לב בית ישראל
שימו לב: בעבר המדרגות עלו מימין לשמאל, והיום הן עולות משמאל לימין.
📑 תוכן העניינים
במורד רחוב הרב זוננפלד בשכונת בית ישראל הירושלמית, מאחורי חזית אבן צנועה, מסתתר אחד המרכזים הרוחניים וההיסטוריים המרתקים של הקהילה הבבלית בירושלים. בית הכנסת ובית המדרש "שושנים לדוד" אינו עוד מקום תפילה. הוא עדות חיה למסורת חכמי בגדאד, למבחני הישרדות מול רעידת אדמה ומלחמות, ולקול תורה שנשמע בו כבר יותר ממאה שנה.
בית של תורה לקהילה הבבלית
בראשית המאה ה-20, עם גלי העלייה של בני הקהילה הבבלית (העיראקית) לירושלים, התעורר צורך גדול במרכז תורני וקהילתי שישמור על מנהגי בגדאד.
הרוח החיה מאחורי היוזמה הייתה הרב בן ציון מרדכי חזן זצ"ל, מגדולי חכמי בבל בירושלים ומנהיג העדה. הרב חזן היה תלמידו המובהק של פוסק עדת בבל, מרן הרב יוסף חיים זצ"ל, ה"בן איש חי", ועלה לארץ ישראל בשליחותו ובברכתו.
כדי לממן את רכישת הקרקע והבנייה פנה הרב חזן אל הנגיד והפילנתרופ מנשה מאיר, איש עסקים מהמזרח הרחוק. הבן איש חי עצמו, ממקום מושבו בבגדאד, הוא שהמליץ לנגיד לפרוס את חסותו על הבניין.
בשנת תרס"ח (1908) הושלמה הבנייה, ובית המדרש נחנך בחגיגיות כמרכז התפילה והלימוד של העדה הבבלית בירושלים.
מקור השם "שושנים לדוד"
בניגוד למה שנוטים לחשוב, בית הכנסת לא נקרא על שם תורם בשם דוד. מקור השם בפסוק בתהילים:
השם נבחר על פי דרשות חכמי המזרח, כרמז למלכות בית דוד ולמשל הידוע של כנסת ישראל כשושנה.
בעל ה"כף החיים" בבית המדרש
הגאון המקובל רבי יעקב חיים סופר זצ"ל עלה מבגדאד לירושלים בשנת תרס"ד (1904). כשהושלם בית המדרש "שושנים לדוד", קבע בו את מקום תורתו.
📖 עטוף בטלית ותפילין, יומם ולילה
בעליית הגג ובחדרי בית המדרש, כשהוא עטוף בטלית ועטור בתפילין יומם ולילה, ישב רבי יעקב חיים סופר בשקידה עצומה וחיבר את יצירת המופת שלו, סדרת הספרים "כף החיים" על השולחן ערוך. לצד כתיבתו שימש הדרשן המרכזי של בית הכנסת, וקולו בשבתות ובחגים נעשה חלק מאופיו של המקום.
הרעש הגדול של 1927
יום שני, 11 ביולי 1927 (י"א בתמוז תרפ"ז). רעידת אדמה חזקה פקדה את ארץ ישראל והמיטה חורבן כבד על מבנים רבים בירושלים. שכונת בית ישראל נפגעה קשות: בבית הכנסת "שושנים לדוד" התמוטטו קירות הקומה השנייה והתקרה אל הרחוב ואל החצר.
הנס בעליית הגג
בשעה שהקירות המזרחי והדרומי קרסו, ישב בעל ה"כף החיים" בעליית הגג, שקוע בלימודו. כשהגיעו אנשי השכונה המבוהלים, ראו מחזה מדהים: הפינה שבה ישב הרב נותרה עומדת בשלמותה, ושאר הקומה נעלמה. הם הביאו סולם והורידו את הרב בלי פגע.
הילד עובדיה יוסף
באותו יום למד בבית המדרש ילד כבן שבע, עובדיה יוסף, לימים הראשון לציון והרב הראשי לישראל. לפי המסורת הירושלמית הידועה, כשהתקרה החלה לקרוס נלכד הילד תחת חלק מההריסות, ומי שנחלץ לחלצו מבין האבנים והאבק היה בעל ה"כף החיים" בעצמו, יחד עם אנשי השכונה. האירוע הותיר רושם עמוק על הילד שגדל להיות מאור הדור.
אחרי ההרס הכבד שוקם בית הכנסת ונבנה מחדש, בעזרת תרומותיו של הנגיד מנשה מאיר.
מלחמת העצמאות והשיקום ב-1957
במלחמת העצמאות (1948) הייתה שכונת בית ישראל קו חזית. היא ספגה הפגזות, ירי מרגמות ורסיסים מהעמדות הירדניות, ובית הכנסת נפגע קשה במעטפת החיצונית, בעמודים ובמרפסות שמסביבו.
במשך כמה שנים עמד המבנה מרושת בסדקים. בשנות ה-50 הוגדרו המרפסות והמעקות כסכנה ממשית למתפללים ולעוברים ושבים, ובשנת 1957 יצא לדרך שיקום הנדסי מקיף:
- פירוק המרפסות והמעקות שנסדקו ונחלשו מהרסיסים וההפגזות.
- יציקה מחדש של קורות בטון מזוין, והקמת עמודי תמיכה סביב המבנה.
- בנייה של המרפסות והמעקות החדשים, כפי שהם נראים בתמונה ההיסטורית מאותה שנה.
מה שנשאר עד היום
🪑 הספסל של ה"כף החיים"
בבית המדרש נשמר במשך דורות הספסל שעליו ישב בעל ה"כף החיים". לפי מסורת שרווחה בין המתפללים, לומדים ואברכים היו יושבים עליו כמה דקות, כסגולה לזיכרון ולסייעתא דשמיא בלימוד.
🎶 נוסח התפילה והחזנות
עד היום נחשבים נוסח התפילה והחזנות בבית הכנסת לדגם שמור ואותנטי של מנהגי בגדאד, כפי שהתווה אותם הבן איש חי.
בית הכנסת "שושנים לדוד" ברחוב הרב זוננפלד 46 נשאר פנינה ירושלמית: פיסת היסטוריה חיה שבה נפגשים פסיקת הבן איש חי, קדושת ה"כף החיים", ניסי ההצלה, והשיקום שאחרי המלחמות.
📚 מקורות ותמונות
- התמונה מ-1957: ארכיון יד יצחק בן-צבי.
- הטקסט והתמונות העכשוויות: קבוצת "ירושלים של פעם".
- תהילים סט, א.
- הסיפורים על הנס בעליית הגג ועל חילוץ הילד עובדיה יוסף מובאים כמסורת ירושלמית, כפי שהם מסופרים בשכונה.