פסוק אחד מפתיע בספר דברים, קושיה גדולה ותירוץ של רש"י - ודרך לימוד שתעזור לנו לכל החיים
יש דברים שאנחנו בטוחים בהם מגן הילדים. אבל לפעמים כדאי לפתוח את החומש ולבדוק מה באמת כתוב שם.
נתחיל בשאלה קלה: המרגלים - דיברו על ארץ ישראל טוב או רע?
כמעט כל אחד יענה מיד: רע! הרי זה כל הסיפור. שנים עשר אנשים נשלחו לתור את הארץ, עשרה מהם חזרו והוציאו עליה דיבה, ובגלל זה עם ישראל בכה ונשאר ארבעים שנה במדבר.
וזה נכון. כך מסופר בספר במדבר, בפרשת שלח:
"וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר יג, לב)
אז הכול ברור. או שלא?
משה רבינו, לפני מותו, חוזר ומספר לעם ישראל את כל מה שעבר עליהם במדבר. זה ספר דברים. ובתוך הסיפור הגדול הזה הוא מספר גם על המרגלים - בפרק א', מפסוק כ' והלאה.
כדאי לקחת חומש ולקרוא בעצמנו, פסוק אחרי פסוק. משה מספר שהעם ביקש לשלוח אנשים לפני הכניסה לארץ, שהדבר מצא חן בעיניו, ושנבחרו שנים עשר אנשים, איש אחד לשבט. הם עלו להר, הגיעו עד נחל אשכול ותרו את הארץ.
ואז מגיע פסוק כ"ה, ושם כתוב:
"וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֵינוּ נֹתֵן לָנוּ" (דברים א, כה)
רגע. מה הם אמרו? "טובה הארץ"!
מחפשים בפסוק את המילה "רעה" - ואין. אין שם מילה אחת רעה. רק פירות שהביאו בידיים, ומשפט אחד ברור: הארץ טובה.
מה שכולם יודעים - לא כתוב כאן. ומה שכתוב כאן - הפוך ממה שכולם יודעים.
הרגע שבו משהו "לא מסתדר" הוא לא רגע של בלבול. הוא הרגע שבו הלימוד האמיתי מתחיל.
יש לנו שני דברים שלא הולכים יחד. מצד אחד, אנחנו יודעים שהמרגלים דיברו רע על הארץ - כך כתוב בספר במדבר. מצד שני, בספר דברים כתוב שהם אמרו "טובה הארץ".
לזה קוראים קושיה. קושיה היא לא סתם שאלה כמו "מה השעה?". קושיה היא כשיש סתירה: דבר אחד אומר כך, ודבר אחר אומר אחרת - ושניהם אמת. משהו "קשה" לנו, לא מסתדר, ואנחנו לא יכולים להמשיך הלאה עד שנבין.
קושיה = שני דברים נכונים שנראים כאילו הם סותרים זה את זה.
אחרי הקושיה מגיע התירוץ. תירוץ הוא הסבר שמראה שבעצם אין סתירה. שני הדברים נכונים, ואפשר להבין איך הם חיים יחד.
תירוץ טוב לא מוחק אף צד. הוא לא אומר "הפסוק טעה" או "מה שלמדנו קודם לא נכון". הוא מגלה פרט שלא שמנו לב אליו - ופתאום הכול מסתדר.
זה כל הסוד של לימוד תורה: לקרוא בעיון, לשים לב למה שלא מסתדר, לשאול - ואז לחפש את התשובה. כך לומדים בגמרא, כך לומדים חומש עם רש"י, וכך לומדים כל דבר בחיים.
לפני שפותחים את רש"י, כדאי לעצור ולנסות לבד: איך ייתכן שהמרגלים אמרו "טובה הארץ", ובכל זאת הם נחשבים למי שדיברו רע?
אפשר לחשוב על כמה כיוונים. אולי לא כולם אמרו את המשפט הזה. אולי הם אמרו משהו טוב, אבל התכוונו לדבר רע. אולי הם התחילו בטוב והמשיכו ברע.
גם תירוץ שמתברר אחר כך שאינו נכון - שווה הרבה. הוא מלמד את הראש לחשוב, לשקול, ולחפש. מי שניסה לתרץ לבד, יבין את התירוץ האמיתי פי כמה.
רש"י שם לב לקושיה הזו בדיוק, ונותן לה תשובה קצרה ומאירה.
רש"י על הפסוק שואל: מי הם שאמרו את טובתה של הארץ? ועונה: יהושע וכלב.
שנים עשר אנשים יצאו לתור את הארץ. עשרה מהם חזרו עם דיבה. אבל שניים - יהושע בן נון וכלב בן יפונה - נשארו נאמנים, ואמרו את האמת: הארץ טובה, ה' נותן לנו אותה.
והנה הרמז בפסוק עצמו: כתוב "וַיֹּאמְרוּ" - בלשון רבים. אפילו שניים הם כבר רבים. לא כל המרגלים אמרו את זה; שניים מהם אמרו.
הקושיה נעלמת: עשרה דיברו רע, ושניים אמרו "טובה הארץ".
אפשר להמשיך לשאול: אם רוב המרגלים דיברו רע, למה משה בוחר להזכיר כאן דווקא את המשפט הטוב?
כי משה מוכיח את העם. הוא אומר להם, במילים אחרות: שמעתם גם את האמת. היו ביניכם שניים שאמרו לכם בפה מלא שהארץ טובה, והביאו לכם את הפירות להוכחה. ובכל זאת - בפסוק שאחריו כתוב "וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת". לא רציתם.
זה לימוד גדול: לא מספיק שיש מישהו שאומר את האמת. צריך גם לבחור להקשיב לו, גם כשהרוב אומר אחרת.
יש עוד כיוון יפה שכדאי להכיר. המרגלים הביאו פירות ענקיים - אשכול ענבים שנשאו במוט בשניים, וגם רימונים ותאנים. לכאורה זה הדבר הכי טוב שאפשר להביא: תראו איזו ארץ נפלאה!
אבל חז"ל ורש"י מלמדים שהמרגלים השתמשו גם בפירות האלה כדי להפחיד: כמו שהפירות של הארץ משונים וגדולים, כך גם האנשים שגרים בה משונים וחזקים. אותו פרי עצמו - אפשר להציג אותו כבשורה טובה, ואפשר להפוך אותו לסיבה לפחד.
לא רק מה אומרים קובע - גם בשביל מה אומרים את זה.
הקושיה על המרגלים היא דוגמה אחת. הדרך שלמדנו ממנה - קריאה, קושיה, תירוץ - מתאימה לכל דבר.
כדי שלא נשכח, כדאי לכתוב במחברת. לא צריך מאמר ארוך. מספיק שתיים-שלוש שורות, אפילו כמה מילים, כך שכשנפתח את המחברת לפני מבחן נדע מיד על מה מדובר:
מה שלמדנו כאן עוזר לא רק לפרשה הזו ולא רק למבחן. זו דרך להסתכל על העולם.
כשאנחנו בטוחים שאנחנו יודעים משהו - כדאי לבדוק במקור. כשמשהו לא מסתדר - לא להתעלם ולא להתייאש, אלא לקרוא לזה בשם: יש כאן קושיה. וכשיש קושיה - לחשוב, לנסות תירוץ לבד, ואז לחפש מה אמרו גדולי ישראל.
והלימוד הגדול מיהושע וכלב: גם כשכולם סביבך אומרים אחרת, אפשר להיות זה שאומר "טובה הארץ". לראות את הטוב שה' נותן לנו - ולהגיד אותו בקול.
שואלים, מחפשים, ומוצאים - וכל פעם התורה נעשית מתוקה יותר.