נַכִּיר אֶת חֲמוֹרִיקוֹ, הַחֲמוֹר שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא. חֲמוֹרִיקוֹ הָיָה חֲמוֹר מְיֻחָד מְאֹד, שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת הַחֲמוֹר שֶׁל אָדוֹן צַדִּיק וְחָכָם. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא הָיָה אָדָם בַּעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת וִישָׁרוֹת מְאֹד. הוּא הָיָה נִזְהָר תָּמִיד רַק מִשֶּׁלּוֹ, לֹא נָגַע בְּשׁוּם דָּבָר שֶׁל מִישְׁהוּ אַחֵר, וְנִזְהַר מִגֶּזֶל מַמָּשׁ. חֲמוֹרִיקוֹ, שֶׁגָּדַל עִם אָדוֹן צַדִּיק כָּזֶה, לָמַד גַּם הוּא מֵהַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא.
וְהִנֵּה, לִפְנֵי כַּמָּה יָמִים אֵרַע מַעֲשֶׂה. בְּאִישׁוֹן לַיְלָה בָּאוּ שְׁנֵי בַּרְנָשִׁים, שְׁנֵי שׁוֹדְדִים רְשָׁעִים. הַשּׁוֹדְדִים הָרְשָׁעִים הַלָּלּוּ בָּאוּ בַּחֲשֵׁכָה, גָּנְבוּ אֶת חֲמוֹרִיקוֹ מֵרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, וְלָקְחוּ אוֹתוֹ אֶל הַחָצֵר שֶׁלָּהֶם.
כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ אֶל הַחָצֵר שֶׁלָּהֶם, נִסּוּ הַשּׁוֹדְדִים לְהָבִיא לַחֲמוֹרִיקוֹ חָצִיר לֶאֱכֹל, וְנִסּוּ לְהָבִיא לוֹ מַיִם לִשְׁתּוֹת. בְּנוֹסָף, הֵם רָצוּ שֶׁחֲמוֹרִיקוֹ יָקוּם וְיֵצֵא לַעֲבוֹדָה עֲבוּרָם. אַךְ חֲמוֹרִיקוֹ לֹא הִסְכִּים לְכָךְ בְּשׁוּם פָּנִים וְאֹפֶן! חֲמוֹרִיקוֹ פָּשׁוּט רָבַץ עַל הָאָרֶץ, לֹא אָכַל אֶת הֶחָצִיר שֶׁהֵבִיאוּ לוֹ, לֹא שָׁתָה אֶת הַמַּיִם שֶׁהִגִּישׁוּ לוֹ, וְגַם לֹא קָם לַעֲבוֹדָה.
לָמָּה חֲמוֹרִיקוֹ לֹא הִסְכִּים לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת? חֲמוֹרִיקוֹ פָּשׁוּט הִרְגִּישׁ וְיָדַע, לַמְרוֹת שֶׁהוּא חֲמוֹר, שֶׁבֶּטַח הֶחָצִיר הַזֶּה וְהַמַּיִם הָאֵלֶּה הֵם גְּנוּבִים. הוּא יָדַע שֶׁהֵם הִגִּיעוּ מֵאוֹתָם רְשָׁעִים שֶׁגַּם גָּנְבוּ אוֹתוֹ. הַשּׁוֹדְדִים הָיוּ אֲנָשִׁים עִם מִדּוֹת לֹא טוֹבוֹת, וְלָכֵן חֲמוֹרִיקוֹ לֹא הִסְכִּים בְּשׁוּם אֹפֶן לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת מִמַּה שֶׁהִגִּישׁוּ לְפָנָיו.
חֲמוֹרִיקוֹ יָדַע שֶׁלְּמִי שֶׁיֵּשׁ אָדוֹן שֶׁהוּא צַדִּיק, הוּא לֹמֵד מֵהַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁלּוֹ. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא הָאָדוֹן שֶׁלּוֹ הָיָה בַּעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת מְאֹד, הוּא נִזְהַר רַק מִשֶּׁלּוֹ, לֹא נָגַע בְּשׁוּם דָּבָר שֶׁל מִישְׁהוּ אַחֵר, בְּלִי שׁוּם גֶּזֶל וּבְלִי שׁוּם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ יָשָׁר. לָכֵן גַּם חֲמוֹרִיקוֹ לָמַד מֵאֲדוֹנוֹ וְרָצָה לִהְיוֹת נָקִי מִגֶּזֶל.
מִכֵּוָן שֶׁחֲמוֹרִיקוֹ רָבַץ וְלֹא אָכַל וְלֹא שָׁתָה כָּל הַזְּמַן, הוּא נִהְיָה מְאֹד מְאֹד חַלָּשׁ. הוּא הָיָה חַלָּשׁ כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא יָכֹל עוֹד לַעֲשׂוֹת דָּבָר. כַּאֲשֶׁר רָאוּ הַשּׁוֹדְדִים שֶׁחֲמוֹרִיקוֹ לֹא אוֹכֵל, לֹא שׁוֹתֶה, מְסָרֵב לָקוּם לַעֲבוֹדָה, וְהוּא כְּבָר מַמָּשׁ חַלָּשׁ, הֵם הֵבִינוּ שֶׁהוּא לֹא יַעֲבֹד עֲבוּרָם לְעוֹלָם. לָכֵן הֶחְלִיטוּ הַשּׁוֹדְדִים לְהַחְזִיר אֶת חֲמוֹרִיקוֹ אֶל הָאָדוֹן שֶׁלּוֹ, אֶל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא.