פַּעַם אַחַת הָיָה אִישׁ עָשִׁיר גָּדוֹל וְקֵיסָר חָשׁוּב מְאֹד, שֶׁקָּרְאוּ לוֹ אַרְטָבָן. לְאַרְטָבָן הָיָה חָבֵר טוֹב שֶׁכֻּלָּנוּ מַכִּירִים, רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא, שֶׁהוּא זֶה שֶׁכָּתַב אֶת הַמִּשְׁנָה. גַּם רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא הָיָה אִישׁ עָשִׁיר גָּדוֹל, וּבֵין שְׁנֵי הַחֲבֵרִים הַטּוֹבִים הָיְתָה יְדִידוּת עֲמֻקָּה וִיחָסִים קְרוֹבִים מְאֹד.
יוֹם אֶחָד הֶחְלִיט אַרְטָבָן לִשְׁלֹחַ לַחֲבֵרוֹ הַטּוֹב, רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא, מַתָּנָה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ וִיקَرַת עֵרֶךְ מְאֹד. הָיְתָה זוֹ מַרְגָּלִית יְקָרָה וּמַבְרֶקֶת, שֶׁהָיְתָה שָׁוָה הוֹן תּוֹעָפוֹת. הַמַּרְגָּלִית הָיְתָה כָּל כָּךְ נְדִירָה וּמְפֹאָרֶת, עַד שֶׁאֲפִילוּ לֹא יָדְעוּ בְּדִיּוּק כַּמָּה הִיא שָׁוָה, וְהָיוּ צְרִיכִים לְהָבִיא מוּמְחִים גְּדוֹלִים מְאֹד כְּדֵי שֶׁיַּעֲרִיכוּ אֶת הַשָּׁוִי שֶׁלָּהּ וְכַמָּה כֶּסֶף אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אִם יִמְכְּרוּ אוֹתָהּ.
אַרְטָבָן הַקֵּיסָר שָׁלַח אֶת הַמַּרְגָּלִית הַמְּפֹאֶרֶת הַזֹּאת לְרַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא, וְיַחַד עִמָּהּ מָסַר לוֹ הוֹדָעָה וְאָמַר לוֹ: "אַתָּה גַּם כֵּן אִישׁ עָשִׁיר גָּדוֹל, וְעַכְשָׁיו אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ שֶׁתִּשְׁלַח לִי בְּבַקָּשָׁה מַתָּנָה יְקָרָה בַּחֲזָרָה".
רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא קִבֵּל אֶת הַמַּתָּנָה הַיְקָרָה, וְחָשַׁב מָה יִהְיֶה הַדָּבָר הַנָּכוֹן וְהַטּוֹב בְּיוֹתֵר לִשְׁלֹחַ לְאַרְטָבָן. לְאַחַר מַחֲשָׁבָה, שָׁלַח רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא לְאַרְטָבָן מַתָּנָה פְּשׁוּטָה: מְזוּזָה פְּשׁוּטָה.
כַּאֲשֶׁר אַרְטָבָן רָאָה אֶת הַמְּזוּזָה הַפְּשׁוּטָה שֶׁקִּבֵּל בַּחֲזָרָה, הוּא נִפְגַּע עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתוֹ. הוּא הִרְגִּישׁ מְאֹד מְאֹד מְאֻכְזָב וְכָעוּס, וְאָמַר בְּתֵמַהּ רַב: "מָה?! זֶה מָה שֶׁאַתָּה מַחֲזִיר לִי?! אֲנִי שָׁלַחְתִּי לְךָ מַתָּנָה יְקָרָה כָּל כָּךְ, שֶׁשָּׁוָה הוֹן תּוֹעָפוֹת, וְאַתָּה מַחֲזִיר לִי מְזוּזָה שֶׁעוֹלָה כַּמָּה שְׁקָלִים?! הַאִים אַתָּה עוֹשֶׂה מִמֶּנִּי צְחוֹק?!"
כְּשֶׁשָּׁמַע רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אֶת דִּבְרֵי אַרְטָבָן, עָנָה לוֹ בְּנַחַת וְאָמַר לוֹ: "לֹא הֵבַנְתָּ כְּלָל. הַמַּתָּנָה שֶׁאַתָּה שָׁלַחְתָּ לִי הִיא דָּבָר יָקָר וְחָשׁוּב מְאֹד. אֲבָל תֵּדַע לְךָ, שֶׁבִּגְלַל הַמַּרְגָּלִית הַיְקָרָה הַזֹּאת אֲנִי לֹא יָשֵׁן טוֹב בַּלַּיְלָה! אֲנִי כָּל הַזְּמַן דּוֹאֵג וְחוֹשֵׁב: אוּלַי יָבֹאוּ גַּנָּבִים לִגְנֹב אוֹתָהּ? אוּלַי כְּדַאי לִי לָשִׂים מַצְלֵמוֹת? אוּלַי כְּדַאי שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹמְרִים וּמְאַבְטְחִים סְבִיב הַבַּיִת? אֲנִי מַמָּשׁ לֹא רָגוּעַ בִּגְלַל הַמַּתָּנָה הַזֹּאת".
וְאָז הִסְבִּיר רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אֶת הַסּוֹד שֶׁל הַמַּתָּנָה שֶׁלּוֹ: "אֲבָל הַמַּתָּנָה שֶׁאֲנִי שָׁלַחְתִּי לְךָ, הַמְּזוּזָה, הִיא מַתָּנָה שֶׁשּׁוֹמֶרֶת עָלֶיךָ! אַתָּה יָכוֹל לִישׁוֹן מְעֻלֶּה וְלָדַעַת שֶׁהַמְּזוּזָה שׁוֹמֶרֶת בְּפֶתַח הַבַּיִת שֶׁלְּךָ, וְאַתָּה מוּגָן וּבָטוּחַ בְּכָל עֵת".