פְּתִיחָה: הַנֶּכֶד הַצָּנוּעַ יְלָדִים, אֲנַחְנוּ כְּבָר יוֹדְעִים שֶׁבַּמִּשְׁפָּחָה שֶׁל חוֹנִי הַמְעַגֵּל הָיוּ צַדִּיקִים עֲנָקִים. לָמַדְנוּ עַל הַנֶּכֶד שֶׁלּוֹ, אַבָּא חִלְקִיָּה. אַךְ הַיּוֹם נַכִּיר נֶכֶד נוֹסָף, בֶּן בִּתּוֹ שֶׁל חוֹנִי, שֶׁקָּרְאוּ לוֹ: חָנָן הַנֶּחְבָּא. מַדּוּעַ קָרְאוּ לוֹ "הַנֶּחְבָּא"? הַאִם הוּא שִׂחֵק בְּמַחֲבוֹאִים? וּבְכֵן... כִּמְעַט! חָנָן הָיָה כָּל כָּךְ עָנָיו וְצָנוּעַ, שֶׁהוּא פָּשׁוּט בָּרַח מִן הַכָּבוֹד. כַּאֲשֶׁר חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל חִפְּשׂוּ אוֹתוֹ שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְמַנּוֹת אוֹתוֹ לְמַנְהִיג ("פַּרְנָס") עַל הַצִּבּוּר – הוּא הָיָה בּוֹרֵחַ וּמַחְבִּיא אֶת עַצְמוֹ! הוּא גַּם הָיָה מִתְחַבֵּא כַּאֲשֶׁר הָיָה צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל לְגֶשֶׁם, כְּדֵי שֶׁאַף אֶחָד לֹא יַחְלֹק לוֹ כָּבוֹד.
הַבַּצֹּרֶת וְהַיְּלָדִים הַטְּהוֹרִים וְהִנֵּה, הִגִּיעָה שְׁנַת בַּצֹּרֶת. הַשָּׁמַיִם הָיוּ חֲלָקִים כְּמוֹ זְכוּכִית, הַשָּׂדוֹת הִתְיַבְּשׁוּ, וְהָעוֹלָם הָיָה נִצְרָךְ לִגְשָׁמִים. הַחֲכָמִים חִפְּשׂוּ אֶת חָנָן, אֲבָל הֵם יָדְעוּ שֶׁאִם יָבוֹאוּ אֵלָיו בְּמִשְׁלַחַת שֶׁל רַבָּנִים חֲשׁוּבִים, הוּא מִיָּד יִתְחַבֵּא שׁוּב. מָה הֵם עָשׂוּ? יֵשׁ לָהֶם תָּכְנִית חֲכָמָה! הֵם הֶחְלִיטוּ לִשְׁלֹחַ אֵלָיו נְצִיגִים מְיֻחָדִים, שֶׁבִּפְנֵיהֶם חָנָן לֹא יוּכַל לְהִתְחַבֵּא בְּשׁוּם אֹפֶן: תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן!. תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן הֵם יְלָדִים טְהוֹרִים צְעִירִים מְאֹד, שֶׁלּוֹמְדִים בַּ"חֵדֶר" – יְלָדִים שֶׁלֹּא עָשׂוּ כְּלוּם רַע מֵעוֹלָם. הַחֲכָמִים יָדְעוּ שֶׁלֵּב שֶׁל צַדִּיק לֹא יָכוֹל לַעֲמֹד מוּל יְלָדִים טְהוֹרִים שֶׁבּוֹכִים.
הַפְּגִישָׁה הַמְּרַגֶּשֶׁת חָנָן פָּסַע בַּדֶּרֶךְ בִּצְנִיעוּת וּבְשֶׁקֶט, וּלְפֶתַע, הִקִּיפָה אוֹתוֹ חֲבוּרָה גְּדוֹלָה שֶׁל יְלָדִים קְטַנִּים. הֵם אָחֲזוּ בְּשׁוּלֵי גְּלִימָתוֹ, תָּפְסוּ לוֹ בַּבְּגָדִים בְּיָדַיִם מְבַקְּשׁוֹת, הִבִּיטוּ אֵלָיו בְּעֵינַיִם תְּמִימוֹת עֲצוּבוֹת, וּבָכוּ לוֹ מֵעֹמֶק הַלֵּב הַקָּטָן שֶׁלָּהֶם: "אַבָּא! אַבָּא! תֵּן לָנוּ גְּשָׁמִים!".
הַלֵּב שֶׁל חָנָן כִּמְעַט נִקְרַע מֵרֹב צַעַר וְרַחֲמִים. הַיְּלָדִים הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה פָנוּ אֵלָיו, צַדִּיק עֲנָק בְּדוֹרוֹ, וְקָרְאוּ לוֹ "אַבָּא". בְּעֵינֵיהֶם הַתְּמִימוֹת, הֵם חָשְׁבוּ שֶׁהוּא הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא הֶחָזָק, וְשֶׁבְּכֹחוֹ לָתֵת לָהֶם אֶת הַגֶּשֶׁם מֵהַשָּׁמַיִם.
תְּפִלָּה לְאַבָּא שֶׁבַּשָּׁמַיִם אֲבָל חָנָן הַנֶּחְבָּא יָדַע שֶׁהוּא סְתָם אָדָם פָּשׁוּט. הוּא אֵינֶנּוּ בּוֹרֵא עוֹלָם! הוּא נָשָׂא אֶת עֵינָיו לְמַעְלָה לַשָּׁמַיִם, פָּרַשׂ אֶת יָדָיו, וְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּתְפִלָּה עֲצוּמָה: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל הַיְּלָדִים הַתְּמִימִים הָאֵלּוּ! הֵם כָּל כָּךְ קְטַנִּים, שֶׁהֵם עֲדַיִן אוֹהֲבִים וּבוֹטְחִים עַד שֶׁאֵינָם מַכִּירִים בֵּין אַבָּא שֶׁבֶּאֱמֶת נֹותֵן גְּשָׁמִים – שֶׁזֶּה רַק אַתָּה, ה' יִתְבָּרַךְ – לְבֵין אַבָּא שֶׁבִּכְלָל אֵינֶנּוּ נֹותֵן גְּשָׁמִים – שֶׁזֶּה אֲנִי, חָנָן!".
"הָאַבָּא הָאֲמִתִּי הוּא מִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם!" זָעַק חָנָן.
בַּשָּׁמַיִם שָׁמְעוּ אֶת הָאֱמֶת הַצְּנוּעָה וְהַקְּדוֹשָׁה שֶׁל חָנָן, יַחַד עַם הַבְּכִי הַטָּהוֹר שֶׁל הַיְּלָדִים הַקְּטַנִּים. מִיָּד הִתְכַּסּוּ הַשָּׁמַיִם בַּעֲנָנִים שְׁחֹרִים וּכְבֵדִים, וְגִשְׁמֵי בְּרָכָה הֵחֵלּוּ לָרֶדֶת וּלְהַשְׁקוֹת אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!. חָנָן חִיֵּךְ לַיְּלָדִים וְרָמַז לָהֶם: זֶה לֹא אֲנִי. זֶה הָאַבָּא הַגָּדוֹל שֶׁל כֻּלָּנוּ!
א. שאלת פתיחה (להפעלת הכיתה): "ילדים, תארו לכם שאתם צמאים מאוד למים. אתם רואים את ברז המים בכיור, מסובבים את הידית, והמים יוצאים! למי תגידו תודה? לברז פלסטיק, או לצינורות שהביאו את המים מארץ רחוקה? (כמובן שלא לברז!). היום נלמד על צדיק עצום, שהילדים חשבו שהוא 'הברז' – אבל הוא הסביר להם מי באמת נותן את המים לעולם!"
ב. הערות ביצוע למצגת / למספר:
ג. פעילות מסכמת מומלצת:
מקורות: המקורות מופיעים בקובץ המקורי.
| משפט מן המעשה או שינוי שלו | נכון | לא נכון | תקנו או הביאו הוכחה |
|---|---|---|---|
| חָנָן הָיָה כָּל כָּךְ עָנָיו וְצָנוּעַ, שֶׁהוּא פָּשׁוּט בָּרַח מִן הַכָּבוֹד. | □ | □ | |
| בסיפור לא התרחש הדבר הבא: הַחֲכָמִים חִפְּשׂוּ אֶת חָנָן, אֲבָל הֵם יָדְעוּ שֶׁאִם יָבוֹאוּ אֵלָיו בְּמִשְׁלַחַת שֶׁל רַבָּנִים חֲשׁוּבִים, הוּא מִיָּד יִתְחַבֵּא שׁוּב. | □ | □ | |
| הַפְּגִישָׁה הַמְּרַגֶּשֶׁת חָנָן פָּסַע בַּדֶּרֶךְ בִּצְנִיעוּת וּבְשֶׁקֶט, וּלְפֶתַע, הִקִּיפָה אוֹתוֹ חֲבוּרָה גְּדוֹלָה שֶׁל יְלָדִים קְטַנִּים. | □ | □ | |
| בסיפור לא התרחש הדבר הבא: בְּעֵינֵיהֶם הַתְּמִימוֹת, הֵם חָשְׁבוּ שֶׁהוּא הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא הֶחָזָק, וְשֶׁבְּכֹחוֹ לָתֵת לָהֶם אֶת הַגֶּשֶׁם מֵהַשָּׁמַיִם. | □ | □ | |
| מִיָּד הִתְכַּסּוּ הַשָּׁמַיִם בַּעֲנָנִים שְׁחֹרִים וּכְבֵדִים, וְגִשְׁמֵי בְּרָכָה הֵחֵלּוּ לָרֶדֶת וּלְהַשְׁקוֹת אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!. | □ | □ |
כתבו ליד כל אירוע מספר מ־1 עד 5 לפי סדר התרחשותו בסיפור.
| האירוע הנתון | מה גרם לו? | מה הייתה תוצאתו? |
|---|---|---|
| הַחֲכָמִים חִפְּשׂוּ אֶת חָנָן, אֲבָל הֵם יָדְעוּ שֶׁאִם יָבוֹאוּ אֵלָיו בְּמִשְׁלַחַת שֶׁל רַבָּנִים חֲשׁוּבִים, הוּא מִיָּד יִתְחַבֵּא שׁוּב. | ||
| בְּעֵינֵיהֶם הַתְּמִימוֹת, הֵם חָשְׁבוּ שֶׁהוּא הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא הֶחָזָק, וְשֶׁבְּכֹחוֹ לָתֵת לָהֶם אֶת הַגֶּשֶׁם מֵהַשָּׁמַיִם. |
ציירו כל אירוע והוסיפו מתחתיו משפט מתאים.
| רגע מן הסיפור | הדמויות | מה יאמרו או יעשו? |
|---|---|---|
| הַחֲכָמִים חִפְּשׂוּ אֶת חָנָן, אֲבָל הֵם יָדְעוּ שֶׁאִם יָבוֹאוּ אֵלָיו בְּמִשְׁלַחַת שֶׁל… | ||
| הוּא נָשָׂא אֶת עֵינָיו לְמַעְלָה לַשָּׁמַיִם, פָּרַשׂ אֶת יָדָיו, וְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ… |
| ידיעת פרטי הסיפור | סדר וסיבה־תוצאה | ראיות מן הטקסט | הבנת המסר | יצירתיות ויישום |
|---|---|---|---|---|
| 25 | 20 | 20 | 20 | 15 |