מִיָּד לְאַחַר מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים, נִכְנַס הָרַב מָרְדְּכַי אֵלִיָּהוּ, זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה. בְּמַהֲלַךְ שְׁבַע מֵאוֹת שָׁנִים הָיְתָה הַמְּעָרָה הַזֹּאת נִמְצֵאת בִּידֵיהֶם שֶׁל הַמּוּסְלְמִים. הֵם לֹא נָתְנוּ לַיְּהוּדִים לְהִכָּנֵס אֵלֶיהָ, אֶלָּא הִרְשׁוּ לָהֶם לַעֲמֹד רַק עַד הַמַּדְרֵגָה הַשְּׁבִיעִית שֶׁמִּחוּץ לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה.
לְאַחַר שֶׁחַיָּלֵי צְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל כָּבְשׁוּ אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, הִגִּיעַ לְשָׁם הָרַב מָרְדְּכַי אֵלִיָּהוּ. בַּמְּעָרָה הָיוּ חַיָּלִים שֶׁלָּחֲמוּ בַּמִּלְחָמָה. חֶלְקָם הָיוּ פְּצוּעִים, חֶלְקָם הָיוּ רְעֵבִים, חֲלָשִׁים וַעֲיֵפִים מְאֹד. הַחַיָּלִים הִשְׁתַּטְחוּ שָׁם עַל הַשְּׁטִיחִים וְשָׁכְבוּ עַיְפֵי כֹּחַ כְּדֵי לָנוּחַ מֵהַקְּרָב.
לְפֶתַע יָצָא מִשָּׁם שֵׁייח', שֶׁהָיָה הַמַּנְהִיג שֶׁל הַמּוּסְלְמִים, וְהִתְחִיל לִצְעֹק עַל הַחַיָּלִים בְּכַעַס: "תֵּצְאוּ מִפֹּה! אַתֶּם לֹא מְכַבְּדִים אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, אַתֶּם מְבַזִּים אוֹתָהּ, אַתֶּם מַשְׁפִּילִים אוֹתָהּ!" הַשֵּׁייח' סִפֵּר עַל עַצְמוֹ וְעַל אַנְשָׁיו וְאָמַר: "כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, אֲנַחְנוּ רוֹחֲצִים יָדַיִם וְשׁוֹטְפִים אֶת הָרַגְלַיִם. אֲבָל אַתֶּם, תִּרְאוּ אֵיךְ אַתֶּם מִתְיַחֲסִים לַמְּעָרָה! תֵּצְאוּ מִפֹּה!"
בַּמָּקוֹם הָיוּ קְצִינִים וְרַבָּנִים חֲשׁוּבִים, וְאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא אָמַר כְּלוּם. הָרַב מָרְדְּכַי אֵלִיָּהוּ, שֶׁכְּמוֹ רַבִּים מֵאֵלֶּה שֶׁיָּשְׁבוּ שָׁם הֵבִין אֶת הַשָּׂפָה הָעֲרָבִית, נִגַּשׁ אֶל אוֹתוֹ שֵׁייח' וְאָמַר לוֹ: "יָא שֵׁייח', אָדָם שֶׁלֹּא הָיָה בְּבֵית הוֹרָיו עֶשְׂרִים שָׁנָה, כְּשֶׁהוּא מַגִּיעַ בְּסוֹף הַדֶּרֶךְ לְבֵית הוֹרָיו, הוּא יָכוֹל לְהַגִּיעַ עִם בְּגָדִים קְרוּעִים, עִם יָדַיִם מְלֻכְלָכוֹת בְּבֹץ וְעִם רַגְלַיִם מְטֻנָּפוֹת. כְּשֶׁהוּא הָיָה נִכְנָס אֶל הַבַּיִת, הוּא הָיָה אֲפִילוּ שָׂם אֶת הַיָּדַיִם וְנוֹגֵעַ בַּחֲפָצִים. וְאָבִיו, שֶׁהָיָה מֶלֶךְ, הָיָה נִכְנָס, רוֹאֶה אוֹתוֹ, וּמִיָּד הָיָה רָץ אֵלָיו וְאוֹמֵר לוֹ: 'בְּנִי!', מְחַבֵּק אוֹתוֹ וּמְנַשֵּׁק אוֹתוֹ בְּאַהֲבָה. אֲבָל תָּאֵר לְךָ שֶׁאֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר הָיָה עוֹשֶׂה הַמְשָׁרֵת שֶׁל הַמֶּלֶךְ. אִם הַמְשָׁרֵת הָיָה נִכְנָס מְפֻיָּח, מְלֻכְלָךְ, עִם נַעֲלַיִם עִם בֹּץ – מָה הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ מֶלֶךְ? אֶת אוֹתוֹ מְשָׁרֵת הוּא הָיָה זוֹרֵק וּמַעֲנִישׁ, וְאִלּוּ אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ הוּא הָיָה מְחַבֵּק בְּאַהֲבָה".
אָמַר לוֹ הָרַב מָרְדְּכַי אֵלִיָּהוּ: "אֲנַחְנוּ הַבָּנִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ! אַבָּא שֶׁלָּנוּ זֶה אַבְרָהָם, אִמָּא שֶׁלָּנוּ זוֹ שָׂרָה. אֲנַחְנוּ בָּנָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – בְּנֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּבְנֵי שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה. אֲנַחְנוּ מִתְנַהֲגִים פֹּה כְּמוֹ בְּנֵי בַּיִת, וְלָכֵן גַּם אִם אֲנַחְנוּ מְלֻכְלָכִים וְלֹא תָּמִיד נְקִיִּים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹחֵר וְרוֹצֶה אוֹתָנוּ. אֲבָל אַתֶּם, בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת, אַתֶּם צְרִיכִים לְהִתְנַהֵג דַּוְקָא כְּמוֹ מְשָׁרְתִים. 'בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה'."