הזכרת טובה — גם היא שוחד

להלן עיבוד חינוכי, רגשי ומרתק לסיפורו העוצמתי של רב (אבא אריכא) ובעל האכסניה , המדגיש את הזהירות המופלגת מ"שוחד של דברים" ואת מידת האמת. הסיפור ערוך במיוחד לבנים בכיתות ב'-ד' בחינוך הדתי-לאומי, מנוקד במלואו, ועומד בכל הכללים והדרישות.

פְּתִיחָה: רַעַם הַתּוֹרָה שֶׁל בָּבֶל

יְלָדִים, אִם הֱיִיתֶם עוֹמְדִים בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל הָעִיר סוּרָא אֲשֶׁר בְּבָבֶל לִפְנֵי כְּאַלְפַּיִם שָׁנָה, הֱיִיתֶם שׁוֹמְעִים קוֹל עָצוּם, קוֹל מַרְעִיד לְבָבוֹת. זֶה לֹא הָיָה קוֹל שֶׁל סְעָרָה, אֶלָּא קוֹל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. אַלְפֵי תַּלְמִידִים יָשְׁבוּ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל, וּבָרֹאשׁ – עָמַד מְיַסֵּד הַיְשִׁיבָה, הָאָמוֹרָא הַקָּדוֹשׁ שֶׁקָּרְאוּ לוֹ פָּשׁוּט "רַב". שְׁמוֹ הָאֲמִתִּי הָיָה אַבָּא, אֲבָל מֵרֹב גְּדֻלָּתוֹ, כֻּלָּם כִּנּוּ אוֹתוֹ בְּשֵׁם זֶה – הוּא הָיָה הָ-רַב שֶׁל כֻּלָּם. הוּא הָיָה גְּבַהּ קוֹמָה, צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, וּכְשֶׁהָיָה מְדַבֵּר – דְּמָמָה הָיְתָה יוֹרֶדֶת עַל הָעוֹלָם.

מִלְּבַד לִמּוּד תּוֹרָה, רַב גַּם הָיָה שׁוֹפֵט. אֲנָשִׁים הָיוּ מַגִּיעִים אֵלָיו מִמֶּרְחַקִּים רַבִּים לְ"דִין תּוֹרָה" – כְּשֶׁהָיָה לָהֶם וִכּוּחַ עַל כֶּסֶף, עַל שָׂדֶה אוֹ עַל מִסְחָר. רַב יָדַע שֶׁהַדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר לְשׁוֹפֵט הוּא "מִשְׁפַּט צֶדֶק". הַתּוֹרָה מְצַוָּה עָלֵינוּ: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים". לָכֵן, בְּבֵית הַדִּין שֶׁל רַב, הָאֱמֶת יָלְדָה אֶת הָאֱמֶת, וְשׁוּם אָדָם, גַּם הֶעָשִׁיר בְּיוֹתֵר, לֹא יָכוֹל הָיָה לְקַבֵּל בְּבֵית מִשְׁפָּט זֶה יַחַס מְיֻחָד.

לַיְלָה קַר בָּאַכְסַנְיָה

אֲבָל יְלָדִים, לִפְנֵי שֶׁנַּמְשִׁיךְ עִם בֵּית הַדִּין, בּוֹאוּ נִזָּכֵר בְּמַשֶּׁהוּ שֶׁקָּרָה לְרַב כַּמָּה שָׁנִים קֹדֶם לָכֵן.

הָיָה זֶה חוֹרֶף בָּבְלִי קַר. הָרוּחַ שָׁרְקָה בַּחוּץ, נוֹשֵׂאת עִמָּהּ טִפּוֹת שֶׁל טְלָלִים קְפוּאִים. רַב הָיָה בְּדַרְכּוֹ מֵעִיר אַחַת לִשְׁנִיָּה כְּדֵי לַעֲזֹר לִיהוּדִים בַּגּוֹלָה, וְהַלַּיְלָה יָרַד מַהֵר מִן הַצָּפוּי. הַסּוּסִים הָיוּ עֲיֵפִים, וְגַם רַב הָיָה זָקוּק לִמְנוּחָה.

מֵרָחוֹק בָּקַע אוֹר צְהַבְהַב, חָמִים וּמַזְמִין. זוֹ הָיְתָה אַכְסַנְיָה – מְלוֹן דְּרָכִים קָטָן וּפָשׁוּט שֶׁשַּׁיָּךְ לִיהוּדִי טוֹב לֵב.

כַּאֲשֶׁר רַב נִכְנַס בַּדֶּלֶת, צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן הֵעִיר אֶת בַּעַל הָאַכְסַנְיָה. בַּעַל הָאַכְסַנְיָה הִבִּיט בָּאוֹרֵחַ... וְנִדְהַם! קוֹמָתוֹ הַתְּמִירָה, הַקְּדֻשָּׁה עַל פָּנָיו. "זֶה רַב! זֶה גְּדוֹל הַדּוֹר!" חָשַׁב הָאִישׁ מִתּוֹךְ התְרַגְּשׁוּת וּמִיָּד מִהֵר לְשָׁרֵת אוֹתוֹ.

הוּא פִּנָּה עֲבוּרוֹ אֶת הַחֶדֶר הַחַם בְּיוֹתֵר לְיַד הַתַּנּוּר, הִבִּיעַ מִרְקַחַת שֶׁל עֲשָׂבִים מַהְבִּילִים שֶׁהֵפִיצוּ רֵיחַ נִפְלָא שֶׁל נַעְנַע וְקִנָּמוֹן. בַּעַל הָאַכְסַנְיָה דָּאַג לְכָל מַחְסוֹרוֹ שֶׁל רַב בְּחִיּוּךְ רָחָב, הִצִּיעַ לוֹ מִטָּה רַכָּה, וְרַב הַיָּגֵעַ הוֹדָה לַה' שֶׁשָּׁלַח לוֹ יְהוּדִי טוֹב לֵב כָּזֶה בְּאֶמְצַע לַיְלָה קַר וְסוֹעֵר.

בַּבֹּקֶר, רַב בֵּרֵךְ אוֹתוֹ שָׁלוֹם, וְהִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ לְהַרְבִּיץ תּוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל.

הַהַפְתָּעָה בְּבֵית הַדִּין

הַשָּׁנִים עָבְרוּ. אֲנַחְנוּ חוֹזְרִים שׁוּב אֶל בֵּית הַדִּין שֶׁל רַב בְּסוּרָא.

יוֹם אֶחָד, הַדֶּלֶת הַכְּבֵדָה נִפְתֶּחֶת, וּשְׁנֵי יְהוּדִים נִכְנָסִים אֶל הָאוּלָם. הֵם רָבִים זֶה עִם זֶה. "אַתָּה חַיָּב לִי עַל הַשָּׂדֶה!", צוֹעֵק הָאֶחָד. "לֹא נָכוֹן, כְּבָר שִׁלַּמְתִּי!", עוֹנֶה הַשֵּׁנִי.

הֵם מַגִּיעִים עַד לַשֻּׁלְחָן הַגָּדוֹל, עָלָיו פְּרוּסָה מַפָּה שֶׁל כָּבוֹד, וּמִֵעֵבֶר לַשֻּׁלְחָן יוֹשֵׁב רַב בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ.

רַב מֵרִים אֶת עֵינָיו לִבְחֹן אֶת בַּעֲלֵי הַדִּין... וּלְפֶתַע, לִבּוֹ מַחְסִיר פְּעִימָה. הוּא מַכִּיר אֶת אֶחָד הָאֲנָשִׁים שֶׁעוֹמְדִים לְפָנָיו! הָאִישׁ מְחַיֵּךְ חִיּוּךְ רָחָב, נוֹתֵן קִדָּה קְטַנָּה קָדִימָה וְאוֹמֵר:

"רַבִּי! כְּבוֹדוֹ מְזַהֶה אוֹתִי? אֲנִי הָאוּשְׁפִּיזִיכְנָא – בַּעַל הָאַכְסַנְיָה שֶׁלְּךָ! הַאִם כְּבוֹדוֹ זוֹכֵר אֶת הַחֶדֶר הַחַם שֶׁנָּתַתִּי לְךָ? אֶת הַמָּרָק הַטָּעִים? אֶת זֶה שֶׁאֵרַחְתִּי אוֹתְךָ כְּמוֹ מֶלֶךְ בַּלַּיְלָה הַקַּר הַהוּא?"

רַב הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ וְאָמַר: "כֵּן, בְּוַדַּאי שֶׁאֲנִי זוֹכֵר אֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי. וּמָה מֵבִיא אוֹתְךָ הֵנָּה הַיּוֹם?"

"בָּאתִי לְדִין תּוֹרָה," עָנָה בַּעַל הָאַכְסַנְיָה בְּבִטָּחוֹן, תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁהוּא תּוֹקֵעַ מַבָּט נִצָּחוֹן בַּיְּרִיב שֶׁלּוֹ. בַּעַל הָאַכְסַנְיָה חָשַׁב בְּלִבּוֹ: 'איזה יֹפִי! הַשּׁוֹפֵט חַיָּב לִי טוֹבָה! הוּא בֶּטַח יִשְׁפֹּט לְטוֹבָתִי בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת!'

הַהַחְלָטָה הַמַּדְהִימָה שֶׁל רַב

יְלָדִים, שִׂימוּ לֵב מָה קוֹרֶה כָּאן. בַּעַל הָאַכְסַנְיָה לֹא שָׂם לְרַב כֶּסֶף בַּכִּיס. הוּא לֹא הֵבִיא מַעֲטָפָה עִם זָהָב שֶׁכָּתוּב עָלֶיהָ 'שֹׁחַד'. הוּא רַק הִזְכִּיר לוֹ חֶסֶד מֵהֶעָבָר.

הַאִם זֶה שֹׁחַד?

רַב נֶעֱצַר. תְּחוּשָׁה מְשֻׁנָּה עָלְתָה בְּלִבּוֹ הַטָּהוֹר. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִשְׁגִּיחַ עָלָיו שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בְּמִשְׁפַּט צֶדֶק. רַב הִרְגִּישׁ פִּתְאוֹם אֵיךְ הַלֵּב שֶׁלּוֹ נִמְשָׁךְ בְּאַהֲבָה קְלָפֵּי בַּעַל הָאַכְסַנְיָה. הוּא הִרְגִּישׁ תּוֹדָה עֲמֻקָּה אֵלָיו! אֲבָל... שׁוֹפֵט חַיָּב לִהְיוֹת כְּמוֹ קִיר מִשַּׁיִשׁ קַר. לֹא לֶאֱהֹב אֶת רְאוּבֵן וְלֹא אֶת שִׁמְעוֹן. רַק אֶת הָאֱמֶת. כֵּיוָן שֶׁלִּבּוֹ שֶׁל רַב הִתְמַלֵּא בְּהַכָּרַת טוֹב לָאִישׁ, הוּא הֵבִין שֶׁהוּא כְּבָר לֹא שׁוֹפֵט נֵיטְרָלִי!.

עֵינָיו שֶׁל רַב בָּרְקוּ, הוּא נֶעֱמַד בְּקוֹמָתוֹ הַזְּקוּפָה וְאָמַר לְבַעַל הָאַכְסַנְיָה בְּקוֹל רוֹעֵם וּבָרוּר, כָּךְ שֶׁכָּל תַּלְמִידֵי הַיְשִׁיבָה וְיוֹשְׁבֵי הַדִּין כֻּלָּם שָׁמְעוּ:

"פָּסוּל אֲנִי מִלָּדוּן אוֹתְךָ! הַזְכָּרַת טוֹבָה - גַּם הִיא שֹׁחַד הִיא! לֹא עָבַר תַּחַת יָדִי כֶּסֶף, אֲבָל לִבִּי נוֹטֶה אֵלֶיךָ, וְאָסוּר לִי לִהְיוֹת הַשּׁוֹפֵט שֶׁלְּךָ!".

מִשְׁפָּטוֹ שֶׁל רַב כָּהֲנָא

בַּעַל הָאַכְסַנְיָה שָׁמַט אֶת לִסְתּוֹ תַּדְהֵמָה. הוּא לֹא הֵבִין! מָה? שׁוֹפֵט שֶׁמִּתְפַּטֵּר בִּגְלַל זִכָּרוֹן שֶׁל צַלַּחַת מָרָק?! כֵּן. זֶהוּ גְּדוֹל יִשְׂרָאֵל.

רַב פָּנָה לְתַלְמִידוֹ הַגָּדוֹל וְהֶחָכָם, רַב כָּהֲנָא, וְאָמַר לוֹ: "קְחֵהוּ הַחוּצָה לַחֶדֶר הַשֵּׁנִי, וְדוּן אַתָּה אֶת מִשְׁפָּטוֹ. אַתָּה תָּדוּן מִתּוֹךְ אֱמֶת נְקִיָּה".

רַב כָּהֲנָא הִסְכִּים וְקָרָא לַצְּדָדִים. אֲבָל בַּעַל הָאַכְסַנְיָה שֶׁנִּכְנַס פְנִימָה הָיָה עֲדַיִן זָחוּחַ וְגַאַוְתָן. הוּא חָשַׁב: 'טוב, אז רב לא שופט אותי, אבל התלמיד שלו שופט אותי! בטח התלמיד יודע שרב מכיר אותי, והוא יפסוק לטובתי!' בַּעַל הָאַכְסַנְיָה עָמַד מוּל רַב כָּהֲנָא בְּחוּצְפָּה, מְחַיֵּךְ חִיּוּךְ רָחָב, וּמְדַבֵּר מִתּוֹךְ תְּחוּשַׁת נִצָּחוֹן ("הֲוָה קָא גָיִיס בֵּיהּ" - שָׂם מִבְטָחוֹ בְּהַכָּרוּת עִם רַב).

כְּשֶׁרַב כָּהֲנָא, אִישׁ הָאֱמֶת, רָאָה אֶת הַגַּאֲוָה שֶׁל הָאִישׁ שֶׁסּוֹמֵךְ עַל "פְּרוֹטֶקְצְיוֹת", הוּא דָּפַק עַל הַשֻּׁלְחָן בְּכֹחַ, מַבָּטוֹ רוֹשֵׁף!

"שְׁמַע נָא לִי!" קָרָא רַב כָּהֲנָא בְּקוֹל שֶׁזִּעְזֵעַ אֶת הַקִּירוֹת. "אִם תִּשְׁמַע וּתְקַבֵּל אֶת דִּינִי עַל פִּי תּוֹרָה מִתּוֹךְ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, הֲרֵי זֶה טוֹב. אֲבָל אִם לֹא, אוֹצִיא אֶת שְׁמוֹ שֶׁל רַב מֵהָאָזְנַיִם שֶׁלְּךָ! אַל תַּחְשֹׁב שֶׁהָעֻבְדָּה שֶׁאֵרַחְתָּ אוֹתוֹ תַּעֲזֹר לְךָ מִילִימֶטֶר אֶחָד בְּבֵית הַדִּין שֶׁלִּי! כָּאן קוֹבַעַת רַק הָאֱמֶת!".

בַּעַל הָאַכְסַנְיָה הִבִּיט, וּפִתְאוֹם הֵבִין: אֵצֶל צַדִּיקֵי תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה – צֶדֶק לֹא נִקְנֶה בְּמָרָק, לֹא נִקְנֶה בְּשִׂמִיכוֹת חַמּוֹת, וְלֹא נִקְנֶה בְּמִלִּים. הַתּוֹרָה הִיא תּוֹרַת אֱמֶת!

מִיָּד הִשְׁפִּיל אֶת מַבָּטוֹ, עָנָה לְעִנְיָן כְּמוֹ כָּל אָדָם פָּשׁוּט, וְרַב כָּהֲנָא הוֹצִיא מִשְׁפַּט צֶדֶק אֲמִתִּי לָאוֹר.

א. שְׁאֵלַת פְּתִיחָה:

"יְלָדִים, נַנִּיחַ שֶׁאַתֶּם עַכְשָׁו הַשּׁוֹפְטִים (הַשּׁוֹפְטִים, הָשּׁוֹפְטִים שֶׁל הַכַּדּוּרֶגֶל!) בַּמִּשְׂחָק בַּהַפְסָקָה הַגְּדוֹלָה, וּשְׁנֵי קַפִּיטָנִים בָּאִים לְהִתְוַכֵּחַ מִי לָקַח לְמִי אֶת הַכַּדּוּר. וְאָז, קַפִּיטָן אֶחָד שׁוֹלֵף חֲפִיסַת שׁוֹקוֹלָד נִפְלָאָה, מֵבִיא לָכֶם כְּמַתָּנָה וְאוֹמֵר: 'קַח, אָחִי, אֲנַחְנוּ חֲבֵרִים טוֹבִים מֵאֶתְמוֹל! ועַכְשָׁו - תַּחְלִיט מִי שֶׁל מִי הַכַּדּוּר'. הַאִם הַשּׁוֹקוֹלָד יַשְׁפִּיעַ עֲלֵיכֶם?

הַיּוֹם נִלְמַד עַל עֲנַק הַתּוֹרָה, 'רַב', וְעַל הַשּׁוֹקוֹלָד (אוֹ יוֹתֵר נָכוֹן, הַמָּרָק) הֶעָתִיק הַהוּא..."

ב. הֶעָרוֹת בִּצּוּעַ וְסְטוֹרִיטֶלִינְג:

ג. הַמְלָצוֹת לְמַצֶּגֶת (4 שְׁקוּפִיּוֹת):

ד. פְּעִילוּת מְסַכֶּמֶת:

מִשְׂחַק מִשְׁפָּט הָאֱמֶת: בַּקֵּשׁ מִשְּׁנֵי יְלָדִים לְהַצִּיג יְלָדִים שֶׁרָבִים מִי כָּבַשׁ אֶת הַגּוֹל (הַכַּדּוּר עָבַר אֶת הַקַּו אוֹ לֹא?). יֶלֶד שְׁלִישִׁי מְשַׁחֵק שׁוֹפֵט. הַמּוֹרֶה יְבַקֵּשׁ בְּסוֹד מֵאֶחָד הַיְלָדִים הָרָבִים "לְשַׁחֵד" אֶת הַשּׁוֹפֵט מִלּוּלִית בְּזְמַן הַמִּשְׂחָק (לְהַגִּיד לוֹ: "אָחִי הַיָּקָר, אֵיזֶה גּוֹל יָפֶה הִבְקַעְתָּ קֹדֶם! עַכְשָׁו, הַאִם עָבַרְתִּי הַקַּו אָז הַגּוֹל שֶׁלִּי?"). הַכִּתָּה כֻּלָּהּ צְרִיכָה לִצְעֹק "פָּסוּל אֲנִי לָדוּן אֶתְכֶם!" וְלִמְחוֹת כַּפַּיִם. זֶה מַמְחִישׁ לָהֶם שֶׁשֹּׁחַד בְּדִבּוּר אָסוּר כְּמוֹ שֹׁחַד כֶּסֶף!