה מאוד מה הבעיה תחשבו עכשיו אנישר יש לו במה נניח אם היה קונה בב סוגר אותו אתה?

אומר כן לא עכשיו בוא נגיע לזה עכשיו בוא נגיע. למה אנשים היום בארץ בוא נראה שק בוא נפניח טוב בוא נסתכל כאן אדם היום רובם כמעט כנשים משתנים בשבחיים להשיג דירה? למה לא רק סתם שחבל לכסף?

אלא מה מי שיש לו דירה בשכירות יש לו בעיה כל כמה שנים מה קורה עבור דירה לעבור דירה עד שמזכה הילדים שלו התרגלו מה ל החברים האלה חברים חדשים אל תרגל לבית ספר הזה בית ספר אחר קשה קשה לבן אדם בן אדם רוצה מה רוצה כביעות אישוב רוצה להיות כביעות ש תבין כמה זה יפה שהתורה אמרה ושבתם בה מה כתוב במילים האלה לא כתוב את הגורבה איך כתוב ישבתם שיהיה לך יישוב בארץ יהיה לך ישוב ד מקום קבוע שתרגיש טוב על המקום שיהיה לך יישוב.

מכאן כנראה לומד הירושלמי שיש מצווה לא רק לגור לבנות בית בארץ ישראל. אלא מהלג לגור בו שיהיה לך מקום שהוא שלך קבוע הכל שאתה רגוע הכל בזה אתה מקיים את המצווה של התורה והשבתם בה. מכאן לכאורה יוצא שלג מה לזכור יודע איך חידוש אדם לא רואה איתו בהלכה כתוב כך יצא לכאורה אני צאול כמה רבנים תשלל אותי אבל יוצא.

מכאן לכאורה חידוש מעניין מאוד שאדם שסוכר ומזכיר לא מקיים בשלמות את מצוות ישוב ארץ ישראל לכתחילה צריך לגור בדירה שלך אם אתה זוכר ומזכיר חסר לך במצוות ישוב ארץ ישראל אין לך מספיק והשבתם בה אבל אין לו אפשרות אין אפשרות אין אפשר למד לא חייב מישהו מכיר הוא משר הוא מקיים את המשו שלם בה אבל את המצ לא בשלמות בשלמות הוא אמר לא בשלמות הוא אמר לא בשלמות שוב.

הדעת כן לא אין לך ישוב כן וישבתם בה יש בה כמה דרגות בישוב כה לומר ישוב כתוב שהתורה אמרה וישבתם בה זה כמה דרגות.

למה כי הוא אנוס הוא לא יכול אז הוא לא מקיים אותה בשלמותה כאן דבר מעניין של המצווה הזאת שאין לו כמו שאומרים חזקת בשר אין אין? למה גם והורשתם אותה? למה זכה המצווה והורשתם אותה כן שמ שאתה יורש ככל שאתה יורש יותר את ארץ ישראל ככל שאנחנו מרחיבים את ארץ ישראל?

למה מוזר לך הורשתם אותם חלק הראשון כרגע שאין לנו את הזהשתם זה משהו אחד מזה לא יהיה בחלקים גם הקדוש ברוך הוא בעצמו ירושה בבת אחת ואין תרב גם ישבתם יש חלק בני יש משהו משהו מוזר ישבתם בה גם מצווה של חמכור מה זה חכו מבחינת זה שנה כן אבל כמה זה שנה לא לא לא לא כתוב לומדים את הגזרה שווה דוק נושא של שום לא כי לומדים שם חוזרים מלחמה או לא רגע יש לך את זה אתה רואה בעמוד זה עמוד דבר עמוד דבר מדבר על זה לא נספיק היום אני רואה חבל?

האם הוא חוזר למלחמה או לא זאת אומרת כל הנושא של קביעת חלכו או לא זה נושא של שנה בוא נמשיך על בוא בוא נקרא את זה בוא נקרא עוד חמש הכל בוא נקרא אותם בוא נקרא את מה שאתה?

אומר בוא נקח הנה משרים מהמשך א בעמוד ל כמה בעמוד מי כמה בצד א זה כמה כמה רבותינו דקו שהשמחה והודיה להשם כן יש לכם את זה אמרו להם כמה מרבותינו דקו שהשמחה והודיה להשם שיש ליהודי אשר זכה להיות בית בארץ ישראל חלה למשך שנה שלמה כמו שנפסק ברמב״ם: ״ואלו שאין יוצאים לעורכי המלחמה כל עיקר, ואין מטריחין אותן לשום דבר בעולם: הבונה בית וחנכו, והנושא ארוסתו או שייבם, ומי שחילל כרמו –

אין יוצאים עד תום שנה, שנאמר ׳״נקי יהיה לביתו״ שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח׳״. מה הכוונה? למדנו שיהיה נקי שינה בין לבית שקנה בין לאישה שנסה ובין לכרם שהתחיל לאכול מפריו בכל אלו שנה שלמה הוא לא הולך לכן מצאנו בהקדמת הרמב״ם למניין המצוות: ״שלא להוציא חתן... להיות המארס והבונה והנוטע כרם שמחים בקניינם שנה תמימה, ומחזירים אותם מן המלחמה״. ונוטע כרם שמחים בקניינם שנתימה ומחזירים אותם מן המלחמה ואני עוד זוכר יום אחד הייתי.

בחנוכת הבית של מישהו והוא שאל את השאלה שזועקת נקרא בתוכו.

מן המקור אל החיים

מדוע נותנים שנה שלמה לבונה בית שנה אדם בנה בית שנה שלמה הוא לא יוצא מלא מי שנה בית זה עדיין לא חנך בכלל אני מבין אבל אדם בנה בית כבר גר שמה חודשיים לא הולך למלחמה איזה פריבי כזאת? האם בשביל מושלם זה לוקח הרבה זמן או זהו? האם בשביל להסתכל על הקרמוקרמחס חרסינו את החדשות עבור זה לא נראה שנצרכה שנה שלמה? למה אתה לא נותן לה שנה שלמה זה שאלה עצומה שהם כל מצבים אבל את הדעת? למה אתה אושיך? אלא.

אלא נראה. אומר לי. אלא נראה תשמעו איזה חידוש צום זה. אלא נראה שהוא דומה.

שיש מצווה שנה שלמה לשמוח ולהודות להשם על שזכה לבית בארץ ישראל, כך כתוב ״ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים להשם״ להודות להשם שנה שלמה קרמו כמו שכתב החינוך: ״משורשי המצווה – שרצה השם להיות האדם מתעורר להלל לשם ברוך הוא בתחילת מבחר פירות אילנותיו... כדי שינוח עליו נועם השם וברכתו ויתברכו פירותיו, כי האל הטוב חפץ בטוב בריותיו״. כך גם מצווה שנה שלמה לשמוח ולהודות להשם שזכה לבית וארץ ישראל? שנה שלמה מודנו.

רבי יוסף צריך מה? לשמוח ולהודות להשם שהוא זכה לגור בארץ ישראל ועל זה נותן לו שנה שלמה. איפה זה כתובה המצווה? לכן כתב רבי יהודה הלוי בספרו ״הכוזרי״ ספר הכוזרי שישנם מצווה מן התורה לשים לב לכל המתנות הרבות שהקדוש ברוך הוא נותן לנו. ולחוש את השמחה המתבססת על ידם, כמו שכתוב ״ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך השם אלוקיך״.

יש מצווה מהתורה לשמוח בטוב שקיבלת. הוסיף ה״כוזרי״ שהעדר קיום מצווה זו הוא סיבת הגלות וכל התוכחה, כמו שנאמר ״תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב״. סיבת חומר העניין היא משום שרק כאשר אדם יחוש את כל הטוב הנפלא שהקדוש ברוך הוא מעניק לו הוא יגיע להכרה טובה מושלמת כלפיו ולקבל עול מלכותו באהבה באופן הראוי, שהיא מטרת הבריאה. על פי זה פסק בשו״ת ״קול אליהו״ שאם לא ערך סעודת חנוכת הבית מיד בכניסה לדירה, יכול לקיימה במשך כל השנה הראשונה.

כל השנה הראשונה. מה מטרת השנה? שנה שלמה היהודי הזה צריך להתרגש. לא להרגיש זהו זה קניתי בית לא להתרגש שנה שלמה. אתה משלם את זה 10 שנים אבל שנה שלמה תתרגש תשמח. תודה לקדוש ברוך הוא שזכית. ברוך השם יש לך בית בארץ ישראל. אז צריך שנה שלמה פטור מהצבא פטור מזה פטור מזה. אתה שנה שלמה מה? – ״נקי יהיה לביתו״ – בשביל לשמוח ולהודות.. זכה לבית וארץ ישראל השיעור לא האזנתם הוא קלט ונערך עבורכם על ידי כל הלשון.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר שמות · ספר דברים · תהילים · המשנה · התלמוד הבבלי · הזוהר הקדוש · הרמב״ם · רש״י · החפץ חיים
יחעת לספוד — הודיה וקבלת הדין
✡
פרק יח

עת לספוד — הודיה וקבלת הדין

📖 בפרק זה:

שמחה זו מזמינה אותנו לעצור, להתבונן בחסדי השם, ולתת להודיה קול ברור בתוך המאורע.

הרב טוביא פולק מודה לה' בהספד על בתו הנערה אסתר פולק עה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 31137396

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “הרב טוביא פולק מודה לה' בהספד על בתו הנערה אסתר פולק עה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

״אסתר מן התורה מניין?״ – אסתר: הסתר, חושך. התורה – אורה, אור, שיא האור. ״אסתר מן התורה״ – גם כשיש זמן של הסתר, זמן של חושך – לדעת שהכל נובע משיא האור. ״מה גדלו מעשיך השם, מאוד עמקו מחשבותיך״ – זה עמוק מאוד, אי אפשר להבין את זה. אולי יש ״סתר פנים״, אבל ההפך מאוד: ״הסתר פנים״ – זה לא חושך; לעולם אין כאן

חושך. יש רק הסתר פנים; הקדוש ברוך הוא מאיר תמיד, לא תמיד אנחנו רואים את זה. ״משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים״: בחלון – הוא רואה אותנו ורואים שהוא רואה אותנו; בחרכים – הוא רואה אותנו, אבל אנחנו לא רואים שהוא רואה אותנו. אבל אין כאן מצב שהוא לא רואה אותנו. ״הנה זה עומד אחר כתלנו״ – עם כל הקיר הענק, הוא עומד, הוא משגיח, הוא אוהב, הוא שומר כל הזמן.

אוהב אותנו מאוד מאוד מאוד אנחנו לא מבינים לא מבינים אנחנו בורג קטן במערכת, לא מבינים. ״אשר בחר בזה – זה סיבתו״? מה הפשט? צעירה כל כך, 21 שנים – הקדוש ברוך הוא יודע טוב טוב מה שהוא עושה.

אנחנו לא מבינים חשבונות שמיים, לא יכולים להבין. סומכים עליו בעיניים עצומות. אבא טוב, אתה לא לוקח אף פעם, אתה רק נותן. זה הכל שלך. לא לקחת לנו שום דבר. זה הכל שלך. כולנו שלך. זכינו בפיקדון. איזה פיקדון יקר? 21 שנים יש פיקדון טהור, פיקדון נקי. נכון יש טבע שהוטבענו להיות קשורים לילדים שלנו. ודאי צער הפרידה הוא גדול מאוד גדול מאוד. אבל לא שוכחים לרגע.

שהכל שלך, שהכל שלך, ריבונו של עולם. זה לא שלי, זו לא הבת שלי – זו הבת שלך. לא לקחת לי כלום אף פעם, ריבונו של עולם; אתה רק נותן לי, אתה לא לוקח לי כלום אני שלך וכולם שלך אתה אוהב אותנו מאוד. כמה אהבת – זה אתה, ריבונו של עולם, זה אתה של החומש, זה אתה של הסידור, זה אתה של הר סיני. עליך אנחנו מברכים כל יום ״אוהב עמו ישראל״; עליך מברכים ״הבוחר בעמו ישראל באהבה״. אתה שומר,

אתה מגן, אתה מציל אותנו כל הזמן אתה נותן לנו כוח להבין, כוח לחיות הכל ממך אתה כזה אבא טוב אין יותר ממך בעולם אתה כל החיים שלנו זה לא שאלה עם תשובה אין בכלל שאלות אתה זה זה אתה בראת, זה אתה, זה אתה כל החיים שלנו תודה רבה תודה רבה אין מילים להודות על הכל על כל הזמן איזה מלך טוב, איזה אבא טוב! ״חכו ממתקים״ – אומרים חז״ל: יש לך חך מתוק מזה? אבא, אתה מתוק; אבא, אתה טוב.

תעזור לנו להרגיש את זה עם כל הלב אז יש.

מן המקור אל החיים

למה אתה מתוק אבא? אין כלום חוץ ממך. מי לוקח? מי לוקח? אבא זה אתה. זה שלך. מי מנשים אותנו? הכל זה ממך. תודה אבא. תודה אבא. תודה. איזה מתנה. איזה מתנה. זה לא שהיה צריך להיות 120 שנה והורידו מזה 99 שנה. לא, ריבונו של עולם. לא.

לא מגיע לנו כלום, ונתת לנו 21 שנה. איזו בת! איזו יראת שמיים, איזה שמחה איזו אמונה טובה, איזה חוכמת חיים איזה שכל איזה טהרה איזו צניעות, איזו צניעות! בבית החולים עכשיו – סליחה – אמרו שברגל יש איזה פצע, מכל מה שקרה בשבוע האחרון, משהו בקצה; מישהו אמר: אני אראה איזה כאבים, איזה דם –

אמרה משפט פשוט: אף פעם לא ראו, אני לא רוצה להרוס את זה עכשיו. איזו צניעות, איזו צניעות! לא מחזיקה לעצמה כלום,

רק לכולם. רק לכולם. איזו צניעות ואיזו שמחה, איזה מאור פנים, איזה מצב רוח, איזה לשמח כל אחד. כל האווירה בבית. ואיזה כוח של תפילה, איזה תפילות. מושג – הסידור השחור:. שחור מרוב דמעות, שחור מרוב תפילות.

תפילות ביום, גם בלילה, לפנות בוקר – להתפלל, להתפלל, להתפלל כל הזמן. איזו מתנה, איזו מתנה! תודה רבה, ריבונו של עולם. לא מגיע לנו כלום אתה נותן ונותן ונותן ושומר ומגן. תודה רבה, ריבונו של עולם, תודה רבה. איזה לב, איזו אמונה! במבחנים – היא סיפרה, דרך אגב, שלא רצתה מעולם להעתיק במבחנים.

למה? ״עדיף לי 100 למעלה מאשר 100 למטה; עדיף לקבל 100 בשמיים מאשר 100 בארץ״. איזה רגש יהודי, איזה מושגים טהורים! ריבונו של עולם, תודה רבה על הנחת, תודה רבה על הנחת. היא צדיקה באמת. כשהייתה קטנה, פעם עשתה משהו שאסור בשבת – פרצה בבכי, לא יכלו לעצור, איזו בכייה: אולי זה היה ספק חילול שבת? איך נזהרה מלשון הרע, איך ברחה מעבירות! פעם בטעות התבלבלה במשהו, היא חשבה שזה לא

משהו טוב לפי הכשרות או משהו – ילדה, בקושי כמה דקות – והקיאה, והקיאה, והקיאה: חששה שמא זו עבירה, שמא זו עבירה. איזו מתנה, ריבונו של עולם, איזו מתנה! תודה רבה על הכל, תודה רבה על הכל. וכמה אכפת לה לחזק את עם ישראל וכמה – שכל המשפחה, שכולם יתחזקו. כמה היא תרמה לזה שאבא פנוי לעסוק בחיזוק עם ישראל האבא היקר הזה והנה והנה עכשיו בשבוע הזה כמות החיזוקים שהיה בעם ישראל.

בפרט בשלושת הדברים העצומים האלה, שזה כל החיים שלה צניעות צניעות צניעות להתחזק בצניעות צניעות צניעות צניעות צניעות הדבר השני כמה שמחה, כמה מאור פנים, כמה חסד, לאהוב כל אחד הדבר השלישי האמונה להתפלל להתפלל להתפלל כל הזמן על כולם תודה, ריבונו של עולם, תודה, ריבונו של עולם. אין לי מילים להודות תודה רבה אתה אוהב אותנו יותר מכולם. כתוב בזוהר שאם היו יודעים כמה הקדוש ברוך הוא אוהב.

אותנו היו רצים ברחובות ושואגים כמו כפירים ואריות. אתה אוהב אותנו – אין ספק בכלל, אנו מאמינים בך. אתה אוהב אותנו מאוד, תמיד. תודה, תודה, ריבונו של עולם, על הכל. אבא היקר – אמרתי לה כל הזמן: איזה מאושר יהיה מי שיזכה בך. ריבונו של עולם, אתה מאושר, אתה זכית בה! איזה כיף שאתה מאושר. נותנים לך אותה עם כל הלב – זה שלך. ושמח – איזה כיף שאתה שמח. כל החיים שלנו זה רק לשמח אותך.

העולם זה כל החיים שלנו כלום רק לשמח אותך תודה רבה שנתת לנו לשמח אותך להביא לך כזאת בת מחונכת כזאת רוחנית כזאת טהורה אבא, תודה שנתת לנו לשמח אותך אבא אבא תעזור לנו הלאה לעבוד אותך עוד בשמחה להתקרב אליך עוד ועוד בלי סוף מלא אמונה מלא ביטחון. אין לך שום בעיה לתת לנו כוח, לחזק את כולם, לגדל ולחזק – הכל ממך, כל הזמן; אין לך שום בעיה לתת לנו עוד ועוד.

זה מבקשים מבקשים עוד כדי שנוכל להתקרב אליך יותר. אסתר היקרה – סליחה כמובן בשם כל המשפחה בשם כולנו בשם כל הידידים כל החברות כולם אם פגענו בך, חס ושלום. כמובן תמיד סלחת, תמיד שימחת. ותעלי לשמיים עכשיו בעזרת השם. היי שם, אצל אבא הטוב; איזה כיף לך, את קרובה למלך, איזה כיף לך את רואה את רואה את המלך המתוק הזה איזה כיף לך איזה כיף לך תתפללי אליו שישפיע

טוב על כולם לכל עם ישראל שכולם יהיו קרובים להשם, שכולם יתחזקו כל הזמן ואבא היקר יש לי בקשה אחת אבא יקר, יש לי בקשה מעומק הלב?

אבא, אני מתחנן אבא, אני מתחנן, יש לי בקשה אחת בלבד. אבא, בבקשה. אבא, בבקשה תקיים אותה. אבא, אני מתחנן, מתחנן. אין מי שיגיד קדיש. אבא, אני מתחנן, רק דבר אחד אני רוצה ממך, רק דבר אחד אבא.

תגיד אתה קדיש, אבא! תגיד אתה – קדש את שמך בעולם, שכולם ידעו שאתה המלך, וכולם יחזרו בתשובה. אבא, באמת – תגיד קדיש, ״יתגדל ויתקדש שמיה רבא״ – עם כל הכוח. ואתה עושה רק טוב; אבא, אתה יודע מה שאתה עושה. ״ידעתי השם כי צדק משפטיך״. אבא, תודה על העבר; אבא, מתפללים על העתיד, שיהיו לנו כוחות. תמיד נתת, בטוח תמיד תיתן. הכל לכבודך הכל בשבילך תעזור לכל עם ישראל לכל המשפחה היקרה וכל האחים היקרים הנפלאים האלה.

מן המקור אל החיים

לאחות היקרה, לסבתות, לסבא היקר, לכל הדודים והדודות, לכל הדואגים – הכל, שיהיה טוב לכולם, שכולם יהיו שמחים, כולם יהיו מאושרים תן לנו כוחות ריבונו של עולם לאהוב אותך תמיד לחיות את האמת כל הזמן תעזור לנו הלאה והלאה הלאה והלאה רק לעשות רצונך בלבב שלם את הקדיש, ריבונו של עולם, אתה תגיד, ואנחנו נכריז את האמן. הקדוש ברוך הוא יעזור מלך טוב מלך אהוב מלך אוהב תעזור לנו עוד לאהוב.

אותך יותר לאהוב אותך ״בכל נפשך״ – גם כשאתה נוטל חלק מאיתנו, עצם מעצמנו בשר מבשרנו זה הכל שלך זה הכל ממך תעזור לנו בעזרת השם שיש שמחות לכל עם ישראל ״ובלע המוות לנצח״, ונזכה להמשיך הלאה והלאה, להודות ולהלל, ולהיות עבדי השם באמת אבא תודה תודה תודה השיעור לא האזנתם הוקלט ונערך עבורכם על ידי כל הלשון.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר דברים · הזוהר הקדוש

השם נתן השם לקח יהי שמו מבורך על מה שנתן

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200285

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “השם נתן השם לקח יהי שמו מבורך על מה שנתן”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

השיעור שלפניכם הוא קלט ונערך ומוגש לכם על ידי כל הלשון. באיוב, סוף פרק א׳, אומר איוב ככה: ״ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה״, ואחרי כל מה שקרה לו הוא מסיים: ״השם נתן והשם לקח, יהי שם השם מבורך״. ובפסוק הבא:

״בכל זאת לא חטא איוב ולא נתן תפלה לאלוקים״ – הוא לא אמר דיבורים לא טובים על כל מה שהקדוש ברוך הוא עשה לו. שואל החתם סופר: אחרי שאמרת שאיוב אמר ״השם נתן והשם לקח, יהי שם השם מבורך״ – צריך לומר שהוא לא דיבר רע? פשיטא! הוא מברך – קל וחומר שהוא לא קילל.

אומר החתם סופר פירוש חדש: לפעמים ואולי הרבה פעמים אדם מכיר במתנות שהקדוש ברוך הוא נתן לו רק כאשר הוא לוקח אותם כאשר הקדוש ברוך הוא לוקח את המתנה אז אדם רואה כמה היא הייתה יקרה וזה הפירוש: ״השם נתן והשם לקח, יהי שם השם מבורך״ – לא על מה שהוא לקח, על מה שהוא נתן, כי עכשיו אני מבין כמה טוב היה מה שהוא נתן ואחרי שאדם רואה מה שהוא נתן כמה זה נפלא מאוד קשה לו שהוא לקח. על זה מוסיף הפסוק: ״בכל זאת לא חטא איוב ולא נתן תפלה לאלוקים״. למדנו

מכאן חידוש מעניין שיש מצווה מיוחדת להודות לקדוש ברוך הוא אחרי שנלקח דבר – גם על מה שנלקח, כי הכל לטובה אבל עכשיו להתבונן בטוב שהקדוש ברוך הוא נתן כי עכשיו אתה מרגיש כמה טוב זה היה.

מקורות שנזכרו בשיעור: לא נמסר מראה מקום מפורש בתמלול.

מדוע מברכים דין האמת הרי הכול לטובה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200283

שאלה למחשבה: מדוע מברכים דין האמת הרי הכול לטובה?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

ברוך דיין האמת. יש לשאול שאלה מאוד מעניינת? חז״ל אומרים לנו במסכת ברכות, ונפסק בשולחן ערוך: ״חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה״. דהיינו שצריך לברך באותה שמחה על הרעה כמו על הטובה. כי משום שגם הרעה היא טובה. אם ככה. למה חז״ל תיקנו על הרע

ברכת ״דיין האמת״, ועל הטובה ״הטוב והמטיב״? אם גם הרע הוא טוב – שנברך גם על הרע ״הטוב והמטיב״! ובאמת הגמרא מסכת פסחים אומרת שלעתיד לבוא יברכו גם על הרע ״הטוב והמטיב״ – ״ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד״. אבל בעולם הזה מברכים על הרע ״דיין האמת״.

מדוע אם זה טוב בואו נברך על הכל ״הטוב והמטיב״! נאמרו בזה ג׳ תשובות, כל תשובה נפלאה ביותר. את התשובות אנחנו רואים בספר הנפלא ״שלמי תודה״, פרק מעלת ההודיה, שם בעמוד קע״ח הוא מביא בזה ג׳ תירוצים נפלאים. הרב וולבה מתרץ שנוסח הברכות נתקן לפי הכרה חושית ולא לפי הכרה שכלית נסביר השכל יודע שמטרת הרע להביא לו טובה, אבל החוש לא מרגיש בכך, כיוון שהוא

נמצא ברע. אדם שזוכה בלוטו, אדם שנולד לו ילד –, מרגיש שמחה אדירה. אדם שקורה לו רע – גם אם מבין בשכלו,, הוא לא רוקד ולא מרגיש בכל הגוף שמחה אדירה. החושים שלו לא שמחים וכל גופו לא מתרחב. בשכל הוא מבין, בחוש הוא לא מרגיש. וחז״ל תיקנו את הברכות לפי החושים, לפי רגש הלב ולא לפי השכל. הרב אויערבך שליט״א הביא לכך ראיה מהגמרא.

הגמרא אומרת במסכת יומא דף ס״ט עמוד ב׳: ״משה תיקן ואמר ׳האל הגדול הגיבור והנורא׳. אתא ירמיה ואמר: נכרים מקרקרים בהיכלו, איה נוראותיו? לא אמר נורא״. איך זה יכול להיות? מה, הוא לא האמין שהקדוש ברוך הוא נורא? מסבירה הגמרא ודאי שהוא ידע.

״אלא מתוך שיודעין בהקדוש ברוך הוא שאמיתי הוא, לפיכך לא כיזבו בו״. מה הכוונה היות והם לא הרגישו בחוש את ה״נורא״ הם ידעו בשכל אבל לא הרגישו הם ראו את בית המקדש עולה באש לא הרגישו את ״האל הגדול הגיבור והנורא״, לכן הם לא אמרו כך בתפילה. מכאן למדנו שהתפילה נתקנת לפי מה שמרגישים ולא לפי מה שמאמינים. תירוץ ב׳ – של הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך. הוא אמר: על תפוח מרוסק, כמו של התינוקות – ״גרבר״ –

מכירים את זה? את הגרבר שאוכלים ילדים מברכים על זה ״שהכל נהיה בדברו״. למה לא מברכים על זה ״בורא פרי העץ״? הרי זה תפוח אמיתי, טעים, הכל נפלא. טעם של תפוח. מה חסר? כאן. אלא בשביל לברך על דבר לא מספיק תוכן וטעם של פרי צריך גם שיהיה ניכר לעיניים הפרי. הייסורים אמנם באים לטובה, אבל מראם וצורתם כשל דבר רע; לפיכך אין לברך עליהם ״הטוב והמטיב״. בשביל לברך ברכה, הוא היה

מן המקור אל החיים

אומר לא מספיק תוכן וטעם צריך גם מראה ומה רואים? רואים רע. לכן על דבר רע מברכים ״ברוך דיין האמת״. תירוץ שלישי – של הרב צוקר זכר צדיק לברכה – הוא מביא ככה. כאשר קורה לאדם דבר רע, הקדוש ברוך הוא לא מעוניין שאדם ירגיש שהוא קיבל דבר טוב. הוא צריך לקבל בשמחה, אבל לא להרגיש שהוא קיבל עכשיו סוכריה. ומדוע?

כי הרבה פעמים הרעה מטרתה הוא לעורר את הבן אדם לחזור בתשובה להתבונן לצפות לגאולה וכדומה עוד הרבה מידות טובות אילו ירגיש אדם שהוא קיבל סוכריה זה לא מטרת הרע לכן תיקנו חז״ל על הרע לברך ״ברוך דיין האמת״. ויהי רצון שנזכה כולנו לקבל באהבה שזוהי מידה מעולה עד מאוד.

מקורות שנזכרו בשיעור: התלמוד הבבלי · רש״י · שולחן ערוך

עת ספוד

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200284

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “עת ספוד”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

״עת ספוד״. בספר קהלת אומר שלמה המלך: ״לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים: עת ללדת ועת למות, עת לטעת ועת לעקור נטוע, עת להרוג ועת לרפוא, עת לפרוץ ועת לבנות, עת לבכות ועת לשחוק, עת ספוד ועת רקוד״. מי ששם לב: בכל מקום אומר ״עת ל... ועת ל...״; פתאום ב״עת ספוד ועת רקוד״ הוא לא אומר ״עת לספוד ועת לרקוד״ – הוריד את הלמ״ד: ״עת ספוד ועת רקוד״. מדוע ולמה? שמעתי בשם הרב שך דבר נפלא. כל דבר יש לו עת.

יש עת ללדת ויש עת למות. כשיולדים – לא מתים, וכשמתים – לא יולדים; או שעוקרים או שנוטעים – ״עת לטעת ועת לעקור״. אבל ״עת ספוד ועת רקוד״ – זה לא עת לזה ועת לזה. יש מצב שהוא אותו רגע גם את ספוד וגם את רקוד. שאדם לא עלינו נפטר מהעולם אנחנו בוכים סופדים אותו; אבל כשמדובר באדם צדיק, למעלה בשמיים רוקדים הם יודעים כמה שמחה יש שמגיע נפש צדיק למעלה. נמצא שבאותו עת יש גם ספוד וגם ריקוד.

לכן שלמה המלך לא כתב ״עת לספוד ועת לרקוד״, כי יש מצב שהוא ״עת ספוד״, ובאותו זמן בדיוק – למעלה – ״עת רקוד״.

מקורות שנזכרו בשיעור: לא נמסר מראה מקום מפורש בתמלול.

שכרה של קבלת הדין באהבה

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 1200282

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “שכרה של קבלת הדין באהבה”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

אהרן שקיבל את הדין באהבה. אהרן הכהן הוא הסמל בתורה לקבלת הדין באהבה.

כאשר מתו בניו נדב ואביהו נאמר בתורה ״וידום אהרן״ – אהרן שתק וקיבל את הדין באהבה. והנה לא תמיד יכול אדם לחשוב איך אני יכול לקבל שכר איך אפשר שהכל יהיה לטובה כאשר לא עלינו מתים ילדים הרי הם לא יחזרו לחיים איך יהיה לטובה כל זה אצל בשר ודם אבל אצל מלך מלכי המלכים הכל אפשר וכמו שכבר נראה נאמר במדבר ג' פסוק ד' ״וימת נדב ואביהוא לפני השם בהקריבם אש זרה לפני

השם במדבר סיני, ובנים לא היו להם, ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם״. התקשו המפרשים, הרמב״ן ועוד: מה זה ״על פני אהרן אביהם״? הרי ברור שאלעזר ואיתמר לא כיהנו בכהונה גדולה בחיי אהרן. ואם ככה,

מהו ״ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן״ – בחייו של אהרן? מתרץ הרמב״ן: ״והנכון כי ׳על פני׳ חוזר ל׳וימת׳״ – מתו נדב ואביהוא בחיי אהרן. ומה ראתה התורה להדגיש כך? מפרש האלשיך על פי הזוהר הקדוש: מובא בזוהר הקדוש חלק ג׳ דף רט״ו ע״ב: בשעה שקינא פנחס לאלוקיו, נתעברו בו נשמות נדב ואביהוא, בני אהרן הכהן. וזהו –

אומר האלשיך: ״וימת נדב ואביהוא״ – רק ״על פני אהרן אביהם״, בזמן אהרן אביהם הם מתו; אבל אחר שמת אהרן, והיה מעשה פנחס שקינא לאלוקיו – אז חזרו נדב ואביהוא לחיות. זהו ״וימת נדב ואביהוא על פני אהרן אביהם״; אבל אחרי שמת אהרן, חזרו ונהיו כהנים – במעשה פנחס, מעשה זמרי. כתב ה״יסוד ושורש העבודה״: ראה איזה דבר נפלא – כידוע, פנחס זה אליהו, והוא חי לעולם.

מעשה שמאיר את הרעיון

נמצא שלאחר שמתו נדב ואביהוא שבה נשמתם לשכון עלי אדמות ולא עוד. אלא שחיים הם לעולם דהיינו: אלעזר ואיתמר היו כהנים גדולים פעם אחת, ואילו נדב ואביהוא דווקא הם חיים לעולם והם כהנים גדולים למשך כל הדורות. כל הכהנים גדולים בזמן בית ראשון כולם היו צאצאי פנחס.

אז אדרבה, נדב ואביהוא זכו יותר מכולם. וכתב ה״יסוד ושורש העבודה״ שזכה לכך אהרן – שישיבו לו את בניו ויחיו לעולם – על ידי שקיבל את הדין באהבה, כדכתיב ״וידום אהרן״. מי שמקבל על עצמו את כל העובר עליו בתמימות, זוכה לראות את מידתו יתברך הטובה, המרובה 500 פעמים.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר שמות · ספר במדבר · הזוהר הקדוש · רש״י
יטגיל זקנה — והדרת פני זקן
✡
פרק יט

גיל זקנה — והדרת פני זקן

📖 בפרק זה:

שמחה זו מזמינה אותנו לעצור, להתבונן בחסדי השם, ולתת להודיה קול ברור בתוך המאורע.

מדוע יש מצווה לקום מפני אדם זקן

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 41719740

שאלה למחשבה: מדוע יש מצווה לקום מפני אדם זקן?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלום וברכה לכל המאזינים. יום חמישי, כ״ז ניסן תשע״ו.. השבת נקרא בעזרת השם פרשת קדושים. פרשה מלאה במצוות. פרשה שנאמרה בהקהל: “אל כל עדת בני ישראל”. אחד מהמצוות שמופיעות בפרשה – מצווה שהרבה זוכים לקיים אותה יום ביומו היא מצוות “מפני שיבה תקום והדרת פני זקן”. להלכה נפסק שיש כאן שני בני אדם שהתורה מצווה לקום מפניהם. ״מפני שיבה תקום״ – הכוונה היא לאדם מבוגר.

בן שבעים שנה יש מצווה לקום מפניו ״והדרת פני זקן״ – המצווה היא לקום בפני אדם חכם.

מדוע אדם חכם נקרא זקן אומרת הגמרא ״זקן״ – ״זה קנה״ מה הוא קנה חוכמה זה הקניין היחיד שנשאר בנפש האדם כסף וכדומה – לא בנפש האדם; באה מפולת בבורסה, והכל נופל. מה נשאר באדם זה קנה חוכמה ובהמשך נראה עוד הסברים. למדנו: החכם נקרא זקן. התורה מצווה אותנו בפסוק אחד לקום גם מפני הזקן לקום ולהדר את הזקן ואת החכם אם התורה ציוותה את הכל לפסוק אחד כנראה שיש טעם אחד לשניהם אחרת לא הייתה התורה מחברת את שני האנשים האלה בבת אחת?

צריך להבין מה הטעם אחד לשניהם? לכאורה יש פה שני דברים. החכם הוא בגלל שלמד תורה והזקן זה בגלל רוב שנים. למה יש פה טעם אחד לשניהם? ברמב״ם רואים דבר מאוד מעניין. מי שיחפש היכן מופיעה המצווה לקום מפני זקן – ימצא אותה בהלכות תלמוד תורה פרק ו׳ הלכה ט׳. שם כותב הרמב״ם: ״מי שהוא זקן מופלג בזקנה, אף על פי שאינו חכם, עומדים מפניו״. והרמב״ם

כותב בראש הלכות תלמוד תורה: ״יש בכללן שתי מצוות עשה: א׳ – ללמוד תורה, ב׳ – לכבד מלמדיה ויודעיה״. מדוע הזקן נקרא ״יודע״ את התורה? הוא בכלל יודע את התורה? הוא לא למד, הוא זקן עם הארץ! והרמב״ם כותב שהולך לבאר את מצוות לכבד מלמדיה ויודעיה אנחנו צריכים להבין מדוע הזקן נקרא יודע תורה איפה הוא למד עוד שואלים האחרונים:

מדוע מנו החינוך והרמב״ם את המצווה לקום מפני זקן וחכם כמצוות עשה אחת, ולא שתי מצוות עשה – אחת ״מפני שיבה תקום״, שתיים ״והדרת פני זקן״ – כמו שסברו הבה״ג ורס״ג? החינוך והרמב"ם והרב הרבה ראשונים סוברים שיש כאן רק מצוות עשה אחת ולכאורה? למה יש פה שתי מצוות עשה יש פה שני אנשים שני טעמים – לא אומרים כך החינוך והרמב״ם. שאלה נוספת שואלים האחרונים:

למה התורה כתבה לכבד את החכם מלשון זקן? שהתורה תכתוב ״והדרת פני חכם״!. מדוע התורה קוראת לחכם זקן? בוא נסכם את ארבע השאלות ששאלנו: שאלה הראשונה. למה התורה חיברה את הזקן ואת החכם? שאלה שנייה, מדוע הרמב"ם מכניס את מצוות לקום בפני הזקן בתור מצוות כבוד מלמדי התורה ויודעיה, בהלכות תלמוד תורה? שאלה שלישית: מדוע זה מצווה עשה אחת ושאלה רביעית?

מן המקור אל החיים

מדוע התורה קוראת לחכם זקן? בוא נלמד קצת מהי המצווה לכבד את הזקן, מה הטעם שלה. והרבה מוסר השכל נוכל לקחת מזה לכל חיינו וגם כדאי מאוד לאדם לדעת?

מעשה שמאיר את הרעיון

למה? ברוך השם, זוכים בימינו לאריכות ימים, והרבה זוכים לכבד את הזקנים. כדאי מאוד לדעת מה הטעם, שהרי מבואר במדרש רבה שעל ידי זה שמכבדים את החכמים זוכים ליראת שמיים, כמו שמסופר שם: ״אמר רבי אבא בר כהנא: כשהייתי רואה סיעה של בני אדם הייתי הולך בדרך אחרת, שלא להטריח עליהם שיעמדו מלפניי״. אני זוכר, פעם היה רב בישיבה שמאוד לא רצה שיקומו מפניו;

כל פעם היה מתחמק שלא יקום בפניו. אמר לו המשגיח, דע לך אתה לא רוצה טוב. למה? הנה, בוא תקרא את המדרש הזה. אומר המדרש שרבי אבא בר כהנא היה בורח, מסתובב, שלא יקומו בפניו. בא אליו רבי יוסי בר זבידא, אמר לו: ״צריך אתה לעבור לפניהם, ויהיו רואים אותך ועומדים לפניך״. לא, לא, לא, לא. צריך לדאוג שיקומו מפניך.. למה?

״שאתה מביאם על ידי כך לידי יראת שמיים, שנאמר ׳מפני שיבה תקום... ויראת מאלוקיך׳״. למדנו: הרגיל לקום מפני חכם ומפני זקן – יזכה ליראת שמיים. אז זו מצווה חשובה מאוד להבין את טעמה. אם נבין את טעמה נבין טוב מאוד. למה המצווה לקום מפני החכם והזקן תביא לנו יראת שמיים. יש גר״א במשלי, נפלא מאוד:

אומר הגאון מווילנא: ״עיקר נתינת תורה לישראל כדי שישימו ביטחונם בהשם״. עיקר מה שהקדוש ברוך הוא נתן תורה לעם ישראל זה כדי שיקנו את מידת הביטחון הוא מוסיף, הגר״א: ״לפי שעיקר הכל הוא הביטחון, והוא כלל כל המצוות״. איזה דברים נפלאים. אומר הגאון מווילנא שעיקר הכל של כל התורה כולה הוא הביטחון והוא כלל כל המצוות. בוא נראה מה זה הביטחון הזה. הגאון מביא ואומר שהוא עיקר נתינת תורה לישראל והוא כלל כל המצוות.

בבוקר שאנחנו קמים אנחנו מברכים ברכות תורה ושם אנחנו מבקשים ״ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו, כולנו יודעי שמך״ שואלים הרבה אחרונים מה פירוש המושג יודעי שמך מה זה בדיוק ״יודעי שמך״? ועוד, למה זה קשור לברכות התורה? ראינו שהרמב״ם אומר ״לכבד מלמדיה ויודעיה״; ו״נהיה כולנו יודעי שמך״. אנחנו מבקשים ״אתה חונן לאדם דעת... ברוך אתה השם חונן הדעת״. מה זה לדעת את השם? אנחנו רוצים מה זה יודעי שמך?

מה זה לדעת את השם? מה זה ביטחון? מה מה זה יודע שמך? נראה לי בזה דבר מתוק מאוד. אנחנו צריכים בעולם הזה תפקידנו לדעת את השם. מה זה לדעת את השם? לדעת שכל מה שקורה בבריאה – זה רק אתה.. כל מה שקורה בעולם זה הכל לטובה. הכל השם מנהיג. והכל הוא מנהיג בשביל טובתנו. באנו בעולם הזה בשביל להכיר את השם, לדעת את השם, לדעת שהשם טוב, אוהב אותנו, משגיח על כל העולם בשביל שיהיה לנו טוב.

מן המקור אל החיים

זה תפקידנו בעולם, לדעת את השם, להכיר שהשם טוב וכל מחשבותיו לטובה. מה זה מצוות הביטחון שאמר עליה הגר״א שהיא עיקר התורה כולה? מה מה זה ביטחון? ביטחון פירושו לחיות שבורא עולם אוהב אותך, חושב עליך, לחיות את זה בכל נימי נפשך, שבתוך העורקים שלך יעבור. אמר, תחיה את זה שבורא עולם חושב עליך כל רגע. אין לו משהו יותר חשוב מאשר אתה.

אין דבר בעולם שאכפת לו יותר מאשר שלך יהיה טוב, שיהיה לך נעים, שיהיה לך תענוג – ״שהאדם לא נברא אלא להתענג על השם״, כמו שכתב המסילת ישרים. אתה הבן יקר שלו, הוא לא שוכח אותך על רגע אחד. אין דבר יותר חביב לו מאשר לראות אותך מחייך אליו. להרים מבט אליו, להסתכל אליו – ״הראיני את מראייך, השמיעיני את קולך, כי קולך ערב ומראך נאוה״.

התענוג של בורא עולם זה שאני אדבר איתו קצת, אודה לו על מה שהוא נתן לי, אזכור אותו, אחיה את האהבה שלו. זהו ביטחון שאדם יודע, בורא עולם לא שוכח אותי רגע אחד. כל מחשבותיו עליי.

לעשות לי טוב, לדאוג לי, להזכיר לי שהוא קיים, שהוא אוהב אותי, לחיות את זה בכל רמ״ח איבריו. ככל שחי את זה יותר, יש לו יותר ביטחון בהשם זה הפירוש לדעת את השם בברכות התורה כל יום אנחנו מבקשים ״ונהיה... כולנו יודעי שמך״. מטרת התורה להחיות בליבנו את ההרגשה שבורא עולם אוהב אותנו חושב עלינו שמח בנו כמו שאמר הגר״א: ״עיקר נתינת תורה לישראל כדי שישימו ביטחונם בהשם״.

יש עוד דרך נפלאה. כיצד אדם קונה את הביטחון הזה? אחד זה אמרנו על ידי לימוד תורה אבל יש עוד דבר נפלא. החיים של בן אדם הם ספר תורה. כשאדם מתבונן במהלך חייו, לא חי ככה סתם. מסתכל.

אם יש לו פנקס הודיה שבו הוא רושם את חסדי השם עמו, הוא מסתכל מדי פעם מעביר מבט על חייו הוא לאט לאט רואה את השגחת בורא עולם איך בורא עולם מנהיג את עולמו לטוב איך יש מידה כנגד מידה העושה טוב משלמים לו שכר טוב, העושה רע מקבל רע משך השנים האדם קונה את הקניין נביא למשל סיפור דוגמה סיפר הרב יחזקאל לוינשטיין שיום אחד הוא שמע סיפור נורא: היו בחורי ישיבה שהיו.

באיזשהו בית הכנסת, כי לא היה להם מקום לישיבה. בבית הכנסת, הגבאי שם היה נורא מקפיד על הניקיון, ונורא הפריע לו שפעם יש פה לכלוך פה לכלוך שם פעם שכחו איזה ספר להחזיר; כל פעם היה צועק יום אחד הוא התרגז ובחמת זעם, באמצע הלימוד, הודיע לכל הבחורים לקום מיד לצאת מהמקום זרק אותם מהבית הכנסת ונעל את הבית הכנסת בפניהם יותר לא הסכים שיהיו שם. שמע את זה רבי יחזקאל

מן המקור אל החיים

לוינשטיין, ומאוד כאב לו הלב שכך אותו גבאי מסלק בחורי ישיבה נפלאים מהישיבה כל פעם שהיה מגיע מישהו מאותו עיירה היה שואל אותו מה נשמע בעיירה מה שלום אותו גבאי מה קורה איתו הוא ידע אין כזה דבר הקדוש ברוך הוא משלם מידה כנגד מידה וחיכה לראות מה יקרה. וככה כל פעם עברו שנים שנים רבות ויום אחד מגיע מישהו מאותה עיירה, שואל אותו רבי יחזקאל לוינשטיין: מה קורה? אמר תשמע קרה.

מעשה נורא מה קרה היה ברכת כהנים בשלושת הרגלים פתאום אותו זקן אותו גבאי שהיה גם כהן פתאום קיבל התקף לב ומת באמצע ברכת כהנים ממש באמצע עכשיו היה אמצע ברכת כהנים וכל הכהנים צריכים לצאת; זה אמצע ברכת כהנים, לא רצו להפסיק אותם – לקחו את אותו אדם וישר הוציאו אותו דרך החלון – זרקו אותו מהחלון החלון בית הכנסת החוצה כדי שלא לטמא את הכהנים. אחרי הכהנים.

חייבים להפסיק את הכהנים אסור להישאר לכהן במקום טמא אז זרקו אותו דרך החלון מיד החוץ את הגופה שלו שמת באמצע אמר רבי יחזקאל: תראה מה זה מידה כנגד מידה הוא זרק את הבחורים מבית הכנסת – סופו היה שזרקו אותו את הגופה שלו, לא עלינו, מבית הכנסת. מידה כנגד מידה העולם הזה לא הפקר כל מה שקורה בעולם יש מידה כנגד מידה יש גם להפך היה?

אומר הרב שך: ״נער הייתי גם זקנתי, ולא ראיתי אדם מעולם שהפסיד מוויתור״. אדם מעולם לא הפסיד מוויתור. הרב שמואל רוזובסקי, ראש ישיבת פוניבז׳ –

מעשה שמאיר את הרעיון

מסופר איך הוא ניצל מהשואה היה ויכוח בעיירה אחרי שנפטר אביו מי ימלא את מקומו בני העיירה מאוד רצו שהוא ימלא והוא לא הסכים הוא אמר שאחיו צריך למלא; הוא הלך והתווכח בבית דין שמגיע לאחיו ואחיו קיבל והנה הוא רואה שאחרי שאחיו קיבל עדיין בני העיירה מאוד מערערים על הדבר – קם, עשה מעשה, עזב ועלה לארץ ישראל. פרצה השואה כולם עלינו נפטרו למי נשאר.

שמואל רוזובסקי. ראו: מוויתור לא מפסידים. וככה יש סיפורים נפלאים. איך רואים בחיים – כך אמר: ״נער הייתי גם זקנתי״. באותו רגע אתה לא רואה את זה במשך השנים אתה רואה שהמוותר מרוויח, מי שמקפיד מפסיד על זה לוקחים הרבה שנים החיים לאט לאט מלמדים את הבן אדם למתבונן בהם שבורא עולם מנהל את הכל מי שעושה טוב מקבל שכרו בורא עולם מאוד אוהב אותנו ודואג לטובתנו.

למה יש מצווה לקום מפני הזקן? אומר החינוך דבר נפלא עד מאוד. אומר החינוך ״מפני שברוב שניו ראה והכיר קצת מעשה השם ונפלאותיו״ ומתוך כך ראוי לכבוד. ״כולנו יודעי שמך״ – מטרתנו לדעת את השם יש שתי אפשרויות איך יודעים את השם או על ידי לימוד התורה, או על ידי לימוד החיים. בגמרא: ״כמה הרפתקי עדו עליה״ – ראה מעשה השם ונפלאותיו.

מן המקור אל החיים

אומר הרדב״ז: תדע לך, יש מצווה אחת לקום מפני יודעי השם המצווה היא לקום מפני יודעי השם ומה שקנה החכם מה שקנה הזקן ברוב שנים קנה החכם במעט שנים. אומר החתם סופר. לפי זה תבין נפלא. למה התורה לא כתבה חכם? אלא ״זקן״ – ״זה קנה״. באה התורה, אומר החתם סופר, ואומרת דבר נפלא: יש מצווה – ״מפני שיבה תקום״ – למה? כי הוא יודע את השם. והמצווה לקום מפני זקן: ״זקן״ – ״זה קנה״ – את מה הוא קנה?

את מה שקנה בעל הזקנה במשך השנים קנה החכם את מה? את אותו ידיעה של הזקן במשך מעט שנים: ״זה קנה״ את ידיעת השם במעט שנים.

נמצא שאין כאן שתי מצוות: יש מצווה לקום מפני מי שמכיר את השם, יודע שהשם אוהב אותנו מביט על העולם משגיח על כל מה שקורה בעולם זה המצווה לקום מפני יודעי השם רק יש שני סוגי יודעי השם יש אחד שיודע את השם על ידי לימודי התורה ויש אחד שיודע את השם על ידי רוב ההרפתקאות שעברו עליו במשך ימי חייו ולימדו אותו את ידיעת השם. נמצא כאן מצוות עשה אחת לכן החינוך והרמב״ם חיברו את הכל למצוות עשה אחת שם נבין נפלא.

מדוע? אומר המדרש שמי שקם מפני החכם והזקן זוכה ליראת שמיים דברים נפלאים כאשר אדם מכבד את מי שיודע את השם הוא מבין כמה חשוב לדעת לדעת את השם הוא מבין כמה זה חשוב לכבד את יודעי השם קל וחומר שהוא יכבד את בורא עולם בכבודו ובעצמו לכן כאשר תכבד את החכם ואת הזקן תזכה אתה בעצמך להיות יודע השם למדנו. מכאן מוסר השכל נפלא שכדאי לנו לקחת לכל החיים. למדנו.

מכאן מטרתנו בעולם היא לדעת את השם להכיר אותו כמה הוא אוהב אותנו כמה הוא משגיח עלינו וזה קונים על ידי לימוד התורה וקונים את זה על ידי ההבטה בחיים – על ידי שאדם מביט בחיים, מתבונן בהם רואה נפלאות הבורא זוכר את נפלאות הבורא ״זכר עשה לנפלאותיו״, מסתכל ומספר לבניו: תראו את השגחת השם בעולם. כמה חשוב שכל יהודי יזכור את השגחת השם שקרה לו. יספר את זה לבניו.

ככה אנחנו מנחילים לכולם את המטרה העיקרית בעולם לדעת שהשם משגיח בעולם, אוהב אותנו. וגם אם באותו רגע לא רואים, במבט של הרבה שנים רואים את זה. וכך צריך להיות שאדם מבוגר יהיה מלא מלא סיפורי השגחת השם בעולם. לצערנו לא כל אדם זקן אתם יכולים לראות יכול לספר לכם מעשה השם נפלאותיו. ומדוע כי הוא לא התבונן בהמשך כל ימי חייו לא עשה להם זכר לא כתב אותם.

אם אדם היה רושם את מעשה השם נפלאותיו שהוא יגיע לנגד זקנה הוא יהיה אדם שווה לתלמיד חכם עצום; הזקן והתלמיד חכם יהיו שווים כי שניהם יהיו יודעי השם. השם יזכנו לזכור את מה שהקדוש ברוך הוא עושה, להודות לו עליהם, ועל ידי זה נזכה להיות בכת התלמידי חכמים יודעי השם ונזכה ליראת שמיים עצומה.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר דברים · יחזקאל · התלמוד הבבלי · מדרש · הרמב״ם
כנספח — שיעורים נוספים
✡
פרק כ

נספח — שיעורים נוספים

📖 בפרק זה:

שמחה זו מזמינה אותנו לעצור, להתבונן בחסדי השם, ולתת להודיה קול ברור בתוך המאורע.

באר מרים - בעבר ובהווה , פרשת חוקת

▶️ לשמיעת השיעור בקול הלשוןמספר שיעור: 29451877

שאלה למחשבה: איזו נקודת אמונה והודיה אפשר ללמוד מן הנושא: “באר מרים - בעבר ובהווה , פרשת חוקת”?

פתח לתשובה: השיעור מזמין להתבונן בנושא זה, לברר את משמעותו מן המקורות, ולתרגם את הרעיון לעבודת השם בחיי המעשה.

עיון במקורות וברעיון

שלום לכולם. היום השיעור יהיה בעזרת השם יתברך על באר מרים – בעבר, בהווה וגם בעתיד, אני מקווה שנגיע. זה פרק ו׳, עמוד ל׳ בחוברת. באר מרים זה כמובן גם פרשת השבוע כן לכן אנחנו יודעים את זה היום ביום מרים זה פרשת השבוע בארה של מרים, הניסים שקרו שם, שירת הבאר – על כל זה בעזרת השם נדבר היום, כמה שירשה השם ויספיק לנו הזמן. אנחנו מתחילים בעמוד ל׳: מים למעלה משלושה מיליון

בני אדם הולכים במשך 40 שנה בתוך מדבר צחיח – מאין היה להם מה לשתות? כן בוא נדמיין שנייה אחת 600,000 רק גברים זה בערך יוצא שלושה מיליון בני אדם נמצאים שמה אתה יודע כמה מים צריך בשביל לספק לשלושה מיליון שנמצאים – לא במדבר, ביישוב – כמה כמויות מים צריכים, ״המוביל הארצי״... תאר לעצמך – נמצאים במדבר: איזה כמויות מים אדירות צריכות אני יודע: תמיד כשאני הולך לטיול

במדבר כמה מים שתיקח איתך תמיד זה נגמר מה כמה שתיקח איתך לטיול המדבר אתה ממלא ארבע ליטר אתה הולך במדבר זה נגמר אתה צמא צמא צריך לא זוכר טיול שהלכתי למדבר והכמות מים שבאה איתי הספיקה; תמיד זה נגמר אתה צמא אתה לא מדמיין כמה אתה צמא במדבר אז הם הולכים שם – מה היה? באר מים: הייתה נס מופלא נוסף בתוך שרשרת הניסים הנפלאה שהקיפה.

את עם ישראל במדבר ואשר ליוותה את עם ישראל במדבר בכל מסעיהם, בזכותה של מרים הנביאה אשר אמרה שירה על הים בעזרת השם בהמשך אנחנו נראה את הקשר.

למה דווקא מרים זכתה שבזכותה היה באר ולא רק זה הרי כידוע היה שלוש מתנות טובות קיבלו עם ישראל כידוע שלוש מתנות טובות קיבלו עם ישראל מה הן? באר, מן וענני כבוד. וראה איזה פלא: לא אומרים ״המן של משה״, ולא ״ענני הכבוד של אהרן״ – רק אומרים ״בארה של מרים״. מאז זה עד היום תמיד אומרים באר של מרים בכל מקום אומרים באר מרים זה נהיה מושג אפילו יש.

זה סתכל מחקרים או שכן או שלא את זה לא הבאתי בחוברת כי זה דברים לא מבוססים אולי כן אולי לא יש כל מיני דאור קראתי את זה מכיר את את המידע אולי כן אולי לא כל מיני השערות איך הייתה הבר עשויה נפלאים הדברים הבאר הייתה כמין סלע עגול, והייתה מתגלגלת ובאה עמהם במסעותיהם. כאשר היו צריכים ישראל לחנות, הייתה הבאר עולה ועומדת בפתח המשכן, ליד אוהלו של משה רבנו. כאשר עמדה.

הבאר, היו באים שנים עשר נשיאי שבטי ישראל, מתאספים סביב הבאר וכל אחד לוקח את מטהו וחוקק על הארץ סימן מהבאר עד מקום חניית שבטו. הבאר הייתה עומדת במרכז, ליד המשכן. כל עזרה שאנו מקבלים – צריך לעשות משהו, השתדלות. כל אחד היה בא עושה זה רמוז במילים בפרשת השבוע: ״במחוקק במשענותם״ – שכל נשיא שבט חקק במשענת שלו, במקל עשה מסלול אתה מכיר את זה שחופרים ועושים מסלול למים.

מן המקור אל החיים

שילדים משחקים: זה היו עושים מסלול למים פותחים את הצינור. היום אבל לא מכירים את זה כל כך הדור הצעיר היום הכל עובד עם צינורות וברזים אבל איפה שהיינו ילדים היה תעלות; היו עושים תעלות מסביב חופרים וככה מהם היו הולכים כן כאשר היו הנשיאים שרים ואומרים ״עלי באר ענו לה״, הייתה הבאר עולה על גדותיה, והמים נמשכים דרך אותו סימן ובאים לפני חניית כל שבט ושבט, כדי שלא יהיה להם

טורח ללכת לשאוב ממקום רחוק, שהרי מחנה ישראל כולו היה בשטח של 12 קילומטר אז 12 קילומטר רק בוא ננסה לדמיין אם היה בא מקום אחד ככה יוצא זה שטח ש 12 אז כן עד חיפה זה קצת פחות מפני עד שקפ 12 עד 12 וואי וואי וואי וואי וואי אז גם אם הבאר

הייתה באמצע, זה היה ללכת משהו לא רק זה היה נוצר פה היה נוצור כזה אה היה כזה גדול צריכים לקרוא זה בר זה משהו קטן המקור היה באר המקור היה באר אז זה הבלי המחוקק משנותם זה היה נוראים. זה היה יוצא רק באר לבד היה נס היה נס בבאר המים, והיה נס שהייתה נובעת והולכת לכל אחד – מגיעה לכל שבט ושבט. בוא נמשיך: נהרות מים אלו היו מקיפים כל מחנה

ומחנה מכל צדיו וכך היה ניכר הגבול שבין שבט לשבט היה וכל גבול כל שבט היה מקיף אותו נהר מים היה מקיף כל שבט ושבט היה סימן שאתה יודע איפה הגבול כל אחד כמו שיש היום בינינו לבין ירדן מה הסימן מה הגבול בינינו לבין ירדן הירדן הירדן יודע שארץ ישראל דבר מדהים ארץ ישראל מכל מכל גבולותיה כיום כמעט מוקפת מים חוץ מהגבול עם לבנון אבל הכל מוקף מים כל הגבולות זה.

מים גם האמיתי בלבנון כן מוקף מים רק לצערנו הרב אנחנו לא הגענו לגבול הגבול שלנו זה נהר פרת אנחנו כרגע נמצאים רחוק מהגבול זה בעיה שלנו יכלנו גם להגיע לשם בקלות כמה פעמים כבר נתנו לנו את האפשרות בעזרת השם בקרוב נגיע לשם. ובחזרה: נהרות המים – הייתה בהן תועלת נוספת, שעל ידן נעשה המעבר ממחנה למחנה קל ונעים, כאשר למשל רצתה אישה לבקר את חברתה מן המחנה האחרון.

הייתה שטה בסירה כדי לעבור ממחנה למחנה, ומגיעה ללא טורח. מה כן נכון כן אם היא ראתה לה בקטע חברה עולים על הסירה וזה היה המוביל הארצי זה זה היה ככה היו מגיעים לבקר אחד את השני זה הייתה הרכבת כמו שהם רכבת העולה זה היה רכבת היו עולים על הסירה נוסעים תוך כמה דקות מגיעים לזה תאר לעצמך: ללכת לבקר כזה מרחק עצום זה לא פשוט.

לבקר. נפלא הדבר: באר השירה – נובעת מים מתי? רק כאשר עם ישראל שרים, כמו שכתוב במדרש: ״כיוון שאמרו קילוס – הנשיאים עומדים על הבאר ואומרים שירה, שנאמר ׳באר חפרוה שרים׳, והיו מי הבאר יוצאים ונעשים נהרות נהרות״. מאוד מעניין: איך ״חפרוה שרים״? על ידי שהם היו שרים – אתה שר, והבאר מתחילה להעלות מים. זה הדבר שהעלה אותה: ״עלי באר ענו לה״. איך ״עלי באר״?

מן המקור אל החיים

על ידי ״ענו לה״ – שרים לה. על ידי שהיו שרים הייתה הבאר מעלה מים גם מי שיותר זה מובא בזוהר עד כאן למדנו על הבאר. אנחנו עוברים לשלב ב׳: מה טיבם של המים?

אמר רבי שמואל, יש מים שנעים לשתות ואין נעים לרחוץ. ויש מים שנעים לרחוץ ואין נעים לשתות. אבל מהבאר נעים לשתות ונעים לרחוץ, נוח לעצם ומרפה לנפש. מהבאר לא היו רק מים מתוקים וראויים לשתייה, כי אם מים מבושמים מיוחדים. הייתה הבאר מעלה... כל מיני מאכלים משובחים, מעדנים היו צומחים מכוח הבאר,

וכל מיני דשאים ומיני בשמים, והיו הרוחות מפעפעות בהם – זה היה עושה גם ריח טוב, מה שנקרא ״מי בושם״, שנאמר ״בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני״. אלו היו מים שעושים נחת, מעדן.

– טעם מה שנקרא ״טעימות״ בימינו – והיה הריח נודף מסוף העולם ועד סופו, כמו שאמר שלמה המלך: ״נרד וכרכום, קנה וקינמון, עם כל עצי לבונה, מור ואהלות עם כל ראשי בשמים; מעיין גנים, באר מים חיים״. זו הייתה באר מים חיים שהייתה נובעת עם כל זה. ומלבד זה, היו בה סגולות רבות: מים אלו חוננו אותם בשכל זך וזיכרון נפלא; וכל מי שהיה לו מיחוש או כאב, היה שותה

ממים אלו ומיד מתרפא. כך שלא הוצרכו לטיפולים רפואיים במדבר 40 שנה – לא טיפת חלב ולא קופת חולים, ולא קורונה,

אלא מהבאר היו שותים ומתרפאים. זה היה מים מיוחדים מאוד. מים מבריאים את הגוף ואת הנפש. גם מחזקים את האדם וגם מרפא את הנפש. משהו משהו. זה היה זה מים מיוחדים במינם היו המים שעם ישראל זכו במדבר. יש סיפור אולי מופיע כאן באיזשהו מקום. מובא שרבי חיים ויטל – האר״י ז״ל השקה אותו ממי הבאר, ובזכות זה נפתח לו מעיין שכלו. כך מובא בכתבים: האר״י ז״ל נשא אותו

מעשה שמאיר את הרעיון

פעם אחת – אני רואה שזה מופיע פה בעמוד נ׳, הסיפור במלואו עם רבנו האר״י; לא נגיע לזה היום – לקח את רבי חיים ויטל ונתן לו לשתות מים

מבאר מרים, ואז נפתחו לו מעיינות החוכמה. סיפור מעניין. אורו של עמוד הענן היה משתקף בתוך הנהרות, וכך היו הנהרות נראים מצוירים כעין השחר והלבנה והחמה, ואומות העולם רואים אותם למרחק רב ומשבחים להשם יתברך, כמו שנאמר בפסוק: ״מי זאת הנשקפה כמו שחר, יפה כלבנה, ברה כחמה״ – עמוד הענן היה נשקף על מי הבאר. ועכשיו אנחנו עוברים לשירת הבאר, שזו

פרשת השבוע, וזה עיקר השיעור שלנו יהיה על השירה ששרו עם ישראל פרשת השבוע על הבאר מה קורה בפרשת השבוע?

כאשר התקרבו בני ישראל לארץ ישראל, התרחש נס גדול שהתפרסם על ידי הבאר. תמיד בדרך לארץ ישראל יש לנו הרבה צרות; אף פעם לא באנו לכאן בלי צרות בדרך. בדרכם היה עליהם לעבור בנחל ארנון. משני צידי הנחל ניצבים הרים גדולים, ובהם בליטות ושקעים. הלכו חיילי האמורי והתחבאו בנקיקי הסלעים במערות,

כשהם מכינים לעצמם כלי נשק ואבנים – סלעים גדולים. הם חשבו שישראל יעברו למטה בנחל, ויזרקו עליהם את החיצים והאבנים ויהרגו אותם. זה היה התכנון שלהם. הם יעברו בגי ושם אנחנו נעבור נהרוג אותם. אבל אז נעשה נס: ההרים הזדעזעו והתקרבו זה לזה; בליטותיו של ההר האחד נכנסו לתוך השקעים של ההר השני, ומחצו והרגו את כל החיילים האמורים. לאחר מכן נפרדו ההרים וחזרו למקומם.. כשהיו ישראל למטה לא ידעו הם איזה נס נעשה להם.

הם עוברים ויכולים לא לדעת. כמו שאמרנו היום בהלל: ״הללו את השם כל גויים, שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו״. כידוע השאלה: אם ״גבר עלינו חסדו״ – למה ״הללו את השם כל גויים״? שיהללו את השם היהודים! למה ״כל גויים״?

אלא הם הם יודעים כמה תכנונים הם תכננו כמה הם רצו להרוג אותנו עד ואז ועד היום כמה הם רוצים וואי וואי וואי אנחנו לא יודעים. ״בכל דור ודור עומדים עלינו״ – הם יודעים כמה הם רצו, כמה תכננו, וכל פעם קרה איזה דבר. כמו שאמר כבר מישהו מהחמאס: ״האלוקים שלהם מזיז את הטילים״. שאלו אותו איך זה יכול להיות איך אתם יורים כל כך הרבה, ושום דבר לא פוגע? אמר מה אני אעשה.

אלוקים שלהם מזיז להם את הטילים! כך גם שם: אמר הקדוש ברוך הוא – מי יודיע לבנים את הנס אשר עשיתי עמהם? התגלגלה הבאר לתוך נחל ארנון, והעלתה משם את דם ההרוגים, זרועות ואיברים, והוליכה אותם סביב מחנה ישראל. ראו זאת ישראל, ומיד פתחו והודו להשם בשירה – זוהי שירת הבאר: ״אז ישיר ישראל את השירה הזאת: עלי באר ענו לה, באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם במחוקק

מן המקור אל החיים

במשענותם״. ועכשיו ננסה להבין על מה שרו. הם לא שרו על הנס בלבד, כי הרי בתוך השירה לא מוזכרת מילה אחת על הנס שקרה; הם שרו בעיקר על הבאר והם התעוררו לשיר בעקבות הנס אבל מה הם שרו הם שרו על הבאר אנחנו רוצים להבין במה זכתה הבאר ששרו עליה שירה. וכך שואל המדרש: ״אז ישיר ישראל את השירה הזאת: עלי באר ענו לה״ – שלוש מתנות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל: מן, ענני כבוד ובאר מרים.

מתוך המתנות הטובות מצאנו שרק על הבאר שרו ישראל שירה; לא מצאנו ששרו על המן ולא על ענני הכבוד. וכך

אומר המדרש: ״עלי באר״ – מה ראו לומר שירה על הבאר ולא אמרו שירה על המן אז המדרש מתרץ ככה. ״אלא מפני שהוציאו על המן דברים קשים של תפלות, שנאמר ׳בין פארן ובין תופל ולבן׳ – זה המן, שנאמר ׳והמן כזרע גד לבן׳ – ואמרו ׳ונפשנו קצה בלחם הקלוקל׳, ׳ועתה נפשנו יבשה׳. אמר הקדוש ברוך הוא: אם התרעמתם – אי אפשר לא בתרעומתכם ולא בקילוסכם״. מה עשיתם? התרעמתם על המן – אין שירה.

״אבל מים – בכל שעה היו מבקשים מים, מחבבים אותם; לפיכך נתן להם רשות לומר שירה״. אז המדרש מתרץ מאוד יפה שהסיבה היא בגלל שעל הבאר הם אף אחד לא התלונן. זה הטעם שהמדרש. אומר אבל אפשר לומר טעם נוסף ואנחנו נראה דבר מאוד נפלא יש לומר טעם נוסף.

מדוע רק על הבאר שרו שירה? הבאר הגיעה בזכות אם השירה בישראל – הסמל מאז ועד היום של שירה שאין כדוגמתה – מרים: ״ותצאן כל הנשים אחריה״. אתה יודע מה זה לסחוף את הקהל? תמיד כששרים יש את אלה שנשארים בצד; תמיד יש את אלה אי אפשר לסחוב אותם, לא באים. ו״ותצאן כל הנשים אחריה״ – הצליחה לסחוף, למשוך את כולם בשירה זה לא נורמלי כמה זה קשה.

אפילו אצל עם ישראל לא מופיע שכולם שרו; ״ותצאן כל הנשים אחריה״ – הייתה דמות סוחפת, שסחפה את כולם. אז הבאר הגיעה בזכות אם השירה בישראל, מרים, לכן זכתה באר לגרום לעם ישראל לשיר שירה באר שמגיעה בזכות אם השירה – טמון בה כוח השירה, ויכולה לזכות עם ישראל לשיר שירה הבאר הגיע בזכות מרים היה טמון בבאר הכוח של מרים כוח השירה והיא יכולה גם לגרום לעם ישראל לשיר שירה.

לפי זה מתורצת השאלה שהתחלנו איתה היום לכן רק הבאר נקרא בכל מקום באר של מרים מה שלא מצאנו שענני הכבוד ייקראו ״ענני כבוד של אהרן״, ושהמן ייקרא ״מן של משה״, אף שהיו בזכותם.

מן המקור אל החיים

אלא משום שכוחה של מרים – כוח השירה וההודיה – היה טמון בבאר. זו באר של מרים: באר שטמון בה כוח מרים, כוח השירה וההודיה. והבאר הזאת גם מזכירה את מרים בשירה: ״עלי באר״ – כך מתחילה השירה – ״ענו לה״: המילה ״ענו״ והמילה ״לה״ שתיהן נאמרו על מרים. ״ענו״ מזכיר את שירת מרים, שמתחילה במילים ״ותען להם מרים״.

״ותען״ – ״ענו״; ו״לה״ מזכיר את תפילת משה על מרים: ״אל נא רפא נא לה״. אז ״עלי באר ענו לה״: ״ענו״ – זו מרים, ״ותען להם״; ״לה״ – ״אל נא רפא נא לה״. בוא נדלג על הקטעים פה, רק נסיים: עד היום אנחנו אומרים שירה על המים – איפה שאנחנו רוצים לברך ברכות אנחנו בדרך כלל לא לוקחים אוכל ואומרים זה.

אלא לוקחים כוס יין, ועליה אנחנו אומרים שבע ברכות, קידוש, ברית מילה – תמיד אנחנו שרים על המשקה, על היין. טוב, אנחנו נדלג – נעבור לאות ו׳: ״בזכות מים זכתה למים״, עמוד מ״ב.

למה זכתה מרים ומכוחה יש באר מים אנחנו נראה ארבעה סיבות כל סיבה נפלאה ביותר – כידוע, הקדוש ברוך הוא משלם מידה כנגד מידה. מה היה המעשה הטוב שעשתה מרים שבזכותו ניתנה לעם ישראל ״מפעל המים הלאומי״ – 40 שנה במדבר, בזכות מרים? מה היה המעשה טוב שהיא עשתה מצאנו בזה כמה ביאורים בדברי רבותינו. רבנו בחיי

אומר בפרשת השבוע, במדבר פרק כ׳: ״כיוון שמתה – נסתלקה הבאר, כי הייתה הבאר בזכות מרים, שהייתה לה זכות המים במשה, שנאמר ׳ותתצב אחותו מרחוק׳״. רבנו בחיי אומר: בזכות שעמדה על שפת היאור, שפת המים לשמור את אחיה התינוק, ולא התייאשה – האמינה בישועת השם: ״ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה ייעשה לו״ – היא בטוחה שיקרה נס, היא באה לראות רק איך קורה הנס, והלכה לראות חסדי השם בהצלת משה מהמים. ובאמת זכתה

לסייע בהצלתו: באומץ לב פונה לבת פרעה, ובחוכמה היא מצליחה לדאוג שאם התינוק תניק את הילד – שלא יינק פה שעתיד לדבר עם בורא עולם מנשים מצריות. זו הייתה זכותה להביא מים לעם ישראל להיות להם לרווח והצלה בלב המדבר כאשר צמאו למים, בזכות החסד שהיא עשתה על המים זכתה ונעשה חסד על ידה על המים כך.

מסביר רבנו בחיי. המבי״ט מסביר פירוש דומה בספרו ״בית אלוקים״: ״התייחסה זכות הבאר למרים, בשביל מה שהשתדלה בהצלת הילדים והספיקה עליהם מים ומזון היא ואמה״, והייתה מגדלת אותם שלא יושלכו ליאור, והיא התייצבה מרחוק כשנשלח משה ליאור, ״לדעה מה ייעשה לו״ – במים זכתה, ובאו מים בזכותה. המבי״ט

מן המקור אל החיים

מסביר מאוד יפה: היא ואמה סיפקו מים, הצילו אותם מלהיות מושלכים למים; לכן היא זכתה ונעשה לה נס במים. פירוש שלישי – מדרש תנחומא:

הבאר בזכות מרים, שאמרה שירה על המים – היא אמרה שירה על קריעת ים סוף; לכן היא זכתה, בזכות זה, למים. והביאור הרביעי – ביאור המהר״ל, מאוד יפה; ניכנס תכף לעומקו. ממש מדהים: לא לחינם אנשים כל כך מחבבים את המהר״ל – כמו שתראו תכף, איך המהר״ל לוקח דברים פשוטים והופך אותם לדברים מרוממים בצורה מדהימה. בדברי המהר״ל: הבאר מסמלת את ההשתוקקות שיש לעם ישראל כלפי בורא עולם, וכוח זה מיוחד לנשות ישראל.

תכף נלמד בדיוק מה אומר המהר״ל בתוכו. אבל לפני כן תראו דבר מעניין: מרים נפטרה בי׳ בניסן.

בתורה כתוב החודש, את התאריך בדיוק לא כתוב – ״בחודש הראשון״ – אבל ידוע שנפטרה בי׳ בניסן. שנה לאחר מכן, בי׳ בניסן, עברו עם ישראל את הירדן – כך כתוב: ״והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון״. ייתכן שזכותה של מרים – שעשתה מעשים טובים על המים, האמינה על המים, עשתה חסד על המים ושרה על המים – עמדה להם לישראל באותו יום,

ונבקעו להם המים: באותו יום, י׳ בניסן, נבקע הירדן. ועכשיו אנחנו נכנסים לביאור המהר״ל – ביאור נפלא ביותר, יש בו המון מוסר השכל. אחרי שנקרא את המהר״ל נבין גם

למה אבותינו מצאו את הזיווג שלהם על הבאר? חוץ מאברהם אבינו: ליצחק – אליעזר מוצא את הזיווג; איפה הוא עומד? על הבאר. אליעזר עמד על הבאר וביקש: ״הנה אנוכי ניצב על עין המים... והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה״. יעקב – מפורש שיעקב אבינו גלגל את האבן מעל פי הבאר. משה רבנו – איפה פגש את בנות יתרו? גם על הבאר. מה הקשר של הזיווג לבאר?

למה גם יצחק, גם יעקב, גם משה רבנו מוצאים זיווג על הבאר? אומר המהר״ל: ג׳ המנהיגים שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל – משה, אהרן ומרים. בדור המדבר היו שלושה מנהיגים לישראל – משה, אהרן ומרים – פסוק מפורש בנביא, במיכה: ״כי העליתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך, ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים״. דרך אגב, אני לא כל כך מבין

מן המקור אל החיים

למה עד היום האנשים יודע בדור שלנו במיוחד כן בדורות קודמים בדור שלנו הרי הנשים נהיו מלומדות, הן מחפשות כל היום חומר חדש – החומר לנשים; זה מתאים להן מאוד לקחת את מרים ולעשות מזה המון עסק: זו הדמות ההיסטורית היחידה שהייתה מנהיגה. דבורה הייתה שופטת, לא מנהיגה; היחידה שנקראת מנהיגה זו מרים. אין בהיסטוריה אישה שהייתה מנהיגת אנשים – זו הייתה

דמות אחת ויחידה – מרים – וגם דמות שהצליחה. זה מעניין: אני מתפלא שבדור שלנו, שעושים כל כך הרבה עסק, לא עושים מזה עסק גדול – ממרים, לעשות מזה ספרים.

טוב. אז. אומר המהר״ל: הם כנגד ג׳ החיבורים שיש לעם ישראל, וגם ג׳ המתנות שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל מסמלים את אותם חיבורים. בוא נראה איך. אומר המהר״ל: משה מסמל את החיבור שיש לעם ישראל מחמת האהבה שאוהב הקדוש ברוך הוא את עם ישראל. ״הבוחר בעמו ישראל באהבה״.

החיבור הראשון שיש לעם ישראל לקדוש ברוך הוא זה אהבה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו מלמעלה למטה הוא אוהב אותנו לכן מחמת משה מגיע מן שהוא לחם שיורד מהשמיים לעם ישראל כן משה מביא לנו את התורה ש מה זה תורה מראה לנו כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו: מלמעלה ירד הקדוש ברוך הוא אלינו והביא לנו את תורתו. התורה – לפעמים אנחנו לומדים תורה ולא מתרגשים. סתם, עד היום

הזה – זה הספר הנמכר ביותר בעולם. אין עוד ספר רב מכר כמו התנך לא קיים עוד ספר אל הספר נראה לי שהוא רב מכר מאז ועד היום לא נראה לי שמישהו יש ספר בעולם שעוקף אותו את כולם זה מעניין.

למה זה מעניין את כולם? פשוט: א׳ – זה הספר היחידי שאלוקים כתב אותו; אין אפילו מישהו שניסה לחקות. אין בעולם עוד ספר שמישהו טוען שאלוקים כתב אותו לא שהוא לא שלא אין כזה דבר במציאות אתה יודע, יש עט פרקר ויש חיקוי של פרקר; כל מיני דברים מנסים לחקות. הערבים טוענים שמערת

המכפלה שייכת להם – כי אברהם אבינו... כל מיני חיקויים למיניהם; אבל אין עוד ספר בעולם שטוען שאלוקים כתב אותו – הדבר היחיד שיש בבריאה זה ספר התורה. זה דבר אחד. דבר שני: ספר התורה מדהים, כי הוא כמעט הספר היחידי שאם תשאל לאיזה גיל הוא מתאים – לכל גיל. כל דבר כתוב ״מתאים לגיל...״; כמו שאמרו כולם שאין מה לדאוג מהקורונה,

מן המקור אל החיים

שלא תחזיק יותר משנה –

למה? כי כל דבר שמיוצר בסין לא מחזיק יותר משנה... על כל דבר כתוב לאיזה גיל: משלוש עד תשע, לאיזו אוכלוסייה. ספר התורה – לאיזה גיל הוא מתאים? לכולם: הילד בגן חוזר ומספר את פרשת השבוע –

מעשה שמאיר את הרעיון

מסופר בתורה על באר מרים, על הנס, והכל; והגאון מווילנא, האדם הגאון ביותר – לומד תורה, וכולם נהנים כולם מוצאים איפה יש עוד כזה ספר שכולם מדהים איזה ספר אלוקי אז משה רבנו הלך והוריד לעם ישראל את הספר האלוקי הזה זה מה שמגיע מלמעלה למטה. אהרן מסמל את החיבור שיש לבני ישראל עצמם. מחמת האהבה שאוהבים זה לזה.

אהרן מסמל את החיבור שבאמצע, מה שנקרא בינינו לבין עם ישראל: אהרן היה ״אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה״. בעבודת המשכן ובמזבח הוא חיבר את עם ישראל. לכן הגיעו ענני הכבוד על ידי אהרן, שכן כאשר עם ישראל באחדות השכינה יכולה לשרות עליהם.

כדכתיב ״ויהי בישורון מלך בהתאסף... יחד שבטי ישראל״, ״ברכנו אבינו כולנו כאחד״. גם בחג הסוכות ציווה הקדוש ברוך הוא לשבת בסוכה – זכר לענני הכבוד; ועל הסוכה נאמר שלום, שנאמר ״ופרוס עלינו סוכת שלומך״. הסוכה היא סמל השלום וגם על ארבעת המינים שבחג ענייני שלום אתה רואה שכל עניין אהרן הכהן וענני הכבוד זה סמל השלום בנוסף ענני הכבוד היו מיישרים את כל ההרים וכל הבקעות ועושים את הכל מישור – רמז לאהרן הכהן, שהיה מוריד את כל הגבעות שבין יהודי ליהודי והופך את כל עם ישראל למישור אחד.

ועכשיו אנחנו מגיעים למרים זה ענייננו. מרים. אומר המהר״ל: מסמלת את החיבור שיש לעם ישראל מחמת האהבה שאוהבים ישראל לקדוש ברוך הוא ומשתוקקים אליו יתברך. מרים מסמלת את החיבור מלמטה כלפי מעלה. בוא נקרא את המהר״ל בתוכו כי יש לו מילים יפות מאוד.

אומר המהר״ל: ״אמנם כמו שהשם יתברך חפץ בדבקות ישראל, כמו כן ישראל הם חפצים ומשתוקקים אל השם יתברך – ׳דודי לי ואני לו׳. ולפיכך היה עוד חייב להיות גואל שלישי, ומרים – נגד ישראל שהם משתוקקים אל השם יתברך. ולכך היה גואל זה נקבה, כי חיבור זה מצד ישראל, שנחשבים כמו אישה אל הקדוש ברוך הוא, בכל מקום שהם משתוקקים אל השם יתברך״. תראו איזה יפה מה שאומר המהר״ל. למה זה חייב להיות אישה? בוא נשאל:

מן המקור אל החיים

למה גבר אוהב אישה? מה יש באישה שהוא אוהב? למה גבר אוהב אישה הרבה יותר מאשר גבר? למה הוא לא לוקח עוד חבר כמו? היופי שאדם נהנה מאישה זה העיניים שלה איך שהיא מצפה לבעלה איך שהיא מחכה לו. הכיליון – שהיא משתוקקת אליו זה נותן לאיש תחושה עצומה שאני שווה. תראה איך היא רוצה אותי.

העיניים הבורקות כלפי כלפיו שהיא רואה בו את האדם השלם מהכל נותן לאיש שמחה עצומה לכן איש מחפש דווקא אישה ולא עוד איש אחר ממה שהוא נהנה. חבר – זו בחינה שאני והוא שווים; זה חבר, זה אהרן הכהן. אבל אישה – השתוקקות, שהיא מצפה כלפי מעלה. מי יכול להיות הסמל של מה שעם ישראל מצפים לקדוש ברוך הוא? מה אתה

אומר ומי יכול להיות הסיפוי מה התגובה הסמל שמה שעם ישראל משתוקקים שב זה חי אישה כי יש לה את התכונה שהיא משתוקקת כלפי מעלה כן זה.

אומר המהר״ל – באופן כללי, זה הסמל, זו המהות של אישה: ״ועל ידי מרים הייתה הבאר, כי היה בישראל שהיו משתוקקים אל הקדוש ברוך הוא, וההשתוקקות הזו – השתוקקות התחתונים לעליונים – כמו השתוקקות הנקבה אל הזכר, ׳ואל אישך תשוקתך׳. ולכן ניתנה להם הבאר. כי מה זה הבאר? הבאר

נובעת ועולה מלמטה למעלה״ – מה זה באר? מכירים: באר מעלה מים מלמטה, עולה ועולה על גדותיה. כתיב ״עלי באר״ – מה זה ״עלי באר״? תעלי מלמטה למעלה, ״ענו לה״. ״כי הבאר היא עליית התחתונים – המים אשר למטה מן הארץ נובעים למעלה. וכמו שהיה ענן יורד מלמעלה, כי הענן מתייחס אל השמיים, שהרי נקרא ׳ענן השמיים׳ – וזה היה מורה השתוקקות העליון אל התחתונים, שהקדוש ברוך הוא אוהב

אותם, כמו שהתבאר – כן הבאר הוא מורה על השתוקקות תחתונים למעלה ולכך היה הבאר עולה מן התחתונים ומפני זה.

אומר המהר״ל: ״ולכך נקראת האישה בכתוב ׳באר׳, כדכתיב ׳שתה מים מבורך׳, וכל זה כי האישה והבאר מדמים ומתייחסים – שניהם מלמטה למעלה. ולכך בזכות מרים, שעל ידה השתוקקות והתעלות אל העליון, הייתה הבאר, שהוא מקור מתעלה ומשתוקק למעלה. והדברים הללו נאמנים מאוד, אין ספק בהם״. משהו משהו! אומר המהר״ל: שלושה חיבורים יש לעם ישראל, שלוש אהבות.

מן המקור אל החיים

נמצא דה של מרים אני בטחת תקבר מרים בלי ספדים בלי שזה אהרון אהרון זה משה איך זה לא מזכירים אותו נכון כך של החתם סופר לא זוכר זה מופיע כאן זה מופיע כאן החתם סופר מאוד מנסה להבין את זה.

למה באמת לא מופיע שום דבר על אזה איפה זה מופיע גם על חתם ספר כי מדומן שתקבל שנייה בלי שום דבר איפה זה מופיע החתם סופר הזה אולי הנה ממון סד יש חתם ספר על זה תראה אחר כך חתם ספר מדבר על זה מדברים בדרך כד של נשים תסתכל בחתם ספר יש במון סד יש חתם סופר מדבר על מה ששאלת אבל כן י כבות למרים כן י כבוד למרים בחיים יש תורה כל ישראל כן לא הוא שאל?

למה שהיא נפטרה על הספדים והכל אבל לא אולי כמו שהוא אמר אולי כבוד גם יכול להיות חסתמ סדש מה הוא שחתם סופר לא נכנס לזה בכל אופן סד תראו אחר כך זה יקח זמן זה ארוך החתם סופר שמה עכשיו לפי המראה קודם כל מתורה את השאלה כן ברור שזיווג אתה מוצא על הבאר כי מה זה באר? באר מסמ האישה שהיא נובעת מלמטה למעלה לכן אני מוצא זיווג על הבאר פשוט לפי המערה לזה לפי המערה גם לא קשר בכלל הקושיה.

למה דווקא שרו דווקא על הבאר ולא שארו על משהו אחר כי מה זה שירה בוא נראה אתקטע הבא ביום מים יש לנובעת ומעלה מים מסמל את הכיסופים שיש לעם ישראל לאהוב ולהידבק עם בורם השירה – מה זו שירה? היא ביטוי החיבור וההשתוקקות שיש לעם ישראל עם הבורא כמו שאמרו בזוהר הקדוש?

למה נקרא שבט המשוררים ״לוי״? שכל השומע את קולם – נלווה ומתחברת נפשו למעלה, בהשם. לכן בזכות אם השירה מגיעה באר נובעת. יותר מזה: בשירה נאמר ״אז ישיר״.

מסביר רש״י: ״אז – כשראה הנס, עלה בליבו שישיר שירה״ – מה שנקרא לב שעולה על גדותיו: שירה נובעת מלב שעולה על גדותיו באהבת השם, ומתוכו פורצת שירה. וזהו דמיון הבאר, שנאמר עליה ״עלי באר״: באר זה מים באדמה, שמרוב מים הם עולים על גדותיה ופורצים ליבשה. זו שירה אמיתית מה זה שירה אמיתית שאדם מה משתוקק מאוד מאוד לבורא עולם ומחמת זה. כותב שירה כן מי.

כותב שירה בדרך כלל שירה יפה והכל זה אדם כזה שעה אין הנפש שלו משתוקקת חולם על משהו מתגעגע למשהו וזה ומתוך כך זה כן שר רבי יהודה הלוי – מאיפה נבעו שיריו? מהגעגועים העצומים שהיו לו: ״ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב״ הוא כל כולו א זה שירה מתי הוא כבר יזכה לראות א זה לראות בנחמת ציון בגבאולת ישראל כל כולו היה אה א איך הוא.

מן המקור אל החיים

אומר: ״אני כינור לשירייך״ – ככה הוא אומר על עצמו; כל כולו היה מלא שירה לבורא עולם אז השתוקקות של אדם לבורא מביאה שירה לכן אמרו שירה דווקא על הבאר. הנה תראו את ספר חרדים, שאומר נפלא – דרך החושק:

אומר ה״חרדים״: ״לשורר – וכיוון שאהבת יוצרנו נפלאה מאהבת נשים, האוהב אותו בלב שלם ישיר לפניו יתברך, כאשר שרו משה ובני ישראל, מרים, דבורה, יהושע, ובני קורח, ודוד ושלמה ברוח הקודש... וכתיב ׳שיר השירים אשר לשלמה׳ – למלך שהשלום שלו. וכתיב ׳שירו לו זמרו לו׳; ׳באהבתה תשגה תמיד׳ – פירש הרב: לשון שיר, כמו ׳שגיון לדוד׳. ובתוקף החשק בו יתברך, הראשונים וגם האחרונים שרו לפניו: רבי יהודה

הלוי, ורבי יהודה החסיד, רבי אברהם אבן עזרא וחבריהם״. יש לנו, ברוך השם, המון שירים שנבעו מהלב: ״לבי ובשרי ירננו אל אל חי״ – כך משורר האבן עזרא. אדם מרגיש א כן ספרדים בכלל יש המון המון שירים לב שאוהב מרגיש אהבה לבורא עולם זה נובע השירה בקיצור: יש לנו שלוש אהבות. יש לעם ישראל יש אהבה מלמעלה למטה יש אהבה באמצע שעם ישראל אוהבים ויש אהבה מלמטה.

למעלה אלה הם שלושת האבות לכן לחם – מן מלמעלה למטה – מביא משה; ענני כבוד, שהם מחברים את כולם לאחד – מביא אהרן הכהן, שהוא אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, שכולם שרויים במקום אחד, מוריד כל ההרים והגבעות; וההשתוקקות שלנו לבורא עולם – האהבה שאנחנו אוהבים את בורא עולם – זה מה שמסמלת הבאר, ולכן היא שייכת למרים. אנחנו נדלג פה על כמה קטעים כי אנחנו צריכים להספיק.

ואנחנו עוברים קצת לבאר בהווה בהווה 100 שנה האחרונה נקרא לזה ואנחנו נדלג לאות י״ב, עמוד נ״ב – פשוט הזמן הולך ואוזל, ואנחנו צריכים גם לסיים בסיפורים יפים. אמרנו שנדבר על באר מרים בעבר, בהווה ובעתיד; אז בוא נהיה קצת בהווה – במאה השנים האחרונות. נתחיל עם הזוהר: בזוהר הקדוש מסופר שבאר מרים באה לרבקה, ובזכות זה עלו המים לקראתה. כך נאמר בזוהר: ״ותרד

העינה״ – מה זה ״העינה״? כתוב בה סודו – שפגשה שם באר מים, ומשום כך כתוב ״העינה״: ועלו לה המים. כך כתוב בזוהר הקדוש. ב״מתוק מדבש״ מסביר שזה פשר החילוק בין המילה ״באר״ שכתובה אצל אליעזר לבין המילה ״עין״ שכתובה אצל רבקה. בוא נקרא: ״ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים, לעת ערב, לעת צאת השואבות... והנערה טובת מראה מאוד, בתולה ואיש לא ידעה, ותרד העינה

ותמלא כדה״. מה קרה פה? איך התחלף? שכן ״עין״ מבטא מים העולים למעלה; לכן כשרבקה הגיעה, הבאר נקראה ״עין״ במקום ״באר״ – בגלל שזו הייתה באר מרים. כך

מן המקור אל החיים

אומר הזוהר. בעלי הרמז – זה מאוד מעניין – מצאו סימן נפלא

למה שכתוב בזוהר, ששורש באר מרים מתגלה אצל רבקה: פעמיים בתורה מצאנו את המילה ״העלמה״ – אצל רבקה נאמר: ״הנה אנוכי ניצב על עין המים, והיה העלמה היוצאת לשאוב ואמרתי אליה השקיני נא מעט מים מכדך״; ועוד פעם זה מופיע אצל מרים: ״ותאמר לה בת פרעה לכי, ותלך העלמה ותקרא את אם הילד״. רואים שיש קשר בין מרים לרבקה. אז הנה לך מה הקשר ביניהם כי אותה באר שעלתה לרבקה היא הבאר.

שהייתה בארה של מרים. זה מלפני ארבעת אלפים שנה זה אולי משהו כזה ואנחנו עוברים לבאר מים לא לפני הרבה שנים סך הכל עברו מאז כ80 שנה פחות אה כן 80 שנה בערך כן אפילו פחות 75. מסופר אודות נס גלוי בבאר מים, כפי שזכו לראות, ביניהם ניצול השואה – ויש יהודי שעדיין חי, כי אני קראתי כתבה שהיה עם היהודי הזה בתשעח מקווה שהוא עדיין חי כתוב אפילו מתיני את.

השם שלו אז יש יהודי שעדיין היה שם לא הרבה שנים 75 טוב לא כזה צעיר גם כן אבל א יש עדיין יהודי שהיה שמה וככה?

אומר.

מעשה שמאיר את הרעיון

מסופר: השמועות שהסתובבו בין אסירי מחנות המוות סיפרו כי המלחמה קרובה לקיצה. רעמי התותחים נשמעו קרובים יותר מאי פעם; ליבם של שרידי האדם התמלא תקווה להינצל. שלדי אדם משוטטים בגופם, וניסו לשער כמה שעות צפויות להם עד שיגיעו החיילים האמריקאים לשחרר אותם – האם הם בעצמם יקבלו את פניהם, או שימצאו רק את גופותיהם. הרגעים האחרונים של שנת תש״ה – 1945.

אז הגיעה הפקודה להסתדר בשורות. בתוך זמן קצר החלו כולם לנוע – בדיוק לכיוון ההפוך – ולברוח ביחד עם המפקדים הגרמנים, הרחק מבעלי הברית המשחררים. צעדה זו, שבלעה עוד רבים, זכתה לכינוי ״צעדת המוות״ – מיצתה את שארית החיות שנותרה בשלדים הללו. הם צעדו שעות רבות ללא מים, ללא מזון, וכל מי שנפל – נורה ללא רחמים. כשכבדו רגלי הצועדים בהליכה, הכריזו על מנוחה; השומרים

מן המקור אל החיים

עמדו סביב, ואלפי היהודים שבתוכם קרסו ארצה, רובצים תחתיהם באפיסת כוחות מוחלטת. מה שהטריף את הדעת יותר מכל היה הצמא הנורא – הלשון שנדבקה לחיך, דומה לפיסת נייר מכווצת – והמחשבה שהתרוצצה במוחות המאובנים הייתה: מים, מים, מים. שעות על גבי שעות ואין טיפת מים. נשאו עיניים סביב, ופנו באנחה אל אחד מן האסירים – לכאורה היה אסיר כמותם, והוא היה הנערץ מכולם, קדוש ונעלה – האדמו״ר מצאנז, שהיה

עמם במחנה – האדמו״ר שהקים אחר כך את קריית צאנז בנתניה. ״רבי,״ לחשו, ״אי אפשר יותר. עוד מעט אמרו לנו לקום ולהמשיך לצעוד ואנחנו לא נוכל לקום ואם לא יתנו מים, יהרגו את כולנו. רבי, מה עושים?״ שמע הרבי, והורה לחפור באדמה: ״זוהי חובת ההשתדלות שלנו פה,״ אמר לאנשים סביבו, שלא הבינו

כיצד הוא מקווה למצוא משהו בתוך האדמה היבשה. הוא היה הראשון לחפור; אחריו נדחקו עוד כמה עשרות יהודים, שניסו לחפור קומצים ספורים של עפר ולמלא את חובת ההשתדלות המוטלת עליהם. ואז נראה הנס: מים בצבצו ועלו מן האדמה – באר מים חיים בשדה! כעת כבר חפרו כולם במרץ, ועד מהרה יכולים היו לגמוע ממי אותה באר ניסית, להשיב את נפשם ולאגור כוחות להמשך המסע.

״אני בטוח,״ אמר הרבי לאחר מכן, ״שבשעת מצוקה זו הזדמנה לפנינו בארה של מרים״. יש לזה מקור – מי שירצה, ברמב״ן למטה, בפרשת השבוע. אומר

הרמב״ן, על דעת רבותינו: ״והנראה – באר מרים הוא, כי הסלע הזה הוא הצור אשר היה בחורב... כי הייתה נסתמת במות מרים... כי הבאר הזה של מרים היה מעולם באר נסי, מקור מים חיים, נובע בכל מקום שהיה שם רצון אליו ״ – עוד פעם: באר נסים, מקור מים חיים, נובע בכל מקום שיש שם רצון אליו; אפילו לישמעאל, לפי דעת הרמב״ן, במדבר באר שבע. אז רואים

שלפי הרמב״ן זה היה באר שהסתובבה המון פעמים יתכן גם והגיע מה איפה היום הפ יש יש איפה ברגע זה היום יש פה גם זה יש פה יש פה דילגנו על זה נראה לי זה מה שדילגנו כתוב בסדר כן כן זה מה שתדגנו זה מופיע באות יא אנחנו ה שעון לא נותן לנו לקרוא את הכל מה לעשות יש פה מחקל זה מה שהחובר קם כיפה כל מה שרוצה לבור לא לא נגיע. מי שירצה להשלים אחר כך – יכול לקנות את החוברת

ב-20 ש״ח. מי שרוצה יכול לקנות להשלים אחר כך את החומר מה ש מה שיש בבאר שבע זה נקרא בערך היום שהמקום שמה סיפרו את זה יש מקום מיוחד כן הייתי במקום היום שצאו את זה בצורה שו דוי שנקרא היום שמה אה מה אתה.

מן המקור אל החיים

מעניין. טוב, מספר החסיד – אני קראתי לפני שנתיים, העתקתי את זה מילה במילה מהעיתון: ״שהיתי אז בצילו של מרן האדמו״ר בעל ה׳שפע חיים׳ בימי ההשמדה, וגם באותה צעדת המוות הנוראה זכיתי לראות במו עיני את נס באר המים״. זה יהודי שחי, והוא

כותב את זה: ״חלפו עברו ימים, ואני מצאתי את עצמי במחנה העקורים, שבו נקבצו ובאו ניצולי המלחמה – אחד מעיר ושניים ממשפחה – וגם שם ביחד עם הרבי. המלחמה תמה, ואנו, שרידי אדם, מנסים לשקם את מה שנשאר מאחינו. אולם הרבי עוז ועצמות, אינו נח לרגע, ובכל מקום שבו הוא

נמצא נמצא דואג לשקם את חיי היהדות והתורה ולהפיץ את האור בקרב הנשמות המסכנות בחג השבועות, לפני אמירת ה״אקדמות״, נשא הרבי דברים לפני הציבור, והפליא את חסד השם המלווה אותנו – אחרי השואה, אחרי הכליה הגדולה: ׳חסד השם מלווה אותנו על כל צעד ושעל; זכינו לנס, שבצעדה ברא הקדוש ברוך הוא מעיין למעננו, והיה

לנו מים להחיות נפשנו. הנה כאן,׳ הכריז הרבי, ׳נמצא יהודי אשר במו עיניו חזה בדבר ויכול להעיד על כך׳״ – תוך כדי שהוא לא מייחס את הסיפור לעצמו כלל,

אלא סתם ״נס קרה לנו״ – לא אני עשיתי כלום. ״קרא לי הרבי לקדמת האולם, שאספר על הנס העצום שהתרחש לנו. למרות הבושה, עשיתי כמצוותו של הרבי, וסיפרתי את סיפור הנס כשעיניי מלאות דמעות של התרגשות״. ככה הוא סיפר, לפני שנתיים.

ויש לציין שהאדמו״ר רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם נולד בשנת תרס״ה בגליציה, ונפטר בקריית צאנז שבנתניה בתמוז תשנ״ד, בשבת קודש פרשת חוקת – פרשת באר מרים; נפטר בדיוק בשבת שבה קוראים את באר מרים. ועוד דבר מעניין: הוא הקים בית יולדות בנתניה – כמעשה מרים הנביאה, שהייתה מיילדת.

דברים מעניינים. את שני הקטעים האחרונים הוסיף הרב גינזבורג – הוא שקישר בין מרים הנביאה לרבי הלברשטאם. הוא אמר: תראו מעניין – האדמו״ר מצאנז נפטר בפרשת חוקת, והקים בית

מן המקור אל החיים

יולדות. ונסיים – כי היום אמרנו את זה – בדבר מההלל: אנחנו מודים להשם עד היום הזה על הנס של באר מרים. אמרנו היום – מקווה שנזכור את זה לפחות לחודש הבא – בפרקי הלל אנחנו אומרים: ״בצאת ישראל ממצרים, בית יעקב מעם לועז... הים ראה וינוס, הירדן יסוב לאחור... מלפני אדון חולי ארץ, מלפני אלוקי יעקב, ההופכי הצור אגם מים, חלמיש למעיינו מים״. מה הפרק הזה רוצה לומר? בפרק זה אנחנו משבחים

את השם יתברך, שהוא עושה דבר והיפוכו: בקריעת ים סוף והירדן – יבשו הים והירדן, היינו: היה ים ונעשה יבש, חרבה; ובאותו יום, לאחר ארבעים שנה, עשה הקדוש ברוך הוא להפך את הצור – מרים נפטרה בי׳ בניסן, ובאותו יום עשה להפך את הצור היבש לאגם מים, ואת הסלע הקשה הפך למעיין מים. ״ההופכי״ – עושה גם הפוך: ״ההופכי הצור אגם מים, חלמיש למעיינו מים״. באותו פרק שבו

אנחנו מספרים על קריעת ים סוף אנחנו מספרים גם בורא עולם שעושה גם הפוך.

לא רק ים הופך לחרבה, אלא גם את החרבה הוא הופך למים. כך מבאר ה״מצודת דוד״: ״ההופכי הצור״ – כמו שיש לו כוח להפוך את הלח ליבש, ששם את הים לחרבה, כן הופך את הצור היבש לשים אותו לאגם מים, למעיין מים, כמו שכתוב ״והכית בצור ויצאו ממנו מים״; כי הוא אדון, בורא הכל ומושל בכל

...״. גם תראו: ״ההופכי הצור אגם מים״ – סופי תיבות ״מרים״, שבזכותה הייתה באר מרים. יש פה שני דברים: ״ההופכי הצור אגם מים, חלמיש למעיינו מים״ – זה לא כפל מילים: מה עם שני חלקי הפסוק, צור וחלמיש? מסבירים המפרשים: הצור נהפך לאגם מים – כמו שכתוב ״הנני

עומד לפניך שם על הצור בחורב, והכית בצור ויצאו ממנו מים״; לעומת החלמיש, בפרשת השבוע, שהוא קשה יותר מצור, ושם היכה משה – כדכתיב ״המוציא לך מים מצור החלמיש״. אז הצור זו הפעם הראשונה – בפרשת בשלח, מיד כשיצאו; והחלמיש – בפרשת השבוע, אחרי שמתה מרים. והנה, בעוד שבצור עדיין יש את יסוד המים, הסלע – החלמיש – הוא יבש מכל לחלוחית ואין בו את יסוד המים; לכן כתוב ״למעיינו מים״ – שנברא

מעיין חדש: ״למעיינו״ – המעיין שלו עצמו בגדר בריאה יש מאין; בצור יש בו יסוד המים, לעומת החלמיש שאין בו כלום ונהפך להיות נברא חדש – מעיין מים. ובאר מרים לעתיד – בזה אנחנו מסיימים: אמרו במדרש, עתיד הקדוש ברוך הוא להעלות את בארה של מרים, כדכתיב ״והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים״.

מן המקור אל החיים

למה באמת באר מרים הדבר היחידי שנשאר? לא מצאנו בשום מקום על ענני כבוד שנשארו מאז, ולא מן שנשאר – אולי שמרו משהו – אין לנו מקור; רק באר מרים נשארה.

למה? כי את ההתעוררות של מרים הנביאה – ההתעוררות לשיר, להרגיש רצון והשתוקקות לבורא עולם – זה צריך להישאר לנו. איפה זה מוטבע? מי שירצה יקרא – בטבריה; יש כאן במה שדילגנו, אפשר לקרוא איפה זה נשאר. אבל אנחנו צריכים את זה עד היום הזה, שייתן לנו כוח לשיר, להרגיש את ההשתוקקות לבורא עולם. מי שרוצה, אפשר לקנות את החוברת הזאת ב-20 ש״ח.

מקורות שנזכרו בשיעור: תורה · ספר שמות · ספר במדבר · ספר דברים · המשנה · מדרש · הזוהר הקדוש · הרמב״ם · רש״י · המהר״ל

🎧 שיעורים נוספים להאזנה

מפעל הפורמטים צילום מסך20250508\_090633▶️ לשמיעה · שיעור 41723685מפעל הפורמטים צילום מסך20250508\_114845▶️ לשמיעה · שיעור 41723687
✦מן הלידה ועד שיבה — חיים של הודיה
📖

מן הלידה ועד שיבה — חיים של הודיה

החוט העובר בכל שערי הספר הוא שהשמחה נעשית שלמה כאשר היא אינה מסתפקת במה שקיבלנו, אלא עולה אל מי שנתן לנו. לידת ילד, כניסה למצוות, בניין בית, נישואין ואף זקנה — כל אלה נעשים שערים לאהבת השם כאשר נותנים להודיה מקום בפה ובלב.

הדרשה הטובה ביותר היא זו שמותירה את בעלי השמחה ואת המשתתפים עם מבט חדש: לראות את החסד, להכיר את גודל המתנה, ולצאת מן האירוע עם רצון להוסיף תורה, חסד ושמחה בעבודת השם.

📚 שיעורי המקור וההקלטות

מראי המקומות התורניים מובאים גם בסוף כל שיעור, ורק כאשר נזכרו בתמלול עצמו. הרשימה הבאה מתעדת את כל קובצי המקור וקישורי ההאזנה שעליהם מבוססת המהדורה.

  1. נשמת כל חי - סגולה עוצמתית לאחר הלידה - קול תודה - גברים - ח' אייר, תשפ'ה-41720809.mp3
  2. נשמת כל חי - סגולה עוצמתית לאחר הלידה - קול תודה - גברים - ח' אייר, תשפ'ה-41720812.mp3
  3. סגולת מזמור לתודה - ללידה קלה - קול תודה - גברים - ח' אייר, תשפ'ה-41720783.mp3
  4. סגולת מזמור לתודה ללידה קלה וטעמה - קול תודה - גברים - ח' אייר, תשפ'ה-41720782.mp3
  5. איך מורידים לחץ - פרקטיקה מעשית להרפיה בלידה — שיעור שמע 41723628
  6. איך מורידים לחץ - פרקטיקה מעשית להרפיה בלידהפרק ו - פודקאסט — שיעור שמע 41724483
  7. ביאור מזמור 'יענך' - התעוררות הנפש בתפילה — שיעור שמע 41708549
  8. המשמעות הרוחנית של קבלת קשיי ההריון והלידה פרק ד — שיעור שמע 41724481
  9. התעלות רוחנית בזמן לידה - הדרך להפוך כאב לצמיחה פרק ט — שיעור שמע 41724482
  10. כוחה של הודיה - סגולת נשמת כל חי — שיעור שמע 41720200
  11. כוחה של הודיה - סגולת נשמת כל חי — שיעור שמע 41720204
  12. כיצד להשיג הרפיה בלידה — שיעור שמע 41723684
  13. לידה כחוויה של התעלות רוחנית - יולדות מספרות דרכים להתמודדות עם צירים פרק י — שיעור שמע 41724480
  14. מפתח החיים - לזכות בכפליים הזכות של קבלת היסורים — שיעור שמע 41723689
  15. מפתח החיים - קבלת קשיי החיים באהבה — שיעור שמע 41723690
  16. משמעות הייסורים בלידה - מבט רוחני עמוק על הקושי והצמיחה מהרב טאוב — שיעור שמע 41724479
  17. מתנת הצירים והתמודדות עם כאב - הגישה הרוחנית ללידה פרק ה — שיעור שמע 41724486
  18. נשמת כל חי וסגולת ההודיה — שיעור שמע 41720214
  19. סגולת אמירת הפסוק מן המצר — שיעור שמע 41708553
  20. סגולת ויהי נועם ויושב בסתר ליולדת — שיעור שמע 41708833
  21. סגולת מזמור לתודה - ללידה קלה וטעמה — שיעור שמע 41720778
  22. סגולת רבינו בחיי לאשה המקשה ללדת — שיעור שמע 41708552
  23. צירי לידה כמעלית רוחנית גילוי הקרבה לקבה ברגעי כאב פרק ח — שיעור שמע 41724495
  24. תפילות ומזמורים ליולדת — שיעור שמע 41719457
  25. תפילות ללידה קלה - סגולת מזמור כ - יענך ביום צרה — שיעור שמע 41708550
  26. תפילת היולדת עבודת הלב בזמן הכאב והלידה פרק ז פודקאסט — שיעור שמע 41724478
  27. הודיה של יולדת - קול תודה - גברים - ח' אייר, תשע'ז-1200178.mp3
  28. חסדי ה' בלידה להודות ביום שקוראים את הקרבן - קול תודה - גברים - ו' אייר, תשפ'ה-41719448.mp3
  29. טעמי קרבן יולדת - קול תודה - גברים - ו' אייר, תשפ'ה-41719449.mp3
  30. טעמי קרבן יולדת - קול תודה - גברים - ו' אייר, תשפ'ה-41719456.mp3
  31. סדר אמירת קרבן יולדת בזמן הזה - קול תודה - גברים - ו' אייר, תשפ'ה-41719451.mp3
  32. סדר אמירת קרבן יולדת בזמן הזה - קול תודה - גברים - ו' אייר, תשפ'ה-41719453.mp3
  33. קרבן יולדת - קול תודה - גברים - כט' אדר, תשע'ז-1200175.mp3
  34. הלכות ההודיה לאחר לידת בן ובת - מצגת — שיעור שמע 41720797
  35. טעמי קרבן יולדת, פרשת תזריע — שיעור שמע 41718089
  36. טעמי קרבנות יולדת — שיעור שמע 41719443
  37. סדר אמירת קרבן יולדת בזמן הזה (2) — שיעור שמע 41719445
  38. סדר אמירת קרבן יולדת בזמן הזה, פרשת תזריע — שיעור שמע 41718096
  39. שער הלידה: ברכת שהחיינו לאחר הלידה — שיעור שמע 41720795
  40. גודל האושר והזכות בעוד ילד יהודי - קול תודה - גברים - ד' תשרי, תשע'ח-1200179.mp3
  41. דרשה להולדת ילד יהודי - קול תודה - גברים - ז' ניסן, תשע'ז-1200176.mp3
  42. המצווה הגדולה לבשר שנולד ילד - וההלכות שיש בזה - קול תודה - גברים - ח' אייר, תשפ'ה-41721240.mp3
  43. השמחה והברכה בהבאת ילדים לעולם - קול תודה - גברים - ז' אייר, תשפ'ה-41720215.mp3
  44. השפע שיורד להורים בלידת הילדים - קול תודה - גברים - א' סיון, תשע'ח-1200180.mp3
  45. שלושה זמנים של הודיה בהולדת ילד - קול תודה - גברים - ל' ניסן, תשע'ז-1200177.mp3
  46. דבר תורה לסעודה להולדת בת - קול תודה - גברים - כט' אדר, תשע'ז-1200181.mp3
  47. ההודיה והשמחה בהולדת בת - קול תודה - גברים - טו' אב, תשע'ז-1200182.mp3
  48. זבד הבת - קול תודה - גברים - יא' כסלו, תשע'ח-1200183.mp3
  49. כי אשרוני בנות - קול תודה - גברים - יז' אדר, תשע'ח-1200185.mp3
  50. לשבח ולהודות בהולדת הבת - קול תודה - גברים - ו' אדר, תשע'ח-1200184.mp3
  51. שיעור אור הלבנה כאור החמה - קול תודה - גברים - ג' תשרי, תש'פ-1200188.mp3
  52. שיעור שעשה לי רצון כרצונו - קול תודה - גברים - כג' תשרי, תשע'ט-1200187.mp3
  53. טעמי סעודת ההודיה להולדת הבת — שיעור שמע 41726435
  54. כי אשרוני בנות - השמחה בבת והסעודה לכבודה — שיעור שמע 41726436
  55. כיצד מנחמים את התינוק בשלום זכר - קול תודה - גברים - כט' אדר, תשע'ז-1200189.mp3
  56. להודות על הילדים לשלום זכר ולברית מילה - קול תודה - גברים - כט' אדר, תשע'ז-1200190.mp3
  57. מדוע אוכלים ארבעס בשלום זכר - קול תודה - גברים - כט' אדר, תשע'ז-1200191.mp3
  58. מדוע עושים סעודת שלום זכר בליל שבת - קול תודה - גברים - כט' אדר, תשע'ז-1200192.mp3
  59. טעמי המנהג של שלום זכר — שיעור שמע 41727215
  60. ביאור הפיוט יום ליבשה - קול תודה - גברים - ו' אדר, תשע'ח-1200197.mp3
  61. דרשה לברית מילה - הקשר בין קרבן פסח לברית מילה - קול תודה - גברים - כט' ניסן, תשע'ז-1200196.mp3
  62. למה אליהו הנביא מגיע לברית מילה - קול תודה - גברים - כט' אדר, תשע'ז-1200194.mp3
  63. מדוע מודים על קריעת ים סוף בפיוט ים ליבשה בברית מילה - קול תודה - גברים - יג' ניסן, תשע'ז-1200195.mp3
  64. מדוע עושים סעודת הודיה אחרי ברית מילה - קול תודה - גברים - כט' אדר, תשע'ז-1200193.mp3
  65. בקרבן תודה מקריבים חמץ - קול תודה - גברים - כה' תמוז, תשע'ח-1200209.mp3
  66. ברכת הטוב והמטיב על שמחת קרובים - קול תודה - גברים - ט' אייר, תשפ'ה-41721930.mp3
  67. דרשה לקידוש להולדת בת או לבת מצווה - קול תודה - גברים - ז' ניסן, תשע'ז-1200210.mp3
  68. וורט של הודיה - לזכור להודות - קול תודה - גברים - כט' ניסן, תשע'ז-1200206.mp3
  69. חתן וכלה היחידים שחייבים בקרבן תודה - קול תודה - גברים - כא' חשון, תשע'ט-1200239.mp3
  70. כוחה של ברכה - הרב אשר קובלסקי - קול תודה - גברים - כה' אדר, תשע'ח-1200208.mp3
  71. כוחה של ברכה מכל הלב - סיפור - קול תודה - גברים - ל' שבט, תשע'ח-1200207.mp3
  72. לך אזבח זבח תודה - דרשה לסעודת הודיה - קול תודה - גברים - יח' ניסן, תשע'ז-1200205.mp3
  73. מדוע מחלקים עוגות ושתיה בקידוש - קול תודה - גברים - כט' אדר, תשע'ז-1200203.mp3
  74. מקדש עמו ישראל בחופה וקידושין - קול תודה - גברים - טו' סיון, תשע'ח-1200223.mp3
  75. מקור לסעודת הודיה מן התורה - קול תודה - גברים - כט' אדר, תשע'ז-1200202.mp3
  76. דבר תורה לפדיון הבן - קול תודה - גברים - כד' ניסן, תשע'ח-1200251.mp3
  77. סוכר ושום בפדיון הבן - קול תודה - גברים - ב' כסלו, תש'פ-1200253.mp3
  78. קדש לי כל בכור - קול תודה - גברים - כד' ניסן, תשע'ח-1200252.mp3
  79. מזל טוב יום הולדת - קול תודה - גברים - ז' אדר, תשע'ח-1200201.mp3
  80. עבודת יום הולדת - קול תודה - גברים - כט' אדר, תשע'ז-1200198.mp3
  81. רעיון הודיה ל יום הולדת - קול תודה - גברים - ו' אדר, תשע'ח-1200200.mp3
  82. שמחת ההורים ב יום הולדת - קול תודה - גברים - כט' אדר, תשע'ז-1200199.mp3
  83. דבר תורה לחלאקה - קול תודה - גברים - ד' אדר, תשע'ח-1200245.mp3
  84. טעם מצוות הנחת פיאות הראש ומסיבת חלאקה - קול תודה - גברים - ז' אייר, תשפ'ה-41719741.mp3
  85. אהבת הנתינה של בנות ישראל - קול תודה - גברים - טו' אב, תשע'ח-1200186.mp3
  86. למה היום עושים מסיבת בת מצווה - קול תודה - גברים - ד' תמוז, תשע'ח-1200212.mp3
  87. מעלת בנות ישראל - קול תודה - גברים - כ' שבט, תשע'ח-1200211.mp3
  88. ארבעה סיבות לסעודת בר מצוה - קול תודה - גברים - י' אדר, תשע'ח-1200248.mp3
  89. בר מצווה - בגיל אהבה - קול תודה - גברים - יג' אדר, תשע'ח-1200249.mp3
  90. למה מניחים תפילין - סוד אהבה - קול תודה - גברים - ט' ניסן, תשפ'ה-41700407.mp3
  91. סודו של המספר שלוש עשרה - קול תודה - גברים - יג' אדר, תשע'ח-1200250.mp3
  92. שיעור נפלא כתוב עם מצגת על בר מצוה בגיל אהבה — שיעור שמע 41701333
  93. ברכת יוצר האדם - קול תודה - גברים - יג' סיון, תשע'ח-1200222.mp3
  94. טעם שבירת צלחת באירוסין - קול תודה - גברים - יז' סיון, תשע'ח-1200224.mp3
  95. כיצד נראית חתונה יהודית - קול תודה - גברים - כט' אדר, תשע'ז-1200213.mp3
  96. מצהלות חתנים - קול תודה - גברים - י' סיון, תשע'ח-1200221.mp3
  97. קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף - קול תודה - גברים - יז' סיון, תשע'ח-1200227.mp3
  98. שבת אופריף ועליה לתורה - קול תודה - גברים - יז' סיון, תשע'ח-1200225.mp3
  99. שבת חתן לפני או אחרי החתונה - קול תודה - גברים - כט' אדר, תשע'ז-1200216.mp3
  100. ברכת אירוסין — שיעור שמע 1200260
  101. טעם המנהג לשיר עוד ישמע לאחר החופה — שיעור שמע 1200261
  102. למה שרים עוד ישמע בחתונה — שיעור שמע 1200235
  103. מתי יצחק התפלל נשמת וסגולות לזיווג הגון במהרה — שיעור שמע 1200270
  104. שיעור ב - באור קול מצהלות חתנים וניגון הנערים — שיעור שמע 1200255
  105. שיעור ג-יום חתונתו — שיעור שמע 1200256
  106. דרשה נפלאה לשבע ברכות מהרב שערי אהבה - קול תודה - גברים - יא' אדר, תשפ'א-31242653.mp3
  107. טעם עשית סעודת שבע ברכות - קול תודה - גברים - כט' אדר, תשע'ז-1200218.mp3
  108. טעם תקנת שבע ברכות - קול תודה - גברים - כט' אדר, תשע'ז-1200217.mp3
  109. מקור תקנת שבע ברכות - קול תודה - גברים - כט' אדר, תשע'ז-1200219.mp3
  110. שלוש ברכות השמחה - קול תודה - גברים - יז' סיון, תשע'ח-1200228.mp3
  111. ארבעה טעמים למזמור לתודה בחתונה ובשבע ברכות — שיעור שמע 1200281
  112. ברכת שוש תשיש — שיעור שמע 1200262
  113. המטרה הפנימית של שבע ברכות — שיעור שמע 1200258
  114. שיעור א - מדוע שינה בברכת אשר ברא מלשון הפסוק — שיעור שמע 1200254
  115. חמשה קולות במזמור לתודה - קול תודה - גברים - יב' טבת, תשע'ט-1200243.mp3
  116. חתונה ללא הקול החמישי כמעמד הר סיני ללא עשרת הדיברות - קול תודה - גברים - כה' שבט, תשע'ט-1200244.mp3
  117. כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות באור נפלא - קול תודה - גברים - ה' אלול, תשע'ח-1200232.mp3
  118. תיקון העולם בקול החמישי - קול תודה - גברים - יז' סיון, תשע'ח-1200226.mp3
  119. באור מחודש ונפלא על כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות — שיעור שמע 31661234
  120. הדור של הקול החמישי — שיעור שמע 1200233
  121. המספר חמש סוד הגאולה — שיעור שמע 1200259
  122. הקול החמישי בחודש החמישי — שיעור שמע 1200263
  123. הקול החמישי בחודש החמישי, ימי בין המצרים — שיעור שמע 30155717
  124. הקול החמישי בחנוכה — שיעור שמע 1200274
  125. הקול החמישי לתת כבוד לאשת החיל — שיעור שמע 1200279
  126. הקול החמישי מהותו של המספר חמש — שיעור שמע 1200271
  127. חתונה ללא הקול החמישי כמעמד הר סיני ללא עשרת הדיברות — שיעור שמע 31234139
  128. כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות — שיעור שמע 1200264
  129. שיעור ד - הקול החמישי — שיעור שמע 1200257
  130. המשמח חתן וכלה כמקריב קורבן תודה - קול תודה - גברים - כט' אדר, תשע'ז-1200220.mp3
  131. המשמח חתן וכלה מקרב את הגאולה - קול תודה - גברים - יג' כסלו, תשע'ט-1200242.mp3
  132. טוב להודות-דרשה לחתונה - קול תודה - גברים - כט' אדר, תשע'ז-1200214.mp3
  133. כיצד משמחים חתן וכלה הושע נא שלוש שעות - קול תודה - גברים - ה' אלול, תשע'ח-1200231.mp3
  134. לברך את החתן והכלה מכל הלב בברכת המזון - קול תודה - גברים - כח' חשון, תשע'ט-1200241.mp3
  135. להודות מראשית ועד אחרית - קול תודה - גברים - יג' חשון, תשע'ט-1200236.mp3
  136. למה צריך לשמח את החתן והכלה - קול תודה - גברים - כד' אב, תשע'ח-1200230.mp3
  137. לשיר על הגאולה בשמחת חתן וכלה - קול תודה - גברים - יא' אב, תשע'ח-1200229.mp3
  138. מקורות מהתנך ומחזל לחיוב ההודיה בחתונה - קול תודה - גברים - כ' חשון, תשע'ט-1200237.mp3
  139. עליה לתורה של חתן כהודיה להשם - קול תודה - גברים - כט' אדר, תשע'ז-1200215.mp3
  140. רעיון להודיה בחתונה - קול תודה - גברים - כ' חשון, תשע'ט-1200238.mp3
  141. 1642-יש דברים מיוחדים להודות עליהם — שיעור שמע 39007694
  142. ההודיה על טוב הכלה - תהפוך אותה לטובה — שיעור שמע 1200265
  143. הזכות להביא ילד לעולם ובמיוחד בת — שיעור שמע 41720178
  144. המצווה להודות בחתונה במזמור לתודה — שיעור שמע 1200280
  145. המשמעות העצומה של הבאת ילד לעולם פרק א - פודקאסט — שיעור שמע 41724485
  146. הקשר בין חנוכה לעשרה בטבת — שיעור שמע 1200275
  147. השפע הברכה והאהבה שזוכים בהודיה להשם על מתנת הכלה — שיעור שמע 1200267
  148. חסדי ה'בלידה — שיעור שמע 41719444
  149. כיצד מרקדין לפני החתן — שיעור שמע 1200273
  150. לחיות את טובו של השם בתוך הבית — שיעור שמע 1200266
  151. למה חתן לובש טלית בחתונה — שיעור שמע 1200234
  152. מדוע לא נבראה האישה בבריאת העולם? — שיעור שמע 31661233
  153. מזמור לתודה בחתונה — שיעור שמע 1200277
  154. מזמור לתודה ועשרה בטבת — שיעור שמע 1200276
  155. מלחמת ארבעת המלכים כנגד החמשה והקול מחמישי — שיעור שמע 1200268
  156. מפרשת אליעזר ורבקה לומדים את צורת ההודיה בחתונה — שיעור שמע 1200269
  157. מקור מהתורה למזכרת הודיה בחתונה — שיעור שמע 1200240
  158. סגולה נפלאה לזווג הגון במהרה — שיעור שמע 1200272
  159. סגולת רבינו בחיי - 2 — שיעור שמע 41708551
  160. סיבת הגלות וחשיבות ההודיה על הכלה — שיעור שמע 1200278
  161. קבלת קשיים מתוך אמונה ואהבה - מפתח להתעלות רוחנית פרק ב-ג — שיעור שמע 41724484
  162. שמת כל חי - סגולה עוצמתית לאחר הלידה — שיעור שמע 41720807
  163. דבר תורה לחנוכה הבית - קול תודה - גברים - ד' אדר, תשע'ח-1200246.mp3
  164. דרשה לחנוכת הבית - קול תודה - גברים - כט' אדר, תשע'ז-1200204.mp3
  165. הקדמה למעלת קנית אדמה בארץ ישראל - קול תודה - גברים - ו' אדר-ב, תשע'ט-1200286.mp3
  166. חנוכת הבית הנלמדת ממצוות שבת, פרשת בראשית - קול תודה - גברים - כו' תשרי, תשפ'א-30496594.mp3
  167. מצוות חנוכת הבית בארץ ישראל - קול תודה - גברים - כא' אדר-א, תשע'ט-1200247.mp3
  168. הרב טוביא פולק מודה לה' בהספד על בתו הנערה אסתר פולק עה - קול תודה - גברים - כו' טבת, תשפ'א-31137396.mp3
  169. השם נתן השם לקח יהי שמו מבורך על מה שנתן - קול תודה - גברים - ה' תשרי, תשע'ט-1200285.mp3
  170. מדוע מברכים דין האמת הרי הכול לטובה - קול תודה - גברים - יא' אב, תשע'ח-1200283.mp3
  171. עת ספוד - קול תודה - גברים - יא' אב, תשע'ח-1200284.mp3
  172. שכרה של קבלת הדין באהבה - קול תודה - גברים - כא' תמוז, תשע'ח-1200282.mp3
  173. מדוע יש מצווה לקום מפני אדם זקן - קול תודה - גברים - ז' אייר, תשפ'ה-41719740.mp3
  174. באר מרים - בעבר ובהווה , פרשת חוקת - קול תודה - גברים - ז' תמוז, תשע'ח-29451877.mp3
  175. מפעל הפורמטים צילום מסך20250508\_090633 — שיעור שמע 41723685
  176. מפעל הפורמטים צילום מסך20250508\_114845 — שיעור שמע 41723687
▲