הסיפור מנוקד במלואו כנדרש.
פְּתִיחָה: הַשְּׁאֵלָה שֶׁל חוֹנִי יְלָדִים, אֲנַחְנוּ כְּבָר מַכִּירִים אֶת חוֹנִי הַמְעַגֵּל. אוֹתוֹ צַדִּיק קָדוֹשׁ שֶׁכַּאֲשֶׁר הָיָה מְבַקֵּשׁ מַשֶּׁהוּ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – זֶה הָיָה קוֹרֶה מִיָּד! הוּא צִיֵּר מַעְגָּל, זָעַק לַשָּׁמַיִם, וּמִיָּד יָרַד גֶּשֶׁם מְבֹרָךְ. אֲבָל יוֹם אֶחָד, הָלַךְ חוֹנִי בַּדֶּרֶךְ, וְרָאָה מַשֶּׁהוּ שֶׁהוּא פָּשׁוּט לֹא הִצְלִיחַ לְהָבִין.
הוּא ראה זָקֵן אֶחָד, אָדָם שֶׁשְּׂעָרוֹ לָבָן וְגַבּוֹ כָּפוּף. הַזָּקֵן עָמַד בַּשֶּׁמֶשׁ הַחַמָּה, הֵזִיעַ, חָפַר בָּאֲדָמָה הַקָּשָׁה, וְנָטַע בְּתוֹכָהּ שְׁתִיל קָטָן וָרַךְ – שְׁתִיל שֶׁל עֵץ חָרוּב. הִתְקָרֵב אֵלָיו חוֹנִי וְשָׁאַל: "שָׁלוֹם עָלֶיךָ סָבָא. תַּגִּיד לִי, הַשְּׁתִיל הַקָּטָן הַזֶּה שֶׁל הֶחָרוּב... מָתַי הוּא יִגְדַּל וְיִתֵּן פֵּרוֹת?" עָנָה הַזָּקֵן בְּחִיּוּךְ וְנִגֵּב אֶת הַזֵּעָה: "עֵץ חָרוּב מַתְחִיל לָתֵת פֵּרוֹת... רַק בְּעוֹד שִׁבְעִים שָׁנָה!"
חוֹנִי פָּתַח זוּג עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת. שִׁבְעִים שָׁנָה?! "סָבָא," אָמַר חוֹנִי, "אַתָּה אָדָם מְבֻגָּר. הַאִם אַתָּה בָּטוּחַ שֶׁתִּחְיֶה עוֹד שִׁבְעִים שָׁנָה כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לֶאֱכֹל מֵהֶחָרוּבִים הַמְּתוּקִים הָאֵלֶּה? לָמָּה אַתָּה עוֹבֵד כָּל כָּךְ קָשֶׁה עַל מַשֶּׁהוּ שֶׁבִּכְלָל לֹא תֵּהָנֶה מִמֶּנּוּ?"
הַתְּשׁוּבָה שֶׁל הַזָּקֵן הַזָּקֵן נִשְׁעַן עַל הַמַּעְדֵּר שֶׁלּוֹ, הִבִּיט עַל הַשָּׂדוֹת הַיְּרֻקִּים שֶׁמִּסָּבִיב, וְעָנָה לְחוֹנִי תְּשׁוּבָה שֶׁחוֹנִי לֹא יִשְׁכַּח לְעוֹלָם: "חוֹנִי... כְּשֶׁאֲנִי נוֹלַדְתִּי, בָּאתִי לְעוֹלָם וּמָצָאתִי עֵצִים עֲנָקִיִּים מְלֵאִים בְּפֵרוֹת וּבְחָרוּבִים. הַאִם אֲנִי נָטַעְתִּי אוֹתָם? לֹא. סָבָא שֶׁלִּי נָטַע אוֹתָם עֲבוּרִי, כְּדֵי שֶׁלִּי יִהְיֶה מַה לֶּאֱכֹל. וְלָכֵן – כְּשֵׁם שֶׁנָּטְעוּ אֲבוֹתַי לִי, כָּךְ אֲנִי נוֹטֵעַ לְבָנַי וְלִנְכָדַי! אֲנִי לֹא חוֹשֵׁב רַק עַל עַצְמִי הַיּוֹם, אֲנִי דּוֹאֵג לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים!"
הַתַּרְדֵּמָה הַפִּלְאִית חוֹנִי שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים, אֲבָל עֲדַיִן תָּמַהּ בְּלִבּוֹ אֵיךְ נִרְאֶה תְּהַלִּיךְ אָרֹךְ כָּל כָּךְ. הוּא הִמְשִׁיךְ לָלֶכֶת, וְהִרְגִּישׁ פִּתְאוֹם עֲיֵפוּת גְּדוֹלָה מְאֹד מְאֹד. הוּא הִתְיַשֵּׁב עַל הָאֲדָמָה כְּדֵי לָנוּחַ מְעַט וּלְנַמְנֵם. אֲבָל אָז קָרָה נֵס פֶּלֶא – קָפְצוּ סְלָעִים מִכָּל הַצְּדָדִים וְהִסְתִּירוּ אֶת חוֹנִי מֵעֵין כֹּל, כְּמוֹ מְעָרָה קְטַנָּה! אַף אֶחָד לֹא רָאָה אוֹתוֹ. חוֹנִי עָצַם אֶת עֵינָיו... וְיָשַׁן. הוּא לֹא יָשַׁן שָׁעָה, וְלֹא יוֹמַיִם. יְלָדִים, שִׁמְעוּ טוֹב: הוּא יָשַׁן מֶשֶׁךְ שִׁבְעִים שָׁנָה רְצוּפוֹת! הָעוֹלָם הִמְשִׁיךְ לְהִסְתּוֹבֵב, גְּשָׁמִים יָרְדוּ, שֶׁמֶשׁ חִמְּמָה אֶת הָאֲדָמָה, וְחוֹנִי עֲדַיִן יָשֵׁן!
הַהֲקִיצָה הַמַּדְהִימָה יוֹם אֶחָד, הַסְּלָעִים זָזוּ. חוֹנִי פָּקַח אֶת עֵינָיו, פִּהֵק פִּהוּק גָּדוֹל (אָההה...), וְקָם עַל רַגְלָיו. הַזָּקָן שֶׁלּוֹ הָיָה לָבָן וְאָרֹךְ מְאֹד. הוּא הִבִּיט מִסָּבִיב – אוֹתוֹ שָׂדֶה. אֲבָל... רֶגַע אֶחָד! בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָיָה הַשְּׁתִיל הַקָּטָן וְהַחַלָּשׁ – עָמַד עַכְשָׁו עֵץ עֲנָק! עֵץ עָבֶה, עִם עֲנָפִים אַדִּירִים שֶׁמְּלֵאִים בְּתַרְמִילֵי חָרוּבִים חוּמִים וּמְתוּקִים! וְעַל אוֹתוֹ עֵץ, הוּא רוֹאֶה אָדָם בָּגוּר מְלַקֵּט וְקוֹטֵף מֵהֶחָרוּבִים.
חוֹנִי רָץ לְעֶבְרוֹ וְשָׁאַל אוֹתוֹ בִּפְלִיאָה: "תַּגִּיד לִי... הַאִם אַתָּה זֶה שֶׁנָּטַעְתָּ אֶת הָעֵץ הַזֶּה?!" הָאִישׁ חִיֵּךְ וְעָנָה לְחוֹנִי: "אֲנִי?! מָה פִּתְאוֹם! סָבָא שֶׁלִּי, שֶׁלֹּא רָאִיתִי אוֹתוֹ הַרְבֵּה שָׁנִים, נָטַע אֶת הָעֵץ הַזֶּה עֲבוּרִי – לִפְנֵי שִׁבְעִים שָׁנָה!"
סְגִירַת מַעְגָּל: נֶכְדּוֹ שֶׁל חוֹנִי בְּאוֹתוֹ רֶגַע, חוֹנִי תָּפַס אֶת רֹאשׁוֹ וְהֵבִין אֶת תְּשׁוּבַת הַזָּקֵן. אָנּוּ לֹא חַיִּים רַק עֲבוּר עַצְמֵנוּ הַיּוֹם. אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה, מִתְפַּלְלִים, בּוֹנִים דְּבָרִים טוֹבִים, כְּדֵי שֶׁלַּיְּלָדִים וְלַנְּכָדִים שֶׁלָּנוּ יִהְיֶה עוֹלָם טוֹב יוֹתֵר! וְאַתֶּם תִּרְאוּ יְלָדִים, שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה עָבַר גַּם בַּמִּשְׁפָּחָה שֶׁל חוֹנִי עַצְמוֹ! כִּי שָׁנִים אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁהָיְתָה שׁוּב שְׁנַת בַּצֹּרֶת (בְּלִי גֶּשֶׁם), הָלְכוּ הַחֲכָמִים לְבַקֵּשׁ שֶׁמִּישֶׁהוּ יִתְפַּלֵּל. וּלְמִי הֵם הָלְכוּ? לְצַדִּיק נִפְלָא שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ אַבָּא חִלְקִיָּה – שֶׁהוּא הָיָה הַנֶּכֶד שֶׁל חוֹנִי! הַ"נְּטִיעָה" הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל חוֹנִי – הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ הִמְשִׁיכָה וְהִגִּיעָה לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים, עַד לַנֶּכֶד שֶׁלּוֹ. כִּי הַתּוֹרָה – הִיא עֵץ הַחַיִּים שֶׁשּׁוֹמֵר עָלֵינוּ תָּמִיד!
א. שאלת פתיחה: "מי כאן אכל פעם תפוח או תפוז? (כולם מרימים ידיים). האם אתם בעצמכם חפרתם בור, שתלתם את הגרעין, השקיתם 5 שנים ואז קטפתם את התפוח? לא! אז מאיפה הוא הגיע? ממישהו ששתל אותו לפני שנולדנו! היום נלמד על עץ שלקח לו 70 שנה לגדול, ועל הצדיק שנרדם עד שהעץ גדל..."
ב. הערות ביצוע (למספר):
ג. שאלת סיום: "אם חוני לא היה ישן 70 שנה, אלא רק רואה את הזקן ממשיך לעבוד, מה הייתם אומרים לאותו זקן לו הייתם שם במקום חוני?"
ד. פעילות מסכמת:
מקורות: המקורות מופיעים בקובץ המקורי.
| משפט מן המעשה או שינוי שלו | נכון | לא נכון | תקנו או הביאו הוכחה |
|---|---|---|---|
| אֲבָל יוֹם אֶחָד, הָלַךְ חוֹנִי בַּדֶּרֶךְ, וְרָאָה מַשֶּׁהוּ שֶׁהוּא פָּשׁוּט לֹא הִצְלִיחַ לְהָבִין. | □ | □ | |
| בסיפור לא התרחש הדבר הבא: סָבָא שֶׁלִּי נָטַע אוֹתָם עֲבוּרִי, כְּדֵי שֶׁלִּי יִהְיֶה מַה לֶּאֱכֹל. | □ | □ | |
| אֲבָל אָז קָרָה נֵס פֶּלֶא – קָפְצוּ סְלָעִים מִכָּל הַצְּדָדִים וְהִסְתִּירוּ אֶת חוֹנִי מֵעֵין כֹּל, כְּמוֹ מְעָרָה קְטַנָּה! | □ | □ | |
| בסיפור לא התרחש הדבר הבא: עֵץ עָבֶה, עִם עֲנָפִים אַדִּירִים שֶׁמְּלֵאִים בְּתַרְמִילֵי חָרוּבִים חוּמִים וּמְתוּקִים! | □ | □ | |
| וְאַתֶּם תִּרְאוּ יְלָדִים, שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה עָבַר גַּם בַּמִּשְׁפָּחָה שֶׁל חוֹנִי עַצְמוֹ! | □ | □ |
כתבו ליד כל אירוע מספר מ־1 עד 5 לפי סדר התרחשותו בסיפור.
| האירוע הנתון | מה גרם לו? | מה הייתה תוצאתו? |
|---|---|---|
| סָבָא שֶׁלִּי נָטַע אוֹתָם עֲבוּרִי, כְּדֵי שֶׁלִּי יִהְיֶה מַה לֶּאֱכֹל. | ||
| עֵץ עָבֶה, עִם עֲנָפִים אַדִּירִים שֶׁמְּלֵאִים בְּתַרְמִילֵי חָרוּבִים חוּמִים וּמְתוּקִים! |
ציירו כל אירוע והוסיפו מתחתיו משפט מתאים.
| רגע מן הסיפור | הדמויות | מה יאמרו או יעשו? |
|---|---|---|
| סָבָא שֶׁלִּי נָטַע אוֹתָם עֲבוּרִי, כְּדֵי שֶׁלִּי יִהְיֶה מַה לֶּאֱכֹל. | ||
| סָבָא שֶׁלִּי, שֶׁלֹּא רָאִיתִי אוֹתוֹ הַרְבֵּה שָׁנִים, נָטַע אֶת הָעֵץ הַזֶּה עֲבוּרִי – לִפְנֵי… |
| ידיעת פרטי הסיפור | סדר וסיבה־תוצאה | ראיות מן הטקסט | הבנת המסר | יצירתיות ויישום |
|---|---|---|---|---|
| 25 | 20 | 20 | 20 | 15 |