בְּאֶחָד מֵהַיָּמִים, קָרָא הָרַב הָרָאשִׁי לְיִשְׂרָאֵל, הָרַב יִצְחָק נִסִּים, לִשְׁנֵי שָׂרִים חֲשׁוּבִים מְאֹד בַּמֶּמְשָׁלָה, וּבִקֵּשׁ מֵהֶם לָבֹא אִתּוֹ לְהִתְפַּלֵּל בַּכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי בְּשָׁעָה שֵׁשׁ וָחֵצִי בַּבֹּקֶר. הַשָּׂרִים הַחֲשׁוּבִים תָּמְהוּ מְאֹד וְלֹא הֵבִינוּ מַדּוּעַ הָרַב הָרָאשִׁי מַזְמִין אוֹתָם לָבוֹא וּלְהִתְפַּלֵּל אִתּוֹ בְּשָׁעָה כָּל כָּךְ מֻקְדֶּמֶת בַּבֹּקֶר. הֵם שָׁאֲלוּ אֶת עַצְמָם לָמָּה דַּוְקָא בְּשֵׁשׁ וָחֵצִי בַּבֹּקֶר, אַךְ מֵאַחַר שֶׁהָרַב הָרָאשִׁי הוּא זֶה שֶׁבִּקֵּשׁ זֹאת מֵהֶם, הֵם אָמְרוּ שֶׁכָּךְ יַעֲשׂוּ, וְהָלְכוּ יַחְדָּו עִם הָרַב אֶל הַכֹּתֶל.
כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ הָרַב יִצְחָק נִסִּים וּשְׁנֵי הַשָּׂרִים אֶל שַׁעַר הַמֻּגְרָבִים, בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִמְצֵאת כַּיּוֹם עֶזְרַת הַנָּשִׁים, הֵם רָאוּ שָׁם כְּבָר קְבוּצָה שֶׁל יְהוּדִים שֶׁהִתְפַּלְלוּ וְהִתְחִילוּ לְהִתְפַּלֵּל בְּמִנְיָן. הַשָּׂרִים הָיוּ בְּטוּחִים שֶׁהָרַב יִצְחָק נִסִּים יִצְטָרֵף מִיָּד אֶל הַמִּנְיָן שֶׁל הַמִּתְפַּלְלִים, אַךְ הָרַב יִצְחָק נִסִּים עָשָׂה מַשֶּׁהוּ אַחֵר לַחֲלוּטִין. הוּא הָלַךְ הַצִּדָּה, אֶל מָקוֹם שֶׁהָיָה הָרוּס קְצָת, לֹא הֵרִיחַ טוֹב וְהָיָה מְמֻקָּם בַּפִּנָּה שֶׁל הָרַחֲבָה.
שְׁנֵי הַשָּׂרִים עָמְדוּ שָׁם וְלֹא הֵבִינוּ כְּלָל מָה הָרַב יִצְחָק נִסִּים עוֹשֶׂה. הָרַב הָלַךְ אֶל הַפִּנָּה הַזֹּאת, הִתְיַשֵּׁב שָׁם בַּמָּקוֹם הַהָרוּס, פָּתַח סֵפֶר תְּהִלִּים וְהִתְחִיל לִקְרֹא בּוֹ תְּהִלִּים בְּכַוָּנָה. שְׁנֵי הַשָּׂרִים רָצוּ לָלֶכֶת אֵלָיו וְלִרְמֹז לוֹ שֶׁהַמִּנְיָן שֶׁל הַמִּתְפַּלְלִים נִמְצָא בִּכְלָל בַּצַּד הַשֵּׁנִי, וְשֶׁכְּדַאי לוֹ לָבֹא וּלְהִתְפַּלֵּל אִתָּם שָׁם. אַךְ כַּאֲשֶׁר הֵם הִבִּיטוּ בּוֹ, הֵם רָאוּ שֶׁהָרַב יִצְחָק נִסִּים הָיָה שָׁקוּעַ כֻּלּוֹ בִּקְרִיאַת הַתְּהִלִּים, וְעַל כֵּן הֵם לֹא נִגְּשׁוּ אֵלָיו וְלֹא אָמְרוּ לוֹ דָּבָר.
לְפֶתַע, לְאַחַר כַּמָּה דַּקּוֹת שֶׁהֵם עָמְדוּ שָׁם בַּפִּנָּה יַחְדָּו, מִתּוֹךְ צִנּוֹר מַיִם שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ רַחֲבַת הַכֹּתֶל, יָצְאוּ פִּתְאֹם מֵי שׁוֹפְכִין, מַיִם עִם רֵיחַ לֹא נָעִים כְּלָל. הַמַּיִם הָאֵלֶּה זָלְגוּ וְנָפְלוּ מַמָּשׁ לְיַד הָרַגְלַיִם שֶׁל שְׁנֵי הַשָּׂרִים. בַּרֶגַע שֶׁזֶּה קָרָה, הָרַב יִצְחָק נִסִּים סָגַר מִיָּד אֶת סֵפֶר הַתְּהִלִּים שֶׁלּוֹ וְהָלַךְ מֵהַמָּקוֹם.
בְּאוֹתוֹ רֶגַע מַמָּשׁ, הַשָּׂרִים הֵבִינוּ מִיָּד מָה הָרַב רָצָה. הֵם הֵבִינוּ שֶׁלְּתוֹךְ הַכֹּתֶל נִכְנָסִים מַיִם עִם רֵיחַ לֹא נָעִים, וְשֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל כָּכָה בַּמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ. שְׁנֵי הַשָּׂרִים הָלְכוּ מִיָּד לְטַפֵּל בַּדָּבָר, וְתוֹךְ כַּמָּה יָמִים הֵם סִדְּרוּ אֶת זֶה כָּךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה עוֹד צִנּוֹר שֶׁשּׁוֹפֵךְ מַיִם עִם רֵיחַ לֹא נָעִים יָשָׁר אֶל תּוֹךְ הַכֹּתֶל.