תקציר מדויק
הדמות המרכזית היא התנא הקדוש רבי עקיבא. אוהב ה' ענק, שכל חייו הם מסירות נפש ותפילה בוערת באש של קדושה.. האתגר: כשרבי עקיבא עומד להתפלל, נשמתו רוצה לעוף אל הקב"ה ולהאריך בתפילה שעות ארוכות. אך כשהוא שליח ציבור, מאחוריו עומדים אנשים עייפים, חקלאים, זקנים וילדים. רגע השיא: תלמידו של רבי עקיבא, רבי יהודה, נשאר בלילה לבדו בבית המדרש וזוכה לראות את ה"סוד" – כיצד נראית התפילה הפרטית של רבי עקיבא כשהוא לבדו, כשהוא עובר מזווית לזווית מרוב כריעות והשתחוויות [1]. המסר: "דרך ארץ קדמה לתורה" / "התחשבות בזולת". אהבת ה' האמיתית אינה באה על חשבון צערו של יהודי אחר. אדם גדול באמת יודע לוותר על ההתעלות האישית שלו כדי לא להטריח את הציבור (לא לגרום ל"טורח ציבור").