עֶזְרָא, מְסַפֵּר הַסִּפּוּרִים מֵעִירָאק, מְסַפֵּר לָנוּ סִפּוּר מֻפְלָא וּמְרַגֵּשׁ עַל הָרַב אַרְיֵה לֵוִין זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, שֶׁהָיָה אוֹהֵב אֶת כָּל אָדָם בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה, וְעַל מְנַקֵּה הָרְחוֹבוֹת שֶׁל עִיר הַקֹּדֶשׁ יְרוּשָׁלַיִם.
בְּכָל בֹּקֶר, מֻקְדָּם מֻקְדָּם מַמָּשׁ בַּבֹּקֶר, עוֹד כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עוֹד לֹא זָרְחָה בַּשָּׁמַיִם וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ הָיָה שָׁקֵט, הָיָה הָרַב אַרְיֵה לֵוִין יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ כְּדֵי לַלֶּכֶת לִתְפִלַּת "וָתִיקִין". כְּשֶׁהָיָה הָרַב צוֹעֵד בִּרְחוֹבוֹת יְרוּשָׁלַיִם, הוּא הָיָה רוֹאֶה אֶת מְנַקֵּה הָרְחוֹבוֹת עוֹבֵד בַּעֲבוֹדָתוֹ.
אֲבָל מְנַקֵּה הָרְחוֹבוֹת הִתְבַּיֵּשׁ מְאֹד בָּעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ. הוּא הִרְגִּישׁ שֶׁנִּקּוּי רְחוֹבוֹת אֵינוֹ עֲבוֹדָה שֶׁל הַשְׂכָּלָה אוֹ מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב, וְהוּא חָשַׁב שֶׁאֲנָשִׁים מִסְתַּכְּלִים עָלָיו בְּזִלְזוּל. בִּגְלַל הַבֹּשָׁה הַגְּדוֹלָה שֶׁהִרְגִּישׁ, הוּא הָיָה כָּל הַזְּמַן מִתְחַמֵּק וּבוֹרֵחַ מֵהָרַב אַרְיֵה לֵוִין. בְּכָל פַּעַם שֶׁרָאָה אֶת הָרַב מִתְקָרֵב, הוּא מִהֵר לְהִסְתַּתֵּר אוֹ לַעֲבֹר לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרְחוֹב, כְּדֵי שֶׁהָרַב לֹא יִרְאֶה אוֹתוֹ וְלֹא יְדַבֵּר אִתּוֹ.
יוֹם אֶחָד, הָרַב אַרְיֵה לֵוִין תָּפַס אוֹתוֹ. הָרַב נִגַּשׁ אֵלָיו בְּחִיּוּךְ רָחָב, הִבִּיט בּוֹ בְּחֹם וּבְאַהֲבָה, וְאָמַר לוֹ:
"אַחְח! אַתָּה צָרִיךְ לְהַגִּיד תּוֹדָה רַבָּה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַזְּכוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁנָּתַן לְךָ לְנַקּוֹת אֶת הָרְחוֹבוֹת!".
מְנַקֵּה הָרְחוֹבוֹת הֻפְתַּע מְאֹד מִדִּבְרֵי הָרַב. הוּא הִבִּיט בּוֹ בִּתְמִיהָה רַבָּה וְאָמַר לוֹ:
"וַואלַק, לָמָּה? לָמָּה אֲנִי צָרִיךְ כָּל-כָּךְ לִשְׂמֹחַ? אֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ! זֶה לֹא עֲבוֹדָה שֶׁל הַשְׂכָּלָה אוֹ מַשֶּׁהוּ..".
אָז אָמַר לוֹ הָרַב אַרְיֵה לֵוִין בְּמִילִים מְאִירוֹת וּמְעוֹרְרוֹת הַשְׁרָאָה:
"אַתָּה מְנַקֶּה אֶת רְחוֹבוֹת יְרוּשָׁלַיִם, וּרְחוֹבוֹת יְרוּשָׁלַיִם מוֹבִילִים לִמְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ. אַתָּה מְנַקֶּה אֶת הַמִּסְדְּרוֹנוֹת שֶׁל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ. אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ זֶה בְּעֶצֶם מְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ! אֵיזוֹ זְכוּת יֵשׁ לְךָ שֶׁאַתָּה מְנַקֶּה אֶת הַמִּסְדְּרוֹנוֹת שֶׁל הַמֶּלֶךְ! אוֹי, כַּמָּה אֲנִי מְקַנֵּא בְּךָ!".
לְאַחַר שֶׁהָרַב אַרְיֵה לֵוִין אָמַר אֶת הַדְּבָרִים הַנִּפְלָאִים הָאֵלֶּה, הוּא הִמְשִׁיךְ וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ לַתְּפִלָּה.
אַתֶּם יוֹדְעִים מָה קָרָה אָז בַּלֵּב שֶׁל אוֹתוֹ מְנַקֵּה רְחוֹבוֹת? הוּא כֻּלּוֹ הִתְמַלֵּא בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה וּבְאוֹר גָּדוֹל. הַדְּבָרִים שֶׁל הָרַב נָגְעוּ יָשָׁר בְּנַפְשׁוֹ. מָה עָשָׂה לוֹ אוֹתוֹ הָרַב אַרְיֵה לֵוִין? הֵרִים אוֹתוֹ! רוֹמֵם אוֹתוֹ! נָתַן לוֹ לְהַרְגִּישׁ שָׁוֶה מַשֶּׁהוּ, אָדָם חָשׁוּב וִיקָר עֵרֶךְ, וְלֹא סְתָם מְנַקֵּה רְחוֹבוֹת. הָרַב פָּקַח אֶת עֵינָיו לִרְאוֹת אֶת הַזְּכוּת הָעֲצוּמָה שֶׁבַּעֲבוֹדָתוֹ הַצְנוּעָה.