הַשִּׂמְחָה עַל שֶׁאֲנַחְנוּ יְהוּדִים

הָיָה פַּעַם יְהוּדִי אֶחָד פָּשׁוּט וְעָנִי מְאֹד. אִישׁ זֶה חַי אֶת חַיָּיו הַצְנוּעִים וְלֹא הָיָה לָמְדָן גָּדוֹל. יוֹם אֶחָד הָלַךְ הַיְהוּדִי הַפָּשׁוּט הַזֶּה בָּרְחֹב. כְּשֶׁהָלַךְ לְתֻמּוֹ, הִבִּיט סְבִיבוֹ וּפִתְאֹם רָאָה מְעֵבֶר לָרְחֹב תַּלְמִיד חָכָם גָּדוֹל וּמְפֻרְסָם. לַתַּלְמִיד הֶחָכָם הַזֶּה קָרְאוּ רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ מִלִּיזֶ'נְסְק.

אֵיךְ שֶׁרָאָה הַיְהוּדִי הַפָּשׁוּט אֶת רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ, קָרָה דָּבָר מַפְתִּיעַ מְאֹד. הַפָּנִים שֶׁל הַיְהוּדִי הֵאִירוּ מִשִּׂמְחָה, הוּא הִתְחִיל לִצְחֹק מֵרֹב אֹשֶׁר, לָשִׁיר בְּקוֹל רָם וּלְרַקֵּד בְּאֶמְצַע הָרְחֹב בְּכָל כֹּחוֹ.

רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ מִלִּיזֶ'נְסְק הִסְתַּכֵּל עָלָיו וְלֹא הֵבִין מָה מִתְרַחֵשׁ. הוּא תָּמַהּ מְאֹד וְשָׁאַל אֶת עַצְמוֹ: מָה זֶה הַדָּבָר הַזֶּה? מַדּוּעַ הָאִישׁ הַזֶּה רוֹאֶה אוֹתִי וּפִתְאֹם מַתְחִיל לִצְחֹק, לָשִׁיר וּלְרַקֵּד בִּשְׁבִילִי?

נִגַּשׁ רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ אֶל הַיְהוּדִי הַפָּשׁוּט, הִבִּיט בּוֹ בְּחִיּוּךְ וְשָׁאַל אוֹתוֹ: "מָה קָרָה, אֲדוֹן יְהוּדִי? לָמָּה אַתָּה רוֹקֵד כָּל כָּךְ בְּשִׂמְחָה?"

עָנָה לוֹ הַיְהוּדִי הַפָּשׁוּט וְאָמַר: "רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ הַיָּקָר, אֲנִי אֲגַלֶּה לְךָ אֶת הַסּוֹד. הַיּוֹם בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהִתְפַּלַּלְתִּי, אָמַרְתִּי אֶת בִּרְכַּת הַתּוֹרָה: 'אֲשֶׁר בָּחַר-בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ'. כְּשֶׁאָמַרְתִּי אֶת הַמִּלִּים הָאֵלֶּה בַּבֹּקֶר, לֹא כָּל כָּךְ הֵבַנְתִּי מָה מְיֻחָד בָּהֶן וּמָה הַסִּבָּה לִשְׂמֹחַ עֲלֵיהֶן כָּל כָּךְ."

הִמְשִׁיךְ הַיְהוּדִי וְהִסְבִּיר לְרַבִּי אֱלִימֶלֶךְ: "אֲבָל פִּתְאֹם, כְּשֶׁהָלַכְתִּי בָּרְחֹב וְרָאִיתִי אוֹתְךָ, רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ, אָמַרְתִּי לְעַצְמִי: אֵיזֶה יוֹפִי! הֲרֵי אַתָּה רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ, אָדָם חָכָם וּדְגוּל מְאֹד. אִם לֹא הָיִיתָ מֵעַם יִשְׂרָאֵל, בֶּטַח הָיִיתָ אֵיזֶה רוֹפֵא גָּדוֹל אוֹ אֵיזֶה פְּרוֹפֶסוֹר גָּדוֹל וְחָשׁוּב. אַתָּה הָיִיתָ מִסְתַּדֵּר וְנִשְׁאָר אָדָם מְפֻרְסָם וּמְכֻבָּד בְּכָל מָקוֹם."

"אֲבָל אֲנִי," הִמְשִׁיךְ הַיְהוּדִי בְּהִתְרַגְּשׁוּת, "מָה אֲנִי הָיִיתִי אִם לֹא הָיִיתִי מֵעַם יִשְׂרָאֵל?! הָיִיתִי סְתָם בֶּן אָדָם רָגִיל, פָּשׁוּט וְעָנִי, וְלֹא הָיָה נִשְׁאָר מִמֶּנִּי שׁוּם דָּבָר מְיֻחָד בָּעוֹלָם. אֲבָל עַכְשָׁו, כְּשֶׁאֲנִי בֶּאֱמַת מֵעַם יִשְׂרָאֵל, זָכִיתִי לִהְיוֹת חֵלֶק מֵעַם קָדוֹשׁ! יֵשׁ לִי נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּחַר בִּי! הוּא אוֹהֵב אוֹתִי! הוּא רוֹצֶה אוֹתִי, שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה יְהוּדִי קָדוֹשׁ וְצַדִּיק!"

סִיֵּם הַיְהוּדִי הַפָּשׁוּט אֶת דְּבָרָיו וְאָמַר: "אַתָּה, רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ, אִם לֹא הָיִיתָ מֵעַם יִשְׂרָאֵל הָיִיתָ מִסְתַּדֵּר, אֲבָל אֲנִי – לֹא הָיָה נִשְׁאָר מִמֶּנִּי מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד. וְעַכְשָׁו, שֶׁאֲנִי בֶּאֱמַת מֵעַם יִשְׂרָאֵל, זֹאת סִבָּה עֲנָקִית לִשְׂמֹחַ מְאֹד. עַכְשָׁו, בִּזְכוֹתְךָ, כְּשֶׁרָאִיתִי אוֹתְךָ, הֵבַנְתִּי מָה אֲנִי אֹמֵר בַּבֹּקֶר!"